התייעצות לא קשורה לפסח-חברה של הבת שליאמאשוני

יש לי מכרה מהשכונה שהבת שלה והבת שלי חברות מגיל קטן.

לאורך השנים זיהיתי אצל החברה הזו דפוס התנהגות שלדעתי היה אפשר להוביל/לחנך אחרת, אבל אף אחד לא שאל לדעתי ולכן לא הבעתי אותה.

בבית שלי ניסיתי לתווך ולעודד כדי שהחברות הזו תחזיק מעמד אבל זה לא כ"כ עבד.

פעם כן זרקתי הערה לכיוון האמא שאני חושבת שאם הבת שלה הייתה פתוחה יותר ל.. אז היה אפשר יותר לחזק את הקשר, כי הבת שלי וגם שאר החברות כבר לא במקום הזה שהבת שלה נמצאת מבחינת התפתחות ותחומי עניין.


האמא אמרה שהיא מודעת לזה ולא כ"כ המשיכה לפתח את הנושא.

לשתי הילדות הייתה פעילות משותפת בשכונה ועכשיו החברה הפסיקה להגיע גם לפעילות הזו ודי ברור למה היא כבר לא משתלבת.

לדעתי ככל שעובר הזמן החברה הזו הולכת ומסתגרת. האמא הביעה טרדה מכך אבל לא עושה רושם שהיא מנסה לטפל.

הבנות לא לומדות באותו ביה"ס.

האמא הזו עם המון ניסיון בגידול ילדים.


הייתן מנסות לפתח עם האמא שיחה פתוחה בנושא כל עוד לילדה יש עדיין קשרים חברתיים?

אנחנו גרים באיזור שממש לא מקובל להביע דעה על חיים של אחרים.. מצד שני אולי יעזור לילדה, מצד שלישי אולי האמא יודעת הכל ואין לי מה להוסיף לה..

כל הכבוד על הרגישות, אבלשומשומ

בחיים לא הייתי מעירה למישהו על חינוך הילדים שלו..

דווקא על חינוך או על כל דבר?אמאשוני
כי זה פחות עניין של בחירה חינוכית אלא יותר כישור חיים.
אולי יש דברים שאת לא יודעת?קופצת רגע

אצלי למשל, לפני כמה שנים אמא של חבר של הבן הגדול שלי אמרה לי שלא טוב שהוא לא הולך לפעילויות חברתיות וכו'. הילדים היו אז אולי בני שש או שבע.


בעקרון הסכמתי איתה וגם ניסיתי לעודד, וניסינו לטפל.

אצלנו הדרך הזו הובילה לאבחון של לקות תקשורת.

אני בטוחה שהאמא ההיא חשבה שאנחנו סתם הורים מגוננים מדי/ לא משקיעים בתחום החברתי... 

את חושבת שלא טוב שאמרה לך?מנגואית
אין לי בעיה עם זה שאמרה, היא גם צדקה כתבתיקופצת רגע

שהסכמתי איתה.


פשוט @אמאשוני אומרת שהיא כבר אמרה לה, ושהאמא מודעת וגם יש לה נסיון בגידול ילדים,

אז במצב הזה אולי אין הרבה תועלת לומר לה שוב.


לי אישית זה לא היה מאוד מפריע אם הייתה אומרת לי עוד פעם אחת, אבל אם הייתה חופרת לי על זה זה כן היה מפריע, כי כאמור הייתי מודעת לזה, הייתי 'על זה' גם אם זה לא היה נראה כך מבחוץ ולא היה לי עוד הרבה מה לעשות בעניין. 

תודה על ההסברמנגואית
דיברתי איתה על זה באופן מאוד כלליאמאשוני

אף פעם לא אמרתי לה שאני חושבת שכדאי שהבת שלה תיפתח ל.. או תעשה כך וכך, כלומר אף פעם לא שמתי את האצבע על הנקודה שבעיני בעייתית.

