יחד עם שחיטת הפסח בבין הערביים שלפניו, אבל העיקר זה הלילה "ועשית פסח לה' אלוקיך...ופנית בבוקר והלכת לאהליך".    התורה פרשת אמור אומרת שהפסח מתחיל בהין הערביים של יד, ובשקיעה כשניכנס טו, מתחיל חג המצות יחד עם הפסח, לא במקומו.

זה כמו נגיד שהחופה בערב אבל כיסוי ההינומא הוא לפני השקיעה לפעמים, ובערב מתחילים גם החופה וגם ימי 7 הברכות.   כך הפסח הוא בעצם הלילה הראשון של חג המצות, (ולא מה שלפניו) מה שאנו מכנים כיום ליל הסדר (רק שאצלינו אין את שחיטת הפסח בין הערבים שלפני ליל הסדר

פסוק אחד אומר: "ובחודש הראשון, בארבעה עשר יום לחודש: פסח לה'"

ופסוק אחריו אומר: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה: חג. שבעת ימים מצות ייאכל"
 

זה מופיע בספר במדבר. כמובן שבהלכה למעשה יום יד' הוא נסמך ליום טו' ואינו דומה ל"חג פסח" שלנו, אבל הרעיון עצמו של החלוקה הוא די מפורש.

יום יד' עיקרו הוא הקרבת פסח.

יום טו' עיקרו הוא אכילת מצות.

ליל הסדר הוא המזיגה והחיבור שלהם זה בזה. על מצות ומרורים יאכלוהו.

טו, כך שרובו נמצא בליל טו.   כמו שכתוב בדברים "ועשית פסח לה' אלוקיך...ופנית בבוקר והלכת לאוהליך".

בויקרא ובבמדבר התורה רק אומרת שאותו פסח מתחיל כבר מצהרי יד וממשיך לליל טו, לא באה לשלול את ליל טו כ"פסח".

אגב זה לא כל יום יד, רק צהריו אחרי חצות "בארבעה עשר לחודש *בין הערביים* פסח לה' "

עד כאן תורה שבכתב. על זה באה תורה שבעל פה, והגדירה הלכה למעשה דבר אחר. אין כאן מחלוקת אלא דיון בשני מישורים. 

על רובד ראשון.

זה כמו לומר "בא בתשרי מתחילים הימים הנוראים, וב י בתשרי יום כיפור" זה לא אומר שיום כיפור לא כלול בימים הנוראים, אלא שזה עניין נוסף מוסף על הראשון.

כך הפסח מתחיל בצהרי יד, ובליל טו נוסף עליו גם חג המצות.

ואי אפשר להתעלם מהכתוב בדברים שכותב "ועשית פסח לה' אלוקיך צאן ובקר...ובישלת ואכלת...ופנית בבוקר והלכת לאהליך.  שבעת ימים תאכל מצות" שם רואים שהלילה הוא עיקר ה"פסח".   וכן בכל הנביאים לעשות פסח בירושלים כולל את ליל הסדר.

בסוף הפסח הוא על שם שפסח ה על בתי ישראל, וזה קרה בליל טו, לא ביד

גילוי נאות: עוד לא קראתי את המאמר. מה שדיברתי איתך עד כה זה על סמך זיכרון רחוק של שמעתי מפי שמעתי של הרעיון הזה. 

יד הוא יום ההכנה, טו הוא יום היציאה - ליל הסדר הוא נקודת המפגש.

אין טעם לכל הדיון הזה לפני קריאת המאמר. לאחר שנלמד אותו, נשוב לדון.

כל ליל הסדר מתקשר לפסיחה על הבתים ומכת בכורות, ושילוח פרעה באמצע הלילה את ישראל.

ההכנה ביד בפסח מצרים היתה ממש סמוך לחשיכה, וגם בפסח דורות זה ב2 שעות האחרונות של היום. למעט כשפסח יוצא בערב שבת וכו'.

זה כמו לומר שסעודת ליל שבת היא נקודת המפגש בין יום שישי, שבו אומרים לכה דודי, לבין שבת. זה לא נכון. קידוש ליל שבת הוא מצוות העשה היחידית בכל שבת.     כך ליל הסדר הוא עיקר חג הפסח-מצות.     ההכנה אליו היא בצהרי יד, ואילו המשך השמחה זה ב7 ימים הבאים.

אקרא אותו.  תודה   

זה אכן יום מיוחד ושונה משאר ימים טובים.

בכל מקרה, להלכה וודאי זה נסמך לחג המצות. ולאגדה זה וודאי נראה כחילוק חלקי מהמקרא.

אתה מוזמן להמשיך להתווכח עם הרב יואל בן נון.

היא הכנה לליל הסדר ליל טו.

"לעשות פסח" בדברים ובנביאים זה לעשות ליל סדר, יחד עם הקרבת הפסח שלפניו ואכילתו בלילה. עיין ביהושע מלכים דברי הימים ועזרא.

ההכנה ביד בפסח מצרים היתה בשביל מה שיקרה בליל טו. פסח על שם הפסיחה בליל טו.

איך "חג פסח" חל שלא ביום הפסיחה?

עדיין לא קראתי את הרב בן נון, אבל פשט המקרא חולק עליו, וכן מנהג ישראל לדורות, שרואים בליל הסדר את הדבר החשוב ביותר

"כבוא השמש" מלשון ספר דברים.

איך יום שלם הוא חג בגלל 2 השעות האחרונות?

לא נראה שליל הסדר הוא מזיגה בין חג פסח לחג מצות, אלא שליל הסדר הוא עצמו הפסח (ולא חג הפסח , כי פסח בתורה לא מוזכר בלשון חג, רק חג המצות), ואילו צהרי יד זה ההקדמה וההכנה ללילה

מטו' והלאה זה חג "המצות".

ואילו במעבר ביניהם, יש חובה לאכול פסח ומצה. אני יכול בהחלט לראות פה את החיבור הנאה.

בכל הקרבנות שלמים אם נטמא הבשר זורקים הדם, ואילו בפסח אם נטמא הבשר לא זורקים את הדם. הגמרא אומרת שהסיבה היא שבשונה משאר השלמים, הפסח עיקרו בא לאכילה.  

אכילת הפסח היא בליל טו.

גם בפסח מצרים מטרת מריחת הדם בי"ד היה בשביל הפסיחה בליל טו

ליל הסדר בתורה נקרא "פסח לה' " ואילו כל 7 ימי החג נקראים "חג המצות".

זה כמו ההבדל בין חתונה ל7 ברכות, או להבדיל לוויה ושבעה.

התורה פשוט אומרת שליל הסדר מתחיל מצהרי יד, כי הקרבת הפסח היא התחלת ליל הסדר.   עובדה שבחומש דברים ובכל הנביאים לעשות פסח זה לעשות את ליל הסדר.

גם בימינו החלוקה בין ליל הסדר לשאר הימים ברורה - הלל שלם מול הלל חסר, חיוב לאכול מצה מול מצה רשות, חיוב בעליה לרגל ללון בירושלים היום הראדון לעומת שאר הימים.   חלוקה שאין למשח בסוכות בין הלילה הראשון לשאר ימי סוכות.

הטעות של חלוקה בין יד לטו נובעת ממחשבה שהקרבת הפסח באחר הצהרים של יד מנותקת מליל טו, כאשר כבר בפסח מצרים ההקרבה היתה כהכנה לפסיחה בערב, דהיא העיקר. ואגב הקרבת פסח היתה בדרך כלל ב2 האחרונות של יד, ממש לפני הערב של טו, כך שרוב יד היה יום רגיל, חוץ מאיסור אכילת חמץ מחצות והלאה. זה כמו שבימינו קבלת שבת היא בשעה האחרונה של שישי לעיתים, ולא בתוך שבת עצמה

"ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא ה*לילה* הזה לה' - שימורים לכל בני ישראל לדורותם"

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו