הגיוני ונורמלי שהוא לא מרגיש עם זה בנח. לדעתי לפחות. האם זה אומר שאת חייבת לא ללכת למטפל גבר? לא. תלוי בך בעיקרון. ובנסיבות.

גם בלידה יכולים להיות גברים. מרדים, רופא, וכו.

הוא מודע לזה..?

חוץ מזה, שאם נגיד לך שזה לא נורמלי, זה יעזור במשו..?

לדעתי הדווקא בטוח לא יעזור, ואתם זוג צעיר אבל קחי עצה (למרות שלא ביקשת)- אל תנסי לחנך אותו ולהיכנס לנעליים של ״אמא״. תדברי על מה שאת רוצה ומה שנראה לך. הגיוני שיהיו חילוקי דעות. 

וזו  גם לא נורה אדומה בעיניי. בסהכ תחושה של אי נוחות כשאת חשופה מול גבר אחר (אם הבנתי נכון את הסיטואציה)

אם לך זה מרגיש נכון ובסדר, או שיש פה אילוץ של מרחק, תדברו על זה פשוט.

לדעתי אם זו לא טרחה גדולה מדי וזה אפשרי, הייתי הולכת לאישה אבל זה בגלל שאני באופן אישי משתדלת מאוד לא ללכת לשום טיפול או בדיקה אצל גבר משיקולים הלכתיים לפיהם אני נוהגת. למעט מה שבאמת לא בשליטתי/ אילוץ. 

יש כאלו שלא נוח להם עם זה

נראה להם מוזר לא שייך ולא מתאים

יכול להיות שהם צודקים

אבל גם ההפך לא בטוח שמוזר

אתם זוג צעיר וזה בסדר והגיוני מאודד

ואני לא הייתי חושבת שזה מקנאה.

ובטח ובטח שלא הייתי בדווקא הולכת לגבר בגלל זה.

ההריון הוא של שניכם. נכון את זו שתיהי מועמדת לבדיקות

אבל מותר בעיני לבעל להביע דעה שהיא לגיטימית ולך גם מותר להביע דעה שהיא לגיטימית. ביחד שניכם צריכים להגיע לפתרון.

ולא לצאת מנקודת הנחה שמדובר בקנאה ולכן אלחם בזה בכל הכח

יש לא מעט נשים (גם חילונית) שלא נבדקות אצל גברים

יש היום מבחר די גדול גם של נשים בתחום הרפואה.

טיפ קטן לזוג צעיר  תמיד לצאת מנקודת הנחה שלא רק השני צריך לוותר בשבילי אלא גם מה אני יכולה לוותר בשבילו. במיוחד שאין פה לדעתי וויתןר גדול.

מניסיון של שנים. זה עובד יפה. מויתור לא תפסידי.

במיוחד ובמיוחד שבעצם לאן את חותרת בזה זאת אומרת שאולי בכוונה תלכי לגברים כדי שלא יתגבר הקטע הזה. הקטע הזה שמה? השאלה איפה עוד את יכולה להתקבל  בחיי הנישואין מול גברים ?

ברור שבסוף אני לא מרגישה הכי נוח עם זה שזה גבר, אבל התקשרתי למוקד וביקשתי אישה, ואין בכל הערים שקרובות אלינו ואנחנו באוטובוסים שזה אומר שניסע שעתיים או שלוש בשביל אישה לבדיקה שאורכת 10 דקות, אז מבחינתי זה לא הגיוני ואני אתגבר על אי הנוחות..

לק"י

כמו שהוא לא יגיע לבדיקה.

אם לא נעים לו, ולך זה בסדר ללכת לבד (אם זה בסדר), אז אולי זה עדיף.

אני בכללית, רוב הרופאים הם גברים, אבל אף פעם לא עשיתי את הבדיקת אולטרסאונד אצל הרופא, אלא אצל טכנאית (והם תמיד היו נשים). ככה זה לפחות במרכזי בריאות האישה.

(כן יצא לי לעשות אצל גבר סקירת מערכות, לי וגם לבעלי זה היה בסדר. אבל את הבדיקות השגרתיות אני תמיד עוברת אצל אישה).

יכול להיות שזה שונה בין קופות. לא יודעת אם זו סיבה מספיק טובה בשבילך לעבור קופה (בכל מקרה השינוי לא יהיה מיידי, אבל לפחות זה יעזור להמשך. אלא אם כן יש פה עוד שיקולים שצריך לקחת בחשבון...).

לק"י

ממה שאני מכירה בדרך כלל את האול' הנצרכים של גדילת עובר למשל עושים אצל טכנאית.

ומה שהרופא עושה בביקור שגרתי זה על הדרך. לא כי יש צורך. ככה הרופאה שלי היתה עושה.

אז יכולה להבין גם אותו

ברור שנורמלי שגבר לא אוהב שמישהו אחר יסתכל על אשתו.

גברים אחרים כנראה לא מרגישים שיש פה עניין של הסתכלות, או מצליחים להתגבר.

ברור לי שבעלי לא אוהב את העניין שגברים בודקים אותי, אבל זה לא ברמה שמותח אותו או שהוא מבקש ממני ללכת לאישה.

אני מראש מעדיפה נשים, ואם יש גבר אז זה ברור שזה האופציה היחידה שהיתה.

את יכולה לשאול את עצמך כמה את יכולה להשקיע כדי לתת לו תחושה טובה יותר, ואת יכולה להגיד לו לא לבוא איתך ושלא תספרי לו שום דבר...

אם לא מתאים לך - תדברי איתו ותמצאו פתרון ביניים כלשהו, הוא יכול לא לבוא, או להסיע אותך הלוך חזור, או לצאת איתך לארוחת בוקר שווה מיד אחרי הבדיקה כפיצוי על הטירחה

מה שבטוח זה, שקנאה זה דבר נהדר, הוא מרגיש שאת שלו וזה מצויין הוא לא אוסר עלייך חס וחלילה, הוא לא מגביל אותך. הוא מבקש. זכותך להיענות וזכותך לא.

נראה לי שגם אם לדעתך זה תכונה פחות בוגרת בשלה וראויה לחיקוי, את יכולה לחשוב על עצמך כנראה באלף סיטואציות פחות בוגרות שלך ולדעת שהיית רוצה שיכבדו אותך גם שם ולא יעשו לך דווקא. 

מזל טוב!!

צודקת

לא חשבתי על זה

גם אני לא מוכנה בשום פנים ואופן שגבר יבדוק אותי, אלא אם כן פיקוח נפש או אם אין רופאה בשום מקום,

וגם זאת ההלכה לפי דעתי... 

בטח ובטח כשמדובר באזורים מוצנעים

ובעלי כמובן וכמובן באותו ראש כמוני אם לא יותר, וטוב שכך... 

ויש ככ הרבה נשים בתחום הזה... 

כי אצלנו אין נשים בכל האזור בכלל, לפחות בקופה שאני נמצאת בה.. (ויש סיבות למה אנחנו בקופה הזו, אז לא רלוונטי לעבור קופה. וגם לא בטוחה שבאחרות יש)

אפשר ליסוע מרחק גדול, ובשביל בדיקות וגינליות אני אכן משתדלת לפעמים לעשות את זה, אבל גם לנרמל את זה שאם יש הבדל משמעותי אז זה מותר הלכתית (בדקנו) וגם יש לא מעט שהמאמץ להגיע לאישה הוא משמעותי מאוד ומחליטות לוותר (וזה מה שנשמע רצל הפותחת), וזה בסדר.

אז אוקי

לא למצבים כאלו התכוונתי...

לגבי ההלכה-

זה נכון בתנאי שכל הנתונים שווים בדיוק.

אם לא, אישה יכולה ללכת לבעל מקצוע גבר, אם יש סיבה להעדיף אותו (מרחק/ מקצועיות/ אמפטיות וכו). המושג בהלכה שמדבר על זה נקרא "טרוד במלאכתו". אדם כזה נחשב כעסוק במלאכתו וחושש לפרנסתו ולכן ההלכה מתירה. ומי שהולכת לרופא גבר (רוב מוחלט מהנשים, רופא בכלל, לאו דווקא רופא נשים) שלא תרגיש שהיא עושה משהו בדיעבד. 

אני לא הייתי מוכנה לקבל את זה

בעיניי זה או צורך בשליטה או עניין דתי, שניהם לא מקובלים עלי.

זה ממש בסדר ללכת לגבר לבדיקה רפואית,

אם את מעדיפה לעשות יותר מאמץ כדי ללכת לאישה זה צריך לבוא ממך ולא מתוך מתיחות או קנאה שלו.

צורך רפואי זה נטו רפואי. לא לעניין לחוש קנאה בכזו סיטואציה.

יכול להיות שיעבור לו בהמשך ויכול להיות שעדיף לכם שתלכי לבד.

ואם יש לך אלטרנטיבה יחסית סבירה לאישה אז סבבה אבל שזה לא יכניס אותך למתח.

לצורך העניין אם יש גבר שמבחינה אנושית יותר נעים ואשה שהיא לא נעימה ותלכי לאשה רק בגללו ותחושי בבדיקה חוסר נעימות, זה לא סיטואציה בריאה בעיני, המטופל צריך להיות נינוח בעת בדיקה רפואית, לא המלווה.

האם לפני שהתחתנת נמנעת ללכת לרופא גבר?

כי בעיני אין הרבה הבדל בין אולטרסאונד בטני לבדיקה אצל אורתופד נניח.

והעובדה שאת נשואה לא אמור להיות רלוונטי. 

אני בעצמי נשואה פחות משנתיים

ובאמת בהתחלה כל דבר קטנטן הופך להר ענק. לכל זוג בעניינים אחרים, אבל זה קורה לכולם.

הכל בסדר

מותר לו לחשוב כך ולך אחרת. תדברו על זה יחד ותראו איפה האיזון שלכם.

העיקר לא ללכת נגדו בדווקא, לא יצא מזה טוב.

הוא הכי רגיש ולא קנאי בכללי.. פשוט מפריע לו העניין הזה

זו צריכה להיות החלטה של שניכם.

תדברו על זה, תדושו למה זה כ"כ מפריע לו, תגיעו יחד להחלטה.

להתייעץ בפורום זה נחמד, בסוף ההחלטה היא זוגית שלכם.

אני אישית הלכתי רוב השנים לרופא גבר, שהציל לי את החיים אחרי שרופאה לא הבינה מה היא רואה.

היו לי כמה חוויות פחות טובות אצל רופאות אז אני חוששת יותר מרופאות, ובעלי יודע גם בדיוק למה.

אבל זה גם לא מפריע לו..

כלומר מבחינתי איש מקצוע זה איש מקצוע. רופא גבר הכניס לי את ההתקן למשל… היום אני אצל רופאה אישה כי היא יותר מקצועית בעיניי. אבל לא עשיתי מזה דוקטורט. מה שהסתדר באותו רגע זה מה שעשיתי…

האם גם רופא משפחה מפריע לו שיהיה לך גבר? האם יש לו רופאת משפחה? (כלומר - אתם אצל רופאי משפחה שונים?). כי גם הם עושים בדיקות שכוללות מגע כלשהו, אפילו עם הסטטוסקופ זה במיקום לא הכי אידיאלי… ועדיין. בעיניי זה איש מקצוע.

אמנה, אני שומעת שיש ביניכם פער. לעשות לו בדווקא זה לא משהו שהייתי עושה, אבל כן הייתי מנסה להבין אותו וגם לשתף אותו בצד שלי… לנסות למצוא פתרון שיהיה מקובל על שניכם באיזושהי צורה.

וגם אם הפתרון זה ללכת לאישה, כן כדאי להכין אותו לזה שבביח בלידה בעז״ה הגיוני שיהיו אנשי צוות גברים. למשל אם המרדים הוא גבר - אז מבחינתו לא לקחת אפידורל? זה משהו שצריך לדבר אותו בצורה ברורה ופתוחה. 

אבל לעשות דווקא זה לא פתרון...

זה רק יגרום למריבות וחבל...

כדאי לדבר על זה להבין למה הוא ככה ואיפה עוד זה קורה

אצלנו נגיד לבעלי לא הייתה בעיה שהרופא נשים שלי גבר

אבל מורה נהיגה גבר הוא ממש התנגד

למה? כי הוא ראה איך המורה שלו היה עם תלמידות וזה היה נראה לו ממש לא טוב...

יכול להיות שזה נובע ממקום כזה, שספציפית אולטרסאונד מפריע לו

ואם כן, הייתי מכבדת... לא עושה דווקא

2. לנשים יש הרבה פחות תורים פנויים.

3. יש שיחלקו עלי, אבל גם יש שיסכימו איתי, מהניסיון האישי שלי (6.5 הריונות) הרופאים הגברים היו לי הרבה יותר נחמדים, אמפטים, מכילים (בלי שום נימה של קירבה ריגשית או מילים לא במקום ואני סופר רגישה לדברים האלה). פשוט הרגשתי שהם לא מסתכלים עליהם ממקום של גם אני עברתי את זה או גם אני אישה. אלא ממקום מכבד לשאלות/לצורך.

4. הרופא ממש לא מסתכל על הבטן באולט'. רק מניח את המתמר ועובר ישר להסתכל על המחשב.

5. בלידה יש בדיקות הרבה יותר חשופות שיכולות לעשות ע"י גברים. כולל הרדמה אפידורלית, תפירה- שזה ממש להסתכל הרבה זמן ובתנוחה לא נעימה.

6. מציעה ממש לשקף לו את הדברים בנחת. לדבר על זה. ולקוות שזה יעזור. 

עברתי הרבה רופאים ורוב הרופאים הגברים היו רגישים ונעימים בפער מאשר הנשים.

אם כי בהריון האחרון זאת פעם ראשונה אחרי הרבה מאד רופאים (אני עם הריונות בסיכון אז יש מלא ממשק עם מלא רופאים..)

שמצאתי *רופאה* טובה ורגישה מאד ואני חייבת להגיד שזה זכייה בפיס. כשכן מוצאים אישה שהיא באמת רגישה אז זה נעים לאין ערוך מרופא גבר...

ועדיין ברוב המצבים אני אעדיף רופא גבר נעים יותר מאשר אישה שיפוטית לא רגישה ביקורתית וכו..

פגשתי בחיי גם רופאות אנטיפטיות אבל בהחלט לא מעט רופאות מקסימות ונעימות ומתחשבות מאוד-מאוד. ובפעם היחידה שנאלצתי ללכת לרופא גבר במהלך אחד ההריונות - הוא הרגיש לי נחמד באופן חולני. לא העזתי לחזור אליו, בטח לא בלי בעלי...

מי שזה חשוב *לה* תוכל למצוא רופאה טובה. (למרות שלא כמו הפותחת או אחרות בשרשור, אני גרה בעיר מרובת מרפאות ורופאים, אז באמת זה לא קשה.)

הרופא הכי אנטיפת שפגשתי היה דוקא גבר. השאר (נשים וגברים) היו בסדר או נחמדים.

חשבתי שאני מדמיינת...

בכל מקרה אני לא אבחר דווקא גבר כי הוא נחמד יותר...

מעדיפה אישה חסרת אמפתיה מגבר נחמד

אא"כ הוא מקצועי יותר

בלידה הראשונה שלי חשבתי שאצליח לשים לב לכיסוי ראש...

איפה???

באיזשהו שלב איבדתי את זה לגמרי מעוצמת הצירים.

המרדים כמובן ראה את הגב ואולי אפילו יותר, אין לי מושג.

אבל לקראת הסוף כשהיה צריך לעשות ואקום אז הגיעו כמה מהצוות, והייתי לא צנועה בעליל

כמובן שמי שעשה את התפירה היה גבר

נראה לי שרופאים רואים אותך בתור מקרה רפואי, וזה הכל!

מציעה לכם לפתוח את זה עד הסוף ודי. לא לחיות בספקולציות, לא לעשות דווקא

מצד שני- הוא יצטרך לבלוע צפרדעים אם מבחינתך אין בעיה לרופא גבר.

אין מצב שבתוך הלידה הוא מתווכח מי יעשה לך הרדמה או מי יתפור אותך... או יעשה פרצופים בגלל זה...

זה נראה לי כבר לא שייך בעליל. יש פעמים שהוא יצטרך להתגמש, בדיוק כמו שאת תתגמשי לכיוונו במה שביכולתך

חכי שתגיעי לרופאה אשה שלא יודעת להחליט ם יש בעיה או אין והוא כבר ישכנע אותך ללכת לגבר שחותך עניינים

זה מסוג הדברים שמסתדררים עם הזמן בדרך כלל אל תתרגשי מזה

ומחילה מכל הנשים אם אני נשמעת שוביניסטית, אבל אני בהריון הזה בעודף בדיקות בגלל רופאה שלא הצליחה לחתוך עניינים 

גניקולוגית זה היה רק רופא גבר... והפלא ופלא זה באמת הקל על האי נעימות בשרירים... וזה היה רק לפני כמה חודשים ועברתי כמה רופאות.

חבל שכך, אבל רק לפי המציאות הזו של חוסר קשר בין מין הרופא לבין רמת ההבנה לכאב של הגוף, אני פועלת...

כמובן שיש רופאות שיגידו זאת פשוט לא נתקלתי.  אז כאמור, אין קשר למין.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

תמיד מעניין אותי לקרוא איך כלות מתיחסות שונה לחמה ולאמא.ולפעמים הסיטואציות זהות..

1.לגבי ההגעה המאוחרת שלכם- זו החלטה שלכם.אפשר להדליק אצל הסבא והסבתא ואחר כך בבית.אי אפשר גם לרצות להדליק בבית לחכות חצי שעה ואחר כך להתלונן שמגיעים לקינוח.הם גרים רחוק.מה לעשות?

2.ביקשו לא להגיע ביידים ריקות- מבינה שיש הרבה אנשים.טרחה גדולה והרבה עבודה וטרחה לפני ואחרי להורים, מקובל שכל אחד מביא משו.אפשר לקנות.לא ביקשו רק מכם.

3.שינה- כאשר מארחים עם הרבה אנשים, המארחים בעיקר אם הם יחסית מבוגרים, זקוקים קצת לשקט.לינה של משפחה עם ילדים מקשה מאוד- מצעים, ארוחת בוקר, רעש.ממש לא פשוט. את אומרת שבכל אופן הציעה לך לישון, למרות הקושי- אז על מה את מתלוננת? שלבעלך אמרה שקשה? כי עם הבן שלה היא מרשה לעצמה להגיד שקשה.ובשבילך היא מתאמצת.האמת? ראוי להערכה גדולה מצידה.הכי קשוח להורים שילדים קטנים נשארים לישון אחרי ערב מורכב, בטח כמו פורים.

3.אין לה בעיה שהבת תישן? זה מעצבן אותך....כן, מה לעשות, בת זה משהו אחר מכלה.הבת גדלה בבית .מניחה שאמא לא מרגישה בנח שיש בלאגן  כאשר הכלה בבית ומרגישה נח עם הבת.טבעי.

4.ביביסיטר- הסבתא לא אמורה להיות ביביסיטר.היא אמורה להינות מהנכדים.

5.המפגש הוא לאו דווקא שהסבא והסבתא יראו אותך- זה מפגש גם שבני דודים נפגשים, אחים נפגשים.יש לזה ערך חשוב.

6.בעלך לא רוצה לרצות אותם. בעלך אוהב את המשפחה שלו ורוצה להיות במחיצתם.

סליחה אם כתבתי קצת קשה.מאוד מעצבן לראות את העין הרעה שיש לכלות על החמיות ואת התמיכה שהן מקבלות על זה מבנות הפורום.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני