יש נהג ערבי שאני בדר"כ עולה על האוטובוס שלו והוא נראה איש נחמד, האוטובוס שלו תמיד נקי ומטופח ויש מפיצי ריח כל הזמן והוא תמיד אומר בוקר טוב לאנשים ונחמד לכולם ויוצר קשרים טובים עם הנוסעים, כשרואה נוסעים קבועים באמצע הדרך (לא הספיקו לתחנה) הוא תמיד עוצר להם וגם לי מלא פעמים כשראה שאני רחוקה מהתחנה אז סימן לי שהוא מחכה והוא חיכה לי. ואפילו שלשום כשנרדמתי לפני התחנה שהייתי צריכה לרדת בה אז הוא ראה במראה וצעק שאני יתעורר כי הגענו לתחנה חחחח אז הוא איש נורא נחמד. באותו יום גם חשבתי לעצמי שאם צריך לדרג את הנהגים אז הוא יקבל ממני את הניקוד הגבוהה ביותר.

ונתקלתי שבוע שעבר גם בנהגת ערביה שחיכתה לי עד שאני אגיע לאוטבוס אפילו שהייתי נורא רחוקה והיא הייתה סבלנית וחייכנית. כאילו, לא כל הערבים הם רעים, יש כאלה ממש אחלה אנשים. לא?

המפגינים תודעת שירות ראויה לציון

שמעתי מההורים שלי בהזדמנויות שונות על כך שבהרבה מבתי המלון הטובים ביותר בירושלים, הצוות הקבוע של נותני השירות,  מלצרים, הם ערבים. ורמת השירות גבוהה ומאוד נחמדים לאורחים.  

יהודים לא מסוגלים להתמיד בעבודות הכרוכות במתן שירות ולשרת את האורחים והקהל ברמה גבוהה ולאורך זמן 

מעניין למה זה ככה..

וגם למה נגיד הנהג הזה עושה דברים מעבר למה שהוא חייב? אפילו דברים שאסור לו לעשות(נגיד לעצור לא בתחנה)?

וחוץ מזה יש גם כאלה שממש לא כאלו, נהגים ערבים שלא עוצרים בתחנות או שלא מתייחסים בכלל(שזה ספציפית בסדר בעיניי) או שנוהגים מסוכן או שרבים עם נוסעים אז קשה להכליל.

מאמר מקיף כאן מנתח את האופי הישראלי הייחודי, הראוי לגנאי.

הדיבר האחד עשר

לא רק, ויש לי את זה בפחות אנטישמי ומטריל, אבל זה דורש הרבה זמן לנסח

אני לא אוהבת את הטענה של "יהודים הם עצלנים" שדאגו לספר לך גם בשרשור הזה.

אבל הם כן עושים דברים אחרים.

אם יש שכבה של אנשים שבד"כ יעשו עבודות לא מקצועיות שעושים לחצי שנה-שנתיים כדי לחסוך כסף, או עבודות שמרוויחים בהן יחסית מעט. רוב מי שעובד בהן יהיה צעיר שאין לו משפחה על הראש ורוצה משהו לא אחראי לתקופה קצרה

אצל יהודים זה קורה הרבה פחות, כי הם עושים דברים אחרים בזמן הזה.

ובעיקר בתקופה הרלוונטית ללהיות צעיר, לעבוד במשהו שלא משלם טוב אבל בלי מחויבות ולחסוך.

יש צבא/ש"ל, יש שנה אח"כ "לחפש את עצמך", יש כל מיני דברים.

אבל אחת הסיבות הכי עיקריות - שבגללה המון אנשים בטווח השנים הרלוונטי (בלי נסיון או השכלה, אבל גם בלי מחויבות) לא עובדים - היא הישיבות.

אז אם יהודים לא רוצים לעבוד בדברים כאלו - אבל כן משתמשים בהם, צריך למלא את הפער הזה איכשהו

אלא להיפך - עיסוק מקצועי וקבוע, בתחומים הכרוכים במתן שירות לציבור ולקוחות, ובשכר נמוך.

נהגים, מלצרים, תפקידים שונים ומגוונים בבתי מלון. 

ורובם בשכר נמוך. בדיוק...

מתחילים צעירים ומשם יש אינרציה

הם באמת מתנהגים יפה לפעמים, אבל גם שקרנים וגנבים ותמיד יכולים לתקוע סכין בגב. אין אמונה בגויים. 

אבל אני יותר גרועה ממך אני צריכה להזכיר לעצמי את הדברים האלה בפועל כדי לא לחבב אותם, כי אני מוצאת מכנה משותף עם ערביות לפעמים יותר מיהודיות חילוניות בגלל הקטע הדתי. שתינו מאמינות באל אחד, לשתינו יש ערכים, שתינו לבושות צנוע, שתינו עם תרבות מזרחית. היא יותר נחמדה לי מחילוניה שמאלנית אשכנזית שהראש שלה מסובב.

בעזרת ה'

יבוא היום שהם יבואו לנשק את כפות רגלינו

כבר עכשיו אני מרגישה ככה

שכל הגויים רוצים להתקרב אלינו

אבל הערבים עדיין לא... 

לאמא שלי כשהייתה קטנה הייתה מטפלת ערבייה. (כן כן, אי אז לפני הרבה שנים זה עוד היה הגיוני)

היא הייתה כמובן אישה נחמדה וכו', שההורים של אמא שלי סמכו עליה להשאיר אותה עם הבת שלהם לבד בבית.

רק מה, היה איזה עניין עם המשפחה של הערבייה, שלחצה עליה לפגוע ביהודים.

אז לפני שהיא עזבה את העבודה, היא נעצה בספה משהו חד, באופן שיפגע במי שיתיישב. סבא וסבתא שלי מצאו את זה, ברוך ה'.

על הפועלים הערבים שהיו באי ביתם של מעסיקיהם, אני זוכר כרגע שני סיפורים, אחד בגוש קטיף ואחד ביבנה, על פועלים ערבים, שהיו באי ביתם, ורצחו אותם ביום בהיר אחד.

כוחה של הסתה גדול מאד.

גם אם ערבים יכולים להיות נחמדים, הם עשויים לשנות את עורם, וייתכן שהם פשוט מעמידי פנים גם כעת, מהסיבה הפשוטה שהם לא מחפשים צרות, והם באמת רוצים לחיות בשלום, כל זמן שזה משתלם להם.

אחמד טיבי, האם את מסכימה שהוא רשע מרושע, שרוצה להשמידנו?

(יש פאנץ' מאחורי השאלה)

הנהג הערבי הוא פשוט אדם טוב. יש לו מידות טובות, תודעת שירות, מזג מאוזן וחביבות. אלה סגולות *אנושיות*, השייכות במשותף לכל המין האנושי בפוטנציאל.

יש *המון* יהודים שהם מאוד לא חביבים ובעלי מידות לא מתוקנות. גם סטטיסטית לדעתי ביחס לעולם לא נראה לי שזה ניכר שעם ישראל בולט במידות ביחס לאומות.

הסגולה של עם ישראל מתבטאת בהכשרה לנבואה, בפעימות עוצמתיות של רצון טוב ונטייה עמוקה אינסטינקטיבית לעיסוק בסוגיות רוח ומהות. אבל עם ישראל עוצמתי מאוד, בררן מאוד, והמון פעמים גם לא סימפתי.

חייבים לערוך הבדלה בין מה שמצופה מהאדם בכללותו ובין מה שמצופה אך ורק מישראל

ובאופי קולקטיבי וודאי שבולט מאוד.

יש לו גם יכולת לשלב בין ביישנות לגמילות חסד (אצל העמים הצפוניים בדרך כלל תהיה ביישנות כלומר נימוס ואיפוק אך לא חסד, ואצל העמים הדרומיים יש חסד וחביבות וחברמניות אך לא נימוס ועידון ביישני).  ביישנות שמעומעמת בימינו בגלל החוצפא הישראלית של עקבתא דמשיחא

אם אתה מתנדב לעזור לי בגלל שאני מהקבוצה שלך אבל לאדם מקבוצה אחרת אתה עושה דה-הומניזציה - זו לא עדות לטהרת מידות או לאיכות יוצאת דופן...

לגבי ביישנים - אין לי איך להתווכח... פוק חזי. בלי תורה אנחנו עזים שבאומות, ולך תגדיר "עם תורה" או "בלי תורה" כשגם הכשרים למהדרין מן המהדרין

כלפי חוץ חושפים קופות שרצים מבעיתות ומחליאות של תועבות לא אנושיות במרתפים חבויים מן העין...

*כל הנאמר לעיל לא בא להוציא דיבת ישראל בכלל. אני מעריץ את עם ישראל ורואה בו את הדבר היקר והחשוב ביותר על הפלנטה הזו. אבל סגולה היא לא "שגר ושכח", ואנשים שמתנהגים כמו חזירים מוטב שיימנעו משימוש במושג "העם הנבחר". לשמאלנים בשנקין יש מספיק חומרים להשוות לשנות ה30 באירופה

א. הפשיזם מוחק את הפרט, לעומת הסולידריות שמעצימה את הפרט - ראה ערך החטופים שנובע מסולדריות.  ודאי שבתרבות פשיסטית היו פוסקים להרוג את החטופים למען טובת המדינה, ואפילו רק למען כבודה

ב. בסולדריות היהודית לא באה על חשבון סולדריות לגויים, היא פשוט אדישה לזה בצורה נטרלית, בניגוד לפאשיזם, שלדוגמא נתנו לעניי גרמניה את בגגי היהודים באושוויץ.

לא דיברתי על לאומיות אלא על סולדריות, שדווקא קיימת במידה שווה אצל השמאל וגם אצל החרדים. ראה ערך הפגנות החטופים...

ולגבי השוואה לשנות ה30, במחילה אבל זה שטויות במיץ.

יהודים לא התפוצצו בפיגועי הצאבדות בגרמניה, יהודים לא היו סכניאים, הם לא חלמו לזרטק את הגרמנים לים, לא הסיתו בבתי הספר, לא ירו עליהם טילים, לא היו 20 מדינות יהודים סביב גרמניה שלא הכירו בה כמדינה, ובטח לא במדך 100 שנה.  יהודים מסרו נפשם במלחמות למען "המולדת" הגרמנית ועדיין רצחו אותם.    

ראה את היחס הטוב לדרוזים כאן.  

שנאת ערבים לא נובעת מקמצוץ של פשיזם היא נובעת כי יש הרבה ערבים שאכן כאלה ואז מכלילים על כולם, והיא נובעת מכך שאין להכחיש שאנו במלחמה מול הקולקטיב הערבי כקולקטיב.    זה לא פשיזם, זה אינסטינקט השרדות בריא של עם, שיכול לההפך פשוט להיות מוגזם.

לגבי הביישנות - זה בגלל חוצפא ישראלית דעקבתא דמשיחא, הנובעת מדוד לא מהאבות.   לפני הציונות לא היתה חוצפה בישראל, ועזים שבאומות זה על הקולקטיב לא על הפרט "3 מידות טובות בישראל, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים".

יש מידות טובות שלא נתנות להסרה ולעיתים דווקא אי שמירת התורה מלבה אותן להגזמה - לדוגמא הרחמנות במלחמה אצל שאול, אחאב והשמאל בימינו, לא סתם התורה מדגישה "לא תחוס עיניך" כי בטבע שלנו לחוס

א. יש לי קושי מסוים עם הטענה: השתמשת בשמאל ובחרדים (?) כעלה תאנה להסתיר את מה שדווקא כן מסתמן כפאשיזם בימין, החילוני והדתי כאחד. הימין הרבה יותר אדיש לגורלם של החטופים מהשמאל, והיה מצודד לחלוטין במה שהצגת כערכים פשיסטיים. מכיוון שעיקר הטענה היא שהימין - זה שמזוהה עם הצידוד בעם ישראל ובזלזול יסודי בגויים בכלל ובערבים בפרט - הוא זה שחשוד בפאשיזם היונק מתפיסות שטחיות של מושגים כמו סגולת ישראל וכו' - להרגשתי הקושייה רק התעצמה ולא הוקטנה.

ב. אני מבדיל בין התורה עצמה לבין אנשים שמדברים בשם התורה. לי אישית ברור שהתורה היא ההפך המוחלט של פאשיזם, ש"האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל" וש"כשמתגבר האיווי להיות טוב *לכל*, אז יודע האדם, שהארה מעולם העליון באה אליו". אני חושב שיש אנשים שמדברים בשם התורה ובשם עם ישראל אבל באים עם תפיסות עקומות שיסודן פשיסטי. כמו בפסקה א' בפרק י"ג באורות התשובה ("אי אפשר להידבק ביסוד הלאומי של ישראל כי אם מי שנפשו היטהרה...")

יש אנשים רבים שאצלם היחס לאומות הוא לא רק יחס אדיש (אני דווקא מזדהה ומצודד עם האדישות, ומסכים שכשיש התמקדות באהבת ישראל אין חשש לפשיזם), אלא אלים, עוין ומתנשא מעצם המושג "עם נבחר".

לאומיות לעומת סולידריות - מקובל. אני טענתי שהסולידריות לא מבטאת שום ערך מהולל כל עוד היא סלקטיבית.

שנות ה30 - זו היתה גוזמא ע"ג גוזמא שלי, ואכפת לי כקליפת השום מהחרדות של השנקינאניים ממשברי אקלים למיניהם. הטענה היתה שיש קליפה פשיסטית לחלוטין שמופיעה תחת אצטלה של אהבת ישראל, ומתנהגת על פי עיקרים רבים של היסודות הפאשיסטיים. אני בחיים לא אטען שצה"ל הוא נאצי, לעולם לא. וברור שאין להשוות בין המוניטין המנוול של הערבים לבין הטהרה של היהודים והרישעות האנטישמית.

היחס לדרוזים - שוב, להרגשתי, עלה תאנה. החוגים הימניים נוהגים איתם בפוליטיקלי קורקטיות ובאהבה התלויה מאוד בדבר. אבל אפילו ביחס לתאילנדים ופיליפינים יש יחס של עליונות, גם כשהיא לא מוצדקת.

שנאת ערבים - זה לא הנושא. ברור שהערבים השחיתו לעצמם את חזקת הכשרות, והם ציבור חצוף שאין כדוגמתו שצריך להתנצל יומם ולילה על הטרור והרצחניות שיוצאת מקרבו. לא דיברתי על זה אלא על נושא אחר: חוסר יכולת להבדיל בין סגולת ישראל לבין סגולת האדם. עם ישראל לא נודע באופן עצמי כעם בעל מידות טובות ואדיבות. זה דיבור מנותק... יש המון אדיבות בעולם, אנשים טובים, חמים, אדיבים, נעימים. זה לא אקסקלוסיבי לעם ישראל בלבד.

ביישנות - אין לי בעיה עם ניתוחים מורכבים של *מקור* החוצפא, אבל היא קיימת בענק והיא נוכחת מאוד ואי אפשר להתכחש אליה בגלל שורה בגמרא. אולי יש לנו פוטנציאל להיות נחמדים וביישנים, אבל בפועל אנחנו לא כאלו בגלל העוצמות שיש לנו. בפועל אנחנו לא ביישנים, וגם לפני הגלות לא היינו ביישנים, וגם עם ההתעוררות של הטרום גאולה בעידן ה"איזמים" של המאה ה19 לא היינו ביישנים, ע"ע טרוצקי. לעם ישראל *יש* משיכה מובחנת פראית לאידיאולוגיות ולרוח, אבל *אין* מופעים מובהקים של נעימות מזג סגולית בהשוואה לעמים אחרים (אלא אם כן טענת סולידריות ואז שוב השאלה של הפאשיזם, ושוב החלוקה בין ימין ושמאל, ושוב חוסר מובהקות).

החיילים שיהרגו והאסרחים שיהרגו בפיגועים כתוצאה מהעסקאות, הוא פשוט רואה את הנולד וזהו. כמו בעסקת שליט.

דיברתי על הסולדריות בעם ישראל כטבע טוב שמוטבע בנו, שהימין יודע שטבע צריך שליטה עם שכל, ראה ערך מידת הגבורה אצל הרב קוק.

אין קשר בין פשיזם לפכחון שכלי וראיית הנולד. השמאל לדעתי תומך בעסקה גם כי הפוסטמודרניזם חי את הכאן ועכשיו ולא מודע להשלכות עתידיות. כמובן שלעיתים מימד הקולקטיב יבוא על חשבון הפרט במידה מרוסנת, אבל לזכרוני "טוב למות בעד ארצינו" היה סיסמא שמפא"י נשאו בגאון.

ב. ראה דהרי הרב קוק שאמנם האהבה צריכה להיות מלאה לכל, אך צריכה חכמה וגבורה עצומה לדעת את הדרך להיטיב לכל (לעיתים זה דרך ביסוס אינטרסים לאומי על חשבון הגויים). "ובכל מקום שאהבת האדם באה על חשבון מרכזיות ישראל צריך להתרחק ממנה כרחוק משור המועד 'ושאיה יוכת שער - לדידי חזא כתורא ומנגח לתרעא' " ציטוט לא מדויק של הרב קוק.

דוגמא חיה לזה זה הרב שרקי שמלא אהבה בפעולה לכל אדם בעולם ועדיין בעל תפיסה שהיתה גם לפני שמחת תורה שעל כל פיגוע צריך להרוס כפר שלם.

ג. אין *שום* נטיה פשיסטית בעם ישראל. כי זהותו הקולקטיבית של ישראל הפוכה מפשיזם.   יש כמובן יחידים בעלי יצר אלימות שלוקחים את התורה לטובת נטיותהם האלימות, אבל זה כבר לא בשם הקולקטיב אלא בשם הפרט אז זה לא פשיזם (לדוגמא חתונת השנאה שדקרו בה בריקודים תמונות של תינוקות ערבים מתים,   לא סתם זה קרה ביישוב שמאבקו בערבים יותר מגיע מנטיה חסידית-פרטית אנטי ממלכתית המורדת בממסד הקולקטיבי ונלחמת עם הערבים כאדם פרטי ולא בשם כלל ישראל. במצב אינדבידאולי כזה תמיד יהיו בעלי יצר אלימות שירתמו את האידאולוגיה לנטיותהם השפלות, זה לא בשם הקולקטיב אז זה לא מתחיל להיות פשיזם, סתם ברבריות אינדבדואלית).

ד. תחזור בזמן לשטייטל ותבדוק עם ישראל ביישנים או לא. לפחות בימי הגמרא זה היה כך , הגמרא אומרת שמי דלא ביישן רחמן וגומל חסדים צריך לבדוק עם הייחוס שלו באמת יהודי.  

הביישנות אצל האומות האירופאיות היא יותר נימוסית ונובעת מאינטרס חברתי לחברה נעימה ולכן טקסית ונימוסית יותר.   אפשר לראות זאת אצל עשיו שדיבר עם יצחק בדיסטנס ובגוף שלישי אך כאילו חייב לו משהו "יקום אבי ויאכל מציד בנו" לעומת יעקב שמדבר דוגרי אך בלשון תחנונים "קום *נא* שבה ואכלה מצידי"

ה. לא רואה עליונות על התאילנדים שגורמת לחוסר רחמנות, בסוף החרדים מרחמים על הפיליםינים יותר מכח מגזר אחר למרות תיוגם כ"גוים".  מקסימום יש התבדלות וחששנות מכל גוי - שאגב גם היא סעיף של ביישנות - היכולת לשמור על עצמי מהשפעת לחץ חברתי ולהתבדל ולחשוש מכולם כשיש לזה צורך, כמו יצחק שלא שש לקבל בזרועות פתוחות את אבימלך כשמתנצל.

למה סולידריות מהווה בעיניך עדות לסגולות *אנושיות* טובות? זו היתה הטענה שבגללה העליתי את ההשוואה לפאשיזם.

אסביר שוב:

אם אדם הוא אדם טוב - הלב שלו פתוח ואוהב את כולם.

אם אדם סולידרי ופותח את דלתות ביתו לאוהדי "הפועל", אבל יורק בבוז כשהוא רואה אוהד "מכבי" עובר ברחוב, הסולידריות שלו לאוהדי הפועל לא מסמלת שום דבר טוב או חשוב. הוא אוהב את עצמו בלבד.

בחזרה לתגובה הראשונה שלי: אני טענתי בנימה צינית וקצת מעצבנת ( ) שהבלבול שהציגה פותחת האשכול מאיים על תפיסה לא מפותחת של מושג הסגולה. ביסוד הטענה שלי - מידות טובות אינן אקסקלוסיביות לישראל, וגם לא מופיעות בנו באופן אינסטינקטיבי יותר מאשר באומות (כלומר - צריך לימוד תורה איכותי ועבודת מידות והרבה חינוך).

בהתאם - הערבי הזה הוא פשוט אדם טוב כי הוא אדם שלא הושחת.

אתה הבאת כעדות לטבע הטוב את הסולידריות, ושוב אני מתעקש: אני לא רואה שום בונוס מובהק שמפגינה הסולידריות הישראלית ביחס לפאשיזם. גם במדינות פאשיסטיות היתה סולידריות, וכל הירתמות לקבוצה מבדלת לא חושפת את המידה הטובה.

----

זה עיקר הדיון מבחינתי.

* לא מצאתי את הפסקה שציטטת אבל מצאתי פסקאות דומות, ולרגע לא טענתי שצריך לטשטש את ההתמקדות: אנחנו מסורים קודם כל לישראל, והרבה אחר כך לאומות. השאלה היא *למה*. התשובה היא רק שזו התמקדות... אדם שנולד לו ילד רק משל עצמו אוהב יותר ילדים אחרים, ואדם שאוהב את אשתו לומד יותר לאהוב אחרים ולראות מהר את הנשמה שלהם.

** אני לא מסכים איתך בכלל לגבי יחס הימין לחטופים. אני חושב שהעמדה הזו מורכבת מדי, והימין נאטם רגשית לחטופים וצודד בהפצצת הרצועה באטום ושאר שטויות כי הוא ייתר את החטופים, לא רק משיקולים מפוקחים. אגב, אני מסכים עם העמדה הזו של הימין וחושב שהטלת מצור על הרצועה מיד אחרי ה7.10 היתה האסטרטגיה הטובה והמוסרית ביותר, גם על חשבון החטופים.

*** בגלות היינו ביישנים (מי יותר מי פחות, דווקא עבורי קריאה בספרים של יצחק בשביס-זינגר היתה הצצה אולטרה אותנטית לעולם של העיירות היהודיות, בלי צנזורה) כי היינו רדומים. בתנ"ך לא היינו נחמדים וגם לא עם ההתעוררות הרוחנית.

וגם אם אנחנו נחמדים - זה צריך תמיד להיות כלפי כולם. כיום זה לא מופיע.

לעומת אינבדואליות.   לא על הסולדריות לעומת הומניזם האוניברסלי, (שכמובן הוא תיארטי וריק מתוכן, אני יכול להכריז עד מחר שאני אוהב מליארד סינים.  האם אני אוהב אותם באמת? הרי אפילו אני לא מכיר אותם ומעולם לא עזרתי להם . באותה מידה אני יכול לאהוב את הארי פוטר.   האהבה לבני העם הרבה יותר אפקטיבית פוריה ואמיתית. וכן להפך - האם מי שמכריז שהוא שונא את הערבים אי פעם ייפגע בהם או דלא יעזור לערבי ברחוב שצריך עזרה? בסוף זה תיאורטי בלבד). המערב הפוסטמודרני הוא מאוד אוניברסלי בתאוריה ומאוד אינבדואליסט ואנוכי בפועל.

העניין שבעם ישראל דואגים לכל פרט זה דבר ייחודי. תופעה של הפגנות חטופים באומות העולם לא תהיה בהיקף כזה נרחב.  סיפר תרמילאי בדרם אמריקה שטייל עם גרמני, והיתה משלחת ישראלית של תרמילאים בהתנדבות שעזרה לחפש ישראלי שאבד בגונגל. הגרמני היה בשוק מזה ואמר שאצל הגרמנים זה לא היה קורה בחיים.

ב. יש מידות טובות גם ללא התורה. ראה ערך רחמנות במלחמה לעומת האומות

ג. בפשיזם אין סולדריות, יש מחיקת הפרט לטובת כבוד האומה. אתה חושב שלנאצים היה אכפת מהשבויים הגרמנים בידי הרוסים? הרי הם היו יורים בכל מחלקה גרמנית שנסוגה משדה הקרב. את הפשיסט מעניין רק כבוד האומה ושהפרט ילך לעזזל.

ד. אנחנו שוברים לחמאס את העצמות דווקא כדי שנהיה אור לגויים

ה.אם יש אטימות לחטופים, זה כי נמאס מהטרלול של השמאל עד שכבר מייצרים אטימות.  בכל מקרה במה שנקלתי עד כה לא ראיתי בשום מקום אטימות לחטופים, בכל מקום מתפללים 3 פעמים ביום "אחינו על ישראל הנותנים בשביה..." ואם מדברים יל התנגדות לעסקה תמיד מדגישים שזה מתוך ראיה מפוכחת לעתיד ומניעת הרוגים בעתיד, כולל אטום על עזה.

ו. ביישנות זה לא תמיד נחמדות ועדינות.  זה יותר איפוק מלהתפרץ למרחב של השני.  

לא רואה מהתנך שלא היתה ביישנות בעם ישראל.  זה נכון שיצרא דעבודא זרה ממעיט מהביישנות, אבל הכל ביחס לאומות באותה תקופה. מה גם שגמילות חסדים לעיתים הפוכה מביישנות - חברמניות גורמת לדוגריות ולעיתים לחוצפה אותנטית, ולעיתים דווקא ביישנות קיצונית תיצור קרירות ואפילו אכזריות במקרים קיצוניים מאוד

ב. נוטה להסכים. זה מעיד שאנחנו לא אכזריים, אבל אם דיברת עם מילואימניקים - אמנם לא אונסים עזתיות אבל יש סיפורים קשוחים ולא פוטוגניים.

ג. טיעון טוב שאני מכבד בשביל להציג הבדל בין פשיזם לבין העם שלנו, אבל הוא לא הבדל מספיק לטעמי *ביחס שבין העם שלנו לעמים אחרים*. השאלה על האהבה לכל היא שאלה שלהרגשתי טיאטת מהר מדי. אם אני נחלץ לעזור ליהודים אבל אדיש על חסרי ישע אז אני מציג מוסריות בדלנית, וממילא המידות הטובות שלי (תיזכר בדוגמה של הערבי) לא מתבטאות. וזאת בלי להזכיר את הישראלי המכוער, שגם אם הוא קריקטורה צינית של שנאה עצמית - הוא מבוסס על המציאות.

ד. מסכים, אבל זה מורכב.

ה. מרגיש שאתה מקטין את הבעיה. בימין יצר אנטיגוניזם ואטימות לסוגיית החטופים לא רק כהתגוננות מפני מניפולציות מטה החטופים, אלא כי הוא מעדיף לנצח (כלל) מאשר להושיע יחידים (פרט).

ו. גמישות יתר... אני חוזר לטענה שלי: פוק חזי... צא לרחוב, תפגוש את הנוער הנודר והדוקר. אנחנו אולי צמאים לרוח ולאהבה ואולי אידיאליסטים ואולי גם שייכים בצימאון שלנו לשאיפת גאולת העולם, אבל זה לא מבטא נחמדות אינסטינקטיבית לדעתי. 

ברור שזה לא מחייב שיהודים תמיד יתנהגו יפה אחד לשני.

אני לא חושב שבפועל שונאי ערבים יעזרו לערבי ברחוב פחות מאוהבי ערבים.

הריב בין הימנים לשמאלנים הוא ברשתות החברתיות מול ניק חסר אישיות גם אם יש לו שם ותמונה, זה לא מגיע לעולם למימוש אמיתי חוץ ממשוגעים שבמילא היו מרביצים.

לא טענתי שיהודים יותר נחמדים או ישרים מגויים. כדוגמת הנהג הערבי.  בסוף יש מידות מסוימות שנחנו בהם ישראל, לא הכל.

ג. האדישות לחסרי ישע סומלים באפריקה לא קשורה, במילא אין לי איך לעזור להם, ובמילא לטווח ארוך מוטב להשקיע את הכסף במדינה שתהווה אור לגויים מאשר לתת ארוחה לילד סומלי שלא תקדם את סומליה כלכלית במילימטר.  לגבי דאגה לערבים כנ"ל,מה גם ששליטה על יו"ש עדיפה להם כלכלית מאשר מדינה פלסטינית. הישראלי המכוער פועל בארץ כמו בחו"ל. אמנם לקחת מגבת מהבית מלון זה רע, אבל אני חושב שיש הרבה עמים נאורים שעושים רעות גדולות יותר (כמו לדבר על מישהו מאחורי הגב למשל).

ה. הנצחון בא ביחד עם מניעת הרוגים עתידית. כמו בעסקת שליט.  אגב לעיתים באמת טוב למות בעד ארצינו, וקולקטיב שבא על חשבון הפרט בצורה רכה זה לא תמיד פשיזם, זה לאומיות.

ו. כבר אמרתי שבעבקתא דמשיחא חוצפה יסגי ופני הדור כפני הכלב. אני לא בטוח שנערים באירופה או ארהב אצל דור המסכים יותר טובים

איך תמיד אני תופס את האופוזיציה.

אני לא מסכים עם חלק מהטיעונים אבל מרגיש שהתערבב לנו הדיון.

1. לדעתי יהודים לא כל כך שמחים לעזור לשאינו יהודי (במקרה ישיר, לא בסומליה או טאייואן).

2. החטופים בעיניי, שוב, זה סוג של עלה תאנה שמבוטא ע"י החוגים הפחות ימניים, וטענת הפאשיזם בהתאם. אני לא טוען שאנחנו פאשיסטים וזה לא עיקר הדיון. זה כבר תגובת שרשרת... בכל מקרה מכבד

3. הפסקה החמישית שלך מסכמת את הדיון מראש מבחינתי. מזכיר את השרשרת: אני טוען שאין לנו במובהק מופע אינסטינקטיבי של נחמדות >> אתה מזכיר ערבות הדדית >> אני קורא לזה "פאשיזם" ומשווה בין הערבות ההדדית הזו לבין ערבות הדדית סלקטיבית של אוהדי קבוצה X זה לזה ושנאה כלפי אוהדי קבוצה Y. סולידריות לא משקפת דברים טובים בהכרח.

4. לא מסכים איתך בנוגע לאהבה לעומת פילוג בעם. אני גם חושב שהאהבה גדולה מהפילוג, אבל בהחלט יש שיח אלים שחותר לאלימות ממשית בין ימנים לשמאלנים, ע"ע המכות בבית הכנסת הרפורמי ברעננה שלשום.

5. אני בעד לנצח, חושב שניצחון נובע מאהבת הטוב שבנו, חושב שעזה הם הרוע ושצריך לשבור אותם בכל צורה. לא חושב שזה מציג *נחמדות* אלא שאיפה לטוב ולמיגור הרוע.

א. אני גם לא חושב שהגויים בהמוניהם עוזרים לסומלים, וגם אם עוזרים זה לא אפקטיבי. כלכלה יציבה של ארהב תועיל לסומליה יותר מעזרה לילד סומלי, אז עדיף שייתמקדו בעצמם דווקא.

ג.  לא קשרתי בין נחמגות לסולידריות. רק אמרתי שסולדריות היא אחת התכונות הטובות שיש אצל יהודים, היוצרת אפקט שטוב לב רגיל לא יוצר, גם אם זה רק לבן קבוצה מסויימת.

בכל מקרה השאיפה הבסיסית של האתוס היהודי זה אור לגויים,  אך מכיוון שברוב הזמן היהודים צריכים להלחם על קיומם בעולם קשוח, בדרך כלל בתכלס מתמקגים באינטרסים לאומיים כדי לשרוד. גם עני מרוד שמחפש אוכל בפח כל היום, זה לא גורע מזה שהוא רוצה להאכיל את כל העניים בעולם, וכשיהיה עשיר הוא באמת יעשה זאת.

ד. שנאת חינם זה בטבע שלנו(כי בתוך עם ישראל יש את כל הכוחות בעולם ולכן נלחמים ביניהם), וגם סולידריות זה בטבע וזה לא סותר.  ראובן שונא את שמעון אבל אם יחטף הוא יעשה הכל למענו.

ה. רק הסברתי למה טוב למות בעד ארצינו זה לא פשיזם אלא לאומיות רגילה

כמו שמי שייקרא אלימה לאשה מוכה שפעם אחת העזה לתת סתירה לבעלה, זה מאוד יעצבן בגלל חוסר הצדק בדבר

אין לך הזדמנות לרכך את דבריך, הודית שאתה כועס על יהודים

לכלא 👈

אדם טוב מצד פרטיותו  לא סותר את זה שיכול להתהפך עלינו במלחמה.

אצל הגויים בשעת מלחמה , הקולקטיביות החייתית (עיין לוויתן של תומס הובס) באה ודורסת כל חלקה טובה של צלם אלוקים טוב פרטי, בניגוד לעם ישראל, ואפשר לראות את התנהגות חיילים מישראל לעומת האומות בשעת מלחמה.

בפרעות תרפט בחברון הרוצחים הערבים היו חברים שכנים של היהודים

ונוצרים רבים בשואה חסו על יהודים והחביאו אותם חרף כל הלווייתנים מסביב וזכו לתואר חסידי אומות העולם

אני לא חושב שהברבריות בשמחת תורה נבעה מאסלאם, אלא האסלאם נתן לה היתר. יש הבדל בין קנאות דתית של דאעש ששורפים כופרים חיים, לבין ההתבהמות הברברית בשמחת תורה שעשתה מה שהגוים היו עושים במלחמות לפני 4000 שנה. זה נובע מיצר האלימות הםרטי של האדם ומהחייתיות של קוחקטיבי אמות העולם.

הצלבנים היו נוצרים. וכל פשעי המלחמה באירופה עד לפני 200 שנה נעשו בידי מאמינים נוצרים. כנל פשעי מלחמה במשך אלפי השנים במזרח הרחוק שנעשו בידי מאמינים דתיים או בודהיסטים (לא בשם הדת, אבל למרות היותה קיימת). כך שעיקר המלחמה אצל האדם נובעת מהחייתיות של קולקטיבי האומות ולא בשם דת כזו או אחרת, שרק יכולה להתיר זאת (באסלאם) או להפקיר את החיים הגשמיים לנטיותהם (הנצרות)

הראשונה שלי נשואה לחבר שלי

גם אצלי הבחור שהיה לי איתו קשר הכי משמעותי נשוי לחברה שלי כבר עם ילד ב"ה...

חצילים מה איתך? 

חשבתי עליך ממש בשבוע האחרון... אתם בסדר?

וואלה אני בסדר ברוך ה'

הולכים באמונה ומתחזקים בביטחון

מה איתך

כל שאר העולם (הגברי) מחפש אחר החיבור המשלים, ההדדיות והעומק הרגשי שהנוכחות הנשית מביאה לעולם ולנפש. כמיהה לשותפות אינטימית, בה שני העולמות נפגשים ויוצרים שלם גדול יותר מסך חלקיו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶדבָּהּ: (קהלת פרק ז פסוק כו)

את התאווה לנאוף עם נשים מרה ממוות, כדברי סוף הפסוק "חוטא ילכד בה".

כמו דמות האשה הזרה ממשלי, שמפתה את הפתי לנאוף איתה "לכה נתעלסה באהבים נרווה דודים עד הבוקר. כי אין האיש בביתו צרור הכסף לקח עמו ליום הכסה יבוא ביתו. 

אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה. כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים... ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נכריה.

 שתה נוזלים מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת חן בהאהבתה תשגה תמיד. יהיו לך לבדך ולזרים אין חלק עימך"

(זה גם משל להתרחק מאפיקורסות ולדבוק בתורה. אבל גם כפשוטו - שאדם יהיה נאמן לאשתו ולא ינאף עם זרה)

היי רות

את אמרת שאני עוד לא מוכן

אני חושב על זה הרבה

איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן

אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון

עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון?

- - - - - - -

קשה להבין אתכן. בחיים שלי לא התגמשתי, הרפיתי, הרגעתי ותוך כדי התמסרתי והייתי יציב בקשר כמו עכשיו. אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה

בנים ובנות חושבים בראש אחר לגמרי

שצריך לרפא, אלא לדעת איך לתפקד יותר טוב בקשר זוגי.

לדעתי כל אדם צריך ללכת לאימון זוגי/קאווצ'ינג. שיתן לו כלים.

לעיתים כדי שגבר יבין נפש של אשה טוב שהוא יקבל כלים במסגרת של אימון. כמובן שגם בנות טוב שתלכנה לאימון.

אין מה להפסיד, רק להרוויח מזה.

וגם אם יש לה בעיה ואתה רוצה את הקשר הזה, אימון יכול לעזור לך לגשר על הבעיה ולתת לך כלים איך לעזור לה לרפא את הבעיה שלה , וכמובן טוב שגם היא תלך לאימון (השאלה אם נכון לומר לה). ואולי הבעיה לא אצלך ולא אצלה אלא בקשר ביניכם,ואז אימון יכול לתת כלים לפתור את הבעיה.

בסוף על כל בעיה שלך/שלה , שיח כנה ורגיש ביניכם הוא הכי טוב. ואימון עוזר לך לתת כלים לעצמך לשיח יעיל כזה

מאמצים זה חשוב אבל איך תדע שאתה מתאמץ בכיוון הנכון? 

זה דבר שהרבה פעמים מביא זוגות לתסכול כי כל אחד בטוח שהוא נותן מעצמו מלא והוא באמת נותן רק שהוא מסתכל מהתפיסה שלו וזה בכלל לא מה שהשני צריך ממנו...

אגב, מכירה זוג שהם נשואים והולכים לטיפול זוגי אחת לשנה מבחינתם כמו שעושים טסט לרכב וזה גאוני בעיניי

במקום להתייחס לזה כבעיה שצריך לרפא בטיפול, תתייחס לזה כאתגר שמזמן לך לרכוש כלים לזוגיות טובה יותר

שני אנשים נפגשים. אחד משקיע מאוד בקשר ואחד פסיבי ומשועמם.

האם זו בעיה? האם שני האנשים זקוקים להדרכה ושיפור?

לא יותר הגיוני להגיד שזה לא יפה מצידו/ה של זה שפחות משקיע ושהבחור שיותר השקיע צריך לשמור על עצמו ולא לכלות את רצונו ותקוותיו על אבן שאין לה הופכין?

וכמובן שאם תגיד שעצם ההשקעה יכולה להיות הבעייתית תוסיף שמן למדורת הפדגוגיה. נכון שזה עלול לקרות אבל כרגע זה לא המקרה 💁🏻‍♂️

בפועל היא עברה תהליך עם עצמה והתחזקה. אבל המעמד הזה שבו זה לא הדדי לא פשוט לי.

אנחנו לא מחפשים "מי פה צודק/אשם בסיפור" , אלא "מה הכלים שניתן לקבל כדי להטיב עם הקשר" כמובן בהנחה שאתה מעוניין בקשר.

וכמובן שיח כנה ורגיש ביניכם על זה הוא הכי טוב. 

כמובן אם אתה מרגיש שהיא ממש מנצלת אותך מתוך רוע לב זה סיפור אחר

אז לא הבנתי ממך מה הבעיה.

ולמה זה נשמע שאתה היחיד שמתאמץ בקשר...?

ובבירור אני גם חווה פחד ולחץ מבנות קודמות שההיכרות איתן הלכה בנתיב דומה

שבו להרגשתי הן היו פסיביות ומשועממות ואני הייתי מסור ומשקיע, ובשלב מסוים הן פשוט חתכו

עכשיו זה לא בדיוק ככה והיא טובה מהן בהרבה, אבל הצורך שלי בנוכחות של הצד השני משמעותי. לא כיף להרגיש שהקשר הוא עליי ולא גם עליה. אני מרגיש כאילו היא קרובה ללהחליט להיפרד, ולא יודע לענות לעצמי איך היא תרגיש אם אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד. אם היא תהיה אדישה או לא תושפע מזה אין לי כוח להתאמץ עוד. אני חייב לדעת שהיא רואה בי משהו טוב....

וואי מבינה ממש את הצורך בהדדיות, זה חובה... 

השאלה אם זה מתפתח לאט... מעניין איך היא רואה את זה. לפעמים הכל טוב חוץ ממשהו אחד קטן שחוסם. אין סיכוי שתדברו על זה? יכולת של זוג לדבר פתוח אחד עם השני זה מרכיב מאד חשוב. 

אני לא באמת חושבת שיש לי משהו לייעץ לך שלא חשבת עליו כבר אבל בכ"ז... ואולי כן הייתי מנסה לקחת עמדה פסיבית יותר ולראות אם זה גורם לה להביע עניין יותר.

אני אומנם חמדמד אבל אני נושך

ראאררר

מצאנו גג ממש מגניב ליד מחנה והשתלטנו עליו בהזדמנות נראה לך יש דיבור על להקים שם את פייט קלאב הירושלמי🥰🤗

אגב, יש משו ס*** יותר מלדמם מהאף?

בצל יכול לעמוד אם אין לו רגליים?

אבל עדיין תימה לגבי הרגליים