כן אני יודע, התקשרתי לשם.

היא מאוד נעלבה שהתקשרתי לדבר על זה והפילה עליי את האשמה שאני מגזים ושהכל בסדר וגם לא הייתה מוכנה לשמוע מה שהם המליצו לי שם.

היא לא מבינה מה הבעיה ואני, מכיר דברים אחרים לא מצפה להגינ לכל מה שחוויתי אבל עכשיו זה פשוט סבל גדול, אני לא חושב שאני יכול פה לפרט כל כך אבל אפשר להבין...

על הפערים האלו בזמן השידוכים?

ב גם אם אינה נמצאת שם, היא אמורה להבין שהמקום שלך הוא קיים.

משם ניתן להתקדם 

לאו דווקא שתדברו, אלא שתכירו . זה פער וחבל שלא האירו לכם את זה

כעת המצב נתון ותראו איך לעלות 

לא בטוח שיש לה בעיה, אבל למקרה שהיא תרצה לבדוק- יש רופאים שמתמחים בתחום הכאב והמחלות באזור, ופיזיו' רצפת האגן.

יש באתר הזה רשימה (יש שם תמונות של נשים בלבוש לא צנוע):

רשימת רופאות נשים מומחיות בוולוודיניה | ארגון שלמה - הארגון הישראלי לוולוודיניה

יש למכון פועה אפשרות כזאת.

אני פתאום מתחיל להבין מהתגובות שמשהו נשמע איתה ממש לא בסדר אם היא לא מוכנה כלום.. זה מעציב אותי ופתאום יש לי עוד יותר חוסר ביטחון

לק"י

לא לכולם קל להפתח בפני זרים ולספר על דברים כאלה אישיים.

אני לא חושבת שהיא בסדר או לא בסדר.

ועדיין, יש צורך בזה כדי לפתור את הדברים.

עם כל הקושי..

היא חייבת אישה שהיא סומכת עליה לדבר איתה, שתפתח לה את העיניים ותכניס אותה בצורה חיובית לעולם המאד חשוב הזה

יש כל מיני תסמינים פיזיולוגיים שיכולים לגרום לכאב בבירה שרפואת נשים יכולה להועיל להם.

המידע לא מניסיון אישי אז לא יכולה לפרט מתוך ידיעה, חיפוש פשוט בגוגל יכול לעזור כנראה קצת יותר ממני. 

דיברתם על זה בצורה טובה וכנה?

איך האינטימיות הרגשית ביניכם?

אולי יתאים לכם ללכת כזוג לקבל עזרה מקצועית בנושא?

לדעתי זה שהיא לא רוצה וכו, זה בגלל הכאב,

יש כמה עצות שהביאו בכמה ספרים של רבנים לפני הרבה שנים (חזו"א וכדו),

באופן כללי מדובר שם שאם אין הכנה מספיקה לפני אז זה גורם לאישה לא לרצות,

אם ירצו אנסה לעלות אותם לפה... זה די קצר אבל מסביר הכל...

אני לא יודעת מה לייעץ לך, גם לא פירטת הרבה.

רק כמה נקודות שעולות לי.

לגבי זה שלא חסר לה ולא מפריע לה. זה כל כך קלאסי. 
מיכל פרינס מדברת על זה בספר שלה, שיש לאישה מצב חשק נייטרלי - יכול להתפתח לכן ויכול להתפתח ללא (יש גם אחרים כמובן). אני חושבת שגבר שישמע שלאשתו לא מפריע כרגע שלא היו כמה ימים יחד זה יכול לפגוע בו מאד, אם הוא כל הזמן כן רצה. אבל המערכת שונה והדברים עובדים אחרת.

אני לא יודעת מה החוויות שהיו לך, אבל מיכל פרינס מדגישה שזה מאפיין נשים במערכת יחסים ארוכה.

 וכל זה מדובר על אישה במערכת יחסים שכוללת יחסים טובים ובשמחה והכל טוב.

אם לא היתה לה חוויה טובה, או הרבה חוויות טובות, אין כל כך סיבה שיהיה לה חשק. ואם היה לה לחץ, דחייה, תחושה שהיא פוגעת בך, כאב - איזה סיבה יש שיהיה לה חשק למשהו מעבר לחיבוק? (אני בכלל לא מאשימה אותך, ממש זו לא הכוונה)

זה שכואב לה - זה גם קלאסי. אישה שלא מעוניינת/מפחדת מדי/ לחוצה מדי - בקלות לא יהיה לה נעים, וגם יכאב.

האם היא חשבה ללכת לבדיקת רופאת נשים?  לקבל חוות דעת אם זה הגיוני או יוצא דופן מה שהיא חווה?

לא ממש פירטת מה קורה איתכם - למשל, אם יש בכלל פעמים שכן הולך וזה בקושי ובמאמץ מצידך ובחוסר זרימה מצידה (לא מתכוונת חס וחלילה חוסר רצון, אלא שזה במאמץ), או שאין בכלל.

אם יש פעמים שמתחיל זורם ואז מתפקשש, או אפילו התחלה אין (או היה וכבר אין).

אם היו בכלל חוויות טובוות כלשהן, של רצון וחיבור וכיף וזרימה, או בכלל לא.

הבעיה בקשיים ביחסים שזה כדור שלג שמתגלגל כל כך מהר להיות הר של שלג, וקשה קשה להכיר בבעיה, לשתף, להיפתח לרעיונות אחרים. הכל כל כך פגיע וכל כך עמוק בנפש...

חינוך של שנים ארוכות לא נמחק בכמה רגעים וגם לא ב10 פגישות

אם היא נחשפה למיניות ולצניעות בצורה לא בריאה ונכונה רוב החיים שלה (כמו רוב בוגרות החינוך השמרני לצערי)

זה מצריך עבודה מסוימת כדי לשחרר את זה.

זה בגוף

לא ברציונל

תן לה לדבר איתם, אולי אפילו קודם תלך לבד בלי להגיד לה כדי שהם ידעו בכלל על מה לדבר איתה ויבינו את הסיטואציה

כפי שכתבו לך - את הכאב צריך לפתור ויש רופאות ספציפיות שמומחיות בזה. כל עוד שכואב - בין אם מסיבות פיזיות אוביקטיביות ובין אם מסיבות רגשיות שגורמות לגוף להתכווץ - כל פעם נוספת שאתם מנסים, נצרבת שוב חווית כאב, שגורמת גם לא לרצות את הפעם הבאה. אולי יותר מדוייק - לפחד מהפעם הבאה. ברור שכל עוד היא מפחדת שיכאב - היא לא יכולה לרצות את זה.
 

אחר כך, כשלא יכאב, צריך כן למצוא איך היא משתחררת מה'לא צנוע' בהקשר הזה. כלומר באמת זה עניין שמצריך צניעות ובמצב רגיל עדיף שכל ההתנהלות תשאר סוד של בני הזוג. אבל, בדיוק כמו שיש מקומות בגופינו שאנחנו לא מגלים בפרהסיא, אבל כשיש צורך מראים לרופא - ככה גם כאן, כשיש קושי וצריך להתייעץ, מתייעצים עם מי שרלוונטי להועיל.

ובאמת מובן שלא פשוט לך. בעז"ה, הרבה כוחות.

הרבה פעמים כשיש לאחד מבני הזוג קושי אצלו, קושי שבאמת צריך להתחשב בו ולטפל בו - עלול להיווצר תחושה, אפילו בלי שזה נאמר, שבן הזוג אשם. בהנחה שאתה מתחשב, לא כופה, דואג שיהיה לה נעים - אתה בסדר גמור.

בהצלחה

באמת יש פה הרבה דברים חכמים, אני מאוד רוצה לקוות שמשהו מכל זה יעזור.

לא יודע איך לבוא אליה עם כל זה, תמיד זה רק גורם יותר בעיות. היא בעצמה לא מבינה מה הבעיה, כבר התחלתי לחשוב אולי היא בכלל נמשכת לבנות, לא נעים לומר אבל זה מה שזה.

בתגובות פה.

הכי חשוב שתדע שזה סופר נורמלי ורגיל.

קורה מלא והמון והמון.

כמעט כל אישה דוסית עוברת דרך השלב הזה בצורה כזאת או אחרת.

מישהי יותר עם אומץ פחות תפחד. מישהי יותר פחדנית - תחשוש יותר ויקח יותר זמן.

אבל זה לגמרי רגיל ונורמלי.

ממש לא אומר שאין לה משיכה לגברים בכללי, או אליך אישית.

אני כואבת עליכם ממש כי זה תהליך עצוב ומבאס,

אבל כמה דברים חשובים:

1. קח בחשבון שזה לאו דווקא קשור לזה שאתה חזרת בתשובה ומכיר את העולם.

גם בחור רגיל שלמד בישיבה מתבאס ממש ממצב כזה, ומלא גם עוברים דרך זה.

2. כמובן שהכאב הוא דבר שצריך לטפל בו - ולא יודעת מה קודם למה. 

כי יש מצב שלטפל בכאס בלי להבין שהיא רוצה לטפל בו, יהיה לה יותר קשה.

ואם היא קודם תבין שכל הענין הוא קדוש וחיובי, 

ולא אסור ושלילי - אולי יהיה לה יותר קל לטפל ולפנות לרופאה.

3. לגבי החשיבה על הכל - 

 לדעתי זה עדיין ענין של זמן.

 אנשים עוברים סרטים של כמה שנים עם הדבר הזה, ולוקח זמן לבלוע את הסיטואציה של לפנות למישהו לעזרה.

אני כן חושבת שיש דרך לדבר איתה על זה בצורה נעימה ולא מאשימה.

להגיד בדיוק את מה שאמרו לך פה,

שזה רגיל ונורמלי ומלא בנות נלתקלות בקושי הזה, ומלא זוגות נתקעים בזה,

אבל הקב"ה שלח אותנו לחיות בזוגיות ובאינטימיות אז כנראה שזזה כן דבר טוב וקדוש.

ובואי נבדוק את זה. בואי נשאל. בואי נלמד את זה.

אנונימי אם עוזר לה, או פרטני אם יהיה לה יותר קל.

אתה יודע יותר ממני מה הדרך הטובה לדבר איתה על זה.

ובעז"ה תתקדמו מיזה ותגיעו לזוגיות שמחה וחיובית וכנה.

זה דבר כל כך גדול ועצום, איך החברה הדתית נותנת לזה ככה לקרות?
תודה על כל מה שאמרת פה.

יש מקומות ויש

..בכל אופן בהדרכת כלות היו צריכים לדבר איתה על זה ועל המעלה והקדודה שבזה נשמע שהיא צריכה הכוונה טובה בנושא

כמעט כל אישה דוסית עוברת דרך השלב הזה בצורה כזאת או אחרת. 

על סמך מה כתבת את זה?

דווקא היום יש ממש מגמה טובה בנושא והרבה מאוד בנות מגיעות עם פתיחות ושמחה

לא מכירה את הדורות של לפני 10+ שנים מהבחינה הזו

אבל בשנים האחרונות הנושאים האלו מדוברים עוד באולפנא והרבה

ומדריכות כלות לרוב עושות הכנה טובה ויש גם הרבה עושות מפגש לאחר החתונה כדי לבדוק שהכל בסדר

יש מגוון תוכניות שאפשר לקנות כמו של אפרת צור או מקומות מקצועיים להתייעץ איתם

וגם תכנים חינמיים

בקיצור הגיוני שזה קיים מה שאמרת, ואולי אפילו קיים בסך אחוזים נכבד (מי יודע? לא חקרתי) אבל בוודאי שלא 'כמעט כל אישה דוסית'

בטח התכוונת לטוב אבל ביאסה אותי ההכללה...לכ מעירה

קודם כל טוב שאתה מחפש דרכים לפתור את העניין.
ככל שעובר הזמן אני נחשפת ליותר ויותר עדויות כאלה,
עומק הבעיה מתגלה במלוא עוצמתוץ
מרוב שמנסים לשמור על קדושה וצניעות שזה חשוב ממש, מפספסים את המהות,
ולעתים יוצרים שבר כ"כ עמוק ומשמעותי שמאוד קשה לתקן.
אז קודם כל הזדהות על החוויה תדע שהחוויה מאוד נפוצה וכמו שהחברים כתבו לך פה, עם כל הקושי והסבל, האמיתי והאובייקטיבי, זה ממש נפוץ ורגיל.
לצערנו, אך זו המציאות.
יש דרכים קונבציונאליות יותר ויש פחות.
בגדול בגדול יש שם חסם.
מהו ומיהו?
אי אפשר לדעת.
קודם כל הרבה תפילות על זה. המון המון המון. אם השם שם אותך שם, איתה, בנקודת הזמן הזאת, עם הנתונים המדוייקים האלה- אתה היחיד שיכול לעזור שם לתיקון. עם כל הקושי שבחבילה.
ואז תביא את הרגש שלך אליה. תפנק אותה תכיל אותה אבל תגיד לה את האמת- אי אפשר להמשיך ככה, בעדינות ונחישות. אתה שם בשבילה, תמיד לכל כיוון -אבל זה חייב שינוי.
לאט לאט תביא אותה למחשבה על הכיוון שצריך להיות פה שינוי.
משם כל הדרכים פתוחות- רופאים מומחים, התייעצויות כאלה ואחרות,,
למידה עם הזמן.
תעבוד על לפתח את הרצון שלה.
 ברגע שהיא תרצה לרצות- הדברים יתפתחו מעצמם בע"ה באפיקים שהמליצו לך פה.
לדוסיות קשה להכיל את העובדה שמותר ורצוי להן להינות פה בעויילם הזה. לגברים קצת יותר פשוט עם הנקודה הזו בד"כ.
צריך לרקוד בין הטיפות.
בע"ה תעשה ותצליח, הצלחות.

צריך לדעת אם היא יכולה לחוות מיניות, והחסם הוא בקרבה ביניכם

או שהיא א מינית ולא חווה את זה בכלל. שאין לה שום רצון לזה.

לא יודעת מה להגיד, מעולם לא הייתי גבר. מהצד של האישה זה פחות מורגש כסבל...

אישה יותר סובלת אם הגבר שלה לא מעוניין בה, או לא מחזר אחריה, או לא נמשך אליה.

לכן יכול להיות שהיא לא מבינה מה עובר עליה.

אני חושבת שאתה צריך להעביר את הכדור לצד שלה.

לא לשאול אותה מה דעתה על רבנית, מכון פועה, מדריכת כלות, יועצת

כי אז היא מרגישה את האינטרס שלך מתחבא מאחורי זה, ולכן היא מתנגדת

אלא לשאול אותה מה היא ממליצה לעשות.

ולהעביר לה את התחושות הקשות שלך ואת התסכול.

לפעמים רק כשמבינים שחייב (!) עכשיו (!) שינוי (!)

רק אז מתעוררים

אחרת הנטייה היא למרוח ולמרוח ולמרוח....

שהלחץ שלך אולי מלחיץ אותה? 

אולי כדאי לך ללכת לייעוץ מיני,  כדי לדעת איך לפנות אליה ולגרום לה להיפתח

יכול להיות שהצורה שאתה מדבר אליה, שלא במודע, מרתיעה אותה

אוהב אותה מאוד זה אפילו הופך את העניין לקשה יותר.

מהצד שלה זה גם ככה, נראה לפחות.

היא מסכימה שתתייעץ על זה אתה עם אנשי מקצוע? זה גם יכול לעזור

אני מאוד מבינה את הרתיעה שלה מטיפול.זה נושא אינטימי ורגיש ואצל מי שגדלה בלי פתיחות לזה אז פי אלף

אבל יש תוכניות מקוונות שבהן לא צריך לפתח בפני אדם זר אלא לשבת בבית לבד או שניכם יחד (עדיף אבל תלוי מה יהיה *לה* הכי נח)

וללמוד על מיניות

באופן רחב

באופן בריא

באופן אנונימי ועם שליטה מלאה שלה

ובעיקר- בלי הכותרת של "את דפוקה וצריך ללכת לאיש מקצוע שיתקן אותך" אלא " בואי נלמד ונכיר יותר כלים והבנה בנושא הכל כך חשוב ויסודי הזה"

יש לאפרת צור קורס מדהים

יש גם עוד אפשרויות שמיועדות לקהל הדתי חרדי

לבד או בזוג

תנסה להציע את הרעיון

אולי זה יהיה לה יותר קל

ושוב- חשוב שזה לא יבוא מתוך הזווית של "יש לך בעיה"

אלא ממקום של " זה חשוב לי. זה דבר נפלא. בואי נראה איך אנחנו מקפיצים את זה למקום שבו שנינו מפיקים מזה כמה שיותר טוב"

וגם- בצד שלך.

קח כמה צעדים אחורה למשהו הרבה יותר רחב - לקשר רומנטי ואינטימי

למגע שהוא נעים לה ומשמח אותה *בלי חתירה ליחסים*

למצוא מה היא כן אוהבת ואיפה היא מרגישה בנח אהובה ורגועה

ורק כשהיא נפתחת ומעוניינת בעלית מדרגה- להתקדם למגע יותר אינטימי .

זה ממש חשוב ומשמעותי

אולי זה יקח זמן

זה ידרוש ממך לשים את עצמך בצד לתקופה. לא לדחוק בה. "להתאפק"

זה קצת קשה

אבל זה מקדם אתכם מאוד בדרך ליחסים אינטימיים בריאים וטובים

בקשר

זה לא קשור למעשה של המיניות יותר במהות

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