שכל עוד אני מיניקה או עד שנתיים מהלידה- אין שום בעיה למנוע ולא צריך לשאול כל לידה מחדש. 

(בהנחה שיש בן ובת)

יש לנו בן ובת

לגבי ההנקה יעני אם מניקים יותר משנתיים?

ולא יודעת, לא יצא לי להניק יותר משנתיים בלי שרציתי הריון נוסף, אז לא התעמקתי...

ומזדהה איתך לגמרי בקושי שבשאלת רב בנושא הזה, בניגוד לנושאים אחרים

אישי, נפשי, זוגי, פיזי - קיבלתי התוויית דרך

משם כבר לא רואה סיבה לשאול כל שנה מחדש,במיוחד כשיש לי בן ובת כבר. ב״ה. 

אבל עם הרב שלנו שמכיר אותנו ואת הסיפור והמצב שלנו.

לא עם רב רנדומלי ממכון פועה.. בעיני זה כן פרמטר חשוב.

זה הרבה יותר בנחת עם המניעה..

אנחנו מנענו קצת יותר משנתיים בלי לשאול רב אחרי שנה.. 

זאת אומרת אני מבינה שיש את המצוה של פרו ורבו וכו וכו

אבל מה אשה אשמה שנולדים לה ילדים כולם מאותו המין??

אז כדי שהבעל שלה יקיים את המצווה בהידור היא צריכה להמשיך ללדת בלי הגבלה עד שאולי יולד לה בת/בן??

בתור אמא ל5 בנים העניין הזה מעצבן אותי 

אבל אני יודעת שאף אחד לא אשם בזה 😃

סתם קפץ לי הנושא 

ובחיים לא הייתי מפסיקה מניעה בגלל החלטה של מישהו אחר....

ב"ה היו לי בן ובת צפופים על ההתחלה כך שבכ"מ ישר נפלתי להגדרה הלכתית יותר פשוטה אבל למדתי את הנושא כדי להבין מה ההלכה אומרת (אנחנו פוסקים לפי פניני הלכה זה מפורט וברור שם מאוד)

ובכל פעם שבחרתי להפסיק מניעה זה היה רק כי היה לי רצון ויכולת, וגם לבעלי.

אני לא מרגישה שההלכה שמה לי סטופר. אני מרגישה שהיא שמה לי יעד או תמרור לאן לכוון בעז"ה בהתאם לכוחות וליכולות

ואני אישית לא מרגישה שיש לרב דווקא בשאלה בינאישית מה להוסיף לי בנושא הספציפי הזה.

בראשון הקפדתי לשאול, למרות שהתשובה היתה ידועה מראש- היתה הנחיה רפואית מאוד ברורה להימנע מהריון.

בילד השני שאלתי, עם פירוט על האתגרים סביב ההריונות והלידות (סיבוכים בלי סוף..) ורב של מכון פועה אמר לי ישר שאני יכולה למנוע שלוש שנים.

מס' שלוש גם שאלתי, וקיבלתי הנחיה די דומה, בפועל מנעתי ליותר. לא נראה לי קריטי. ההנחיה היא כדי להתאושש פיזית ונפשית. אם אני במקום נפשי כזה שאני לא מסוגלת לחשוב בכלל על הריון נוסף אז אני לא אפסיק למנוע. אח"כ כבר לא שאלתי..

ואצל הילד הראשון שאלנו רב, הייתי אחרי קיסרי

ומשום מה חשבנו שחייבים לקבל היתר בשביל למנוע אחרי קיסרי

אח"כ כבר לא שאלנו רב על זה

אם הרב יגיד לנו לא למנוע, אז נאלץ לעבור על דברי הרב

נראה לי יותר גרוע.

מונעת כל זמן שמרגישים צורך 

אנחנו חרדים ליטאים הכי מיינסטרים שיש, בכוונה מציינת את זה.

בעלי אברך רציני במיר, מקפיד על קלה כבחמורה.

והוא סובר שלא צריך בכלל לשאול רב.

הקב"ה נתן לנו את הכלים והיכולות להבין בעצמנו מתי זה נכון למנוע ומתי צריך להפסיק.

מסייגת מקרים בהם זה לא ברור והזוג רוצה להתייעץ ולקבל הכוונה.

כל עוד ברור שאין מסוגלות באחד המישורים, לדעת בעלי מותר ואפילו צריך למנוע.

ולא של האישה

כך שפחות בעייתי לאישה למנוע.

בעלי גם סובר כך שאין שאלה בכלל

לכן לא שואלים וזהו..

מעולם לא שאלנו רב על מניעה ואין הכרח כזה.

יש הלכה ויש כללים, אם לא מתמצאים בהלכה או עולה ספק, שואלים רב כדי לעזור לנו לדעת.

כל פעם שהתקשרתי להתייעצות אחרת בקשר למניעה ישר הם אמרו לי שנה את יכולה ואז להתקשר שוב…

אבל זה לא הכרח. זאת בחירה ואורח חיים.

יש כאלו שלא סוגרים עסקאות כלכליות בלי אישור מרב ויש כאלה שלא סוגרים שידוך ויש הכל מהכל.

אבל זאת לא ההלכה במובן של דין.

של נוהג שיש אנשים שמאמצים.

יש אנשים שיותר קל להם שהאחריות לא עליהם לקבל החלטה, ויש כאלו שיותר קל להם שההחלטה בידיים שלהם כי הם מכירים הכי טוב את הסיטואציה.

ברור שאם את מתקשרת לשאול הם יענו למה ששאלת. נניח ואת מאלו שקשה להם להכיל שההחלטה עליהם. אז תשובה של שנה יש לך שקט תהיי רגועה, כשתגיעי לגשר הבא תתקשרי שוב, זו תשובה שמתאימה לך.

מי שלא זקוק להכוונה הזאת לא מתקשר.

כמו שאלות של טהרה למשל

וענו על זמן למניעה גם כשרק שאלתי משהו על כתמים תוך כדי גלולות והשאלה הייתה משהו אחר והם הוסיפו מעצמם ששנה אפשר למנוע ואזלשאול שוב (בלי ששאלתי על זה ספיציפית ! ) אז הסקתי שאכן צריך לשאול

חבל שתרגישי עוגמת נפש גדולה בגלל שרשור של זרים בפורום או בגלל תשובה של רב שענה לא בדיוק על מה שהטריד אותך.

גם בטהרה לא חייב להתייעץ עם רב,

אם יש ספק, שואלים,

אבל זה לא שיש חובה על עצם העלאת השאלה.

כלומר לא השאלה היא הכרח אלא קיום ההלכה הוא ההכרח.

לגבי מכון פועה- אני לא מתחברת לגישה שלהם בכלל. (לא מדברת על הפסיקה, בזה קטונתי להביע דעה, אלא ההתנהלות)

מכון פועה הם לא המענה ההלכתי היחידי.

מה מפריע לך בגישה שלהם?

מעניין אותי לשמוע כי הם המענה היחיד שלנו בכל התחום הזה, אם נלך פה לרב בשכונה הכל יהיה לא לא לא לא לא

אני למשל מתייעצת עם אפיקי מים, בראשות הרב פנירי

יש להם גם רבנים בהרבה מקומות שפוסקים לפי הגישה שלו

זה עניין של מודעות לאופציות הקיימות

וחוסר חשיבות למצב רגשי או לרבדים אחרים שמרכיבים את הסיפור.

כלומר למשל אם אני מרגישה כאב בלעשות הפסק, והרב אומר שצריך הפסק חדש, ואז ממשיך עם משפט שמשתמע ממנו שברור לו שאני עושה הפסק חדש כבר הערב,

אבל כואב לי כ"כ שאין שום סיכוי להתקרב למקום הערב ואולי גם מחר ומחרתיים.

אז אני מבינה שהרב לא לקח בחשבון שאם הפסיקה היא שאי אפשר להתיר, זה אומר שההפסק החדש ידחה בכמה ימים.

עכשיו יכול להיות שגם אם היה לוקח בחשבון הפסיקה הייתה אותה פסיקה,

אבל עצם זה שאני יודעת שהוא לא הבין את הסיטואציה עד הסוף,

אבל הרגשתי חוסר נעימות לומר את זה אחרי שבמפורש תיארתי לו את רמת הכאב,

והרגשתי כמו ילדה קטנה שלא מסוגלת לקבל לא ונשארתי עם עוגמת נפש שלא הבינו את הסיטואציה עד הסוף וזה אשמתי. ואז גם יש מצפון כי זה אומר שבהימנעות שלי מלהעמיד דברים על דיוקם אני מחמירה על בעלי גם והרגשתי שלא משנה מה, אני לא בסדר.

(וזה לא מקרה יחיד)

שורה תחתונה לא משנה מה הפסיקה, הדרך לא מתאימה לי ואין סיבה שארגיש שהסיטואציה מקטינה אותי ושאני תקועה עם פסיקה שאני מרגישה שלא משקפת את כל הסיפור, ומצד שני להחליט לבד לעשות משהו שונה מפסיקה שקיבלתי זה בעייתי.

יצא לי עם השנים לשאול כמה רבני קהילה ואצל אף אחד לא הרגשתי את הניתוק הזה מרבדים נוספים בסיפור.

יש כאלו שמכון פועה זו כתובת נהדרת בשבילם, הכל בסדר.

לי אישית לא התאים.

באסה על החוויה שלך.. מכירה כמה זה קשוח ההרגשה אחרי

אז אולי תלוי רב

לגבי כאבים- תמייידד אמרו לי לעשות בצורה שלא תכאיב

אפילו אם זה אומר לעשות ממש בקטנה

זה צריך להיכנס למכלול השיקולים שהיא לא יכולה להרשות לעצמה את הכאב הזה ומהבחינה של הכאב אין מנוס מלחכות כמה ימים.

עכשיו הדיון ההלכתי מה עושים.

אבל לא הגיוני שאשה אומרת שכואב לה וברור שהיא עושה הפסק חדש היום והשאלה רק איך.

זה כמו שאבוא לרופא והוא יתן לי כדורים, ואגיד לו שאני לא מצליחה לבלוע, והוא יגיד תכניסי עמוק לגרון.

אוקי ואם זה לא מצליח?

עכשיו השאלה הרפואית מה עושים עם הנתון שאי אפשר לבלוע כדור ולא להמשיך לדבר על המשך טיפול כשאני לא שם מבחינת בליעת כדורים.

פשוט הם מוסד גדול (ומבורך כן?) אבל מוצף בשאלות ונושאים והרבנים עושים משמרות, ומרגיש שיש להם מאגר תשובות מסויים והם לא מכירים לעומק את הזוג גם אחרי שמנסים להסביר… תחושה של זה מה יש… זה נורמלי לדמם זה נורמלי לחכות עוד כמה ימים וזה ההלכה…

ותשובות מבאסות שבקלות היה אפשר אחרת…

בתחילת הדרך רציתי לשאול אותם כי זה כמו אנונימי וזה נושאים לא נעימים

ואז הבנתי שאם אני רוצה שלווה בחיי הטהרה אני חייבת רב קבוע שמכיר ומלווה.

את יכולה לשאול את הרב האם יש צורך בשאלת רב לגבי זה.

ואם הרב אמר לך לשאול שוב בסיום השנה - כנראה כך ההנחיה ההלכתית.

ייתכן שיש גישות הלכתיות שסוברות שאין צורך בשאלה, הגישה שאני מכירה היא שמניעה היא בעיה הלכתית ולכן דורשת שאלת רב פרטנית לגבי המקרה שלכן.

אשמח לעוד כמובן

שואלת כשיש שאלה...

היו לי תקופות שהיה ברור שזה מה שצריך. מבחינה נפשית וגופני.

היה שמנענו כמעט 4 שנים רצוף ויש לנו רק ממין אחד.

אני מחליטה להסתכל על זה כעל החלטה שלי להכניס את ההלכה והקב''ה לחיים שלי

זה עוזר לי לעשות את זה בטוב

באיזה מקרה צריך לשאול

לדוג במראות, פעם ראשונה שיש מקרה שאני לא בטוחה אני שואלת-

אבל בסוף השיחה אני גם מבקשת לדעת מה עומד מאחורי התשובה ואני שואלת מפורש שאם יש מקרה דומה האם אני יכולה להסתמל על התשובה הזאת כמקרה מבחן ולהסיק ממנה הלאה

ובאיזה מקרים כן לחזור לרב

אותו דבר פה

ההיתר למניעה הוא לא לפי זמן

הוא לפי מצב

(הזמן הוא לרוב אינדיקציה חמצב מסוים כמו אישה אחרי לידה שעמוס לה וצריכה להתאושש, אבל עם עדין מורכב לה גם אחרי שנתיים- אז לשנתיים אין שום משמעות, הסיבה להיתר עדין קיימת)

אני מנחשת שאחרי בן ובת רוב הרבנים יגידו שכל עוד את מרגישה שאת רוצה להמשיך למנוע- אין בזה איסור

בטח ובטח שהרצון מגיע ממך (פרו ורבו זה חיוב לגבר...)

ותמיד זה לפי מה שהאישה מציגה לרב.

אני לא שמעתי אף פעם על אישה שאמרה שלא מתאים לה והרב אמר שכן בכל זאת...

הכל תלוי בכוחות הנפשיים והפיזיים של האישה.

מאוד נזהרים בזה. 

בילד הראשון שאלתי באמת אחרי שנה אבל לא הייתה י סיבה באמת להפסיק, בתוך תוכי מסתבר שרציתי להפסיק

הפעם לא שאלתי.. בגיל שנה כבר היינו עמוק בתוך המלחמה עם בעל מגויס כשתפקדתי לבד והסבלנות שלי שאפה לאפס.. היה ברור לי מה הייתה התשובה

וגם הרגשתי שלא משנה מה יגידו אני לא יכולה להכנס להריון עכשיו

אבל ברור שהרב יגיד שאפשר

אבל אני יודעת שבספרי הלכה כתוב שצריך לשאול שאלת רב על מניעה... 

אבל זה לא שהרב יגיד שאסור אל דאגה כל מי שאומרת שהוא יגיד שאסור

אם שומעים אישה שאין לה כח והיא צריכה הפסקה לא חושבת שרב יגיד לה אין ברירה אסור

אנחנו שואלים.

זה גם מה שאני מכירה שצריך... ואולי זה תלוי בפסיקות או בהחלטה של אנשים, אבל אנחנו ממש לא אנשים ששואלים על כל דבר....

כששאלתי את הרב על העניין הזה הוא אמר על עצמו שזה לא שהוא יגיד לזוג שלא רוצה הריון בואו תיכנסו להריון חייבים עכשיו... אלא שהמטרה של השאלה היא להכניס עוד שיקול למערכת השיקולים- השיקול ההלכתי והמצווה של פרו ורבו. להעלות עוד נקודת מבט שהיא חשובה לזוג דתי ולשים את הזמנים שבהם חושבים מחדש ולא ממשיכים במניעה מכח האנרציה.

ומאז קל לי יותר לשאול.

אז האמת שבשבילך אם יש רב שאת מתייעצת איתו קבוע, תעלי מולו את השאלה... אם תקבלי את התשובה שלו- מה טוב. ואם לא, תשקלי מפה מה את בוחרת לעשות.

תודה גם על הדעה הזו. אין לנו רב קבוע

האמת ראיתי שהרב אבינר אומר שכשיש את שני המינים אז הזוג מחליט כמה לרווח והעיקר לא לעצור לגמרי את הילודה. הוא כן כתב במאמר שלא הכוונה לרווחים של 10 שנים. שלחתי לו הודעה והוא אישר שהבנתי נכון.

אז נראה לי זה מה שנעשה

אבל מתלבטת אם לשאול רב שאנחנו מכירים מהישיבה מה הוא אומר

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט

אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים