שאתה לא חי את החיים שאתה רוצה ומרגיש לא נוכח.

ושיש פערים ביניכם והשקפות שונות שאתה חושש שיובילו לבעיות עתידיות.

בקשר לבעיות העתידיות, כשתגיעו לגשר, תחצו אותו.

אין טעם להיבהל עכשיו מבעיות שעשויות לקרות בעתיד כשהילדים יגדלו.

אתה לא בשלב הדייטים, שם צריך לברר על השקפות.

התחתנתם, הבאתם ילדה.

והשקפות ודעות משתנות במהלך הזמן והחיים.

ואני אומרת את זה כי גם אנחנו במצב הזה עם פערים ענקיים ולא מינוריים. והחלטנו לפתור היום את הבעיות של היום וכשיגיעו בעיות בעתיד, נתמודד.

בקשר לחלק הראשון, שם הייתי שמה את הדגש.

אתה שמח עם החיים שלך? אוהב את העבודה? יש לך זמן ופנאי לעצמך? או שהחיים נגררים אחרי הרצונות של אישתך? 

יש פערים והשקפות שגורמים גם עכשיו ''אי נעימות'' אנחנו כאילו לא און ד'ה סיים פייג' מבחינת תפיסות דתיות אם אפשר לקרוא לזה כך

היו פערים שהיו כבר כשיצאנו שדוברו וחשבתי שאצליח להסתדר עם זה ובפועל אני פשוט לא מצליח להתגבר על זה בלי שזה תופס אותי ממש כל פעם שיש טריגר (ויש לא מעט בהקשר הספציפי הזה), כנ''ל היא היתה מודעת לדברים אחרים שרצתה ולא קיבלה אצלי ועוד אמרתי במפורש שאני לא מתחייב לכלום וגם היא כל תקופה מתזכרת אותי בזה (אני אהיה כן ואגיד שבהתחלה היא היתה הרבה יותר ועכשיו הרבה פחות חוזרת לנקודה הזאת), חוץ מזה יש אבולוציה של החיים וגם אני השתניתי קצת וזה גם משפיע

ממילא בשל כל זה, אני מרגיש שאני צריך לכבוש את הרצונות ואת הביטוי שלי זה יכול להתבטא בדברים שבהם כביכול אין לי סיי ברמה הדתית וזה יכול להתבטא ביותר מדי דברים שאני מרגיש יותר בנח לשמור לעצמי מאשר להגיד מה שלא כל כל אופייני לי כי אני אומר מה שאני חושב ו''לא דופק חשבון'' למה יחשבו או יגידו פשוט פה אני מעדיף לשמור לעצמי במקום להיכנס למקומות של פרצופים ביקורת ואמירות שנותנות לי הרגשה כאילו היא קצינת דת שלי

בקשר לבעיות העתידיות אני חושש כי אני יודע שהיא רוצה ממני הרבה יותר ממה שאני יכול לתת מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא שם, הדגשים שלנו שונים, מה שהיא מאמינה שהוא דגש חשוב אותי לא מעניין ולא תופס אותי כאיזה אישיו נורא גדול

זה גם תפיסת חיים כזאת שמשפיעה כל הזמן, גורמת לכבדות כל פעם שיש טריגר ומכניסה אותי כל הזמן למקומות האלה של מה עשיתי לעצמי ולמה אני פה בכלל 

לגבי חיים עבודה ופנאי, רק עכשיו נהיה לי קצת פנאי, עבדתי ב-2 עבודות לאחרונה הורדתי אחת ועכשיו יש לי קצת יותר פנאי בשעות שאחרי העבודה, לא עושה בפנאי הזה יותר מדי, טיפול בילדה ארוחת ערב ביחד עם משהו לראות ברקע והולכים לישון

אני יכולה לספר מהמצב שלנו.

מבחינה דתית אנחנו לא רק נוט און דה סיים פייג׳, אנחנו נוט איבן אין דה סיים בוק.

בינתיים, לגמרי אפשרי לחיות ככה.

התחתנו כשאנחנו באיזו נקודת השקה ומשם כל אחד פנה לכיוון השני.

ועדיין, אנחנו רבים כמו כל זוג, אבל מעולם לא רבנו סביב הנושא הזה.

עם המון קרדיט לו, כי אני זאת שלקחה פניה חדה.

אני חושבת שבעיקר זה בעזרת הראייה שזוגיות היא לא מה אני נותן לעומת מה אני מקבל.

זה הבנה שיש דרך ובחירה שכל אחד עושה עם עצמו ומשם צריך למצוא את הדרך שהולכים בה יד ביד.

המון קבלה וחמלה אחד כלפי השני ואפס ציפיה לשינוי.

ובין הדברים נשמע שהיא מצפה ממך למשהו שאתה לא יכול לתת.

אני לא יודעת מי מכם החזק יותר מהבחינה הדתית.

אבל הרבה פעמים הצד הפחות דתי צריך לוותר ולהכיל יותר.

לפעמים יש הרגשה שהדעות השונות הן לא פיפטי פיפטי, שאלוקים והדת תופסים משקל גדול יותר, נכונים וצודקים יותר.

זאת גם נקודה שצריך לשים אליה לב.

שכל פעם כזאת מרחיקה אותנו לקצוות של הספר עד שלא בטוח שנישאר באותו ספר, לשאלתך היא החזקה יותר מבחינה דתית

אני לא מתחשבן על מי נותן ומי לוקח וכמה, לא מדבר מהמקום הזה.

התחתנו עם ידיעה על פערים מסוימים הבעיה שאני מרגיש שאני כבר לא יכול להכיל את זה + שאני גם עברתי עם עצמי איזה תהליך

לדעתי היא לא יודעת בכלל איפה אני, כל פעם שעולה משהו שקצת נראה לה לא לדעתה היא מתחמקת/מסיימת את השיחה בתואנה כלשהי/בורחת/משתיקה אותי כמו קצינת דת מה שכמובן לא מקרב אותי לא לזה ולא אליה

אני בניתוק וסלידה בחלק מהדברים וגם כשמדברים על זה ברוב הפעמים לא מצליחים לפתור את זה

אז המון קבלה ואפס ציפייה? חח לא יודע, נראה לי שהיא פחות מתחברת

וטו בי הונסט גם אני לא מצליח להגיע למקום הזה, היו דברים ששחררתי בהם כשהבנתי שאנחנו לא באותו פייג' על זה אבל כל פעם שיש טריגר (ויש..) זה מציף מחדש ויש דברים שאני גם כל הזמן רואה מול העיניים ואני פשוט לא מצליח לשחרר, אז כמובן שאני לא אומר כלום אבל בפנים אני פשוט נאכל, אני במצב שאני פשוט לא מבין איך התחתנו ומה אנחנו עושים ביחד, קיצר יאוש

* לפעמים יש הרגשה שהדעות השונות הן לא פיפטי פיפטי, שאלוקים והדת תופסים משקל גדול יותר, נכונים וצודקים יותר. - בא לך להסביר?

שאין פרטנר לדבר איתו.

והמצב שאתה נאכל בפנים ושותק לא יעזור. עם הזמן (זה כבר קורה) זה יהפוך לבלתי נסבל.

אל תתייאש מלנסות להציף דברים.

בזמן המתאים ובדרך המתאימה.

והעצה שיכולה בעצם לסכם את כל הפורום הזה - כדאי לגשת לטיפול.

זוגי ואם היא לא מוכנה אז אישי.

אל תשאיר את המצב כמו שהוא.

ובחילוקים בפן הדתי התכוונתי שיש צד שעלול להטיל ווטו כי אלוקים בצד שלו ולא להיות מוכן לראות את האחר.

אלה לא חילוקי דעות על טעם בגלידה שאני מעדיפה וניל והוא שוקו

או שאני שמאלנית והוא ימני.

ששם זה דעה שווה מול דעה שווה.

בחילוקי דעות דתיים, לצד הדתי יש את התורה ואלוקים שנותנים משקל כבד לצד שלו, והוא עלול שלא ולפעמים גם לא יכול להתפשר.

צריך לשים לב לזה. גם במחלוקות האלה, מה הכרח, ווטו, איפה אפשר להזיז את הגבול שלשני הצדדים יהיה נעים.

איפה מסתיימים החיים שלי ואיפה מתחילים החיים של הפרטנר.

לתת מרווח נשימה, מקום לאי הסכמות וגם מקום לטעויות.

ועוד עצה פרקטית שעזרה לנו.

לשתף אותה מה עומד מאחורי הדברים שלך.

מאיפה זה מגיע.

למשל אצלנו כשעשיתי שינוי, לא קמתי יום אחד ואמרתי ״מהיום אני ככה וככה, תתמודד״.

שיתפתי אותו בכל התהליך, המחשבות, התהיות, הספקות, המניעים הרגשיים שגרמו לי להשתנות.

היה לו הרבה יותר קל להכיל אותי בגלל זה.

ולא רק זה, הוא מאוד מכבד אותי בגלל זה.

ומבין שלא סתם פרקתי עול, שזה תהליך שלם שהשקעתי בו המון מחשבה ומאמץ.

ומהצד שלי אני גם מכבדת מאוד מאוד.

איפה שחשוב לו, אני עושה את המאמץ שלי.

וואו נשמע ממך שהוא ממש מקבל ומכבד את זה, זה ממש יפה.

הלוואי שהיינו במקום הזה, אני מוצא את עצמי חושש לעשות דברים אפילו שנוגעים רק אליי ולא קשורים ולא משפיעים עליה בכלל כי אין לי כח לפרצופים ולדיונים מתישים ואכילות ראש. ואני בן אדם שמאד אוהב לעשות את מה שהוא חושב אני לא כל כך רגיל לחשבן לאנשים אחרים (כמובן בדברים שלא משפיעים ולא פוגעים באנשים אחרים) ולמה יגידו/יחשבו ופתאום אני מוצא את עצמי עצור בכל מיני דברים ולא מגניב לי (אפרופו שהבאת דוגמה, אפילו דעה פוליטית אני לא מביע לידה כי אין לי כח לדיונים חסרי תועלת)

באשר למה שכתבת יש כמה דברים, מבחינת דת יש דברים נגיד שאני מסכים אוקיי הדת בצד שלך ואת כל כך דתית אז סבבה אסור וכל זה, אני מדבר איתך על דברים שהם הרבה לפני זה

העצה של לשתף נשמעת מעולה הבעיה שאני קצת סקפטי - יש לי איזה טריגר דתי שהיא יודעת ממנו והוא דובר בינינו ופתאום יום אחד היא אומרת לי אתה לא יכול עכשיו כל החיים לרכב על זה כי קרה לך x והיא אמרה את זה בצורה לא הכי נעימה בעולם ככה שאני לא יודע עד כמה יש לי כוחות נפש להיכנס חדברים כאלה איתה

דתיים, שעל פניו אפשר ללמוד לחיות איתם, וגם לחיות איתם בטוב, אם יש את המעבר. הערכה, רצון, קרבה, אהבה וכן הלאה.

לפעמים בעקבות משברים התחושות הללו נעלמות מתחת למשקעים, וצריך עבודה כדי להתנקות מהם

ואם הם לא היו גם בהתחלה, זה אכן יותר מורכב.

בכל מקרה נשמע שכדאי לכם לקבל עזרה מאנשי מקצוע.

אולי @נגמרו לי השמות היקרה, שגם מבינה דבר או שניים בפערים דתיים

וגם עוסקת בתחום תוכל לעזור לכם..

בהצלחה רבה

לא רואה איך אפשר לחיות עם זה בטוב

זה לא קשור לעניין הדתי

זה יושב על זה

אבל זה רק הטריגר, בפועל זה יכל להיות כל נושא אחר

זה תהליך בהתפתחות זוגית, היכולת לקבל את בן/בת הזוג באופן מלא בלי שיפוטיות ובלי שזה יאיים עלי.

גם אם שני בני הזוג באותה השקפה בתחילת הנישואין הכל יכול להשתנות וחשוב לאפשר את זה בכדי לאפשר לכל אחד להביא את עצמו ומתוך כך לאפשר לזוגיות להתפתח (ומתוך כך גם האהבה..)

זה שלב בנישואין שמבינים שבן הזוג לא חירב לי את החלום ואני יכול לעשות את מה שאני מאמין בו

חשוב שבת הזוג תדע שהתגובות שלה  מכאיבות לך וזה גורם לריחוק ואתה מאוד רוצה את הקירבה שלה וחשובה לך התמיכה שלה. אני לא יודעת איך אתה מביא את הדברים אך חשוב לפתוח אולי תגלה שהיא מרגישה התרסה מצידך מה שגורם לה להגיב באופן שהיא מגיבה.

לקבל בלי שיפוטיות בךי שזה יאיים וכזה.. נכון זאת יכולת שמאוד קריטי לפתח ולסגל בכדי שכל אחד יוכל לבטא את עצמו

אבל מה עושים במרחב המשותף? מה עושים בבית ובמשפחה שמנסים להקים ביחד?

גם אם אני מתריס, כל עוד שזה לא כלפיה ואני שומר על כבטדה לא רואה סיבה לקבל זלזול, ביטול וכאלה

וכן, דיברתי איתה על התגובות שלה כשמדברים על מה שלא נח לה 

דוגמה טריה מהשבוע.. ניסיתי לדבר איתה על משהו שדיברנו לפני איזה שבועיים-שלושה ואמרתי לה שנצטרך לדבר על זה, אז לפני כמה ימים ניסיתי לדבר על זה וקיבלתי תגובה מאד לא נעימה ושלא בא לך לדבר על זה וכזה

אז.. לא יודע

תנסה להרגיש.  לא לדבר.

השאלה היא, מה הסיבה שהיא מתנגדת ואיך הקשר שלכם נראה בכללי

וגם, אם תמשיך לסגת אחורה בגלל התגובות שלה, המרמור רק ימשיך.

שהיא מתנגדת לדבר על זה כי אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע להסכמה בזה

וזה על דברים שסתם אין להם היגיון

עכשיו תחשבי שאני אומר את זה כי אני חושב שרק אני צודק.. אז לא, הייתי מביא דוגמה אם זה לא היה כל כך ציבורי פה

ממה שכתבת

בעיניה מדובר בדברים חסרי היגיון

בעיניך מדובר בדברים חשובים

אני נוטה לחשוב שהיא לא מוכנה לדון בכך מכמה סיבות

1. היא לא מוכנה לשנות

2. היא יודעת שאתה לא רוצה רק לדבר, אלא מצפה שההכרעה תהיה לטובתך בסוף, מה שגורם לה להרגיש שאתה מצפה שתתכופף לדעתך בלי להתחשב בדעתה

3. אתה לוחץ מדי

לדעתי, אתם צריכים למצוא דרך להתקרב בלי לתת לפיל שבחדר להפריע. זוגיות לא קמה ונופלת על חילוקי דעות, אלא בעיקר על תחושות של תחושת חוסר חשיבות, זלזול, חוסר הערכה וכד

גם אם הדבר בנפשך מאוד, זה לא אומר שהוא צריך להיפתר עכשיו

אתה מחפש וודאות מסוימת במרחב שהוא לא וודאי ותלוי בדיעה ונכונות של עוד מישהו שהוא לא אתה 

קודם כל תודה על התגובות

עכשיו אני יודע שאני לא אובייקטיבי, אבל אני אגיד בכל זאת

אני אענה לפי הסדר של הסעיפים שלך

1. ברור שהיא לא מוכנה לשנות - אם תשאלי אותי בחלק מהדברים כמובן היא צודקת אבל בחלק מהדברים כמו שאמרתי זאת התעקשות על דברים שאין להם היגיון (שוב, אני לא אכנס לפרטים פה בציבורי כל כך), פסיקה הלכתית מתבססת על היגיון לרוב, רגשות בהלכה זה נראה לי קצת המצאה של השנים האחרונות שהוסיפה לנו דת חדשה

2. אולי יש בזה משהו שהייתי רוצה שדברים ישתנו לטובתי, אבל זה קורה גם כשאנחנו מדברים על דברים שכבר הלכתי לכיוון שלה בלי להתווכח ולעשות עניין (שוב, יש לי דוגמה מלאחרונה שאני לא אפרט בפורום הרחב) ואני מנסה לדבר על הדברים כדי להבין אותם

3. אני לא לוחץ - אני לא אובייקטיבי אבל אני ממש לא אדם לוחץ בשום צורה, היו מנהגים מסוימים שהיא הביאה מההורים שלה שאני לא מאמין בהם בכלל בשום צורה והיא יושעת שאני לא בקטע של הדברים האלה אבל אמרתי לה מפורשות, אין לי בעיה שתעשי אם זה עושה לך טוב רק אל תכריחי אותי לעשות דברים שאני לא מאמין בהם אבל אם לך זה טוב תלכי על זה בכיף

אני לא מחפש ודאות ולא לפתור דברים ברגע, ב-90% מהפעמים זאת היא שפותחת ונכנסת לדיבורים האלה 

שרגש בהלכה יש בו מקום

מכל מקום, זה נראה כמו מאבק ראש בראש. קצת אגו. אם כי אני לא יודעת באמת במה מדובר, רק מקריאה כללית

אם זה מנהג שהיא רוצה לבית שלכם, השאלה היא מה ההתנגדות בעצם

האם זה כי אתה מרגיש שהיא לא נותנת לך את הטון ההלכתי בבית וסומכת עליך, ואז הבעיה היא לרוב יותר רחבה מ- רק זה

או שיש סיבה אחרת

מודה שלא הצלחתי להבין באילו פערים מדובר.

מבחינה דתית- למה זה כל כך לא מסתדר לך שתמשיכו לחיות כך לאורך שנים אם כרגע זה עובד?

ולמה בעצם התחתנתם אם אין כמעט שום מכנה משותף ביניכם?

יש המון בני זוג עם השקפות שונות. אתם מצליחים להגיע לשיח משותף, מכיל ומכבד בנושאים הנ״ל?

והכי חשוב, יש אהבה? חיבה? מציאת חן? אי פעם היה?

בעוד תחומים?

לא ברור אם זו חוויה פנימית לגבי המציאות, או שזה בגלל קשיים ופערים משמעותיים בזוגיות.

בכל מקרה נשמע לי שכדאי להתייחס לזה ברצינות רבה וללכת לאיש מקצוע.

אם זה משהו בינך לבין עצמך, בדרך כלל חוויה כזאת קשורה לחוויה אישית פנימית מול המציאות, ולאו דווקא לאישה או לילדה הספציפית.

אם התחושה נובעת מהפערים, זה כמובן גם משהו לעבוד עליו ולראות אם מצליחים לגשר עליו או לא, ואיך.

כך או אחרת, ממליצה ממש לא להתעלם מהתחושות הללו או להדחיק אותם, אלא לקבל עזרה ולתת מענה מעמיק.

שבאמת נמצא במצב קשה ומתסכל.

לפי מה 'אני מבינה, אתה מרגיש צורך לרצות את אשתך ולעשות 'כאילו' על המון דברים שאתה לא מאמין בהם.

אז כל כך טבעי וברור שתרגיש שאתה לא חי את החיים שהיית רוצה לחיות.

מה תיאורים שלך לאורך השרשור נשמע לי שהנושא הדתי הוא רק טריגר. טריגר חזק ורציני, אבל רק טריגר. כי הבעיות האמיתיות, הן הניסיון שלך להיות משהו שאתה לא, חוסר היכולת לדבר על דברים, הזלזול בך.

וגם אם הייתם באותו ראש אותו כיוון דתי, הייתם כבר מוצאים על מה להתווכח (ואנשים מרגישים נורא ממש גם כשיש בן זוג אחד שחייב לשטוף כל כלי שמגיע לכיור, ואחד שמבחינתו שוטף כלים רק אם לא נשארו כלים נקיים. לא חסר על מה לריב...).

אני ממש לא רוצה להיות בנאלית ולשלוף את הקלף המובן מאליו של 'לך לטיפול'. למרות שבעיני יש לך המון מה להרוויח מהטיפול אישי רציני עמוק וטוב.

אז רק אציע לנסות ללמוד איך לתווך את הדרך שלך בלי להתנצל ובלי לתקוף. להיות שלם עם הדרך שלך, ולהצליח לחיות את החיים שאתה רוצה בתוך הזוגיות הקיימת.

לא בדווקא או בלהכעיס, אבל גם לא להסתיר ולא להשתנות.

פשוט להיות מי שאתה. ועדיין לאהוב ולכבד אותה למרות שהיא שונה ממך. לראות את היופי שבהקפדה ובאמונה שלה, גם אם הם רחוקים מאוד משלך.

כתבת שאצלכם הכל חיוכים והכל נראה מושלם.

אז בטח זה ממש מפחיד לערער ולשנות ולהציף דברים שעובדים לכאורה.

אבל תאמין לי, עדיף 'בערך' אמיתי וכנה, מ'מושלם' מזויף.

לגבי שאר הדברים שכתבת אז אני שלם עם הדרך שלי אני לא חי במצפון, ולמרות שהיא שונה ממני ואני אגיד את האמת אני לא מצליח לראות את ה''יופי שבהקפדה שלה'' עדיין אני מכבד אותה גם אם אני לא מאמין בזה ולא מבין את זה ולא דוחק אותה לפינות ככה שבהחלט מבאס לקבל זלזול ואי רצון לדבר על דברים ואני אומר את זה מהמקום שאני מעדיף להיות כן ולא לזייף

הרצון להיות כן חשוב.

שיערתי שאתה עושה דברים שאתה לא מאמין בהם, בגלל שכתבת שאתה לא חי את החיים שהיית רוצה.

היה נראה לי שאתה, למשל, שומר שבת למרות שאתה לי מאמין- רק כדי להימנע ממריבות.

מעולה שאתה לא מזייף! כן כדאי שתשאל את עצמך אם אתה עושה לפעמים 'להכעיס' או ב'דווקא', או שזה באמת אתה ודי. כי קשה לפעמים לשים לב, אבל יש נטייה כזו לבני אדם לקחת לקיצוניות רק כי בן הזוג הלך לקיצוניות ההפוכה.

ואני גם כן חושבת שאם תצליח לראות נקודות של טוב בחלקים המעצבנים שלה- זה יכול להקל.

הרי לכל תכונה יש כמה צדדים.

אם היא מקפידה על פרטי פרטים- זה יכול לחרפן אותך כשלוקח לה שעה לבדוק חסה לסלט, אבל אולי זה נפלא כשהיא משיגה ככה הנחה למעון תמ''ת? או מארגנת טיול שווה ודואגת לכל פרט?

אם יש לה אמונה ממש חזקה- אולי זה מחרפן שעל כל דבר היא אומרת ב''ה, ב''ה, ולא מספיק מתאמצת- אבל זה גם מקסים שהיא יודעת להרפות, והיא מצליחה יותר לזרום במצבי לחץ?

אני כמובן לא מכירה אותה ולא יודעת לומר במקומך מה יפה בשונות ביניכם. אבל אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת.

לא משנה כמה תכונה מסוימת מחרפנת אותנו, יש בה גם הרבה טוב. ובד''כ, בזוגיות, זה גם יהיה מקום שבו יש לנו הרבה עבודה מול עצמנו...

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.