אני מקווה שכמו אצלי בימים הקרובים הרגשות יתמתנו. אבל האמת אני מבינה מאוד את התחושה כשהיא סוערת.

אני לא אתן עצה טובה איך לראות את הדברים באור יפה יותר למרות שזה אפשרי! פשוט יש כאן טובות ממני בניסוח וראיית הדברים.

את עצלנית או מותשת או אולי מדוכדכת ?

את כפויית טובה או כרגע בתוך הזמן הנקודתי הרגש גובר וביומיום יודעת להודות?

אל תגידי על עצמך דברים קשים. אבל תשאלי מה מוציא ממך אור אחר (שוב, כרגע אל תתלי את זה בבעלך).

קחי בייביסיטר שתוציא אותו לארטיק בגינה לשעתיים, בשעתיים האלה תהני מהשקט.

לכי למניקור או תספורת או משהו לעצמך.

(ואולי היא תשאר עוד טיפונת איתך בבית אחרי) תני לו חביתה אמבטיה ולישון. לעוד זמן שפיות

אם לנקות זה עונש אז תביאי עוד מישהי לעזור עם זה. אפילו נערה שתיקח מעט כסף אבל לי עזר מאוד. עזר לי אפילו שהיא עשתה 2 ארונות כדי שיפתח לי חשק להמשיך. זו אני.

יאללה, יש כאן טובות ממני שממש יודעות לעזור להחליף משקפיים

חג שמח!!

באיזור שאני גרה בייביסיטר זה מצרך נדיר מאוד. הלוואי שהייתי מוצאת זה בהחלט היה מקל עלי.

מעצבן אותי שלבעלי לא אכפת. נכון הוא עובד קשה מאוד ועדיין אני רוצה שיחשוב קצת עליי. לא יודעת אם אני במקומו הייתי מסוגלת לחשוב על עוד מישהו אבל נמאס לי לחשוב על זה. כשאני אומרת לו שערב פסח מלחיץ אותי הוא אומר לי פשוט לא לנקות. מבחינתו שיהיה חמץ בפסח לא אכפת לו בכלל ולא מעניין אותו. שלא לדבר על זה שאני צריכה לדאוג לכל הדברים שצריך ושאני רוצה שיהיו בחג. הוא תמיד נזכר ברגע שאחרי האחרון אם בכלל. אצלו יש רק עבודה ועבודה ועבודה ואין שום דבר חוץ מזה. אין חיים מעבר לעבודה. העבודה זה הדבר היחיד שמעניין אותו. אני נמצאת רק בשביל לתמוך בו ולשמוע ממנו על העבודה. די אין לי כח. הבית לא מעניין אותו. מבחינתו שיהיה מזבלה. בא לי לברוח ולהיעלם. אין לי כח להיות אישה טובה. במילא גם אם אנקה ואסדר אף אחד לא באמת ישים לב וגם אם כן זה לא יחזיק מעמד. והבית הזה מלא בכל כך הרבה דברים מיותרים וזבל שהוא לא מפסיק לקנות ולאגור ולא צריך בכלל ואני לא משתלטת על זה בכלל. 

לבעלים בעבודה (היי!)  לפעמים יש לחץ עבודה ופשוט אין להם ברירה. זה לא שהם "בורחים" כמו שפשוט יש דברים שצריכים לקרות. נשים שעובדות במשרות חלקיות והבית קורע להן את הצורה (כמו שאת מתארת, אגב - חוויה מוכרת בטרוף) פשוט לא מכירות את החוויה הזו.

ולפעמים הם באמת בורחים. גם זה יש.

צאי החוצה להתאוורר. לפחות לחצי שעה. עם הילד בגן שעשועים או משהו כזה, או בלעדיו אם יש לך איך שזה יקרה. כרגע את לא פרודוקטיבית בשום צורה וגם לא תצליחי להתקדם גם אם זה ימשך.

הבעיה שלו שהוא מעמיס על עצמו הרבה עבודה הרבה מעבר ליכולות שלו ואז הוא קורס ואני קורסת בתגובת שרשרת והבית קורס

הוא לא באמת חייב לעבוד בכזה היקף ובכזאת צורה אבל זה שריטה שלו, מכור לעבודה, לא משנה איזה עבודה הוא פשוט יתאבד עליה

אם הוא היה משקיע בבית עשירית מהאנרגיה שהוא משקיע בעבודה המצב היה נראה אחרת אבל הבית לא מעניין אותו בכלל.

ופה הוא צריך יחס שמנסה להבין מה הטריגר של איך שעובד המנגנון הזה. ואני לא בטוח שאת יכולה לעזור בזה.

בשביל מה הוא עובד?

במודע לפחות, סביר שזה לא.נכון.

בתת מודע יכולים להיות דברים אחרים מהסוג שטיפול עוזר לדייק.

שהוא מנסה לברוח ממך?

אולי יש לו דיכאון או משהו כזה? יש לו קשיים או בעיות בעבודה/כלכליות/רפואיות? אולי בגלל זה יש לו הסתגרות מסויימת לפי התיאור שלך

אבל יש לו הרבה דברים מהעבר שלא פתורים והוא סוחב איתו וזה משפיע גם על ההווה

והוא לא טיפוס מסוגר בכלל. הוא לא מסתגר הוא פשוט עובד בלי סוף וחי את העבודה 

שהוא מודע לדברים האלה שמשפיעים עליו.

הוא היה רוצה לטפל בזה?  אם יש לזה השפעה זה מתגלגל גם לבית ואולי גם אלייך...

אז אולי סגור הוא לא אבל בקשר מולך יש השפעה.

איך התקשורת שלו איתך, שלכם?

התקשורת סבירה מינוס

אני יכולה להגיד לו דברים שמפריעים לי הוא יסכים איתי ובסוף יעשה מה שבא לו

זה עניין שלו, אבל כל עוד זה לא משפיע על טיב הקשר שלכם.

על התקשורת, כמו אצל כולם, צריך תמיד לעבוד, לדעת לעשות אותה טובה יותר ויותר, זה רק ישפר את המציאות.

בהחלט מוכר 

צרם לי לקרוא את המשפט הזה שלך.

הוא אדם בוגר, וממש זכותו לעשות מה שהוא מאמין בו, ולא רק לציית לך. וגם לי קורה לא מעט, שאני מסכימה שמשהו חשוב ובסוף עושה מה שבא לי. בטוחה שיש פה בפורום עוד כמה...

מצד שני, כמובן שגם לך יש זכויות וצריך להתחשב בך.

אבל נשמע לי קצת שהראשון אצלכם בזוגיות שצריך ללמוד להתחשב בך, זו את...

אם את לא יכולה לנקות לבד, תגידי לו.

לא בדווקא ולא בהתרסה, בהצבת גבול פשוטה- אני לי יכולה לנקות לבד.

הוא מוזמן לבחור אם הוא מעדיף לסוע לחג, לארגן לך מנקה, או לעזור בעצמו. זה לא שאת מנהלת אותו- את פשוט אומרת מה חשוב לך, ומה גדול עלייך.

אבל נראה לי שקודם כל את צריכה להאמין לעצמך באמת שזה ממש קשה להכין פסח לבד. בטח עם ילד בבית.

את לא עצלנית ולא חלשה.

את אנושית.

בינתיים רוקנתי את המקרר. עכשיו צריך לנקות אותו הלוואי שאמצא את הכוחות ואצליח לסיים לנקות את המטבח היום

הלוואי

זה גם יעזור לך להוציא מהלב והבטן הכל

וגם הוא יקרא ויראה מה מציק לך

ואז אולי תוכלו לדבר על הכל..

יותר מלדבר

פחות אוהבת לתקשר במכתבים 

את בנאדם עם יכולת מוגבלת וסף כוח כמו כולנו וזה לגטימי

בפרקאי לגבי הילד בגיל הזה אמור להיות גן או צהרון אולי תבררי אם את יכולה לשלוח אותו? בייביסיטר?

פרקטי בניקיון תעשי מה שחובה מטבח שאיבה מקרר וזהו

אם את צריכה עזרה תביאי מנקה בתשלום

זוג מנהל את הבית באופן משותף אם צד אחד לא יכול לעזור כי הוא עסוק לוקחים עזרה בתשלום זה המחיר לזה

אם תראי אותי ואת בעלי עם שלושת ילדנו לא תדמייני בכלל מה קורה בבית שלי לפעמים

אין אישה שלא מגיעה לקצוות אין !!!! 

התפקוד שלי מאוד נמוך וזה מבאס

תמיד הייתי בטוחה שהבית שלי יהיה נקי מסודר ומטופח ובמקום זה הוא הפוך ומוזנח בדיוק כמו הבית שגדלתי בו ושנאתי את זה

תתחילי בלשים אצבע על מקור הבעיה

למה אין לך כוח לבית? לסדר? לנקות?

מה קשה לך עם הילד

שדברים יותר ברורים לנו יותר קל לנו ולסביבה לעזור לנו

יכולה לומר לך מהצד ה2 של המיתרס שהבית שלי כמעט תמיד מתוקתק והרבה פעמים אני סובלת מזה כי אני לא מסוגלת לשחרר זה הדבר הכי חשוב עבורי אז אני לא אוכל כל היום ואסדר לפני שהילדים מגיעים/יפעיל עוד מכונה..

קודם כל לSOS של הימים הלחוצים שלפנינו -

1. בעלך -

רק אם אפשרי כמובן:

האם הוא יכול לקחת יום חופש?

האם הוא יכול לקחת יום מחלה?

האם הוא יכול לצאת יום אחד מוקדם יותר?

לקחת אפילו חצי יום או פחות?

לפנות שעתיים לניקוי מרוכז?

2. את -

האם את יכולה להשיג עזרה בתשלום או לא בתשלום?

משפחה? חברות? מנקה? בייביסיטר?

האם את יכולה להזמין אוכל מבחוץ + חד"פ ליומיים הקרובים ולהוריד לך את זה מהראש?

האם את יכולה לנקות רק את המינימום הנדרש הלכתית ואת כל השאר להשאיר לחודש אייר אם תרצי? (כמו כל הבלאגן והאגירה של בעלך שכתבת עליה, או כל דבר אחר בבית שאינו חמץ)

האם אפשר לרכז את כל החמץ בארונות המטבח וכו' ופשוט לסגור ולכלול במכירת החמץ וזהו?

להשאיר 3 ארונות נקיים ובהם לשים, וכל כל כל השאר למכירה?

האם אפשר בכלל לסגור את הבית לפסח?

האם אפשר להיות רק בחול המועד ואז לא חייב לנקות פלטה / תנור, אלא רק מקרר ולאכול דברים שאפשר להסתדר גם בלי, או אפילו לקנות טוסטר אובן בשביל זה?

האם אפשר בשעתיים בלבד שבנך כן מוכן להיות במסכים לדוגמא ושומע לו שירים או רואה לולי וכד' - דווקא לנוח אז, לפחות חצי מהזמן, להתמלא רגע מבפנים, ואז כאשר הוא ישן להמשיך את מה שצריך?

או כשהוא ער ביחד איתו אפילו רק מגירה אחת עם מוזיקה שאוהבים?

אולי משהו אחר יכול לעזור?

ועכשיו מעבר לטכני -

את מתארת הרגשה כ"כ כ"כ קשה של לבד.

ממש לבד לבד לבד.

ובטח שהכל סוגר וחונק ומכעיס ודי עם זה כבר!!!

אי אפשר לבד לבד לבד עם הבית עם פסח עם הילד עם הניקיונות עם הרצונות הכל לבד!

זה באמת קשה ומתסכל מאוד מאוד

מחבקת אותך שם

תחבקי גם את את עצמך

ממש אם תוכלי ללכת למראה, להביט בך "מיץ לימון" היקרה ולומר לך:

את לא לבד.

אני איתך.

אני מחבקת אותך.

אני אוהבת אותך.

את מקסימה וטובה.

כל הכבוד לך על כל מה שאת כ"כ עושה ומתאמצת ומשתדלת.

אני רואה את זה.

אני רואה אותך.

אני מצטערת שעכשיו קשה לך.

אבל תזכרי שאני איתך!

וממש לחבק את עצמך פיזית.

לנשום רגע עמוק.

להכניס אוויר מלוא הריאות, להשאיר אותו בפנים טיפה, ואז להוציא לאט לאט.

לשים לך שיר אהוב ורק לעצום עיניים ולהיות איתו.

לקנות לעצמך גלידה או ארטיק שווים ולאכול עם בנך 5 דקות.

ה' איתך יקרה. תמיד.

יש לך אותך.

יש לך את הבן שלך.

יש לך גם את בעלך, אפילון שעכשיו הוא מכעיס כ"כ, הוא איתך! הוא מפרנס ועובד קשה בשביל זה, הגם שיש שם חוסר איזון שחשוב לפתור בהמשך ולהעמיק לשורשיו גם בין בעלך לבין עצמו וגם בפן הזוגי והמשפחתי וההשלכות של זה, אבל כל זה אחרי ליל הסדר, עכשיו להתרכז במה שיהיה הכי אפקטיבי והכי יעזור לכאן ועכשיו.

כמובן שאח"כ שהזמן ירגע ויהיה יותר מאפשר חשוב לפתוח זאת בצורה מסודרת ומעמיקה ולהגיע לאיזונים שנכונים לכולכם ממקום טוב ושלם.

שולחת עוד חיבוק

וב"הצלחה רבה רבה

את תצליחי והכל הכל יהיה בסדר!

אלופה את שכבר הספקת להתקדם עם המקרר למרות הכל

תני לעצמך מקום

כמו עשית כאן

יש לך מקום

ויש לרגשות ולקשיים ולרצונות שלך מקום

ואת יקרה וטובה ואהובה

נסי להתרכז כל יום בפני עצמו.

היום - המקרר ב"ה.

בסוף היום - לבקש מבעלך אפילו חיבוק ארוך, מילים טובות, הערכה, עידוד, אלו דברים שלא דורשים זמן וגם אם חזר מהעבודה יוכל להעניק לך אותם. וזה הרבה מאוד מאוד מאוד.

לא רק עזרה טכנית כי אם הלב.

תוכלי לבקש ממנו לתת לך את זה הערב? להתמלא קצת במילים טובות, ניראות, הכרה, אהבה?

לשים רק לחמש דקות בצד את המחשבה שלא אכפת לו ממך ודווקא להתמלא בכל הרגעים בהם כן הרגשת שאכפת לו?

אפילו לכתוב את זה בטבלה, כל הפעמים שהרגשתי שאכפת לבעלי ממני ומה הוא עשה שם.

מחר - רק מה שנשאר במטבח שחייב כאמור.

ובסוף היום - פינוק שווה של אייס וניל/קפה/ארטיק ואוכל חם ומפנק להזמין

וככה כל יום ביומו

ואחרי החג ב"ה - אפשר לבחון לעומק את נושא העבודה מול הבית והאיזונים שם

ואחרי עוד שבוע - אפשר למיין חפצים שלא צריך 

ככה לאט לאט

מהכי חשוב ודחוף

ולזכור -

את, המשפחה, הנפשות, הנשמות הכי הכי חשובים ומקום ראשון

❤

תודה על התגובה

תאמיני לי שאני עושה מינימום שבמינימום לא מנסה אפילו מעבר

אבל גם המינימום של המקרר ולסגור את החמץ בארונות זה גדול עליי. אני צריכה לסיים הכל עד מחר בערב כי בחמישי אנחנו כבר נוסעים לחג (אני והילד, בעלי ימשיך לעבוד עד הרגע האחרון כמובן ואז יצטרף אלינו) וזה מלחיץ אותי והלחץ משתק אותי.

לגבי בעלי אין שום סיכוי שישחרר קצת מהעבודה וגם אם ישחרר הוא עובד פיזית וכשהוא מגיע הביתה לא נשאר לו טיפת כח לעשות משהו בבית. גם כשהלכתי ללדת את הילד שלנו הוא רצה קודם לסיים את העבודה ורק אז לבוא להיות איתי בלידה... הסדר עדיפויות שלו פשוט שגוי ולא משנה מה אני אעשה זה לא יעזור. לא יכולה לשנות אותו וברור לי שזה יושב על משהו נפשי הוא צריך טיפול אבל הוא בחיים לא ילך מיוזמתו לטיפול כנ"ל גם טיפול זוגי הוא ממש לא בעניין.

אם היה לי אפשרות לבייביסיטר או עזרה בתשלום הייתי קופצת על המציאה. אני גרה באיזור עם אוכלוסיה צעירה ומאוד לא נגיש מבחינת תחבורה, אז בייביסיטר אין להשיג פה ומנקה גם אם הייתי מוצאת לא היה לה איך להגיע.

אני נחה רוב הזמן, רוב הזמן פשוט רובצת עם הפלאפון מלאת אשמה וייסורי מצפון ולחץ אבל חסרת כח ואנרגיה להזיז את עצמי. וגם אני מרגישה רע שאני מתלוננת כי בסופו של דבר אני לא עושה כלום ונחה רוב היום בזמן שבעלי קורע את עצמו אז מה בעצם אני רוצה. אני רוצה לברוח מהמציאות זה מה שאני רוצה. 

שזה לא חדש. המציאות שלך.

אם הוא לא בא/הולך לטיפול, תתחילי את. אני מאמינה ויש מטפלים שיודעים לעבוד דרך אחד מבני הזוג. לפחות בתור התחלה. לפחות יהיה לך המרחב שלך שזה גם יכול לשנות. 

אני מבית שמש.

גם ירושלים זו אופציה.

יש לי יום פנוי ואם את לא רחוקה כל כך, אשמח לעזור.

אם מדבר אלייך-

תשלחי לי וואצאפ.

0505947474 רותי.

באמת באת לעשות שמח

רק לקרוא הודעה כזאת זה משמח

עשית לי צמרמורת.

הלוואי שהיא תרצה ותעזרי לה 🥰

לק"י

את לא יודעת מי יתקשר.

מציעה לך לבקש מהמנהלים שימחקו את המספר.

התיאור שלך על זה שאת כל היום בבית מרוחה בספה חסרת חשק נראה לי כמו נקודה אדומה. גם כל רגשות האשמה האלה

את עובדת בעצמך? או שאת כל היום סביב הבית והילד?

אם את לא עובדת, ממליצה לך לצאת לעבוד. להישאר בבית מאוד מעצים את החוסר, מה גם שהדבר היחיד שאת מצפה לו זה יחס מבעלך. יציאה לעבודה והתעסקות בדברים שהם שלך, נותנים פרופורציות לדברים

בנוסף, צריך לעבוד על הקשר שלכם

אבל קודם כל את. 

אני חושבת שיש כאן באמת משהו רחב יותר שכדאי לגעת בו בעדינות ובצורה מקיפה ושלמה. בכל ההתנהלות שאת מתארת, הדינמיקה, האיזונים בין בית ועבודה וכן הלאה.

כתבת שבעלך לא מוכן לשמוע על שום סוג של טיפול או שינוי וזה באמת מעכב. 

אם ישנה אפשרות לנסות להגיע לבד ולבחון אם יכול לעזור כדאי לבחון אותה.

אם לא, באמת קשה לעשות שינוי נצרך ולהתקדם כאשר תקועים במקום, וחבל.

ולגבי החג עצמו:

נסי למפות את המסגרת שיש לך,

אבל כן לשים עוד סימני שאלה על דברים שבראש או בתפיסה או במחשבה הם "חובה",

אפילו אם רק אחד מהם יתפנה במחשבה ובפועל - זה כבר משהו קטן שיכול להקל מעלייך.

למשל:

א. כתבת שאת צריכה למיין ולסדר את כל הבלאגן של בעלך מכל השנה, כל הדברים שלו שמפוזרים וכו' - נסי לשים שם סימן שאלה האם יומיים לפני החג זה חובה?

האם בוודאות יש שם חמץ גמור שאי אפשר לכלול במכירה וכו'?

האם אי אפשר להתפנות לזה לאחר החג?

ב. כתבת שאת ובנך חייבים לנסוע כבר בחמישי - האם זו חובה ואין אפשרות שרק הבן יסע ויהיה שם ואת תחזרי ויהיה לך טיפה זמן לנשום?

האם יש אפשרות ששניכם תסעו בשישי בעצם, אפילו שלא תוכנן כך?

וכן הלאה.

ג. כתבת שבעלך יצטרף רק בשישי ובעצם בחמישי אולי הוא כן יכול בערב לנקות מה שנשאר? - האם יש אפשרות לשחרר את כל מה שנשאר לו, ושהוא יתמודד עם הבחירות והמציאות ובאמת ינקה עד שיסיים?

כלומר ממש להציג את הגבול *שלך* בצורה ברורה ונעימה - אני לא יכולה מעבר. עשיתי מה שאני יכולה.

ועם זה הוא יקח את המושכות.

כי את גם לא יכולה יותר 

וגם בכלל לא רוצה להיות בבית בחג אלא לסגור

אז אם חשוב לו להיות בבית, ולך אין יכולת מעבר למה שכבר ניקית - הוא יצטרך לקחת את האחריות על מה שנשאר כי זה הרצון שלו.

אי אפשר להשליך עלייך את הרצון שלו עם אפס הבנה ועזרה וראיית המציאות שזה גומר אותך, בלי שום שום פתח וסיכוי לאוויר או הקלה שם.

הצבת הגבולות שלך בצורה נכונה, אוהבת וברורה חשובה.

לא מתוך ריב או "אני נגדך", ממש לא,

אלא מתוך הכרה במה שאת יכולה ובמה שאת לא.

לא אפשרי לגמור את עצמך. וכדאי להעביר זאת בצורה ישירה וכנה, ממש איך שזה.

ד. כתבת שאין בנמצא בייביסיטר ומנקה וכו' - בסופו של דבר אם תמצאי אפילו רק נערה או אישה אחת זה כל מה שצריך. גם באוכלוסייה צעירה - אולי יש מישהי שכן יכולה? אולי שווה בכל זאת לשאול? לשאול ברחוב, לשאול בפייסבוק, לשאול בגן של הילד, לשאול חברות, לשאול. מספיק שתהיה רק אחת...

ולגבי המרחק וכו' - בזמני חירום אם כלו כל הקיצין ובעלך לא יכול לנקות וכן מצאת מנקה אבל אין לה איך להגיע - אז מהכסף שבעלך עובד עליו קשה להזמין לה אפילו מונית הלוך ושוב.

כי בריאות ורווחה נפשית שווים יותר מהכל.

והכסף הוא אמצעי ולא מטרה.

והרוגע, הנחת, הבריאות, הזוגיות, השלווה - כל אלה הם הדברים הבאמת יקרים.

אז גם שם לנסות לבחון מה שאפשר. כולל לשלם על זה.

ואם בהמשך רואים שהמיקום לא מאפשר להיעזר ואין ברירה אפילו לחשוב על אפשרות של מעבר דירה לאיזור נגיש יותר.

כך או כך, אי אפשר למסגר ולצמצם את עצמינו עוד ועוד ועוד בלי שום פתח יציאה או פתח איוורור או אוויר לנשימה מכל כיוון - כדאי לפתוח לפחות פתח אחד. משהו.

אחרת המחירים, גם הכלכליים שבעלך כ"כ עובד עליהם קשה, אבל גם ובעיקר הנפשיים, הזוגיים, הבריאותיים - לטווח הקצר ולטווח ארוך - הם מחירים שאף אחד לא רוצה לשלם.

וכדאי לעצור בזמן לפני שכבר כלו כל הקיצין והדברים יוצאים משליטה וכל הכאב צף בצורה לא מבוקרת ולא מווסתת ואז לתקן או להציל לוקח הרבה הרבה הרבה יותר כסף וזמן מאשר מה שצריך עכשיו.

וחשוב מאוד שגם בעלך יבין זאת, לעומק.

וגם שם - אם אינו מוכן לשמוע על טיפול, לנסות רק מה שאפשר מהצד שלך, לבחון ולדייק קודם כל בינך לבין עצמך, ואז לתקשר ולתווך לו זאת בצורה טובה בתקשורת נכונה ומקדמת.

ואם גם זה לא יעזור - אין ברירה מלשקף לו את המצב ולנסות לנטרל אצלו את החששות מטיפול אחד אחד (זה כבר המטפל אמור לעזור לך לעשות, ממש לפרוט ממה הוא חושש ולנסות להרגיע שם. למשל: הבנה שהמטפל בעד שניכם. שהוא לא בא להגיד לצד אחד "נו נו נו", שהוא מנסה לראות את שני הצדדים והצרכים של *שניהם* ולראות איך ניתן להיות *יחד* בטוב, איך ניתן למצוא את הגם וגם ולא ה-או או, איך הוא כאן עבורכם ולא להיפך, איך אפשר להרגיע שאין התחייבות אלא רק פגישת ניסיון וכל פגישה בפני עצמה וכן הלאה...)

ולסיום רוצה להציע כיוון שעולה שאולי הסיבה שכתבת שאת קוראת ובוכה ואפילו לא יודעת למה היא כי בעצם בפעם הראשונה נתת לעצמך ולכל המתחולל בך בנושא הזה *מקום*.

ראית את עצמך.

הייתה שם ניראות גם בפורום.

היה מקום לדברים.

ועצם הבאת המקום

ועצם המודעות

ועצם ההצפה

כבר יוצר בבפנים שלנו את הדמעות האלה, הבכי, שעד עכשיו היה אגור ולא הרשה לעצמו בכלל לצאת החוצה

אבל כדי לטפל באמת, מהשורש,

חייבים לגעת בכאב.

חייבים לתת לו מקום.

ממש קודם להוציא את המוגלה.

ורק אח"כ יוכל להתקיים הריפוי והתיקון ב"ה.

ולא רק לשים "פלסטרים", אלא מהשורש.

ב"הצלחה רבה יקרה ורק בשורות טובות ב"ה 🙏🌹

להתמודד לבד עם כל העומס של פסח.

קודם כל מובן ביותר.

בשאר ימות השנה הוא עוזר בעבודות הבית? איך הוא עם הילד?

לזכור שזה שמגיע פסח לא צריך להשתגע. לנקות רק את מה שחייבים, רק איפה שיש חמץ באמת. אין צורך להפוך את כל הבית בטח אם אין כח וזמינות לזה.

תורידי לך את המטלות למינימום וזה כבר יקל מעלייך במחשבה

גם שבתות אני מכינה ומארגנת לבד מא' עד ת'

ולגבי פסח אני עושה מינימום שבמינימום ועדיין מלחיץ אותי אבל מקווה שאשתלט על זה בעז"ה 

כי יש הרבה דברים לעשות.

טוב שעושה רק את המינימום... תכיני לך רשימה, תעברי אחד אחד... לאט לאט תשתלטי על המצב.

דיברת איתו בעבר על עזרה בבית? ואולי לקחת בשוטף עזרה בתשלום

לדעתי, אם הוא לא עוזר, לא אמור להיות לו say בעניין.

רוצה לתת יד? מעולה. נעשה פסח.

לא רוצה? אצל ההורים וסלמאת.

ניסיתם לדבר על זה לפני? על הקושי והצורך בעזרה?

ואני עושה את המינמום של פסח

ויש עוד תינוק ברקע

ועדיין עמוס לי ברמות השילוב הזה וסתם עצבנית

בגלל זה ניסיתי לשמור את הנקיונות רק לשעות הערב אחרי שהם ישנים

קמתי אתמול בבוקר בקריסה מנטלית 

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)