אני חושבת שיש כאן באמת משהו רחב יותר שכדאי לגעת בו בעדינות ובצורה מקיפה ושלמה. בכל ההתנהלות שאת מתארת, הדינמיקה, האיזונים בין בית ועבודה וכן הלאה.
כתבת שבעלך לא מוכן לשמוע על שום סוג של טיפול או שינוי וזה באמת מעכב.
אם ישנה אפשרות לנסות להגיע לבד ולבחון אם יכול לעזור כדאי לבחון אותה.
אם לא, באמת קשה לעשות שינוי נצרך ולהתקדם כאשר תקועים במקום, וחבל.
ולגבי החג עצמו:
נסי למפות את המסגרת שיש לך,
אבל כן לשים עוד סימני שאלה על דברים שבראש או בתפיסה או במחשבה הם "חובה",
אפילו אם רק אחד מהם יתפנה במחשבה ובפועל - זה כבר משהו קטן שיכול להקל מעלייך.
למשל:
א. כתבת שאת צריכה למיין ולסדר את כל הבלאגן של בעלך מכל השנה, כל הדברים שלו שמפוזרים וכו' - נסי לשים שם סימן שאלה האם יומיים לפני החג זה חובה?
האם בוודאות יש שם חמץ גמור שאי אפשר לכלול במכירה וכו'?
האם אי אפשר להתפנות לזה לאחר החג?
ב. כתבת שאת ובנך חייבים לנסוע כבר בחמישי - האם זו חובה ואין אפשרות שרק הבן יסע ויהיה שם ואת תחזרי ויהיה לך טיפה זמן לנשום?
האם יש אפשרות ששניכם תסעו בשישי בעצם, אפילו שלא תוכנן כך?
וכן הלאה.
ג. כתבת שבעלך יצטרף רק בשישי ובעצם בחמישי אולי הוא כן יכול בערב לנקות מה שנשאר? - האם יש אפשרות לשחרר את כל מה שנשאר לו, ושהוא יתמודד עם הבחירות והמציאות ובאמת ינקה עד שיסיים?
כלומר ממש להציג את הגבול *שלך* בצורה ברורה ונעימה - אני לא יכולה מעבר. עשיתי מה שאני יכולה.
ועם זה הוא יקח את המושכות.
כי את גם לא יכולה יותר
וגם בכלל לא רוצה להיות בבית בחג אלא לסגור
אז אם חשוב לו להיות בבית, ולך אין יכולת מעבר למה שכבר ניקית - הוא יצטרך לקחת את האחריות על מה שנשאר כי זה הרצון שלו.
אי אפשר להשליך עלייך את הרצון שלו עם אפס הבנה ועזרה וראיית המציאות שזה גומר אותך, בלי שום שום פתח וסיכוי לאוויר או הקלה שם.
הצבת הגבולות שלך בצורה נכונה, אוהבת וברורה חשובה.
לא מתוך ריב או "אני נגדך", ממש לא,
אלא מתוך הכרה במה שאת יכולה ובמה שאת לא.
לא אפשרי לגמור את עצמך. וכדאי להעביר זאת בצורה ישירה וכנה, ממש איך שזה.
ד. כתבת שאין בנמצא בייביסיטר ומנקה וכו' - בסופו של דבר אם תמצאי אפילו רק נערה או אישה אחת זה כל מה שצריך. גם באוכלוסייה צעירה - אולי יש מישהי שכן יכולה? אולי שווה בכל זאת לשאול? לשאול ברחוב, לשאול בפייסבוק, לשאול בגן של הילד, לשאול חברות, לשאול. מספיק שתהיה רק אחת...
ולגבי המרחק וכו' - בזמני חירום אם כלו כל הקיצין ובעלך לא יכול לנקות וכן מצאת מנקה אבל אין לה איך להגיע - אז מהכסף שבעלך עובד עליו קשה להזמין לה אפילו מונית הלוך ושוב.
כי בריאות ורווחה נפשית שווים יותר מהכל.
והכסף הוא אמצעי ולא מטרה.
והרוגע, הנחת, הבריאות, הזוגיות, השלווה - כל אלה הם הדברים הבאמת יקרים.
אז גם שם לנסות לבחון מה שאפשר. כולל לשלם על זה.
ואם בהמשך רואים שהמיקום לא מאפשר להיעזר ואין ברירה אפילו לחשוב על אפשרות של מעבר דירה לאיזור נגיש יותר.
כך או כך, אי אפשר למסגר ולצמצם את עצמינו עוד ועוד ועוד בלי שום פתח יציאה או פתח איוורור או אוויר לנשימה מכל כיוון - כדאי לפתוח לפחות פתח אחד. משהו.
אחרת המחירים, גם הכלכליים שבעלך כ"כ עובד עליהם קשה, אבל גם ובעיקר הנפשיים, הזוגיים, הבריאותיים - לטווח הקצר ולטווח ארוך - הם מחירים שאף אחד לא רוצה לשלם.
וכדאי לעצור בזמן לפני שכבר כלו כל הקיצין והדברים יוצאים משליטה וכל הכאב צף בצורה לא מבוקרת ולא מווסתת ואז לתקן או להציל לוקח הרבה הרבה הרבה יותר כסף וזמן מאשר מה שצריך עכשיו.
וחשוב מאוד שגם בעלך יבין זאת, לעומק.
וגם שם - אם אינו מוכן לשמוע על טיפול, לנסות רק מה שאפשר מהצד שלך, לבחון ולדייק קודם כל בינך לבין עצמך, ואז לתקשר ולתווך לו זאת בצורה טובה בתקשורת נכונה ומקדמת.
ואם גם זה לא יעזור - אין ברירה מלשקף לו את המצב ולנסות לנטרל אצלו את החששות מטיפול אחד אחד (זה כבר המטפל אמור לעזור לך לעשות, ממש לפרוט ממה הוא חושש ולנסות להרגיע שם. למשל: הבנה שהמטפל בעד שניכם. שהוא לא בא להגיד לצד אחד "נו נו נו", שהוא מנסה לראות את שני הצדדים והצרכים של *שניהם* ולראות איך ניתן להיות *יחד* בטוב, איך ניתן למצוא את הגם וגם ולא ה-או או, איך הוא כאן עבורכם ולא להיפך, איך אפשר להרגיע שאין התחייבות אלא רק פגישת ניסיון וכל פגישה בפני עצמה וכן הלאה...)
ולסיום רוצה להציע כיוון שעולה שאולי הסיבה שכתבת שאת קוראת ובוכה ואפילו לא יודעת למה היא כי בעצם בפעם הראשונה נתת לעצמך ולכל המתחולל בך בנושא הזה *מקום*.
ראית את עצמך.
הייתה שם ניראות גם בפורום.
היה מקום לדברים.
ועצם הבאת המקום
ועצם המודעות
ועצם ההצפה
כבר יוצר בבפנים שלנו את הדמעות האלה, הבכי, שעד עכשיו היה אגור ולא הרשה לעצמו בכלל לצאת החוצה
אבל כדי לטפל באמת, מהשורש,
חייבים לגעת בכאב.
חייבים לתת לו מקום.
ממש קודם להוציא את המוגלה.
ורק אח"כ יוכל להתקיים הריפוי והתיקון ב"ה.
ולא רק לשים "פלסטרים", אלא מהשורש.
ב"הצלחה רבה יקרה ורק בשורות טובות ב"ה 🙏🌹
