אז הקטנה כבר שלושה שבועות בתהליך
וזה קשוח... בפיפי יש שיפור ומצליחה הרבה פעמים, קקי סיוט! פעם אחת עשתה בשירותים וזהו, כל השאר בתחתונים.
היא אפילו לא תמיד אומרת אחרי שעשתה.. מרגישה שיש לה ממש חוסר מודעות. אפילו עם טיטול היתה יותר רגישה לזה.
אין לה איזה פחד מלעשות את זה בשירותים אני חושבת, זה לא העניין, היא פשוט לא בעניין, לא קולטת את התחושה.
בכללי היציאות שלה רכות, לרוב גם עם טיטול היא לא התאמצה בשביל לעשות, היא באמת לא כל גך מרגישה את זה כנראה.
אוף רצינו לגמור לגמול עד פסח
מה עושים?
הוא לרוב ממושך יותר ממספר שבועות
בעיניי העצה הכי משמעותית היא להיות סבלנים ולתת לזמן לעשות את שלו
אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.
אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.
אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם
אבל בשכיבה אפשר גם להיות על הספה בסלון
לספר סיפורים
להניק תוך כדי..
חשוב ישהיה לך הרבה זמני מנוחה ושינה
אבל כשלא
הילדים מאוד רעבים לנוכחות שלנו
ולכן לספר סיפור בשכיבה או לשחק איתם קצת טוקיו וכזה בשכיבה גם שומר עלינו וגם נותן להם הרבה..
אבל לא מצליחה
לא מצליחה!!!
מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות
ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!
עכשיו באמת,
אני חיונית,
בעלי במילואים,
הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת
והגדולה אצל אחותי
אתם כבר מבינות את הלופ!
לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.
ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו
שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"
"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"
היה באמת כמה בודדים
אבל עדיין! עדיין!
ואוווו
קשה לי השיח הזה
וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית
אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים
או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת
אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.
למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?
הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים
וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם
מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?
יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????
קצרה,
רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?
אין שם מקרר וגם לא מזרון.
אין לנו משפחה שם.
היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.
מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.
לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.
משתגעת מרוב התלבטות.........
נמאס לי מהמצב הזה
אחר
יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'
חבל ללכת על האופציה הראשונה
עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?
אנונימית בהו"ללא מוצאת כבר מעל שבוע.
המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע
כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר
תחפשי משו אחר
יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק
חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר
עדיך לרדת למקלט בכל פעם
לא נשמע לי פתרון יעיל
הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.
זה בלי סוף בלתמים.
עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)
במקום יחסית שקט בארץ.
לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.
שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך
ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.
וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.
אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.
נשמע לי טירוף
בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.
היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.
זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.
ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.
מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.
עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת.
לק"י
והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.
אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.
כי זה עוזר
אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..
באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..
אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?
סליחה יצא לי מבולגן..
חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי
וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).
מהדברים האלה נמנעתי
שווה לנסות קטניות מונבטות
זה ממש פשוט וכיף להנביט.
כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)
ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.
איך מנביטים -
משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)
מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.
מכסים ומחכים בסבלנות.
בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).
עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.
מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..
ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?
אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..
מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה
יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל
בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש
אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן
כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם
השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם
הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל
ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....
לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...
זה מבאס אותי ברמות
זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות
מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש
הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו
אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות
והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש
זה מוריד לי את כל החשק למשהו
בא לי רק לישון ...
לק"י
תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.
אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר
הוקלט
אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓
אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.
זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,
ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...
הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅
אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...
בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני.
בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה
ואני הכי ההפך
והסברתי וכו
ולא כזה עזר
ובסוף ערז
אבל לא באופן מטורף תמיד
תלוי
מה כן
לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום
הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק
נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך
וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו
אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר
לא עכישו
מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים
ותסבירי מה את
ותמצאו מתכון משלב..
זה באמת נשמע ממש מבאס❤️
אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.
פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם
ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.
מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.
אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש
אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️
ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי
אבל מדי פעם זה צף ועולה
במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל
שאני הכי זקוקה לתשומת לב
אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה
בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)
מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂
את זה למדתי לעשות מראש
מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.
מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.
חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.
מה שיהיה, יהיה.
העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.
בהצלחה ומזל טוב!!
שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש
גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא
אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..
אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה
אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן
ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה
חיבוק♥️
