וזה מתסכל אותי ולא מסתדר לי עצם העניין בכלל.
זה קשה לי ומוזר לי הרעיון הזה
אני אתאר בצורה מודגשת של הרצון להמשיך אבל זה מרגיש לי בדיחה מוזרה והזויה
ואני בעד שאלות רב כמעט תמיד אבל זה לא מסתדר לי ואפילו מעצבן אותי!
ובכלל התכוונתי לפתוח שרשור ולשאול מה ההנחיות בד״כ של רבנים בנושא. יש רבנים שאומרים מראש שאפשר למנוע מראש יותר משנה אחרי הלידה? מבאס אותי שאחרי שנה בלבד אני צריכה שוב להרים טלפון לרב של מכון פועה
שכל עוד אני מיניקה או עד שנתיים מהלידה- אין שום בעיה למנוע ולא צריך לשאול כל לידה מחדש.
(בהנחה שיש בן ובת)
יש לנו בן ובת
לגבי ההנקה יעני אם מניקים יותר משנתיים?
ולא יודעת, לא יצא לי להניק יותר משנתיים בלי שרציתי הריון נוסף, אז לא התעמקתי...
ומזדהה איתך לגמרי בקושי שבשאלת רב בנושא הזה, בניגוד לנושאים אחרים
אישי, נפשי, זוגי, פיזי - קיבלתי התוויית דרך
משם כבר לא רואה סיבה לשאול כל שנה מחדש,במיוחד כשיש לי בן ובת כבר. ב״ה.
אבל עם הרב שלנו שמכיר אותנו ואת הסיפור והמצב שלנו.
לא עם רב רנדומלי ממכון פועה.. בעיני זה כן פרמטר חשוב.
זה הרבה יותר בנחת עם המניעה..
אנחנו מנענו קצת יותר משנתיים בלי לשאול רב אחרי שנה..
זאת אומרת אני מבינה שיש את המצוה של פרו ורבו וכו וכו
אבל מה אשה אשמה שנולדים לה ילדים כולם מאותו המין??
אז כדי שהבעל שלה יקיים את המצווה בהידור היא צריכה להמשיך ללדת בלי הגבלה עד שאולי יולד לה בת/בן??
בתור אמא ל5 בנים העניין הזה מעצבן אותי
אבל אני יודעת שאף אחד לא אשם בזה 😃
סתם קפץ לי הנושא
ובחיים לא הייתי מפסיקה מניעה בגלל החלטה של מישהו אחר....
ב"ה היו לי בן ובת צפופים על ההתחלה כך שבכ"מ ישר נפלתי להגדרה הלכתית יותר פשוטה אבל למדתי את הנושא כדי להבין מה ההלכה אומרת (אנחנו פוסקים לפי פניני הלכה זה מפורט וברור שם מאוד)
ובכל פעם שבחרתי להפסיק מניעה זה היה רק כי היה לי רצון ויכולת, וגם לבעלי.
אני לא מרגישה שההלכה שמה לי סטופר. אני מרגישה שהיא שמה לי יעד או תמרור לאן לכוון בעז"ה בהתאם לכוחות וליכולות
ואני אישית לא מרגישה שיש לרב דווקא בשאלה בינאישית מה להוסיף לי בנושא הספציפי הזה.
בראשון הקפדתי לשאול, למרות שהתשובה היתה ידועה מראש- היתה הנחיה רפואית מאוד ברורה להימנע מהריון.
בילד השני שאלתי, עם פירוט על האתגרים סביב ההריונות והלידות (סיבוכים בלי סוף..) ורב של מכון פועה אמר לי ישר שאני יכולה למנוע שלוש שנים.
מס' שלוש גם שאלתי, וקיבלתי הנחיה די דומה, בפועל מנעתי ליותר. לא נראה לי קריטי. ההנחיה היא כדי להתאושש פיזית ונפשית. אם אני במקום נפשי כזה שאני לא מסוגלת לחשוב בכלל על הריון נוסף אז אני לא אפסיק למנוע. אח"כ כבר לא שאלתי..
ואצל הילד הראשון שאלנו רב, הייתי אחרי קיסרי
ומשום מה חשבנו שחייבים לקבל היתר בשביל למנוע אחרי קיסרי
אח"כ כבר לא שאלנו רב על זה
אם הרב יגיד לנו לא למנוע, אז נאלץ לעבור על דברי הרב
נראה לי יותר גרוע.
מונעת כל זמן שמרגישים צורך
אנחנו חרדים ליטאים הכי מיינסטרים שיש, בכוונה מציינת את זה.
בעלי אברך רציני במיר, מקפיד על קלה כבחמורה.
והוא סובר שלא צריך בכלל לשאול רב.
הקב"ה נתן לנו את הכלים והיכולות להבין בעצמנו מתי זה נכון למנוע ומתי צריך להפסיק.
מסייגת מקרים בהם זה לא ברור והזוג רוצה להתייעץ ולקבל הכוונה.
כל עוד ברור שאין מסוגלות באחד המישורים, לדעת בעלי מותר ואפילו צריך למנוע.
ולא של האישה
כך שפחות בעייתי לאישה למנוע.
בעלי גם סובר כך שאין שאלה בכלל
לכן לא שואלים וזהו..
מעולם לא שאלנו רב על מניעה ואין הכרח כזה.
יש הלכה ויש כללים, אם לא מתמצאים בהלכה או עולה ספק, שואלים רב כדי לעזור לנו לדעת.
כל פעם שהתקשרתי להתייעצות אחרת בקשר למניעה ישר הם אמרו לי שנה את יכולה ואז להתקשר שוב…
אבל זה לא הכרח. זאת בחירה ואורח חיים.
יש כאלו שלא סוגרים עסקאות כלכליות בלי אישור מרב ויש כאלה שלא סוגרים שידוך ויש הכל מהכל.
אבל זאת לא ההלכה במובן של דין.
של נוהג שיש אנשים שמאמצים.
יש אנשים שיותר קל להם שהאחריות לא עליהם לקבל החלטה, ויש כאלו שיותר קל להם שההחלטה בידיים שלהם כי הם מכירים הכי טוב את הסיטואציה.
ברור שאם את מתקשרת לשאול הם יענו למה ששאלת. נניח ואת מאלו שקשה להם להכיל שההחלטה עליהם. אז תשובה של שנה יש לך שקט תהיי רגועה, כשתגיעי לגשר הבא תתקשרי שוב, זו תשובה שמתאימה לך.
מי שלא זקוק להכוונה הזאת לא מתקשר.
כמו שאלות של טהרה למשל
וענו על זמן למניעה גם כשרק שאלתי משהו על כתמים תוך כדי גלולות והשאלה הייתה משהו אחר והם הוסיפו מעצמם ששנה אפשר למנוע ואזלשאול שוב (בלי ששאלתי על זה ספיציפית ! ) אז הסקתי שאכן צריך לשאול
חבל שתרגישי עוגמת נפש גדולה בגלל שרשור של זרים בפורום או בגלל תשובה של רב שענה לא בדיוק על מה שהטריד אותך.
גם בטהרה לא חייב להתייעץ עם רב,
אם יש ספק, שואלים,
אבל זה לא שיש חובה על עצם העלאת השאלה.
כלומר לא השאלה היא הכרח אלא קיום ההלכה הוא ההכרח.
לגבי מכון פועה- אני לא מתחברת לגישה שלהם בכלל. (לא מדברת על הפסיקה, בזה קטונתי להביע דעה, אלא ההתנהלות)
מכון פועה הם לא המענה ההלכתי היחידי.
מה מפריע לך בגישה שלהם?
מעניין אותי לשמוע כי הם המענה היחיד שלנו בכל התחום הזה, אם נלך פה לרב בשכונה הכל יהיה לא לא לא לא לא
אני למשל מתייעצת עם אפיקי מים, בראשות הרב פנירי
יש להם גם רבנים בהרבה מקומות שפוסקים לפי הגישה שלו
זה עניין של מודעות לאופציות הקיימות
וחוסר חשיבות למצב רגשי או לרבדים אחרים שמרכיבים את הסיפור.
כלומר למשל אם אני מרגישה כאב בלעשות הפסק, והרב אומר שצריך הפסק חדש, ואז ממשיך עם משפט שמשתמע ממנו שברור לו שאני עושה הפסק חדש כבר הערב,
אבל כואב לי כ"כ שאין שום סיכוי להתקרב למקום הערב ואולי גם מחר ומחרתיים.
אז אני מבינה שהרב לא לקח בחשבון שאם הפסיקה היא שאי אפשר להתיר, זה אומר שההפסק החדש ידחה בכמה ימים.
עכשיו יכול להיות שגם אם היה לוקח בחשבון הפסיקה הייתה אותה פסיקה,
אבל עצם זה שאני יודעת שהוא לא הבין את הסיטואציה עד הסוף,
אבל הרגשתי חוסר נעימות לומר את זה אחרי שבמפורש תיארתי לו את רמת הכאב,
והרגשתי כמו ילדה קטנה שלא מסוגלת לקבל לא ונשארתי עם עוגמת נפש שלא הבינו את הסיטואציה עד הסוף וזה אשמתי. ואז גם יש מצפון כי זה אומר שבהימנעות שלי מלהעמיד דברים על דיוקם אני מחמירה על בעלי גם והרגשתי שלא משנה מה, אני לא בסדר.
(וזה לא מקרה יחיד)
שורה תחתונה לא משנה מה הפסיקה, הדרך לא מתאימה לי ואין סיבה שארגיש שהסיטואציה מקטינה אותי ושאני תקועה עם פסיקה שאני מרגישה שלא משקפת את כל הסיפור, ומצד שני להחליט לבד לעשות משהו שונה מפסיקה שקיבלתי זה בעייתי.
יצא לי עם השנים לשאול כמה רבני קהילה ואצל אף אחד לא הרגשתי את הניתוק הזה מרבדים נוספים בסיפור.
יש כאלו שמכון פועה זו כתובת נהדרת בשבילם, הכל בסדר.
לי אישית לא התאים.
באסה על החוויה שלך.. מכירה כמה זה קשוח ההרגשה אחרי
אז אולי תלוי רב
לגבי כאבים- תמייידד אמרו לי לעשות בצורה שלא תכאיב
אפילו אם זה אומר לעשות ממש בקטנה
זה צריך להיכנס למכלול השיקולים שהיא לא יכולה להרשות לעצמה את הכאב הזה ומהבחינה של הכאב אין מנוס מלחכות כמה ימים.
עכשיו הדיון ההלכתי מה עושים.
אבל לא הגיוני שאשה אומרת שכואב לה וברור שהיא עושה הפסק חדש היום והשאלה רק איך.
זה כמו שאבוא לרופא והוא יתן לי כדורים, ואגיד לו שאני לא מצליחה לבלוע, והוא יגיד תכניסי עמוק לגרון.
אוקי ואם זה לא מצליח?
עכשיו השאלה הרפואית מה עושים עם הנתון שאי אפשר לבלוע כדור ולא להמשיך לדבר על המשך טיפול כשאני לא שם מבחינת בליעת כדורים.
פשוט הם מוסד גדול (ומבורך כן?) אבל מוצף בשאלות ונושאים והרבנים עושים משמרות, ומרגיש שיש להם מאגר תשובות מסויים והם לא מכירים לעומק את הזוג גם אחרי שמנסים להסביר… תחושה של זה מה יש… זה נורמלי לדמם זה נורמלי לחכות עוד כמה ימים וזה ההלכה…
ותשובות מבאסות שבקלות היה אפשר אחרת…
בתחילת הדרך רציתי לשאול אותם כי זה כמו אנונימי וזה נושאים לא נעימים
ואז הבנתי שאם אני רוצה שלווה בחיי הטהרה אני חייבת רב קבוע שמכיר ומלווה.
את יכולה לשאול את הרב האם יש צורך בשאלת רב לגבי זה.
ואם הרב אמר לך לשאול שוב בסיום השנה - כנראה כך ההנחיה ההלכתית.
ייתכן שיש גישות הלכתיות שסוברות שאין צורך בשאלה, הגישה שאני מכירה היא שמניעה היא בעיה הלכתית ולכן דורשת שאלת רב פרטנית לגבי המקרה שלכן.
אשמח לעוד כמובן
שואלת כשיש שאלה...
היו לי תקופות שהיה ברור שזה מה שצריך. מבחינה נפשית וגופני.
היה שמנענו כמעט 4 שנים רצוף ויש לנו רק ממין אחד.
אני מחליטה להסתכל על זה כעל החלטה שלי להכניס את ההלכה והקב''ה לחיים שלי
זה עוזר לי לעשות את זה בטוב
באיזה מקרה צריך לשאול
לדוג במראות, פעם ראשונה שיש מקרה שאני לא בטוחה אני שואלת-
אבל בסוף השיחה אני גם מבקשת לדעת מה עומד מאחורי התשובה ואני שואלת מפורש שאם יש מקרה דומה האם אני יכולה להסתמל על התשובה הזאת כמקרה מבחן ולהסיק ממנה הלאה
ובאיזה מקרים כן לחזור לרב
אותו דבר פה
ההיתר למניעה הוא לא לפי זמן
הוא לפי מצב
(הזמן הוא לרוב אינדיקציה חמצב מסוים כמו אישה אחרי לידה שעמוס לה וצריכה להתאושש, אבל עם עדין מורכב לה גם אחרי שנתיים- אז לשנתיים אין שום משמעות, הסיבה להיתר עדין קיימת)
אני מנחשת שאחרי בן ובת רוב הרבנים יגידו שכל עוד את מרגישה שאת רוצה להמשיך למנוע- אין בזה איסור
בטח ובטח שהרצון מגיע ממך (פרו ורבו זה חיוב לגבר...)
ותמיד זה לפי מה שהאישה מציגה לרב.
אני לא שמעתי אף פעם על אישה שאמרה שלא מתאים לה והרב אמר שכן בכל זאת...
הכל תלוי בכוחות הנפשיים והפיזיים של האישה.
מאוד נזהרים בזה.
בילד הראשון שאלתי באמת אחרי שנה אבל לא הייתה י סיבה באמת להפסיק, בתוך תוכי מסתבר שרציתי להפסיק
הפעם לא שאלתי.. בגיל שנה כבר היינו עמוק בתוך המלחמה עם בעל מגויס כשתפקדתי לבד והסבלנות שלי שאפה לאפס.. היה ברור לי מה הייתה התשובה
וגם הרגשתי שלא משנה מה יגידו אני לא יכולה להכנס להריון עכשיו
אבל ברור שהרב יגיד שאפשר
אבל אני יודעת שבספרי הלכה כתוב שצריך לשאול שאלת רב על מניעה...
אבל זה לא שהרב יגיד שאסור אל דאגה כל מי שאומרת שהוא יגיד שאסור
אם שומעים אישה שאין לה כח והיא צריכה הפסקה לא חושבת שרב יגיד לה אין ברירה אסור
אנחנו שואלים.
זה גם מה שאני מכירה שצריך... ואולי זה תלוי בפסיקות או בהחלטה של אנשים, אבל אנחנו ממש לא אנשים ששואלים על כל דבר....
כששאלתי את הרב על העניין הזה הוא אמר על עצמו שזה לא שהוא יגיד לזוג שלא רוצה הריון בואו תיכנסו להריון חייבים עכשיו... אלא שהמטרה של השאלה היא להכניס עוד שיקול למערכת השיקולים- השיקול ההלכתי והמצווה של פרו ורבו. להעלות עוד נקודת מבט שהיא חשובה לזוג דתי ולשים את הזמנים שבהם חושבים מחדש ולא ממשיכים במניעה מכח האנרציה.
ומאז קל לי יותר לשאול.
אז האמת שבשבילך אם יש רב שאת מתייעצת איתו קבוע, תעלי מולו את השאלה... אם תקבלי את התשובה שלו- מה טוב. ואם לא, תשקלי מפה מה את בוחרת לעשות.
תודה גם על הדעה הזו. אין לנו רב קבוע
האמת ראיתי שהרב אבינר אומר שכשיש את שני המינים אז הזוג מחליט כמה לרווח והעיקר לא לעצור לגמרי את הילודה. הוא כן כתב במאמר שלא הכוונה לרווחים של 10 שנים. שלחתי לו הודעה והוא אישר שהבנתי נכון.
אז נראה לי זה מה שנעשה
אבל מתלבטת אם לשאול רב שאנחנו מכירים מהישיבה מה הוא אומר
היה יום לא מוצלח, מלא מריבות, ילדים שהתעצבנו עליי כי הצבתי גבולות, בעל שעשה פרצופים (צודקים כמובן, וזה הכי דוקר) יותר מדי עבודה, מתבגרים שעולים על העצבים.
זהו, אין לי כוח.
מחפשת את גביע הגלידה @חגהבגה שולחת לי, אבל אני כבר לא אוכלת בשעות האלה...
היה יום מעיק ומתיש
לבעלי יש איזה פרויקט מטורף בעבודה אז הוא עבד כמעט 24 שעות ברצף מצאת שבת, חזר באמצע הצהריים ל3 שעות לישון אבל בגדול זהו
כמעט חיכיתי לאזעקות כדי שאראה אותו לחמש דקות.. ולא מספיק הבנתי שזה הולך להיות ככה...
ובמקביל יום ראשון הוא יום שתמיד מורכב לי
מלא אזעקות והתראות ושיבושים
והילדים מחורפנים ואו שהם רבים או שהם בוכים או שהם משתוללים לי על הראש
ולקינוח ניסיתי להכין ארוחת ערב שווה ושיהיה לנו קצת זמן ביחד
והתחרבש לי הלוז
ובעלי הלך לישון(באופן מוצדק, כאמור הוא היה ער מעל 24 שעות ואז ישן 3 שעות...)
ונשארתי לבד עם אוכל שווה אבל חמוץ לי בלב לאכול לבד.....
ואין אופק
ומחר יהיה שוב קשה.
יש פה פרחח קטן שעדיין ער!
אנחנו לא בבית משבת שעברה
הילדים הפוכים
התינוק רק רוצה ידיים
ובנוסף אני תמיד מתחלקת עם בעלי בחופשת הלידה ובגלל שאני יוצאת רק לחודש וחצי לא מביאים לי מחליפה
ואני בעבודה סופר חיונית והייתי אמורה לחזור בעוד שבוע ובעלי מגוייס
אז המנהלת שלי לוחצת בצדק אבל אין לי מה לעשות ומהבוקר אני עצבנית וזה כמובן משפיע על כולם ואז הכח מעצבן
היו פה איזה 4 אזעקות,
חזרנו במוצ"ש אחרי שבוע כמעט אצל המשפחה,
לרדת כל פעם עם ארבעה ילדים ובינהם תינוקת למקלט,
לכבס, לנקות את הבית, לקפל בגדים ועוד.
ילד שמאוד מאתגר אותי וכעסתי עליו הרבה,
וגם להיות איתם לבד בלי בעלי שעובד מחוץ לבית.
היה ממש לא פשוט..
מקווה לימים יותר רגועים
עשיתי תחרות צרחות עם בת שנתיים
והיה מביך ונורא ואיבדתי שליטה והלקיתי את עצמי וחוזר חלילה
בסוף ישבנו שתינו במיטה וחלקנו שקית דוריטוס דוחה שהיא מצאה והביאה לי
תזכורת למחר - רסקיו סביב השעון
מציעה אטנט.
גם הטייסים לאיראן אמרו שהם לוקחים את זה
זה בוסט אנרגיה
לא מתמכרים מפעמים בודדות
ותאמינו לי המשימה שלנו לא פחות מתישה משלהם.
אני לקחתי ראיתי ישועות
בזמן האחרון מאוד השתדלתי לעשות יותר ספורט
לפחות פעם בשבוע הליכה רצינית ועוד פעם אחת ספורט בבית.
ועכשיו פשוט לא מסוגלת, לצאת להליכה אני קצת חוששת
למרות שאין פה כמעט אזעקות אבל עדיין.
ולעשות ספורט בבית עם הילדים אין לי חשק.
ובא לי ממש לקנות לי ערימה של חבילות שוקולד...
אוףףףףף וזה ממש ממש ממש מבאס אותי
ועדיין לא גורם לי לעשות משהו באופן שונה.
היה יום סביר. למרות שהבעל מגויס והלמידנ מרחוק התחרבשה.
אבל בלילה האחרון היה קשוח אש. הילד בכה איזה 3 שעות (ב2 פעמים) והקטנה גם קמה הרבה. כמעט לא ישנתי.
ועכשיו זה חוזר על עצמו שוב. צרחות עד לב השמיים
חיבוק גדול.
הלוואי שיש משהו שיכול לעזור
לקרוא עיתון מטופש, קצת לבזבז זמן במחשב.
הלוואי כולנו נרגיש מחר טוב יותר ונזכה ממש מהר לראות את ביאת הגואל.
(ואז אהיה פנויה לכל העבודה שמחכה לי 😅)
קמנו כולנו מאזעקה ואני שונאת לקום עם הילדים ביחד תמיד קמה לפניהם
צללתי לעבודה במחשב בזמן שהם אוכלים תראש מסכנים
אכלתי מלא שטויות
עד שבאה הישועה - באתי לשים ראש רגע כמעט נרדמת - אזעקה😵💫
מפה לשם אני ערה עד עכשיו
הבית ג'וחה, לא הספקתי כלום לפסח, אפילו כביסות לא סיימתי לקפל ואני שוב פה גוללת..מחר יום חדש😑
ניקיונות, לימודים עם הילדים...
בפועל, כאבי תופת בבטן ואני מושבתת במיטה מתה מכאבים.
אם אני הייתי עם ניו בורן ועוד שני קטנטנים בבית וכולם בסוף יום בחיים אוי ואבוי למי שיעיז לתת לי בראש על משהו, חייו יהיו בסכנה.
את רק ילדת, שום חוברות וקריאה עכשיו😅
אני עם דלקת גרון משבת בצהריים (שארחתי!! אנשים בלי מקלט בסביבה.. לא שיש לנו ממד חלילה)
הילדים הפוכים ומחורפנים
הבייבית נזכרה שאם כולם בוכים היא גם רוצה וכל היום צריכה ידיים
לא אכלתי כלום נורמלי אפילו שהמקרר מלא משבת. קפה ושוקולד וקפה ושוקולד.
ולסיום סיומת- חזרו לנו האזעקות.
בת ה4 בחרדות לא נרדמה עד 11
ומאז לא ישנתי חצי שעה רצוף בגלל התינוקת
עד עכשיו, אמיתי אמיתי.
והיה מלאאאאאא התרעות הלילה, ב"ה כמעט בלי אזעקות אבל אני נגמרת מזה נפשית.
והגדול הלא גדול מפתח פחדים בדרך שלו ועכשיו מזדנב אחריי בכל מקום בבית ואם אני לא צועקת כמה דקות הוא אומר לי שהוא בלחץ מרב שאני שקטה...
אה, ולסיום סיומת בעלי נדבק ממני! וגבר חולה כידוע זה הרבה יותר חמור מאשה יולדת+ חולה.
נכון כיף לנו?
שייך פשוט לכבות אותם? אצלנו גם יש המון התרעות בלי אזעקות ופשוט כיביתי. לא רואה שום עניין מלקום בלילה בלי סיבה...
וחיבוק לך על השאר, נשמע קשוח
צריכים את הזמן להוריד ה4 ילדים אמן שישנים למקלט
צריכה את עזרתכן איך לתווך לבעלי את האירוע
אני דקה וחצי אחרי לידה עם כמה פיצים מתארחים. לא התאוששתי עדיין ואני מניקה את הניובורן 24/7, היום על שעתיים וחצי שעות שינה כשהכרחתי אותו בלילה להתמודד איתה בלילה כדי שיהיה לי את השעתיים האלה.
הוא חזר ללמוד בזום. אני שומרת על הילדים וזה סופר אינטנסיבי, מסדרת אחריהם, מבשלת להם, מגישה. מניקה מחתלת מחליפה בגדים ושומרת ש"הגדולים" לא יפגעו בה.
בעצמי אין לי ממש מה לאכול, היום ארוחצ הייתה לי שוקולד שקיבלתי במשלוח מנות הבודד שלי וקפה שלא הצלחתי לשתות. כי מתארחים וכשלפ פה כבר ואין מצרכים למרות שקונים.
גם לשתות לא ממש הצלחתי.
התאמצתי מאוד! וההוכחה-חוזרים לי כתמים חד פעמיים במקרים כאלה.
בעלי לא מבין אותי בהרגשה שלי. בגלל שיש זמנים שהוא מאוד נוכח עם הילדים הוא בטוח שזה לא מובן מאליו שהוא עוזר ושאני צריכה להגיד תודה ולשתוק. מבחינתו אני אמורה לתפקד כאחת האדם. אז מה אם אני ממלמלת שטויות על רצפת האגן ועל משכב לידה הוא חושב שזה חארטה. אין לו את ההבנה מה זה להיות אחרי לידה (לידה קשה!)
הוא ישר זורק הכל ואומר שאין בעיה אבל אני לא יכולה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" ושהוא יפסיק את הלימודים לאלתר.
אציין שהוא לא מאוד שמח בלימודים ורוצה לעשות משהו אחר גם ככה, אבל גם אילו היה מפסיק לחלוטין ללמוד (למה צריך?! יש הקלטות ויכול להשלים כשבא לו) הוא היה חופר לי לעשות את הדבר השני שרצה ולא באמת ישחרר אותי קצת לנשום
וגם חסרה לי ההתעניינות הבסיסית, שלא תמיד הייתה כי הוא טיפוס כזה שצריך ללמד אותו מה אישה צריכה מגבר ולא תמיד אני פנויה בשיא כוחי לתווך גם את הצורך הזה
עייפה רעבה ועצבנית מהסיטואציה.
ועוד הסביבה טורחת להגיד לי כל פעם כמה שאני ברת מזל שהוא ככה איתי ונוכח.
הלוואי שמישהי קראה אותי
לא הוא צריך לבחור אלא היא.
אם הוא יבחר לא לשמור על הגוף שלה? היא צריכה לבחור ולהחליט ולעשות כל מה שצריך בשביל לגרום לזה לקרות- עם שיתוף פעולה שלו או בלעדיו.
טוב אז כנראה שהשבוע לא חוזרים, אין להם זום או משהו, ואין ילדים גדולים שיעסיקו.. בעלי עובד משרה מלאה ומגיע רק בלילה.וגם הרכב אצלו כל היום…
טונות אזעקות חשוב לציין ובלי ממד…
לא נגיש לי לנסוע לקנות חומרי יצירה או משהו.
לצאת לגינה לא אספיק להכנס איתם למקלט בזמן.
יש שכנים לשחק אבל זה שעה שעה וחצי ביום נגיד.
מסכים לא רוצה יותר מידי.
משחקים שיחקנו בהכל.. הם כבר מטפסים על הקירות.
איך מתמודדות?
יודעות על מקומות להזמין מהם ערכות יצירה אולי אבל שבאמת מעסיקות?
לא עולה לי רעיונות…
ומה עם פסח השם יודע
ובלי שעות שינה כל זה 
אצלי הבן בגיל 4 כל הזמן עסוק עם צבעים ודפים
קניתי לו חוברות צביעה היה בעננים
לפעמים מגוון עם מדבקות מכל הסוגים.
הקטנה בת שנתיים משחקת הרבה במגנטים
עכשיו הזמנו לה במשנת יוסף בימבה, בטח זה גם יעסיק אותה מלא.
אה והגדול שלי ירד היום לשביל ליד הבית עם השכנים
והם ציירו על המדרכה עם גירים, הוא היה מאושר.
שיח סודחידות עם ציורים במעטפות, כל ציור מראה על המקום בו מוחבאת המעטפה הבאה, ובסוף מקבלים הפתעה כלשהי.
מסלול מכשולים
לנסות לעשות לו"ז שייתן להם עוגן וגם לך יעשה סדר.
ארוחת בוקר
תפילה וקצת שירים
פעילות תנועה
משחק לבד
ארוחת עשר
סרט / משחק במחשב
יצירה
ארוחת צהריים
משחק לבד
הפעלה שלך (חפש ת'מטמון, חבילה עוברת, מסלול מכשולים וכו')
מקלחת ארוכה (אמבטיית משחקים משותפת, צבעי ידיים במקלחת וכו')
ארוחת ערב
משחק לבד
סיפור לפני השינה
לישון
שיח סודאבל באמת הארת את עיני שאין לנו סדר יום מסודר
כי אין יום ולילה .. אבל אולי צריך באמת לעשות משהו כמו לו"ז יומי שכן אפשרי
יש מצב שהוא חוזר יום אחד יותר מוקדם?
כדי באמת ללכת להביא קצת תעסוקה (אותי זה מציל פה)
האמת שאפשר לנקות איתם ביחד לפסח
שלי מגיל 3 מרוקנים מגירות ומנגבים, מביאים לי דברים
שימי להם מוזיקה קצת
אנחנו עושים הרבה משחקי ספורט
חלק מול יוטיוב- רועיקי מצחיקי וכאלה
היום בנינו מסלולי מכשולים וקפצנו בינהם
זה כל מה שלוקח את הזמן
אחלה תעסוקה
אנחנו עשינו לקראת פורים -
הדפסתי הרבה 'ציפורים' (זה יכול להיות כל דבר שמחליטים, אצלנו זה מה שבחרנו), והחברתי בכל מיני מקומות בבית. כל פעם כשמוצאים ציפור - כולם מקבלים שוקולד צ'יפס.
אצלנו זה ממש יצא חמוד, מרים את המצב רוח כל פעם כשמישהו מוצא ציפור... (ואפשר גם להחביא מחדש ציפורים שנמצאו קודם).
בעצם זה לא ממשש עונה על השאלה הפותחת כי זה לא לגמרי תעסוקה. זה יותר משהו שמלווה לאורך הימים ומוסיף קצת עניין ומצב רוח טוב.
אולי יש שכנים שיש להם חומרי יצירה להשאיל לך?
שמתכוונים להחזיר מוסדות עם מיגון ברביעי כבר, בהתאם להערכת מצב של פיקוד העורף
הדגש הוא - דיפרנציאלי לפי אזורים מטווחים יותר או פחות, קודם ילדי חינוך מיוחד וגנים ממוגנים וכו'
אבלל
זה נשמע הגיוני למישהו?
עדיין יש אזעקות
מה לשלוח ילדים במצב הזה?
מה אתן חושבות?
8:00:
אמא קמה, שמחה שהקדימה את רוב הילדים.
יושבת להתחיל לעבוד.
בינתיים ילדונת מתעוררת, הולכת עם אבא לרופא - השקט נמשך.
ואז תינוקת מתעוררת - מתעקשת להיות על הידיים כל הזמן, אז אמא מנסה לתמרן בינה לבין המחשב.
9:00:
ילדים נוספים מתעוררים, אמא נזכרת שהם קיבלו מערכת שעות ללמידה מרחוק.
ילד א': "לא רוצה, הכנתי לעצמי מערכת שעות!"
בחורונת: "אבל למה הם לא שלחו קודם הודעה בטלפון??"
ילד ג': "אני רוצה לעשות במחשבבבבב!"
10:00:
ילד א' יושב בסוף לשיעור מול המחשב. ילדה ד' מתקשרת לחברה כדי ללמוד איתה מרחוק. המורה של ילד ג' מתקשר בשיחת וידאו לכל הכיתה ואמא מוותרת על הטלפון שלה לטובתו.
10:30:
שני ילדים נוספים מפציעים. ילד ה' גילה שהפסיד שיעור חי. ילד ו' נהנה מהחופש שנותנים לו מהלימודים.
בכיתה של ילד ג' עוד פעם מתקשרים בשיחת וידאו.
11:00:
אמא סיימה לעבוד לבוקר זה ב"ה.
בכיתה של ילד ג' שוב מתקשרים בשיחת וידאו. לפני כן נשלח דף עבןדה בקבוצה. ילד ג' מכריז שהוא לא עושה כלום!
בינתיים חברה של הילדונת מהגן מתקשרת, רוצה לדבר איתה. בפועל חוזרת שוב ושוב ושוב על שמה של הילדונת, ולא מדברת. הילדונת מצידה תורמת את המידע: "יש לי מדבקות!" וחוזרת עליו שוב ושוב ושוב.......
11:30:
מיליון שיחות וידאו שלא נענו מהכיתה של ילד ג'. ילדה ז' נכנסת לשיעור חי בטלפון. ילדה ד' מחכה לתורה. בחורנת מחליטה בכלל לצאת להתנדבות. ילד ה' מסתובב סביב עצמו. ילד א' מסיים את השיעור, הולך לבלות. ילד ו' ממשיך ליהנות מהחופש שלו.
ואמא, וגם אבא -
😵💫🥴🤭😅😬🤣🙃🥴🥴🥴🥴🥴
לאחת מהן ברגיל ממש קשה לקום. לכן השתעשעתי מה"פתרון" הזה.
לק"י
רציתי חולצות לבני הבית....
והלוואי שאמצא בגד לי ולבת הגדולה מהשתיים.
ושיהיה אפשר לחפש בלי טילים מעופפים😅
נראה לי זמן מעולה לשרשור ממים על המצ"ב..
גביע של גלידה שווה כמובן
אם פגעו בפס הייצור של וופל לימון - זה ממש פגיעה בשרשרת האספקה הציונית
🤣🤣
אני חייבת ממ"ד ולא מוצאת בית עם ממ"ד
הילדים לא מוכנים לרדת למקלט
אנחנו לא מספיקים גם תוך 10 דקות
הילדים בוכים
לא מוכנים לנעול נעליים
לא יכולים להרים את כולם
יש לי תינוקת פיצית
שניה אחרי לידה
ולא מצליחה
אני פשוט לא מצליחה
מה עושים
מרגישה חלשה ברמות
כל הגוף מפורק
מפורקקקקקק
חיבוק גדול!
אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?
יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם?
שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.
אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.
באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.
אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...
(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).
להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית
אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת
מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️
ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..
לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן
אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...
או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה
ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.
נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..
ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.
בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..
וחיבוק ענק ענק!!!!
גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!
בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!
@ואילו פינו גם לך אהובה!!!
פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?
ללכת עם כולם לא רלוונטי
אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.
זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה
הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.
ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!
הכי הרבה הגרב תיקרע אבל אפשר
אין גשם עכשיו
אתם בבניין עם מעלית? אולי לקנות עגלול כזה ולשים בו את כולם ולהסיע אותם לממד?
לא זוכרת אפילו פעם אחת שנכנסה זכוכית..הם פשוט אוהבים וכל עוד זה לא ללכת מרחקים הכל בסדר .
פשוט נראה לי שזה קצת לא הגיוני להתעקש על נעלים מחשש מאוד רחוק תכלס..
יש מקומות שבהם זכוכיות בדרך למקלט זה חשש קרוב,
אם חייב נעליים אולי אפשר לשים כפכפים/סנדלים שיותר מהר לשים.
אני חושבת שאם לך זה הכרחי נפשית לרדת למקלט
אז אני בניגוד למה שכולם כתבו פה-
היתי בלי קשר אוספת את כולם מסבירה להם שכשאמא אומרת שצריך לרדת למקלט אז חובה לרדת איתה וזה לא נתון לדיון מסבירה להם שלהיות בבית כשיש אזעקה זה סכנת חיים ואפשר להפצע מאוד קשה וכואב. ולכן את לא מוכנה יותר להתוכח עם אף אחד.
בעיני קצת להפחיד אותם במובן של להבין שזה לא בדיחה ושמדובר פה במצב סכנה זה הכרחי.
ולא ברור לי כל כך מה ההתרחשות בסיטואציה-אבל בעיני לא צריך להתארגן בכלל ..רק לרדת . ככה עם פיג'מה ובלי נעליים..למה צריך נעליים?🫣
וכדי לא להתעסק רק בלשכנע היתי פשוט קונה תיבת הפתעות מיוחדות שיורדת איתך למקלט והילדים יודעים שמי שיורד יפה מקבל. אפשר גם משחק מיוחד שמחכה שם
שלא קמים בלילה?
זה אחרת באמת
כמה ילדים ובני כמה?
בעלך לא בבית?
היתי מבקשת משכן שיכל להכנס ולרדת איתך
אחרת ואין פתרון -אז התשובה היא להאמין בהשגחה פרטית
אני אגב נוהגת ככה כל המלחמה כמעט כי המקלט זה לנסוע ולאו דוקא להגיע בכלל
וכשבעלי היה מגוייס וגם עכשיו כשפה לא מסוגלים לחיות ככה להעיר ולסחוב אותם ..הם לא מעט ואין יכולת כזאת ..ורוב הסיכויים למצוא את עצמינו באוטו בזמן שאחרי האזעקה
אז יש ים כרגיל בבית וזהו
אבל בעיני המפתח זה שאם זה מה יש -אז לשנות גישה פנימית וללמד את עצמינו להיות ברוגע כמה שניתן
אם עשית את כל ההשתדלות אז אפשר לתת לה' את השאר
זאת דעתי
היא אם אתם מצליחים לשמור על ההנחיות
כרגע נראה שלא, מטעמים מובנים
מה מכאן?
לאבד את זה?
שקלתם לישון כבר במקלט מראש? כי אם לא זה, או לעבור מחר לדירה עם ממד, אני תוהה מה את משיגה מכל הלחץ הזה כרגע
לצאת מהבית אחרי שהאזעקה נגמרת זה גם מסוכן..
שואלת באמת כדי להבין מה אפשר להציע מלבד פתרון פרקטי שכרגע לא הולך ככ..♥️
אני חושבת שתנסי למצוא מישהו שאת יכולה לעבור לגור אצלו לשבוע הקרוב
תתחילי מהמשפחה הקרובה: הורים שלך, שלך בעלך, אחים אחיות שלכם, דודים שלכם.
ממש להרים טלפון לספר מה המצב אצלכם ולבקש לבוא להיות אצלם תקופה.
יכולה גם לכתוב בקבוצות של העבודה, שכנים, חברים שאתם מחפשים מקום להתארח אצלו כמה ימים.
אני בטוחה שתמצאו בסוף.
ואפשר אחרי כמה ימים לעבור למקום אחר כדי לא להרגיש שאתם נטל על מישהו מידי הרבה זמן.
נכון זה לא נעים ולא נח בכלל.
אבל בעיניי זה נשמע ממש בלתי אפשרי
להורים שלנו אין ממ"ד
אין אחים או אחיות נשואים
ובעבודה או חברים לא יכולים לארח משפחה גדולה ברוך ה'
יש הרבה קבוצות
מקווה שתהיה תועלת♥️
וז המצב
הייתי פשוט נשארת בבית במקום הכי מוגן שלו
ומתפללת
נגיד מצפה רמון?
ראיתי פרסומים על צימרים שם
ואין שם כמעט אזעקות
