התייעצות לא קשורה לפסח-חברה של הבת שליאמאשוני

יש לי מכרה מהשכונה שהבת שלה והבת שלי חברות מגיל קטן.

לאורך השנים זיהיתי אצל החברה הזו דפוס התנהגות שלדעתי היה אפשר להוביל/לחנך אחרת, אבל אף אחד לא שאל לדעתי ולכן לא הבעתי אותה.

בבית שלי ניסיתי לתווך ולעודד כדי שהחברות הזו תחזיק מעמד אבל זה לא כ"כ עבד.

פעם כן זרקתי הערה לכיוון האמא שאני חושבת שאם הבת שלה הייתה פתוחה יותר ל.. אז היה אפשר יותר לחזק את הקשר, כי הבת שלי וגם שאר החברות כבר לא במקום הזה שהבת שלה נמצאת מבחינת התפתחות ותחומי עניין.


האמא אמרה שהיא מודעת לזה ולא כ"כ המשיכה לפתח את הנושא.

לשתי הילדות הייתה פעילות משותפת בשכונה ועכשיו החברה הפסיקה להגיע גם לפעילות הזו ודי ברור למה היא כבר לא משתלבת.

לדעתי ככל שעובר הזמן החברה הזו הולכת ומסתגרת. האמא הביעה טרדה מכך אבל לא עושה רושם שהיא מנסה לטפל.

הבנות לא לומדות באותו ביה"ס.

האמא הזו עם המון ניסיון בגידול ילדים.


הייתן מנסות לפתח עם האמא שיחה פתוחה בנושא כל עוד לילדה יש עדיין קשרים חברתיים?

אנחנו גרים באיזור שממש לא מקובל להביע דעה על חיים של אחרים.. מצד שני אולי יעזור לילדה, מצד שלישי אולי האמא יודעת הכל ואין לי מה להוסיף לה..

כל הכבוד על הרגישות, אבלשומשומ

בחיים לא הייתי מעירה למישהו על חינוך הילדים שלו..

דווקא על חינוך או על כל דבר?אמאשוני
כי זה פחות עניין של בחירה חינוכית אלא יותר כישור חיים.
אולי יש דברים שאת לא יודעת?קופצת רגע

אצלי למשל, לפני כמה שנים אמא של חבר של הבן הגדול שלי אמרה לי שלא טוב שהוא לא הולך לפעילויות חברתיות וכו'. הילדים היו אז אולי בני שש או שבע.


בעקרון הסכמתי איתה וגם ניסיתי לעודד, וניסינו לטפל.

אצלנו הדרך הזו הובילה לאבחון של לקות תקשורת.

אני בטוחה שהאמא ההיא חשבה שאנחנו סתם הורים מגוננים מדי/ לא משקיעים בתחום החברתי... 

את חושבת שלא טוב שאמרה לך?מנגואית
אין לי בעיה עם זה שאמרה, היא גם צדקה כתבתיקופצת רגע

שהסכמתי איתה.


פשוט @אמאשוני אומרת שהיא כבר אמרה לה, ושהאמא מודעת וגם יש לה נסיון בגידול ילדים,

אז במצב הזה אולי אין הרבה תועלת לומר לה שוב.


לי אישית זה לא היה מאוד מפריע אם הייתה אומרת לי עוד פעם אחת, אבל אם הייתה חופרת לי על זה זה כן היה מפריע, כי כאמור הייתי מודעת לזה, הייתי 'על זה' גם אם זה לא היה נראה כך מבחוץ ולא היה לי עוד הרבה מה לעשות בעניין. 

תודה על ההסברמנגואית
דיברתי איתה על זה באופן מאוד כלליאמאשוני

אף פעם לא אמרתי לה שאני חושבת שכדאי שהבת שלה תיפתח ל.. או תעשה כך וכך, כלומר אף פעם לא שמתי את האצבע על הנקודה שבעיני בעייתית.

כאמור הילדה הייתה משחקת אצלנו מגיל קטן מאוד וחשבתי שכמו שזה מפריע לבת שלי, זה בטח גם יפריע לילדים אחרים,

בהתחלה הילדה הייתה מאוד חברותית אבל עם הזמן זה דעך ואני חושבת שאני יודעת למה זה דועך.

כמובן שום דבר לא בטוח, אבל אני לא מתכוונת לעשות משהו חוץ מאולי לפתוח את זה דוגרי עם האמא.

עם הבת שלי לא היה צריך לדבר על זה, פשוט היא מעצמה אמרה שזה כבר מתחיל להיות משעמם לשחק עם אותה ילדה,

והבת שלי מאוד חברותית אז היא פיתחה קשרים נוספים.

במובן מסויים הם המשיכו להיות חברות זמן ממושך בזכות הקשר הקרוב בין המשפחות אבל זה ממש הולך ודועך.

רק שבעוד לבת שלי יש הרבה חברות אחרות, הילדה הזו הולכת ונסגרת.

שאלה מעניינתהמקורית

הייתי מתקשרת ושואלת בעקיפין

כלומר, מתעניינת מה קרה שהבת שלה לא מגיעה יותר כי הבת שלך מתגעגעת או משו.. ואולי על הדרך מנסה לפתוח את זה

השאלה היא, מה באמת ייצא מזה

שיחה כזאת הייתה באופן ספונטניאמאשוני

היא סיפרה שהבת פרשה מהפעילות, אז סתם שאלתי אם היא רוצה לבוא אלינו לשחק במקום,

אז האמא ענתה שבזמן האחרון היא אוהבת להיות יותר בבית אז שאלתי אם עדיף שהבת שלי תבוא אליהם.

(זה נשמע חופר אבל בתכלס שנים אנחנו ככה מתאמים)

אז היא ענתה שגם זה כנראה שלא. ואז היא הוסיפה שבזמן האחרון היא לא יוצאת הרבה,

ניסיתי כזה דווקא להקליל ולומר שהיא בטח נהנית מהתשומת לב בבית כי אחים שלה באים לשבת וזה..

האמא נאנחה כזה.. כאילו זה היה ברור שזו לא הסיבה ושהיא לא מרוצה מזה שהילדה נסגרת, אבל לא היה איך לפתוח את זה מעבר.

לא הייתי אומרת כלוםאני10
נשמע שיש שם משהו עמוק יותר שההורים מודעים אליו ומוטרדים ממנו ומעדיפים לשמור לעצמם (כל פעם שפתחת היא לא פירטה ולא דיברה על זה למרות שנשמע שהבינה)
דווקא זה תיאור שמדליק נורה אדומהשוקולד פרה.

נשמע שהאמא מאוד מתוסכלת מהמצב... ושהיא לא אוהבת את הסגירות הזאת.

בעיניי כמה שמזהים יותר מוקדם בעיות חברתיות ולא נותנים לזה לתפוח- ככה יותר טוב. הילד משתפשף במיומנויות חברתיות ובמשחקים עם בני גילו.

אם נראה לך שתוכלי לתת יד- אדרבה. תנסי, מקס' לא יצליח. אני הייתי רק מעריכה מישהי שערנית לילד\ה שלי ושאכפת לה ככה באמת

הכי קל זה לעצום עיניים

יכול להיות שיש דברים שאת לא יודעתמתיכון ועד מעון

מהתיאור א"א להבין עד הסוף אבל יכולות להיות הרבה סיבות למה לילדים יש קשיים חברתיים, אולי האמא מודעות ולא רוצה לפתוח מולך?

יכול להיותאמאשוני

לי יש השערה מה עומד בבסיס ההתנהגות בהתבסס על דינמיקה ארוכת שנים שהילדה הייתה מגיעה אלינו לשחק.

חשבתי אולי נקודת מבט שלי יכולה לעזור, במקסימום האמא תפסול את ההשערה, מה כבר יכול לקרות..

אבל אולי זה לא מתאים בכלל לדבר על זה, זו ההתלבטות.

אולי יש לך איזושהי דרך לפנות ליועצת בבית הספרלפניו ברננה!

של הילדה ההיא?

ככה זה יגיע מאשת מקצוע, שגם מן הסתם תדע אם זה כבר על השולחן...

אני מניחה שיהיה אפשר לומר את זה בחכמה בלי שיובן שאת פנית..

לא ממשאמאשוני

וגם נראה לי לפעול בדרך עקיפה זה כבר לעשות מזה פיל..

אם אני מחליטה לספר זה בדיוק להגיד שני משפטים, לא מעבר בכל מקרה, ושיעשו עם זה מה שהם רוצים...

אם יש לך השערה, ואתן ביחסים כאלה של להרים טלפוןקופצת רגע

ולהזמין ו/או להתעניין,

אז בעיני כן שווה לנסות. אולי ההצעה הזו תעשה את השינוי הנדרש, ונשמע שהרווח כאן יכול להיות גדול מאוד, וההפסד אם לא תדייקי ולא תועילי, לא רב.


רק קחי בחשבון שנשמע מהצד, ממה שכתבת כאן, שיש איזו בעיה שהאמא לא משתפת אותך בה.


אז אם את כן מתחילה את השיחה הזו קחי את זה בחשבון... ואם גם הפעם זה לא יתקדם לשום מקום אני הייתי עוזבת את זה.


( ובמאמר מוסגר, לפעמים תגובות כאלה, של 'בואי ננסה להוביל את הסיטואציה למקום אחר' ולא יודעת מה, יכולות קצת לייאש, כי בכל זאת קיימת נטייה מולדת של הילדים, ולפעמים הצעות נוסח 'תעשי ככה ואל תעשי משהו אחר/ תתני לילד יותר אחריות/ תשחררי וכו' יכולות מאוד לתסכל כשמגיעות ממישהו שלא מבין את הסיטואציה )

אבל נשמע שהאמא מודעת היטבזמינה

ולא משתפת אותך בעניין

אני חייבת לומר שהיו לי בעבר כמה אמהות שהכירו את אחד מילדי מחברות משותפת של הילדים והן ראו את הילד מסתובב בשכונה ובאמת מטוב לב רצו לעזור לי בתחום החינוך ולהביע עמדה

אלא שאני טיפלתי בדברים בדרך אחרת שלא פירסמתי אותה אך ראיתי שנכונה יותר עבור הילד המדוייק הזה ובאמת עם השנים הדברים התמתנו אך לא נעלמו (יש דברים שהם התמודדות) ואני בטוחה שהן בטוחות שזה כי לא הקשבתי להן (שוב, אני לא כועסת אני מבינה אותן) אך אני ממש מרגישה שהכלים שאני טיפלתי בהם מדוייקים לילד הזה


וכשלאחרונה אמא אחת פנתה אלי זה כבר נגע בנקודה מאוד כואבת כי מה לעשות כל אחד וההתמודדות שלו בחיים ואדם מבחוץ לא רואה את התמונה השלמה ואם ביומיום אני משלימה עם העניין ורואה איזו כברת דרך עשינו ושמחה בחלקי הרי שלבוא ולהזכיר לי שוב ושוב שאולי היה נכון לפעול אחרת סתם מדגיש לי שאני עדיין מתמודדת ואין צורך באמת ...


אגב, אני לא חושבת שזה אומר שאין לפנות להורים בעניין שאולי יש לנו כלים לעזור להם, אבל אם כבר מספר פעמים פונים והתגובה נשארת אותה תגובה אז יתכן שהם מטפלים בדרך מסויימת, ואם לדעתנו יש הזנחה בתחום הרי שלפעול באותה דרך שפנינו עד כה לא יעזור וכדאי לחשוב על כיווני חשיבה נוספים (ובאמת, העיקר להתחבר לכאב שלהם לפעמים זה כבר נותן כח לצד השני, כי גם אם החברה לא שופטת האדם המתמודד מרגיש רע עם עצמו גם ככה..)

