בעלי התחתן עם אשכנזיה, אז בשביל לעמוד בסטנדרטים שאליהם הוא התרגל הוא צריך לעשות הרבה יותר ממה שעשה אבא שלו.

(בגדול החלוקה היא -

אני כביסות כולל מיון חפצים אינסופי בדגש על בגדים סביב חילופי העונות, מקרר ותנור, עגלות.

הוא כל השאר כולל רכב.

הכשרת מטבח עושים יחד

בישולים עלי).

ובכלל נראלי זה לא בהכרח גורף

שכל אחד והמוכנות והיכולת שלו להשקיע בבית 

שזה לדעתי לא אמור להיות...

אז מי אחראי על הכנת אוכל? טיפול בילדים? ומטלות שוטפות של הבית מעבר לנקיון לפסח?

כלים, כביסות, קניות וכו'...

הכנת אוכל אני

הגדולים הם סוג של עצמאיים ב"ה

מתקלחים לבד, מתלבשים לבד, אני מכינה להם אוכל למרות שגם את זה הם יכולים לבד

הבייבי הטרי אני מטפלת בו משרה מלאה

מטלות שוטפות כביסה, כלים אני

הוא עושה קניות וזורק את הזבל

את מקבלת עזרה מהגדולים למטלות של הבית?

קניות וזבל, השאלה אם הוא שותף איתך גם מנטלית לכל הניהול של הבית...

ששניכם מבינים את התפקידים, את הוויתורים שאתם עושים במהלך היום, את ההשקעה.. את העבודה הקשה... וכו'...

הבית שייך גם לבעלך, נכון? ואולי במידה מסוימת אפילו יותר (אם ללכת לפי המושג בגמרא - כל מה שקנתה אישה קנה בעלה)

אז זה בסדר לעשות איזושהי חלוקה באחזקת הבית לפי הכישרונות של כל אחד, אבל עם גמישות וידיעה שיש מצבים שמחייבים שינוי מהתפקידים הקבועים.

אישה אחרי לידה (עד חצי שנה לפחות) לא אמורה לנקות לבד לפסח. באופן כללי לא הגיוני שניקיונות פסח, שהם קשים הרבה יותר מניקיונות שגרה, ייפלו רק על אחד מבני הזוג.

אצלנו ניקיונות פסח הם יותר על בעלי מאשר עליי, כי יש בהם הרבה דברים קשים שלא מתאימים לאישה (ולא משנה אם אני בהיריון/אחרי לידה) - מקרר ותנור שדורשים שפשופים, רהיטים כבדים שדורשים הזזה וכו'. אז אצלנו אני בעצם עוזרת לבעלי וגם בשנה שבה הייתי חודש וחצי אחרי לידה קיסרית כשהתחילו הניקיונות - עזרתי לו בניקיונות ככל יכולתי (ובאותה שנה גם ביקשתי עזרה מאחותי, כי זה באמת היה קשה אחרת).

לא יודעת מה את יכולה לעשות בתוך זמן קצר כזה, כי שינוי חשיבה דורש הדרגה ועבודה, אבל לדעתי בהחלט תציבי בפניו את העובדות בצורה נעימה:

אני אחרי לידה,

הבית הוא שלך לא פחות משהוא שלי,

אני כבר לא מסוגלת לעבוד לבד,

נשאר כך וכך לעשות - אשמח שאתה תדאג לזה, כי אחרת יהיה לנו חמץ בבית בפסח/לא נוכל לבשל לפסח.

וזהו, מכאן להרפות ולתת לו להתמודד לבד. הוא איש גדול, והוא מסוגל...

לעומת זאת אני בבית

תפעול של בית הוא עבודה קשה לא פחות ואף יותר מעבודה בחוץ...

בכל אופן, אם הוא לא מסוגל לעזור לך - אז תזמינו עזרה בתשלום. בשביל זה הוא עובד הרי, לא?...

והעיקר שהוא "יראה" אותך, יראה את הקושי שלך, ולא יתפלא שבכלל קשה לך...

בעלי בחופש מראש חודש ניסן, אז הוא מתחיל לנקות.

יש דברים שיותר קל לעשות שניים ביחד.

ויש דברים שאנחנו מתחלקים בינינו.

הילדים לא ממש שותפים בניקיונות.

בעלי והילדים מנקים לפסח ואני לא

גם כי הם בחופש ואני לא

וגם כי אני החלטתי לפני עשור פלוס שמישהו אחר ינקה לפסח (בתשלום) ואז בעלי העדיף לחסוך בתשלום ולקח אחריות על כל הניקיונות (הבית שלי נקי כל השנה, מדובר רק על חמץ)

אני חושבת שלא כדאי להיות בסיטואציה שרק את מנקה (כל השנה ובפרט לפסח)

זה הרבה עבודה

הבית הוא של שניכם

את כבר במשרה מלאה של טיפול בתינוקת

וכדאי לשים לב לכוחות שלך ולא להגיע למצב קריסה אלא לעצור בזמן

בעיניי מה שהכי חשוב, זה לא מה שיקרה עכשיו עד פסח אלא המסקנות שתסיקי ממה שקרה והשינוי שאולי תעשי מפה ואילך, גם לחג הזה וגם לחגים הבאים ולשאר השנה.

גם אם כל הבנות היו כותבות לך פה שהן מנקות לבד, אפ לך המצב הזה לא טוב אז הוא דורש שינוי.

ואם עד עכשיו ניקית כל שנה לבד ברור שהוא יהיה מופתע מהבקשה שלך

זה לא משנה בכלל מה קורה אצל אחרים

מה שחשוב שמה שקורה אצלכם בבית יהיה טוב לשני הצדדים.

בעלי ואני חונכנו על אותם תנאים

האבא מפרנס והביא את הדירה, והאמא מטפלת בבית

בשני הבתים האבא לא עשה כלום בקשר לבישולים או ניקיון

ההבדל היחיד שאמא שלי גם עבדה קשה, ושילמה למנקה/בייביסטר

ואמא של בעלי היתה עם הילדים בבית, עקרת בית

המצב שלנו הוא שאין דירה חחחח

ואין אישה חרוצה כי בבית לא ראיתי את אמא עובדת במטלות הבית אז גם אין לי את הידע איך משלבים או איך מתקתקים

ובעקבות יוקר המחייה שנהיה מאז הורינו אז אי אפשר להשאר בבית עם הילדים ולא לעבוד וגם אי אפשר לשלם למנקה

כל ההקדמה הזו היתה כדי להגיד שאני לא יודעת אם זה טוב לי, אבל זה מה שהורגלתי מהבית.

ברור לי שכל דבר שיהיה טוב יותר ממה שהיה בבית- זה מבורך ויקל עלי, אבל לא דרשתי מעולם כי לא ראיתי את זה בבית שלי.

שאת בונה את ההתנהלות בבית שלך זה לא קשןר לבית של ההורים

גם אצלינו אמא שלי עשתה את הרוב (אבא שלי מאוד רצה לעזור היא פשוט לא הסכימה)

אצלינו בעלי שותף פעיל בהכל

במשפחה של בעלי מקובל שגבר לא מחליף טיטול בכלל! לא מגדל תילדים...אבל מה זה קשור אלי ולבית שלנו?

ברור ששלך זה קצת יותר מסובך כי אתם לא זוג צעיר

אבל הייתי מתחילה לחתור לשינוי...אישה בחופשת לידה היא לא "כל היום בבית" היא מטפלת בתינוק מטפלת בבית והיא צריכה עזרה..

אם את לא יכולה לנקות הכל לבד פיזית את חייבת להעביר תמסר לבעלך

ודוקא בגלל זה הבנתי שככה לא טוב לי וחיפשתי בעל שיהיה שותף..וגם אני התמקמתי בעמדה בה אני מאפשרת ומשחררת שליטה ולא לוקחת אחריות על הכל

זה קל לי כי זה האופי שלי

נגיד בבית שלי אמא לשי היתה כל הזמן מעירה לאבא שלי על כל דבר גם כשהיה עוזר.רוצה שהכל יתנהל בדיוק לפי ההגיון שלה..

או נגיד דוחפת אותו לפנות זבל עכשיו ולתקן את מה שרוצה ברגע שהיא בוחרת..

ווזה תמיד הרגיש לי נורא משתלט ומנהל אותו ואז מובן שהוא לא מרגיש שותף ושהכל שלו באותה מידה כי היא שולטת בהכל והוא משרת אותה..

אז אני משלמת על זה מחיר שדברים נדחים🫢

ושהוא משאיר את הלכלוך בכיור

ולא הכל הולך לפי מה שמתחשק לי

אבל הוא שותף מעצמו

וגם אני מרגישה גם אישה שמכבדת

וזה חשוב לי יותר

הנקודה זה שעכשיו את מזהה מה הצרכים והרצונות שלך

ולאט לאט תביני מה הדרך להגיע לזה

את יודעת כמה דברים היו בבית של הורי שהשארתי אותם שם?

כמה דברים ראה בעלי, וחונך על פיו והחליט להשאיר אותם שם?

החכמה שלנו לדעת לקחת את הדברים הטובים מבית הורינו ולחקות אותם בביתנו, ואת הדברים הפחות טובים, או שהם טובים אבל לא מתאימים לאופי שלנו, לא לקחת. יש אמהות חרוצות ותקתקניות, עושות הכל, מעולה. אני לא בהכרח כמו אמא שלי האלופה. אני גם ממש רואה שבדור שלנו הנשים הרבה יותר חלשות, אמהות שלנו היו מזיזות רהיטים, סוחבות, שוטפות , אין לנו את הכוחות האלה. אני רואה את זה המון, נשים בנות גילנו שלשטוף רצפה בשבילנו זה משימה סופר קשה, ורק בעלי עושה את זה למשל.

אגב, יש רבנים שמתירים לא לצום באופן גורף לנשים, את הצומות הקלים, כי הדור הזה יותר חלש. זה באמת לא מפינוק, זה פשוט הכוחות שלנו מוגבלים. ( בשביל זה הקב''ה עזר לנו לפתח בדור הזה שואב אבק, שואב שוטף, מדיח וכו').

אז קודם כל תרגישי מעולה עם עצמך שאין לך את הכוחות לכל מה שאמא היתה עושה. זה נורמאלי ואת לא צריכה להתנצל על זה.

ואז תקחי את בעלך לשיחה רצינית ותסבירי לו את זה, בנחת ולא מתוך עצבים- שאת גם עובדת, גם יולדת, מניקה, מכבסת, מנקה, מבשלת, מחתלת... וואו . זה פשוט מטורף.

אני מחכה פה לשמוע ממך אם היה שינוי כי אני ממש מקווה שזה יסתדר לכם בטוב.

💓💓💓 מגיע לך עזרה בהחלט. 

לעניין הנקיונות כאילו חייב להיות פה איזה שיוויון ונשים וגברים ינקו כאחד..

יש כל כך הרבה דברים מעבר לנקיונות בשביל להיכנס לחג כמו חג הפסח!!!

אז בעלי לא ככ מסתדר עם נקיונות

אבל הוא מאוד עוזר לי בדברים אחרים.

קניות, סידורים מחוץ לבית, יוצא עם הילדים בזמנים הקריטיים שהבית יהיה ריק ופנוי 

אלו דברים מאוד מאוד משמעותיים

אז בשורה התחתונה הוא כמעט לא מנקה

ואני משפשפת ממרקת שוטפת ומכשירה

אבל במקביל הוא עושה הרבה מאוד דברים אחרים ואני פנויה לזה.

בשנים שאני לא יכלתי להתאמץ, הכל היה בסטנדרטים יותר נמוכים

וגם הבאתי יותר עזרה בתשלום.

אז האם את יודעת להגיד על דברים שהוא עוזר לך שהם לא קשורים לנקיון?

והוא לא רוצה בדווקא או כי לא רוצה להתאמץ ללמוד את זה

אז זה באמת עניין שדורש ברור ביניהם

אני גם מתלוננת לפעמים לבעלי שקשה עם הנקיון

אז הוא מעודד אותי לנקות פחות, או להביא מנקה

מנסה לחשוב במה עוד הוא יכול להקל עלי מסביב כדי שיהיה לי יותר קל בנקיון

אבל בסופו של דבר אני מנקה

ואין לי כעס עליו בגלל זה

כי זאת החלוקה שלנו וזה בסדר ככה

אבל בעלי עושה המון המון מעבר, ולכן זה אינדיבידואלי

מדובר גם באישה אחרי לידה אז גם אם לא נהוג שבעל ינקה, לא נורא אם יחרוג ממנהגו שנה אחת

להזיז מיטות, להחזיר.

להזיז ספות, להחזיר.

לפנות כלים מהארונות

להוריד כלי פסח

להעלות קניות מהאוטו

אפילו לסחוב דלי..

להרכיב את השואב. לפרק. להביא לי איזה משהו ששכחתי ואני בקושי מסוגלת לזוז..

לפעמים אני מבקשת אפילו להרים את סלסילת הכביסה על שרפרף שלא אצטרך להרים כבד 😀

לפרק חלקים מהמקרר, להרכיב

לצבוע את הבית ותיקונים אם צריך

אבל חייבת להיות חלוקה הגיונית, הסכמה והדדיות.

ענו על ניקיון כי זה מה שהיא שאלה, בכל נושא משותף צריך להיות חלוקה הגיונית.

אפשר שכל אחד יקח אחריות על נושא אחר, אבל תמיד צריכה להיות הדדיות ואם מישהו קורס סימן שמשהו לא עובד תקין בחלוקה הזו.

למנקה/לא מנקה

לפעמים מתמקדים במה שהוא לא עושה

ושוכחים לשים לב מה הוא כן עושה

היא בעצם "האם הבעלים שלכם שותפים?"

ולא רק האם הם שותפים בניקיונות לפסח.

כי יכול להיות שבן זוג לא מנקה כלום, אבל התחושה של ההתארגנות היא ביחד. הן מבחינת תכנון, מבחינת משימות אחרות, מבחינת אחריות.

ויכול להיות מישהו שכן מנקה, אבל רק אחרי שאשתו אומרת, והיא זו שמנהלת ואחראית להגדיר כל דבר.

אז זו אולי עזרה טכנית, אבל עדיין תחושה של עזרה ולא שותפות.

שהיא קרסה בגלל הניקיון

ולא קבלה עזרה/ הבנה/ שותפות לפני/ אחרי הקריסה

גם אם הוא עושה דברים אחרים, משהו צריך להשתנות בנושא הניקיון.

ואז צריך לשבת לדבר ולתאם ציפיות

ובכלל, אם עד עכשיו הוא היה רגיל לא לעשות כלום, יש פה שינוי דינמיקה שהוא מעבר ל- בקשה רגילה, אלא שוב, תיאום ציפיות מחדש.

והכי חשוב, אישה לא צריכה להגיע לקריסה כדי לבקש את העזרה. כל המטרה בלעדות ביחד מעבר לשותפות, היא כדי לא להגיע למצבים האלה

החלק של האישה

לשים גבולות לעשיה כדי לא להגיע לקריסה (וגם לא קרוב לקריסה)

זה לגמרי סוביקטיבי לכל זוג מה שמתאים לו.

לא חושבת שהבעל חיב לנקות דווקא כדי להיות בעל שותף ואחראי

אבל בוודאי שהאחריות הכוללת על הבית ועל הפסח היא של שני בני הזוג והחלוקה צריכה להיות מוסכמת

מה שלי הכי צרם זה שהוא אמר בקול מה צריך לנקות. מה הכוונה?

אולי אני פשוט מדמיינת את זה שונה ממה שזה היה באמת

אבל אם האחריות לניקיון היא שלה כי כך מתאים להם

אז היא שלה.

אין מקום להעיר או לבקר או לפקח

עושה קניות, זורק את הפח

העניין שעכשיו ברוך ה' יש תינוק בתמונה, אז ב"ה עליו הוא תופס לי הרבה זמן יקר, להבדיל מלפני כן, ומאוד מאתגר להספיק את פסח כשרוב היום אני בחדר מנסה להרדים

אצלנו באופן כללי שנינו שותפים בעבודות הבית אז גם בפסח… לא רואה סיבה שהוא לא ינקה.

אגב, הוא גדל בבית שהאבא לא עושה כמעט כלום והחליט שהוא ינהג אחרת. 

אני עושה סדר ומיונים והררי כביסה ואוכל לילדים ושטיפת כלים ורצפה ומקלחות.. שזה גם עבודה.

הוא בתכלס עושה רק פסח, אבל הקרצופים עצמם ולהוזיל רהיטים ולפנות דברים מהמדפים ולהחזיר

פסח זאת עבודה פיזית!!

וזה לא שהוא מנקה מדהים, אבל זה מה יש ועם זה מנצחים. אני לא מקריסה את הגוף שלי מעבר ליכולת ולטפל בשוטף עם ילדים קטנים זה לא מה בכך.

מקרר למשל בעלי ניקה אתמול והוא זקוק לוויש רציני שלי, אבל זה הרבה יותר קל מאשר אם לא היה נוגע בו בכלל.

גם אם הייתי בלי ילדים.

לנקות תנור וגז למשל זו עבודה קשה מאוד סיזיפית וגברית לדעתי.

בכלל, המיונים של כל הפצ'יפקעס , בגדים, ופריטים זו רק אני. אבל כל השאר זה די הדדי. אפילו בעלי עושה יותר כי אני עסוקה בלהכין את האוכל ביומיום. , כביסות וכו'. בכללי, אני לא עושה הכל לבד בבית, זה ממש קשה. וגם הבית הזה של שנינו. 

כל פעם מתפעלת מחדש שמספיקים

אבל בעלי עובד, לומד, תפילות, קניות וניקיון 2 רכבים

זה לבד לא השאיר לו זמן בכלל למשהו נוסף כמעט..

אז אם אצלך הוא גם אחראי על אלה זה לוקח לא  מעט זמן בכלל.

גם אני אני עובדת אבל יותר גמישה בשעות אז יותר הגיוני שאת  הניקיון היסודי אני עשיתי וממנו ביקשתי כמה דברים ספציפיים

ובעלי גמיש יותר מבחינת זמנים

אז הוא מנקה יותר...

בשישי

אבל באמת עושים ממש מינימלי, במיוחד השנה שהוא היה במילואים עד אתמול

וכל זה מניקיון בשעות 19-22 פלוס מינוס, רק אחרי שהילדים ישנים.

את היבש התחלתי אחרי פורים (ארונות, ארגז מצעים, מיונים וכו')

את הרטוב התחלנו מראש חודש בערך..

אתמול סיימנו הכל ב''ה

זה לגמרי אפשרי 

אחרי יום של עבודה וטיפול בילדים.

ניסיתי להתחיל לנקות בערבים, לפני שיצאתי לחופש, אבל פשוט לא הצלחתי.

והילדים שלי הולכים לישון יותר מאוחר, ככה שרק בסביבות 20:30 אפשר להתחיל לעבוד, אם הקטן לא מתעורר.

מזל שיש לי אפשרות לקחת חופש לפני פסח.

ככה אני יכולה לנקות בבקרים, כשהילדים במסגרות. וגם הלילות אני פחות עייפה.

ולבעלי יש חופש מראש חודש, אז גם הוא יכול לנקות.

מוצש אחד

ועוד 2.5 ימי חופש, וניקיתי גם בימים שעבדתי

בעלי מגיע מבית שהאמא עקרת בית עושה הכל!!! האבא רק צריך לחזור מהבית כנסת ולחפש את הפירורים.

אני מגיעה מבית בו לאמא שלי לא היה כל-כך כח לנקות ולכן אבא והילדים / נכדים מנקים הכל. אמא יושבת על הספה ואומרת מה לעשות ואיפה עדיין מלוכלך.

אצלנו בבית שנה ראשונה, חודש אחרי החתונה

אחרי שבעלי חשב שאני זו שעובדת אצלו ועושה הכל

דיברנו והחלטנו שעושים רשימה של כל מה שצריך לנקות לסדר לארגן לקנות

וכל אחד לוקח משהו מהרשימה. מסיים ולוקח משהו נוסף

הדברים המעצבנים נשארים לסוף.

ככה זה נשאר עד היום,

יש טבלת אקסל משותפת

זה נורא נוח

חוסך תכנונים כל שעה מחדש מה עוד נשאר לעשות

זה מפקס

והכי חשוב אף אחד לא מרגיש שהוא עובד יותר מהשני

שנינו מבינים שהבית הוא שלנו כולנו שותפים בתחזוקה שלו.

אני ממש ממש ממליצה לכל זוג בעולם לעשות חלוקה בין המטלות (בהנחה ששני בני הזוג עסוקים. אם האמא למשל כלללללללל היום בבית הגיוני שהיא תעשה יותר מהגבר שעובד כל יום מבוקר עד ליל)

וואי, לא רוצה לנקר עיניים

אבל באמת תודה לבורא עולם זכיתי

טוב, אני במצב רוח טוב ומפרגן עכשיו

ברור שיש גם אתגרים (שנדבר על הדרמה הזוגית שהייתה לפני יומיים בנושא ליל הסדר? חחח)

ב''ה. 

מחילה נשמע לי ממש לא תקין שהאישה תעשה הכל לבד, כולל טיפול בילדים, בישולים....

צריך לדבר על הקושי כדי שדברים ישתנו

אז הלילה ישנתי ב3 כי סיימתי עם המטבח

הבייבי קם אחרי שעה וחצי ומאז אני ערה ועצבנית

בעלי חזר מהעבודה , הסברתי לו שכואב לי הראש ואני לא מתפקדת ומצידי לאכול בחוץ כל החג וחול המועד כי יש מקומות שלא סיימתי עדיין

הוא ביקש שארשום לו מה נשאר

וברוך ה' להפתעתי הרבה, בפעם הראשונה, הוא מנקה לפסח

עכשיו נותר שהבייביירדם ואוכל לישון סופסוף

שתוכלי לישון?

זה לא נורמלי שעה וחצי שינה!

את חייבת לאגור כוח!

וגם אם הוא לא רגיל לעשות בבית, עדיין הוא מסוגל להתגמש כשצריך.

מקווה שבעתיד זה יגיע עוד לפני שממש תקרסי❤️

ושעכשיו איכשהו את מצליחה לנוח...

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

בעיקר ארוך דק. גם טיפה לחג. מקווה שיגיע מתישהו. לא מצפה לארבעה ימים...

שיין מלפני פורים קבלתי הודעת עיכוב. 

לק"י

מצד שני, החולצות הלבנות שלהם לגברים ממש טובות. לא יודעת אם אמצא כאלה ובזול יותר.

ואני רוצה שתהיה לבעלי לפחות אחת חדשה לפסח.

אז מה נלבש?

אתן עושות הזמנות אונליין מחנויות בארץ? זה יוצא נורא יקר לפעמים 

לק"י

חולצות לבנות שבתיות לגברים (2xl) ולילדים (מידה 16)?

וחולצות פולו/ טריקו לבנות לבן 3.5?

שמלות או סרפנים חגיגיים ארוכים לבת 8?

אפשר גם קסטרו

חולצה לבעלך זארה/ זיפ

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

ללכת עם כולם לא רלוונטי

אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.

זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה

הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.

ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!

אני חושבת שאם לך זה הכרחי נפשית לרדת למקלט

אז אני בניגוד למה שכולם כתבו פה-

היתי בלי קשר אוספת את כולם מסבירה להם שכשאמא אומרת שצריך לרדת למקלט  אז חובה לרדת איתה וזה לא נתון לדיון מסבירה להם שלהיות בבית כשיש אזעקה זה סכנת חיים ואפשר להפצע מאוד קשה וכואב. ולכן את לא מוכנה יותר להתוכח עם אף אחד.

בעיני קצת להפחיד אותם במובן של להבין שזה לא בדיחה ושמדובר פה במצב סכנה זה הכרחי.

ולא ברור לי כל כך מה ההתרחשות בסיטואציה-אבל בעיני לא צריך להתארגן בכלל ..רק לרדת . ככה עם פיג'מה ובלי נעליים..למה צריך נעליים?🫣

וכדי לא להתעסק רק בלשכנע היתי פשוט קונה תיבת הפתעות מיוחדות שיורדת איתך למקלט והילדים יודעים שמי שיורד יפה מקבל. אפשר גם משחק מיוחד שמחכה שם

שלא קמים בלילה?

זה אחרת באמת

כמה ילדים ובני כמה?

בעלך לא בבית?

היתי מבקשת משכן שיכל להכנס ולרדת איתך

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

את המסר. חבל שזה מעכיר על הקשר במשפחה

ולפעמים רק צריך שמישהו יפתח את העיניים.

אני שמה לב במשפחה שלי שהרבה מגיע מניתוק/חוסר מחשבה

לא מרוע, ולכן לפעמים משפט קטן יכול לעשות שינוי גדול

חיבוק נוסף יקרה

בשורות טובות

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

רעיון מעניין, אבל ממש לא הסיפור.
 

היא התחתנה כשאני הייתי ביסודי. היא נשואה באושר כבר כמעט 20 שנה עם הרבה ילדים ב"ה. פשוט הראשונים שלה הגיעו מאוד מהר, ומשם נובעת התחושה שלי שהיא אף פעם לא תבין אותי.

זה באמת משנה קצת את התמונה.

אולי היא באמת פשוט לא באמת בשלב הזה, יכול כשהיא הייתה בגיל הזה היא הייתה יותר רגישה, ועם הזמן שעבר והעובדה שהיא לא חוותה קושי כזה בעצמה זה גרם לה לאבד את הרגישות.

ממה שאת מתארת היא בגיל שהיא כבר בטח מחכה לנכדים (במיוחד אם היא היא חושבת שהם מגיעים בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה). אתן לא באותו שלב בחיים, ולכן לא כדאי לך לתפוס את הטענות שלה לא כמישהי באותה רמה או בתחרות איתך, אלא כגורם חיצוני יותר. זה לא כמו חברה טובה בגילך שלכאורה "עקפה" אותך.

כל הילדים 😁

זו הייתה המחשבה בדיעבד

אבל אני הייתי שומרת את הדייט לזמן שכולם כבר ישנים.
אולי לישון קצת לפני ולקום בשביל זה.
כל מה שתכננת.
משחק זוגי שווה (לקנות במאות שקלים דברים מומלצים- עושה את ההבדל, מקפיץ ומשדרג ממש!)
ואולי לא אוכל ממש אבל כן נשנושים שווים ואם אתם אוהבים יין או שמפניה או סתם פירות מפנקים..
במיוחד אם יש סיבה מיוחדת לחגוג.
וברור שמכתב מרגש מרגש

המון מזל טוב!

אוהבת את התכנים שלך בלי קשר

הפסקת להעלות נכון?

פעילה קצת באינסטגרם אבל לא באותה רמה...
תודה אהובה💕

מזדהה מאוד

סיפור קצת שונה אצלנו מאוד דרמטי ..אבל איזה ניסים יש בעולם!

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

להבין מה בציפיות שלך לא מתקיים? מה חסר לך? כמה מהקשיים הם אובייקטיביים וכמה נובעים מהנחות מוקדמות לגבי מה צריך להיות או סתם חוסר תקשורת? מה גרם לך לבחור להתחתן איתו מלכתחילה? זו היתה החלטה שלך? היא נבעה מרצון או מפחד/תחושת אין ברירה?

אם חסר לך ריגוש ופרפרים בבטן - אם זה לא קרה בתקןפת ההיכרות שלכם ולא במהלך הנישואין רוב הסיכויים שזה כנראה כבר לא יקרה

אם חסרה לך תחושת יציבות וביטחון איתו - זה יכול להשתנות עם עבודה

בין כל שני בני זוג יש פערים ברמה כזאת או אחרת, השאלה היא ממה נובעת המועקה סביב זה והאם אפשר לעבוד על הפערים כדי להפחית אותה.

נישואין וזוגיות זה הרבה פעמים עבודה. יש כאלה שהעבודה אצלם קלה יותר ויש כאלה שהעבודה אצלם קשה יותר. ההבדלים יכולים לנבוע מהרבה סיבות (כימיה ראשונית, משיכה, פתיחות, קבלת האחר, אופי, מוכנות לקבל, מוכנות להשתנות ועוד ועוד ועוד)

לא כתבת כמה זמן אתם נשואים אבל להרבה כלות ונשים בתחילת הנישואין יש  את החשש שעשו טעות, זה בעיקר נובע מההבנה של המשמעות של ההחלטה להתחתן והתחושה שזה קצת בלתי הפיך. זה נורמלי ואפילו בריא. מי שמתחתן בשאננות ובלי דאגות הוא זה שצריך לשאול עליו שאלות. תקןפה מסוימת אחרי הנישואים זה מובן להמשיך להרגיש ככה אבל אחרי שעובר עוד זמן אם זה לא משתנה אז שווה ללכת לטיפול סביב הנושא וללבן את זה מול עצמך 

פתחתי ניק כדי לענות לך.

אתחיל מהסף. ב"ה נשואים באושר ואהבה 15 שנים. בטוב ממש  

ה5 קנים הראשונות, היו סיוט במחינתי. מיחה במילה מה שכתבת. תחושה על פערים ביננו שליוו אותי מאז הארוסין, ולא הרפו.

הייתי בלופ של פחד שאיננו מתאימים וואולי לא היינו צריכים להתחתן, אל מול נסיון לעבודה בזוגיות, כרגיל, כמו שכל זוג צריך.

הללכתי  לטיפול על זה. לא קצר. הספקוצ אכלו אותי מבפנים. ואם טעיתי.. ופספסתי את זיווגי.

במהלך הטיפןל ב"ה הגעתי להבנה פנימית, שגם אפ שגיתי בקבלת ההחלטה ככלה,,כרגע אני מקבלת החל

שגם אני עוברת מסע בזוגיות,

וגם אצלי היו הרבה פעמים מחשבות של די, זה גדול עליי. אולי עם מישהו אחר היה יותר קל.

התחתנו מאהבה מאוד גדולה, דווקא בגלל החיבור המנטלי שעליו את מדברת.

בהתחלה, חשבתי שזה בגלל התנאים הקשים שלתוכם התחלנו. היה קושי כלכלי מאוד רציני בעקבות המזונות, וחמשת הילדים שלו שבאו לבית הקטן שלנו, היו חמודים מאוד, אבל זה היה מתח רציני בכל פעם.

ומי שחושבת שכסף בא וכסף הולך, או שכסף הןא צדדי לזוגיות- זו טעות.

כסף זה קיומי.

ועכשיו כשכל התנאים השתנו לטובת הזוגיות,

עדיין יש פעמים שקשה לי מאוד. כי יש דברים בי ובו שצריכים תיקון.

ואני מגלה שזוגיות זו בחירה לראות את הטוב.

בחירה שהיא נטו שלי. מאמץ.

כי הכי קל זה ליפול בזה שהוא מובן מאליו.

זה הכי אנושי שיש. אבל מה קורה? אנחנו חיות בחוסר שביעות רצון תמידית.

זאת עבודה של שינוי תודעה.

מתודעה של- מה חסר לי, כמה קשה לי שאין לי את זה, כמה מילוי החיסרון הזה היה מיטיב איתי

לתודעה של- מה יש לי, כמה זה לא מובן מאליו מה שיש לי. כמה טוב לי כבר עכשיו

אני חושבת שאחרי אימון תודעתי, תוכלי להבין עם עצמך האם החיסרון של בעלך הוא אקוטי ברמה כזאת שאת באמת לא יכולה לחיות ככה.

שהוא לא עונה לך על צורך רגשי בסיסי, ושהוא בקושי מכיר את העולם שלך, כי אין לו כלים להבין אותך

אם את באמת חיה בתודעה של טוב ולא בתודעה של חוסר,

ועדיין מרגישה החמצה מטורפת של יכולת לאהוב באמת,אז שווה באמת לשים סימן שאלה- האם לא כדאי לך לחפש אהבה?

אני מכירה מישהי מהציבור הדתי החזק, שמתגרשת עכשיו אחרי הרבה שנים של נישואין, כי מרגישה שלא יכולה עוד עם הפער הזה.

שהיא חייבת מישהו שיכיג אותה מבפנים.

להגיד לך שבעיניי היא לא עושה טעות?

היא לוקחת סיכון ענק, אבל אני יכול גם להבין אותה.

היא הבינה שלשנות את בעלה היא לא תוכל, והבינה שלחיות ככה זה אומר לא לחיות.

וזה לא שבעלה לא טוב, לא דואג או לא מפרנס. הפוך.

אבל העולם שלו רחוק ממנה מאוד מאוד מאוד, ואחרי הרבה מאמצים הבינה שזה לא עתיד להשתנות הרבה.

זו בחירה שהיא לקחה. והיא משלמת עליה בלבד, בירידה ברמת החיים, במשבר לילדים, במשבר מול הקהילה

בסוף, החתונה והשנים הראשונות של החתונה, הן לא משנות להווה.

מה שמשנה להווה שלך זו התודעה שבה את חיה, והבחירה שאותה את לוקחת.

זו עבודה, וזו עבודה לפעמים מאומצת, אבל היא משתלמת.

העיקר שאת תרגישי שאת בשליטה על החיים שלך, ושאת לא קורבן של נסיבות.

לדעתי זה אומר שמשו בדרך שלך לא ככ נכון

זוגיות זו עבודה, נכון, השאלה באיזה כיוון

קודם כל הייתי ממליצה על טיפול אישי

אבל עד אז הייתי שואלת את עצמי - מה אני רואה כזוגיות טובה?

מה הצורך שלי הרגשי כאישה בתוך מערכת יחסים הזו? זה פן רגשי שלך

מה אני מקבלת מבעלי שהוא מגדיר כאהבה? זה פן שכלי שלך

אחרי שאת עונה לעצמך, אפשר להעביר את הכדור הלאה ולדבר את זה מול בעלך. יכול להיות  (סביר להניח) ששפות האהבה שלכם שונות

במקרה כזה, צריך וכדאי להביא את זה למודעות שלו, שיש פער בין מה שאת מרגישה כאהבה לבין מה שהוא מביע כאהבה. זה לא אמור שהשינוי יהיה רק שלו, אבל הוא גם לא יכול להיות רק שלך

בעיניי זה בסדר להגיד שחסר לך, שאת מורעבת רגשית, שאת רוצה שיתאמץ עבורך במה שחשוב לך. וגם את תתאמצי מהצד שלך לקבל מה שהוא יודע לתת בדיפולט

יש פה עבודה של שניכם, אבל האחריות על הרמת הדגל היא שלך