כותב שורות אלו היה בארוע (נחמד) אי שם בהרים. ולא התלבש כמו שצריך בשביל הערב שהתחיל לרדת. ביום היה שמש קלה ונעימה אז היה סבבה. בלילה קצת פחות.
חזרתי לתיק ולרכב וניסיתי להבין מה יש לי שאפשר לאלתר ממנו בגד. אז היה לי כובע צמר (תמיד יש לי!), וגרביים. זה כבר. אבל כשנהיה קר יותר זה לא עזר.
רוקנתי את שקית האוכל, קרעתי בעדינות את החלק התחתון שלה ולבשתי אותה. עבד יפה אם כי קצת מרשרש.
רושם לי להכניס לויקיפדיה
אבל אני לא מבינה בזה הרבה
#די_כבר_לאינסליות_הפופולרית 
תעמין לי עישתי עחי אין לה אלוהים זותייי מגהצת ת'כרטיס אשראי 🤣🤣🤣🤣
נשים עי אפשר איתם עי אפשר בלעדיהם אחשילייי 😂😂😂
במקורותינו נאמר: "חביב חילול השם מן השגגה" (מסכת אבות)
"פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה?". קשה מאוד להתלבש ברוחניות ובשאיפות כשנמצאים בתוך "כותונת" הילדות.
"בן עשרים לרדוף" – זה הגיל שבו אדם מתחיל לרדוף אחרי המטרות האמיתיות שלו בחיים.
הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות
השני דווקא מקסים!
והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?
אבל בעקבותיך עיינתי-
בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)
בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא)
לרדוף במצות עונשין (רש"י)
בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)
מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות
אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:
"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי
כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.
אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי
אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה
הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת
יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."
"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.
לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."
צדיק יסוד עלוםאני אהיה 27 השנה קורט קוביין אני מגיע
מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים
בָּז לְמוּסָר לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ
צדיק יסוד עלום