האמת, לא הבנתי איך הגעת למסקנה שהגעת אליהצוףלבוב

ילדה לומדת בבית ספר אחר, את לא רואה אותה יום-יום, מאיפה לך לדעת על המצב החברתי שלה?

לגבי שיחה עם אמא שהיא אמרה שילדה יותר בבית , לי זה נשמע שהיא חיפשה תירוץ למה לא. כאילו אם היא הייתה מעוניינת , הייתה אומרת שתדבר עם הבת שלה ותתקשר.

גם בת שלך לא כנראה לא מעוניינת. אבל זה לא אומר שזהו , אין לילדה שום חברה. 

אני יודעתאמאשוני

לא הכל ניתן לכתוב ולפרט בפורום.

מה שאני יודעת מתבסס על דברים שאני יודעת.

מה שאני משערת, כתבתי שזו השערה.

יכול להיותצוףלבוב

אבל בפועל הורים לא תמיד יודעים מה קורה אפילו לילדים שלהם ( זה לא עלייך) .

התרשמתי שאת מזמינה את הילדה בלי לשאול את הבת שלך קודם. יכול להיות שכל הקשר לכתחילה היה קשר בינך לבין אמא אחרת , ולא התאים לבנות. מכירה הרבה כאלו . אמהות חברות מנסות לחבר את הילדים אבל בפועל זה לא עובד. גם התרשמתי שאת חושבת שאם ילדה שלך מביאה משלוח לילדה שאת חושבת שהיא פחות קשורה את ישר מפרשת את זה בתור חסד, כך שנוצר לי רושם שאם ילדה לא משתלבת בחבורה של הבת שלך את ישר תופסת אותה מסכנה, כאילו אין עוד אפשרויות חברתיות בעולם , כולם חייבים לשאוב להיות בחבורה הזאת.

רמזת על להיפתח למשהו , אז יכול להיות גם שאמא פחות רוצה את הקשר כי את גרה בשכונה חצי חרדית , יכול להיות שלא מתאים לה . 

זה לא בכיוון בכללאמאשוני
אבל תודה על התגובה.
זה פשוט נשמעחדשה_פה

שהאמא ממש לא מעונינת לשתף.

ולכן הייתי מכבדת את זה ומניחה לנושא

במיוחד בגלל שההשפעה של אמא של חברה על כזה מקרה היא לא ככ משמעותית- אם באמת יש לה בעיה בכישורים החברתיים סביר להניח שבבית ספר שלה יראו או יגידו לאמא

לדעתי אחרי שניסית כמה פעמים ודי ברור שהיא לא רוצה להרחיב אין כ"כ מה לעשות.. אבל יפה שאת שמה לב לכזה דבר

 

זה כישור אחד ביחידאמאשוני

ואני לא חושבת שהוא יכול לבוא כ"כ לידי ביטוי בזמן ביה"ס, יותר במשחקים חופשיים לאורך זמן.

אף פעם לא ניסיתי לפתוח את זה עם האמא ולא היא איתי, זה לא מקובל אצלנו בכלל לכן זה לא מעיד על שום דבר חוץ מעל גבולות אבל אולי יש מקרים קטנים שלא נורא לטשטש את הגבול בשביל לספר לאמא משהו שיכול לעזור לילדה על איך זה נראה מהצד.

אני לא חושבת שאצל חברות חדשות ישימו לב לנקודה שאני זיהיתי כי הם כבר בגיל שכל התנהגות יכולה להתפרש כבעיה חברתית באופן כללי, ולא לרדת לשורש העניין.

ובבית שלה לפחות ממה שהבת שלי סיפרה לי, זה לא בא לידי ביטוי וזה גם הגיוני כי בבית שלה היא מובילה את תחומי העניין אז הקונפליקט פחות מורגש.


יש לי דוגמה שממש רחוקה מהמציאות כדי להמחיש קצת יותר.

נניח יש ילד שנמנע מקריאה. בגיל קטן זה לא בא לידי ביטוי, ככל שהוא גדל יש יותר משחקים שצריך בהם לקרוא (נגיד)

עכשיו ההורים יודעים שיש אישיו עם הקריאה אבל לא חושבים שזה בעיה שמשליכה על המשחקים כי הם התרגלו שהילדה אוהבת לשחק משחקים אחרים.

אז חברות חדשות יודעות שאותה ילדה לא אוהבת לשחק נניח בינגו או כל משחק אחר שקשור לקריאה, אבל הם לא יודעות למה. אז זה מתפרש סתם כהתעקשות. (את זה אני יודעת ישירות מחברות אחרות גם)

נגיד פעם שיחקו אצלנו כמה ילדים ואז אחד מהם אמר את אף פעם לא מסכימה לשחק בינגו, פעם אחת מותר לנו לשחק גם את זה והרוב קובע.

אז במקרה הזה התערבתי לטובתה בלי להבליט, פשוט הצעתי להם משהו לאכול ואז כשהם רצו להמשיך לשחק ילד אחר הציע משחק אחר שלא בתחום הבעייתי וכולם זרמו עם זה.


עכשיו למה אני חושדת שדווקא הקריאה זה הקאצ'?

כי כשזה עוד התחיל ממש בקטנה, הצעתי (נניח נמשיך עם אותה דוגמה) שנשחק כולנו בינגו, אבל לא הבנות קוראות כל אחת בתורה, אלא שיחקנו שרק אני מקריאה ושתיהן משחקות.. (משהו כזה, קשה להסביר בדיוק כי הדוגמה לא לגמרי מדוייקת אבל נניח..)

בקיצור הילדה זרחה מאושר וממש צעקה מרוב שמחה מהנאה והריגוש מהמשחק. ברמה שזה העיר את בעלי משנצ, לכן אני זוכרת את זה טוב.

אז הבנתי שלא עניין של אוהבת בינגו או לא, אלא באמת יש לה הימנעות מהכישור הזה ספציפית. ואח"כ היו כמה פעמים כשהבת הגדולה שלי הצטרפה אליהם, אז אמרתי לה בגלל שהיא יותר גדולה זה לא כוחות והצעתי סידור אחר, שעל הדרך גם תפר את העיקוף של הבעיה המרכזית שאני חושדת בה שהיא הגורם הבעייתי.

וככה הילדה נהנתה לשחק אצלנו משחקים שכוללים גם קריאה.

אבל לא תמיד היה אפשר להתערב ועם הזמן הקונפליקט התפתח ואז הבת שלי בעצמה אמרה שזה משעמם לשחק רק סגנונות אחרים והיא כן אוהבת משחקי קריאה לכן העדיפה חברות אחרות.

ועם הזמן ראיתי את זה בעוד אופנים, וגם בפעילות הזאת שהילדה הפסיקה ללכת, שאלתי את הבת שלי למה, כי היו עוד דברים שקרו באותה תקופה ורציתי לדעת אם גם הבת שלי סובלת שם מאיזה משהו

ואז היא סיפרה לי שאותה חברה הפסיקה לבוא כי זה הילדות אמרו לה שזה לא פייר שתמיד שהיא נמצאת אי אפשר לשחק מהסגנון שהיא נמנעת ממנו וזה הוביל לכמה מריבות שגרמו לפרישה הסופית.

הקטע שכל ההימנעות הזאת היא בגלל משהו ספציפי ולא חייב לשפוך את התינוק עם המים,

כמו שאצלנו היא הייתה ממש ממש מאושרת לשחק עם הטוויסט שעשיתי בכללי המשחק.


וזה לא קשור לקריאה בכלל, אל תתפסו לזה, זו רק דוגמה כי אני לא רוצה לפרט על בעיות של ילדים אחרים בפורום.

זה משהו שאם ההורים יחשבו שמספיק חשוב לפתור אותו הם יטפלו בזה, יש איך.

אני לא בטוחה שההורים עושים את ההקשר:

לבת קשה עם x לכן נמנעת ממשחקים מסוג y לכן עם הזמן האינטרקציות החברתיות פוחתות.


אם ההורים לא עושים את ההקשר, אני יכולה להבין למה. נגיד הבת שלי הייתה אוהבת לשחק בבובות ולא אוהבת אופניים, לא היה עולה בדעתי לחפור למה לא אוהבת אופניים. לא אוהבת לא צריך. שתשחק בבובות. הייתי קונה הרבה בובות ושתהנה.


עכשיו נניח הפוך אותה ילדה נמנעת מאופניים, רק מהצד אני רואה שההימנעות מהאופניים גורמת לקונפליקט כי שאר הילדים מתעקשים לשחק אופניים, ונניח זיהיתי שההימנעות מהאופניים זה רק בגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים, כי כשאני שמתי לה רגליים על הפדלים היא צרחה מאושר מנסיעה על האופניים, אז אולי כדאי ללמד אותה לשים רגליים על הפדלים וזהו ולא להשלים עם זה שאם היא לא רוצה היא לא חייבת. (היא באמת לא חייבת רק חבל כי החברות נוסעות באופניים והיא הולכת מסתגרת בבית וממשיכה לשחק בבובות לבד בבית כי החברות כבר לא שם במשחקי בובות)

אצלי בבית הקונפליקט בא לידי ביטוי כי הילדים מרגישים יותר ביטחון להגיד מה הם רוצים לשחק אז הבעיה החברתית יותר בולטת, אצלה בבית הילדים לא יגידו הרוב קובע נשחק במה שאת לא רוצה.. לכן אני לא בטוחה שהאמא מכירה את הנושא מהזווית שאני מכירה אותו.


(אחרי הפירוט הזה דווקא מתחדד שזה לא קשור אלי בשום צורה ולא להתערב)


אפשרות נוספת זה לשתף את בעלי במחשבות כי האבות בינהם בלי פילטרים

הוא פשוט יגיד לאבא:  אתה יודע,  אני חושב שבגלל x קורה y וזהו 😅

נניח בדוגמה האחרונה הוא פושט יגיד לו,

אתה יודע אני חושב שבגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים אז היא לא אוהבת לרכב באופניים..

או בדוגמה הראשונה בגלל שהיא לא אוהבת לקרוא היא לא אוהבת בינגו.

עכשיו זה או נכון או לא נכון, או שיעשו עם זה משהו או לא יעשו עם זה משהו מה אכפת לי..

מצד שני זה הכי מתערב בעולם 🙈

דווקא אחרי הפירוט הזה נשמע לי שכן כדאי להגידבארץ אהבתי

אולי דרך בעלך זה באמת יכול לעבור טוב יותר.

וגם אם בסוף את תגידי - זה באמת דורש חשיבה איך להגיד בצורה כמה שפחות שיפוטית שעשויה לפגוע (לדעתי השדרה הפנימי פה מאוד משמעותי, ואת בהחלט לא נשמעת שיפוטית כלפיה בכלל, אלא באמת באה מתוך מקום לעזור, אז אני מקווה שהיא תצליח לקלוט את השדר הזה. אבל בגלל שזה כל כך רגיש, זה כן דורש חשיבה בכל זאת איך ומה להגיד).


אולי דווקא בגלל שכתבת קודם שהנושא כן עלה בקטנה באיזו שיחה שלכן לאחרונה (זה שהיא פחות נפגשת עם חברות), את יכולה להגיד לאמא שחשבת על זה ושיש משהו ששמת לב כשהבת שלה היתה אצלכם, שאולי קשור ויחסית קל לפתרון. ותראי אם היא מוכנה להקשיב...


אני חושבת שאני כן הייתי שמחה לשמוע משהו כזה, מחברה שבאמת מגיעה מתוך מקום של רצון לעזור, ומשתדלת שלא להתערב איפה שלא צריך, אבל אומרת משהו שבאמת מאפשר לי לעזור לילד שלי.

אני גם חושבת שדווקא כדאי לומרדפני11
מה הכי גרוע יכול להיות...?
אני חושבת שהייתי אומרת להמכחול

אבל מנסה ממש בעדינות.

אפילו להתחיל במשהו כמו "יש נושא שרציתי לפתוח איתך, אבל אני לא בטוחה איך נכון לעשות את זה בצורה לא מתערבת ומעליבה. אפשר לנסות להגיד לך ותנסי לשמוע את הכוונות הטובות שלי?" או משהו כזה.


לדעתי חשוב גם שתגידי שאת אומרת את זה כי נראה לך שיש דברים שרואים אחרת מנקודת מבט חיצונית, אבל את סומכת עליהם שידעו מה הכי נכון לה, ויעשו או לא יעשו עם זה מה שצריך, וכמובן הם לא חייבים לעדכן אותך. את רק מעבירה לה חתיכת מידע שאולי אין לה, ועוזבת את הנושא (אלא אם היא תעלה אותו שוב כמובן).


בהצלחה! הלוואי שתהיי שליחה טובה!

דווקא אחרי הפירוט הזה כן בייתי חושבת שכדאי להגידממשיכה לחלום

במיוחד שאת אומרת שזה קטע אצלכם שפחות משתפים.. אז יכול להיות שחברה שלך כן תעריך את השיתוף

אם יש לך דרך להגיד את זה בקלילות אז כן הייתי הולכת על זה

וואי ממש התלבטותדיאן ד.

בעיקרון ככלל עדיף כמה שפחות להתערב בחיים של אנשים אחרים

מצד שני לפעמים כן מישהו מהצד יכול להאיר את העיניים של ההורים.

 

יכולה לשתף בסיפור אישי שהיתה ילדה קטנה שהגיעה אלינו מלא פעמים לשחק עם הבן שלי.

ולאורך תקופה ראיתי איך לאט לאט הילדה מתביישת יותר ויותר.

מפסיקה לדבר איתי ועם בעלי ובהמשך גם עם הבן שלי.

מאוד מהר חשבתי אולי זה אילמות סלקטיבית אבל לא רציתי להגיד להורים כי מי אני ומי אמר שאני צודקת.

אבל כן מידי פעם אמרתי לאמא אחרי שהילדה היתה אצלנו שהיא היתה קצת עצובה והתבייש

ברח לידיאן ד.

והתביישה.

וניסיתי לשדר לה שזה נראה כבר טיפה חריג.

 

ומתישהו האמא בעצמה שאלה אותי אם נראה לי שזה משהו שדורש טיפול

והן הלכו לטיפול ותוך כמה חודשים הילדה פשוט פרחה.

 

במקהר הזה באמת אני חושבת שההורים לא יכלו לדעת לבד 

כי בבית הילדה היתה שמחה ועליזה ודיברה

והם לא ככ ידעו מה קורה כשהם לא איתה

 

 

בקיצור, אני חושבת שלפעמים מישהו מהצד יכול לעזור

אבל ממש ממש בזהירות, בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות.

ולא להגיד מפורשות אלא רק לנסות לגשש ולרמוז.

זהו זה משהו דומהאמאשוני

רק שיותר קל לפתור אותו מאילמות סלקטיבית.

אבל הבנת למה אני לא בטוחה שההורים מודעים עד הסוף כי בבית ובחוץ זה לא אותו דבר

וגם את ראית את התהליך קורה. זה לא כמו הורים אחרים שיכולים לחשוב שככה זה היה תמיד וזה אופי.

יש הרבה דברים משיקים בין הסיפורים.


יפה שהיית שליחה לסייע!

כן הייתי מנסה ליידע אותה בצורה קלילה ונעימהממשיכה לחלום

רק צריך למצוא דרך כזאת

אני כאמא הייתי רוצה לדעת

אני הייתי כותבת הודעת וואטסאפ מוסברת היטבצהובאחרונה
ואז אם לא נעים לה היא לא צריכה לפתח את זה
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה