והצילו כמה פעמים אני מסבירה לו מה משמח אותי.

אומרת לו שהוא לא מספיק משקיע בזה, ושזה חסר לי.

מה כבר ביקשתי?

הליכה ביחד, כוס קפה ביחד בבית קפה.

ואז כשהוא מנסה לעשות משהו את רק מתעצבנת.

זה נחמד אם הוא היה יוזם, אבל לא כולם כאלה🤷‍♀️

ואפילו כבר הלכתי בעצמי, לבד להתפנק בבית קפה, ופשוט הרגשתי הומלסית. 

אפשר באמת להזמין אוכל לבית (למרות שחלק מהכיף זו היציאה. בשבילי לפחות).

לק"י

מעצבן לחסוך ולחסוך, ובסוף יוצא כסף על דברים מיותרים.

אם כלכלית זה מתאפשר, מציעה לך לפרגן לעצמך משהו שאת אוהבת. וגם להגיד לו שלהבא יתייעץ איתך לפני שהוא עושה משהו בציוד שלך או שמדובר על הוצאה גדולה.

ביוזמתו.

אבל הוא פשוט לא מקשיב למה שאני אומרת לו

כי כל פעם זה חוזר על עצמו.

ואם אני אגיד לו תקנה לי את זה ואת זה.

אז כבר קניתי בעצמי.

אז למה המתנה עכשיו?

ואם זה אקסטרא אז זה נשמע נחמד

אני קונה לעצמי בגדים, ומבחינתי זו לא מתנה מבעלי

מתנה לחג - מבחינתי זה תכשיט

אצלה זה כנראה מטפחת

לאחרת משו אחר

אבל בכל אופן כנראה שגם הוא הבין שבגד הוא לא מתנה לחג. כי הוא אבזר לה את הרכב. 

וכותבת ״אני רוצה את זה מתנה לחג״

אל תחכי שהוא ינחש, כי כשהוא חושב על זה - הוא רוצה לאבזר את הרכב

ולגבי הזמן שאת רוצה ביחד - אין מנוס מלהעביר את הלב שלך בצורה נכונה ולהגיד ברחל בתך הקטנה מה שחשוב לך כדי להרגיש אהובה וחשובה. לפעמים זה יכול לקחת זמן. אבל גם אם זה לא קרה, לא להשתבלל ולהיסגר, להגיד מה את מרגישה: אני מרגישה שאתה לא מפנה לי זמן, אני רוצה שנצא ביחד אני ואתה לבד להתפנק על איזה כוס קפה בחוץ. זה חסר לי ממש

ובכל זאת לטעות...

בעיקר פשוט קנה, בסכום מאוד גדול בלי לחשוב

סכום שהייתי יכולה לקנות בו נגיד שני מייבשי כביסה 

כרטיסיה לחנות צילום כדי שאפתח תמונות🫢

אפילו לא השתמשתי בסוף..כאילו מה בדיוק מתנה בזה

זה גם לא אלבום דיגיטלי סתם לתמונות מודפסות רגילות

אבל

הז יותר טוב מהיומולדת השנה

שלא קנה כלום

ולא כתב כלום

ולא עשינו כלום

מה לעשות יש בעלים פחות מוכשרים בזה..זה לא מכוונה רעה

וגם אני כמוך מתבאסת כל פעם

אבל בסוף שוכחת..

אבל הוא היה עסוק מאוד בעבודה, נולדתי בערב פסח 🤷‍♀️

אנחנו חושבים (בטעות כמובן, אבל עדיין חושבים ) שמה שישמח אותנו ישמח גם את השני/ה.

ובעצם הכוונה היא באמת לשמח.

אבל מה לעשות ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."

ולא כל אחד אוהב אותו דבר.

אז נכון, את בעלך היקר מצלמת דרך ומסך כנראה היו משמחים, אבל אותך לא.

וזה בסדר גמור שלא.

אותך למשל משמחות מטפחות.

וכדי להכיר ולהבין וללמוד יותר ויותר אחד את השנייה, אנחנו באמת מתקשרים, מספרים, מתזכרים.

זה גם בסדר גמור.

וגם אם שוכחים - מזכירים שוב.

זה בטוח לא מכוונה רעה, אלא פשוט הרגל או דפוס מסוים שהתקבע, או דרך חשיבה של מה אני אוהב אז ככה השני וכן הלאה...

נסי לראות את הכוונה שלו, את הלב שלו,

גם במצלמה והמסך,

גם בבגדים שכן קניתם שבאו מיוזמתו אפילו, והם כבר שני בגדים לחג מיוזמתו שקניתם!

ואותם לנשום פנימה לתוכך ודרכם להרגיש את אהבת בעלך אלייך.

ומשם, לדייק.

לדייק אותו.

לספר לו עוד מה את אוהבת

לשתף אותו עוד מה משמח אותך

וגם אם הוא זוכר ואז שוכח - זה טבעי לחלוטין.

יש בכל שינוי (למשל שינוי בתפיסה או דפוס מסוים שמכירים, כדוגמת קניית מתנות כנ"ל)  3 כללים מאוד חשובים שחשוב לכולנו לזכור:

1. הכלל הראשון - נפילות תמיד יהיו. תמיד.

לא רק שלא להיות מופתעים מהן - אלא אפילו לצפות להן.

כיוון שדפוס זה משהו מושרש ועמוק. ואנחנו בני אדם. וכדי לשנות צריך זמן. סבלנות. תהליך.

וחלק *בלתי נפרד* מאותו תהליך זה גם אי-הצלחות, נפילות.

כלומר גם אם הבנתי שזה חשוב לאשתי, אני עדיין יכול לשכוח את זה מדי פעם בפעם.

2. כלל שני - כאשר מצליחים - להעצים.

כלומר כאשר בעלך כן קונה לך משהו שאת כן אוהבת - לחזק ולהעצים אותו, לשתף ולפרט עוד ועוד כמה את מאושרת מזה, כמה זה משמח אותך וכן הלאה.

עצם החיזוק והפירגון מדרבן ונותן עוד מוטיבציה גם להמשך.

3. כלל שלישי - כאשר לא מצליחים - להזכיר.

כלומר לא להתבאס על השני ולרדת עליו או לצעוק עליו וכו' (לא אומרת חלילה שאת עושה את זה כמובן! אלא רק כותבת בכללי הסבר לכלל הזה ) -

אלא להזכיר לו.

למשל ע"י סימן היכר ששנינו קבענו.

למשל: אם אני עושה "אורות מהבהבים" עם הידיים זה סימן היכר להזכיר.

או אם אני עושה תנועה של מטפחת על הראש - זה הסימן שלנו להזכיר מה אני אוהבת.

וכן הלאה.

וכאשר מזכירים לאדם ששכח, לא יורדים עליו, ועוד מוסיפים הומור ע"י סימן ההיכר שהוא רק של שנינו - זה יכול יותר לקדם.

-------------------

ובנוסף, רוצה לכתוב בכללי עוד משהו חשוב (וארוך ) שמתקשר לנושא הזה:

אני רוצה רגע לעצור ולכתוב על נקודת אור שקיימת אצל כל אחד ואחת מאיתנו
נקודה משמעותית שנקראית - החוזקות של כל אחד מאיתנו
ואיך שהן מגיעות לידי ביטוי בזוגיות שלנו ובחיים שלנו בכלל.

פעמים רבות יש שוני מאוד גדול בין בני הזוג, ובין החוזקות שיש בין בני הזוג.
בעוד לאחד יש חוזקה מסוימת, לשני אין אותה, או לפחות לא ברמה שיש לשני.
ואני שמה לב שהרבה פעמים המוח שלנו שם לנו מקלות בגלגלים ואומר לנו שבעצם אם אין לבעלי/לאשתי את הדבר הזה והזה
או אם בעלי/אשתי לא עשו את הדבר הזה והזה
או לא אמרו כך או כך
או לא הראו לי אהבה כך או כך
אז בעצם הם לא אוהבים.
אז בעצם לא אכפת להם.

לדוגמא, אם יש זוג שבו אצל האישה יש חוזקה מסוימת של יוזמה, היא יותר חזקה בלתכנן אירועים,
בלהרים הפקות, בלזכור ימי הולדת, בלשמח בימי נישואים, בליזום יציאות, שיחות, עומק, תקשורת, כיף והנאה לתוך הזוגיות -
והיא הצד שתמיד יוזם.
בעוד לבעלה פשוט אין את זה. זה לא הצד החזק שלו.
עד כאן נשמע בסדר,
הבעיה מתחילה כאשר מתגנב לתוך הלב הספק והגולה הזו בגרון מטפסת ואומרת לאותה אישה: זהו!!! עד כאן!!! נמאס לי!!!
רק אני עושה כאן הכל!
רק אני מרימה את כל הזוגיות הזו על הכתפיים שלי!
רק לי אכפת!
רק עליי הכל!
הכל הכל הכל
ואני לבד
לבד לבד לבד
ולא אכפת לו ממני בכלל!
כמה אפשר לצפות שיזום?!
והוא?! כלום!
ואם לא אזום אז לא יהיה פה כלום
מדבר סהרה, זה מה שיהיה פה
בלי שיחות, בלי תקשורת, בלי בילויים, בלי יציאות, בלי ביחד, כלום!!!
אז די! נשבר לי!!!

אני גם רוצה להרגיש שאכפת ממני
שחושבים עליי
שיוזמים
שמניעים
שפועלים
שיזיז כבר את עצמו!!!

ואותה אישה יקרה, שרק רוצה להרגיש מחוזרת ונאהבת,
שרק רוצה להרגיש שלא כל הנטל והעול עליה,
שרק רוצה להרגיש ביחד ולא לבד -
הרצון הזה שלה ושבה כ"כ טבעי ויקר ואהוב! כ"כ!
והוא כמובן קיים וצריך להקשיב לו ולראות איך גורמים לו להתממש.

אבל לפעמים הדרך לגרום לו להתממש עוברת דווקא בשימת זרקור נוסף על הצד השני רגע, למשל הצד של האיש - שגם לו יש בעצם חוזקות.
נכון, החוזקה של היוזמה כנראה פחותה אצלו וחזקה יותר אצלה.
אבל רגע, אם נתבונן לעומק - אילו חוזקות יש לו ובו?
מה החוזקות של בעלך?

אם למשל לבעל של אותה האישה בדוגמא יש חוזקה של ביצוע, שהיא מתכננת אבל הוא חזק בלבצע - הוא יקח את המפה שהיא שירטטה לטיול ובפועל ידאג להשכיר את המכונית ההיא, למלא בה דלק, לנהוג בה, לראות איך בתוך המסלול עצמו לא חסר להם כלום ואיך להוציא את עצמם מבעיה שצצה תוך כדי תנועה?

אולי יש לו חוזקה של לראות אותה ולהתעניין מה שלומה?

אולי יש לו חוזקה לתת לה לישון עוד שעה ולהיות עם הילדים, לבשל, לכבס ולדאוג לבית?

אולי יש לו חוזקה להיות כנה ולראות את הלב שלה וגם שלו ואפילו כשכואב לדבר את זה ולגעת בעומק?

אולי יש לו חוזקה שהוא עובד קשה ומפרנס כי כ"כ אכפת לו?

אולי יש לו חוזקה שהוא זורם עם היוזמות שלה ולא "כבד" אלא כל דבר מסכים, משתף פעולה, זורם?

אולי משהו אחר?

ובכל הדוגמאות הללו, כמו גם דוגמאות אחרות, הרבה חוזקות של הצד השני (במקרה של הדוגמא זה הבעל) מוארות כאן,
וכל זה על אף המצב הקשוח כ"כ בארץ שלנו:
אז יש לבעלי חוזקה של זרימה
אז יש לו חוזקה של עומק
אז יש לו חוזקה של ביצוע
אז יש לו חוזקה של התעניינות
אז יש לו חוזקה של כנות ואמת
אז יש לו חוזקה של התמדה ועבודה קשה
וכן הלאה

ואני חושבת שעבודה אישית גם שלנו על התפיסה בראש שלנו - שרואה את בעלי/אשתי כמו אותי ואת כל בני האדם כיצורים אנושיים ולא מושלמים, בעלי חוזקות וחולשות,
בעלי מקומות בהם הם חזקים יותר ומקומות בהם הם חזקים פחות,
אבל ממבט מאוד חומל, מאוד מבין
יכולה לעזור מאוד ולהניע את גלגל הקירבה המחודשת בזוגיות שלנו ב"ה.

כי תפיסה שאומרת למוח שיש כמו משוואה כזו שאם בעלי יוזם X Y = אכפת לו ממני והוא אוהב אותי
אבל אם הוא לא יוזם X Y אז בעצם הוא לא אוהב אותי בכלל!!! ולא אכפת לו ממני בכלל!!!
ורק אני זו שאכפת לה מהנישואים האלה!
ורק אני זו שכל הזמן יוזמת!
ורק אני זו שאוהבת!
ורק אני זו שפועלת!
ורק אני והכל עליי
ובעצם לא אכפת לו ממני בכלל!!!

ותפיסה כזו יכולה מאוד מאוד להרחיק אותנו. מהלב פנימה. ליצור חומה שם.
לגרום ללב לאט לאט להיאטם, להתרחק עוד קצת ועוד ועוד
ואז מגיעה השיגרה השוחקת
והמלחמה

ופסח
וכל הטריגרים
וכל אינסוף הדברים המורכבים והקשים שאנו עוברים -
והזמן עובר
ועובר
ואז ההרגלים החדשים האלה של הלב שרחוק מוצאים להם אחיזה אפילו עוד יותר חזקה בלב שלנו ובמציאות שלנו.
וזהו. ככה סוחבים את החיים...
יום ועוד יום

וכדי להניע את הגלגל לשינוי חיובי
צריך להתאמץ, נכון
אפילו מאוד
ובעיקר בהתחלה
כשמתניעים את המנוע זה החלק הכי קשה
כל התחלה היא החלק היותר קשה
אבל אח"כ,
כאשר נתמיד דווקא בהרגל החדש והטוב והמיטיב - הוא הוא יהפך להרגל החדש שלנו!
וכל המציאות והשיגרה יהיו אחרים
ויהיה גם יותר קל

ובינתיים גם העבודה עצמה, על אף שהיא לא פשוטה, היא מאוד מאוד מתגמלת ורואים ממנה ב"ה את הפירות הכי מתוקים שיש!

אז לעבור לתפיסה יותר מקדמת,
שאומרת שאוקיי, יש לי חוזקה של יוזמה, נכון מאוד
אני חזקה בליזום
אולי יותר מבעלי
אבל היי, לבעלי יש חוזקות אחרות!
למשל יש לו חוזקה של ביצוע
של להראות אהבה **בדרך שלו**
אבל הוא מראה!
ככה!
ככה הוא מראה לי
בכל הדברים ובכל המקומות שאם רק אפנה אליהם את הזרקור
ואם רק אראה דרכם שהוא כן אוהב אותי! שכן אכפת לו ממני! אפילו מאוד!
אזי הלב יתחיל להתרכך אט אט
ולהתקרב אט אט

ואו אז נוכל להתברך מהשוני שבינינו במקום להיות מאוימים מהשוני הזה
נוכל לקחת את המקומות בהם אנחנו שונים ולראות כיצד אנחנו יכולים להתברך ולהתקרב ולהתקדם דווקא מהשוני הזה!
לא ניבהל שאנחנו שונים, לא ניבהל שבעלי/אשתי לא חזק/ה כמוני בזה ובזה
אלא נוכל לראות את האהבה והאכפתיות בחוזקות שיש ולא בחולשות שאין בכל אחד מאיתנו
נוכל לזכור שכולנו לא מושלמים ולפעמים במה שאני חזקה בעלי פחות חזק אבל יש בהחלט דברים בהם דווקא בעלי חזק יותר ואני דווקא פחות!
(וכדאי לעצור רגע ולחשוב - במה את רואה חוזקה של בעלך שדווקא בה את אולי פחות חזקה?
ואיפה עוד את מצליחה לקבל ממנו בחיים מאז שהכרתם?
ועל מה את יכולה להוקיר לו תודה?)

ונוכל לעבוד על התפיסות שלנו ולא להחליט במשוואה בראש שהובאה באותה הדוגמא למשל - שאם הוא לא יוזם = לא אכפת לו והוא לא אוהב, כי זה פשוט לא נכון!
אלא, זו פחות החוזקה שלו
ויש לו חוזקות אחרות
שדרכן ודווקא דרכן הוא מראה את האהבה והאכפתיות שלו
והתפקיד שלי זה לראות אותן
ולראות את זה
ולעבור מתפיסה שרק מחלישה אותי ולא מקדמת
לתפיסה מקדמת ומתגמלת שמראה לי עד כמה לבעלי כן אכפת ממני ואני מצליחה להנכיח זאת יותר ויותר
לראות זאת יותר ויותר
קודם במציאות
אח"כ בראש
אח"כ בלב
ורואה את כל מה שהוא כן חזק בו
ואת כל מה שהוא כן עושה
ומנסה
ומשתדל
ו... בנאדם. אנושי. בשר ודם.
בתוך מציאות של קלחת לא הגיונית בעליל שאנו נמצאים בה כבר תקופה ארוכה

וגם אני כמעט טובעת בתוך כל המציאות הזאת

אבל אני זוכרת לעצור רגע
לנשום ולקחת אוויר
ואני לוקחת את היד שלי ומושיטה לו אותה

ואני אומרת לו:  אני רואה אותך
אני רואה את ההשתדלות שלך. אני רואה את הניסיונות שלך להראות לי שאתה אוהב.
ואני עובדת על לקבל את זה אליי ולתוכי.
אני עובדת על להאיר את החוזקות
ולהחשיך את החולשות
אני עובדת על להיות איתך ביחד
וביחד, שנינו כוח הרבה הרבה יותר חזק ❤
ואנחנו אחד עם השנייה
ולא אחד נגד השנייה
וזה שנינו כאן
מול הבעיה או הבעיות של העולם
מול המציאות הזו
אבל אנחנו יחד!
ויחד ננצח!!! 

שמחה מאוד לשמוע, ב"ה

המון ברכה והצלחה 🌹

נראה לי מה שמבאס זה שאת גם צריכה להגיד תודה ולהתלהב

הוא השקיע והוא מצפה להתלהבות

ואת בכלל מבואסת....

מבאס ממש!

אני פשוט אמרתי לבעלי מה אני רוצה כי חשדתי שהתוכניות שלו לא בכיוון שלי...

הוא חשב עליך

הוא רצה לשמח אותך

אני הבנתי במתנה הראשונה שקבלתי שיש פער בהבנה מה קונים לי

אז אמרתי לו שלא יקנה לי מתנות אלא רק מאכל/ שתיה נחמדים (שוקולד/ שמפניה וכדומה) ואני אקנה לעצמי מתנות

ככה זה עובד מעולה הרבה שנים

הוא מקסימום טועה ב30₪ ואני נהנת ממתנות מדויקות שנקנות בטיימינג מושלם

באמת הסיבה שהוא חשב לעשות את זה, היתה לפני קצת פחות משנה...

ואז באמת שנינו השתמשנו יחד ברכב

ומאז החליף עבודה, וקיבל רכב עם דלקן, אז ממש ממש רק אני משתמשת ברכב השני. ורק לעבודה, ביישוב ליד..

וכאילו הוא לא השקיע חשיבה בזה שעבר זמן ואולי הצורך כבר השתנה.

ביקשתי ממנו שיחזיר ושאני לא מעוניינת

התעצבן נעלב אבל הבין מאז אני שולחת לו אם אני רוצה משהו מסויים ושיקנה רק את זה בלבד וזה משמח אותי

אם המכשור לרכב לא כ'כ רלוונטי לך תבקשי ממנו שיסיר את זה ושזה לא שימושי לך בכלל ואת רוצה משהו אחר

הוא טרח, קנה, התקין.

עכשיו להגיד לו להוריד?

לא חושבת שזאת צורת התנהלות בין בני זוג.

מה שהיא מתארת זה ממש דפוס לא תקין שלו

הוא אפילו לא שאל אותה מה היא רוצה פשוט התקין משהו והחליט שהיא צריכה את זה...

מה את היית עושה אם בעלך היה מחליט לך כל הזמן מה חשוב לך ומה לא?

ולגמרי ברור, כמו שהיא כתבה כאן בהודעה הפותחת

לא ברמזים, אלא ברחל ביתך הקטנה

אבל להגיד לו ללכת לפרק מה שכבר התקין? לי זה נשמע משפיל.

בעיניי עדיף לומר לו תודה שטרח אבל גם באותה נשימה לספר לו שהתבאסת כי ציפית למשהו אחר ולהגיד למה.

ואפשר גם להגיד שאת עדיין מצפה, ושיקנה את זה כבר עכשיו ולא בפעם הבאה.

למה לפרש הכל רע?

אז זה לא היה הציפיה שלה

עדיין להאשים אותו שמחליט עליה..נשמע לי היסחפותתת

הוא באמת מחליט עבורה שזה מה שישמח אותה, אבל הפרשנות השלילית היא באמת פחות מתאימה גם בעיניי כי בסוף זה לא נעשה מכוונה רעה ומתוך רצון להתחמק.

כמו שאת רואה יש פה המון שרשורים על נשים שמצפות להפתעות במתנה לחג. ויש נשים שזה פחות מתאים להן (אני למשל)

אני חושבת שבכל אופן כדאי פשוט לדבר פתוח. ״כשאני רוצה מתנה לחג אני רוצה x y z ואם אפשר שתתייעץ איתי לפני זה יהיה אפילו יותר טוב ויותר תשמח אותי״

ותקני לעצמך מטפחת מהממת.

נשים אנחנו כאלה בעייתיות.

מתקמצנות על עצמינו

מתקמצנות

מתקמצנות

ואז...

מתמרמרות.

תדאגי לעצמך דחוף.

תפנקי את עצמך בכל מה שמתחשק לך,

אל תעשי חשבונות על עצמך.

הכי הכי חשוב -

אישה שמחה!

זה נשמע קלישאה.

אבל באמת, נגיד שהיית קונה לך מה שאת רוצה וצריכה, המתנה שלו לא היתה מכעיסה אותך, את סתם כועסת כי את יודעת כמה את חוסכת על עצמך, הוא לא מודע לכל הלך המחשבות שלך, וכמה את חפצה המטפחת יפה לחג.

אישה שמחה בבית מביאה ברכה ובשפע של פרנסה.

תאמיני לי, זה עבודת חיים, מניסיון אישי, אבל כשאת תפסיקי להתקמצן על עצמך את תהיי יותר משוחררת ויותר שמחה, וככה יש יותר שלום בית. 

אני גם התקמצנתי על עצמי אפילו שבעלי אמר לי לקנות מה שאני צריכה

כי ידעתי מה המצב בבנק...

ועכשיו אני מבואסת שלא קניתי יותר 🤦‍♀️

ואז מזה יוצא התסכול

יש את הצורך הגשמי, בא לך מטפחת חדשה, שמחה, בושם או משו חומרי אחר- ולא קיבלת

יש את הצורך הרגשי-

שהוא יראה אותך, יחשוב עליך, יהיה קשוב למה שאת אומרת

הבעיה היא שברגע שלא קיבלת את הצורך הראשוני. אז גם הצורך השני נצבע בשלילי

אם הפינוקים החומריים שלך יענו- וזה לא משנה בטפאיזה אופן

אז גם כשהוא יקנה משו שלא בדיוק קלע למה שאת רוצה- את עדין תוכלי לראות את הכוונה הטובה. ולצחוק על בהחירה הלא מוצלחת

בעיניי יש כרגע 2 אופציות

1. להתחיל לפנק את עצמך במה שאת רוצה

2. להגיד ברחל בתך הקטנה

אפשר לפתוח קבוצת ווצאפ יעודית- את שולחת לשם תמונות של דברים שבא לך- והוא אחראי על הטיימינג

הרבה גברים לא מבינים רמזים

וגם מה שנראה לנו כאמירה מפורשת- לא תמיד מובנת ככזאת

(אני מבינה לגמרי את האכזבה- ציפית למשו,  חשבת שהיית ברורה וזה לא קרה

ואני לא באמת יודעת מה קורה בניכם

אבל בעל שעודד את אישתו לקנות בגדים לחג

וגם הלך וקנה לה מתנה - גם אם היא לא מוצלחת

זה מישהו שכנראה חושב ואכפת לו ממך

עכשיו רק צריך לגשר על הפער איך הכוונה הטובב תבוא לידי ביטוי גם במעשים טובים)

שברגע שהצרכים הרגשיים שלה יקבלו מענה, היא תוכל להתייחס יותר בסלחנות לפספוס כזה, או לדייק את הבעל לצרכים שלה.

והאמת היא שברוב הפעמים כשהצורך הרגשי מקבל מענה מדויק, אז גם הגשמי, כי לרוב העניין הרגשי הוא זה שחוסם אותנו מלתקשר צורך או מלתת מענה לצורך של השני.

בדרכ זה נובע אחרי שנפגענו ואז לגלות שוב פגיעות ולסמוך זה קשה יותר

חוצמזה אני מסכימה עם זה שאם הוא הלך וקנה ועודד אוצה לקנות בגדים לחג, זה כנראה כי הוא באמת חושב עליה ורוצה בטובתה

התכוונתי שבעניים שלי נראה שכן יש פה נסיון לענות על הצורך הרגשי

ואולי כשהאכזבה מהציפיה למענה גם לצורך החומרי - גרמה לכך שזה לא מגיע אליה

שפות שונות לאהבה

ואולי במקאה הזה- כשהצורך החומרי יקבל מענה

אז היא תוכל לראות את זה

במקאה שבו אין שום שפה לאהבה

ודום אכפתיות

גם מענה חומרי לא יעזור

כי הפותחת כותבת שבעלה לא מפנה לה זמן ןאין להם את הקפה או ההליכה ביחד שהיא רוצה

ולכן לדעתי המענה הרגשי הוא לאו דווקא מתנה מדויקת לרצון, אלא מה שמפריע לה הוא שהוא לא קשוב לרצון שלה. וזה בא לידי ביטוי גם במתנה

תודה!

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

מה הסגנון שם? מה המחירים?

אני לא חושבת שהאוטובוסים מגיעים עד לשם

בכל אופן לא מכירה מקרוב

תחבצ לאיפה? לאריאל?

מה הסגנון של השכונת קראוונים? יודעת להגיד לי מחירים? 

מחפשים או מקום זול ואז נהיה עם רכב או יקר ועם תחבצ סביר. 

יודעת מה הסגנון?

יודעת מחירים?

אם תדעי אשמח

גם שכונת קרוואנים.

לא בטוחה איך האופי שלה היום אבל שווה לבדוק..

שם קראוונים?

סגנון יותר פתוח.

תנסי גם ב-

קרית נטפים

רחלים

תפוח

נופי נחמיה- בלי תחבצ

בשילה יש שכונת קראוונים צעירה ונחמדה.

אני חושבת שבכל ישוב יש שכונת קראוונים.

לא ממש תורני אבל יש גם תורניים

היתרון שזה ממש קרוב לאריאל ויחסית לא מאוד יקר 

האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..

אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי

אבל תלוי בגילאים גם

עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.

זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,

אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,

ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.

ממליצה כל ערב או כל יומיים,

אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.

קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.

ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.

אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,

אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.

במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..

תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....

אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.

הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.

הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)

תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.

לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.

קצת לדגדג, להתחבק,

אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.

כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.

או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.

מושלם? לא.

אפשרי? כן.

זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.

תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.

לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.

באופן כללי, טיפ.

יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.

ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.

או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע

מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.

נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.

במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.

כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,

זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.

אז על אותו עיקרון.

ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.

צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.

פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.

העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.

יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.

נגיד עוד אחד שאני זוכרת.

כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת

למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.

או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.

(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)

כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.

אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.

הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.

אחלה תקופה לעשות כסף.

הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)

כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.

לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.

ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.

בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.

ותנסי לא תפסידי.

הבני נוער בכלל לא מפחדים.

עושים אחלה כסף עכשיו.

עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה

אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה

ואז קמים ב8-9

אבל עם הגדולים יותר בהחלט.

והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה

כלומר

אני מכינה לי ולהם

לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה

רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...

זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט

אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש

הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...

יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים

הילדים לשי ממש מכורים

וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט

תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה

או סתם ככה

או כתמריץ להתארגן מהר לשינה

לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי

או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך

או

לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם

נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה

אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח

שמה להם את העוגיות ומסבירה -

חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.

שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.

ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!

אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.

כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.

לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!

גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.

הילדים זוכים לקבל:

-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.

סבלנות

- איפוק

כבוד לאמא.

אמא זוכה:

איפוס

טעינת אנרגיה

כמה רגעים של נחת

תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים.