שברכת גאולה היא בקשת גאולה מהצרות הנוכחיות, לא על מה שאנחנו קרואים לו גאולה.

ברכת הישועה היא על הגאולה ממש.

אני חושב שזה הוכח מהגמרא במגילה, אולי זה היה בפירוש עליה

השלמת תהליך הגאולה זה בהשיבה שופטינו, בונה ירושלים, צמח דוד ורצה

הבקשה על תהליך הגאולה בכללו הוא בברכת צמח דוד - מצמיח קרן ישועה - שאליה התכוונתי.

עריכה: אחרי שקראתי שוב את הרש"י שעליו התבססתי (ונראה שגם אתה), השאלה המקורית של השואל היתה על ברכת צמח דוד ולכן קיבוץ נדחי ישראל ובונה ירושלים לא רלוונטים לתשובה

יציאה משעבוד מלכויות.  "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות".

בברכת קיבוץ גלויות מבקשים הן על קיבוץ גלויות והן על עצמאות - "תקע בשופר לחירותינו".

מצמיח קרן ישועה זה בקשה על ביאת המלך המשיח, שזה די סוף תהליך הגאולה

....מצד אחד למדתי מאנשי חבד את תפישתם לגבי ההבדל בין ישועה לגאולה.

זה נראה לי הפוך מדבריך. ישועה לדידם זה ההתחלה לא הסוף.

אגב על פי מדרש תנחומא יב הברכה על הישועה הוצאה מתפילת 18:

"טוֹב, בַּגִּימַטְרִיָּא שְׁבַע עֶשְׂרֵה. תְּפִלָּה, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה. הוֹצֵא מֵהֶן בִּרְכַּת הַזֵּדִים שֶׁתִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, וְאֶת צֶמַח דָּוִד שֶׁתִּקְּנוּ עַל שׁוּם בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי"

ישועה זה על המשיח בסוף, אחרי קיבוץ גלויות השבת המשפט ובניין ירושלים וחזרת מלכות בית דוד.

אולי יש מימד של ישועה פרטית או דורית שהיא ישועה אפילו מהפריץ. אבל לא ב18

...את תפישתם של אנשי חבד לגבי ההבדל בין ישועה לגאולה.

תפקיד המלך המשיח זה להנהיג את עם ישראל פוליטית מתוך ראייה ערכית של ערכי קודש שהוא ידע ברוח הקודש שתשרה עליו "ונחה עליו רוח ה... והריחו ביראת ה...והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק אזור מותניו והאמונה האזור חלציו".  תחת הנהגותו את עם ישראל העולם כולו יתוקן.

בברכת בונה ירושלים זו בקשה על חזרת מלכטת בית דוד.   בצמח דוד זו בקשה על מלך בית דוד מסוים - המלך המשיח שתשרה עליו רוח הקודש ויתקן את העולם כולו.

...דווקא תיקון עולם.

אנחנו מתפללים כל בוקר:"כן יהי רצון ורחמים מלפניך ה' אלהינו שנחיה לשמור חוקיך בעולם הזה ולימות המשיח, כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא".

יש רק צד אחד - מרכז הקדושה הלאומית הממלכתית הפוליטית והחברתית של עם ישראל בכל המישורים.    בתוך מרכז זה המקדש שוכן, שמייצג את הקודש הנבדל מהמציאות שבא לשכון בתוכה.

במילא כל ירושלים נחשבת "לפני ה' " ואוכלים בכולה קדשים קלים, כמו בכל הרואה בשילה.

או כמו שהמשכן שכן במרכז מחנה ישראל, ובמילא אוכלים קדשים קלים בכל המחנה.

בחירת ה בירושלים באה ביחד עם הבחירה בבית דוד, כמובא בתהילים בשמואל ובמלכים.

דברים שזכורני ששמעתי מפי הרב וייצן שליט"א:

גאולה זה דבר שעובר דרך עם ישראל. לדוגמא, עם ישראל נלחם ביוונים ומנצח. יש פה מצד אחד הופעה של הקב"ה, ומצד שני התאמה של עם ישראל לאותו אור גאולי. ישועה זה משהו שרק ה' מופיע בו, משהו א-לוהי שהנברא עומד חסר אונים ומחכה שה' יגאל אותו  (גם לשונית זה מסתדר נהדר, תחשבו על זה).

ברובד הגלוי לכאורה גאולה יותר עליונה, אבל יש בחינה שבישועה יש אור יותר גדול (כך הרב אמר בשיעור). ואכמ"ל.

אפשר גם לומר על דרך הפשט שגאולה זה ההיפך מגלות (מהר"ל נצח ישראל פרק א'), ולכן גאולה כמו שכתבו פה זה פשוט חזרת עם ישראל לארצו, מבלי שהוא משועבד לעמים אחרים ויש לו ממלכה משלו (ורוב העם פה). ישועה לעומת זאת זה לא בהכרח בהגדרה הזאת, אלא כל הצלה של עם ישראל מאויביהם יכולה להיקרא ישועה.

כמו גאולה בברכת גאולה ב18. נראה שגאולה זה הוצאה מדבר שלא שייך.  כמו גאולת שדה.

ולכן גאולה זה גם הוצאה משעבוד מלכויות.

אם ישועה זה שאנו חסרי אונים, איך זה מסתדר עם מלך המשיח בברכת מצמיח קרן ישועה? וקרנו תרום בישועתך

... המושג גאולה הוא גאולת העם כלומר ימי משיח:

" בניסן נגאלו כדאיתא בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם (ישעיהו כז, יג) ביום ההוא יתקע בשופר גדול ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל"

אגב כבר נגאלנו בניסן. פשוט עד שהגאולה מגיעה היא צריכה להבשיל 21 יום, כמו 21 ימים עד שאפרוח יוצא מהביצה.  ולכן יש 21 ימים בין ליל הסדר ל ה באייר שאז נגאלנו משעבוד מלכויות. ולכן אוכלים דווקא ביצה בליל הסדר. כך ראיתי שכתב הרב אורי שרקי.

אבל ייתכן שהמשיח וגאולת העולם כולו תהיה בתשרי

גאולה זה פשוט דבר שלם יותר, שמגיע עם חיבור, כמו שאמרתי. ההבדל בין ברכת גאולה לשאר הברכות הוא שברכת גאולה זה על היחיד, שייגאל ("קרבה אל נפשי, גאלהּ"). אנחנו מבקשים שנפשו של היחיד תגיע לשלימותה, תצא מכל השעבודים, תשב בארצה (תהיה במקומה, נינוחה ושלווה), ותמלוך (ולא שהגוף ימלוך או שהנפש הבהמית תמלוך).

גאולת שדה זו החזרת השדה לבעליה המקוריים, להעמיד את הדבר על מצבו הטבעי המקורי וכפי שהוא צריך להיות, וכמו שהמהר"ל בנצח ישראל פרק א' כותב שהגאולה (=ישיבת ישראל בארצו) היא המצב הטבעי (אגב, רש"י איתך, אבל אני חושב אחרת).

בהיסתוריה בהתחלה תהיה גאולה, ואז תהיה ישועה. הרב וייצן אמר שבתחיית המתים יתגלה העניין של הישועה, שזה לא תלוי בנו (אמנם זה לא לפי הרב זצ"ל בלנבוכי הדור....😅). הוא דייק את זה במה שאנחנו אומרים בשבת בבוקר: "אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים".

אם כן מה זה "וקרנו תרום בישועתך"? קרן לא נשמע חוסר אונים

ראה נא בעניינו וכו' וגאלנו גאולה שלימה ברוך אתה גואל ישראל-כאן בקשת הגאולה היא בעיקר בסור מרע ריבה ריבנו וכו'.וזו אכן גאולה.

לעומת את צמח דוד עבדך וכו' מצמיח קרן ישועה .שזו הצמחה, עשה טוב לא רק הסרת הרע.וכן יש כאן גם בקשה שהיא פרטית יותר מצמיח קרן ישועה לפרט ולכלל.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו