שכל עוד אני מיניקה או עד שנתיים מהלידה- אין שום בעיה למנוע ולא צריך לשאול כל לידה מחדש. 

(בהנחה שיש בן ובת)

יש לנו בן ובת

לגבי ההנקה יעני אם מניקים יותר משנתיים?

ולא יודעת, לא יצא לי להניק יותר משנתיים בלי שרציתי הריון נוסף, אז לא התעמקתי...

ומזדהה איתך לגמרי בקושי שבשאלת רב בנושא הזה, בניגוד לנושאים אחרים

אישי, נפשי, זוגי, פיזי - קיבלתי התוויית דרך

משם כבר לא רואה סיבה לשאול כל שנה מחדש,במיוחד כשיש לי בן ובת כבר. ב״ה. 

אבל עם הרב שלנו שמכיר אותנו ואת הסיפור והמצב שלנו.

לא עם רב רנדומלי ממכון פועה.. בעיני זה כן פרמטר חשוב.

זה הרבה יותר בנחת עם המניעה..

אנחנו מנענו קצת יותר משנתיים בלי לשאול רב אחרי שנה.. 

זאת אומרת אני מבינה שיש את המצוה של פרו ורבו וכו וכו

אבל מה אשה אשמה שנולדים לה ילדים כולם מאותו המין??

אז כדי שהבעל שלה יקיים את המצווה בהידור היא צריכה להמשיך ללדת בלי הגבלה עד שאולי יולד לה בת/בן??

בתור אמא ל5 בנים העניין הזה מעצבן אותי 

אבל אני יודעת שאף אחד לא אשם בזה 😃

סתם קפץ לי הנושא 

ובחיים לא הייתי מפסיקה מניעה בגלל החלטה של מישהו אחר....

ב"ה היו לי בן ובת צפופים על ההתחלה כך שבכ"מ ישר נפלתי להגדרה הלכתית יותר פשוטה אבל למדתי את הנושא כדי להבין מה ההלכה אומרת (אנחנו פוסקים לפי פניני הלכה זה מפורט וברור שם מאוד)

ובכל פעם שבחרתי להפסיק מניעה זה היה רק כי היה לי רצון ויכולת, וגם לבעלי.

אני לא מרגישה שההלכה שמה לי סטופר. אני מרגישה שהיא שמה לי יעד או תמרור לאן לכוון בעז"ה בהתאם לכוחות וליכולות

ואני אישית לא מרגישה שיש לרב דווקא בשאלה בינאישית מה להוסיף לי בנושא הספציפי הזה.

בראשון הקפדתי לשאול, למרות שהתשובה היתה ידועה מראש- היתה הנחיה רפואית מאוד ברורה להימנע מהריון.

בילד השני שאלתי, עם פירוט על האתגרים סביב ההריונות והלידות (סיבוכים בלי סוף..) ורב של מכון פועה אמר לי ישר שאני יכולה למנוע שלוש שנים.

מס' שלוש גם שאלתי, וקיבלתי הנחיה די דומה, בפועל מנעתי ליותר. לא נראה לי קריטי. ההנחיה היא כדי להתאושש פיזית ונפשית. אם אני במקום נפשי כזה שאני לא מסוגלת לחשוב בכלל על הריון נוסף אז אני לא אפסיק למנוע. אח"כ כבר לא שאלתי..

ואצל הילד הראשון שאלנו רב, הייתי אחרי קיסרי

ומשום מה חשבנו שחייבים לקבל היתר בשביל למנוע אחרי קיסרי

אח"כ כבר לא שאלנו רב על זה

אם הרב יגיד לנו לא למנוע, אז נאלץ לעבור על דברי הרב

נראה לי יותר גרוע.

מונעת כל זמן שמרגישים צורך 

אנחנו חרדים ליטאים הכי מיינסטרים שיש, בכוונה מציינת את זה.

בעלי אברך רציני במיר, מקפיד על קלה כבחמורה.

והוא סובר שלא צריך בכלל לשאול רב.

הקב"ה נתן לנו את הכלים והיכולות להבין בעצמנו מתי זה נכון למנוע ומתי צריך להפסיק.

מסייגת מקרים בהם זה לא ברור והזוג רוצה להתייעץ ולקבל הכוונה.

כל עוד ברור שאין מסוגלות באחד המישורים, לדעת בעלי מותר ואפילו צריך למנוע.

ולא של האישה

כך שפחות בעייתי לאישה למנוע.

בעלי גם סובר כך שאין שאלה בכלל

לכן לא שואלים וזהו..

מעולם לא שאלנו רב על מניעה ואין הכרח כזה.

יש הלכה ויש כללים, אם לא מתמצאים בהלכה או עולה ספק, שואלים רב כדי לעזור לנו לדעת.

כל פעם שהתקשרתי להתייעצות אחרת בקשר למניעה ישר הם אמרו לי שנה את יכולה ואז להתקשר שוב…

אבל זה לא הכרח. זאת בחירה ואורח חיים.

יש כאלו שלא סוגרים עסקאות כלכליות בלי אישור מרב ויש כאלה שלא סוגרים שידוך ויש הכל מהכל.

אבל זאת לא ההלכה במובן של דין.

של נוהג שיש אנשים שמאמצים.

יש אנשים שיותר קל להם שהאחריות לא עליהם לקבל החלטה, ויש כאלו שיותר קל להם שההחלטה בידיים שלהם כי הם מכירים הכי טוב את הסיטואציה.

ברור שאם את מתקשרת לשאול הם יענו למה ששאלת. נניח ואת מאלו שקשה להם להכיל שההחלטה עליהם. אז תשובה של שנה יש לך שקט תהיי רגועה, כשתגיעי לגשר הבא תתקשרי שוב, זו תשובה שמתאימה לך.

מי שלא זקוק להכוונה הזאת לא מתקשר.

כמו שאלות של טהרה למשל

וענו על זמן למניעה גם כשרק שאלתי משהו על כתמים תוך כדי גלולות והשאלה הייתה משהו אחר והם הוסיפו מעצמם ששנה אפשר למנוע ואזלשאול שוב (בלי ששאלתי על זה ספיציפית ! ) אז הסקתי שאכן צריך לשאול

חבל שתרגישי עוגמת נפש גדולה בגלל שרשור של זרים בפורום או בגלל תשובה של רב שענה לא בדיוק על מה שהטריד אותך.

גם בטהרה לא חייב להתייעץ עם רב,

אם יש ספק, שואלים,

אבל זה לא שיש חובה על עצם העלאת השאלה.

כלומר לא השאלה היא הכרח אלא קיום ההלכה הוא ההכרח.

לגבי מכון פועה- אני לא מתחברת לגישה שלהם בכלל. (לא מדברת על הפסיקה, בזה קטונתי להביע דעה, אלא ההתנהלות)

מכון פועה הם לא המענה ההלכתי היחידי.

מה מפריע לך בגישה שלהם?

מעניין אותי לשמוע כי הם המענה היחיד שלנו בכל התחום הזה, אם נלך פה לרב בשכונה הכל יהיה לא לא לא לא לא

אני למשל מתייעצת עם אפיקי מים, בראשות הרב פנירי

יש להם גם רבנים בהרבה מקומות שפוסקים לפי הגישה שלו

זה עניין של מודעות לאופציות הקיימות

וחוסר חשיבות למצב רגשי או לרבדים אחרים שמרכיבים את הסיפור.

כלומר למשל אם אני מרגישה כאב בלעשות הפסק, והרב אומר שצריך הפסק חדש, ואז ממשיך עם משפט שמשתמע ממנו שברור לו שאני עושה הפסק חדש כבר הערב,

אבל כואב לי כ"כ שאין שום סיכוי להתקרב למקום הערב ואולי גם מחר ומחרתיים.

אז אני מבינה שהרב לא לקח בחשבון שאם הפסיקה היא שאי אפשר להתיר, זה אומר שההפסק החדש ידחה בכמה ימים.

עכשיו יכול להיות שגם אם היה לוקח בחשבון הפסיקה הייתה אותה פסיקה,

אבל עצם זה שאני יודעת שהוא לא הבין את הסיטואציה עד הסוף,

אבל הרגשתי חוסר נעימות לומר את זה אחרי שבמפורש תיארתי לו את רמת הכאב,

והרגשתי כמו ילדה קטנה שלא מסוגלת לקבל לא ונשארתי עם עוגמת נפש שלא הבינו את הסיטואציה עד הסוף וזה אשמתי. ואז גם יש מצפון כי זה אומר שבהימנעות שלי מלהעמיד דברים על דיוקם אני מחמירה על בעלי גם והרגשתי שלא משנה מה, אני לא בסדר.

(וזה לא מקרה יחיד)

שורה תחתונה לא משנה מה הפסיקה, הדרך לא מתאימה לי ואין סיבה שארגיש שהסיטואציה מקטינה אותי ושאני תקועה עם פסיקה שאני מרגישה שלא משקפת את כל הסיפור, ומצד שני להחליט לבד לעשות משהו שונה מפסיקה שקיבלתי זה בעייתי.

יצא לי עם השנים לשאול כמה רבני קהילה ואצל אף אחד לא הרגשתי את הניתוק הזה מרבדים נוספים בסיפור.

יש כאלו שמכון פועה זו כתובת נהדרת בשבילם, הכל בסדר.

לי אישית לא התאים.

באסה על החוויה שלך.. מכירה כמה זה קשוח ההרגשה אחרי

אז אולי תלוי רב

לגבי כאבים- תמייידד אמרו לי לעשות בצורה שלא תכאיב

אפילו אם זה אומר לעשות ממש בקטנה

זה צריך להיכנס למכלול השיקולים שהיא לא יכולה להרשות לעצמה את הכאב הזה ומהבחינה של הכאב אין מנוס מלחכות כמה ימים.

עכשיו הדיון ההלכתי מה עושים.

אבל לא הגיוני שאשה אומרת שכואב לה וברור שהיא עושה הפסק חדש היום והשאלה רק איך.

זה כמו שאבוא לרופא והוא יתן לי כדורים, ואגיד לו שאני לא מצליחה לבלוע, והוא יגיד תכניסי עמוק לגרון.

אוקי ואם זה לא מצליח?

עכשיו השאלה הרפואית מה עושים עם הנתון שאי אפשר לבלוע כדור ולא להמשיך לדבר על המשך טיפול כשאני לא שם מבחינת בליעת כדורים.

פשוט הם מוסד גדול (ומבורך כן?) אבל מוצף בשאלות ונושאים והרבנים עושים משמרות, ומרגיש שיש להם מאגר תשובות מסויים והם לא מכירים לעומק את הזוג גם אחרי שמנסים להסביר… תחושה של זה מה יש… זה נורמלי לדמם זה נורמלי לחכות עוד כמה ימים וזה ההלכה…

ותשובות מבאסות שבקלות היה אפשר אחרת…

בתחילת הדרך רציתי לשאול אותם כי זה כמו אנונימי וזה נושאים לא נעימים

ואז הבנתי שאם אני רוצה שלווה בחיי הטהרה אני חייבת רב קבוע שמכיר ומלווה.

את יכולה לשאול את הרב האם יש צורך בשאלת רב לגבי זה.

ואם הרב אמר לך לשאול שוב בסיום השנה - כנראה כך ההנחיה ההלכתית.

ייתכן שיש גישות הלכתיות שסוברות שאין צורך בשאלה, הגישה שאני מכירה היא שמניעה היא בעיה הלכתית ולכן דורשת שאלת רב פרטנית לגבי המקרה שלכן.

אשמח לעוד כמובן

שואלת כשיש שאלה...

היו לי תקופות שהיה ברור שזה מה שצריך. מבחינה נפשית וגופני.

היה שמנענו כמעט 4 שנים רצוף ויש לנו רק ממין אחד.

אני מחליטה להסתכל על זה כעל החלטה שלי להכניס את ההלכה והקב''ה לחיים שלי

זה עוזר לי לעשות את זה בטוב

באיזה מקרה צריך לשאול

לדוג במראות, פעם ראשונה שיש מקרה שאני לא בטוחה אני שואלת-

אבל בסוף השיחה אני גם מבקשת לדעת מה עומד מאחורי התשובה ואני שואלת מפורש שאם יש מקרה דומה האם אני יכולה להסתמל על התשובה הזאת כמקרה מבחן ולהסיק ממנה הלאה

ובאיזה מקרים כן לחזור לרב

אותו דבר פה

ההיתר למניעה הוא לא לפי זמן

הוא לפי מצב

(הזמן הוא לרוב אינדיקציה חמצב מסוים כמו אישה אחרי לידה שעמוס לה וצריכה להתאושש, אבל עם עדין מורכב לה גם אחרי שנתיים- אז לשנתיים אין שום משמעות, הסיבה להיתר עדין קיימת)

אני מנחשת שאחרי בן ובת רוב הרבנים יגידו שכל עוד את מרגישה שאת רוצה להמשיך למנוע- אין בזה איסור

בטח ובטח שהרצון מגיע ממך (פרו ורבו זה חיוב לגבר...)

ותמיד זה לפי מה שהאישה מציגה לרב.

אני לא שמעתי אף פעם על אישה שאמרה שלא מתאים לה והרב אמר שכן בכל זאת...

הכל תלוי בכוחות הנפשיים והפיזיים של האישה.

מאוד נזהרים בזה. 

בילד הראשון שאלתי באמת אחרי שנה אבל לא הייתה י סיבה באמת להפסיק, בתוך תוכי מסתבר שרציתי להפסיק

הפעם לא שאלתי.. בגיל שנה כבר היינו עמוק בתוך המלחמה עם בעל מגויס כשתפקדתי לבד והסבלנות שלי שאפה לאפס.. היה ברור לי מה הייתה התשובה

וגם הרגשתי שלא משנה מה יגידו אני לא יכולה להכנס להריון עכשיו

אבל ברור שהרב יגיד שאפשר

אבל אני יודעת שבספרי הלכה כתוב שצריך לשאול שאלת רב על מניעה... 

אבל זה לא שהרב יגיד שאסור אל דאגה כל מי שאומרת שהוא יגיד שאסור

אם שומעים אישה שאין לה כח והיא צריכה הפסקה לא חושבת שרב יגיד לה אין ברירה אסור

אנחנו שואלים.

זה גם מה שאני מכירה שצריך... ואולי זה תלוי בפסיקות או בהחלטה של אנשים, אבל אנחנו ממש לא אנשים ששואלים על כל דבר....

כששאלתי את הרב על העניין הזה הוא אמר על עצמו שזה לא שהוא יגיד לזוג שלא רוצה הריון בואו תיכנסו להריון חייבים עכשיו... אלא שהמטרה של השאלה היא להכניס עוד שיקול למערכת השיקולים- השיקול ההלכתי והמצווה של פרו ורבו. להעלות עוד נקודת מבט שהיא חשובה לזוג דתי ולשים את הזמנים שבהם חושבים מחדש ולא ממשיכים במניעה מכח האנרציה.

ומאז קל לי יותר לשאול.

אז האמת שבשבילך אם יש רב שאת מתייעצת איתו קבוע, תעלי מולו את השאלה... אם תקבלי את התשובה שלו- מה טוב. ואם לא, תשקלי מפה מה את בוחרת לעשות.

תודה גם על הדעה הזו. אין לנו רב קבוע

האמת ראיתי שהרב אבינר אומר שכשיש את שני המינים אז הזוג מחליט כמה לרווח והעיקר לא לעצור לגמרי את הילודה. הוא כן כתב במאמר שלא הכוונה לרווחים של 10 שנים. שלחתי לו הודעה והוא אישר שהבנתי נכון.

אז נראה לי זה מה שנעשה

אבל מתלבטת אם לשאול רב שאנחנו מכירים מהישיבה מה הוא אומר

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת

גם אם לא דלקת. חושבת שכדאי להיבדק ובמקביל לשתות הרבה.

זה יכול להיות הרבה דברים.

אם הכאב ממשיך הייתי הולכת להבדק 

הייתי חושבת שזה ציר

אבל הבטן לא מתקשה

וזה גם כזה נגיד חצי מהגב, חצי מהבטן, מירים אני מכירה כשזה על הכל

הממ

שבוע 21

אם לא יעבור עד מחר נלך בבוקר כשהן במסגרות מה נעשה

טוב אז עבר הלילה, בלילה קמתי לילדות והיו לי שלושה גלים- שניים בגב אחד בבטן

נרדמתי חזרה ישנתי בלי כאבים, בבוקר קמתי בדרך למסגרות היה אחד בבטן אחד בגב (בגב זה בעיקר לחץ שכזה עולה ואז יורד)

מצד אחד אני אומרת כנראה בריקסטון היקס או מתיחה של הרחם או משו ואין מה ללכת למוקד מצד שני אולי כבר צריך אבל גם לא באלי ללכת ולצאת לחוצה ומוגזמת (הריונות קודמים בקושיי הלכתי פעם אחת בכל הריון וגם ברוך ה' זה היה כלום)

אם ללכת זה בבוקר כשהן במסגרות אחר כך אין לי איך

אבל כילו מה אני אגיד להם? יגידו לי גברת הרחם שלך גודל ביי

אם את חוששת עדיף ללכת ובע"ה לגלות שזה "סתם" מאשר חס ושלום לפספס...( טוב, אולי אני מהמגזימות חחח )

ובאמת אחד מהפעמים שהלכתי, אני כולי התנצלויות והרופאה אמרה "אני מעדיפה שאשה תגיע 10 פעמים סתם מאשר פעם אחת שהייתה והיא לא "

ואחרי שאמרתי לה שהיא לא תדאג לי כי כבר נבדקתי איזה 15 פעמים היא בדקה באמת היה לי צירים וקיצור שצוואר שהצריך שמירה ותמיכה הורמונלית להמשך ההריון ( ב"ה ילדתי אחרי התאריך בזרוז 🤭 ) 

מבחינתי שווה ללכת רק בשביל לא להיות בספק הזה...

אני כן נבדקת במקרים כאלה כי מעדיפה לדעת מה באמת קורה וככה לפעמים הבאות יכולה להחליט.

ובהריון- זה מותר ממש (וגם לא בהריון). בענייני בריאות לא מחשבנת, כי הספק לבד יכול להיות סיוט.

מה שאני מתכוונת להגיד- שאם את מרגישה צורך ללכת תלכי בלי לחשבן איך תצאי.

ואם את מחליטה שלא ללכת- תהיי שלמה לגמרי עם עצמך.

כי הספקות עצמם בעיני הם דבר לא בריא לגוף ולנפש.

בכל הריון הלכתי "סתם" לפחות פעם אחת.

תמיד התייחסו ברצינות (אפילו יותר מדי לטעמי), ובדקו כל מה שצריך.

אני מתייחסת לזה כאל מס שצריך לשלם. שיש לי כמות של ייסורים שאני צריכה לעבור עד שמגיעים למתנה הגדולה, וברוך השם שהייסורים האלה הם דרך אי נוחות ואי נעימות.

הצורת חשיבה הזאת פוטרת אותי מהמצפון של האם זה באמת צריך בדיקה? האם אני סתם מטרטרת את בעלי ואת הבייביסיטר?  האם אני סתם שורפת זמן? וכולי

אני יודעת שזה חלק מהתהליך, ומקווה להפטר מזה בלא כלום, כי אפילו אם זה היה "סתם", לפחות יצאתי ידי חובת הטרטור הזה

ועכשיו אני מרגישה שאין לי לגיטימציה שיכאב לי חח כי אין לי כלום

חשיבה מקסימה אני יודעת

שלפעמים לא תופסים משהו בבדיקה כי באותו רגע הכל בסדר, אבל זה לא אומר שלא היה כלום ולא יהיה כלום.

אני לא רוצה להדאיג, ובאמת נשמע שזה מסוג התופעות שקורות,

אבל כן לדרבן שאם יש לך תושת בטן שבכל זאת יש משהו מעבר, או שמתפתח משהו חדש,

אל תבטלי את התחושה מתוך "פדיחה" לצאת אהבלה שבאת שוב.

הכי חשוב הבריאות.

במיוחד אם את בשלב שזה פחות סבבה ללדת בו.

הפעם לא הצלחתי להחליט מה הבטן שלי אומרת לי

בסדר לא מתחרטת שהלכנו או משו

חוץ מזה שהייתי היחידה עם בעל וחטפנו כמה מבטים אבל שיבושם להן אני לא הולכת למוקד לבד חח

קו קלוש

❤️

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי

ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך

מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה

וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב

ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה

איך מכילים את 2 הצדדים יחד

איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים

אני מרגישה לא נורמלית

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

לא ככ הבנתי מה הבעיה שיתחיל לגלח האמת..

בכל מקרה

שמתחיל לצמוח

והבן שלי בן 14

ובאלי אותו קטן וחמוד וחלק

אבל ב"ה הוא גדל ובריא והטבע עושה את שלו

הילד שלה בן 12, אני ממש יכולה להבין אותה

זה לא קשור גם לזה שלו ועניינו

זה לב של אמא...

ושמחתי מזה מאוד (להפך, היה לי חבל שהוא יישאר "קטן", כשגם ככה הוא עלול להיתפס כקטן ולא מבין...)

עם התאומים אפילו קצת דאגתי כשזה עוד היה רחוק מלקרות בגיל הזה... (עכשיו הם בני 14 והקול שלהם סוף סוף התחלף, אבל חתימת זקן ושפם עוד אין)

אבל טוב, אצלנו לא מקובל להתגלח בכלל... בעלי עם זקן מגיל 15 בערך, לא נגע בו מעולם...

אחרת..

זה שאצל מישהי זה משמח 

לא מבטל את הקושי למישהי אחרת..

פשוט צרם לי החוסר קבלה של הקושי שלה מול זה

היא פשוט אמרה שלא מתאים לה בלי לפרט

אותי למשל זה היה בכלל משמח מאוד 

אז אפשר להבין מה התחושות שלה לגבי זה

לא משנה

רק מעוררת את תשומת הלב

לא לבטל רגש של אחר כי לכן אולי מרגיש אחרת

ולא ביטלתי את התחושה של אף אחת אז בבקשה..

התגובה היא לפי מה שנכתב ואי אפשר לקרוא בתגובה טון. באמת תמהתי כדי להבין מה הבעיה שילד יתחיל להתגלח בגיל 12 ומה זה אומר מבחינת האמא "לא מתאים לי"

בעיניי זה עדיף על פני הפלומה השחורה שבעיניי לפחות היא לא נראית

**במידה והתגובה שלך התכוונה גם אליי
 

בבקשה אם אפשר, לא לשפוט אחרות על התגובה שלהן על גבי הפורום. זה לא נעים. את מנחשת את רחשי לבה של הפותחת שהיא לא כתבה מתוך המקום שלך ולפי זה שופטת תגובות של אחרות ועוד בפומבי. לא סבבה בעיניי. גם לנו יש את חזקת החפות.

גם לא קוראת לזה שפיטה

עוררתי את תשומת הלב ותו לא

מותר לקבל גם ביקורת

שלא נכתבה בצורה פוגענית או מזלזלת.

אני שמחה ומודה על ההתבגרות

עם זאת מקומי כאמא לדאוג לבן שלי שיהיה שלם עם המראה שלו , המוקדם מידי זה נתון עובדתי לרוב הבנים אין שפם בגיל 12

כמובן שלו אני לא אומרת וואהו איזה מוקדם צמח לך וגם אם אני אומרת ואמרתי לו שהוא הכי יפה בעולם גם עם שפם מקומי כאמא לעזור לו להיות שלם עם המראה שלו.

השיפוטיות פה הייתה עם מסקנות לא נכונות 😃

מוקדם. כאילו ממש. בגיל 9 כבר קיבלתי מחזור. נכון ללפני 20+ שנה זה היה מקביל לדינוזאור שיעבור ברחוב🤭 ביחס לחברות שלי כן?

בסוף - אין איך למנוע מילדים להתמודד אבל

את עושה את עבודתך נאמנה כבר עכשיו בזה שא. הוא מרגיש בנח לפנות אלייך

ב. את בודקת אופציות

ג. את לא מפילה עליו את הבהלה שלך על זה שזה נחשב מוקדם ביחס לחברה

ויישר כח גדול על זה! הוא ממש זכה

♥️

איך זה היה?

סליחה על הנצלוש

לא הכרתי את המילה מחזור/ ווסת בכלל

לא את התהליך הפיזיולוגי

כלום

והאמת גם לא שיתפתי את החברות מהבושה

אבל בגלל שהן בהמשך כן שיתפו, וגם בגלל ההבדלים החיצוניים הברורים, הבנתי שאצלי זה היה מוקדם ממש

אחד הדברים שאמא שלי ממש סוחבת איתה, שהיא לא נתנה לאחד האחים לגלח שפם כשכל החברים שלו כן.. והיה לו קושי חברתי עם זה

אז לדעתי קודם כל לברר מה הילד מרגיש ורוצה 

לא הבנתי אפוא ראיתן התערבות יתר …

הילד פנה ביקש לטפל בזה

ומנסיוני כאמא על כל שערה שמוציאים גודלות 2

חשבתי שלמישהי פה יש נסיון

תודה 

שיגדלו עוד אם הוא ממילא מגלח ומוריד. את חושבת שזה גם יפריע לו? הוא היחיד שיש לו שפם בולט בקרב בני גילו?

אני חושבת שאפשר לתת לו מרחב בחירה עם הבנה של מה זה אומר להתערב כרגע ולגלח ולהסביר לו על ההתפתחות שהגוף שלו עובר ועל השלב הזה של ההתבגרות על כל רבדיו

אני מניחה שממילא הוא לא ירצה להשאיר את זה עוד אם כבר עכשיו זה מפריע לו.. זה הולך ומתכהה עד שמסירים בפעם הראשונה

לגבי פתרון לכך שיצמחו פחות שערות בכל זאת כרגע -  

אני לא יודעת אם זה מיועד לבנים אולי מישהי יותר מנוסה תענה לך אבל אולי הקרם שמסיר שיער במקום גילוח..? כאלה של ויט נניח?

מכירה בנים בני 12 רובם עדיין קטנים ולא בכיוון לחשוב על זה. זיפים זה מראה הרבה יותר בוגר מהפלומה, והכיוון הוא חד כיווני, ברגע שמתחילים לא חוזרים אחורה, אז בהחלט מבינה את האמא.

אצלנו הבנות מתפתחות מוקדם וכמה שיגידו שזה בטווח הנורמה, כשאני רואה את החברות שלהן שנמוכות בראש ולא מפותחות בכלל, שלא לדבר על מחזור שקיבלו אצלי מוקדם, זה כן מורכב.

עכשיו שהבנות האחרות הדביקו את הפער זה פחות עניין, אבל זה בהחלט העסיק אותי לא מעט..

ולהניח אותן בפניו עם ההשלכות שלהן, והוא יצטרך לבחור בין להשאיר ככה לתקופה, להתחיל עם הסרה באופן שתבחרו ולדעת שבגדול כשמתחילים זה דורש התעסקות קבועה, או אם יחליט להפסיק אין לו דרך מראש לדעת אם זה יראה יותר טוב או פחות טוב עד שיחזור להסיר וזה גם צריך להילקח בחשבון.

ושורה תחתונה והכי חשוב בעיני, לגבות כל בחירה שלו כלגיטימית ולחזק אותו מאוד שינסה לעשות לפי מה שטוב לו ולא לפי כל מיני ציפיות ותפיסות יופי של אחרים. הוא הכי יפה כשהוא שמח ושלם עם עצמו. לא לתת משקל חסר פרופורציות ל'מה יגידו'- לנסות להסביר לו שהגישה הכי בריאה היא- שיגידו! זה שלהם. אני אוהב את עצמי ככה.