החיסרון בכלים האלו הוא שקשה ליצור דמות עקבית - אם את רוצה איורים לסיפור, וכל פעם הדמות הראשית בסיפור תיראה אחרת, זה עשוי להיות קצת פחות מוצלח...

אם חשוב לך דמות עקבית ואת מוכנה לשלם על זה, אז קראתי על דרך מוצלחת לעשות את זה עם צ'אט gpt בתשלום.

אם את מעדיפה באופן חינמי, ומוותרת על שמירה על דמות עקבית - אז אני אוהבת להשתמש בבינג (תכתבי בגוגל - 'בינג מחולל תמונות', צריך רישום קצר ואז את יכולה להתחיל להתנסות). יכול להיות שכן אפשר לשמור על דמות יחסית עקבית, אם תבחרי כמה מאפיינים חיצוניים (למשל - שיער שחור, עיניים כחולות, וכדו'), ותכתבי אותם בכל פעם בתיאור של מה שאת מבקשת ליצור. כדאי גם לבחור סגנון ציור עקבי ולציין אותו בכל פעם.

בהצלחה!

בקשתי את אותו ילד בכמה פעולות והיא כן הבינה

לא מספיק מנוסה בשמירה על עקביות

ולא יודעת איך זה עובד עם הקנווה החינמי. יודעת שיש שם אפשרות לai אבל היא מוגבלת 

אבל היא מוגבלת מבחינת משך ההרשאות שלה.

התנסיתי גם בבינה המלאכותית של אדובי וגם ברובי בוט (להרגשתי הן פחות טובות).

בקשר לייצור דמות עקבית - יש באתר פרוג מאמר על זה (אבל הוא די מסובך להבנה, נראה לי):

מה שכולם מחפשים: איך ליצור דמות עקבית ב־AI?

בכל אופן, יש שם פורום לבינה מלאכותית, את יכולה להציץ שם ולקבל טיפים.

בדיוק ראיתי משהי שהסביר. איך היא עושה דברים כאלה.

היא נותנת הוראה ראשונית, מחכה לראות שהבינה הבינה, אם לא מסבירה עוד ואז מבצעת שלב אחרי שלב.

אבל זה רק למי שיש מינוי בתשלום 

ניסיתי להשתעשע בעניין וראיתי שזה ממש מורכב להוציא משהו עקבי וברמה

מה שכן זה מאוד עזר לי להסביר לציירת מה אני רוצה

עשיתי הדמיות בבינה המלאכותית של הציור שנמצא לי בראש ואז לה הרבה יותר קל להבין את הכיוון

אבל ה"גיבור" היה צדף, ואת תווי הפנים שלו הוספתי בעצמי...

@סבב ולא סבבה - יש לי הצעה אחרת בשבילך: במקום איורים להכין צילומים לספרון, של הילדים שלך מחופשים או של בובות/פליימוביל. מישהי יקרה מהפורום כאן עשתה את זה פעם בשביל ספרון שערכתי לה... זה גם יכול לצאת מתוק!

לא הבנתי מהפותחת אם זה משהו חובבני או מקצועי

אם זה להוצאה לאור ממליצה כן על צייר/ת

א. לא טובה בלצלם

זה מלא התעסקות שרק תגרום למריבות

וגם הם לא פוטוגנים..בקושי צילום אחד נורמלי מצליחה להוציא

וגם מחפשת איורים..לא תמונות

הז לחובבני בעקרון אבל אם כבר עושה בא לי שיראה יפה

נסי קודם בכלל לקלוט את הרעיון של העבודה בזה.

אחר כך נסי להתמקצע בעזרת המאמר ששלחתי לך או אחרים...

בהצלחה!

זה לא מעט.

אם את רוצה לבדוק בוודאות (יחסית) אז אפשר ללכת לא"ס אצל רופא נשים.

בכל אופן - השיקולים צריכים להיות בעיקר תלויים יותר ביכולת וברצון שלך עכשיו, בלי לתכנן תכנונים עתידיים.

מבחינה פיזית - את מסוגלת לחוות עכשיו היריון וגידול של תיניק? ומהבחינה הנפשית?

אם את מגלה עכשיו היריון בהפתעה - איך תרגישי?

אחרי שתעני על השאלות האלה עם עצמך תוכלי להגיע יותר למסקנה הנכונה לך כרגע...

לא לאחוז הבעיות שעלול לעלות עם הגיל.

והשאלה אם אלה שסיימו ללדת בגיל 40 עשו את זה בגלל הגיל או מכיוון שהגיעו למספר הילדים הרצוי מבחינתן...

מבחינתך - כן היית מנסה ללדת שוב, לא?

(האמת שאני מכירה סביבי לא מעט שילדו אחרי גיל 40 או נראה שרוצות ללדת אחרי גיל 40...)

אני לא חושבת שארצה להרות בגיל 43, 44

גם מבחינת הבריאות שלי

וגם מבחינת בריאות העובר

וגם מעוד בחינות..

35 הפוריות יורדת בצורה משמעותית

הסיכוי להספיק להיכנס לכמה הריונות ספונטניים בשנים הקרובות הוא לא מאד גדול

כדאי להתאים את התכנון בהתאם 

כמובן, אבל באמת שאין דבר כזה זמן מתאים ותמיד יהיו שיקולים למה לא..

השאלה מה גובר על מה

מודה שאני בגילך ועוד לא הגעתי ל"זמן שמתאים" אחרי 2 ילדים סהכ. לדעתי מה שמנצח זה רצון/ שכל.

אם יש חוסר רצון מובהק עד רתיעה אז לדעתי פחות כדאי להיכנס לזה. אבל אם זה חוסר רצון שמלווה בהבנה שזה מה שאני בסהכ רוצה אבל יש לי סיבות להימנע, אפשר כנראה ללכת על זה ולהבין שזו תקופה שתהיה קצת יותר מורכבת ומאתגרת אבל המטרה הסופית תהיה שווה את זה

החלטות טובות❤️

זה ממש לא סוף הפוריות.

לא יודעת כמה הריונות את עוד מתכננת אבל להיכנס להריון מלחץ לא נראה לי נכון,עדיף לחכות שתרצי ויהיה מתאים 

34 זה צעיר והכל מונח לפנייך.
ילדתי אחרי הגיל הזה ב"ה עוד מספר ילדים
לא הייתי נלחצת מגיל 35
כן הייתי מגיל 37-38 עם יד על הדופק לתכנון נכון ומדויק בשבילי.

וצריך לקחת בחשבון, שיכולה להיות המתנה כלשהי להריון ואת זה אי אפשר לדעת, מה שמאוד מבאס.

אני יותר צעירה ממך אבל זה לא משנה..

הנקודה היא לדעתי, ויש הרבה חולקים.. שאי אפשר לתכנן גודל משפחה.

אפשר לרצות הריון, אפשר לרצות עוד ילד, אפשר אפילו לעשות השתדלות בשביל זה כזו או אחרת.

זה לא בידינו. מפתחות ילודה הם בידי ה'.

וכן, אי אפשר לצייר את החיים.

חלמתי על משפחה גדולה יותר ממה שבוודאות תהיה לי.

כרגע ההבנה עם כל הכאב שיש לי על זה בלב שזה לא נכון לנו. לא יודעת אם יהיו לי עוד ילדים...

המטרה היא לא איקס ילדים אלא להמשיך ולהאיר את העולם.

אני חיה בסביבה של משפחות ברוכות מאד וצפופות מטבע הדברים, הסברתי פעם לדמות קרובה שדוקא בשל הערך שיש בעיני להבאת חיים לעולם, לילודה, אני מעריכה פי כממה ממנה כל ילד שילדתי כבר, שכבר כאן ושגם הוא זקוק לי.

מעריכה גם את הצרכים הרגשיים, הפיזיים הרוחניים של הנמשה לשי כי אני אדם בפני עצמו ולא רק צינור לעוד דור...

ומתוך כל המכלול הזה והאמונה שלי בקב"ה השאלה היחידה שאני שואלת זה האם יש כרגע סיבה להתערב בתהליך האלוקי הזה.

למניעה או לטיפולי פוריות.

כרגע, בנקודת הזמן הזו על ציר חיי, כן. ולכן אמנע.

או כרגע, הרצון והיכולת לשי מוכנים מאד אבל ההריון לא מגיע ולכן פונה לבירור פוריות.

מה תהיה התוצאה בסוף? וואלה זה כל כך שלו.

אם את מרגיהש כשירה להריון כרגע- מצוין.

אם את מרגישה שלא- זה בסדר. נתנו לנו כלים לשם כך...

נניח תחליטי שאת רוצה עוד איקס ילדים עד גיל ארבעים, נו מה...

חברה טובה שלי אמא לחמישה ילדים מהפריות. חמישה צפופים מאד, שנולדו בטווח זמן של 5 שנים )יש תאומים( אחרי כמה וכמה שנות נישואים. בגיל 30 ילדה את האחרון.

בגיל 45- גלתה הריון טבעי. )שהסתיים בשבוע 12(

אז מה בידינו? לא תכנוני עתיד

לא תמונות חיים שלמות.

לבחון עכשיו את מה שאפשר, ולהשליך על ה' יהבינו.

מכירה ניףישם שסיימו להרות בגיל 35

מכירה נחם שהרו בגיל 42 פלוס אפילו, וההריונות הללו היו עבורם קלים במיוחד, והסתיימו בתינוקות מתוקים ובריאים והחזירו את האמהות אחרוה בגלגל הזמן.

להגיד בגיל 28 אני רוצה ללדת 6 ילדים עד גיל 40- וואלה בעיני אין פה כלום חוץ משיקוף של ילדותיות מסוימת, אולי תום כזה, שמאמין שאני כבר יודעת הכל. חוויתי הכל..

את הבכור שלי הנקתי שנתיים וחצי והיה כיף ממש. ההנקה גם מנעה לי באופן טבעי וכבר ראיתי קדימה את כל החיים.

אצל השלישי מסיבה רפואית נאלצתי להפסיק הנקה בגיל 7 חודשים, להתחיל מניעה, להכנס להריון לא מתוכנן עם המניעה- נו מה.

זה לא אומר שלא הייתי צריכה למנוע

זה לא אומר שלא נכון ויפה היה החלום על הנקות ממושכות לכל הילדים כי זה באמת היה לי כיף מאד

זה אומר רק שילודה היא מפתח נתון בידי שמיים...

ולכן לא מתערבים כן או לא בגלל תוכנית לעוד עשור אלא בגלל ההווה, שזה ורק זה מה שגלוי לנו.

)אם לא מתאים לך הריון עכשיו בכלל, ובוער בך הרצון לשמפחה גדולה, הייתי שוקלת בירור פוריות ושימור ביציות הרבה לפני להכניס את עצמי עכיו להריון שלא נכון להווה שלנו(

מקווה לא לקבל עגבניות.

זו השקפת עולם שנבטה בי במךש השנים מתוך חוויה אישית, זה בסדר גמור לא להסכים.

אבל היא מתכתבת יפה עם הרבה ערכים שגדלתי עליהם אז מרהש לעצמי להציע אותה כאן

אם יש לך "מעט" ילדים והקטן כבר בן 2-3, ולא תרגישי מוכנה להריון נוסף בשנה הקרובה,

אז צריך לשאול על מה הרצון לעוד כמה ילדים מבוסס..

ואם יש לך יחסית הרבה ילדים לגיל 34, או שהקטן ממש קטן עדיין, אז קחי קצת את הזמן, עדיף ילד אחד פחות מהמספר שיש בראש (למרות שכתבת שאין מספר אבל את כן רוצה עוד כמה) ולגדל אותם מתוך כוחות ויכולת,

מאשר להספיק "עוד אחד" במחיר שכל השנים הקרובות יהיו בתחושת מרתון.

דבר ראשון, להקפיד לתת את המנה השניה אחרי שבוע, ויש כאלה שאומרים אפילו עוד מנה אחרי שבועיים. במקרה של תולעים חוזרים לדעתי חשוב.

אצלנו חששתי לתת כל כך הרבה ורמוקס, ניסיתי את העצה שנתנו פה וב"ה מאז (כבר שנתיים לדעתי) לא נתתי ורמוקס.

לערבב כמה טיפות של שמן הדס ושמן לבנדר במשחה טבעית (השתמשתי פעם במשחת ארניקה ופעם במשחת קלנדולה) ולמרוח בתוך פי הטבעת, 3 ימים רצוף והתופעה נעלמת בעזרת ה'. כדאי למרוח שוב אחרי שבוע ליתר ביטחון, בדרך כלל שכחתי לעשות את זה והתולעים לא חזרו.

כמה עצות טבעיות: עוזרות בוודאות!! מה שכן לפעמים לא מיידית...
שום כתוש לערבב עם שמן זית- למרוח על כפות הרגליים, גרביים ולישון- זו שיטה מרפלקסולוגית שעזרה אצלנו ברוב הפעמים.  שימי לב שמסריח בבוקר וכדאי מקלחת קלה.
למרוח ואזלין עם קיסם אוזניים מעט בתוך פי הטבעת, התולעת נתפסת ומתה ולא יכולה להטיל בצים.
גרעיני דלעת- לטחון ולשתות כל בוקר (יותר עוזר למניעה מאשר להעלמת תולעים קיימות).
אם את עדיין במקרה נואש אחרי העצות הנ"ל (מה שאני לא מאמינה), תכתבי לי ואתן לך עצה נוספת, שאצלנו עוזרת מיידית ואני משתמשת בה רק במקרה חרום בהול.

שהתולעים חזרו שוב ושוב.

בסוף הלכתי לרופא ילדים אחר (הרגיל שלנו לא היה זמין)

והוא אמר לי לתת ורמוקס לפי 'פרוטוקול' אחר, שמופיע גם בהוראות( תעברי על חוברת הוראות השימוש ותבדקי מה כתוב שם כמינון מקובל, יש כמה מינונים שונים). זה היה לדעתי לקחת שלושה ימים רצוף ואחרי כשבוע או עשרה ימים לקחת שוב שלושה ימים רצוף. בעצם כל הבקבוק שמכיל 6 מנות לטיפול אחד.

הוא אמר שיש סוג אחר של תולעים שהמינון הרגיל לא הורג אותו לגמרי וכך הן חוזרות.

בקיצור, אצלנו זה באמת עזר אחרי זה היה שקט להמון  זמן.

אבל תשאלי רופא ילדים כי אני לא זוכרת בדיוק את ההוראות, וגם לא יודעת אם זה מתאים לגיל הילדים שלך, למשקל למצב וכו', לא רוצה לקחת על זה אחריות. 

גם לא כזה יעיל וגם מאוד מאוד לא בריא.

גרעיני דלעת

שמן גרעיני דלעת

אמבטיות סוכר

להוציא את התולעים ואז לדחוף וזלין לפי הטבעת

הרבה שמים שן שום (חשוב לוודא שהיא לא פצועה כי אז זה כוויה

אני שן שום לא שמה כי זה מלחיץ אותי שלא אשים לב שהיא פצועה 

א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.

ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.

ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.

ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)

אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.

לגבי ד-

בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.

בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.

זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.

יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.

א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)

ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד

ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי

ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי 

לק"י

1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.

2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.

3. נראה לי בשבועות 4-6.

4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).

א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם

ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות

ג. ביום האיחור

ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)

א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי

2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו

3. שבוע 4

4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול

א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.

ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...

ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...

ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני

א. הקאות התייבשיות התעלפויות

ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)

ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..

ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?

ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....

נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)

ההירון לא השפיע מאד

בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.

הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).

א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...

ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה. 

ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.

ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו. 

א- נכנסתי להריון כשכבר חזרו מחזורים סדירים אז ידעתי שמבייצת

ב- איחור

ג- שבוע 3-4, כי שוב, זה היה כשהיו מחזורים סדירים

ד- בפעם הראשונה הפסקתי להניק כי זה קצת הציק לי, רגישות בפטמות וכו, בפעם השניה פשוט הרגשתי שהיונקת סתם מוצצת ולא יוצא חלב. בשילוב זה שכבר הייתה בת שנה ושמונה בערך הרגשתי שזה סבבה להפסיק לה

ב. היו תסמינים רגילים שהכרתי מהרעיון קודם, ובעיקר תחושה..

ג. שבוע 7

ד. ממשיכה לינוק כרגיל הנקה מלאה (כרגע בשבוע 14)

א' וב'- היו כמה מחזורים קודם אבל זיהיתי את הביוץ הראשון שלי בהנקה גם אצל הגדול וגם אצל השני, זיהיתי גם את כל הביוצים אחר כך אז ידעתי בדיוק מתי האיחור ומתי אפשר לבדוק.

ג'- שבוע 4

ד'- אצל הגדול היה דימומים אז מיד הפסקתי להניק טוטאלי בבת אחת, בסוף מסתבר שזה היה הריון לא תקין בלי קשר להנקה, ויכולתי להמשיך להניק. נשארתי בלי הריון ובלי הנקה אבל ההריון הבא הגיע מאוד מהר ברוך ה'. אצל השני המשכתי להניק עד שזה התיש אותי אז הפסקתי בערך בחודש שלישי.

הבן שלי עשה את שניהם ביחד לפני כמה חודשים

לא זוכרת משהו חריג 

ולתופעות:

אין תופעות לוואי מיידיות. 

בין 5 ל12 ימים עלול לעלות חום

מ12 יום לאחר החיסון עלולה להופיע פריחה עד כ42 יום לאחר החיסון.

יש מוכשרים כמו הבייבי שלי שהקפיד לקבל את כל התופעות לוואי בדיוק כמו הספר.

יש כאלו שלא מגיבים לזה בכלל

רק בריאות

בשורות טובות

אז לגמרי לחסן את שניהם וכמה שיותר מוקדם יותר טוב...

לא?
בגיל שנתיים אין חיסון חצבת, רק מי שלא עשה בגיל שנה משלים
ולא נאמר לי לתת לילדיי עוד מנת חיסון (בנוסף למה שחוסנו) בגלל שיש התפרצות, זה לא כמו שפעת שצריך לחדש כל שנה, חצבת אמור להחזיק מעמד יותר זמן להבנתי.

הבן שלי חוסן בגיל שנה כהלכת טיפת חלב, במקרה הייתי איתו בביקורת שוב , ולא נאמר לי לחסן שוב בגלל ההתפרצות...
אם בנך לא חוסן לא הייתי מחכה והייתי מחסנת מיידית.
תופעות לוואי זה לא שיקול, אם צריך לחסן- מחסנים.
וזה מאוד אינדבידואלי התופעות לואי, בע"ה שיעבור לו בקלות.

לגיל שנתיים במקום כיתה א

ומי שבין גיל שנתיים לכיתה א פשוט מתחסן גם...

כדי שיהיו מחוסנים ב100 אחוז...

בעיקרון שלכיתה א הספיק אבל בגלל שאנחנו בסיטואציה של מגיפה אז מקדימים את החיסון האחרון שנותן כיסוי מלא לכמה שיותר מוקדם....

אישית הייתי מקדימה חיסונים לכל מי שמתחת לכיתה א גם אם את לא באיזור התפרצות..

מה שקורה עכשיו מסביב ממש מפחיד!

אבל אני לא מבינה, מבחינתי אם הבן שלי חוסן בגיל שנה זה אמור להיות תקף עד המנה הבאה בכיתה א'.
כלומר אם הוא חוסן ולא סומכים על המנה הזו, מה עשיתי בזה?
מבחינתי הוא אמור להיות מוגן ממנה ראשונה כהמלצת משרד הבריאות, וזה לא משנה אם יש התפרצות או לא, כי הוא חוסן. ובכיתה א' יתחסן שוב כהמלצת משרד הבריאות. 

ואיך אני יודעת מהם איזורי ההתפרצות?

כאילו חושף את הגוף שוב לנגיף שיחדש את ייצור הנוגדנים.

במצב רגיל מספיק לעשות את זה לעיתים רחוקות יותר.

במצב של מגיפה אז רוצים לדאוג שנוגדנים חזקים כדי שהגוף יזהה את המחלה מוקדם.

כך הבנתי בעבר.. לא ידע מקצועי.

מה איזורי ההתפרצות.

שאלה טובה אם יתנו להקדים במקום שלא נכנס לרשימה המומלצת.

גם במקומות בלי התפרצות.

האזור שלנו עכשיו כבר כן נחשב כמקום התפרצות. אבל את הבן שלי חיסנתי כשזה לא לא היה מוגדר כמקום התפרצות (היו לנו כמה תורים רפואיים איתו באזור התפרצות).

וכך היה...

אבל החשש מלחלות גדול יותר מבחינתי.

כאילו, אם אני מחסנת עכשיו את האחים הגדולים ואז יולדת, זה חיסון חי מוחלש עד כמה שהבנתי, אז זה יכול להיות בעייתי לניו בורן?

אני אשאל גם את האחות כמובן...

היה לנו משהו פשוט יחסית, אבל למשקה שהוא לא מים, נראה לי פחות מומלץ. כי יהיה יותר קשה לנקות.

מציעה לך לחפש משהו בלי הרבה חלקים, ועם פיה שאי אפשר לסובב (כמו שהוא עושה עכשיו).

בטח לא משהו שהוא יקר יותר ודביק יותר ממים.

אולי זאת סתם עצלנות שלי אבל תמיד כשהבן שלי שותה מכוס אז גם קצת נשפך לו. גם אם זה כוס עם קש, גם אם יש מכסה, לא יודעת, תמיד החולצה תהיה גם רטובה.

הייתי מנסה בקבוק ואם זה טעים לו אז אולי הוא יזרום אפילו שהוא לא רגיל.

אבל מרגיש לי ממש מוזר להרגיל אותו לבקבוק בגיל הזה.

אם הוא כבר היה רגיל, זה סבבה שימשיך לשתות מבקבוק.

אבל להרגיל בגיל הזה, זה נראה לי תינוקי מידיי.

אין לו בעיה שנשפך לו כשהוא שותה והוא מרטיב את הבגדים, יותר שהוא מתעסק עם זה ושופך.

גם הוא מסתבך עם זה (ניסינו עם קש רגיל).

וגם נראה לי יהיה קשה לנקות את הקש.

השאלה אם הוא לא ישפוך מזה.

נראה לי עדיף משהו שלא נשפך בקלות.

כוס עם קש פחות, כמו שעניתי למעלה.

ודווקא זה מפתח מאד ללמוד לשתות בקש.

מאד בריא לשרירי הלסת, במיוחד לילד עם קשיי אכילה.

מכל דבר הוא יכול לשפוך, גם מבקבוק רגיל (שממש לא הייתי נותנת לו בכזה גיל)

גם מכוס "שלא נשפכת"

אני לא יודעת מהי רמת הסמיכות של המשקה

אם זה נוזלי כמו מטרנה אז אפשר כוס הפלא וכד'

הוא לא הסתדר איתו.

אין לו קשיי אכילה, הוא פשוט נולד מאוד קטן, ולא מצליח לעלות מספיק במשקל.

אני יודעת שכל דבר אפשר לשפוך, אבל מעדיפה משהו שכמה שפחות יישפך.

זה כן נוזלי.

יש לך ניסיון עם כוס הפלא?

עד כמה זה באמת לא נשפך, ואם קל לנקות אותה?

יש לי נסיון עם  כוס הפלא. זה באמת לא נשפך אלא א"כ מעיפים בכח על הרצפה ואז זה משפריץ או נפתח.

הנקיון קל, אבל אני השתמשתי למים אז זה לא בדיוק רלוונטי למה שאת צריכה.

לי יש את זה:

לייף לייף בייביז WOW כוס הפלא 360 מנטה 207 מ"ל

נראה לי אפשר למצוא בחנויות סטוק סט של כמה כוסות בצבעים.

זה ממש נוח, הכוס מגיעה עם מכסה והמים לא נשפכים כשהיא נופלת.

קל לשטוף

מעולה. השתמשנו מגיל שנה (קצת לקח זמן ללמוד מה עושים עם זה) ועד גיל 3 כולל בקבוק לילה במיטה, כי זה קל לשתות בלי פעולה מקדימה של פתיחה ולא נשפך.

לוודא כשקונים שזה מתפרק בקלות (בד"כ בלחיצה על מרכז הפקק מבפנים).

בקבוק של נוק עם משקולת על הקש

ככה שהנוזל מגיע לפה גם אם מטים את הבקבוק.

זה הכי נח כי רחיץ בניגוד לבקבוק ספורט ולא נשפך כמו כוס.

זה קצת יקר יחסית אבל לא סופהעולם.

אני קונה אחד כזה לילד וכשנאבד-נשבר סימן שעוברים לשלב הבא )בקבוק פשוט(

ולא הגיוני לצאת בלי אישור לכמה ימים

אבל השאלה מתי הוא יצא לחופשה כזו בפעם האחרונה

כי הגיוני מדי פעם לצאת להתאוורר 

זה צריך להיות הדדי

אבל לפעמים צריך את זה יותר מאשר השני מאפשר

במיוחד בתקופות מורכבות

אנחנו יוצאים עם חברים בנפרד די הרבה

גם בתקופות מורכבות

הגענו להבנה שזה שווה מספיק כדי להתאמץ אחד בשביל השני

אני רואה הרבה זוגות שלא נותנים את זה אחד לשני

ולפעמים המצב באמת יותר מדי מורכב

קדם לו צורך ממשי

עם בעיות ומורכבות בהחלט נדרשת גם התאווררות

אני מניחה שעד פה תסכימי איתי..?

העניין הוא העובדה שאת הטלת ווטו על כך והוא בחר בכל זאת לצאת

אני חושבת שצריך לדבר על זה. יכול להיות שהוא הרגיש שאין לו ברירה, ועם זאת - מעשה חד צדדי שכזה לא מתאים כאדם נשוי.

השאלה היא מה מפריע לך יותר. התחושה שבעלך לא הקשיב לך, או זה שלא הצלחתם להגיע להסכמה? אולי בכלל קשה לך עם זה שאת ויתרת על התאווררות והוא כן יצא? מעין ציפייה שיקריב גם הוא כי התקופה מורכבת..? את לא חייבת לעמות פה כמובן, וצריך באמת לראות תמונה יותר גדולה מתיאור הסיטואציה הזו כדי להבין איך לענות נכון בלי להגביר להבות ביניכם ולחשוב איך כדאי לפתור את זה כ'הוא יחזור וגם להבא. אני לא מומחית גדולה לזוגיות אבל לענ"ד, למעשה כזה חד צדדי קודמת התנהלות שהביאה לקצה בדרכ.

במקרה כזה כדאי לחשוב איך לא מגיעים לשם מראש. שניכם. שלשניכם יהיה מספיק איוורור גם בתקופות מורכבות, לחשוב איך אפשר בכל זאת גם אם לא כמה ימים (נגיד לילה אחד) כדי להתאוורר ולהיטען. ובכלל, איך מערכת היחסים ביניכם בדרכ

שולחת חיבוק❤️

גבר שזורק אחריות מבלי לוודא שיש מי שתופס אותה ויש בבית אישה מתפקדת שמוכנה לגבות אותו הוא קודם כל חוטא כלפי הילדים שלו

גםנאם היא (לכאורה)הביאה אותו לקצה

הוא לא יכול פשוט לנטוש

(והאמת שאני בכלל לא מתחברת לאמירות כמו 'הסכימה לו' 'הטלת וטו' - מתאים יוצר ליחסי הורות... לא זוגיות)

אבל זה מה שהבנתי שהפותחת התכוונה אליו

לגבי השאר - מסכימה וכתבתי שפשוט ללכת זה לא דבר שעושים.

גם דינמיקה הורמת היא דבר שקיים בין בני זוג, נרצה או לא. לא מחייב שזה המצב של הפותחת אבל קיים

לא הקשיב למה?

מה נאמר?

אני רואה הבדל גדול בין להגיד 'אני לא מסכימה שתצא' שיכולה לעורר אנטגוניזם לבין 'אני לא מסוגלת להישאר עכשיו לבד

במקרה הראשון זה אולי התנהגות ילדותית הפגנתית

ופעולה מתוך תסכול/ כעס ואת זה עוד איכשהו אפשר להבין מה עמד מאחוריה ולעבוד על זה (לא מצדיקה!)

במקרה השני זה חוסר הבנה בסיסי של האחריות שלו כלפי הבית והילדים -

וזה כבר הרבה הרבה יותר בעייתי

ויש עוד סיטואציות לא פשוטות אז כרגע זה לא מתאים יציאה

ואמרתי בפירוש לא יכולה להתמודד לבד ...

אבל כן יודע שיש על מי לסמוך כי אתן את המקסימום על חשבוני לילדים

נהנים הכי הרבה מהמצב

מזמינים פיצה לארוחת ערב

קופצים ללילה להורים

לוקחת יום חופש מהעבודה כדי לנוח בבוקר

לוקחת עזרה בתשלום לימים האלה

גם אם בד"כ חוסכים, זו ההזדמנות 

מה שאת צריכה זה להבין איך את שורדת עד סוף היום.

העניין הזוגי הוא חשוב ביותר, אבל כרגע זה גוזל ממך אנרגיה דווקא כשאת הכי זקוקה לה.

מה יעזור לך לשרוד את היום הזה?

אוכל מוכן? להזמין בייביסטר? לבקש עזרה מהמשפחה? לשלוח ילדים לחברים?

חיבוק!!

ותדאגי גם לעצמך, לא לתת על חשבון הרווחה הנפשית שלך, תזכרי אמא חזקה= בית חזק.

אז תשקיעי גם בעצמך.

מבינה אותך ממש. את כועסת כי הוא זרק עלייך את העול ודאג רק לעצמו.

זה כואב מאוד.
חושבת שזה מעשה לא ראוי. לצאת ולנפוש ולהשאיר את האישה שתטפל בכל.

נראה לי שאת צריכה לחבק את המקום הפגוע שלך עכשיו, וגם לשחרר את הכעס המוצדק שאת מרגישה אליו.

לא כתבת האם ההתנהגות הזאת מאפיינת אותו (שהוא עושה דברים חד צדדיים ומשאיר אותך להתמודד עם התוצאות), או שזה נופש חד פעמי, שבאמת הסתדר לכולם ואין עוד הזדמנות בזמן הקרוב והרחוק, ובשאר הזמן הוא איתך ועוזר בבית?

כי אם זה נופש מיוחד מאוד, שהוא חיכה לו המון, נופש שלא יחזור,
וגם הוא איתך בשאר הזמן בבית, עוזר לך וקשוב אלייך
ובאופן כללי מתחשב ברגשותייך ורוצה בטובתך-

הייתי כן ממסגרת את הפגיעה ודואגת לעצמי לנופש גם כן, וכמובן מפנקת את עצמי בכל זמן השהות שלו שם.

אבל אם הוא אחד "שריריסט" כזה, שלא דופק לך חשבון, והוא רגיל להיות זה שיוצא ובא מתי שבא לו, בלי קשר לרגשותייך 
אז כן הייתי "מסתכנת" בלערער על ההסכם הלא מכובד הזה.
הייתי אומרת לו חד משמעית שאני לא מוכנה להתנהגות חד צדדית כזאת מצדו.
ובמקביל גם אומרת לו בבהירות למה אני מצפה ממנו.
וגם קובעת תור לטיפול זוגי.

ואם הוא עדיין ממשיך ומצפצף- חושבת טוב טוב עם עצמי מה הפחד שלי, ולמה אני נשארת בזוגיות שלא מכבדת אותי.
ומסיקה מסקנות לגבי העתיד שלי, ולגבי איך אני רוצה שיתייחסו אליי.

כשהיה לי חשש לרעלת דודה שלי שהיא מיילדת אמרה לי לא לחכות לבוקר למרפאה אלא מיון בלילה..

אבל ז היהיה כאבי ראשמח ול"ד.

הוא יצא משובש כי הוספתי אותו בעריכה.

תמצאי הערב איפה למדוד לחץ דם.. יש המון אנשים שיש להם מד בבית.

אם תקין אז אחלה.מחר בדיקת חלבון בשתן במרפאה וזהו. אם לחץ דם גבוה אז הייתי הולכת למיון הערב.

אבקש משכנה שיש לה בבית

לשתף את האחות בזה

כי כמו שיעל כתבה זה יכול להיות סימן לרעלת

ממש לא אומר שזה מה שיש

לי בהריון כל הזמן עץכאב הראש כל הזמן הרגשתי זוועה וב''ה הכל היה תקין

הייתי נבדקת כדי לא לקחת סיכון מיותר 

בכמה הריונות היו לי כמה שבועות עם כאבי ראש

הבנתי שזה היה הורמונלי

אבל ממליצה גם ללכת לאחות גם כדי לשלול דברים אחרים.זה סיוט, כי אין משככי כאבי שבאמת עזרו לי שמותר לקחת.

תרגישי טוב!

וואי קשוח..

מקווה שיעבור מהר בעז"ה

במיוחד אם יש תסמינים נוספים כמו טישטוש ראיה צריך לרוץ להבדק

זה עובר עם אקמול?

לי היה ככה בהריון שלחו אותי למיון בחשש לרעלת ואז בסוף זה היה סינוסיטיס

אם את שותה קפה/קולה על בסיס יומיומי הגוף מכור לקפאין וברגע שהוא לא מקבל את הכמות שהוא רגיל זה כאבי ראש חזקים כתוצאה מהתרחבות כלי דם במוח.

אומרת לך מניסיון אחרי שהתייעצתי עם רופא ועשיתי ניקוי רעלים והפסקתי לגמרי עם קפה ומאז לא חוויתי שום כאב ראש

לא שוללת שיכול להיות קשור להריון ואני תמיד הייתי מעדיפה להבדק ולוודא שהכל תקין

העור לא סדוק. נראה קצת כמו חצ'קון

וזה אדום אז לא חושבת שנזלת, אחד גם יחסית גבוה מתחת לעין

כמה פצעים ליד הפה ולא ממש בתוך...