מהאוכל שאשתו מכינה לו,

מהשכר שהוא מקבל מהבוס,

וגם בחיי האישות ובכל נושא אחר...

לא יכול להתלונן על כך שהצד השני לא משפר ומשתפר.

אז בתור התחלה, לא הייתי ממשיך לעשות את עצמי...

פשוט לא אומרת בסוף שאני לא מרוצה

אבל ממשיכה לנסות להכווין

ועדיין זה לא קורה ומתסכל נורא

אפשר גם לעשות ביחד או לחוד קורס אינטרנטי, יש של בני הזוג שומר/ בני הזוג קליין ועוד. (לא מכיר ספציפית ולא יודע אם חותם על כל מילה, אבל בגדול הם גם יראי שמיים וגם מקצועיים).

תנסי להיות ספציפית איתו, להגיד לו לפני מה ואיך בדיוק את רוצה.

"מאמייייייי, יודע מה בא לי? בא לי XXX שנעשה ביחד. אני חולה עליך, מצ'וגעת עליך, אין כמוך בעולם, אבל חסר לי כמה דברים בסגנון מה שאמרתי לך. בוא ננסה לממש את זה. יהיה כיף, מבטיחה".

כמובן זה גם תלוי כמה אתם דוסים אז תתאימי את הניסוח לאורח החיים שלכם. וכמובן לא לבוא ממקום ביקורתי אלא ממקום אוהב ומכבד.

אם את אומרת מה את רוצה, ועדיין לא מסופקת (בהנחה והבקשה שלך מתקיימת),

נשמע שאולי את לא בדיוק יודעת מה יעשה לך טוב.

והגיוני גם שזה השתנה עם השנים, ולכן מה שאת רגילה אליו כבר לא עובד.

אני לא חושבת שיש טעם לבוא ולהנחית עליו את האמירה שאת לא מסופקת.

כן רואה הרבה טעם לבקש גיוון וחידוש (עם הצעות קונקרטיות), בשביל לגלות מחדש מה יענג אותך.

ולהפסיק להעמיד פנים.

בעיניי זה לא מכבד אותו, ולא נותן לו פידבק אמיתי על המציאות.

אני יודעת מה עושה לי טוב

ולא מתביישת

לא אומרת לו כי אני פוחדת לפגוע בו ובגבריות שלו ולערער אותו

מבחינתו זה יפול עליו כרעם ביום בהיר.

הוא חושב שבתחום הזה אנחנו מושלמים ומסופק מאוד.

אני ינסה אולי להעביר את הדברים יותר בפירוט

ומבלי להתייחס למה קרה או לא קרה בעבר

יותר להתמקד בעתיד

תודה לכולם

אם התקשורת ביניכם טובה (היא אכן?) זה אמור לעזור 

ואמרתי ברגישות בשביל לא לפגוע מה אני צריכה ואז גם הוסבר לו בטיפול זוגי שאני לא מסופקת, וכמה זה חשוב והכל דובר בפרטי פרטים.

ועדיין לא עזר

וניסיתי לא להעמיד פנים

וזה גם לא עזר

הוא ממשיך ומתעלם מזה,

מבחינתו הכל מושלם

ואני סובלת.

זה עוד יותר תסכל ופגע אחרי שהסברתי וביקשתי וברור עכשיו שהוא יודע

ופשוט לא אכפת לו, זה לא מעניין אותו.

אחרי כל המאמצים להסביר ולבקש וטיפול והוא ממשיך כאילו כלום לא נאמר, זה עוד יותר הרחיק אותי ממנו אלפי שנות אור.

לפעמים נדמה שהיה עדיף לשתוק.

אצלך נשמע שזה כן חשוב לו, אז כדאי להשתדל. 

אכפת לו ואני בטוחה שהוא ינסה

פשוט לא רוצה לתת לו תחושה שהוא לא מספיק

זה יכול לפגוע והוא כל כך שמח לחשוב שהוא משמח אותי.

אני יחשוב על דרך חכמה לדבר איתו

מצטערת בשבילך, זה מקרה קשה ):

ומתבייש או מפחד לאמר לך ?

תצטרכו למצוא איך לשוחח על זה

מה קרה שהשתנה , משמע שלא תמיד היה כך,

וקודם כל, תיאום ציפיות מול עצמך והשלמה עם זה שאת מעבירה את הכדור אליו. משם זה תלוי בו.

תביני את עצמך ומה הרצונות שלך.

ותכיני את עצמך לשני התרחישים- בו הוא תופס את הכדור ומשתמש בו, ולתרחיש בו הוא מפספס אותו.

זה הכי חשוב בעיני.

כי שניהם יכולים לקרות באותה מידה.

תגידי לו מה את מרגישה. מה החווייה שלך.

בלי האשמות.

במילים עדינות.

דברי על עצמך-

אני מאוד אוהבת ש…

נעים לי כשאתה…

פחות נעים לי כש…

חשבתי על זה ואולי ננסה…. אני חושבת שזה יהיה לי נעים…

והיי, אל תשכחי אותו.

תתענייני גם בנעימים שלו.

מה נעים לך? מה עושה לך כיף? מה היית רוצה לנסות?

בגדול. זה שיח חשוב, אבל דורש עדינות והרבה הבנה עצמית והכלה של מורכבות.

בהצלחה ושפע 

אזרתי אומץ וקצת דיברנו

אולי באמת נלך לקורס ביחד או לבד

וספרים

תודה

זה שאת מעמידה פנים.

את פוגעת בעצמך בשם ה"לא לפגוע בו".

הוא לא יישות בפני עצמה בהקשר הזה, היישות היא הקשר בינכם.

ברגע שאת מעמידה פנים, את מטמיעה את הבעיה, וחבל.

בסוף זה לטובתו לדעת מה באמת עובר עליך.

ולטובתו שתאמיני בו שהוא מסוגל להתמודד עם הידיעה שאת לא מסופקת ושיש לך אמון בו שיעשה מה שהוא צריך לעשות.

מהיום, את מפסיקה להעמיד פנים. זכותו לדעת את האמת.

וזכותך להביע אותה.

כל עוד את מסבירה יפה מתוך אמון, אין לך אחריות נוספת על הביטחון העצמי שלו. זה שלו.

ומשהו נוסף שרבניות לא יגידו לכן, ואני כן -

אם לא נעים לך, אל.

אל תאנסי את עצמך. זה פוגע בקשר.

שיתאמץ. זו חובתו המוסרית והערכית.

אז ברור שלא לשכב בסבל

אבל מחובתה להסביר מה מפריע לה

זה לא חדר בריחה(על כל משמעויותיו)

הוא פשוט לדבר.

מיניות היא מסע שמתחיל דבר ראשון בתקשורת, ללמוד את עצמך לבד ויחד איתו.

לצערי זה נושא כל כך ענק וחשוב שבתחושה שלי זרקו אותנו למים עם 3 שיעורי הדרכות כלה, שמועברות ע״י אחת שהקשר בינה לבין מיניות מקרי בהחלט, וזה במקרה הטוב.

במקרה היותר גרוע, למידה דרך סרטים ותכנים מיניים שלא קשורים למיניות נשית בשום צורה.

איך הוא יבין אותך בלי שתדברי?

אין לו רוח הקודש וכל אישה היא שונה, הזיוף שלך רק גורם לו לבלבול

ואין דבר שישמח אותו יותר מלתת לך עונג.

תדברו על זה בכנות וללא האשמות ותגדלו מזה יחד.

בדיוק הקשבתי לזה

אם זה מדבר אליך, היא ממליצה שם על ספרים בנושא.

שומעת רגע פרק 12 | סמדר מילר | יבשת חדשה

אני לא מכיר אותך אישית, ולא את מערכת היחסים הספציפית שלך ושל בעלך, אך אשיב בקווים כלליים שיכולים אולי לגעת בלב הדברים, בתפילה לעזור לך ולשאר הקוראים.

לצד הדברים הבאים שאכתוב, במצבים מסוימים בהחלט חשוב גם לבדוק בעדינות אם קיימת בעיה פיזית, טכנית או רפואית כלשהי שמקשה על החוויה. הדברים שאני כותב כאן הם בעיקר על הצד העקרוני-המהותי שאינו נוגע לבדיקה אישית ספציפית, ומהניסיון של זוגות רבים שליוונו הבנת הדברים לעומקם ב"ה חוללה שינוי עמוק ומבורך.

------

בזוגיות, ובמיוחד בתחום האינטימי, יש נטייה לחשוב שהסיפוק נובע ישירות מהאקט הפיזי – ואם הוא אינו מספק, מנסים לשפר אותו: לייעל, לחדד, להוסיף ריגושים, משחקים, גיוון, ולעיתים גם אמצעים חיצוניים. לפעמים זה אכן נדרש, אך בהרבה מקרים – זה דומה למי ששותה מים מלוחים בתקווה להרוות את צמאונו: במקום להרוות, הצמא רק גובר, כי החוסר מורגש בעוצמה גדולה יותר. ואז, יחד עם החוסר, מגיעים כאב, תחושת אכזבה, ריקנות, תסכול ולעיתים גם אשמה או האשמה.

אז מה כן?

צריך לשנות את כל המשוואה והתפיסה שמנהלת את התחום הזה בראש ובלב.

הקשר הפיזי בין איש לאשתו איננו סתם "יחסי מין" – הוא קשרי אישות. כך היטיבה להגדיר זאת הרבנית שטרנברג: לא רק "יחסים", אלא קשר. הוא אמנם מתבטא במגע הפיזי, אך שורשיו טמונים הרבה מעבר לכך – בכל ההוויה הרגשית, הנפשית והרוחנית של בני הזוג.

כדי להסביר זאת לעומק, אשתמש בדימוי קטן:

כאשר תינוק נולד, תודעתו מצומצמת מאוד. הנשמה שירדה לעולם עדיין לא מכירה את הגוף, עד כדי כך שהתינוק שורט את עצמו מבלי להבין שהידיים הן חלק ממנו. בהדרגה, התודעה מתפתחת, והוא לומד לחוש את איבריו כחלק מה"אני" שלו. אבל גם אז – בתחילת הדרך – הילד תופס את העולם כולו כהמשך של עצמו: אמא, אבא, הכל "אני".

רק בתהליך ארוך של התבגרות הוא לומד להבין שיש זולת, שיש אחר, שיש גבול ביני לבין מי שמולי.

התכלית העמוקה של החיים – ושל הזוגיות בפרט – היא להגיע לאחדות אמיתית: לא אחדות של טשטוש ההבדלים, אלא אחדות שמכילה ומחבקת את השונות. לא לוותר על הזהות האישית – אלא ללמוד לשלב בין שתי ישויות נפרדות בהרמוניה עמוקה שמפרה ומעשירה את שתיהן.

הקדושה – להבדיל מהתפיסה של הטומאה – אינה דורשת טשטוש ואחידות, אלא להפך: בירור, צמיחה אישית חזקה, ואז חיבור אמיתי, שבו השלם גדול לאין ערוך מסך חלקיו.

הנישואין הם "חממה" שמיועדת להוביל בדיוק אל האחדות הזו: שני אנשים נפרדים, כל אחד עם אישיות, רצונות וצרכים משלו – שלומדים לאהוב, להכיל, להעשיר, ולהתחבר ברובד העמוק ביותר.

וכאן מגיע העניין המרכזי:

ברוב המקרים, הסיפוק המיני הוא תוצאה ישירה של הסיפוק הרגשי והנפשי.

הרב גינזבורג כותב בספרו "אהבה" שהקדוש ברוך הוא טבע בחוקי הבריאה חוק עמוק: "כל מגע יוצר תנועה בנפש – או של קרבה או של ריחוק."

כאשר אדם ניגש למגע ממקום של שימוש בצד השני לצורך אישי – גם אם הוא עושה זאת מתוך אהבה – הקשר הפנימי נפגע. יש כאן שני אנשים שכל אחד עסוק בצרכים של עצמו. החוויה אולי מספקת ברמה הפיזית, אבל הנפש יוצאת בתחושת ריקנות.

ואילו כאשר הקשר נבנה מתוך רצון אמיתי לתת, להקשיב, להיטיב, ולחוות יחד – המגע הפיזי הופך להיות שיא של חיבור נפשי ורגשי, ואז גם אחרי שהאקט מסתיים – יש קרבה עמוקה, מחבקת, ממלאת.

(מעניין לראות זאת גם מבחינה פיזית: זוגות שבאמת חוו חיבור רגשי – נשארים קרובים זה לזה גם אחרי; לעומת זוגות שהתחושה היא של "סיום" ו"חזרה לגב אל גב" – ביטוי פיזי לחוויה פנימית.)

כדי להגיע לזה, אי אפשר להתחיל מהחדר.

צריך להתחיל מהיום-יום: מההקשבה. מההכלה. מהרגישות. מהיכולת של כל אחד לראות את השני, להרגיש אותו, להיות שם באמת בשביל טובתו, מתוך אהבה ולא מתוך אינטרס.

וכשהקשר הזה נטמע בכל מרחבי החיים – הוא בא לידי ביטוי גם בקשר האינטימי.

אגב, בדיוק בשביל זה יצרנו את ערכת "כרטישיח" – שמסייעת לבני זוג ללמוד להכיר לעומק את עצמם ואת הצד השני, להבין רצונות, רגשות, עולמות פנימיים. מתוך כך – הרבה יותר קל להתכוונן גם בצדדים הרגישים ביותר, כולל בתחום האינטימי (ולשם כך יש גם את ערכת ההרחבה האינטימית שלנו).

אנחנו תמיד אומרים: ליל הטבילה, למשל, לא מתחיל מהמקווה. לא מהבוקר. הוא מתחיל כבר מהיום שהאישה מקבלת מחזור – ובעצם, מהרגע שבו חיים את הזוגיות בצורה קשובה ואוהבת בכל תחומי החיים.

הקשר האינטימי הוא בסך הכל מראה שמשקפת את עוצמת הקשר הרגשי שבני הזוג בנו ביניהם.

כשהקשר ריק או חסר – גם האקט המושקע ביותר ירגיש ריקני.

וכשהקשר עמוק, אוהב, מלא כבוד הדדי ורצון טוב – גם מגע פשוט יכול להוביל לסיפוק עמוק ולקרבה עצומה.

מאחל לך שתמצאי את הדרך הנכונה – ובזוגיות שלך, שהאהבה תעמיק ותהפוך לאחדות חיה וממלאה.

הכותרת עצבנה אותי אז אמרתי אני חייב לקרוא כדי לחטוף עליך גננה עם הגישה הזאתי

אבל לא!

כתבת מדהים והתחברתי ממש!

תודה רבה באמת מקסים

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.