נשואים כבר 18 שנים, ועוד לא מצאתי איך לעזור לחמותי... (בעיקר כי היא לא "מרשה" - לא נעים לה להעביד אותי לכאורה, אבל גם כי יש לה כללים משלה, ולי קשה ללמוד אותם)

אני כן קצת מפנה מהשולחן (בעיקר מניחה על השולחן במטבח, כי היא רוצה לסדר בעצמה), ובעיקר שומרת על הילדים...

(בשנים האחרונות אנחנו בקושי מתארחים אצלם, וכשכן זה בימי חול בלי לינה, אז אני פחות עומדת בדילמות האלו...)

גם אצלי היה ככה, אני כלה ראשונה ויחידה (השאר חתנים).

וחמותי לא הסכימה לי לעשות כלום, אפילו לא לקום מהשולחן...

ואצל ההורים שלי אני בין הקטנים, לא הייתי רגילה לשבת בשולחן שבת ברצף... תמיד מוזגת, מגישה, עורכת, מפנה...

עם הזמן התחלתי לבוא קצת לפני הסעודה ועזרתי לערוך שולחן- לשים סלטים וכזה.

בד"כ מביאה איתי סלט או עוגה או שניהם.

תמיד שואלת מראש מה אפשר לעזור- נדיר שהיא באמת מבקשת משהו.

אבל גם לבנות הנשואות שלה היא לא נותנת לקום מהשולחן, רק הקטנה מסכנה מתזזת בין כולם...

אני משתדלת לא להפריע...

לא נעים לי לעזור בבתים אחרים, לא נעים לשאול או לעשות משהו לא כמו שצריך… גם בדרך כלל יש ילדים של בני הבית שעוזרים והם בטייטל ״מארחים״ אני האורחת.

וגם אני לא אוהבת שנוגעים לי בדברים בבית שלי ומנסים לסדר ולעזור… זה עושה לי בלאגן אז זה הדדי.

אלא אם כן מדובר בדברים או אירועים שגם אני אירגנתי וחלק מזה,

כשאני אורחת… אני אורחת אל תסקלו אותיייי

גם אם זו חמותי… ואז חמותי הייתה תמיד מעירה לבעלי בשנה הראשונה למה אני לא עוזרת… אחרי כמה שנים עבר לה.

לא מתערבת לאנשים במטבח...

בהתחלה ניסיתי וראיתי שכל דבר אני צריכה לשאול איך ומה ואיפה

פרשתי

משתדלת לשמור על הילדים שלי, לסדר אחריהם, ושלא יעשו לכלוך ובלגן

לא נוח לי להיכנס אצל חמותי למטבח

לא יודעת איפה כל דבר ואיך רגילים ולא בקטע לעזור ע"י זה שכל רגע אצטרך לשאול מישהו מה וכמה ואיך.

אני כן מפנה את השולחן תמיד, ואם יוצא גם מחזירה סלטים לקופסאות וזהו.

מעולם לא שטפתי שם כלים לדוגמא...

למרות החוסר הכרות

יכולה לומר שכשאני מארחת אפילו את אחיות שלי והן גם כמו שתארת

לא מתמצאו. אז לא עוזרות

והכל עלי

זה קשה ומכביד

וגורם לי להסס לפני שמזמינה

גם אמא שלי לא נתנה יותר מדי לעזור

ואז מרוב קושי פשוט לא הסכימה יותר לארח בכלל

אפשר להציע ולהשתלב

וגם אם שואלים איפה וכו אז מה..

אני ממש מסבה את תשומת ליבו- אמא שלך במטבח לך תראה במה היא צריכה עזרה

ככלות הכל זה הבית שלו

הוא שוטף כלים

מארגן סלטים

בעלי יודע איך לעזור כי זו ההתנהלות של הבית שלו והוא יודע איך לעשות דברים (חמותי חינכה את הילדים שלה לעזור ולהיות מעורבים בבית)

כשאני יכולה אני עורכת/ מורידה מהשולחן או מסדרת

אבל אלו דברים שקרו עם השנים ולמדתי את נהלי הבית ואיך אני יכולה להשתלב

משתדלת לפנק בדברים שאני יודעת שאוהבים שם או לעזור מראש בבישולים לשבת.

וגם כשאני מארחת אותם פה לערב משתדלת לפנק כמה שיותר וכמובן לא מאפשרת להם לעזור פה, חוץ מפעם אחת שבאו ביום שחזרתי מהביח אחרי הלידה.

אם את פשוט החלטית קמה ושוטפת כלים..לא שואלת.. כשאומרים לך -לא צריך

את כונה בהחלטיות - מה פתאם..אני אשמח להרגיש חלק מהבית. מקסימום עושה 'הסכם' טוב אבל אני את הצלחות מסיימת 😉

מצטרפת לעריכת שולחן בטבעיות.. יודעת שחותכים סלט -רק שואלת כמה מלפפונים צריך?

זה שדר..

אם תשדרי שאת עוזרת בשמחה ובכיף ותהי בטוחה בזה הם ישמחו ויזרמו

אם את תהי טבעית גם הם יהיו על אותו התדר

כשאת אומרת את זה את מדמיינת כנראה את המשפחה שאת מכירה חמותך/אמא שלך

כשאני מתארחת אצל משפחות אחרות אני עוזרת אבל אצל חמותי כמו שכתבתי -לא

נגיד סלט ניסיתי פעם לחתוך והיא לא היתה מרוצה זה יצא שונה ממה שהיא רגילה

הכנסתי דברים שה לא היה בסדר הנכון ועוד ועוד...

היא לא אוהבת את זה וממש מבקשת שלא ניגע

חוץ מלהוריד מהשולחן לזבל- שזה ממש ברור

אפילו אם אני אטאטא היא תעבור אחרי שוב..... אין קטע

מה שכן אם הבנות שלה מתארחות גם אז כן עוזרות יותר ממני ואז גם אני יכולה יותר לעזור כי שואלת אותן מה בדיוק לעשות ואיך. 

אבל את לא צודקת לגבי ההכרות לשי איתם🫢

כי אמא שלי בול כזאת

לא נתנה לאף אחד להתקרב למטבח

לא לנקות

אף עוזרת לא עברה את המבחן

בסוף

היא סגרה את הבית לארוח וכבר שנים אף אחד מהילדים לא יכל לבא להתארח

כי קשה לה שהיא עושה הכל לבד

מעניין למה

כי מייאש לנסות

קיצר

את צודקת בפועל

באמת לכאלה קשה להכנס למטבח

אבל מצד שני

חשוב כן להיות במודעות

שזה סוג לש מגבלה העודף שליטה הזה

ואולי כן לפעמים אפשר למצוא פרצה

שבה כן אפשר לתת יד

סתם כי מהנסיון העגום שלי

היתי מעדיפה לבשל לה את כל השבת

אבל שיהיה לי בית של אמא להתארח בו לפעמים

בבית של ההורים שלי בעלי מטפל בילדים ואני עוזרת להורים,

בבית של ההורים שלו הפוך, אני עם הילדים והוא עם העזרה בבית.

ככה הכי נעים ויעיל לכולם.

מוכיח את עצמו בעיקר באירועים גדולים ומורכבים והרבה פעמים גם במוצשים,

אנחנו עם שני רכבים,

אז מי שזה לא הבית של ההורים שלו מעמיס ציוד וילדים ונוסע, השני שזה הבית של ההורים שלו נשאר לעזור לסדר ולתקתק וגם הרבה יותר קל כשאין ילדים עייפים ברקע וגם ההורים מרגישים יותר בנוח וגם לי או לבעלי יותר כיף להישאר עוד קצת עם ההורים.

בקיצור לנו זה סידור מושלם.

הוא הבן שלה.

ממנו היא לא תרגיש לא נעים לקבל עזרה..

את יולדת..

לאט לאט עם עזרה 🤭

ולאט לאט מרגישים יותר בבית והחמות מרגישה יותר בנוח איתך ואז הכל יותר פשוט...

מציעה להכין סלטים חיים- לרוב זה מתקבל בשמחה

עוזרת להגיש כשמתאפשר עם הילדים

אבל לדעתי זה בעיקר האינטרקציה הכללית- ולא נקודתית על שבת אחת, התחושה שרואים אותך.

אז מנ מקובל זה תלוי הקשר בניכן

אצלינו

אם אני אראה במאפיה משו טעים ומפנק שחמותי אוהבת- אני אביא לה

אני תמיד יגיע עם זר פרחים - כי אני יודעת שהיא אוהבת

אני אציע לקנות את החד פעמי לחגים- ואשקיע בעריכת שולחן (והיא תתעקש לשלם לנו)

אבל זה משימה שהיא לא אוהבת אבל אוהבת שהתוצאה יפה

אני שולחת לה פנינים של הילדים כי זה משמח אותה

וגם מחמאות על בעלי- כי זה עושה לה נחת

לדעתי אם את אחרי לידה תרפי כרגע. להוריד מהשולחן זה סבבה בשלב הזה.

כשהילד יגדל קצת אולי תציעי לה להביא לשבת עוגה/קינוח/ פשטידה?

אני בשלב הזה בחיים (עם תינוקת קטנה, בהריון) פשוט לא מתארחת בשום מקום כי מרגישה לא נעים לא לעזור אבל טכנית לא מסוגלת.

בבית בעלי עושה את כל הדברים האלו בשבת ובאופן כללי אנחנו מתנהלים באופן מינימליסטי יחסית כדי לשמור על הכוחות.

יודעת שאני מפסידה מזה את העזרה- אבל לא מרגישה מספיק בנוח, לא אצל ההורים ולא אצל ההורים של בעלי.

(כן מארחת, כשיוצא כי יותר קל לי למרות שגם זה ממש קשה)

מתקשים להתארח ובכללי שומרים על מינימליסטיות..

מנרמל לי

בטוחה שההורים שלך מעדיפים לבלות שבת בלעדיכם מאשר שתהיו איתם גם אם זה ללא שום עזרה?

אני יודעת בוודאות שההורים שלי ושל בעלי מעדיפים שנהיה אצלם (מדי פעם כן? לא כל שבוע 😂).

בנוסף, בעלך יכול לעזור שם במקומך…

אני די בטוחה שחמותך/ אמך יעדיפו שתבואי גם בלי לשטוף כלים.

גם אני מלא פעמים מוצאת את עצמי שבת שלימה לא עזרתי בכלל, למרות שמאוד רציתי, אבל רק לטפל בילדים בבית לא שלהם סוחט ממני המון כוחות , ולהיות תמיד לבושה ומאורגנת, והרבה פעמים אני ההריונות, הנקות וגם לא תמיד... וגם לא רגילה לסדרים שם וכו'. אבל לא בגלל זה אני לא אגיע. הרבה פעמים שבעלי חוזר מהתפילה אני אומרת לו לך תעזור לאמא שלך ל... או במוצש, אני מארגנת תיקים ושולחת אותו לעזור לה במטבח, שטיפה ואז זה יותר זורם, ולפחות מרגישה שאנחנו לא כזה מכבידים. 

דורש ממני כל כך הרבה מאמץ להיות מחוץ לבית עם הילדים, ותמיד אני בהריון / אחרי לידה  וכו' וכו'

ולעזור אצל חמותי יותר קשה לי כי הכל מבולגן אחרת מאיך שאני רגילה, ( סקוץ' שאני לא סובלת, כלים בכיור עם אןוכל, )

וכמעט אף פעם אין לי כח לעזור!!!

וגם אצל ההורים שלי כן יותר מצליחה לעזור אבל לא דומה לאיך שהייתי רווקה, רק לנסות להשתדל לסדר אחרי הילדים שלי גומר עלי

אוף מרגישה מזה אגואיסטית...

ומילד לילד מרגישה שכבר לא בא לי להתארח יותרר

אני עוזרת בבית שלי בבית של בעלי- בעלי קם לעזור אני פחות עד כמעט שלא יוצא

אבל זה אומר שאני לרוב עם הילדים כדי שהוא יהיה פנוי לזה וגם אני באה להתארח אני לא מצפה לעזור יותר ממה שהייתי מתארחת אצל כל מישהו אחר, ורק העבודה על האריזות וההגעה והנסיעה זה דורש ממני הרבה כוחות.. אז.. נעים, לא נעים אבל אני טרחתי ואת שלי עשיתי

בעיקרון זה מנטליות, אין פה מה נהוג כן או לא, שחור-לבן..

אם מרגיש לך נכון לקום לעזור תעזרי אם לא כן הייתי מצפה שבעלך לפחות ייתן יד במקומך אולי זה יהיה יותר נוח לחמותך שהוא יעזור

וזה לא מוזר לי אגב.. הגיסות שלי כן עוזרות וטורחות בבית של חמותי וזה ממש לא מפריע לי מה חושבים עליי, זה פשוט בתודעה ברור לי שבעלי עוזר במקומי אם זה יותר נוח ומסתדר לו ולי לא מעניין אותי מה ההורים שלו חושבים על הפתרון הזה

אעפ שפה את מעלה עניין עם עצמך שזה מפריע לך באופן אישי אז אולי זה קצת אחרת אבל גם פה יש עבודה של תודעה ושחרור, לחשוב על דרך אחרת יצירתית לעזור ולהרגיש טוב עם עצמך

טיפלתי  בילדים בשמחה למרות שהייתי טרוטה מעייפות.

התפללתי בבית מתוך סידור במקום אח''כ באוטובוס מהטלפון.

הרפיתי את זה שאני יוצאת מהבית מבולגן במקום להלחם בזה בכוחות שאינם. 

על הגז לארוחת צהרים חמה

(אני יוצאת לכמה שעות בבוקר לעבוד ובעלי עם הילדים אז שיהיה להם)

אבל למרות שקפצו

הרביצו

משכו שיער

שפכו מים ואז החליקו עליהם

כולם נשארו בחיים

צל"ש

למרוח כמות נדיבה בתנור ולהשאיר כל הלילה.

גם התבניות, למרוח ולהכמיס לשקית סגורה ללילה ובבוקר לשטוף היטב

היא טובה אבל לא מסירה שומנים כמו סנט מוריץ

שמתי את התבניות בשקיות כל הלילה, את הדפנות של התנור גם ציפיתי בשקיות על החומר ובבוקר זה היה פשוט להעביר מטלית, את התבניות לשטוף ונקי!!

אחכ עברתי על הכל עם סבון כלים רגיל כדי לשטוף שאריות חומר והפעלתי את התנור על החום הכי גבוה כדי לנטרל אם נשאר משהו.

ועבדתי עם כפפות כמובן ומסכה כדי לשאוף כמה שפחות חומר

וככה המסיר שומנים משפיע יותר טוב

אני עושה את זה גם על תחתיות של סירים

קצת מסיר שומנים, מכסה בשקית חצי שעה

והלכלוך יורד בשניה

אפשר לנסות עם ספוג הקסם וטבלית מדיח שממיסים במים. טרם יצא לי לנסות אבל ראיתי כמה שכתבו שעבד להן

להשרות עם שקיות 

ואז לשפשף עם סקוצ'

מלוכלך (שרוף. לא שומני..)

רק בעזרת סקוץ למתכת ומים (נסקוטש, זה כמו מין נייר זכוכית חזק על הסקוטש)

הוא היה ממש מופתע מהקלות של זה.

תרססי מסיר שומנים על כל התנור ולאחר מכן תפרסי שקית פח על הכל(מעל המסיר שומנים)

צריך להשרות את זה ללילה שלם

ואז תוכלי לשפשף ממש בקלות את הכל

כנל התבניות לשים בשקיות ולסגור בתוך שקית אשפה במרפסת כל הלילה

תבניות לשקית אשפה עם סנט מוריץ לכמה שעות

חלל התנוור- משפריצה על הכל סנט מוריץ ומדביקה על הדפנות, התקרה והרצפה נייר סופג ומשפריצה עוד עליו ומשאירה ככה ללילה

הנייר סופג משאיר את החומר על הדפנות

את הדלת- מפרקת את הזכוכיות ומנקה עם סקווץ ברזלית- הם יוצאות מבריקות 

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי

אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.

במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל

דבר שני, עזרה. בתשלום.

דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי

לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

וכל עזרה זה להביא מישהי כי אנחנו גרים באיזור מרוחק.. אין לי כל כך שכנים.

קפה ומתוק לא חסר לי זה אני כל היום טוחנת שוקולד וקפה. משתדלת גם לדאוג לאוכל נורמאלי.

אבל אני ממש צריכה כמה שעות בלי אף ילד. בעזרת ה' אוטוטו בעלי יוצא לכמה ימים ואז אני מקווה שכל יום כמה שעות הוא יקח אותם ויהיה לי שקט.

ממש תודה!

האם יש גינה לידכם?

אני ממליצה להיות כמה שיותר בחוץ.  בדרך כלל בחוץ גם ההתנהגויות השליליות פוחתות וגם כשחוזרים הביתה הדברים קצת יותר בשליטה

אולי אפילו לאכול ארוחת בוקר בחוץ.

כשתכנסו הביתה אחרי שעה+ בחוץ יקח להם קצת זמן לחזור להתפרעות וזה, בתקווה, יהיה הזמן שלך לשתות קפה.

ובאמת החוץ מדהים וכיף

תודה

קשה קצת עם הקור מקווה שיתחמם המזג אוויר השבוע אמרו התחממות ועדיין ממש ממש קר

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!

לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...

כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה

דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!

אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..

עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓

ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

חיבוקקקקק

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

כתבו לך כמה עצות טובות

אבל רוצה להוסיף

אני גם מילומניקית

וזה ממש קשה...

א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!

לדרוש שהגעת לקצה

שיבוא ל24 או 48 שעות

זה אפשרי

תדרשי

על תוותרי

ואל תרגישי רמוסה.

גם במלחמה נותנים שחרורים.

תקבלי אוויר של כמה שעות

בעל ושותף

שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא

ותשני

ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.

דבר 2-

מסךךךךך

אין ברירה

תתני בבוקר שעה

ותנוחי

ותתקלחי

ואז תבואי רעענננה אליהם.

ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה

תסדרי את הבית תשנמי

ואז תתחילי סדר ערב

ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.

דבר 3

חשוב בעיניי ממש ממש ממש

זה סדר יום כלשהו בסיסי

לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.  

מגיל 3 ממש נאחזים בו.

תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.

אבל שיתן משהו להאחז  בו.

תחשבי משהו שאת אוהבת

תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים

וכל יום תשימי אותו בלוז.

יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה

יש נשים שאפיה חזק- אז אופות

יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות

יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים

ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך

ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.

דבר 4

לשמוע מוזיקה

ושיעורים מחזקים ומעודדים

ולהתפלל לה'

לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות

בקטנה כמובן

דבר 5

אמרו לך על ביביסטר

זה מציל ממש

אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה

גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו

יכולה להציל אחר צהרים שלם

שהיא תשחק איתם  ותשעשע  איתם

ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...

או ללכת עם כל הילדים לשכנה

זה גם משנה אווירה

וחותך את הרצף הלא אפשרי....

או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה

דבר 6

לעשות מבצעים קטנים לילדים

על הצלחות

ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה

העיקר שתהיה שמחה וקלילות

וואו ממש השקעת.

הזעקתי אותי ביום ראשון אבל הוא הגיע לישון וב6 בבוקר יצא שוב אז היה כיף החיבוק אבל זה לא היה מול הילדים..

בעזרת ה' צפוי כמה ימים אוטוטו.

תודה על כל העצות.

באמת שכל הסבבים היה קשה אבל עכשיו זה קושי שקשה לי לגייס את עצמי לכל הדברים שכתבת,

אני ממש רואה לצערי את הילדים בעין שלילית.

חשבתי אולי להתחיל לשים לב לדברים טובים שלהם וכו לנסות קצת לשנות את העין שלי, כי מתוך המבט הזה קשה לי להיות נחמדה איתם ולעשות איתם כיף.

ואין לנו פה כל כך שכנים אנחנו גרים באיזור מרוחק, צריך לנסוע בשביל זה (כנל קהילה, אנחנו "שייכים" לקהילה שרחוקה מאתנו.

ואני מרגישה קצת דכדוך כזה שבכלל לא בא לי לראות אנשים.... מבינה?

תודה רבה על העצות וההבנה!!

לחנות של הכל בשקל או למקסטוק (או שתבקשי ממישהו שיילך עבורך), ותקני מיליוןןןןן הפתעות קטנות, מיליון! כשהייתי במצבך והרגשתי על הקצה, היתה לנו שקית הפתעות, ועל כל פיפס הבאתי להם פרס, זה עזר מאוד, אמנם לא הכל הלך חלק, בכלל לא, אבל זה כן היה בשבילם תמריץ.. בגילאים קטנים זה ממש יכול לעבוד.

דבר שני, לגבי המסך, בעיניי במצב חירום כזה ברור שאפשר וצריך להשתמש, אבל אם ממש לא מתאים לך, אז מציעה לך להשמיע להם סיפורים! יש את סנאי וארנב, שהילדים שלי מאוד מאוד אוהבים, יש ביוטיוב סיפורים של מנוחה פוקס ועוד כל מיני סיפורי ילדים שאת יכולה להשמיע להם בלי לראות וזה גם ייתן לך כמה דקות של שקט

דבר שלישי, יקירתי, את נשמעת ממש ממש על הקצה. אם אין לך תמיכה נפשית או דמות שאת יכולה לפנות אליה כדי לפרוק קצת, יש בקופות החולים מענה טלפוני חינמי לכך. אפשר ליצור קשר עם עוסית או פסיכולוג, לשיחה קצרה טלפונית, רק כדי לפרוק קצת מהעומס הגדול שאת נמצאת בו, גיבורה שכמוך. בבקשה בבקשה תדאגי לעצמך גם בהיבט הזה, זה כל כך חשוב.

חיבוק גדול!

קבעתי להיום בערב זום טיפול עבורי עם מישהי. אני באמת במצב לא טוב נפשי.

אז מוסיפה חיבוק ענק.

ביום ראשון אמרתי לו שאני קורסת ושיחזור, הגיע לישון בלילה ויצא ב6 בבוקר לפעילות שהיה צריך להגיע. היה כיף החיבוק ותמיכה אבל לא בפן הטכני והשקט מהילדים.

היה חוזה בתחילת שנה

שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות

התשלום הוא כרגיל

🤷‍♀️

על החודש הראשון.

אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי

אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.

עד שיתברר כמה הנזק...

(היא עסק מדווח)

השנקל שלי

בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה

עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים

אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה

ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת

וד.א.

משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי

ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה

ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח-  אז שישלם

בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..

המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.

והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)

שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.

בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.

והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף

אין לה שום הוצאות

והמחיר שלה גם ממש גבוה

והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓

זה נקרא שהיא מדווחת?

דמי לידה למשל היא כן מקבלת

סתם מעצבן אותי

שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל

כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית

היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום

אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם

צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים

אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו

בגלל זה שילמתי

כי חתמתי על החוזה

סתם מבאס נורא

כשחתמתי כבר התבאסתי על זה

אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות

והמטפלות יודעות את זה

אני חייבת לשלוח אותה

אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה 

משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦‍♀️

אולי אני סתם עצבנית עליה

בסוף היא חברה קרובה שלי

לבאסה כי יש ציפייה מעבר

בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות

בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור

ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר

הורדה בהכנסות- כי שילמתם

ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם

אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום

הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...

שזה אומר

אנחנו לא נשלם *כרגע*

את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה

ואת הנפרש- אנחנו נשלים

היא לא תפסיד

ואתם תרוויחו משו

את הכסף עכשיו

כי ערב חג

והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦‍♀️

אנחנו ביחסים ממש טובים

אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה

לא נורא ה' שולח מה שצריך

אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..

אבל אין מה לעשות כל כך.
 

כי היא לוקחת תשלום מלא

אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות

לא אמרתי לא לקחת בכלל

אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'

תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות

בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי

כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב

ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן

1. היה לי טיולון פשוט ממש של איזי בייבי, וגם טיולון של אינפיניטי, קצת יותר יקר, שניהם היו אחלה.

2.מה שעזר אצלי, אבל בגיל טיפה יותר גדול זה סדרת חינוך של האבא שקם אל היונק בכל פעם שהוא התעורר, כעבור שבוע הפסיקו לקום בלילה

בקשר ל-2 - באיזה גיל?

זה בד"כ קורה שלבעלי נמאס שהם קמים בלילה אז הוא לוקח על זה פיקוד וקם כמה לילות

עוזר לו לחזור לישון.

ילד בגיל שנה פלוס לרוב לא צריך אכילה בלילה הוא פשוט לא יודע לחזור לישון ורגיל להרדם בהנקה ואם מגיע מישהו שלא יכול להניק הוא ילמד להרדם בדרך אחרת 

וכמובן שסירב ... אם היה רעב היה לוקח ( המטפלת לקח בקבוק )

זה הגיע לשלב שהתעוררו ממש כל שעה לינוק זה ברור שזה לא מרעב 

רויאל שהוא אחלה. וגם איזיווקר די זהה לו.

שניהם טובים קלים ומתקפלים קטן

מהנקה בלילה בגיל שנה וחצי בערך.

כמה שבועות לפני כן העברתי אותה חדר, שהיא לא תישן איתי. כי היא היתה באה אלי למיטה, והייתי נרדמת איתה, וככה לא יכולתי לעצור אותה.

אחרי שעברתי אותה חדר היא המשיכה לקום, אבל פחות.

ואז קבעתי זמן שבו היא מפסיקה לינוק בלילה. הכנתי אותה כמה ימים מראש.

כשהגיע הזמן, לקחו לה שלושה ימים להסתגל למצב החדש.

ביום הראשון לקח 3 שעות עד שהצלחנו להרדים אותה בחזרה. ביום השני זה ירד לשלושת רבעי שעה, וביום השלישי היא נרגעה כבר מהר.

בגיל שנה לא ניסיתי לגמול.

צריך לוודא שהוא לא באמת רעב במהלך הלילה, כשהוא אוכל מספיק טוב בערב.

לפעמים יותר קל לגמול בהדרגה, לרווח יותר את ההנקות וכל פעם להוריד עוד. ולפעמים דווקא יותר קל להוריד בבת אחת, שיהיה ברור מתי אי אפשר לינוק.

הוא לא צריך לינוק כל הלילה...

וזה חלק מההתלבטות... אם לוותר על חלק מההנקות או על כולן...

לדבר על זה הרבה הרבה

שבחושך לא יונקים באור כן

בחושך ההנקה ישנה

וכו וכו

פשוט לדבר המוןןןן

אפשר נגיד 3 ימים לש הכנה

"עוד 3 ימים ,בשבת, ההנקה תפסיק להיות ערה בלילה ותישן בחושך ואנחנו נינק רק כשיש אןר בחוץ

וככה לחפור על זה כל הנקה

עוד יומיים

מחר

היום

ולהכין דברים שעוזרים להירגע בלי

ולהפריד הנקה משינה

וגם לשריין את הבעל שכמה לילות משהו כמו 3 הוא איתו על היידים

ולהתפלל על זה....

בהצלחה גדולה בע"ה

אולי באמת יותר בגיל שנה וחצי..

אבל האמת שיש מצב שהוא יהיה רעב בלילה בלי הנקה כמו שכתבו כאן אחרות..

אולי הוא ילמד לינוק בשכיבה? או לקחת בקבוק?

שנה זה באמת גבולי להסתדר בלי תזונה בלילה..

ומצד שני זה נשמע מאוד מתיש ככה...

אם את אוצה כן לנסות לגמול בלילה

אז לתת ארוחב ערב מאוד ממלאת כמו קווקר עפ מבושל במים עם סילון או דייסה כלשהי

ובלילה תכינו לכם שיהיה לבעלך ללילות הראשונים להציע לו דיסה דלילה לשתות מכוס או משהו כזה  למלא את הבטן 

וכמובן להרגיל אותו לשתות ככה בכללי...

אני עשיתי את זה בגיל שנה ורבע, לילד שלא היה מפותח כל כך.

זה לוקח זמן... אז להתאזר בסבלנות. אבל בסוף הם קולטים❤️

גם כשנראה שלא מבין.

בסוף זה תהליך גם רגשי ואני רוצה שהוא ירגיש שאני איתו ומבינה אותו.

לדעתי לוודא שאכל ושתה מספיק לפני השינה. ובהתחלה לא לוותר לגמרי על ההנקה בלילה אלא לרווח הנקות. אם לא לוקח בקבוק מים זה באמת יותר קשה אבל אפשר לעשות תהליך. צריך הרבה נחישות וחמלה להליך כזה אז להיות מוכנה לכמה לילות מאתגרים.. ולא להישבר אם זה מה שהחלטת.

(סליחה.. כתבתי ממש מבולגן..)

1. גם אני מחפשת טיולון ושל אינפניטי שמעתי דברים טובים כנראה אקנה אותו בע"ה

2. אני תוהה למה צריך תהליך גמילה? הוא לא מוכן לקחת בקבוק?

שלי בן 8.5 חודשים והתחלתי להביא לו בקבוק אחד בתחילת הלילה אולי ככה לא יקום כל רגע

או כמוני בכלום כסף יד שניה

אני ממ שאוהבת אותו חוץ מהז שההגבהה וההכשבה של הגב הז עם שרוך ולא לחצן פלסטיק..

היתי קונה במקומו אולי את הספורטליין ויפר רק בגלל ההבדל ההז

אבל חוץ מהז הוא מעולה

נוסע ללק וכיף ויחסית יציב וקל ממש מרוצה ממנו

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

היה לי בתחילת החורף

ושבוע שכבתי בלי להזיז את הראש כי כל תזוזה כאבה לי

ואחר כך עוד שבוע בקושי תפקדתי כי האנטיביוטיקה החלישה אותי נורא

כאב לי השבוע בערב בעיקר..ומעט ביום

בחניכיים בצד אחד העליון. לא בשיניים .

בעצם הלסת

וכאבי ראש-רק בצד הזה

ואף סתום רק בצד ההוא. סוף צינון המון ליחה ונזלת דלקתית

בהתחלה נבהלתי שאולי שן שהיה לי בה טיפול שורש לפני כמה זמן עושה בעיות

אבל לא כאב לי בשן

רק בחניכיים ובלסת וכו

ולפי כל הסימנים וזה שזה בעיקר בערב ובלילה הצ'אט אמר לי שזה מהסינוס של האף שנסתם ודלקתי

יכל להיות?או שהוא המציא?

זה כבר די עבר ולא כואב ב''ה

כאב ליומיים בערך בעיקר בערב