כאמור הילדה הייתה משחקת אצלנו מגיל קטן מאוד וחשבתי שכמו שזה מפריע לבת שלי, זה בטח גם יפריע לילדים אחרים,

בהתחלה הילדה הייתה מאוד חברותית אבל עם הזמן זה דעך ואני חושבת שאני יודעת למה זה דועך.

כמובן שום דבר לא בטוח, אבל אני לא מתכוונת לעשות משהו חוץ מאולי לפתוח את זה דוגרי עם האמא.

עם הבת שלי לא היה צריך לדבר על זה, פשוט היא מעצמה אמרה שזה כבר מתחיל להיות משעמם לשחק עם אותה ילדה,

והבת שלי מאוד חברותית אז היא פיתחה קשרים נוספים.

במובן מסויים הם המשיכו להיות חברות זמן ממושך בזכות הקשר הקרוב בין המשפחות אבל זה ממש הולך ודועך.

רק שבעוד לבת שלי יש הרבה חברות אחרות, הילדה הזו הולכת ונסגרת.

שאלה מעניינתהמקורית

הייתי מתקשרת ושואלת בעקיפין

כלומר, מתעניינת מה קרה שהבת שלה לא מגיעה יותר כי הבת שלך מתגעגעת או משו.. ואולי על הדרך מנסה לפתוח את זה

השאלה היא, מה באמת ייצא מזה

שיחה כזאת הייתה באופן ספונטניאמאשוני

היא סיפרה שהבת פרשה מהפעילות, אז סתם שאלתי אם היא רוצה לבוא אלינו לשחק במקום,

אז האמא ענתה שבזמן האחרון היא אוהבת להיות יותר בבית אז שאלתי אם עדיף שהבת שלי תבוא אליהם.

(זה נשמע חופר אבל בתכלס שנים אנחנו ככה מתאמים)

אז היא ענתה שגם זה כנראה שלא. ואז היא הוסיפה שבזמן האחרון היא לא יוצאת הרבה,

ניסיתי כזה דווקא להקליל ולומר שהיא בטח נהנית מהתשומת לב בבית כי אחים שלה באים לשבת וזה..

האמא נאנחה כזה.. כאילו זה היה ברור שזו לא הסיבה ושהיא לא מרוצה מזה שהילדה נסגרת, אבל לא היה איך לפתוח את זה מעבר.

לא הייתי אומרת כלוםאני10
נשמע שיש שם משהו עמוק יותר שההורים מודעים אליו ומוטרדים ממנו ומעדיפים לשמור לעצמם (כל פעם שפתחת היא לא פירטה ולא דיברה על זה למרות שנשמע שהבינה)
דווקא זה תיאור שמדליק נורה אדומהשוקולד פרה.

נשמע שהאמא מאוד מתוסכלת מהמצב... ושהיא לא אוהבת את הסגירות הזאת.

בעיניי כמה שמזהים יותר מוקדם בעיות חברתיות ולא נותנים לזה לתפוח- ככה יותר טוב. הילד משתפשף במיומנויות חברתיות ובמשחקים עם בני גילו.

אם נראה לך שתוכלי לתת יד- אדרבה. תנסי, מקס' לא יצליח. אני הייתי רק מעריכה מישהי שערנית לילד\ה שלי ושאכפת לה ככה באמת

הכי קל זה לעצום עיניים

יכול להיות שיש דברים שאת לא יודעתמתיכון ועד מעון

מהתיאור א"א להבין עד הסוף אבל יכולות להיות הרבה סיבות למה לילדים יש קשיים חברתיים, אולי האמא מודעות ולא רוצה לפתוח מולך?

יכול להיותאמאשוני

לי יש השערה מה עומד בבסיס ההתנהגות בהתבסס על דינמיקה ארוכת שנים שהילדה הייתה מגיעה אלינו לשחק.

חשבתי אולי נקודת מבט שלי יכולה לעזור, במקסימום האמא תפסול את ההשערה, מה כבר יכול לקרות..

אבל אולי זה לא מתאים בכלל לדבר על זה, זו ההתלבטות.

אולי יש לך איזושהי דרך לפנות ליועצת בבית הספרלפניו ברננה!

של הילדה ההיא?

ככה זה יגיע מאשת מקצוע, שגם מן הסתם תדע אם זה כבר על השולחן...

אני מניחה שיהיה אפשר לומר את זה בחכמה בלי שיובן שאת פנית..

לא ממשאמאשוני

וגם נראה לי לפעול בדרך עקיפה זה כבר לעשות מזה פיל..

אם אני מחליטה לספר זה בדיוק להגיד שני משפטים, לא מעבר בכל מקרה, ושיעשו עם זה מה שהם רוצים...

אם יש לך השערה, ואתן ביחסים כאלה של להרים טלפוןקופצת רגע

ולהזמין ו/או להתעניין,

אז בעיני כן שווה לנסות. אולי ההצעה הזו תעשה את השינוי הנדרש, ונשמע שהרווח כאן יכול להיות גדול מאוד, וההפסד אם לא תדייקי ולא תועילי, לא רב.


רק קחי בחשבון שנשמע מהצד, ממה שכתבת כאן, שיש איזו בעיה שהאמא לא משתפת אותך בה.


אז אם את כן מתחילה את השיחה הזו קחי את זה בחשבון... ואם גם הפעם זה לא יתקדם לשום מקום אני הייתי עוזבת את זה.


( ובמאמר מוסגר, לפעמים תגובות כאלה, של 'בואי ננסה להוביל את הסיטואציה למקום אחר' ולא יודעת מה, יכולות קצת לייאש, כי בכל זאת קיימת נטייה מולדת של הילדים, ולפעמים הצעות נוסח 'תעשי ככה ואל תעשי משהו אחר/ תתני לילד יותר אחריות/ תשחררי וכו' יכולות מאוד לתסכל כשמגיעות ממישהו שלא מבין את הסיטואציה )

אבל נשמע שהאמא מודעת היטבזמינה

ולא משתפת אותך בעניין

אני חייבת לומר שהיו לי בעבר כמה אמהות שהכירו את אחד מילדי מחברות משותפת של הילדים והן ראו את הילד מסתובב בשכונה ובאמת מטוב לב רצו לעזור לי בתחום החינוך ולהביע עמדה

אלא שאני טיפלתי בדברים בדרך אחרת שלא פירסמתי אותה אך ראיתי שנכונה יותר עבור הילד המדוייק הזה ובאמת עם השנים הדברים התמתנו אך לא נעלמו (יש דברים שהם התמודדות) ואני בטוחה שהן בטוחות שזה כי לא הקשבתי להן (שוב, אני לא כועסת אני מבינה אותן) אך אני ממש מרגישה שהכלים שאני טיפלתי בהם מדוייקים לילד הזה


וכשלאחרונה אמא אחת פנתה אלי זה כבר נגע בנקודה מאוד כואבת כי מה לעשות כל אחד וההתמודדות שלו בחיים ואדם מבחוץ לא רואה את התמונה השלמה ואם ביומיום אני משלימה עם העניין ורואה איזו כברת דרך עשינו ושמחה בחלקי הרי שלבוא ולהזכיר לי שוב ושוב שאולי היה נכון לפעול אחרת סתם מדגיש לי שאני עדיין מתמודדת ואין צורך באמת ...


אגב, אני לא חושבת שזה אומר שאין לפנות להורים בעניין שאולי יש לנו כלים לעזור להם, אבל אם כבר מספר פעמים פונים והתגובה נשארת אותה תגובה אז יתכן שהם מטפלים בדרך מסויימת, ואם לדעתנו יש הזנחה בתחום הרי שלפעול באותה דרך שפנינו עד כה לא יעזור וכדאי לחשוב על כיווני חשיבה נוספים (ובאמת, העיקר להתחבר לכאב שלהם לפעמים זה כבר נותן כח לצד השני, כי גם אם החברה לא שופטת האדם המתמודד מרגיש רע עם עצמו גם ככה..)

האמת, לא הבנתי איך הגעת למסקנה שהגעת אליהצוףלבוב

ילדה לומדת בבית ספר אחר, את לא רואה אותה יום-יום, מאיפה לך לדעת על המצב החברתי שלה?

לגבי שיחה עם אמא שהיא אמרה שילדה יותר בבית , לי זה נשמע שהיא חיפשה תירוץ למה לא. כאילו אם היא הייתה מעוניינת , הייתה אומרת שתדבר עם הבת שלה ותתקשר.

גם בת שלך לא כנראה לא מעוניינת. אבל זה לא אומר שזהו , אין לילדה שום חברה. 

אני יודעתאמאשוני

לא הכל ניתן לכתוב ולפרט בפורום.

מה שאני יודעת מתבסס על דברים שאני יודעת.

מה שאני משערת, כתבתי שזו השערה.

יכול להיותצוףלבוב

אבל בפועל הורים לא תמיד יודעים מה קורה אפילו לילדים שלהם ( זה לא עלייך) .

התרשמתי שאת מזמינה את הילדה בלי לשאול את הבת שלך קודם. יכול להיות שכל הקשר לכתחילה היה קשר בינך לבין אמא אחרת , ולא התאים לבנות. מכירה הרבה כאלו . אמהות חברות מנסות לחבר את הילדים אבל בפועל זה לא עובד. גם התרשמתי שאת חושבת שאם ילדה שלך מביאה משלוח לילדה שאת חושבת שהיא פחות קשורה את ישר מפרשת את זה בתור חסד, כך שנוצר לי רושם שאם ילדה לא משתלבת בחבורה של הבת שלך את ישר תופסת אותה מסכנה, כאילו אין עוד אפשרויות חברתיות בעולם , כולם חייבים לשאוב להיות בחבורה הזאת.

רמזת על להיפתח למשהו , אז יכול להיות גם שאמא פחות רוצה את הקשר כי את גרה בשכונה חצי חרדית , יכול להיות שלא מתאים לה . 

זה לא בכיוון בכללאמאשוני
אבל תודה על התגובה.
זה פשוט נשמעחדשה_פה

שהאמא ממש לא מעונינת לשתף.

ולכן הייתי מכבדת את זה ומניחה לנושא

במיוחד בגלל שההשפעה של אמא של חברה על כזה מקרה היא לא ככ משמעותית- אם באמת יש לה בעיה בכישורים החברתיים סביר להניח שבבית ספר שלה יראו או יגידו לאמא

לדעתי אחרי שניסית כמה פעמים ודי ברור שהיא לא רוצה להרחיב אין כ"כ מה לעשות.. אבל יפה שאת שמה לב לכזה דבר

 

זה כישור אחד ביחידאמאשוני

ואני לא חושבת שהוא יכול לבוא כ"כ לידי ביטוי בזמן ביה"ס, יותר במשחקים חופשיים לאורך זמן.

אף פעם לא ניסיתי לפתוח את זה עם האמא ולא היא איתי, זה לא מקובל אצלנו בכלל לכן זה לא מעיד על שום דבר חוץ מעל גבולות אבל אולי יש מקרים קטנים שלא נורא לטשטש את הגבול בשביל לספר לאמא משהו שיכול לעזור לילדה על איך זה נראה מהצד.

אני לא חושבת שאצל חברות חדשות ישימו לב לנקודה שאני זיהיתי כי הם כבר בגיל שכל התנהגות יכולה להתפרש כבעיה חברתית באופן כללי, ולא לרדת לשורש העניין.

ובבית שלה לפחות ממה שהבת שלי סיפרה לי, זה לא בא לידי ביטוי וזה גם הגיוני כי בבית שלה היא מובילה את תחומי העניין אז הקונפליקט פחות מורגש.


יש לי דוגמה שממש רחוקה מהמציאות כדי להמחיש קצת יותר.

נניח יש ילד שנמנע מקריאה. בגיל קטן זה לא בא לידי ביטוי, ככל שהוא גדל יש יותר משחקים שצריך בהם לקרוא (נגיד)

עכשיו ההורים יודעים שיש אישיו עם הקריאה אבל לא חושבים שזה בעיה שמשליכה על המשחקים כי הם התרגלו שהילדה אוהבת לשחק משחקים אחרים.

אז חברות חדשות יודעות שאותה ילדה לא אוהבת לשחק נניח בינגו או כל משחק אחר שקשור לקריאה, אבל הם לא יודעות למה. אז זה מתפרש סתם כהתעקשות. (את זה אני יודעת ישירות מחברות אחרות גם)

נגיד פעם שיחקו אצלנו כמה ילדים ואז אחד מהם אמר את אף פעם לא מסכימה לשחק בינגו, פעם אחת מותר לנו לשחק גם את זה והרוב קובע.

אז במקרה הזה התערבתי לטובתה בלי להבליט, פשוט הצעתי להם משהו לאכול ואז כשהם רצו להמשיך לשחק ילד אחר הציע משחק אחר שלא בתחום הבעייתי וכולם זרמו עם זה.


עכשיו למה אני חושדת שדווקא הקריאה זה הקאצ'?

כי כשזה עוד התחיל ממש בקטנה, הצעתי (נניח נמשיך עם אותה דוגמה) שנשחק כולנו בינגו, אבל לא הבנות קוראות כל אחת בתורה, אלא שיחקנו שרק אני מקריאה ושתיהן משחקות.. (משהו כזה, קשה להסביר בדיוק כי הדוגמה לא לגמרי מדוייקת אבל נניח..)

בקיצור הילדה זרחה מאושר וממש צעקה מרוב שמחה מהנאה והריגוש מהמשחק. ברמה שזה העיר את בעלי משנצ, לכן אני זוכרת את זה טוב.

אז הבנתי שלא עניין של אוהבת בינגו או לא, אלא באמת יש לה הימנעות מהכישור הזה ספציפית. ואח"כ היו כמה פעמים כשהבת הגדולה שלי הצטרפה אליהם, אז אמרתי לה בגלל שהיא יותר גדולה זה לא כוחות והצעתי סידור אחר, שעל הדרך גם תפר את העיקוף של הבעיה המרכזית שאני חושדת בה שהיא הגורם הבעייתי.

וככה הילדה נהנתה לשחק אצלנו משחקים שכוללים גם קריאה.

אבל לא תמיד היה אפשר להתערב ועם הזמן הקונפליקט התפתח ואז הבת שלי בעצמה אמרה שזה משעמם לשחק רק סגנונות אחרים והיא כן אוהבת משחקי קריאה לכן העדיפה חברות אחרות.

ועם הזמן ראיתי את זה בעוד אופנים, וגם בפעילות הזאת שהילדה הפסיקה ללכת, שאלתי את הבת שלי למה, כי היו עוד דברים שקרו באותה תקופה ורציתי לדעת אם גם הבת שלי סובלת שם מאיזה משהו

ואז היא סיפרה לי שאותה חברה הפסיקה לבוא כי זה הילדות אמרו לה שזה לא פייר שתמיד שהיא נמצאת אי אפשר לשחק מהסגנון שהיא נמנעת ממנו וזה הוביל לכמה מריבות שגרמו לפרישה הסופית.

הקטע שכל ההימנעות הזאת היא בגלל משהו ספציפי ולא חייב לשפוך את התינוק עם המים,

כמו שאצלנו היא הייתה ממש ממש מאושרת לשחק עם הטוויסט שעשיתי בכללי המשחק.


וזה לא קשור לקריאה בכלל, אל תתפסו לזה, זו רק דוגמה כי אני לא רוצה לפרט על בעיות של ילדים אחרים בפורום.

זה משהו שאם ההורים יחשבו שמספיק חשוב לפתור אותו הם יטפלו בזה, יש איך.

אני לא בטוחה שההורים עושים את ההקשר:

לבת קשה עם x לכן נמנעת ממשחקים מסוג y לכן עם הזמן האינטרקציות החברתיות פוחתות.


אם ההורים לא עושים את ההקשר, אני יכולה להבין למה. נגיד הבת שלי הייתה אוהבת לשחק בבובות ולא אוהבת אופניים, לא היה עולה בדעתי לחפור למה לא אוהבת אופניים. לא אוהבת לא צריך. שתשחק בבובות. הייתי קונה הרבה בובות ושתהנה.


עכשיו נניח הפוך אותה ילדה נמנעת מאופניים, רק מהצד אני רואה שההימנעות מהאופניים גורמת לקונפליקט כי שאר הילדים מתעקשים לשחק אופניים, ונניח זיהיתי שההימנעות מהאופניים זה רק בגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים, כי כשאני שמתי לה רגליים על הפדלים היא צרחה מאושר מנסיעה על האופניים, אז אולי כדאי ללמד אותה לשים רגליים על הפדלים וזהו ולא להשלים עם זה שאם היא לא רוצה היא לא חייבת. (היא באמת לא חייבת רק חבל כי החברות נוסעות באופניים והיא הולכת מסתגרת בבית וממשיכה לשחק בבובות לבד בבית כי החברות כבר לא שם במשחקי בובות)

אצלי בבית הקונפליקט בא לידי ביטוי כי הילדים מרגישים יותר ביטחון להגיד מה הם רוצים לשחק אז הבעיה החברתית יותר בולטת, אצלה בבית הילדים לא יגידו הרוב קובע נשחק במה שאת לא רוצה.. לכן אני לא בטוחה שהאמא מכירה את הנושא מהזווית שאני מכירה אותו.


(אחרי הפירוט הזה דווקא מתחדד שזה לא קשור אלי בשום צורה ולא להתערב)


אפשרות נוספת זה לשתף את בעלי במחשבות כי האבות בינהם בלי פילטרים

הוא פשוט יגיד לאבא:  אתה יודע,  אני חושב שבגלל x קורה y וזהו 😅

נניח בדוגמה האחרונה הוא פושט יגיד לו,

אתה יודע אני חושב שבגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים אז היא לא אוהבת לרכב באופניים..

או בדוגמה הראשונה בגלל שהיא לא אוהבת לקרוא היא לא אוהבת בינגו.

עכשיו זה או נכון או לא נכון, או שיעשו עם זה משהו או לא יעשו עם זה משהו מה אכפת לי..

מצד שני זה הכי מתערב בעולם 🙈

דווקא אחרי הפירוט הזה נשמע לי שכן כדאי להגידבארץ אהבתי

אולי דרך בעלך זה באמת יכול לעבור טוב יותר.

וגם אם בסוף את תגידי - זה באמת דורש חשיבה איך להגיד בצורה כמה שפחות שיפוטית שעשויה לפגוע (לדעתי השדרה הפנימי פה מאוד משמעותי, ואת בהחלט לא נשמעת שיפוטית כלפיה בכלל, אלא באמת באה מתוך מקום לעזור, אז אני מקווה שהיא תצליח לקלוט את השדר הזה. אבל בגלל שזה כל כך רגיש, זה כן דורש חשיבה בכל זאת איך ומה להגיד).


אולי דווקא בגלל שכתבת קודם שהנושא כן עלה בקטנה באיזו שיחה שלכן לאחרונה (זה שהיא פחות נפגשת עם חברות), את יכולה להגיד לאמא שחשבת על זה ושיש משהו ששמת לב כשהבת שלה היתה אצלכם, שאולי קשור ויחסית קל לפתרון. ותראי אם היא מוכנה להקשיב...


אני חושבת שאני כן הייתי שמחה לשמוע משהו כזה, מחברה שבאמת מגיעה מתוך מקום של רצון לעזור, ומשתדלת שלא להתערב איפה שלא צריך, אבל אומרת משהו שבאמת מאפשר לי לעזור לילד שלי.

אני גם חושבת שדווקא כדאי לומרדפני11
מה הכי גרוע יכול להיות...?
אני חושבת שהייתי אומרת להמכחול

אבל מנסה ממש בעדינות.

אפילו להתחיל במשהו כמו "יש נושא שרציתי לפתוח איתך, אבל אני לא בטוחה איך נכון לעשות את זה בצורה לא מתערבת ומעליבה. אפשר לנסות להגיד לך ותנסי לשמוע את הכוונות הטובות שלי?" או משהו כזה.


לדעתי חשוב גם שתגידי שאת אומרת את זה כי נראה לך שיש דברים שרואים אחרת מנקודת מבט חיצונית, אבל את סומכת עליהם שידעו מה הכי נכון לה, ויעשו או לא יעשו עם זה מה שצריך, וכמובן הם לא חייבים לעדכן אותך. את רק מעבירה לה חתיכת מידע שאולי אין לה, ועוזבת את הנושא (אלא אם היא תעלה אותו שוב כמובן).


בהצלחה! הלוואי שתהיי שליחה טובה!

דווקא אחרי הפירוט הזה כן בייתי חושבת שכדאי להגידממשיכה לחלום

במיוחד שאת אומרת שזה קטע אצלכם שפחות משתפים.. אז יכול להיות שחברה שלך כן תעריך את השיתוף

אם יש לך דרך להגיד את זה בקלילות אז כן הייתי הולכת על זה

וואי ממש התלבטותדיאן ד.

בעיקרון ככלל עדיף כמה שפחות להתערב בחיים של אנשים אחרים

מצד שני לפעמים כן מישהו מהצד יכול להאיר את העיניים של ההורים.

 

יכולה לשתף בסיפור אישי שהיתה ילדה קטנה שהגיעה אלינו מלא פעמים לשחק עם הבן שלי.

ולאורך תקופה ראיתי איך לאט לאט הילדה מתביישת יותר ויותר.

מפסיקה לדבר איתי ועם בעלי ובהמשך גם עם הבן שלי.

מאוד מהר חשבתי אולי זה אילמות סלקטיבית אבל לא רציתי להגיד להורים כי מי אני ומי אמר שאני צודקת.

אבל כן מידי פעם אמרתי לאמא אחרי שהילדה היתה אצלנו שהיא היתה קצת עצובה והתבייש

ברח לידיאן ד.

והתביישה.

וניסיתי לשדר לה שזה נראה כבר טיפה חריג.

 

ומתישהו האמא בעצמה שאלה אותי אם נראה לי שזה משהו שדורש טיפול

והן הלכו לטיפול ותוך כמה חודשים הילדה פשוט פרחה.

 

במקהר הזה באמת אני חושבת שההורים לא יכלו לדעת לבד 

כי בבית הילדה היתה שמחה ועליזה ודיברה

והם לא ככ ידעו מה קורה כשהם לא איתה

 

 

בקיצור, אני חושבת שלפעמים מישהו מהצד יכול לעזור

אבל ממש ממש בזהירות, בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות.

ולא להגיד מפורשות אלא רק לנסות לגשש ולרמוז.

זהו זה משהו דומהאמאשוני

רק שיותר קל לפתור אותו מאילמות סלקטיבית.

אבל הבנת למה אני לא בטוחה שההורים מודעים עד הסוף כי בבית ובחוץ זה לא אותו דבר

וגם את ראית את התהליך קורה. זה לא כמו הורים אחרים שיכולים לחשוב שככה זה היה תמיד וזה אופי.

יש הרבה דברים משיקים בין הסיפורים.


יפה שהיית שליחה לסייע!

כן הייתי מנסה ליידע אותה בצורה קלילה ונעימהממשיכה לחלום

רק צריך למצוא דרך כזאת

אני כאמא הייתי רוצה לדעת

אני הייתי כותבת הודעת וואטסאפ מוסברת היטבצהובאחרונה
ואז אם לא נעים לה היא לא צריכה לפתח את זה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !