אתמול בלילה פגשתי חלומות,
בעולם קצת מקביל מכאן.
הם חייכו אלי
ונגעו בי
וריגשו לי את הלב.
וכשהלכתי, צף לי האין.
ההשתוקקות
הכמיהה
הכיסופים לחלום ישן נושן.
אני יודעת כמה יש,
מברכת ומודה עליו כל יום.
על מי שאני, על מי שיש לי, על מה שיש לי.
אבל החלומות נשארו במגירה.
אני רק זוכה ללטף אותם מדי פעם בכמה זמן.
להוריד את האבק מעל הלב העייף הזה.
אין לי באמת יותר מה לומר.
רק שזה מרגש עד עומקים בלתי מוכרים,
המפגש הפתאומי הזה של הלב עם החלום שלו שכמעט נשכח.
מן ריקוד מוזר שנקטע בפתאומיות.
משאיר לב פועם בחוזקה ורגליים מבולבלות.
ואולי יום אחד. אולי.
(אמנם לא הסברתי איך זה קשור לפורום, אבל די לחכימא)
נפלאה
