לגבי הנשים - זה נכון באמת לכולנו, כתבתי בראש ההודעה שמופנה לכולם אף שנכתב בלשון נקבה.

לגבי התמצות - טוב זה כבר מובנה אצלי שההודעות רובן ככולן ארוכות כאורך הגלות ממש אפשר לדלג בשמחה אם לא רלוונטי, הכל טוב

מי שכן יראה רלוונטיות מוזמן/ת לקרוא בשמחה ומי שלא מוזמן לדלג בשמחה. העיקר שתהיה השמחה ☺

לא כי ממוען לנשים, אלא בגלל האורך

נשמח להחכים, אבל זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלו מגילות

אם תוכלי לייצר פורמט מקוצר, נשמח 

אגיד לך מה...

בכנות, כאשר אני כותבת זה בא מהלב. קשה לי אישית לתמצת את הלב, זה משהו שיותר בזרימה ומנסה להביא מלב אל לב משהו שעולה בתוכי באותו רגע נתון.

ולקצר או לתמצת את זה עבורי זה כמו לתמצת את הלב, קשה לי עם זה.

(אגב גם קריאה של שתי השורות הללו יכולה להיות אחרת לגמרי אצל קוראים שונים.

יש שיכולים לחוות מהמילים הללו סוג של "התייפיפות" או להתייחס בבוז וזילזול לדברים ובאמת להרגיש מתוכם שהדברים סתם ולא באמת,

ויש קוראים שיחוו מהמילים את המשמעות שלהן עצמה. בפשטות. איך שהם נכתבו (שזו כמובן כוונתי האמיתית).

כל אחד יכול לקרוא ולקחת את הדברים לכיוון שהוא מרגיש גם בתוכן וגם בתצורה של איך זה נכתב, שזה כולל את האורך, הסגנון וכו').

ולא בכדי כתבתי לך תודה על הפידבק,

כי זה אכן מאפשר להתבונן עוד בדברים, ולדייק עוד מקומות.

למשל זה גורם לי גם לדייק את המקום שאומר ומבין (כבר שנים רבות) שלא משנה מי אתה או מה תעשה - תמיד יהיו כאלה שיתחברו וכאלו שלא, ואפילו להיפך - לא יסבלו את מי שאת/ה או לענייננו את איך שאת/ה כותב/ת.

תמיד יהיו כאלה שזה יתאים  להם, וכאלה שפחות.

ובעיניי כל אחד כדאי לו להתמקד במי שהוא ועם זה ללכת, ומי שיתחבר מצוין ומי שלא - גם מצוין. ובאמת שהכל בסדר ואי אפשר להתאים את עצמינו לכולם או למצוא חן בעיני כולם אף פעם, וזו גם לא שאיפה נכונה או מציאותית, אלא להיות פשוט מי שאנחנו. ולהביא את זה. עם הטוב ועם הפחות טוב שבנו. 

כי אם לא נביא אז אולי זה יותר "ירד חלק בגרון" לאלו שלא סובלים/לא מתחברים, זה אולי ימנע מאיתנו פגיעה וכד' (כמאמר מי שלא עושה לא טועה ) - אבל זה גם יגרום לנו לא להביא בכלל. 

וכאשר אנחנו כן מביאים - זו עשייה. וזה אנחנו. וזה גם מתחבר לכל אותם אלו שזה כן מתאים להם. 

נקודה נוספת - לכל אחד יש חוזקות וגם מקומות שהוא פחות חזק בהם, 

אתה למשל מאוד חזק בתמצות וזו אחלה חוזקה שלך! (ברצינות ולא בציניות אם חלילה לא מובן מאליו)

ופעמים מספר אף כתבתי לך שאתה מצליח לייצר במשפט מתומצת מה שאני ניסיתי להעביר במגילה.

ולענ"ד ובעיניי יש מקום לשניהם.

וסיפור אמיתי ומשעשע לגבי המשפט שכתבת "זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלה מגילות":

אז בעלי שיחיה דווקא כן קורא מגילות, אפילו הרבה יותר ארוכות,

אבל עם חמי היה לי סיפור מצחיק שבאחת הפעמים הבאתי לו לקרוא מאמר שכתבתי, הוא ישב על הספה ורק ראה את אורך המאמר והתחיל לצחוק ולהתייאש מראש מלקרוא הכל.

אז מה הוא עשה?

נתן לצ'אט גיפיטי (לא סגורה איזו גרסה או שם מדויק, אבל בינה מלאכותית) פקודה לתמצת את המאמר שלי - והופ! קיבל אחלה תמצות

אז אפשר גם כאן: 

א. שמי שאין לו בעיה לקרוא אורך שיקרא

ב. באמת ההזדמנות בזכות הפידבק שלך לדייק שהכתיבה עבורי נעשית בזרימה מהלב ופחות מתאפשר לי התמצות

ג. אפשר לתת לצ'אט גיפיטי לתמצת במקומנו אם רוצים

ד. מנסה כן להשתדל ולתמצת למרות הכל אבל שוב - מתקשה לראות איך ומה לתמצת כי זה "כבר לא זה" בעיניי כאשר אני מנסה לתמצת, כלומר אני לא מצליחה ככה להביא את הדברים במלואם ולעומקם, לא מצליחה להביא את עצמי בכתיבה ככה ואת מה שהתכוונתי להעביר,

אבל בכל זאת אנסה לתמצת מה שאפשר:

בגדול נסיתי לשים רגע את הזרקור על מה ה"חלושס" עושה לנו אחרי פסח (כדוגמא, זה יכול לבוא בעוד זמנים כמובן), בעיקר ביחס לנקודה של השוואה לאחרים שמתפתחים ומתקדמים ואיפה אני ביחס לשאיפות שלי, לחלומות שלי, להתפתחות שלי שגם אני רוצה להתפתח ומה קורה כשזה מתנגש במציאות ולא תמיד מצליח, 

דרך נתינת מקום למה שעולה בנו ולחפש מעט דרכים לצאת מהחלושס, להתחזק גם במה שיש, גם בשינוי המשוואה / ההגדרה של עצם החלום וההתפתחות ולהרחיב אותה גם ובעיקר לדברים הבאמת חשובים ומהותיים לנו בחיים, שבסופו של יום - הם הם החלום האמיתי שלנו וההתפתחות האמיתית שלנו (בעיקר הבית שלנו, האישה/האיש, הילדים, האדם שאנחנו, הערכים שלנו, האושר שלנו וכן הלאה), ולמצוא גם את הזמן והדיוק מתי נכון לנו להמשיך לעבר התפתחות נוספת וחלומות נוספים, בזמן שנכון לנו, במינון שנכון לנו, במהות שנכונה לנו, בתנועה של מבפנים - החוצה.

--------

אז לסיום:

בסוף כן תימצתי 😅 (למרות שכאמור בעיניי התמצות הוא ממש לא *כל* מה ואיך שרציתי להעביר... כלומר אני יכולה לנסות לתמצת אבל זה חסר בעיניי את המהות בשלמותה של הדברים שאני רוצה להעביר...)

ולסיום 2 - בסוף גם התגובה הנ"ל שלי יצאה מגילה בפני עצמה, אז בהצלחה לך בקריאתה 😂

במחשב הביתי עוד ניתן לפנות זמן ולקרוא, בפלאפון -שזה רוב זמן מסך שלי- אני לא מסוגל לקרוא טקסטים ארוכים

יום יבוא וילדיי ילמדו אותי להשתמש בבינה מלאכותית, שוויה שוויה,

אולי לטובת הציבור תצרפי להודעות תימצות מלאכותי אפילו בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות

בהחלט מובן קשר הנפשי לדברים הנכתבים, וכן חשיבות כל מילה במהלך מאמר

שגם מאפשר להחכים ולדייק.

אני מבינה את מה שאתה אומר, ואת הקושי בלקרוא אורך, בהחלט.

כרגע פחות מרגישה שנכון לי להוסיף להודעות תימצות מלאכותי בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות וכו' אז בינתיים אשאיר זאת כך ואולי בהמשך יעלה רעיון אחר 🙏

(ואולי גם קריאה בחלקים תוכל לעזור?)

הקטע מתאר תחושת דכדוך וחולשה ("חלושס") שמופיעה לאחר פסח — זמן שמזמין הרבה מחשבות פנימיות, התבוננות, השוואות לאחרים ותחושת חוסר סיפוק מהתקדמות אישית.

המסר המרכזי הוא קריאה לעצמיות רכה ומבינה: להכיר בכך שתחושות כאלה טבעיות, להקשיב להן ולא להיבהל. הכותבת מעודדת לראות את ההצלחות שכבר קיימות בחיים — זוגיות, משפחה, בריאות, יציבות — כהגשמה של חלומות אמיתיים, ולא לפספס את הערך שבהם בגלל השוואה חיצונית או הגדרה צרה של "התפתחות".

היא מדגישה שבנייה פנימית ואיטית מתוך קשב עצמי, צעד אחר צעד, היא הדרך הנכונה להתקדם, ושכוחות ומשמעות כבר קיימים בתוך החיים עצמם — רק צריך לזהות אותם, לטפח אותם ולפעול מתוכם.

רוצה שאעזור להפוך את זה לפוסט קצר לרשתות החברתיות?

הנה גרסה מתומצתת ומתאימה לפוסט ברשתות החברתיות:

---

"יש לי חלושס" – ואולי זה דווקא סימן טוב?

אחרי פסח, עם כל המחשבות, ההשוואות, השאיפות – לפעמים מגיעה תחושת חולשה פנימית. מין עייפות שקטה כזו.

אבל אולי זו בכלל הזדמנות לעצור ולהקשיב.

להיזכר בכל מה שכבר יש: זוגיות, משפחה, ילדים, בריאות, אהבה – חלומות שכבר הגשמנו, גם אם לא תמיד שמנו לב.

לא כל התקדמות חייבת להיראות כמו שינוי דרמטי. לפעמים לצמוח זה להמשיך לבנות את הבית, לחזק את עצמך, לטפח את השגרה מתוך בחירה.

אז תנשמי. תתבונני. תבחרי מבפנים.

ותזכרי: גם כשנדמה שלא — את חיה את החלום. כל יום מחדש.

---

רוצה שאכין גרסה עם סגנון יותר אישי, הומוריסטי או קצרצר יותר?

אבל כשמדובר בספר, אני קורא בדיוק הרבה יותר מאשתי שתמיד קוראת בדילוגים (האמת שזה די מה שאני עושה רוב החיים...)

* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

קיבלת היום הודעה מהרופא באפליקציה:

"מה שלום החלושס היום?

המרשם שאני רושם לך היום מוסיף עוד שני ויטמינים ותוספי תזונה להתגבר עליה:

1. ויטמין חיזוק-

 לחזק את עצמך בבחירות שלך - לשמוח בבחירות שלך.

לשמוח בעצמך.

להעריך את עצמך.

לחשוב בעצמך שמה שאת עושה מבורך ונפלא וטוב וחשוב ומשמעותי - כי כך החלטת לפי הערכים שלך בכל זמן נתון ולפי זה נהגת עד עכשיו - אז לחזק את עצמך בהחלטות שלך!

להרגיש באמת, מבפנים, שאת אמא טובה ומקסימה ומסורה,

שאת אישה מקסימה.

שאת טובה ושווה וראויה מעצם בריאתך ומעצם היותך.

2.כמוסת השקטה-

 להשקיט קולות רקע מסביב.

נכון, זה קשה,

אבל באמת להתאמץ לא להשוות את עצמך לאחרות,

לא לקחת ללב יותר מדי מה שאחרים אומרים,

לדעת שכל אדם הוא שונה ואחר,

לכל איש ולכל אישה מתאים וטוב משהו אחר

תתרכזי בך.

גם כדי לדעת מה באמת מתאים וטוב ומשמח אותך,

וגם כדי לא ליפול ברוחך מהשוואה לאחרות או מביקורת של הסביבה.

כי ביקורת תמיד תמיד תהיה.

אם לא התחתנת - למה לא התחתנת,

אם את עדיין לא אמא - למה את עדיין לא אמא,

אם את אמא - למה ההפרש בין הילדים גדול,

אם ההפרש קטן - למה ההפרש כזה קטן,

אם את עובדת - למה את מפקירה את הילדים,

אם את לא עובדת - לא את לא מממשת את עצמך ולא עושה כלום,

אם את שמה במשפחתון - למה את לא נשארת עם הילד בבית,

אם את לא שמה במשפחתון ונשארת בבית - למה הוא לא עם חברה בגיל שלו ולמה את לא מכניסה לגן.

וכן הלאה וכן הלאה.

תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.

תמיד יהיה מה לשפוט ולבקר.

ז ה  ל א  מ ע נ י י ן !!!

*את* מעניינת! 

*הבחירות שלך* בחיים מעניינות!

וזה הכל!

והשאר? סליחה, אבל להם רשום במרשם ויטמין ק' - קפיץ קפוץ. לקפצץ מהחיים שלך שהם שלך - ולעבור חיש מהר לחיים שלהם.

והעיקר שאת שמחה ומאושרת במה שאת עושה.

בהצלחה!

את עשר!"

* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

אז עבר שבוע. סיימת את האנטיביוטיקה.

איך את היום?

עברה החלושס?

בעזרת מה הצלחת למגר אותה את חושבת?

"אה, בכל הרכיבים שהיו באנטיביוטיקה" את עונה לעצמך.

קוראת רגע בעלון לצרכן:

הייתה שם קבלה עצמית,

הייתה שם חמלה עצמית,

הייתה שם אהבה עצמית,

היה שם מרכיב המיקוד, ההתמקדות – להתמקד במה את כן, וגם במה את לא.

להתמקד במה מתאים לך. וגם במה שפחות.

להתמקד במה החוזקות שלך. וגם במה שלא.

ובמה שכן החוזקות שלך – לעוף עליהן בכל הכוח.

היה שם את מרכיב הצמצום – סוד הצמצום – שגילית שלפעמים less is more, ושדווקא מה שתוחם אותך לגבולות הגזרה *שלך* ושל האדם שאת – יכול להביא איתו ברכה ושפע אפילו יותר גדולים.

היה שם רכיב של סבלנות ותהליכיות,

היה שם רכיב עצירה ונתינת מקום,

היה שם רכיב ההתבוננות,

הייתה שם משמעות באחוזים גבוהים, והבנת ה*למה* (ל' בקמץ) שלך, ולמה בעצם את עושה מה שאת עושה, ומה באמת חשוב לך בחיים, ולמה את בוחרת את הבחירות שבחרת בחיים עד עכשיו,

הייתה שם אמונה וביטחון בה' יתברך – שהכל מאיתו והכל שלו והכל רק בידו,

היה שם רכיב אימוץ מחשבה ואמירה מחזקת מתוך כך ש"הבוטח בה' חסד יסובבנו" והרגשה שאת ממש עטופה, אהובה, טובה ומלווה ע"י הקב"ה בכל רגע ורגע ובכל צעד וצעד בחייך,

והייתה שם תערובת של התבוננות, העמקה, ליבון ובירור דווקא מתוך הטריגר שהביא וגרם לכתחילה לחלושס - בתנועה של כאב שאח"כ מצמיח דווקא מתוך הבירור מתוכו ולאורכו את הצמיחה היותר מדויקת, היותר שלמה, היותר נכונה לך.

את מניחה את העלון לצרכן.

ומחליטה מהיום לקחת חיזוקית למניעה מראש של חזרת החלושס.

יוצרת לעצמך זמני תיחזוק מראש

ונוטלת כל פעם מנה מאוזנת ומחייה של כל הרכיבים הפעילים באנטיביוטיקה שהכרת.

מרפאה את עצמך, מדייקת את עצמך, מחבקת את עצמך, מחזקת את עצמך, בונה את עצמך, מגדילה את עצמך.

ולעצמך היותר שלמה הזאת את אומרת: את יודעת מה? גם אם תגיע מתישהוא שוב החלושס הזאת – את תוכלי לה!

את יכולה לה!

את משהו את 😊

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

הוא לדבר ב"אנחנו", להתייעץ, להחליט יחד, להסתכל על השני להרגיש אותו.

יש תמיד שתי תנועות במקביל, אחת היא האנחנו, לראות את המשותף, לראות את השני ולהעניק לו, להחליט יחד, להתמסר זה לזה. לא לתת לאגו להיות מעל הזוגיות, כי אנחנו אחד.

השנייה היא אני - מי אני בתוך האנחנו הזה. איפה הצורך והרצון שלי. לא לתת לו להירמס.

וכמובן כל אחד צריך לדייק איפה הוא צריך להיות כרגע בשתי התנועות האלה. ולהגיע בלב פתוח ועם אמון...