לגבי הנשים - זה נכון באמת לכולנו, כתבתי בראש ההודעה שמופנה לכולם אף שנכתב בלשון נקבה.

לגבי התמצות - טוב זה כבר מובנה אצלי שההודעות רובן ככולן ארוכות כאורך הגלות ממש אפשר לדלג בשמחה אם לא רלוונטי, הכל טוב

מי שכן יראה רלוונטיות מוזמן/ת לקרוא בשמחה ומי שלא מוזמן לדלג בשמחה. העיקר שתהיה השמחה ☺

לא כי ממוען לנשים, אלא בגלל האורך

נשמח להחכים, אבל זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלו מגילות

אם תוכלי לייצר פורמט מקוצר, נשמח 

אגיד לך מה...

בכנות, כאשר אני כותבת זה בא מהלב. קשה לי אישית לתמצת את הלב, זה משהו שיותר בזרימה ומנסה להביא מלב אל לב משהו שעולה בתוכי באותו רגע נתון.

ולקצר או לתמצת את זה עבורי זה כמו לתמצת את הלב, קשה לי עם זה.

(אגב גם קריאה של שתי השורות הללו יכולה להיות אחרת לגמרי אצל קוראים שונים.

יש שיכולים לחוות מהמילים הללו סוג של "התייפיפות" או להתייחס בבוז וזילזול לדברים ובאמת להרגיש מתוכם שהדברים סתם ולא באמת,

ויש קוראים שיחוו מהמילים את המשמעות שלהן עצמה. בפשטות. איך שהם נכתבו (שזו כמובן כוונתי האמיתית).

כל אחד יכול לקרוא ולקחת את הדברים לכיוון שהוא מרגיש גם בתוכן וגם בתצורה של איך זה נכתב, שזה כולל את האורך, הסגנון וכו').

ולא בכדי כתבתי לך תודה על הפידבק,

כי זה אכן מאפשר להתבונן עוד בדברים, ולדייק עוד מקומות.

למשל זה גורם לי גם לדייק את המקום שאומר ומבין (כבר שנים רבות) שלא משנה מי אתה או מה תעשה - תמיד יהיו כאלה שיתחברו וכאלו שלא, ואפילו להיפך - לא יסבלו את מי שאת/ה או לענייננו את איך שאת/ה כותב/ת.

תמיד יהיו כאלה שזה יתאים  להם, וכאלה שפחות.

ובעיניי כל אחד כדאי לו להתמקד במי שהוא ועם זה ללכת, ומי שיתחבר מצוין ומי שלא - גם מצוין. ובאמת שהכל בסדר ואי אפשר להתאים את עצמינו לכולם או למצוא חן בעיני כולם אף פעם, וזו גם לא שאיפה נכונה או מציאותית, אלא להיות פשוט מי שאנחנו. ולהביא את זה. עם הטוב ועם הפחות טוב שבנו. 

כי אם לא נביא אז אולי זה יותר "ירד חלק בגרון" לאלו שלא סובלים/לא מתחברים, זה אולי ימנע מאיתנו פגיעה וכד' (כמאמר מי שלא עושה לא טועה ) - אבל זה גם יגרום לנו לא להביא בכלל. 

וכאשר אנחנו כן מביאים - זו עשייה. וזה אנחנו. וזה גם מתחבר לכל אותם אלו שזה כן מתאים להם. 

נקודה נוספת - לכל אחד יש חוזקות וגם מקומות שהוא פחות חזק בהם, 

אתה למשל מאוד חזק בתמצות וזו אחלה חוזקה שלך! (ברצינות ולא בציניות אם חלילה לא מובן מאליו)

ופעמים מספר אף כתבתי לך שאתה מצליח לייצר במשפט מתומצת מה שאני ניסיתי להעביר במגילה.

ולענ"ד ובעיניי יש מקום לשניהם.

וסיפור אמיתי ומשעשע לגבי המשפט שכתבת "זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלה מגילות":

אז בעלי שיחיה דווקא כן קורא מגילות, אפילו הרבה יותר ארוכות,

אבל עם חמי היה לי סיפור מצחיק שבאחת הפעמים הבאתי לו לקרוא מאמר שכתבתי, הוא ישב על הספה ורק ראה את אורך המאמר והתחיל לצחוק ולהתייאש מראש מלקרוא הכל.

אז מה הוא עשה?

נתן לצ'אט גיפיטי (לא סגורה איזו גרסה או שם מדויק, אבל בינה מלאכותית) פקודה לתמצת את המאמר שלי - והופ! קיבל אחלה תמצות

אז אפשר גם כאן: 

א. שמי שאין לו בעיה לקרוא אורך שיקרא

ב. באמת ההזדמנות בזכות הפידבק שלך לדייק שהכתיבה עבורי נעשית בזרימה מהלב ופחות מתאפשר לי התמצות

ג. אפשר לתת לצ'אט גיפיטי לתמצת במקומנו אם רוצים

ד. מנסה כן להשתדל ולתמצת למרות הכל אבל שוב - מתקשה לראות איך ומה לתמצת כי זה "כבר לא זה" בעיניי כאשר אני מנסה לתמצת, כלומר אני לא מצליחה ככה להביא את הדברים במלואם ולעומקם, לא מצליחה להביא את עצמי בכתיבה ככה ואת מה שהתכוונתי להעביר,

אבל בכל זאת אנסה לתמצת מה שאפשר:

בגדול נסיתי לשים רגע את הזרקור על מה ה"חלושס" עושה לנו אחרי פסח (כדוגמא, זה יכול לבוא בעוד זמנים כמובן), בעיקר ביחס לנקודה של השוואה לאחרים שמתפתחים ומתקדמים ואיפה אני ביחס לשאיפות שלי, לחלומות שלי, להתפתחות שלי שגם אני רוצה להתפתח ומה קורה כשזה מתנגש במציאות ולא תמיד מצליח, 

דרך נתינת מקום למה שעולה בנו ולחפש מעט דרכים לצאת מהחלושס, להתחזק גם במה שיש, גם בשינוי המשוואה / ההגדרה של עצם החלום וההתפתחות ולהרחיב אותה גם ובעיקר לדברים הבאמת חשובים ומהותיים לנו בחיים, שבסופו של יום - הם הם החלום האמיתי שלנו וההתפתחות האמיתית שלנו (בעיקר הבית שלנו, האישה/האיש, הילדים, האדם שאנחנו, הערכים שלנו, האושר שלנו וכן הלאה), ולמצוא גם את הזמן והדיוק מתי נכון לנו להמשיך לעבר התפתחות נוספת וחלומות נוספים, בזמן שנכון לנו, במינון שנכון לנו, במהות שנכונה לנו, בתנועה של מבפנים - החוצה.

--------

אז לסיום:

בסוף כן תימצתי 😅 (למרות שכאמור בעיניי התמצות הוא ממש לא *כל* מה ואיך שרציתי להעביר... כלומר אני יכולה לנסות לתמצת אבל זה חסר בעיניי את המהות בשלמותה של הדברים שאני רוצה להעביר...)

ולסיום 2 - בסוף גם התגובה הנ"ל שלי יצאה מגילה בפני עצמה, אז בהצלחה לך בקריאתה 😂

במחשב הביתי עוד ניתן לפנות זמן ולקרוא, בפלאפון -שזה רוב זמן מסך שלי- אני לא מסוגל לקרוא טקסטים ארוכים

יום יבוא וילדיי ילמדו אותי להשתמש בבינה מלאכותית, שוויה שוויה,

אולי לטובת הציבור תצרפי להודעות תימצות מלאכותי אפילו בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות

בהחלט מובן קשר הנפשי לדברים הנכתבים, וכן חשיבות כל מילה במהלך מאמר

שגם מאפשר להחכים ולדייק.

אני מבינה את מה שאתה אומר, ואת הקושי בלקרוא אורך, בהחלט.

כרגע פחות מרגישה שנכון לי להוסיף להודעות תימצות מלאכותי בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות וכו' אז בינתיים אשאיר זאת כך ואולי בהמשך יעלה רעיון אחר 🙏

(ואולי גם קריאה בחלקים תוכל לעזור?)

הקטע מתאר תחושת דכדוך וחולשה ("חלושס") שמופיעה לאחר פסח — זמן שמזמין הרבה מחשבות פנימיות, התבוננות, השוואות לאחרים ותחושת חוסר סיפוק מהתקדמות אישית.

המסר המרכזי הוא קריאה לעצמיות רכה ומבינה: להכיר בכך שתחושות כאלה טבעיות, להקשיב להן ולא להיבהל. הכותבת מעודדת לראות את ההצלחות שכבר קיימות בחיים — זוגיות, משפחה, בריאות, יציבות — כהגשמה של חלומות אמיתיים, ולא לפספס את הערך שבהם בגלל השוואה חיצונית או הגדרה צרה של "התפתחות".

היא מדגישה שבנייה פנימית ואיטית מתוך קשב עצמי, צעד אחר צעד, היא הדרך הנכונה להתקדם, ושכוחות ומשמעות כבר קיימים בתוך החיים עצמם — רק צריך לזהות אותם, לטפח אותם ולפעול מתוכם.

רוצה שאעזור להפוך את זה לפוסט קצר לרשתות החברתיות?

הנה גרסה מתומצתת ומתאימה לפוסט ברשתות החברתיות:

---

"יש לי חלושס" – ואולי זה דווקא סימן טוב?

אחרי פסח, עם כל המחשבות, ההשוואות, השאיפות – לפעמים מגיעה תחושת חולשה פנימית. מין עייפות שקטה כזו.

אבל אולי זו בכלל הזדמנות לעצור ולהקשיב.

להיזכר בכל מה שכבר יש: זוגיות, משפחה, ילדים, בריאות, אהבה – חלומות שכבר הגשמנו, גם אם לא תמיד שמנו לב.

לא כל התקדמות חייבת להיראות כמו שינוי דרמטי. לפעמים לצמוח זה להמשיך לבנות את הבית, לחזק את עצמך, לטפח את השגרה מתוך בחירה.

אז תנשמי. תתבונני. תבחרי מבפנים.

ותזכרי: גם כשנדמה שלא — את חיה את החלום. כל יום מחדש.

---

רוצה שאכין גרסה עם סגנון יותר אישי, הומוריסטי או קצרצר יותר?

אבל כשמדובר בספר, אני קורא בדיוק הרבה יותר מאשתי שתמיד קוראת בדילוגים (האמת שזה די מה שאני עושה רוב החיים...)

* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

קיבלת היום הודעה מהרופא באפליקציה:

"מה שלום החלושס היום?

המרשם שאני רושם לך היום מוסיף עוד שני ויטמינים ותוספי תזונה להתגבר עליה:

1. ויטמין חיזוק-

 לחזק את עצמך בבחירות שלך - לשמוח בבחירות שלך.

לשמוח בעצמך.

להעריך את עצמך.

לחשוב בעצמך שמה שאת עושה מבורך ונפלא וטוב וחשוב ומשמעותי - כי כך החלטת לפי הערכים שלך בכל זמן נתון ולפי זה נהגת עד עכשיו - אז לחזק את עצמך בהחלטות שלך!

להרגיש באמת, מבפנים, שאת אמא טובה ומקסימה ומסורה,

שאת אישה מקסימה.

שאת טובה ושווה וראויה מעצם בריאתך ומעצם היותך.

2.כמוסת השקטה-

 להשקיט קולות רקע מסביב.

נכון, זה קשה,

אבל באמת להתאמץ לא להשוות את עצמך לאחרות,

לא לקחת ללב יותר מדי מה שאחרים אומרים,

לדעת שכל אדם הוא שונה ואחר,

לכל איש ולכל אישה מתאים וטוב משהו אחר

תתרכזי בך.

גם כדי לדעת מה באמת מתאים וטוב ומשמח אותך,

וגם כדי לא ליפול ברוחך מהשוואה לאחרות או מביקורת של הסביבה.

כי ביקורת תמיד תמיד תהיה.

אם לא התחתנת - למה לא התחתנת,

אם את עדיין לא אמא - למה את עדיין לא אמא,

אם את אמא - למה ההפרש בין הילדים גדול,

אם ההפרש קטן - למה ההפרש כזה קטן,

אם את עובדת - למה את מפקירה את הילדים,

אם את לא עובדת - לא את לא מממשת את עצמך ולא עושה כלום,

אם את שמה במשפחתון - למה את לא נשארת עם הילד בבית,

אם את לא שמה במשפחתון ונשארת בבית - למה הוא לא עם חברה בגיל שלו ולמה את לא מכניסה לגן.

וכן הלאה וכן הלאה.

תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.

תמיד יהיה מה לשפוט ולבקר.

ז ה  ל א  מ ע נ י י ן !!!

*את* מעניינת! 

*הבחירות שלך* בחיים מעניינות!

וזה הכל!

והשאר? סליחה, אבל להם רשום במרשם ויטמין ק' - קפיץ קפוץ. לקפצץ מהחיים שלך שהם שלך - ולעבור חיש מהר לחיים שלהם.

והעיקר שאת שמחה ומאושרת במה שאת עושה.

בהצלחה!

את עשר!"

* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

אז עבר שבוע. סיימת את האנטיביוטיקה.

איך את היום?

עברה החלושס?

בעזרת מה הצלחת למגר אותה את חושבת?

"אה, בכל הרכיבים שהיו באנטיביוטיקה" את עונה לעצמך.

קוראת רגע בעלון לצרכן:

הייתה שם קבלה עצמית,

הייתה שם חמלה עצמית,

הייתה שם אהבה עצמית,

היה שם מרכיב המיקוד, ההתמקדות – להתמקד במה את כן, וגם במה את לא.

להתמקד במה מתאים לך. וגם במה שפחות.

להתמקד במה החוזקות שלך. וגם במה שלא.

ובמה שכן החוזקות שלך – לעוף עליהן בכל הכוח.

היה שם את מרכיב הצמצום – סוד הצמצום – שגילית שלפעמים less is more, ושדווקא מה שתוחם אותך לגבולות הגזרה *שלך* ושל האדם שאת – יכול להביא איתו ברכה ושפע אפילו יותר גדולים.

היה שם רכיב של סבלנות ותהליכיות,

היה שם רכיב עצירה ונתינת מקום,

היה שם רכיב ההתבוננות,

הייתה שם משמעות באחוזים גבוהים, והבנת ה*למה* (ל' בקמץ) שלך, ולמה בעצם את עושה מה שאת עושה, ומה באמת חשוב לך בחיים, ולמה את בוחרת את הבחירות שבחרת בחיים עד עכשיו,

הייתה שם אמונה וביטחון בה' יתברך – שהכל מאיתו והכל שלו והכל רק בידו,

היה שם רכיב אימוץ מחשבה ואמירה מחזקת מתוך כך ש"הבוטח בה' חסד יסובבנו" והרגשה שאת ממש עטופה, אהובה, טובה ומלווה ע"י הקב"ה בכל רגע ורגע ובכל צעד וצעד בחייך,

והייתה שם תערובת של התבוננות, העמקה, ליבון ובירור דווקא מתוך הטריגר שהביא וגרם לכתחילה לחלושס - בתנועה של כאב שאח"כ מצמיח דווקא מתוך הבירור מתוכו ולאורכו את הצמיחה היותר מדויקת, היותר שלמה, היותר נכונה לך.

את מניחה את העלון לצרכן.

ומחליטה מהיום לקחת חיזוקית למניעה מראש של חזרת החלושס.

יוצרת לעצמך זמני תיחזוק מראש

ונוטלת כל פעם מנה מאוזנת ומחייה של כל הרכיבים הפעילים באנטיביוטיקה שהכרת.

מרפאה את עצמך, מדייקת את עצמך, מחבקת את עצמך, מחזקת את עצמך, בונה את עצמך, מגדילה את עצמך.

ולעצמך היותר שלמה הזאת את אומרת: את יודעת מה? גם אם תגיע מתישהוא שוב החלושס הזאת – את תוכלי לה!

את יכולה לה!

את משהו את 😊

יותר משקיעי נדל"ן מוכרים את הדירה בהפסד: איזו עיר הכי איכזבה?

אין כמעט חיה כזאת

לשם החישוב הפשוט,

על 300 אלף הון אפשר לקחת כ900 אלף הלוואת משכנתא

נחשב הכי ממוצע. 5% ריבית קבועה.

ל25 שנה.

החזר סביב 5250

אני אישית לא מכיר מקום שיש דירה שעולה 1.2 מיליון והשכירות שלה היא 5250

אולי אולי עם איזה קומבינה של חלוקת דירה והשכרה של 2 היחידות אולי תגיעו ל4000-4500 וגם זה בספק.

קח שככל הנראה תצטרכו להכניס את היד לכיס בכל חודש להשלים את תשלומי המשכנתא.

זה לפני בלאי של הדירה וכו' שיש

הדבר היחידי שאפשר לבנות עליו זה עליית ערך הדירה.

אבל מה שהיה לאו דווקא יהיה.

ולכן לדעתי לא חכם סתם להתבסס על עליה כללית אלא לחפש משהו ספציפי שישביח את ערך הנכס (פיתוח השכונה/הקמת מכללה ליד/פינוי בינוי וכו')

בהצלחה 

שאפשר להסתכל על זה גם כעל הזדמנות -

עיר שכרגע נמצאת במשבר כזה שמוכרים אפילו בהפסד.

וייתכן שבעוד עשור המחירים 'יתקנו' את עצמם ולכן זו דווקא ה-עיר לקנות בה (וכמובן- ייתכן גם שלא).

אם הסיבה למכירות ההפסדיות היא משהו זמני - אז באמת יש כאן הזדמנות לקנות.

אם הסיבה היא משהו שלא עומד להשתנות, אז עדיף להתרחק...

בגדול, הסיבות לירידה במחיר בבאר שבע הן בגלל המון המון משקיעים שקנו בסביבות האוניברסיטה דירות מאוד ישנות, אף אחד לא רוצה לקנות את הדירות האלה למגורים אלא רק להשקעה.

נוצרו שכונות שלמות של דירות ישנות להשכרה (ג', ד') לסטודנטים, יותר דירות ממה שהסטודנטים צריכים (יש להם גם מעונות של האוניברסיטה וגם מבחר עצום של דירות להשכרה).

אם בגבעת שמואל דירה בסביבות אוניברסיטת בר אילן תושכר תוך דקה ואנשים יעמדו בתור בשביל לגור בה,

בבאר שבע המצב הפוך - יש דירות שפשוט עומדות ריקות, או שבעלי הדירה היו צריכים להשקיע המון כסף בשביל להפוך אותה ליותר אטרקטיבית לעומת דירות אחרות.

כלומר בעלי הדירות רבים על השוכרים, במקום שזה יהיה להפך.

אני לא רואה סיבה שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ולכן אין סיבה לחשוב שהמגמה תתהפך.

מה שכן, אם מדובר על רכישת דירה רגילה בבניין יחסית חדש שמיועדת להשכרה למשפחות ולא לסטודנטים - אז לדעתי במגזר הזה המחירים דווקא עלו ולא היו מכירות בהפסד. 

אבל דירה כזאת אי אפשר לקנות עם הון עצמי של 300 אלף...

נ.ב.

גם במניות זה ככה. אם מניה נופלת, צריך לבדוק טוב טוב לפני שמשקיעים בה. אולי הנפילה באמת בגלל סיבה שעוד חודש תתהפך ולכן החכם יקנה דווקא עכשיו, ואולי הנפילה היא בגלל שפתאום קמה מתחרה הרבה יותר חדשנית ויעילה ואז כבר לא כדאי להשקיע בסוס מת.

רוצים דוגמה טובה לזה?

טוב נו, כי ביקשתם יפה

הנה גרף של חברה שנסחרת בארצות הברית (צריך לקרוא משמאל לימין)

רואים את הירידה שסימנתי עם החץ האדום?

זה היה כשהתחילה מגפת הקורונה, והמוני אנשים משכו את הכספים שלהם משוק ההון.

אבל היו גם אנשים חכמים, שהבינו שלא תמיד מגפה היא דבר רע.

אם למשל יש חברה שמרוויחה כסף דווקא מזה שאנחנו בבידוד,

מרוויחה כסף מזה שאסור לנו ללכת לעבודה,

מרוויחה כסף מזה שיש לנו פתאום המון זמן פנוי...

דווקא חברה כזאת תגדיל את ההכנסות שלה בתקופת מגפה.

ולכן כמו שאפשר לראות בגרף, המניה של חברת נטפליקס התאוששה הרבה הרבה יותר מהר משאר החברות. ההמון מכר מניות בפאניקה, החכמים השקיעו בחברה שיודעת לעשות ממגפה בוננזה.

שהקטע הקטן מהכתבה בדה-מרקר שהבאת לא מעיד כלום.

כי לפי מה שסיפרת ההגדרה 'באר שבע' היא כללית מדי ולא באמת משקפת את המצב של כלל העיר.

בסוף בנדל''ן כל דירה היא ייחודית.

אני הייתי ממליצה לזוג הנ''ל לפנות לאדם שמכיר את השטח לעומק ולעבוד דרכו (ואם ירצו, יש לי שני מספרים לתת להם- אחד לגבי באר שבע, אחת שעובדת בפריפריה- שדרות-נתיבות- אופקים ומהצד השני בקריות).

את שואלת מה יקרה בעוד כמה שנים, ואת זה אף אחד לא באמת יודע.

נ.ב. 

מי אמר שאתם חייבים לקנות דירה? אפשר להמשיך לחסוך עד שתוכלו לקנות דירה שתגורו בה.

הרוב דירות פח ישנות, יש גם פרויקטים חדשים באזור אבל מעט מאוד, לא להתקרב להשקעה בשכונה ד, אפילו לא בצחוק, אחת השכונות הקשות בארץ.

בכללי דירות לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה מצד אחד זה בטוח מצד שני הסטודנטים באים ל10 חודשים בשנה ולפעמים צריך לרדוף אחרי הצ'קים שלהם, וגם הם מתחלקים בצ'קים בקיצור זה אופי השקעה מסוג מאוד מסוים.

רוב המשכירים ירצו דווקא להשקיע בבדירות למשפחות עם ילדים שיש להם מוסדות באיזור גנים, בתי ספר, גם לא ירצו לעזוב כל כך מהר מה שמקנה שקט (יחסי) לטווח ארוך בלי קפיצות של חודשים בהן הדירה לא מושכרת ואתה אולי יכול לעשות שיפוץ בינתיים כדי להשביח את הנכס ותו לא, אבל השכרה לסטודנטים זה דבר כשלעצמו מצריך מומחיות מסויימת בנדלן שאפשר גם להרוויח יפה ממנה.

בסביבת האוניברסיטה יש גם את העיר העתיקה (מהתקופה העות'מנית) זה אני קורא לה "נחלאות של באר שבע" מלא ברים של סטודנטים ואוירה של מאפרות אל תוך הלילה ומוזיקה, בתים ישנים ומתפוררים עם תשתיות מעפנות, צינורות אזבסט לא עלינו, לוחות חשמל עם רכיבים מלפני קום המדינה (לא צוחק) והדיור יחסית זול, קרוב לכל מקום שווה במרכז באר שבע במרחק רכיבה על אופנייפ, בעיקר קורץ לסטודנטים ושוב השכרה לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה.

אני לא יודע אם קשה למכור בבאר שבע, אני רק קניתי דירה אחת בשכונה ה ואני לא חושב בכלל שבשכונה זו קשה למכור מכיר מלא חברים שמכרו פה דירות, לא נראה לי שהיה להם קשה, אבל קשה זה עניין יחסי, ברור שדירה סבירה במרכז יהיה יותר קל למכור מאשר בפריפריה.

את הקריה החרדית אני לא מספיק מכיר.

אם אתם רוצים להשקיע בנדלן מעבר להון העצמי אתם צריכים גם קרן חירום עמוקה יחסית לתקופות שהדירה לא תהיה מושכרת ולבלת"מים שיפלו עליכם כמו דוד שיתפוצץ, במיוחד אם בא לכם לא להיות משכירים רשעים שתדרשו לא לבטל חוזה גם במקרה של סרטן או גירושין או מילואים וכיוצ"ב כי אתם חייבים חייבים חייבים את התזרים כי אין מי שישלם את המשכנתא ותהיו יכולים לזרוק לרחוב ניצול שואה או אם חד הורית כי צקים חזרו, הקיצור תכינו קרן חירום עמוקה לשקט הנפשי שלכם.

אני לא יודע אם זה חכם להשקיע בנדלן אם יש לכם הכנסות נמוכות, מצד שני יש לכם 300k, שיקול שלכם, אם תרצו אני אתן לכם באישי טלפון של המלווה הפיננסי שלי.

כל עוד זאת דירה ראשונה אין מיסוי אז אפשר בהחלט להצמיד את ההון לנדלן.

ממה שאני מבינה הרבה *משקיעים* הפסידו שמה. אבל אם זאת דירה ראשונה זה לא נחשב השקעה ויכול להשתלם.

1. זה לא אמור להיות ככה
2. זה לא באמת עובד
3. אם עובד לתקופה קצרה, כשאתה 'מדליק' חזרה זה עם ריביות

לפעמים אצל אשה יש חסמים אמיתיים- הורמונאליים\ רגשיים\נפשיים.
האם באמת מיצית את כל האפשרויות?



 

הבעיה שלא ברור איפה הכפתור של הכיבוי והאם אפשר לכבות בלי לכבות עוד חלקים.

הייתי גם במצב הזה. הייתי פשוט צמא לאהבה, למגע. התחלתי לשוטט ברשת כדי למלא את הצימאון אבל הוא רק גדל. נסיתי כמה טיפולים עד שמצאתי מטפלת אחת (דרך סרטון בפייסבוק) שהצליחה לדקור את הנקודה, אחרי תהליך קצר שתפתי את אשתי בשיחות ובמכתבים במה שעובר עלי ושאני בתהליך טיפולי. לא היה לה קל אבל היא הצטרפה גם לטיפול. זאת לא דרך קלה ורומנטית. יש הרבה גלים בדרך, לפעמים ריח ביוב להם.

דברנו הרבה על המרחק שנוצר, על הצורך שלה לקרבה רגשית במילים בהקשבה.

היו כמה נקודות מעשיות שעבדתי עליהם, ועד היום הן נקודות חשבובות ורגישות.

הרעב למגע מייצר הרבה מתח במערכת עד שהופך להיות מניע העיקרי בכל הקשר. גם אם עזרתי וחייכתי והקשבתי, כל עוד המניע הנסתר של "על מנת לקבל" קיים שם, זה דוחה את האשה. היא אמרה באחד הטיפולים ששנאה את זה שהייתי טוב כי זה כביכול חייב אותה לשכב אתי.

דבר שני שמאוד עזר, הייתי אומר שעשה מהפכה יחסית להשקעה, זאת פתיחת קבוצת ווצאפ של שנינו. אני שולח לה שם הודעה יומית בבוקר. כל הנסיעה לעבודה אני חושב מה לכתוב לה. זה מרחב נקי לרומנטיקה  אני כותב לה שירים, לפעמים שולח תמונה יפה שאני מצרף לה משפט כמו "זה הזכיר לי אותך" וכדומה. יוצא שאני מסתכל לעולם ומחפש במה אני יכול לשתף אותה.

הדיבורים העדינים האלה מדליקים אותה גם מינית ברמה שאי אפשר לדמיין. זה קורה לא ביום אחד אבל זה קורה ובגדול.

דבר שלישי ואחרון (כי זה ממש ארוך כבר) אנחנו בשאיפה לעזוב את הניידים בערב כשאנחנו ביחד. אם אי אפשר כל יום אז לפחות 3 פעמים בשבוע (גם זה קשה מאוד). לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים אני מקריא לה ספר (עדיפות לדברים רומנטיים), לפעמים עושים הליכה, מכינים אוכל או ווטאבר. זה לא דייט אלא כמו להתחיל לחיות ביחד. אז יש שיחות תוך כדי, חיוכים, מחוות, נגיעות קלות. זה ממש משנה המציאות.

אני ממליץ לך בחום לקחת את עצמך לטיפול אישי (הגישה שעבדה אצלי קורים לה גישת המובחנות), מצד אחד לשחרר את התלותיות בה ומצד שני להתקרב אליה ולקבל אותה אליך.

אחר הדברים האלה, לא הכל וורוד עדיין ויש נפילות ויש ריבים ויש פגיעות, אבל גם יש תקווה גדולה שנזדקן ביחד בשמחה ובתשוקה

סליחה על האורך, שנים לא הגבתי כאן אבל ההודעה שלך נגעה בי

את הדרך שעברת ועברתם.

זה ממש יפה לראות איך לומדים ומתפתחים ומוצאים את השבילים הנכונים.

אשריך

חושבת שמובחנות תעזור לך ממש ממש.

בעז"ה.

עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 15:09

נרשמנו לזה עוד בתקופה שהייתי נשוי.

אז מי שנשוי (: ב"ה

ורוצה להיעזר בקורסים האלה.

אולי יהיה לו לתועלת.

לעיתים יש פערים מובנים מהיום הראשון בין בני הזוג ברמת העניין במיניות ואפילו במגע. זה מושפע מהורמונים וכו' אבל גם שכההורמונים בשיא - עדיין יש פער בנקודת הפתיחה.

צריך להגיע עם מוכנות לכך שאולי יהיו תקופות של יובש וצריך להכיל את זה ולהתעסק בדברים מועילים אחרים. במקביל, כדאי לחשוב האם אפשר לשנות משהו במישור המעשי של איך וכיצד וכמה וכו'. אני מציע גם לדעת שהמנעד שההלכה מאפשרת בהיבט הזה הוא הרבה הרבה יותר רחב ממה שמקובל ללמד. המנעד הזה מאפשר מימוש יחסים אינטימיים באופן יותר מאפשר ויותר נעים (ויותר סביל) למי שאינו/אינה ממש בקטע. מציע לברר עם מורי הוראה מובהקים בעניין (שלא נמנים על אסכולה ספציפית ואכמ''ל). אצלי זה ממש פתר הרבה מהעניין הזה והעלים את התסכולים (שבהחלט היו).

כל אחד ברמת חומרה אחרת וטיפול תרופתי מתמשך אחר - אך שניהם כבר שנים במעקב וטיפול, ביקורות תקופתיות שגרתיות,  במסגרת מרפאת גסטרו של בית חולים גדול.  לא של רופא בקהילה.  

הרופא בקהילה היה רק בשלב המאוד ראשוני וההתחלתי. ברגע שהחלו, כל אחד בנפרד ובזמן אחר, לקבל את הטיפול הביולוגי, עברו להתנהל מול מרפאת גסטרו בבית החולים.  

ואיך זה מתנהל מבחינת קופת חולים ? יש החזר?

באיזה בית חולים מטופלים אם אפשר לשאול?

הוא דיי הזניח את הטיפול בקרוהן , ואני מנסה לעזור לו שיהיה רופא מומחה וטוב לעשות מעקב,  ויטפל בו . 

מחלה כרונית מסוג קרוהן כרוכה במעקב וטיפולים והנחיות רפואיות של רופאים מומחים למחלות מעי דלקתיות.  יודע מהאחים שלי שזה כולל - קולונוסקופיה בתדירות מידי תקופה (מניח שהתדירות תלויה בחומרה של המחלה. אצלם זה מידי שנה), אולטראסאונד למערכת העיכול מידי תקופה, ליווי ופגישות מידי תקופה של דיאטנית קלינית מומחית למחלות מעי דלקתיות שנמצאת במסגרת המרפאה שם. מעקב על בדיקות דם ובדיקות נוספות למעקב אחרי הטיפול הביולוגי (יש מקרים שהגוף מתחיל לפתח נוגדנים לטיפול הביולוגי ואז צריך להחליף תרופות).

אנחנו בקופ"ח מכבי. גרים בשרון / מרכז הארץ 

האחים בטיפול מרפאת גסטרו בבילינסון.  הביקורים והמעקבים מידי כמה חודשים במרפאה, בדיקות אולטרסאונד, קולונוסקופיה,  הדיאטנית,  עם טופס 17 בכל פעם - בהתאם להמלצות הרפואיות של הרופאים בבילינסון.

הטיפול התרופתי במסגרת קופ"ח מכבי.  הטיפול הביולוגי מאוד יקר - יודע שמגיעים לתקרה הרבעונית של הקופה כבר בחודש הראשון לכל רבעון.  

לך לך לעצמך, לפנימיותך

לכי לך לעצמך, לפנימיותך

לך לך אל אשתך, אשת בריתך

לכי לך אל אישך, מושא אהבתך

וגם אם הדרך לשם קשה ותלולה

וגם אם לפעמים נראה שאין אוויר ואין אמון ואין תקווה

וגם אם כל העולם נראה קורס -

אנחנו נהיה אברהם

ושרה

ונמשיך ללכת

להתקדם

רק עוד צעד אחד עכשיו

ומחר עוד אחד

כל פעם קצת

באמונה גם בעצמינו

גם בחצי השני שלנו

בבורא עולם שמשרה שכינתו בינינו

באותה ה' שנוספת לאברם

ובאותה ה' שנוספה לשרי

שם ה' נקרא עלינו!

אנחנו נשמה אחת

וכמו אברהם אבינו

נצעד לעבר האמונה

בא-ל אחד

בה' אחד ושמו אחד

נגד כל העולם

הוא, לבד, יחיד ומיוחד

מלמד אותנו גם היום לצעוד

להמשיך ללכת

להמשיך להאמין

גם באחד שאנחנו - אשתי/אישי ואני.

אנחנו אחד.

ושם ה' אחד נקרא עלינו ❤️

בזמן כזה, 

שמרגישים כ"כ קשה

ובעיקר כזה מפחיד

והכוחות אזלו כולם -

זה הזמן להפעיל בתוך עצמך מצב חיסכון בסוללה 

כן, כמו בטלפון, כך גם אצלנו

להוריד להוריד ולהפחית כל מה שלא דחוף ולא חייב

תוריד/י מעצמך

תקח/י יום חופש / מחלה, או אפילו חצי יום

תזמין/י רגע אוכל מוכן ואל תבשל/י היום,

תבקש/י רגע עזרה עם הבית או הילדים ורק תנוח/י

מה עם שבת קלילה של מנוחה אמיתית ועבודה ממש קטנה של חלה עם שניצלים וזהו? וגם החלה קנויה והסלטים קנויים או האוכל כולו קנוי רק השבת הזו?

תאגור/י טיפה שעות שינה

תוריד/י עוד את כל מה שלא דחוף

הדבר הזה שרצית לעשות? - לא היום!

המחשבה ההיא שהייתה לך שחשובה? - לא עכשיו!

הדבר הזה שכן סובל דיחוי - לא כעת!

תהיה/תהיי בחיסכון בסוללה

כי כשאין סוללה

לפחות עד שנמצא מטען

צריך לחסוך אנרגיה

ומותר לך להיות עכשיו מרוקן/ת לגמרי

לחפש מטען, בהחלט,

לחפש טעינה, בהחלט,

אבל בינתיים - הפעל/י מצב חיסכון בסוללה.

ומחר חשוב/י איך להטעין ולהיטען

בינך לבין עצמך

ובינך לבינו/ה

❤

את/ה עוד תהיי, אתם עוד תהיו - 100% בסוללה!

100% בלב! ❤

אמא רחל

את לימדת אותנו מה זה להיות בדרך

מה זה לצפות כ"כ ולייחל למשהו

מה זה להמתין

מה זה להתפלל

מה זה לקוות

ומה זה לזכות לגאולה שלמה ב"ה

נתת לכולנו כוח לזכור את זה, את הדרך

זוכרת איך הרגשת כאשר בנך יוסף יצא לאוויר העולם?

כמה היו שווים כל התפילות, הדמעות, כל ההמתנה, כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת?

וכמה אור עצום הביא יוסף הצדיק לעולם כולו

ובנימין

ולימדת אותנו מתוך זה לזכור גם אנחנו

כמה היו שווים כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת כאשר החזקנו בפעם הראשונה את הבן/הבת שלנו

כמה אנו זוכרים את הטעם המתוק כאשר הצלחנו להשיג הישג שעמלנו עליו רבות,

איזה אושר זה להרגיש תחושה כזו של מסוגלות ויכולת מתוכנו פנימה - עשיתי זאת בעשר אצבעותיי!

ואת ממשיכה ללמד אותנו גם כאן,

גם בריחוק הגדול הזה, או בריב המכאיב הזה,

גם בפחד הגדול הזה,

גם כאן את לוחשת לכל אחד ואחת מאיתנו -

תחזיקו את זה -

אתם תצמחו!

תהיה לכם גם ממנו קבלה!

קבלה של הצלחה!

ועוד אחת!

תזכרו!

תזכרו מה כתוב לכם על הקבלה של ההצלחה הקודמת הזוגית שלכם

מתי ומה הצלחתם בעבר?

ומה תרצו שיהיה כתוב על הקבלה שלכם היום?

יש שכר לפעולתכם!

אתם בדרך

וצועדים בה יחד

יש לכם ויהיו לכם עוד הרבה קבלות!

אתם רושמים אותן

כל אחת ואחת

יש שכר לפעולתך אמא רחל ❤

ושבו בנים לגבולם

ושב לב איש אל אשתו, ושב לב אישה אל בעלה ❤

איזה תאריך וואו! 

בשעה טובה ומבורכת

שתזכו לרוב נחת ושמחה ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים 🎊

נשמע שאת כותבת ממצב של סטרס וקריסה.

במצב כזה אי אפשר לפתור שום דבר.

דבר ראשון קחי לך זמן להירגע.

קחי יום/ כמה ימים חופש מהעבודה או מהמשפחה.

תנוחי, תשלמי שעות שינה או כל דבר שנותן לך אוויר ואחר כך תחשבי או תתייעצי על מה שאפשר לעשות.

חיבוק גדול גדול

ודאי שצריך להעמיק ולשמוע עד הסוף והכל וכך לבחון דרכי התקדמות ודרכי ריפוי, תיקון ואוויר צלול ב"ה,

אך בינתיים רוצה לשאול אותך -

מה יכול לעזור לך עכשיו, היום?

אם תראי שכן יש לך אפשרות להפחית מעצמך כמה שיותר, גם אם לא לכבות, ואפילו רק היום - כדאי מאוד לחתור לכך.

כל עזרה בכל צורה שהיא, גם אם זה אוכל מוכן לשבת / שבת מינימלית / עזרה עם הילדים מנערה או משפחה וכו' / שאר הדברים שניתן להוריד ממך כעת לפחות לזמן הקרוב.

והלוואי שתמצאי טעינה בקרוב מאוד ב"ה 🙏

אומרת עכשיו פרק תהילים ומאחלת לך ישועה שלמה בקרוב ובמתיקות ב"ה 🙏❤️

את מוצפת ממש, ואפשר להבין מהתיאור.

לנשום

לאט לאט

לשתף דמות קרובה שאת יכולה להיעזר בה. אל תהיי לבד.

להקל מעלייך כרגע כל דבר שאפשר, אפילו אוכל לשבת לקנות.

תעשי קודם דברים טובים עבורך שיחזירו לך את הרוגע הנפשי, אפילו במשהו. ואת יודעת מה יעזור.

גם אם למשל שהילדים יהיו אצל סבא וסבתא/דודים בשבת.

רק אח''כ תנסו לדבר ששניכם רגועים, פחות טעונים. 

בגירסה הכי טובה שלך

אז דבר ראשון אסור לך לקרוס!

וזה אומר שאת ובעלך מחליטים לוותר על משהו. לא יודע האם מדובר על היקף משרה, רכב או מחויבות אחרת. אם תמשיכו לנהוג כרגיל גם כאשר הרכב משתנק זה ברור שהוא יקרוס במעלה הדרך. אז אולי אי אפשר לגמרי לעצור בצד הדרך, אבל לנשום אוויר קצת ירגיע את תחושת ההצפה.

זה יעזור כי אם את לא מאושרת גם הוא לא שמח. רוצים להמשיך יחד? צריך למצוא את המקום הנפשי המאפשר התפעלות ממה שיש, צריך פנאי להיזכר ולהנביט שוב את האהבה שהייתה. זה תנאי בסיסי להתקדמות משותפת ולכן את חייבת לשקף באהבה ובעדינות את הצורך הדחוף בשמחה בחיים שלכם. שמחה זה בעיקר קשור באהבה, בתחושה שיש לך מקום בלב של מישהו אחר  אולי הוא עוד לא מספיק מבין את הקושי ואולי לא ישתתף מיד בשינוי ולכן תצטרכי לקצת אומץ הלב, אך לוותר אסור.

לגבי הנושא של הטיפול רק אגיד בקצרה שלפעמים המטופל לא מתאים למטפל, לא להזדרז להרים ידיים . אל תכבי את עצמך, את יודעת שיש בך הרבה לתת ואנחנו זקוקים לך בעולם הזה, ה' בחר בך ולא לחינם.

תבשרי טוב!

אבל. כדי לקבל נגיד פסיכיאטריה. צריך להוסיף התייעצות עם רופא מומחה. זה הרחבה נפרדת

וגם שם יש הגבלה של מספר מימושים בשנה (או לכל אורך הפוליסה)

וגם ברגע האמת. יוציאו לך את המיץ ולא ירצו לשלם עד שרוב האנשים יתייאשו. (לצערי מדבר מניסיון אישי עם כמה חברות ביטוח)

כותב את זה כדי שאנשים יבינו שזה שהם עושים ביטוח פרטי לא אומר שלא יהיה כאבי ראש ברגע האמת. 

מסכים - צריך לבדוק מה הביטוח כולל. אצלי זה דרך הסתדרות המורים כך שהוא מאוד מאוד רחב.

לא מסכים - לפחות אצלנו הם מעולם לא עשו בעיות על שום דבר. שלחנו קבלות וסיכומים ותוך חודש קיבלנו את הכסף בביט. אולי זה תלוי בחברה... אנחנו בהראל בכל אופן.

במשך שנה רציתי להתנתק מהם.

להפסיק את הביטוח.

והם פשוט לא הסכימו להפסיק לחייב אותי.

מיילים.

וואטצאפ.

טלפונים.

כלום.

אומרים לך שיעבירו למחלקת ניתוק.

בפועל לא ניתקו.

רק המפקח על הביטוח עזר

נלחמים על הלקוחות שלהם,

לא מוכנים לוותר על אף לקוח!

והכסף ממשיך לרדת

הם שלחו לי רשמית מסמך שבוטל הביטוח

אבל את הוראת הקבע שכחו להפסיק.

אם חלילה בתקופה הזאת (שאתה משלם למרות שהביטוח מבוטל) קורה אירוע ביטוחי,

האם בית משפט יחייב אותם לשלם לך בגלל שהם עדיין חייבו אותך על הביטוח...

לא יודעת איך זה בחברות אחרות.

(למשל דרך העבודה)

לי יש ביטוח בריאות פרטי דרך עבודה.

השבח לאל לא השתמשתי בו לניתוחים/טיפולים מאוד יקרים

כן השתמשתי לרופאים מומחים וטיפולים אחרים (כולל פסיכולוגיה)

ביררתי ואפילו יש החזרים על פיזיותרפיה פרטית, דיקור וכו

הואיל והדברים שנזקקתי אליהם לא היו דחופים ברמת הלהגיע לטיפול באותו היום, תמיד יצרתי קשר עם החברה שמטפלת לי מול הביטוח כדי לשאול מה כלול בפוליסה, והם ענו במדויק. (למשל - עד x פגישות עם רופא מומחה בשנה, כאשר ההחזר הוא עד %a או סכום של b, הנמוך מבין השניים. יש צורך שהרופא יהיה רשום עם ההתמחות הזו ולהביא הפניה מרופא מטפל). כמובן לא דייקתי, סתם הבאתי לצורך הרעיון

ואז אני יודעת מה מגיע לי ולאילו פרטים אני צריכה לשים לב לפני. מעלה טופס וזה מגיע לבנק…

פרצופים לא קיבלתי.

ומסכימה, אין לדעת במה יהיה צורך. ביטוח זה בערך השירות היחיד שאתה מקווה שאתה משלם סתם ולא תצטרך להשתמש בו…

ומבחינתי, החופש להתייעץ עם כל רופא שבא לי (ובלי המתנה של מיליארד שנה), כנ"ל פסיכולוג… והשקט הנפשי הזה שיש לי גם אופציה לרפואה פרטית בעת הצורך… זה באמת מרגיע. 

במידה ואני מעוניין שאיש מקצוע בלתי תלוי יעבור על התיק הביטוחי שלי ושל המשפחה

האם הביטוחים מתאימים לנו, האם אפשר לשפר עלויות וכו'

האם יש התנגשות עם הביטוח פלטינום של כללית וכו'

מה אני צריך לחפש? 

סוכן ביטוח?

איך אני מוודא שהוא נטו מגן על האינטרסים שלי

וכמה עולה בערך בדיקה כזאת

אז באמת צריך לחפש אדם אמין.

בגדול היום יחסית יותר קל להשוות ולהחליט.

יש רובד בסיס ("קטסטרופות") ורבדים נוספים שניתן להרחיב לפי בחירתך. אפשר שהכיסוי יהיה רק מעבר למה שנותנת קופת החולים, ואפשר "מהשקל הראשון" ששילמת. זה כמובן יותר יקר.

לדעתי האישית, רובד הקטסטרופות כדאי שיהיה. הוא לא יקר באופן יחסי, ואלו קטסטרופות שבמידה וחלילה, לרוב משפחה לא תוכל לעמוד בהוצאה (השתלות בחו"ל, תרופות יקרות שלא בסל וכו')

רבדים נוספים - תלוי בבחירה, ושנאת הסיכון.. תמיד טוב שיש כיסוי נוסף, אבל משלמים על זה בהווה לא מעט..

אבל מכיוון שלא כל הפוליסות זהות. (בזהות והיקף הדברים הנתמכים)

קשה לי להשוות בין תפוחים לתמרים.

במיוחד שכל פוליסה כתובה בצורה משפטית ומכילה עשרות עמודים

הייתי שמח פעם אחת (אחרי לא מעט שנים שאנחנו מבוטחים) לקחת מישהו מקצועי לכך.

כיום אני משלם על המשפחה מעל 1000 שח בחודש ביטוחים (לא כולל ביטוח רכב)

קשה להבין אם באמת הכל נצרך.

פשוט מהסיבה שיש כל כך הרבה התמחויות רפואיות, ואף פעם לא תוכל לדעת איזה צורך ספציפי תצטרך, חלילה, בעתיד, בו הפתרון והתנאים של כללית מושלם, במקרה שלך, יהיה פחות טוב מהביטוח הפרטי - למשל במקרה של צורך בניתוח פרטי, והמנתח הרצוי והמומלץ בתחום ההתמחות, לא נמצא ברשימות של כללית אבל כן בביטוח הפרטי.

לכן טבעי והגיוני שתהיה חפיפה בין שירותים של ביטוחים שונים. אלא אם אתה מוכן להתפשר על המומחים המאושרים בביטוח פלטניום ולא לשלם על כיסויים חופפים. 

שיכיר את כל הביטחים בצורה טובה

ויוכל לתפור לי חליפה שמתאימה לרצונות שלי.

בלי ביטוח יתר וחוסר ביטוחי

כמובן במידת האפשר

@אריק מהדרום יודע יותר פרטים.

ברוך ה’ הצלחתי להשיג עד היום דברים כמעט חינמיים לילדי

אני מבינה גם מחברות אימהות ל... שהעלות גבוהה מאד בפרטי

לצערי

בגלל בעיות שנעשו בדרך על ידי אחרים

הכל יהיה יקר יותר , כולל טיפולים ואבחונים.