לגבי הנשים - זה נכון באמת לכולנו, כתבתי בראש ההודעה שמופנה לכולם אף שנכתב בלשון נקבה.

לגבי התמצות - טוב זה כבר מובנה אצלי שההודעות רובן ככולן ארוכות כאורך הגלות ממש אפשר לדלג בשמחה אם לא רלוונטי, הכל טוב

מי שכן יראה רלוונטיות מוזמן/ת לקרוא בשמחה ומי שלא מוזמן לדלג בשמחה. העיקר שתהיה השמחה ☺

לא כי ממוען לנשים, אלא בגלל האורך

נשמח להחכים, אבל זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלו מגילות

אם תוכלי לייצר פורמט מקוצר, נשמח 

אגיד לך מה...

בכנות, כאשר אני כותבת זה בא מהלב. קשה לי אישית לתמצת את הלב, זה משהו שיותר בזרימה ומנסה להביא מלב אל לב משהו שעולה בתוכי באותו רגע נתון.

ולקצר או לתמצת את זה עבורי זה כמו לתמצת את הלב, קשה לי עם זה.

(אגב גם קריאה של שתי השורות הללו יכולה להיות אחרת לגמרי אצל קוראים שונים.

יש שיכולים לחוות מהמילים הללו סוג של "התייפיפות" או להתייחס בבוז וזילזול לדברים ובאמת להרגיש מתוכם שהדברים סתם ולא באמת,

ויש קוראים שיחוו מהמילים את המשמעות שלהן עצמה. בפשטות. איך שהם נכתבו (שזו כמובן כוונתי האמיתית).

כל אחד יכול לקרוא ולקחת את הדברים לכיוון שהוא מרגיש גם בתוכן וגם בתצורה של איך זה נכתב, שזה כולל את האורך, הסגנון וכו').

ולא בכדי כתבתי לך תודה על הפידבק,

כי זה אכן מאפשר להתבונן עוד בדברים, ולדייק עוד מקומות.

למשל זה גורם לי גם לדייק את המקום שאומר ומבין (כבר שנים רבות) שלא משנה מי אתה או מה תעשה - תמיד יהיו כאלה שיתחברו וכאלו שלא, ואפילו להיפך - לא יסבלו את מי שאת/ה או לענייננו את איך שאת/ה כותב/ת.

תמיד יהיו כאלה שזה יתאים  להם, וכאלה שפחות.

ובעיניי כל אחד כדאי לו להתמקד במי שהוא ועם זה ללכת, ומי שיתחבר מצוין ומי שלא - גם מצוין. ובאמת שהכל בסדר ואי אפשר להתאים את עצמינו לכולם או למצוא חן בעיני כולם אף פעם, וזו גם לא שאיפה נכונה או מציאותית, אלא להיות פשוט מי שאנחנו. ולהביא את זה. עם הטוב ועם הפחות טוב שבנו. 

כי אם לא נביא אז אולי זה יותר "ירד חלק בגרון" לאלו שלא סובלים/לא מתחברים, זה אולי ימנע מאיתנו פגיעה וכד' (כמאמר מי שלא עושה לא טועה ) - אבל זה גם יגרום לנו לא להביא בכלל. 

וכאשר אנחנו כן מביאים - זו עשייה. וזה אנחנו. וזה גם מתחבר לכל אותם אלו שזה כן מתאים להם. 

נקודה נוספת - לכל אחד יש חוזקות וגם מקומות שהוא פחות חזק בהם, 

אתה למשל מאוד חזק בתמצות וזו אחלה חוזקה שלך! (ברצינות ולא בציניות אם חלילה לא מובן מאליו)

ופעמים מספר אף כתבתי לך שאתה מצליח לייצר במשפט מתומצת מה שאני ניסיתי להעביר במגילה.

ולענ"ד ובעיניי יש מקום לשניהם.

וסיפור אמיתי ומשעשע לגבי המשפט שכתבת "זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלה מגילות":

אז בעלי שיחיה דווקא כן קורא מגילות, אפילו הרבה יותר ארוכות,

אבל עם חמי היה לי סיפור מצחיק שבאחת הפעמים הבאתי לו לקרוא מאמר שכתבתי, הוא ישב על הספה ורק ראה את אורך המאמר והתחיל לצחוק ולהתייאש מראש מלקרוא הכל.

אז מה הוא עשה?

נתן לצ'אט גיפיטי (לא סגורה איזו גרסה או שם מדויק, אבל בינה מלאכותית) פקודה לתמצת את המאמר שלי - והופ! קיבל אחלה תמצות

אז אפשר גם כאן: 

א. שמי שאין לו בעיה לקרוא אורך שיקרא

ב. באמת ההזדמנות בזכות הפידבק שלך לדייק שהכתיבה עבורי נעשית בזרימה מהלב ופחות מתאפשר לי התמצות

ג. אפשר לתת לצ'אט גיפיטי לתמצת במקומנו אם רוצים

ד. מנסה כן להשתדל ולתמצת למרות הכל אבל שוב - מתקשה לראות איך ומה לתמצת כי זה "כבר לא זה" בעיניי כאשר אני מנסה לתמצת, כלומר אני לא מצליחה ככה להביא את הדברים במלואם ולעומקם, לא מצליחה להביא את עצמי בכתיבה ככה ואת מה שהתכוונתי להעביר,

אבל בכל זאת אנסה לתמצת מה שאפשר:

בגדול נסיתי לשים רגע את הזרקור על מה ה"חלושס" עושה לנו אחרי פסח (כדוגמא, זה יכול לבוא בעוד זמנים כמובן), בעיקר ביחס לנקודה של השוואה לאחרים שמתפתחים ומתקדמים ואיפה אני ביחס לשאיפות שלי, לחלומות שלי, להתפתחות שלי שגם אני רוצה להתפתח ומה קורה כשזה מתנגש במציאות ולא תמיד מצליח, 

דרך נתינת מקום למה שעולה בנו ולחפש מעט דרכים לצאת מהחלושס, להתחזק גם במה שיש, גם בשינוי המשוואה / ההגדרה של עצם החלום וההתפתחות ולהרחיב אותה גם ובעיקר לדברים הבאמת חשובים ומהותיים לנו בחיים, שבסופו של יום - הם הם החלום האמיתי שלנו וההתפתחות האמיתית שלנו (בעיקר הבית שלנו, האישה/האיש, הילדים, האדם שאנחנו, הערכים שלנו, האושר שלנו וכן הלאה), ולמצוא גם את הזמן והדיוק מתי נכון לנו להמשיך לעבר התפתחות נוספת וחלומות נוספים, בזמן שנכון לנו, במינון שנכון לנו, במהות שנכונה לנו, בתנועה של מבפנים - החוצה.

--------

אז לסיום:

בסוף כן תימצתי 😅 (למרות שכאמור בעיניי התמצות הוא ממש לא *כל* מה ואיך שרציתי להעביר... כלומר אני יכולה לנסות לתמצת אבל זה חסר בעיניי את המהות בשלמותה של הדברים שאני רוצה להעביר...)

ולסיום 2 - בסוף גם התגובה הנ"ל שלי יצאה מגילה בפני עצמה, אז בהצלחה לך בקריאתה 😂

במחשב הביתי עוד ניתן לפנות זמן ולקרוא, בפלאפון -שזה רוב זמן מסך שלי- אני לא מסוגל לקרוא טקסטים ארוכים

יום יבוא וילדיי ילמדו אותי להשתמש בבינה מלאכותית, שוויה שוויה,

אולי לטובת הציבור תצרפי להודעות תימצות מלאכותי אפילו בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות

בהחלט מובן קשר הנפשי לדברים הנכתבים, וכן חשיבות כל מילה במהלך מאמר

שגם מאפשר להחכים ולדייק.

אני מבינה את מה שאתה אומר, ואת הקושי בלקרוא אורך, בהחלט.

כרגע פחות מרגישה שנכון לי להוסיף להודעות תימצות מלאכותי בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות וכו' אז בינתיים אשאיר זאת כך ואולי בהמשך יעלה רעיון אחר 🙏

(ואולי גם קריאה בחלקים תוכל לעזור?)

הקטע מתאר תחושת דכדוך וחולשה ("חלושס") שמופיעה לאחר פסח — זמן שמזמין הרבה מחשבות פנימיות, התבוננות, השוואות לאחרים ותחושת חוסר סיפוק מהתקדמות אישית.

המסר המרכזי הוא קריאה לעצמיות רכה ומבינה: להכיר בכך שתחושות כאלה טבעיות, להקשיב להן ולא להיבהל. הכותבת מעודדת לראות את ההצלחות שכבר קיימות בחיים — זוגיות, משפחה, בריאות, יציבות — כהגשמה של חלומות אמיתיים, ולא לפספס את הערך שבהם בגלל השוואה חיצונית או הגדרה צרה של "התפתחות".

היא מדגישה שבנייה פנימית ואיטית מתוך קשב עצמי, צעד אחר צעד, היא הדרך הנכונה להתקדם, ושכוחות ומשמעות כבר קיימים בתוך החיים עצמם — רק צריך לזהות אותם, לטפח אותם ולפעול מתוכם.

רוצה שאעזור להפוך את זה לפוסט קצר לרשתות החברתיות?

הנה גרסה מתומצתת ומתאימה לפוסט ברשתות החברתיות:

---

"יש לי חלושס" – ואולי זה דווקא סימן טוב?

אחרי פסח, עם כל המחשבות, ההשוואות, השאיפות – לפעמים מגיעה תחושת חולשה פנימית. מין עייפות שקטה כזו.

אבל אולי זו בכלל הזדמנות לעצור ולהקשיב.

להיזכר בכל מה שכבר יש: זוגיות, משפחה, ילדים, בריאות, אהבה – חלומות שכבר הגשמנו, גם אם לא תמיד שמנו לב.

לא כל התקדמות חייבת להיראות כמו שינוי דרמטי. לפעמים לצמוח זה להמשיך לבנות את הבית, לחזק את עצמך, לטפח את השגרה מתוך בחירה.

אז תנשמי. תתבונני. תבחרי מבפנים.

ותזכרי: גם כשנדמה שלא — את חיה את החלום. כל יום מחדש.

---

רוצה שאכין גרסה עם סגנון יותר אישי, הומוריסטי או קצרצר יותר?

אבל כשמדובר בספר, אני קורא בדיוק הרבה יותר מאשתי שתמיד קוראת בדילוגים (האמת שזה די מה שאני עושה רוב החיים...)

* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

קיבלת היום הודעה מהרופא באפליקציה:

"מה שלום החלושס היום?

המרשם שאני רושם לך היום מוסיף עוד שני ויטמינים ותוספי תזונה להתגבר עליה:

1. ויטמין חיזוק-

 לחזק את עצמך בבחירות שלך - לשמוח בבחירות שלך.

לשמוח בעצמך.

להעריך את עצמך.

לחשוב בעצמך שמה שאת עושה מבורך ונפלא וטוב וחשוב ומשמעותי - כי כך החלטת לפי הערכים שלך בכל זמן נתון ולפי זה נהגת עד עכשיו - אז לחזק את עצמך בהחלטות שלך!

להרגיש באמת, מבפנים, שאת אמא טובה ומקסימה ומסורה,

שאת אישה מקסימה.

שאת טובה ושווה וראויה מעצם בריאתך ומעצם היותך.

2.כמוסת השקטה-

 להשקיט קולות רקע מסביב.

נכון, זה קשה,

אבל באמת להתאמץ לא להשוות את עצמך לאחרות,

לא לקחת ללב יותר מדי מה שאחרים אומרים,

לדעת שכל אדם הוא שונה ואחר,

לכל איש ולכל אישה מתאים וטוב משהו אחר

תתרכזי בך.

גם כדי לדעת מה באמת מתאים וטוב ומשמח אותך,

וגם כדי לא ליפול ברוחך מהשוואה לאחרות או מביקורת של הסביבה.

כי ביקורת תמיד תמיד תהיה.

אם לא התחתנת - למה לא התחתנת,

אם את עדיין לא אמא - למה את עדיין לא אמא,

אם את אמא - למה ההפרש בין הילדים גדול,

אם ההפרש קטן - למה ההפרש כזה קטן,

אם את עובדת - למה את מפקירה את הילדים,

אם את לא עובדת - לא את לא מממשת את עצמך ולא עושה כלום,

אם את שמה במשפחתון - למה את לא נשארת עם הילד בבית,

אם את לא שמה במשפחתון ונשארת בבית - למה הוא לא עם חברה בגיל שלו ולמה את לא מכניסה לגן.

וכן הלאה וכן הלאה.

תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.

תמיד יהיה מה לשפוט ולבקר.

ז ה  ל א  מ ע נ י י ן !!!

*את* מעניינת! 

*הבחירות שלך* בחיים מעניינות!

וזה הכל!

והשאר? סליחה, אבל להם רשום במרשם ויטמין ק' - קפיץ קפוץ. לקפצץ מהחיים שלך שהם שלך - ולעבור חיש מהר לחיים שלהם.

והעיקר שאת שמחה ומאושרת במה שאת עושה.

בהצלחה!

את עשר!"

* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

אז עבר שבוע. סיימת את האנטיביוטיקה.

איך את היום?

עברה החלושס?

בעזרת מה הצלחת למגר אותה את חושבת?

"אה, בכל הרכיבים שהיו באנטיביוטיקה" את עונה לעצמך.

קוראת רגע בעלון לצרכן:

הייתה שם קבלה עצמית,

הייתה שם חמלה עצמית,

הייתה שם אהבה עצמית,

היה שם מרכיב המיקוד, ההתמקדות – להתמקד במה את כן, וגם במה את לא.

להתמקד במה מתאים לך. וגם במה שפחות.

להתמקד במה החוזקות שלך. וגם במה שלא.

ובמה שכן החוזקות שלך – לעוף עליהן בכל הכוח.

היה שם את מרכיב הצמצום – סוד הצמצום – שגילית שלפעמים less is more, ושדווקא מה שתוחם אותך לגבולות הגזרה *שלך* ושל האדם שאת – יכול להביא איתו ברכה ושפע אפילו יותר גדולים.

היה שם רכיב של סבלנות ותהליכיות,

היה שם רכיב עצירה ונתינת מקום,

היה שם רכיב ההתבוננות,

הייתה שם משמעות באחוזים גבוהים, והבנת ה*למה* (ל' בקמץ) שלך, ולמה בעצם את עושה מה שאת עושה, ומה באמת חשוב לך בחיים, ולמה את בוחרת את הבחירות שבחרת בחיים עד עכשיו,

הייתה שם אמונה וביטחון בה' יתברך – שהכל מאיתו והכל שלו והכל רק בידו,

היה שם רכיב אימוץ מחשבה ואמירה מחזקת מתוך כך ש"הבוטח בה' חסד יסובבנו" והרגשה שאת ממש עטופה, אהובה, טובה ומלווה ע"י הקב"ה בכל רגע ורגע ובכל צעד וצעד בחייך,

והייתה שם תערובת של התבוננות, העמקה, ליבון ובירור דווקא מתוך הטריגר שהביא וגרם לכתחילה לחלושס - בתנועה של כאב שאח"כ מצמיח דווקא מתוך הבירור מתוכו ולאורכו את הצמיחה היותר מדויקת, היותר שלמה, היותר נכונה לך.

את מניחה את העלון לצרכן.

ומחליטה מהיום לקחת חיזוקית למניעה מראש של חזרת החלושס.

יוצרת לעצמך זמני תיחזוק מראש

ונוטלת כל פעם מנה מאוזנת ומחייה של כל הרכיבים הפעילים באנטיביוטיקה שהכרת.

מרפאה את עצמך, מדייקת את עצמך, מחבקת את עצמך, מחזקת את עצמך, בונה את עצמך, מגדילה את עצמך.

ולעצמך היותר שלמה הזאת את אומרת: את יודעת מה? גם אם תגיע מתישהוא שוב החלושס הזאת – את תוכלי לה!

את יכולה לה!

את משהו את 😊

אולי עדיף לא להסתכל...

נשימה עמוקה

בתפילה לרוגע❤️

למרות שבעלי מעורב בנושא.
לא מעניין אותי.
מרגיש כאילו כל אחד מוכשר עכשיו לכתוב איזו זווית ראייה שלו, וכותבים לו "תודה שכתבת", ולפעמים זה לשה"ר ממש.
 

לא בגלל איך שיתנפלו עליי כאן כעדת כלבים מזי קצף - לזה אני לא רק רגיל אלא כבר מחוסן בפני הכלבת - אלא כמובן מפני שאתוייג מייד כבנטיסט מרעיל בארות, אוכל מוות [והפעם כמובן מהצד שמותר לכנותו כך...] והדיון יתמקד במה שלא שייך. אבל נו, שיהיה, הרי מאז ומתמיד תפקידי כאן זה להיות ההוא שמעז לדבר גם כשאף אחד לא במקום של לשמוע.
בקיצור נמרץ, הנקודה היא: היו הרבה שה"חג שמח" של האמא עשה להם טריגר שלא ברא השטן, אבל בפורום הזה נוח מאוד להתעלם, ולהציף רק כשפתאום יש איזה עניין שמסיבות מאוד מסויימות, ובכן, מציף.
סיימתי להפעם.

עריכה: בעצם לא, יש עוד דבר שחייבים לפרוק, אם כבר התחלנו. ההתקרנפות האיומה של וולדיגר. היא, מכל חברי וחברות כנסת הכתם הנורא, התיימרה להבין ולהיטיב עם התמודדות הנפש. לעסוק בזה, להיות לימין הציבור בזה. ועכשיו מה? ברגע האמת, רגע שבו הכרחי שתדפוק לבצלאל על השולחן ותכריח אותו להביט למציאות בעיניים, ולומר לאורית שעם כל הכבוד, היא לא יכולה לנהוג כאילו כלום ולהישאר בתפקיד שרה, חברת קבינט, חברת כנסת, בכירת מפלגה, בקרב הציבור. בטח כשמתיימרים לדבר בשם חברה שלמה, שאיפה גדולה. שתוכיח שהיא מבינה את חומרת המצב, את האש הבוערת, שתפרוש ותטפל בכאב מבית. שתתייצב באומץ ושתשמש דוגמא לציבור שנוהג אחרת מכולם, שיודע להתאבל ולשבת בקרן זווית ועימו אנוכי בצרה. זה ברור לגמרי שאורית לא איתנו, לא מסוגלת לקבל את ההכרח ותיאחז בקרן המזבח שאין לה בה כל שייכות עוד. אבל מה עושה מיכל? מתראיינת, צועקת בלחץ, מגוננת בציפוף שורות סובייטי על החונטה בצלאל והשותפים. זו חרפה מזעזעת, שבצלאל כנראה לא באמת קולט מה תעלה לו אלקטורלית באיזור שאיננו בכיסו, מהקו הירוק מערבה. אולי באמת הקו הירוק עדיין קיים - רק עבור הציונים הדתיים. עניין שבנפש.

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית