אני מקווה שכמו אצלי בימים הקרובים הרגשות יתמתנו. אבל האמת אני מבינה מאוד את התחושה כשהיא סוערת.

אני לא אתן עצה טובה איך לראות את הדברים באור יפה יותר למרות שזה אפשרי! פשוט יש כאן טובות ממני בניסוח וראיית הדברים.

את עצלנית או מותשת או אולי מדוכדכת ?

את כפויית טובה או כרגע בתוך הזמן הנקודתי הרגש גובר וביומיום יודעת להודות?

אל תגידי על עצמך דברים קשים. אבל תשאלי מה מוציא ממך אור אחר (שוב, כרגע אל תתלי את זה בבעלך).

קחי בייביסיטר שתוציא אותו לארטיק בגינה לשעתיים, בשעתיים האלה תהני מהשקט.

לכי למניקור או תספורת או משהו לעצמך.

(ואולי היא תשאר עוד טיפונת איתך בבית אחרי) תני לו חביתה אמבטיה ולישון. לעוד זמן שפיות

אם לנקות זה עונש אז תביאי עוד מישהי לעזור עם זה. אפילו נערה שתיקח מעט כסף אבל לי עזר מאוד. עזר לי אפילו שהיא עשתה 2 ארונות כדי שיפתח לי חשק להמשיך. זו אני.

יאללה, יש כאן טובות ממני שממש יודעות לעזור להחליף משקפיים

חג שמח!!

באיזור שאני גרה בייביסיטר זה מצרך נדיר מאוד. הלוואי שהייתי מוצאת זה בהחלט היה מקל עלי.

מעצבן אותי שלבעלי לא אכפת. נכון הוא עובד קשה מאוד ועדיין אני רוצה שיחשוב קצת עליי. לא יודעת אם אני במקומו הייתי מסוגלת לחשוב על עוד מישהו אבל נמאס לי לחשוב על זה. כשאני אומרת לו שערב פסח מלחיץ אותי הוא אומר לי פשוט לא לנקות. מבחינתו שיהיה חמץ בפסח לא אכפת לו בכלל ולא מעניין אותו. שלא לדבר על זה שאני צריכה לדאוג לכל הדברים שצריך ושאני רוצה שיהיו בחג. הוא תמיד נזכר ברגע שאחרי האחרון אם בכלל. אצלו יש רק עבודה ועבודה ועבודה ואין שום דבר חוץ מזה. אין חיים מעבר לעבודה. העבודה זה הדבר היחיד שמעניין אותו. אני נמצאת רק בשביל לתמוך בו ולשמוע ממנו על העבודה. די אין לי כח. הבית לא מעניין אותו. מבחינתו שיהיה מזבלה. בא לי לברוח ולהיעלם. אין לי כח להיות אישה טובה. במילא גם אם אנקה ואסדר אף אחד לא באמת ישים לב וגם אם כן זה לא יחזיק מעמד. והבית הזה מלא בכל כך הרבה דברים מיותרים וזבל שהוא לא מפסיק לקנות ולאגור ולא צריך בכלל ואני לא משתלטת על זה בכלל. 

לבעלים בעבודה (היי!)  לפעמים יש לחץ עבודה ופשוט אין להם ברירה. זה לא שהם "בורחים" כמו שפשוט יש דברים שצריכים לקרות. נשים שעובדות במשרות חלקיות והבית קורע להן את הצורה (כמו שאת מתארת, אגב - חוויה מוכרת בטרוף) פשוט לא מכירות את החוויה הזו.

ולפעמים הם באמת בורחים. גם זה יש.

צאי החוצה להתאוורר. לפחות לחצי שעה. עם הילד בגן שעשועים או משהו כזה, או בלעדיו אם יש לך איך שזה יקרה. כרגע את לא פרודוקטיבית בשום צורה וגם לא תצליחי להתקדם גם אם זה ימשך.

הבעיה שלו שהוא מעמיס על עצמו הרבה עבודה הרבה מעבר ליכולות שלו ואז הוא קורס ואני קורסת בתגובת שרשרת והבית קורס

הוא לא באמת חייב לעבוד בכזה היקף ובכזאת צורה אבל זה שריטה שלו, מכור לעבודה, לא משנה איזה עבודה הוא פשוט יתאבד עליה

אם הוא היה משקיע בבית עשירית מהאנרגיה שהוא משקיע בעבודה המצב היה נראה אחרת אבל הבית לא מעניין אותו בכלל.

ופה הוא צריך יחס שמנסה להבין מה הטריגר של איך שעובד המנגנון הזה. ואני לא בטוח שאת יכולה לעזור בזה.

בשביל מה הוא עובד?

במודע לפחות, סביר שזה לא.נכון.

בתת מודע יכולים להיות דברים אחרים מהסוג שטיפול עוזר לדייק.

שהוא מנסה לברוח ממך?

אולי יש לו דיכאון או משהו כזה? יש לו קשיים או בעיות בעבודה/כלכליות/רפואיות? אולי בגלל זה יש לו הסתגרות מסויימת לפי התיאור שלך

אבל יש לו הרבה דברים מהעבר שלא פתורים והוא סוחב איתו וזה משפיע גם על ההווה

והוא לא טיפוס מסוגר בכלל. הוא לא מסתגר הוא פשוט עובד בלי סוף וחי את העבודה 

שהוא מודע לדברים האלה שמשפיעים עליו.

הוא היה רוצה לטפל בזה?  אם יש לזה השפעה זה מתגלגל גם לבית ואולי גם אלייך...

אז אולי סגור הוא לא אבל בקשר מולך יש השפעה.

איך התקשורת שלו איתך, שלכם?

התקשורת סבירה מינוס

אני יכולה להגיד לו דברים שמפריעים לי הוא יסכים איתי ובסוף יעשה מה שבא לו

זה עניין שלו, אבל כל עוד זה לא משפיע על טיב הקשר שלכם.

על התקשורת, כמו אצל כולם, צריך תמיד לעבוד, לדעת לעשות אותה טובה יותר ויותר, זה רק ישפר את המציאות.

בהחלט מוכר 

צרם לי לקרוא את המשפט הזה שלך.

הוא אדם בוגר, וממש זכותו לעשות מה שהוא מאמין בו, ולא רק לציית לך. וגם לי קורה לא מעט, שאני מסכימה שמשהו חשוב ובסוף עושה מה שבא לי. בטוחה שיש פה בפורום עוד כמה...

מצד שני, כמובן שגם לך יש זכויות וצריך להתחשב בך.

אבל נשמע לי קצת שהראשון אצלכם בזוגיות שצריך ללמוד להתחשב בך, זו את...

אם את לא יכולה לנקות לבד, תגידי לו.

לא בדווקא ולא בהתרסה, בהצבת גבול פשוטה- אני לי יכולה לנקות לבד.

הוא מוזמן לבחור אם הוא מעדיף לסוע לחג, לארגן לך מנקה, או לעזור בעצמו. זה לא שאת מנהלת אותו- את פשוט אומרת מה חשוב לך, ומה גדול עלייך.

אבל נראה לי שקודם כל את צריכה להאמין לעצמך באמת שזה ממש קשה להכין פסח לבד. בטח עם ילד בבית.

את לא עצלנית ולא חלשה.

את אנושית.

בינתיים רוקנתי את המקרר. עכשיו צריך לנקות אותו הלוואי שאמצא את הכוחות ואצליח לסיים לנקות את המטבח היום

הלוואי

זה גם יעזור לך להוציא מהלב והבטן הכל

וגם הוא יקרא ויראה מה מציק לך

ואז אולי תוכלו לדבר על הכל..

יותר מלדבר

פחות אוהבת לתקשר במכתבים 

את בנאדם עם יכולת מוגבלת וסף כוח כמו כולנו וזה לגטימי

בפרקאי לגבי הילד בגיל הזה אמור להיות גן או צהרון אולי תבררי אם את יכולה לשלוח אותו? בייביסיטר?

פרקטי בניקיון תעשי מה שחובה מטבח שאיבה מקרר וזהו

אם את צריכה עזרה תביאי מנקה בתשלום

זוג מנהל את הבית באופן משותף אם צד אחד לא יכול לעזור כי הוא עסוק לוקחים עזרה בתשלום זה המחיר לזה

אם תראי אותי ואת בעלי עם שלושת ילדנו לא תדמייני בכלל מה קורה בבית שלי לפעמים

אין אישה שלא מגיעה לקצוות אין !!!! 

התפקוד שלי מאוד נמוך וזה מבאס

תמיד הייתי בטוחה שהבית שלי יהיה נקי מסודר ומטופח ובמקום זה הוא הפוך ומוזנח בדיוק כמו הבית שגדלתי בו ושנאתי את זה

תתחילי בלשים אצבע על מקור הבעיה

למה אין לך כוח לבית? לסדר? לנקות?

מה קשה לך עם הילד

שדברים יותר ברורים לנו יותר קל לנו ולסביבה לעזור לנו

יכולה לומר לך מהצד ה2 של המיתרס שהבית שלי כמעט תמיד מתוקתק והרבה פעמים אני סובלת מזה כי אני לא מסוגלת לשחרר זה הדבר הכי חשוב עבורי אז אני לא אוכל כל היום ואסדר לפני שהילדים מגיעים/יפעיל עוד מכונה..

קודם כל לSOS של הימים הלחוצים שלפנינו -

1. בעלך -

רק אם אפשרי כמובן:

האם הוא יכול לקחת יום חופש?

האם הוא יכול לקחת יום מחלה?

האם הוא יכול לצאת יום אחד מוקדם יותר?

לקחת אפילו חצי יום או פחות?

לפנות שעתיים לניקוי מרוכז?

2. את -

האם את יכולה להשיג עזרה בתשלום או לא בתשלום?

משפחה? חברות? מנקה? בייביסיטר?

האם את יכולה להזמין אוכל מבחוץ + חד"פ ליומיים הקרובים ולהוריד לך את זה מהראש?

האם את יכולה לנקות רק את המינימום הנדרש הלכתית ואת כל השאר להשאיר לחודש אייר אם תרצי? (כמו כל הבלאגן והאגירה של בעלך שכתבת עליה, או כל דבר אחר בבית שאינו חמץ)

האם אפשר לרכז את כל החמץ בארונות המטבח וכו' ופשוט לסגור ולכלול במכירת החמץ וזהו?

להשאיר 3 ארונות נקיים ובהם לשים, וכל כל כל השאר למכירה?

האם אפשר בכלל לסגור את הבית לפסח?

האם אפשר להיות רק בחול המועד ואז לא חייב לנקות פלטה / תנור, אלא רק מקרר ולאכול דברים שאפשר להסתדר גם בלי, או אפילו לקנות טוסטר אובן בשביל זה?

האם אפשר בשעתיים בלבד שבנך כן מוכן להיות במסכים לדוגמא ושומע לו שירים או רואה לולי וכד' - דווקא לנוח אז, לפחות חצי מהזמן, להתמלא רגע מבפנים, ואז כאשר הוא ישן להמשיך את מה שצריך?

או כשהוא ער ביחד איתו אפילו רק מגירה אחת עם מוזיקה שאוהבים?

אולי משהו אחר יכול לעזור?

ועכשיו מעבר לטכני -

את מתארת הרגשה כ"כ כ"כ קשה של לבד.

ממש לבד לבד לבד.

ובטח שהכל סוגר וחונק ומכעיס ודי עם זה כבר!!!

אי אפשר לבד לבד לבד עם הבית עם פסח עם הילד עם הניקיונות עם הרצונות הכל לבד!

זה באמת קשה ומתסכל מאוד מאוד

מחבקת אותך שם

תחבקי גם את את עצמך

ממש אם תוכלי ללכת למראה, להביט בך "מיץ לימון" היקרה ולומר לך:

את לא לבד.

אני איתך.

אני מחבקת אותך.

אני אוהבת אותך.

את מקסימה וטובה.

כל הכבוד לך על כל מה שאת כ"כ עושה ומתאמצת ומשתדלת.

אני רואה את זה.

אני רואה אותך.

אני מצטערת שעכשיו קשה לך.

אבל תזכרי שאני איתך!

וממש לחבק את עצמך פיזית.

לנשום רגע עמוק.

להכניס אוויר מלוא הריאות, להשאיר אותו בפנים טיפה, ואז להוציא לאט לאט.

לשים לך שיר אהוב ורק לעצום עיניים ולהיות איתו.

לקנות לעצמך גלידה או ארטיק שווים ולאכול עם בנך 5 דקות.

ה' איתך יקרה. תמיד.

יש לך אותך.

יש לך את הבן שלך.

יש לך גם את בעלך, אפילון שעכשיו הוא מכעיס כ"כ, הוא איתך! הוא מפרנס ועובד קשה בשביל זה, הגם שיש שם חוסר איזון שחשוב לפתור בהמשך ולהעמיק לשורשיו גם בין בעלך לבין עצמו וגם בפן הזוגי והמשפחתי וההשלכות של זה, אבל כל זה אחרי ליל הסדר, עכשיו להתרכז במה שיהיה הכי אפקטיבי והכי יעזור לכאן ועכשיו.

כמובן שאח"כ שהזמן ירגע ויהיה יותר מאפשר חשוב לפתוח זאת בצורה מסודרת ומעמיקה ולהגיע לאיזונים שנכונים לכולכם ממקום טוב ושלם.

שולחת עוד חיבוק

וב"הצלחה רבה רבה

את תצליחי והכל הכל יהיה בסדר!

אלופה את שכבר הספקת להתקדם עם המקרר למרות הכל

תני לעצמך מקום

כמו עשית כאן

יש לך מקום

ויש לרגשות ולקשיים ולרצונות שלך מקום

ואת יקרה וטובה ואהובה

נסי להתרכז כל יום בפני עצמו.

היום - המקרר ב"ה.

בסוף היום - לבקש מבעלך אפילו חיבוק ארוך, מילים טובות, הערכה, עידוד, אלו דברים שלא דורשים זמן וגם אם חזר מהעבודה יוכל להעניק לך אותם. וזה הרבה מאוד מאוד מאוד.

לא רק עזרה טכנית כי אם הלב.

תוכלי לבקש ממנו לתת לך את זה הערב? להתמלא קצת במילים טובות, ניראות, הכרה, אהבה?

לשים רק לחמש דקות בצד את המחשבה שלא אכפת לו ממך ודווקא להתמלא בכל הרגעים בהם כן הרגשת שאכפת לו?

אפילו לכתוב את זה בטבלה, כל הפעמים שהרגשתי שאכפת לבעלי ממני ומה הוא עשה שם.

מחר - רק מה שנשאר במטבח שחייב כאמור.

ובסוף היום - פינוק שווה של אייס וניל/קפה/ארטיק ואוכל חם ומפנק להזמין

וככה כל יום ביומו

ואחרי החג ב"ה - אפשר לבחון לעומק את נושא העבודה מול הבית והאיזונים שם

ואחרי עוד שבוע - אפשר למיין חפצים שלא צריך 

ככה לאט לאט

מהכי חשוב ודחוף

ולזכור -

את, המשפחה, הנפשות, הנשמות הכי הכי חשובים ומקום ראשון

❤

תודה על התגובה

תאמיני לי שאני עושה מינימום שבמינימום לא מנסה אפילו מעבר

אבל גם המינימום של המקרר ולסגור את החמץ בארונות זה גדול עליי. אני צריכה לסיים הכל עד מחר בערב כי בחמישי אנחנו כבר נוסעים לחג (אני והילד, בעלי ימשיך לעבוד עד הרגע האחרון כמובן ואז יצטרף אלינו) וזה מלחיץ אותי והלחץ משתק אותי.

לגבי בעלי אין שום סיכוי שישחרר קצת מהעבודה וגם אם ישחרר הוא עובד פיזית וכשהוא מגיע הביתה לא נשאר לו טיפת כח לעשות משהו בבית. גם כשהלכתי ללדת את הילד שלנו הוא רצה קודם לסיים את העבודה ורק אז לבוא להיות איתי בלידה... הסדר עדיפויות שלו פשוט שגוי ולא משנה מה אני אעשה זה לא יעזור. לא יכולה לשנות אותו וברור לי שזה יושב על משהו נפשי הוא צריך טיפול אבל הוא בחיים לא ילך מיוזמתו לטיפול כנ"ל גם טיפול זוגי הוא ממש לא בעניין.

אם היה לי אפשרות לבייביסיטר או עזרה בתשלום הייתי קופצת על המציאה. אני גרה באיזור עם אוכלוסיה צעירה ומאוד לא נגיש מבחינת תחבורה, אז בייביסיטר אין להשיג פה ומנקה גם אם הייתי מוצאת לא היה לה איך להגיע.

אני נחה רוב הזמן, רוב הזמן פשוט רובצת עם הפלאפון מלאת אשמה וייסורי מצפון ולחץ אבל חסרת כח ואנרגיה להזיז את עצמי. וגם אני מרגישה רע שאני מתלוננת כי בסופו של דבר אני לא עושה כלום ונחה רוב היום בזמן שבעלי קורע את עצמו אז מה בעצם אני רוצה. אני רוצה לברוח מהמציאות זה מה שאני רוצה. 

שזה לא חדש. המציאות שלך.

אם הוא לא בא/הולך לטיפול, תתחילי את. אני מאמינה ויש מטפלים שיודעים לעבוד דרך אחד מבני הזוג. לפחות בתור התחלה. לפחות יהיה לך המרחב שלך שזה גם יכול לשנות. 

אני מבית שמש.

גם ירושלים זו אופציה.

יש לי יום פנוי ואם את לא רחוקה כל כך, אשמח לעזור.

אם מדבר אלייך-

תשלחי לי וואצאפ.

0505947474 רותי.

באמת באת לעשות שמח

רק לקרוא הודעה כזאת זה משמח

עשית לי צמרמורת.

הלוואי שהיא תרצה ותעזרי לה 🥰

לק"י

את לא יודעת מי יתקשר.

מציעה לך לבקש מהמנהלים שימחקו את המספר.

התיאור שלך על זה שאת כל היום בבית מרוחה בספה חסרת חשק נראה לי כמו נקודה אדומה. גם כל רגשות האשמה האלה

את עובדת בעצמך? או שאת כל היום סביב הבית והילד?

אם את לא עובדת, ממליצה לך לצאת לעבוד. להישאר בבית מאוד מעצים את החוסר, מה גם שהדבר היחיד שאת מצפה לו זה יחס מבעלך. יציאה לעבודה והתעסקות בדברים שהם שלך, נותנים פרופורציות לדברים

בנוסף, צריך לעבוד על הקשר שלכם

אבל קודם כל את. 

אני חושבת שיש כאן באמת משהו רחב יותר שכדאי לגעת בו בעדינות ובצורה מקיפה ושלמה. בכל ההתנהלות שאת מתארת, הדינמיקה, האיזונים בין בית ועבודה וכן הלאה.

כתבת שבעלך לא מוכן לשמוע על שום סוג של טיפול או שינוי וזה באמת מעכב. 

אם ישנה אפשרות לנסות להגיע לבד ולבחון אם יכול לעזור כדאי לבחון אותה.

אם לא, באמת קשה לעשות שינוי נצרך ולהתקדם כאשר תקועים במקום, וחבל.

ולגבי החג עצמו:

נסי למפות את המסגרת שיש לך,

אבל כן לשים עוד סימני שאלה על דברים שבראש או בתפיסה או במחשבה הם "חובה",

אפילו אם רק אחד מהם יתפנה במחשבה ובפועל - זה כבר משהו קטן שיכול להקל מעלייך.

למשל:

א. כתבת שאת צריכה למיין ולסדר את כל הבלאגן של בעלך מכל השנה, כל הדברים שלו שמפוזרים וכו' - נסי לשים שם סימן שאלה האם יומיים לפני החג זה חובה?

האם בוודאות יש שם חמץ גמור שאי אפשר לכלול במכירה וכו'?

האם אי אפשר להתפנות לזה לאחר החג?

ב. כתבת שאת ובנך חייבים לנסוע כבר בחמישי - האם זו חובה ואין אפשרות שרק הבן יסע ויהיה שם ואת תחזרי ויהיה לך טיפה זמן לנשום?

האם יש אפשרות ששניכם תסעו בשישי בעצם, אפילו שלא תוכנן כך?

וכן הלאה.

ג. כתבת שבעלך יצטרף רק בשישי ובעצם בחמישי אולי הוא כן יכול בערב לנקות מה שנשאר? - האם יש אפשרות לשחרר את כל מה שנשאר לו, ושהוא יתמודד עם הבחירות והמציאות ובאמת ינקה עד שיסיים?

כלומר ממש להציג את הגבול *שלך* בצורה ברורה ונעימה - אני לא יכולה מעבר. עשיתי מה שאני יכולה.

ועם זה הוא יקח את המושכות.

כי את גם לא יכולה יותר 

וגם בכלל לא רוצה להיות בבית בחג אלא לסגור

אז אם חשוב לו להיות בבית, ולך אין יכולת מעבר למה שכבר ניקית - הוא יצטרך לקחת את האחריות על מה שנשאר כי זה הרצון שלו.

אי אפשר להשליך עלייך את הרצון שלו עם אפס הבנה ועזרה וראיית המציאות שזה גומר אותך, בלי שום שום פתח וסיכוי לאוויר או הקלה שם.

הצבת הגבולות שלך בצורה נכונה, אוהבת וברורה חשובה.

לא מתוך ריב או "אני נגדך", ממש לא,

אלא מתוך הכרה במה שאת יכולה ובמה שאת לא.

לא אפשרי לגמור את עצמך. וכדאי להעביר זאת בצורה ישירה וכנה, ממש איך שזה.

ד. כתבת שאין בנמצא בייביסיטר ומנקה וכו' - בסופו של דבר אם תמצאי אפילו רק נערה או אישה אחת זה כל מה שצריך. גם באוכלוסייה צעירה - אולי יש מישהי שכן יכולה? אולי שווה בכל זאת לשאול? לשאול ברחוב, לשאול בפייסבוק, לשאול בגן של הילד, לשאול חברות, לשאול. מספיק שתהיה רק אחת...

ולגבי המרחק וכו' - בזמני חירום אם כלו כל הקיצין ובעלך לא יכול לנקות וכן מצאת מנקה אבל אין לה איך להגיע - אז מהכסף שבעלך עובד עליו קשה להזמין לה אפילו מונית הלוך ושוב.

כי בריאות ורווחה נפשית שווים יותר מהכל.

והכסף הוא אמצעי ולא מטרה.

והרוגע, הנחת, הבריאות, הזוגיות, השלווה - כל אלה הם הדברים הבאמת יקרים.

אז גם שם לנסות לבחון מה שאפשר. כולל לשלם על זה.

ואם בהמשך רואים שהמיקום לא מאפשר להיעזר ואין ברירה אפילו לחשוב על אפשרות של מעבר דירה לאיזור נגיש יותר.

כך או כך, אי אפשר למסגר ולצמצם את עצמינו עוד ועוד ועוד בלי שום פתח יציאה או פתח איוורור או אוויר לנשימה מכל כיוון - כדאי לפתוח לפחות פתח אחד. משהו.

אחרת המחירים, גם הכלכליים שבעלך כ"כ עובד עליהם קשה, אבל גם ובעיקר הנפשיים, הזוגיים, הבריאותיים - לטווח הקצר ולטווח ארוך - הם מחירים שאף אחד לא רוצה לשלם.

וכדאי לעצור בזמן לפני שכבר כלו כל הקיצין והדברים יוצאים משליטה וכל הכאב צף בצורה לא מבוקרת ולא מווסתת ואז לתקן או להציל לוקח הרבה הרבה הרבה יותר כסף וזמן מאשר מה שצריך עכשיו.

וחשוב מאוד שגם בעלך יבין זאת, לעומק.

וגם שם - אם אינו מוכן לשמוע על טיפול, לנסות רק מה שאפשר מהצד שלך, לבחון ולדייק קודם כל בינך לבין עצמך, ואז לתקשר ולתווך לו זאת בצורה טובה בתקשורת נכונה ומקדמת.

ואם גם זה לא יעזור - אין ברירה מלשקף לו את המצב ולנסות לנטרל אצלו את החששות מטיפול אחד אחד (זה כבר המטפל אמור לעזור לך לעשות, ממש לפרוט ממה הוא חושש ולנסות להרגיע שם. למשל: הבנה שהמטפל בעד שניכם. שהוא לא בא להגיד לצד אחד "נו נו נו", שהוא מנסה לראות את שני הצדדים והצרכים של *שניהם* ולראות איך ניתן להיות *יחד* בטוב, איך ניתן למצוא את הגם וגם ולא ה-או או, איך הוא כאן עבורכם ולא להיפך, איך אפשר להרגיע שאין התחייבות אלא רק פגישת ניסיון וכל פגישה בפני עצמה וכן הלאה...)

ולסיום רוצה להציע כיוון שעולה שאולי הסיבה שכתבת שאת קוראת ובוכה ואפילו לא יודעת למה היא כי בעצם בפעם הראשונה נתת לעצמך ולכל המתחולל בך בנושא הזה *מקום*.

ראית את עצמך.

הייתה שם ניראות גם בפורום.

היה מקום לדברים.

ועצם הבאת המקום

ועצם המודעות

ועצם ההצפה

כבר יוצר בבפנים שלנו את הדמעות האלה, הבכי, שעד עכשיו היה אגור ולא הרשה לעצמו בכלל לצאת החוצה

אבל כדי לטפל באמת, מהשורש,

חייבים לגעת בכאב.

חייבים לתת לו מקום.

ממש קודם להוציא את המוגלה.

ורק אח"כ יוכל להתקיים הריפוי והתיקון ב"ה.

ולא רק לשים "פלסטרים", אלא מהשורש.

ב"הצלחה רבה יקרה ורק בשורות טובות ב"ה 🙏🌹

להתמודד לבד עם כל העומס של פסח.

קודם כל מובן ביותר.

בשאר ימות השנה הוא עוזר בעבודות הבית? איך הוא עם הילד?

לזכור שזה שמגיע פסח לא צריך להשתגע. לנקות רק את מה שחייבים, רק איפה שיש חמץ באמת. אין צורך להפוך את כל הבית בטח אם אין כח וזמינות לזה.

תורידי לך את המטלות למינימום וזה כבר יקל מעלייך במחשבה

גם שבתות אני מכינה ומארגנת לבד מא' עד ת'

ולגבי פסח אני עושה מינימום שבמינימום ועדיין מלחיץ אותי אבל מקווה שאשתלט על זה בעז"ה 

כי יש הרבה דברים לעשות.

טוב שעושה רק את המינימום... תכיני לך רשימה, תעברי אחד אחד... לאט לאט תשתלטי על המצב.

דיברת איתו בעבר על עזרה בבית? ואולי לקחת בשוטף עזרה בתשלום

לדעתי, אם הוא לא עוזר, לא אמור להיות לו say בעניין.

רוצה לתת יד? מעולה. נעשה פסח.

לא רוצה? אצל ההורים וסלמאת.

ניסיתם לדבר על זה לפני? על הקושי והצורך בעזרה?

ואני עושה את המינמום של פסח

ויש עוד תינוק ברקע

ועדיין עמוס לי ברמות השילוב הזה וסתם עצבנית

בגלל זה ניסיתי לשמור את הנקיונות רק לשעות הערב אחרי שהם ישנים

קמתי אתמול בבוקר בקריסה מנטלית 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..