הכל איכותי, יפה, עובר ברך (כמעט. חוץ משמלה אחת,לקחתי מידה מעל) וזוווללללל

אמן שיגיע🙏🏻

SHEIN שמלה משובצת לילדה צעירה וחולצת קשת קדמית עם שרוולים עם שרוולים

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN שמלה משובצת לילדה צעירה וחולצת קשת קדמית עם שרוולים עם שרוולים

SHEIN ילדה צעירה Ditsy פרחוני עגול צווארון ארוך שמלה קז'ואל, סתיו

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN ילדה צעירה Ditsy פרחוני עגול צווארון ארוך שמלה קז'ואל, סתיו

SHEIN שמלת אוברול קורדרוי בצבע אחיד של Tween Girl - מינימליסטית ואופנתית, עיצוב קלאסי בגזרה גבוהה, בסגנון קמיצה, רכה ונושמת, מתאימה לקיץ

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN שמלת אוברול קורדרוי בצבע אחיד של Tween Girl - מינימליסטית ואופנתית, עיצוב קלאסי בגזרה גבוהה, בסגנון קמיצה, רכה ונושמת, מתאימה לקיץ

נשארו לי 2 מקררים, 5 מגרות במטבח, לסיים את חדר הילדים שהתחלתי אתמול, את הממד ואת החדר שלי

בנוסף לשוטף

לא הייתה התקדמות רבתי מבחינתי

ככה מתחילים, כמו לכתוב כותרת לעבודה להגשה ;)

הסנדלים

סנדלי ספורט לנשים, קיץ קל משקל לנשים בד קנבס שטוח תחתית שטוחה סנדלי החלקה חיצוניים

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סנדלי ספורט לנשים, קיץ קל משקל לנשים בד קנבס שטוח תחתית שטוחה סנדלי החלקה חיצוניים

השמלה

DAZY קשירה מאחור קולורבלוק אלגנטי שמלה

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

DAZY קשירה מאחור קולורבלוק אלגנטי שמלה

אני נמוכה אז זה יושב לי טוב באורך. יש עוד 2 שמלות שצריכות להגיע השבוע

החצאיות

SHEIN LUNE נשים צבע אחיד אורך אמצע חצאיות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN LUNE נשים צבע אחיד אורך אמצע חצאיות

הזמנתי גם בשמנת

חולצה כזו

Rafferiza חולצה ללא שרוולים עם צווארון חריץ אופנה לנשים, לבוש מינימליסטי ליום יום

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

Rafferiza חולצה ללא שרוולים עם צווארון חריץ אופנה לנשים, לבוש מינימליסטי ליום יום

ועוד אחת שאני כנראה אחזיר כי היא מחייבת בסיס ארוך 

לק"י

אני צריכה למצוא זמן לקנות גם לעצמי בגדים.

לאחרים קניתי כבר.

חבל שאי אפשר לעשות קניות במקום לנקות לפסח😂

הבחור קיבל צו 8 לעוד שבוע מהיום

כולל ליל הסדר

אמרתי לו שיש לו שבוע לתקתק את הבית ולהשאיר פה בית כשל"פ

חוזרת למתחת לשמיכה

שלום להכחשה

משהו שהגיע בהפתעה?

יש לי חדר אחד נקי וגם קניות של מוצרים יבשים 💪

ותודה למשנת יוסף שהביאונו עד הלום 😅

זה שהייתי חייבת לנקות חדר כדי להכניס את הקניות היה גאוני..

ואחרי מריבות ותלונות ("למה רק אני מנקה והוא לא??") -

ב"ה החדרים שלנו נקיים. (לא הכי מושלם, כי בעלי לא היה נוכח ברוב הניקיונות, והוא זה שיודע לנקות הכי טוב לפסח... אבל עכשיו הוא כבר אחרי המבחן והכנס שישבו לו על הראש, אז נקווה שיהיה לו זמן גם לעבור שוב על כל החדרים מלבד שאר הניקיונות)

גם אצלנו הזמנה אחת וחביבה הגיעה - ספרים (ואני מאוד מתאפקת לא לעשות עוד הזמנה של ספרים🙊)

ושוקלת להטיל וטו על המבחנים במועד הזה

קשוח ועמוס 

גבר

(גם הכנס שבעלי הרצה בו הוא כנס שנתי קבוע שמתקיים בתאריכים האלה... לפחות השנה הקדימו אותו - בדרך כלל הוא מתקיים ממש כמה ימים לפני פסח...)

יש רשימה, חלוקת תפקידים, הכל ברור ומסודר, אבל אני עובדת!!

אוף כאילו אני לא יכולה לא לשבץ אבל אין לי מתי לעמוד בשיבוצים, בקושי שוטף אני מצליחה להדביק פערים.

מוצ"ש עשיתי כמה מדפים מבולגנים.

נראה לי נוותר על המון דברים שתכננתי. באסוש.

לפחות בחג אנחנו לא בבית (אבל נותנים את הבית ורציתי שיהיה נקי ומסודר)

ושבוע הבא מטבח אם נרצה או לא, זה חובה.

אוף מה ממש לוותר על סדר וניקיון בארון חדר הילדים?

ברצפה של חדר ארונות חייבת יש מלא בלאגן עם הרצפה, ייתכן שגם אוכל בין לבין.

למה תמיד פסח ואפריל ביחד, לא יוצא לי טוב השילוב הזה, איזה חרפון..

אחרי שאתמול הגעתי ב2:30 בלילה.

מחר עובדת מהבית ועדיין לא ברור איך אצליח להדביק פערים

יום רביעי ישיבת הנהלה חשובה עמוק לתוך הערב

וחמישי גם צפוי עומס. וגם אם אצליח לחתוך או לעבוד מהבית, שוב יהיה איפוס של סופ"ש.

מקווה יום שישי הילדים יקומו עם מצב רוח לעזור, אם כי יש להם בעצמם תפקידים.

אני ממש נהנית מהעבודה, רק ששיא העומס באפריל ולא יוצא לי טוב עם פסח.

ועוד ההורים שלי מצפים לעזרה כי מתארחים אצלם שבת חג, לא יודעת איך להכניס סיכה בתוך הלוז.. 🤔

אצלנו יש המון נערות שבקטע של ניקיונות פסח ...

שנה שעברה הזמנתי סטודנטית שקרצפה לי את המקרר והגז, היה וואו.

זה באמת פחות עוזר לסדר, אבל זה ממש עוזר בניקיון

אני עובדת הרבה פחות שעות ועדיין זה ממש מורכב..

(אם כי העבודה שלי שואבת נפשית וגם פיזית..)

עד 20:00 זה היה נותן משהו,

ואפילו אם עד 18:00 אז הייתי מגיעה ב20:00..

לכן אם כבר אני במשרד זה עד השעות הקטנות של הלילה.

עכשיו השלמתי שעות שינה לפחות. הבת שלי בבית ביקשתי ממנה לעזור עם הניקיונות שלפחות אחר"צ לא אצטרך להתעסק עם כלים כביסות שטיפה ואוכל להמשיך את מה שהייתי צריכה.

(ואמן היא תסכים לשמור על הקטן)

והלחץ שלי זה כי הבטחתי את הבית כבר (ב"ה בית גדול וממש יכול לעזור למי שמארח ליומיים משפחה גדולה)

וממש בא לקנות ספות וזה לא יקרה לפני החג

וזהו יהיה טוב!!

והברקה של רגע ויתרתי על בישולים למרות ששלישי זה היום שאני מכינה אוכל מושקע בכמויות שיהיה גם לימים הבאים..

להבטיח להשאיר את הבית זו רמה גבוהה!!👑

אני לא הבטחתי 🫣

אחרי שבפורים השארתי והיה קשוח ממש

לק"י

כי הבית במצב גרוע.

אבל לא התחלתי בזמן, אז זה מה יש....

מקווה להגיע לזה מתישהו, כי זה לא כיף לי לחיות בבית כזה.

אני גם עובדת עד ערב בדיקת חמץ, עובדת כל יום חוץ משישי, גם ככה בהריון וגמורה מעייפות בערב ולא מגיעה לשוטף- איפה אמור להיכנס פסח???

האמת שנראה לי שאצלנו יקרה מה שבעלי יעשה..

אבל עם השנים אי אפשר כל הזמן להסתפק רק במינימום..

יש שני איזורים קטנים שלא מוותרת והשאר לא ניגע בארונות רק נוודא שאין חמץ.

זה כיף התחושה הכללית הזו של סדר וניקיון, פשוט אפשר לדחות את התחושה הזו למועד אחר

גם אני מנקה ומסדרת כל השנה ולפני פסח לא עושה כלום והכל נקי ומסודר

אצלנו כן מצטברים דברים (הרבה)

ובעלי פריק בקטע של לנסות למסור/ למחזר ולא לזרוק, אז למדתי להכיל ולהתעלם מהמצבורים עד שמפנה הרבה דברים בבת אחת כשהוא לא בבית.

והילדים מאוד עצמאיים ואני הכי גאה בהם על זה, אבל יש לזה מחיר.

והאיזון בית עבודה פנאי שבחרתי בו לא כולל ניקיון וסדר יסודי, יש דברים שחשובים לי יותר ביומיום.

אני מאוד שלמה עם צורת החיים שלנו, מה שבחרנו ומה שנולדנו איתו, ואם ניקח בחשבון גם העדפות שונות של כל אחד במשפחה, אז האיזון והשמחת חיים שלנו במצב ממש מעולה של לא לגעת, חוץ מזה שאפריל ופסח בא ביחד.

ואני לא אשנה מהיסוד את ההתנהלות שלנו בגלל לו"ז של שבועיים.

חוץ מזה כל שנה המצב משתנה גם הלוח שנה, גם הלוז המדויק בעבודה וגם מצב הבית.

יש לי בן 13, שעושה המון

בת 11 שמתקשה בענייני סדר וניקיון

בת 7 שממוצעת ועוד 3 שנים בטוח תשתפר בהרגלים ויכולות שמירה על סדר

ובן 4 שמבחינה חינוכית לא השקענו מספיק לגרום לו לסדר אחריו כמו שצריך.

ככה שעוד 2-3 שנים ממילא הכל יראה אחרת גם בלי מאמץ מיוחד של לשנות הרגלים של כל בני הבית בשמירה על סדר.

(שלא לדבר על זה שאין לנו חצי מהריהוט הקבוע כי סיימנו שיפוץ ואנחנו לא מסכימים על המיקום והסגנון והצורך של הריהוט אז כרגע לא מתקדמים עם זה כדי לא לאתגר את הזוגיות והמשפחתיות, אחרי שממילא היה מורכב)

סתם דוגמה, הצטברו אצלנו ספרי ילדים בכמות פסיכית של ספריה, הילדים מאוד אוהבים המון ספרים, כל שבת בבוקר כל אחד קורא איזה 15 ספרים מסגנון ספריית פיג'מה, בשבת אחר"צ עוד כמה עשרות.

וחמותי ממש בקטע של לעודד קריאה ולא מפסיקה לחפור

והילדים מתרגשים לגלות עוד ועוד ספרים לא מוכרים

ומדי פעם אני מגלה עוד ערימה ועוד ערימה של ספרים שהתווספו לבית

ואם ניקח בחשבון שאני לא כל יום בבית, ובסופ"ש אני לא עוברת לראות כמה ספרים יש, אז הצטברו כמויות.

לפני השיפוץ אמרתי לבעלי שחייבים להוציא לפחות 80% מהספרים, כי באמת יש טונות

והוא לא הסכים, אמר שנסיים את השיפוץ נתעסק במיון

וככה הצטברו ארגזים שלמים שכל מה שיש בהם זה רק ספרי ילדים והארגזים האלו כבדים ממש אז חייבת גבר כדי להזיז ממקום למקום,

אז לפני שבועיים זאת הייתה ההזדמנות לפתוח הכל ולמיין ובאמת הוצאתי כמויות של ספרים מהבית. (כולל כל ספרי תינוקות)

עדיין לא קנינו כוננית ספרים לחדר הילדים אבל עכשיו כשיש כמות הגיונית אז יש לי רעיון איזה כוננית לקנות.

לפני חנוכה עשיתי סדר בכל חומרי היצירה, ומאז התבלגן הכל שוב כי בת ה11 כמה שהיא יצירתית ככה היא וסדר זה דבר והיפוכו והיא שומרת הרבה על הילדים ומוציאה להם חומרי יצירה והם ממש מקסימים, רק לפעמים מתפלק להם איזה כאוס משמעותי כמו שהבת נתנה לקטנים לצבוע בגואש, אבל במקום לשים להם קצת מכל צבע בצלחת, היא שמה לידם את הבקבוקים הגדולים ונהיה גרוע, הבן שפך כמויות לתוך דלי ולש את זה כמו בוץ.. (יש לו קטע עם מרקמים)

יש תקופות שנחמד שיש הרבה דברים בבית ואני נהנית לקנות ולחדש כמו בחופש הגדול, לקראת החורף ובחנוכה, ויש תקופות שכיף להוציא ולפנות ולראות את הבית לא עמוס.

למשל צעצועים בחדר הילדים

הילדים שלי מכניסים אוכל (לא בהסכמתי אבל אני לא נוכחת)

תאורטית, אני יכולה לוודא שהקופסאות נקיות מחמץ. לרוקן, לנגב, להחזיר. אבל מעבר לזה, מתי כבר אעשה זאת שוב? לא בקרוב

אז אני כבר מנצלת את ההזדמנות למיין כי זה יהיה יותר קצר עכשיו תוך כדי

כנל במגירות שלהם וכו

אני בודקת כיסים במעילים וג׳קטים, אז כבר מוציאה מה שלא מתאים וכו

בעלי אמר שייקח לו שעתיים לסייד את הבית *כולל* לנקות אחריו.

מפה לשם- כבר 4 וחיצ שעות ורק עכשיו הוא מתחיל לנקות...

הידד לקירות הלבנים ולבית ההפוךךך

הפעם החלטתי שאני לא נלחצת וללא מתעצבנת 

לא נקיון אביב, או משהו כזה.

כן סידרתי את הארון של הבנות שלי, אבל בעיקר בגלל שהעומה התחלפה וצריך מקום לבגדים העונתיים, בלי קשר לפסח.

לא עושה חלונות, לא ארונות בגדים, לא דברים שלא קשורים לפסח בהגדרה.

עשינו רשימה של כל מה שצריך לפסח ובנינו לו"ז לפי כמה זמן שזה לוקח לנו (מהזיכרון, מקווה שלא נתבדה) והולכים לפי זה, אם נצליח- נקדים את הלו"ז, אם לא- לא נורא.

ולא פחות חשוב- יש בגדים לחג לי ולבנות

למרות שרימיתי, כי בחדר ילדים נזכרתי שניקיתי את הארון לפני חודשיים בערך (לא שנשאר זכר לזה חח אבל ויתרתי על להתעסק עם זה)

ושאר החדר אין מיטות כבדות לשאוב או משהו.. וממילא בלאגן יהיה די והותר עד בדיקת חמץ

אז ניקיתי רק את המגירות של הארון וכל מה שמתחת ואמרתי לילדים לכתוב על כל החדר "כשר לפסח"

(לא שאני סומכת על זה ולא שזה משנה משהו)

אבל סיימתי יסודי את החדר ארונות שממש הציק לי (וגם פה רימיתי כי אמרתי לבעלי להוציא הכל, ואז רק מיינתי לא היה הרבה, שטפתי ואז אמרתי לו להחזיר הכל..

ואת המגירות כתר של הילדים החלטתי לא לשטוף חבל על הזמן.

ומשחקים הכל נקי ויש מלא מקום עכשיו להכניס כלי חמץ ועוד מלא בלאגן.

וכל פעם אני שוכחת שאנחנו רק חול המועד בבית אז תכלס לא צריכים הרבה ארונות לכלי הפסח.

ודירבנתי את הבן שלי הסכים סוף סוף להתחיל ארונות מטבח. אמרתי לו שאם הוא לא מתחיל את המשימות שלו הוא עוזר לי בשלי.. סיים שני ארונות גדולים.

והבת הגדולה שטפה את כל הבית (שתי קומות)

עם השואב שוטף.

כל היום טיילה בין כל מה שכולם לכלכו ושטפה איתו. תכלס כמה שהוא לא באמת מנקה, מרגישים הבדל גדול. הבית יחסית שטוף.

וזהו המטבח מבחינת ניקיון שוטף נקי. כלים כיורים שיש הכל מבריק. כביסות עשיתי כמה מכונות, הכרחתי את עצמי לא לגעת בקיפולים אז עכשיו יש ערימה עצומה חח אבל היה לי חשוב להתקדם עם פסח, כביסות אפשר להכניס בין לבין.

ויתרתי על המגירות בספריית הסלון. הספרייה עצמה נקיה. הצטבר קצת בלאגן אבל לא קריטי.

נשאר בתכלס החדר של הגדולה, אין שם הרבה. נעשה ביחד איתה במוצ"ש. חדר עבודה שאין שם חמץ אבל צריך קצת לסדר. ותמיד מצטבר שם אבק על המחשב וכל הכאבלים, לא מבינה למה.

יש עוד פינה שחשוב לי להגיע אליה ולמיין שם דברים.

ומטבח שכולנו מתחלקים בשבוע האחרון.

והרכבים, שהבנים עושים למרות שממש בא לי כל שנה להעביר את זה למיקור חוץ ושהם יתמקדו בדברים בבית, אבל בעלי כל שנה עושה לי פרצופים על זה.

יש עוד לא מעט אבל עכשיו אני יותר רגועה ב"ה!

ומזדהה עם הכביסות כל כך😅

כיבסתי היום בקצב, כאילו מרבע לחמש שחזרתי מהעבודה, עד עכשיו, ורק מרימה ערימות מכובסות למיטה הפנויה בחדר הריק

מלבד זאת לא התקדמתי בניקיונות, רק בקבלת חבילות😂

אבל האמת שעשיתי קנייה לשבת והיה לי זמן איכות עם הקטנה וקצת סידרנו את החדר שלי ואת ארון הבגדים אז גם משו

הבנתי שלא אוכל להכניס את זה היום. אנסה מחר להמשיך אם יהיה לי כח. אם לא, פשוט ארכז מלא עבודה בשישי. הצבתי יעד לסיים לפני שבת את המקררים, המגירות החסרות במטבח, והחדר שלי.

שיהיה לי בהצלחה

מקררים לפני שבת זה בהחלט יפה ממש!

אנחנו עושים את רוב המטבח במוצ"ש, אבל אנחנו שלושה שעוזרים אחד לשני אחרי שהקטנים ישנים.

לתת משימות לאחרים זה לא לרמות! אז מה שבעלך הוא זה שהוציא והחזיר את החדר ארונות?

וגם בחדר ילדים.. לשחרר זו לא רמאות.

ואם לא עושים את זה אז זה לא ניקיון לפסח זה ניקיון תקופתי

בניתי על לחזור מהעבודה ולעשות חדר ילדים.

מפה לשם היה פה בלתם רציני שסינדל אותי וחוץ מכמה בגדים שהספקתי לקפל לפני הבלתם לא עשיתי כלוםםםםם!!

היום סיימתי לעבוד מאוחר, חזרתי הביתה, התארגנו (כולל להכין את מה שאמרתי שאכין) ויצאנו לאירוע משפחתי. לפחות הספקתי לנוח חצי שעה גם (באמת לא ברור איך).

הערב חזרנו ועסקתי עוד איזה שעה בענייני עבודה...

וב22:00 פשוט לא היה לי חשק להתחיל לעבוד.. קיצור מחר🤣

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים.