שאלת עד מתי סבבה לקחת משכנתא.  

ברור שאם היית שואל בצורה יותר נכונה למציאות - היית מקבל תשובה יותר מדוייקת 

הלוואה זה מוצר גאוני ומתחייב, העולם כמו שאנחנו מכירים אותו היום לא היה יכול להתקיים בלי הלוואות.
עסקים לא היו נפתחים, אנשים לא היו יכולים לקנות דברים (כי אין מה לקנות כשאף אחד לא מסוגל לייצר כלום), אנשים לא היו רוכשים השכלה (בארצות הברית מקובל לקחת הלוואות בשביל לממן את הלימודים), ועוד ועוד ועוד.

החכמה היא לדעת איזו הלוואה לקחת ואיזו לא, עבור איזה צורך לקחת ועובר איזה צורך לא.

ה' אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם.

אין חוב טוב.

יש חוב גרוע, ויש חוב גרוע יותר.

שאין לה הלוואות.

גם לא מדינה.

אז אתה בעצם חולק על כל האנשים שאחראים על הכסף של כל החברות והמדינות בעולם? כווולם טועים?

המשפט שציטטת מדבר על הלוואה לצורך אכילת לחם, וזה באמת מצב שלא רצוי להגיע אליו.

אבל הלוואה בשביל לקנות מכונת תפירה או משאית או מלאי או תואר או אינסוף דברים אחרים - היא טובה מאוד.

למעשה, כלכלה לא יכולה להתקיים בלי הלוואות. 

אני לא ציטטתי.

לא ידוע לי על אדם נוסף שאמר זאת לפני אבל אולי, היוני, כי הוא נכון.

ואני מדבר על כל סוג של הלוואה כולל על הלוואה לתרופה למחלת סרטן, כולל הכל, אין חוב טוב, יש חוב גרוע ויש חוב גרוע יותר.

העובדה שכלכלה מודרנית לא יכולה להתקיים בלי חוב זה לא הופך את החוב לדבר טוב.

הבאת דוגמאות מעולות,

לחברות עצומות,

שלא היו מגיעות לאן שהגיעו בלי לקחת הלוואות גדולות בתחילת הדרך.

גם אם זה נכון (ואני לא משוכנע בפרט לגבי בקשייר האתווי) זה לא הופך את החובות שלהם לדבר טוב.

הן מתחרטות על ההלוואות?

כנראה הגזמתי כשכתבתי 100% מהחברות, מסכים.

אבל הרעיון נשאר זהה- בלי הלוואות העולם לא יוכל להתפתח.

אתה אוהב לשאול את הצ'אט, אז תשאל לדעתו...

ההלוואה גרועה, חוב זה רע, כל סוג של חוב.

אני לא מתעניין בדעתו.

הוא כלי לחיסכון בזמן לעומת גוגל, תו לא.

אבל לא זכיתי בלוטו ואין לי הורים עשירים.

למה זה רע לקחת הלוואה?

אני רוצה להקים רשת סופרים חדשה אבל אין לי איך למלא את המדפים, למה החוב הזה הוא רע?

נקודה נוספת:

איך היה נראה העולם בלי הלוואות?

את זה החלטתי לשאול את הצ'אט:

ChatGPT

You said:

איך היה נראה העולם שלנו אם לא היה דבר כזה הלוואות?

האם כל הלוואה היא דבר רע?

ChatGPT said:

שאלות מצוינות!

אם לא היו הלוואות בכלל, העולם היה נראה שונה מאוד כמעט בכל תחום כלכלי וחברתי. הנה כמה תוצאות אפשריות:

פחות יזמות וצמיחה כלכלית – הרבה עסקים קטנים וסטארטאפים לא היו יכולים להתחיל לפעול בלי מימון חיצוני. בלי אפשרות לקחת הלוואה, רוב האנשים היו תלויים בהון עצמי בלבד.

שוק הדיור היה נראה אחרת – רוב האנשים לא היו יכולים לקנות דירה בלי משכנתא. זה היה גורם לכך שפחות אנשים היו בעלי דירות, ויותר היו גרים בשכירות.

פערים חברתיים היו גדלים - מי שאין לו כסף לא יכול היה לקבל מימון ללימודים, לבית, או לעסק – אז ייתכן שהיה לו קשה יותר להתקדם.

השלטון לא היה יכול לממן גירעונות – מדינות רבות מממנות פעילות (כולל ביטחון, רווחה ותשתיות) באמצעות הנפקת אג"ח – סוג של הלוואה. בלי זה, הממשלות היו צריכות להתנהל בתקציב מאוזן בלבד, מה שהיה מונע מהן לבצע השקעות עבור העתיד כמו בניית תשתיות או פיתוח צבאי.

האם כל הלוואה היא דבר רע? ממש לא. הלוואה היא פשוט כלי – כמו סכין: תלוי איך משתמשים בה.

הלוואה חכמה היא כזו שמשמשת למשהו שצפוי להניב תועלת בעתיד – למשל, מימון לימודים שיגדילו הכנסה בעתיד, או השקעה בעסק.

הלוואה מסוכנת או "רעה" היא כזו שנלקחת בלי מחשבה על ההחזר – למשל, הלוואה לצריכה מיידית בלי יכולת להחזיר, או חוב בכרטיס אשראי שנושא ריבית גבוהה מאוד.

אני מתקשה להבין מה רצונך בזה שאתה ממשיך להתווכח איתי בנושא כשכבר הברתי לך את עמדתי.

בכנות אני לא מצליח להבין מה הטעם, אמרתי לך שגם חוב להצלת חיים ולבית המקדש הוא גרוע ושעמדתו של צאט גיפיטי לא מעניינת אותי, מה רצית להראות לי בהודעה זו?

לא יודע, אני קצת נבוך מההשקעה שלך ולא מצליח להבין על מה.

אולי אני קשה הבנה.

1. חוב הוא רע מהגדרתו.

כולל חוב ללא ריבית.

2. איך העולם היה נראה ללא סרטן?

עד שהלל הזקן נאלץ להמציא את תקנת הפרוזבול - כי שמיטת חובות היא גזרה שהעולם אינו יכול לעמוד בה.  

אכן מבחינה כלכלית - הלוואה מאפשרת לבעל החוב למנף את החוב להשקעות שיניבו רווחים, כך שמחיר הכסף (עלות ההלוואה- ריבית והצמדה) משתלם ביותר.  

רק אתחיל מלצטט באופן מלא את מה שכתבת, כי זה מאד משפיע על המשמעות.

"ונא אל תצריכנו ה' אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם."

הכוונה היא שלא נגיע למצב שבו הקיום שלנו תלוי בהלוואה,

אבל אם נשתמש בהלוואה כדי לקדם את העולם (ואגב גם כדי להרוויח),

אז לענ"ד נראה שגם מחבר הברכה יסכים שזה יהיה חוב טוב.

אתן דוגמא במספרים כדי להמחיש את הרעיון..

אם נגיד יש לאדם רעיון למשהו שיועיל לעולם והוא ירוויח ממנו לדוגמא 1,000,000 ש"ח תוך 5 שנים (שנה אחת לפיתוח הרעיון ואח"כ 250,000 ש"ח רווח לשנה),

כדי לממש את הרעיון הוא צריך כרגע 400,000 ש"ח שאין לו אותם.

נגיד שכרגע הוא מרוויח 15,000 נטו (שמתוכם הוא צריך כ-10,000 למחיית הבית).

אז במקום שייקח לו 80 חודשים לחסוך את הכסף שהוא צריך כדי לממש את הרעיון (בהנחה שאין אינפלציה),

ייקח הלוואה של 400,000 ש"ח ל-10 שנים עם החזר חודשי של 4000 ש"ח ופתח יציאה מההלוואה.

אחרי כ-שנתיים וחצי הוא יוכל לסגור את ההלוואה..

אם נסתכל על המאזן הכספי של מי שלא לקח הלוואה לעומת מי שלקח הלוואה לאחר 10 שנים:

לא לוקח הלוואה:

התחיל לפתח לאחר 80 חודשים, התחיל להרוויח כסף לאחר 92 חודשים - לאחר 10 שנים יהיה לו רווחים של שנתיים וארבע חודשים (28 חודשים) מפיתוח הרעיון (כ-20,833.33 לחודש) + החסכונות (5000 לחודש).

סה"כ - 723,333.33 ש"ח

לוקח הלוואה:

התחיל לפתח מיד, והתחיל להרוויח לאחר שנה.

לאחר שנתיים וחצי סגר את ההלוואה, כלומר שילם 96,000 ש"ח עד סגירת ההלוואה + 375,000 ש"ח לסגירת ההלוואה וחסך 1,000 ש"ח בחודש.

כלומר לאחר שנתיים וחצי הוא נשאר עם יתרה של 30,000 ש"ח.

אבל מאותו השלב, 7.5 שנים (90 חודשים) הוא מרוויח כ-20,833.33 לחודש מהרעיון + 5,000 לחודש חסכון.

סה"כ - 2,355,000 ש"ח

נכון שהוא הפסיד לבנק תוך כשנתיים וחצי 71,000 ש"ח על ההלוואה, אבל בסוף הוא יצא עם שורה תחתונה של רווח של יותר מפי 3.25 ב-10 שנים.

נראה לי שזה נקרא חוב טוב, או שבעיניך זה עדיין חוב גרוע??

אם זה חוב שהעולם מתפתח ממנו וכולם מרוויחים ממנו, אז מה גרוע בו?

אני מבין שמבחינתך לא צריך לוגיקה,

זה פשוט כמו להגיד "היטלר" באמצע דיון ולפוצץ אותו

אלא רק קובע ''אקסיומה'' תוך התעלמות מטיעונים.

משל למה הדבר דומה?

לבן מלך שיגיד בפורום ''שומן באוכל זה רע'', וגם אחרי שיראו לו באותות ובמופתים ובמחקרים שהגוף לא יכול לשרוד בלי שומן, ושיש ויטמינים שלא נספגים ללא שומן, ויש סוגי שומן שמאוד מאוד מועילים לגוף כשלוקחים אותם במידה הנכונה וכו',

עדיין בן המלך יגיד ''שומן באוכל זה רע'' תוך התעלמות מכל מה שאומרים האחרים.

אתה משווה בין משכנתא עכשיו לבין משכנתא בעבר.

אם אתה רוצה להוכיח שאני טועה תצטרך להראות שמשכנתא יותר יקרה מהלוואה אחרת, באותה תקופה.

אלא יותר יקרה היום מבחינת כמות משכורות שנדרשות כדי להחזיר את המשכנתא.

עם הזמן הולך ונעשה קשה יותר לקנות דירה.  

ואם תאמר - לא חייבים לקנות דירה בשנים שאנחנו צעירים, אפשר לחיות בשכירות, מה תעשה לעת זקנה, שאין הכנסות מפנסיה שיכולות לממן שכירות גבוהה?

אבל למה שלא תהיה פנסיה? אם אתה לא מושך פיצויים ועובד מגיל צעיר. למה שלא תהיה פנסיה?

בחסכון פנסיוני

כשאתה שכיר, זה מוסדר ע״י המעביד.

אך כשאתה עצמאי, והפקדות חודשיות לחסכון פנסיוני הן באחריותך הבלעדית , ורק על חשבונך (ולא כמו בשכירים שבערך ⅓ מההפקדות הפנסיוניות על חשבון העובד, סביב 7%, ובערך 2/3, 7% תגמולים ועוד 8.33% פיצויים, על חשבון המעביד) -  להפקיד סביב 20% מההכנסה החודשית השוטפת לחסכון פנסיוני, רבים מאוד מהעצמאים לא מתנהלים בצורה מסודרת ולא מבטיחים את העתיד שלהם.   

לא כ"כ משנה מה גובה הריבית היום

יש לכם יכולת כלכלית לשלם אותה

אם בזמן לקיחת המשכנתא אתם יודעים שבגיל הזה לא תעמדו בהחזר החודשי אז או לצמצם תקופה או לקחת פחות או לחשב מסלול, אבל כל עוד יכולים לעמוד בהחזר אין בעיה

אם נניח משלמים עד גיל 60 אחוזים גבוהים מהמשכנתא ואז נניח נשאר חוב קטן של כ50,000 לצורך הדוגמא, אבל את כל השאר הזוג שילם כל השנים - מה קורה במקרה כזה? האם משעבדים את הבית למרות שכל השנים הם שילמו ורק נשאר טיפה?

בכל מקרה, השיעבוד נשאר כל עוד יש להחזיר לבנק את המשכנתא. כשהיא תסתיים יתבטל השיעבוד

כל הכבוד שאת חושבת ומתכננת רחוק ככ

אם מכל סיבה שהיא הם לא שילמו את הקצת הזה שנותר - נניח ל"ע נפטרו או פתאום בחובות או כל תרחיש אחר, ונשאר קצת.

האם בפועל הבנק יקח להם את הבית כאשר הם שילמו כל השנים ונשאר רק חוב קטן?

יקח את הבית.

ימכור אותו (במכירה פומבית שיכולה להיות נמוכה מהמחיר הראלי שלו)

יגבה את חובו

ויחזיר את השארית להם/יורשים.

בפועל כנראה הם/היורשים יטפלו בזה לפני שהבנק יתערב

אם נפטרים (בגיל 25 או 120) כשיש משכנתא על הבית - ביטוח החיים משלם את יתרת החוב (חובה לעשות ביטוח חיים כאשר לוקחים משכנתא, הבנק הוא המוטב של הביטוח).

אם מדובר בתרחיש אחר - הבנקים עושים כל מאמץ לא "לקחת את הבית" למי שנקלע לחוב, אלא לאפשר לו לשלם את החוב בדרך אחרת (פריסה חדשה, עיכוב בתשלומים, הלוואות אחרות).

לא חושב שיש דבר כזה שבגלל כמה עשרות אלפי שקלים, הבנק מממש את השעבוד של הבית.

בכל מקרה, זה לא משהו לחשוש ממנו. מי שלוקח משכנתא צריך לבדוק שיש לו איך לשלם את ההחזר החודשי, לא להתעסק היום במה יקרה אם בעוד 28 שנים הוא ייקלע למצוקה. אין לדבר סוף.

אין אפשרות לא לעשות ביטוח חיים וביטוח דירה.

עושים סקר שוק

עדיף להשוות בין כמה חברות, מה שיהיה יותר זול עבורי לא יהיה יותר זול עבורך.

אנחנו לא באותו גיל, לא לוקחים את אותו הסכום, לא לאותו מספר שנים, הנכס שלנו לא באותו המקום, לא באותו הגודל, לא באותו השווי...

אין לי שום דרך לנחש מה יהיה טוב לך ומה לא.

אם מישהו ל"ע נפטר הביטוח חיים מכסה מה שנשאר, בדיוק בשביל זה מחייבים לעשות ביטוח חיים.

אם יש מציאות אחרת הבנק ינסה למצוא פתרונות

לא ישר לקחת את הבית, בטח אם נשאר סכום קטן.

כל מקרה לגופו

מה שכן,

אם היתרה קטנה ודחוף לכם להסיר את השעבוד, אפשר פשוט לשלם אותה...

כי אחרת האלטרנטיבה היא לשלם שכירות בגיל הזה.

רצוי שגובה המשכנתא לא יהיה גבוה מהשכירות הראלית עבור הבית. למרות שמאוד קשה לתכנן מה יהיה עוד 20-30 שנים.

ואם כבר. אם לוקחים משכנתא לכל כך הרבה זמן. עדיף למעט במסלולי צמודי מדד

שזוג שהתחתן מאוחר נניח יתחילו לשלם משכנתא רק בגיל 40 ויצליחו אם יש להם עבודות סבירות סה״כ?

כלומר האם אפשרי להתחיל לשלם כזה מאוחר ולסיים בגיל 70? יש דבר כזה? זה נפוץ?

הכל תלוי ביכולת ההחזר והבנק עושה מספיק שיעורי בית לפני נתינת המשכנתא, כמובן שיכול להיות הרבה דברים בטווח של 30 שנים אבל מראש עושים מספיק בדיקות 

בכל מקרה מאוד מומלץ שההחזר לא יעבור 30 אחוז שלא לומר 25 אחוז מההכנסות

כמה שפחות יותר טוב 

לשלם מעט אכן נותן מרחב נשימה

אבל גורם למשכנתא להתארך = לשלם יותר ריבית.

עדיף למקסם את התשלום בטווח שלא חונק את העו"ש

יהיה החזר גבוה אולי לא יעמדו בו בכלל

בקיצור, זה מאוד מורכב שלא יודעים את כל הפרטים.

יכול להיות שעדיף כלכלית להאריך את המשכנתא תמורת החזר יותר נמוך, ולהשקיע את ההפרש בבורסה. בטווח הארוך התשואה בבורסה תהיה כנראה יותר גבוהה מהריבית על המשכנתא.

אל תשכח שיש 25% מס רווח הון על הרווחים

זה הימור.

לעיתים ההימור מצליח ולעיתים לא

אם זה היה כזה בטוח הבנק לא היה נותן לך הלוואה 

אלא משקיע בעצמו

אבל אסור לו... יש הגבלות של בנק ישראל (וכל בנק מרכזי אחר בעולם).

אגב, בפועל הבנק מרוויח הרבה יותר מ-5% (נניח שזו ריבית על משכנתא) מכל משכנתא שהוא נותן, כי הוא ממונף. הוא מלווה כסף שלא שייך לו, אלא שייך לאנשים שהפקידו בו פקדונות וכו'.

כלומר אם אני מפקיד בבנק 100 ש"ח והבנק נותן 110 ש"ח כהלוואה למישהו אחר (100 שאני נתתי ועוד 10 מעצמו), אז הבנק מרוויח 5.5 ש"ח בשנה על השקעה של 10 ש"ח - 55% תשואה.

2. תשואה שנתית ממוצעת בשוק ההון לטווח ארוך במדד מנייתי זה אזור ה10%.

ריבית לבנק ישראל 4% נניח

עדיין יש פער של תשואה נטו 6% לטובת מי שהשקיעו בשוק ההון...

ונכון שיש מס של 25% על הרווחים אבל גם אחרי המס, התשואה נטו נשארת גבוהה משמעותית מהריבית לבנק.

וגם נטו לדעתי...

החזר של 8 מתוך 20 נטו, זה 40% מהשכר. גבוה מדי.

אם ה-20 זה ברוטו אז הבעיה כבר חמורה הרבה יותר.

בכל מקרה, את השאלות האלה כדאי ורצוי לברר מול הבנק עצמו. הבנק לא ייתן לכם להסתכן גם אם תרצו, הוא מגדר את עצמו.

אם הבנק יסכים לתת לכם סכום מסוים לתקופה מסוימת, סימן שלדעתו אתם תעמדו בזה.

כמה לוקחים משכנתא

ובהתאם כמה החזר חודשי ואיך הוא ביחס להכנסות. משם להתקדם 

יש משכנתא של 9,000 שח בחודש, וההכנסות נטו שלנו 24,000. מסתדרים בלי עין הרע יפה. שכירות של דירה כמו שלנו, באזור שלנו, היא בערך 6,000, שזה בערך כמו העמלות שהולכות לבנק, סכום שהיינו מוציאים בכל מקרה. אז זה אקסטרה 3,000 כדי שיהיה לנו בית משלנו.

במשך השנים אחוז העמלות מהתשלום החודשי יורד, והסכום שהולך לכיסוי המשכנתא עולה.

זה טוב או רע? 😅

כאילו, ברור שהיה עדיף שילך וירד.. אבל במחירי הדירות של היום קשה למצוא משכנתא טובה באמת

או שהתכוונת, אולי אנחנו פורסים רק ל25 שנה ולכן התשלום החודשי גבוה? אם כן, אז אנחנו משלמים ל30 שנה. קנינו רק בשנה האחרונה, והמחירים לא שפויים לצערי

אנחנו משלמים פחות, פחות שנים, ושכירות פה עולה כמו אצלכם אפילו יותר אז תמהתי לי

אבל מניחה שזה תלוי בהמון פרטים ששונים אצלנו כמו הון עצמו וגובה המשכנתא, ריביות, אזור בארץ ועוד

אבל בואי נגיד שהמצב שלנו עוד יחסית סביר.

זה בהחלט תלוי בהרבה פרמטרים... אפילו רק מתי קנית את הדירה. דירה כמו שלנו לפני 6 שנים עלתה 800,000 שח פחות....

השונים שכתבתי עליהם בעצם

מחשבון רגיל ולא עסקי,

סכום שהייתם מוצאים בכל מקרה??

או שלא קראת טוב.

אולי התכוונתי להגיד ריבית.

הכוונה היא ש-3000 הולכים להורדת המשכנתא ו-6000 הולכים כרווח לבנק.

והיינו מוציאים זאת על שכירות בכל מקרה.

חשוב לדייק….

לא כולם מבינים במושגים בנקאיים 😃

ולהגנתי אגיד שכל חודש שולחים לי הודעת סמס מהבנק ואומרים לי כמה "עמלה" אני משלמת על המשכנתא ככה שלא אני המצאתי 

כי אם לא אז איך אפשר לדעת שכל ההוצאות מצליחות להיכנס מלבד המשכנתא?

אם כן ואתם מעריכים שההוצאות ישארו דומות בשנים הקרובות אז אולי אפשרי בכל מקרה לא הייתי לוקחת משכנתא שמשאירה אותי עם אפס מרווח בתזרים.

https://www.cbs.gov.il/he/publications/DocLib/2025/persons_income22_1949/t06.pdf

למשל:

השכר החציוני של אקדמאים שכירים בגיל 35-44 הוא 13.9 אלף ש"ח, ובגיל 45-54 זה כבר 16.8 א' ש"ח - גידול של 21%.

אצל שכירים לא אקדמאים (לרבות הנדסאים, פקידים, עובדי מכירות ושירותים וכו') הגידול באמת קטן עד לא קיים.

בכל מקרה מדובר בחציון, שמורכב מן הסתם מהמון פרטים שהשכר שלהם התנהג בצורה אחרת לגמרי. כלומר סביר להניח שיש מאות אלפי לא אקדמאיים שהשכר שלהם כן עולה, הכל תלוי ביכולות.

הם גם יכולים לעבוד אחרי שנתיים להפוך לממוני בטיחות או מנהלי עבודה.

ההנחה שלי הייתה שכבר שני בני הזוג עובדים בעבודה מבוססת לעומת שנות ה20-30 שם לרוב אחת מבני הזוג סטודנט או בשכר מאוד התחלתי בתחום. בכל מקרה פותח השרשור יכול להעריך בעצמו יותר טוב מה צפי עליית השכר שלהם.

אגב אתה משווה למשל משהו אקדמאי לאורך השנים אבל בשנים הראשונות אנשים הופכים מלא אקדמיים לאקדמיים או מלא מקצועיים לבעלי מקצוע אז הקפיצה הגדולה היא דווקא בדילוג בין הקטגוריות בגיל 40 בדרך כלל כבר נשארים באותה קטגוריה.

יש גם כאלה שהתחתנו בגיל 17 וקונים בית ראשון בגיל 40,

ויש כאלה שקנו בית ראשון בגיל 30 אבל בגיל 40 וגם 50 החליטו לשפר דיור ולעבור לבית גדול ויקר יותר...

זול או יקר יותר - מה עושים עם המשכנתא?

כאילו מה שמשלמים לזוג על המכירה זה בבת אחת הולך לבנק לסגור תוך רגע את המשכנתא?

והתנאים שלה

אכל הבנק ישמח תמיד לקהל כסף.

אם זה מוקדם מהזמן יכול להיות שתשלמו עמלת פירעון מוקדם ולפעמים היא גבוהה.

הכל תלוי על מה חתמתם ומה המסלולים

או שמגלגלים לבית הבא

מה שבטוח שאם אין המשך גלגול ומכרתם את הבית צריך לכסות את מה שנשאר מהמשכנתא

להסתקרן זה מבורך,

אבל יש לי תחושה שזה לא מגיע מסקרנות אלא מתוך לחץ.

אין סיבה להיות היום בלחץ ממה יהיה עוד 30 שנה, ומאם תרצו לעבור דירה בעוד 15 שנה וכו'.

אנשים ממחזרים את המשכנצא כל כמה שנים, כשאפשר לקבל תנאים טובים יותר, מוסיפים עליה כדי לקנות בית גדול יותר או לשפץ את הקיים, ולפעמים גם כדי לקבל כסף זמין לעזור לילדים בקנית הדירה שלהם.

בעוד 10 שנים כבר ישאר לכם פחות לשלם, תוכלו למחזר ולהקטין את ההחזר החודשי.

ממש ממליצה על יועץ משכנתאות שיעזור לכם להבין בענין , יכול לחסוך הרבה כסף.

אני לא מבינה כלום בנושא, כל מה שכתבתי הוא מהנסיון האישי בחיי הפרטיים.

מיחזרנו כבר פעמים מאז,שלקחנו משכנתא לפני 17 שנה, וגם הוספנו כסף לצורך שיפוץ. 

יש אפשרות לפריסות הרבה יותר נוחות 

ובקשר לשאלה לא לגיטימי בעייני לשלם עד גיל שישים 

כלומר 25\30 שנה קדימה כן לא יותר 

גרתי בשכירות 10 שנים בהם לא חסכתי כלום.

קניתי דירה שעלתה מיליון וחצי מ 400 אלף שהיו לי לפני שהתחתנתי עם עזרה מההורים (נתנו 100).

. והיום אחרי 10 שנים שאני משלמת משכנתא גיליתי שיש לי עוד חצי מיליון לשלם. אז המשכנתא שלי נגמרת עוד  כמה שנים ולא אצטרך לשלם בפנסיה שכר דירה. הללויה איזה מזל שקניתי דירה אין שמחה ממני.

שכל אחד יעשה את החישובים שלו.

בהצלחה

מרתק!

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב