מאמינים במחשבה הזו?קנולפ

שיש אנשים שנולדו לסבול?


אסביר:

מחלקים לנו קלפים כשאנחנו נולדים:

המשפחה ממנה באנו,

המראה החיצוני,

יכולות חברתיות,

בריאות גופנית ונפשית,

נטיות וכשרונות

כסף...


לכולם יש צרכים דומים - צורך באהבה ובקשר, צורך במגע, רצון להרגיש משמעותיים עבור הזולת ולקבל תיקוף וקיום.


ישנם אנשים שקיבלו קלפים טובים: משפחה תומכת, ביטחון עצמי, כשרונות אישיותיים סטנדרטיים לבוא בחברה, נפש שלא יודעת תהומות ותופת. הם אנשים טובים ונעימים, מתנדבים, הולכים לבני עקיבא... המסלול מפולס עבורם. יש להם על מי להישען כשהם צריכים, קל להם לבקש עזרה, הם אמנם מתאמצים אבל המאמץ הוא מאמץ שתמיד מוליד פירות, בדומה למאמץ בחדר כושר שמפתח מסת שריר. הם לא מורגלים בנפילות ובהליכה לאיבוד.


יש אנשים שהבסיס שלהם חלש, שיש להם הרבה חסרונות ותכונות שמקשות עליהם להשתלב. נפש חלשה שדורשת חיזוק מתמיד, הלכי מחשבה מעגליים, יכולות חברתיות שדורשות השקעה ו"לקחת נשימה מראש", מראה חיצוני לא כל כך טוב, ושלל דברים שדורשים המון מאמצים. אם מאבדים את הריכוז - מגדל הקלפים מתפורר, ולך תיזכר איך בונים ולך תאמין שוב שאפשר...


השאלה היא האם אפשר להסכים בנחת עם המחשבה שנולדנו לסבול. שמה שבא לאחרים בקלי קלות אצלנו תלוי במאמצים עילאיים ובורח ברגע אחד של חוסר ריכוז, שהדברים השגרתיים ביותר דורשים תפעול לא אוטומטי... אני לא יכול להאמין למחשבה האבסורדית הזו, ובכל זאת כל פעם מחדש נופל אליה. לא הגיוני לי שזה ככה בכוונה, שכל הכאבים האלה מזומנים לי לכתחילה, במחשבה תחילה של ה'. שכל דבר תלוי במאמץ ישיר ומרוכז שלי, ש - בחזרה להשוואה לתרגילי כושר - לא רק הרצון והמוכנות שלי להתאמץ יפיקו תועלת אלא גם הדיוק, ושתנועה אחת לא נכונה תפצע תכאיב ותזיק...


אשמח לשמוע פרספקטיבות אחרות בנושא, ומקווה לא להירמס על בכיינות

לדעתי זה קשור לפורוםקנולפ
אבל אם נראה לא קשור אז אפשר להעביר או למחוק ואפתח איפשהו אחר
שאלה מהממתלביטה

אני לא קשורה לפורום מזה 8 שנים, אבל בדיוק שמעתי פודקאסט בנושא ביום שישי.

הוא לא מתמקד ספציפית בשאלה הזו, אבל כן מתייחס אליה בצורה מאוד מעניינת ומביא דוגמאות מרתקות במהלך הפודקאסט.

בכללי הוא מתייחס למיינדסט.

מצרפת קישור

101: ניב פרן - איך לעבור מתקיעות מחשבתית לצמיחה מתמדת

מענייןקנולפ
אציץ, גיגלתי עליו ונראה שהוא מביא סגנון ייחודי. תודה
לכל אחד יש,את הדרך שלוים...

המסלול שהוא צריך לעבור.

אולי קשה יותר משל אחרים ואולי קל יותר, אבל זה המסלול שלו.

השיעורים שהוא צריך ללמוד, הכל ספציפי עבורו.

צריך אדם לומר בשבילי נברא העולם. בשביל המסלול הספציפי שלך, נברא כל העולם

כלומרקנולפ
אם הבנתי נכון, את לא מכחישה את המחשבה הזו אלא מנסה לתת לה פשר? כלומר - אם עושים חלוקה בין שני סוגי האנשים התאורטיים שהצגתי, אחד נולד לסבול ואחד נולד ליהנות ולקטוף את הפירות שהעולם מציע


אבל לסבל של הראשון יש פשר, הוא לא צריך לקנא ולפזול הצידה ולקנא בדברים שאחרים משיגים בקלות אלא להאמין שהעולם נברא בשבילו ושהסבל שלו חשוב כי בתהליכים שהוא יעבור הוא... לא יודע איך לקרוא לזה, אבל יגשים את ייעודו?

ההתגברות על הקשיים האלו הן חלק מהמסלול שלוים...

עכשיו כשאתה למטה אתה אומר למה אני סובל וכו וכו והעולם מרגיש לא הוגן. אבל לכולנו יש את המסלול שלנו.

במזרח אומרים שאם יש לך קשיים, תראה בזה מחמאה.

נכון קשה לנו כל מיני דברים. כל אחד בתחום שונה. אבל כולנו עוברים דרך במהלך החיים, אנחנו גדלים ומשתנים. גם פיזית גם נפשית, גם רוחנית. הכל לטובה.

כשלומדים לשחרר, לומדים לגדול, כל אחד מהקושי שלו. לומדים חמלה על עצמנו ועל אחרים. זה המסלול שלנו בחיים. אולי דווקא אלה שהכל קל להם, הם המסכנים...

אני לא בטוח שאני מביןקנולפ

1. איך לומדים לשחרר? כשאני משחרר לרוב מה שקורה לי זה שאני מסתגר. כשאני מתאמץ אני חוזר למסלול... אבל אני מניח שאת מתכוונת במילה "לשחרר" - להתרפא, או משהו כזה. אני טוען שחלק מהסיבוך של האנשים שנולדו לסבול זה הקושי לצאת מהפלונטר.


2. (זו התמיהה העיקרית) - עוד לא הבנתי את הפיתרון. את מתכוונת לשכר בעולם הבא? או שכל אדם צריך לשמוח בהצלחות שלו? אני כן שמח בהצלחות שלי, אבל כל כך סובל וכל כך צמא לדברים שבלעדיהם קשה לחיות, שלאחרים מגיעים ומרווים. לא דיברתי על מכוניות וכסף אלא על אהבה וחום ושייכות. עוד לא הבנתי איך אלה שקל להם הם מסכנים? זה רק בגלל שהם לא מעריכים את מה שיש להם? ובכלל - האם הם לא מעריכים את מה שיש להם? מה, זוגות נשואים עם אהבה עמוקה וחזקה הם מסכנים כי היה להם קל למצוא זה את זו? למה במזרח מחשיבים סבל למחמאה?

בהחלט כי כל נשמה בחרה את המסלול שלהאליזבט אוסטין
קנולפ
זה מניח את דעתך?
מקבלת את השיעורים ולומדת לתקן אותםאליזבט אוסטין
אשרי אדםקנולפ
"אשרי אדם שנגעו בו ייסורים, וכבש רחמיו וכעסו, ולא קרא תגר אחר מידת הדין"!


ילקוט שמעוני על נ"ך תתק״ח

אוהו קטונתיאליזבט אוסטין
קנולפ

גם אני. המרמור מרקיע שחקים ברגעים אלו

תודה על הפרספקטיבה

..שפלות רוח

כל אחד מאיתנו עובר בדיוק מה שהוא צריך לעבור, כשקראתי את השרשור שלך עלה לי בראש בפשטות "גלגולים" כל אחד ומה שהוא צריך לעבור.

יש כאלו שבאו לתקן דברים קטנים ביותר ולכן אולי קל להם בכל מיני תחומים ונושאים, יש כאלו שחגגו גלגול קודם ומתוך *אהבת הבורא אליהם* במקום שיקבלו עונשם למעלה, מקבלים אותו פה בכל מיני מלבושים(עוני, נפש עדינה ורכה, זיווג מאוחר וכו' וכו'). אבל הכל בגזירת הבורא ואהבתו, גם אם בדעת הקטנה והמצומצת שלנו קשה לנו לתפוס ולהבין - אי אפשר לנו להבין את השם יתברך. "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה" בפשטות.


 

וגם לי יצא לחשוב לעומק על המון דברים בחיים שלי שלא הצלחתי להבין, ממש, למה ככה ולמה זה היה לי ככה ושם חוויתי עניין כזה, והייתי מסתבך עם עצמי בראש ממש נכנס לכל מיני תובנות ומחשבות והאמת עד היום ככה אבל הרבה פחות כי אתה מבין בסוף שככה זה וזה מה שקיבלת וזהו. תסתכל למעלה תבכה אם צריך, תגיד "תודה אבא אני לא מבין אותך ותודה על זה שאני לא מבין אותך" בהתחלה אתה תרגיש שקרן וכו' עד שבאמת תפנים את זה ותרגיש הקלה דודי ורעי אחי אהובי, תנסה את זה, אם לא יועיל לא יזיק.

אני לא יכול לעשות את זהקנולפ
לגבי הפסקה הראשונה - אני מבין שבעצם אתה מסכים שיש אנשים שירדו לעולם הזה בשביל לסבול, וההסבר של גלגול וחמלת הבורא עלינו במתן עונש בעולם הזה של בדידות וכשלונות הוא מחמלתו במקום עונש חמור יותר למעלה. תודה על השיתוף, אחלה פרספקטיבה


לגבי החלק השני - אני יכול להיכנע אבל לא יכול להתבודד ולהודות, אין לי גנטיקה ברסלברית

..שפלות רוח

הבעיה היא שאנשים חושבים שכל מי שמדבר עם השם הוא ברסלבר ועשו עוול די גדול לברסלב וזה נושא אחר אבל בלי קשר למה מי שמדבר עם השם לא יכול להיות פשוט יהודי? מה הנביאים והאבות לא היו מדברים אל השם? משה רבינו ? "ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמר" מה זה אם לא דיבור ותפילה אל השם מהלב?


ולגבי תגובתך אחי אהובי, אני לא מתיימר להבין בגלגולי נשמות ולתת דגשים וציונים מה כל אחד בא לעשות ולתקן בהאי עלמא. אבל אני מבין שאם יש פה בן אדם והוא סובל אצטער ואתפלל בשבילו וכו', אבל עם כל הצער שבדבר יש סיבות לסבל שלו, כי אני לא יותר רחמן או חכם ח"ו מהשם יתברך שמכיר את הטבע והמציאות של כל אחד מאיתנו עוד בטרם היותנו למשך כל הגלגולים שבהם נבוא לעולם עד סוף כל הדורות ועד לתיקון השלם. זה הרבה פעמים מקל על הקושי, לשחרר את השכל של למה ככה ולמה ככה, ולזרוק פשוט ולהבין שאני לא יותר חכם מבורא עולם, שהוא אבא שלי ואוהב אותי, ואם הוא החליט ככה אז ככה הכי טוב בשבילי כי הוא באמת יודע יותר טוב ממני.

אם תפנים שהשם אוהב אותך גם בתוך כל הקושי והעניינים שאתה עובר, ושהוא עושה את הכל לטובתך עם כל הקושי שבדבר והדבר קשה אין ספק, יהיה לך יותר טוב. אני לא מנסה למכור לך אמונה, אמונה זה שריר שצריך לעבוד עליו, סך הכל נותן לך נק מבט וורודה יותר לכל הקושי מאשר נק מבט אפילה חשוכה וקודרת של באתי לסבול, הבחירה היא שלך דוד שלי.


ועוד נק' שעוזרת לי, הרבה פעמים התלוננתי בחיים על המון דברים, ושאלתי למה אין לי את זה ולמה זה חסר לי ולמה בנושא ההוא אני לא מאה, עד שנפלה לי מחשבה בראש, "בואנה אתה מושלם שאתה ככה מתלונן?" רוצה לומר, כבר קיימת את כל התורה כולה מ-א' ועד ת' שאתה מתחיל לבוא בדרישות ותלונות ? ונניח שגם אם קיימת את כל התורה כולה ועשית הכל ועדיין לא קיבלת, על מה אתה בא בתלונות? מישהו חייב לך משהו? הרי לכך נוצרת להיות עבד השם ולקיים את התורה. וזה נותן פרספקטיבה של בכלל להגיד תודה על מה שיש, כי עם כל כמה שאני חסר בעבודת השם ועוד בכלל זוכה לקבל ממנו, באמת לא מגיע לי ועוד אני בא בדרישות ותלונות.


אני שואל אותך מה ששאלתי אחריםקנולפ

כשאתה אומר ה' עושה הכי טוב בדיוק עבורך, אדם אמור לזהות שזה טוב? אני יכול בעצמי לראות שזה טוב? היעדים שהצגתי ברצון לזוגיות ולחיים עם משמעות ובהירות הם יעדים פסולים? אפשר לטבוע בתוך ים הצרות שלי ובכל זאת לדעת שה' אוהב אותי והכל מותאם עבורי?


טוב = משהו שנשגב מבינתי, ואולי אפילו עד סוף ימיי ירגיש רע, אבל באמת הוא טוב?

או שטוב = דומה לטוב שהאדם מזהה בעצמו (נניח אחרי שיחה טובה עם חבר) ששם יש הקלה ותחושת קיום...


מה אני יעשה, אני לא יודע איך עושים את זה ואיך פונים לה'.


אגב וואו, לגבי הפסקה השלישית - נשמע שאתה הרבה יותר קיצוני ממני בהנצחת הסבל, כי אפילו להתלונן אסור לך, וכל פעם שכואב לך אתה מזהה את זה כ"למה שיגיע לי בכלל". אני מרגיש שכן מגיע לי. לא ביקשתי מכוניות יוקרה ודולרים, אלא בריאות ושייכות


בכל מקרה תודה. אני שומע מה שאתה אומר ואקרא את זה שוב ואהרהר בזה 

..שפלות רוח
עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך ו' באייר תשפ"ה 13:22

אדם לא אמור לזהות שזה טוב, סתם אני אתן לך דוגמא..

אני מכיר יהודי יקר וצדיק שאיבד ילד ל"ע, וכמובן שבשעת המשבר הוא התפרק וכו' ואני בטוח שקשה לו עד היום. אבל היום הוא מדבר איתי ואומר לי, שמע אני מבין שהגיע לי, אני מבין שהשם סך הכל תיקן אותי פה, והביא לי נק מבט שלו ואמר לי ממש שהוא מבין שכנראה הוא היה צריך ללכת מהעולם בעקבות עבירה פלונית, והשם עשה איתו חסד עצום ולקח את הילד במקום, (עזוב שאחד הצדיקים שבדור אמר לו שהילד היה ניצוץ של צדיק שלא אגיד את שמו מחשש לזיהוי וזו חתיכת זכות שנפלה בחלקך בכלל להביא נשמה כזאת לעולם), אתה רוצה לקרוא לו "מנציח סבל"? שיהיה..

אני מעדיף לקרוא לו צדיק ועבד השם, הצליח לשמור על שפיות במצב הקשה הזה וצבע לו (וממשיך לצבוע) את החיים שלו בוורוד, והוא עובר עוד הרבה סבל מעבר לנ"ל, זה עצוב להגיד אבל מהכירות אישית איתו הנ"ל רק מעט מזעיר מהייסורים שהוא חווה..והוא דוגמא לאיך יהודי צריך לקבל ייסורים באהבה בעיניי.

האם במהלך הניסיון הוא זיהה שזה טוב? כנראה שלא, האם היום מבחינתו זה טוב? לא יודע, האם הוא התבטל להשם וקיבל את רצון הבורא? לעניות דעתי וודאי, האם השם יתברך מרוצה ממנו - ללא ספק.

עכשיו השאלה היא כזאת.

למה אתה חושב שבאנו לעולם? אם אתה מאמין שיש השם והוא מנהל פה הכל וכו' אז הנק מבט של אותו יהודי יקר וצדיק היא היא מה שהשם רוצה מאיתנו, השם לא מחפש לעשות רע לאף אחד ח"ו, זה שאנחנו בשכל הגשמי שלנו לא יודעים לפרש שמה שהשם עושה זה טוב כי תכלס כרגע יש קושי ורע ואנחנו קצת עיוורים לכל ה"הכל לטובה" וכו' זה לא אומר שזה רע. הגדרת הטוב שלנו והגדרת הטוב של השם ברוך הוא הן הגדרות שונות מאוד, עיין בראשית רבה פ"ט, גהינום הוא "טוב מאוד" לנו זה נשמע לא מובן לכאורה, איך מקום שבו שמענו שיש עונשים קשים מנשוא הוא "טוב מאוד" ועוד *מאוד*? אלא מאי? הגדרת הטוב שלי עם שכל מגושם ודעת מצומצת לא מתקרב בכלל להגדרת הטוב של השם יתברך. כנ"ל לגבי המוות, בעיני אבינו מלכנו זה מעולה, בעיננו זה דבר נוראי לאבד קרוב ח"ו, השם יודע שהוא הולך לעולם החיים, מבחינתינו הוא עזב את עולם החיים כביכול. הגדרות שונות שמעידות בפשטות "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה".


 

ואם אתה חושב שאנחנו פה בעולם בלי השם ח"ו, אז כן, אין טעם לסבל והוא סתמי כי אין תכלית.


 

אין עוד אופציה, רק ה2 הנ"ל.


 

ולשאלתך ידיד נפשי, אני לא מנציח את הסבל ח"ו, אף אחד לא אוהב לסבול, לא מכיר כאלו שכן, אבל פשוט ברגעים של קושי שמביאים אותי למצבי קיצון של חלילה דיכאון או קדרות כזו על המצב, אני מעדיף להבין שלא מגיע לי כלום ושהמצב שבא עליי הוא בחסדי שמים וברחמים עצומים ואהבת השם אליי - להגיד לך שתמיד אני מצליח? ממש לא, אבל בפעמים שכן זה מדהים. רוצה לקרוא לזה הנצחת הסבל? שלך דוד, אני רוצה לקרוא לזה עבודת השם של יהודי.

ועוד עניין דוד, "את אשר יאהב השם יוכיח" גם נק למחשבה.

יפהקנולפ

אם אני מנסה לתמצת את ההסבר שלך ולהבין למה אני לא מצליח ליישם/לקבל אותו, אני רואה את זה ככה:

1. המושג "טוב" כמו שאני מבין אותו שונה מהמושג "טוב" כפי שה' מבין אותו. הדברים שטובים לי מצד ההרגשה שלי לא באמת מעידים על האם הדבר הוא טוב או לא באמת, רק ה' יודע מה טוב באמת.
2. האמונה שה' טוב תמיד מכריחה אותי להסתכל על הרע שבחיי בתור פתרונות שה' מצא בשביל לפתור את הבעיה (במקום שאני איענש על הקלקול הנורא שכנראה גרמתי - עליי להבין שה' הציל אותי ולקח את בני".
3. הסבל שאני מרגיש הוא מבחן עבורי לראות האם אני מקבל ייסורים באהבה או לא. גם אם אני לא שמח - אם הצלחתי לעבוד את ה' ולא לפרוק עול אז אני טוב.

יוצא שאתה כן סבור שיש אנשים שנולדו לסבול! כל הסבל שחבר שלך עבר הונדס בדיוק מופתי עבור הדרך שלו בחיים על ידי ה'. כלומר ה' יודע עבור החבר הזה שהכי טוב יהיה עבורו אם הוא יסבול. אולי באמת כל פעם שהחבר הזה קיבל ייסורים באהבה יצא בושם בעולמות העליונים, אבל מה שברור הוא שבעיניך ברור שיש אנשים שיורדים לעולם הזה בשביל לסבול! 
אני לא מצליח להבין את המושג "טוב" לפי זה. אני חוזר למושכלות לעיל:
1. ה' הוא הטוב עצמו, ולכן הוא לעולם לא יעשה לנו רע.
2. ה"טוב" שאני מרגיש בתור בשר ודם זה לא ה"טוב" שה' יודע מהו
3. כשחסר לי ה"טוב" שאני מבין ומזדהה איתו (אהבה, ילד קטן ומתוק שמת, זוגיות, חום, יחס וכו') אז אני סובל, כי אני רוצה את הטוב כפי שאני מבין אותו.
 

יש כאן איזו סתירה... 
בכל מקרה תודה רבה שהגבת... 

מסכימה עם כל מילה!שדמות בחולות
תגידאני:)))))
השם שלך במקרה מתחיל באות 'נ'?
לא..שפלות רוח
אין מצב שמישהו פה מכיר אותי בחיים, לא יכול להיות
בטוח?אני:)))))
שם פרטי ב'נ' ומשפחה ב'מ', 
כמעט בטוח, בודק רגע עם אמא שלישפלות רוח

עריכה: היא אמרה שלא אז אני בטוח

..אני:)))))
יאוו אז אתם צריכים להיפגש
אני ו-נ.מ?שפלות רוח
מה אני מזכיר אותו כאילו?
כןאני:)))))
מה זה מזכיר? עד עכשיו חשבתי שאתם אותו אדם
לא קשה לי לדמיין בראש מישהו שאתשפלות רוח
משום מה חושבת עליו דברים לא הכי
מה הכוונה?אני:)))))
חחחח לא משנהשפלות רוח

אבל בכל זאת מרגיש שאין ביני לבינו שום קשר..ככה מרגיש לי..

מה טיבו?

אתה חושב שאני חושבת עליך דברים לא טובים?אני:)))))
אחלה איש, לומד תורה ברצינות, סגנון דומה לשלך קצת, מה עוד תרצה לדעת על הבחור?
פתאום עולה לי בראש שאני מכיר נ.מ והוא אכןשפלות רוח

יהודי יקר מנשוא היה לי קשר ממש טוב איתו עד לא מזמן אין מצב בחיים שהתכוונת אליו

אם כן אני לא יודע איפה לקבור את עצמי

..אני:)))))

תגיד פרט מזהה עליו. נגיד גיל?

אם התכוונתי אליו למה שתקבור את עצמך?(אולי כי זה אתה??)

תגידי אתשפלות רוח
וזה לא אני פשוט הייתי צמוד אליו תקופה לא קצרה והוא מוכר בקהילות מסוימות..
..אני:)))))

אם אני לא טועה 22-23

אז תגיד פרט אחר, מה הבעיה?

נגיד מקום מגורים?

לא..הלכת רחוקשפלות רוח
ירדה לי אבן מהלב לא אשקר, אבל אכן נשמע יהודי יקר ואם את אומרת שיש התאמה אז בכלל מרנין חושים.


השאלה מה עושים מכאן? לאן אני שולח קורות חיים?

..אני:)))))
זהו פספסת את ההזדמנות להיות נ.מ
כשתיפתח מועמדות נוספת שלחי לישפלות רוח
אשתדל יותר בעזרת השם
פיספסת- פיספסתאני:)))))
ממש לא!הרמוניה

ממש ממש לא!

גם אם על מישהו נגזר שיעבור סבל-  גופני או נפשי, הידיעה שהכל מדויק לטובתו מאפשרת לו לחיות לא מתוך נחיתות שמאפשרת לו להשלים עם גורלו... כי הוא במצב הכי טוב עבורו, בידיים הכי טובות. הוא רגוע כדי לראות את היתרונות במצבו ואת הטוב שבו, כי ה' טוב ומיטיב לכל.

תפס אותי במה שכתבת: אם מאבדים את הריכוז - מגדל הקלפים מתפורר, ולך תיזכר איך בונים ולך תאמין שוב שאפשר...

נשמע שמושקע כאן הרבה מאמץ, ואני חושבת שהוא כבר מעל הנצרך. לא עליך המלאכה לגמור. 

אדם צריך להשלים עם מה שאין בידו לשנות, ולעשות מה שהוא יכול עם מה שניתן לשנות. 

בנוסף, אדם לא יודע מה גורלו וצריך להאמין תמיד שהכל פתוח, הכל יכול להתהפך ולהשתנות. תמיד צריך לצפות לישועה. הכל ביד ה'. והבוטח בה' חסד יסובבנו. 

צדיקים תחילתם ייסורים וסופם שלווה, תחשוב על אילו חיים עבר יוסף הצדיק, דוד המלך... 

יש אנשים שעוברים הרבה תלאות, אבל זה מותאם להם- לנשמתם, לייעודם, ולארגז הכלים שלהם. 

גם מכל אדם ה' מצפה לתוצאה אחרת.  צריך להזהר לא ליפול להשוואות ולצפות מעצמנו דברים גבוהים מדי, גם ברוחניות לא לקפוץ מעל הדרגה שלנו כי זו עצת היצר להפיל אותנו בסוף.

חוץ מזה שהקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו אז מה יש להתייאש פה?

צריך להתחזק באמונה ואז אותה מציאות יכולה להיראות אחרת לחלוטין.

בהצלחה!❤

אני רק שואלקנולפ

אני לא מבין איך עובדים עם מה שאת מציירת.


אם אנחנו מסכימים על הבסיס:

א. שיש דברים נכספים (זוגיות, אהבה, כוחות נפשיים יציבים, חברה מיטיבה)

ב. שהדברים האלה הם לא רק העדפות אלא דברים שכל אדם צריך, שהם חלק מהטבע שלנו, שכשהם קיימים יש שמחה וכשהם נעדרים יש חיסרון ("לא טוב היות האדם לבדו")

ג. שיש אנשים שזה בא להם בטבעיות בתוך מסלול החיים הזה, ויש אנשים שמתייגעים להשיג את זה ולא מצליחים כי הם בנויים בצורה שפחות מותאמת לזה


אז את מתמודדת מול שאלת גורל הסבל לכיוון של

1. "הם לא נולדו לסבול, יכולים להיות ממש מאושרים ובטוב"

או

2. "אמנם יש להם סבל רב במסלול החיים שלהם שנחסך מאנשים אחרים, אבל יש לזה סיבה ואסור להתבכיין על זה אלא לעבוד בתוך זה"?


אם את מאמינה באפשרות (1) - אבל את מסכימה על סעיפים אבג למעלה, אז איך אפשר להכחיש את ההבנייה של הסבל בחיים שלנו? אם את אומרת: "נשמע שמושקע כאן הרבה מאמץ, ואני חושבת שהוא כבר מעל הנצרך" - את בעצם אומרת לי להרפות מהכמיהה לאהבה ורפואה. אבל אני מזהה שכשאני מפסיק להתאמץ אני מיד נופל ונסגר בחדר... תפילות לא עזרו לי עד עכשיו ואני מתקשה להאמין בזה אחרי המון פעמים שתליתי בהן תקוות... נראה לי שכל המסגור הזה מציג עד כמה הסבל וההעדר של היסודות האלה נוכח בחיי


אם את מאמינה באפשרות (2) - אז כמה דברים:

א) את התחלת וענית "ממש ממש לא!" אבל בעצם לא הצעת פיתרון איך להשיג את הדברים הנכספים המתוארים ב"אבג" למעלה. האם לדעתך אדם יכול להיות בודד כל החיים, רווק כל החיים, דחוי כל החיים, נופל ומאבד את עצמו כל החיים, נאבק מול הרצון להסתגר כל החיים - ולהיות שמח?

ב) צדיקים תחילתן בייסורים וסופם שלווה (שאגב, ציטוט יפה, לא הכרתי), יוסף הצדיק ודוד המלך - הם דוגמאות לאנשים שקיבלו ייסורים באהבה והזדככו במסלול חיים קשה, או דוגמה לאנשים שיצאו ממעגל הסבל? אני מתכוון - איזה עתיד את מדמיינת לאנשים שקראתי להם "נולדו לסבול"? של זיכוך על ידי ייסורים, או של שמחה והשגת המבוקש מחוץ למעגל הייסורים?

ג) איך אמונה מנחמת בהיבט הזה? אם לה' יש תוכניות שלעולם לא אדע, איך הידיעה שהן קיימות אמורה להפיג לי את הכאב? אני לא מרגיש שאמונה יכולה לדחות דברים חזקים וטבעיים כל כך כמו האושר שאחרי שיחה טובה עם חבר. אבל זה נדיר ורחוק. לדעתך אני מפספס משהו? וחשוב מכך - אני לא מדבר רק על עצמי אלא על תופעה של אנשים רבים עם בעיה דומה.


תודה

..הרמוניה

וואי סליחה תקשיב ממש הסתבכתי איכשהו עם ההודעה הזאת

יצא לי קצת ארוך מקווה שזה בסדר

 

מה שקשה לנו בחיים זה לא תמיד הסבל, אלא חוסר המשמעות שבו. ולכן, ברגע שנראה משמעות ונבין שהכל מסודר ומדויק חצי מהסבל ומהעול שמרגישים- יעלם פשוט.

 

הצבת משוואה: להרפות מהמאמץ= "להרפות מהכמיהה לאהבה ורפואה".

הגיוני.

באמת להכניס אמונה בתמונה זה להכיל מורכבות.

 

אבל בלי אמונה- אין תכלית.

אני לא רואה דרך להתמודד בלי אמונה. בלי אמונה זה אכן או פסימיות או מאמץ בלתי מרפה.

 

ואני רוצה להגיד שלבי אתך, יש מצבים קשים בחיים שבאמת צריך להתמודד מול כמה חזיתות במקביל וזה טירוף.

אבל מה חשוב לזכור? שאלוקים לא רוצה את התוצאות, הוא רוצה את המלחמה.

לפעמים זה גדול עלינו על אמת, אם אין לנו סיכוי אז למה לעשות משהו בכלל?! אבל מפרשים "אקרא לאלוקים עליון, לאל גומר עליי"- אתה עושה את הדבר הנכון, ה' גומר. 

זה יסוד חשוב לדעת שלנו אין כוח לעשות את הפעולות האלו באמת. לשחרר.

 

בהנחה השניה כתבת "כשהם קיימים יש שמחה וכשהם נעדרים יש חיסרון"

במקום המילה חיסרון תשים את המילה "התמודדות". כאן יש ניסיון, ויש בחירה.

איך מתמודדים עם היעדר של דברים נכספים?

זה מורכב משני דברים בו זמנית: תפילה מצד אחד, וביטחון מצד שני.

אלו אכן לא דברים שבאים ברגל... זו עבודה יומיומית.

וכמה מילים לגבי תפילה: 

אנחנו מבקשים שאם זה טוב לנו ה' יעשה את זה. אבל הבקשה היא לא כל מהות התפילה. המהות הרי היא הקשר, המפגש. בתפילה צריך להיות שם. להרגיש את נוכחותו... להקשיב מה הוא אומר לנו. אם רק שומעים את עצמנו, אז לא באמת נפגשנו עם ה', ולא באמת נרגיש את השלווה והאור שהנשמה מתמלאת בהם אחרי תפילה.

 

"יש אנשים שזה בא להם בטבעיות..."

וואי אני כל כך מבינה את המשפט הזה... זה נראה שיש אנשים שהכל הולך להם בקלות. זה נראה לא הוגן. אבל אני חושבת שעדיף להמנע מכיוון מחשבה כזה משתי סיבות: 

א. אנחנו באמת לא יודעים כלום. הרבה פעמים כשנכנסים לעומק מגלים שלכל אחד יש סיפור. וגם אם לא, זה הרבה עניין של תיקון וגלגולים וכו'.

ב. עצם הידיעה שסיפור החיים שלך נתפר במיוחד בשבילך, ושיש לך תפקיד ושאתה חשוב באמת. הופכת אנשים אחרים ללא רלווטים. כי יש לך חלק חשוב בדיוק כמו להם... מה זה משנה אם העבודה שלכם שונה? אם ה' מצפה ממכם דברים אחרים? 

אז עדיף להתמקד בזה, בלומר לעצמך כמה אתה חשוב, למנות דברים טובים בך, ושעשית, ושקרו לך. לשמוע שיעורים שמעצימים אותך.

הנשמה צריכה מזון... אם לא נתדלק אותה מאיפה יהיה לנו כוח לנסוע? הרי החיים האלה לא פשוטים.

אני רואה על עצמי, שכשעובר עליי זמן בלי תורה אני נהיית יותר עצובה, ואחרי שיעור תורה או תפילה או זמן עם עצמי, מצב הרוח שלי מרומם. כי הנשמה קיבלה את שלה.

רק צריך להתקדם צעד צעד, לקבל גם את המקום הנמוך שלנו לפעמים אבל לשאוף גבוה.

 

לגבי הדוגמאות של הצדיקים, אז אמנם בעולם הזה בהתחלה הם סבלו אבל אח"כ הרוויחו גם בעוה"ז. אבל האמת שאצל צדיקים כבר בעוה"ז הם חיים את העוה"ב כי יש להם אמונה ממש חזקה, שהם מקבלים הכל באהבה כי הם כל כך סמוכים ובטוחים על ה' שהוא עושה את הטוב עבורם. הם מאושרים בשמחה פנימית מעצם הדבקות בה'.

אבל גם רציתי להגיד בזה שאחרי שעומדים בניסיון, בד"כ מגיע טוב. 

לא צריך ללכת רחוק... רבנים בימינו. הרב מאיר אליהו לדוגמא? הוא סיפר שבתחילת החזרה בתשובה שלו הוא היה מתפלל לה' שיקח אותו, שהוא רוצה למות! (אגב הוא כותב בספר שלו סימוכין למה מותר לאדם מבחינה הלכתית להתפלל שהוא ימות. כי הוא יכול להתפלל אבל בסוף ה' יעשה מה שהוא רוצה. התפילה היא "על תנאי" שזה מה שטוב לי אז ה' יעשה את זה) 

זה שתבין כמה הוא סבל, ותראה איפה הוא היום ב"ה.

הרב שניר גואטה, בתחילת התשובה שלו- הוא ויתר על כל הקריירה שהוא הקדיש לה את החיים שלו והלך להיות אברך. הוא סיפר על איך הוא היה צריך למסור את האוטו וללכת כמעט שעה ברגל כל יום להגיע לכולל... הוא לא ידע מאיפה הוא יתפרנס ועוד קשיים שהיו לו. כבר היום רואים שהוא לא הפסיד מזה, וזה עוד בלי לדבר על עולם הבא.

 

"איך אמונה מנחמת?" זו שאלה חזקה. אני בטוחה שיש לה תשובות יותר טובות משלי, אבל זה לא רק הידיעה שזה לטובתי בעתיד... 

זה מנחם שיודעים שטוב עכשיו. שהמצב עכשיו הוא רצון ה', והוא תמיד רוצה את הכי טוב עבורי. 

אז כן... צריך להתאזר באורך רוח. להרחיב את המבט. ולהסתכל ביתרונות ועל מה שכן יש.

ותראה, אומרים שדווקא איפה שקשה לאדם שם העבודה שלו. אז לא לראות בחיסרון רק חיסרון, אלא אתגר אישי שבסופו של דבר יהפוך להיות המתנה הכי גדולה שלנו.

רק סבלנות בתהליך, והרבה אהבה ואמון. בידיים שלנו זה רק הכוונה הפנימית, השאר בידיים שלו.

אני לא אומרת את זה סתם מבחוץ כי גם אני מתמודדת עם הקשיים האלה וזה מאד נוגע בי המקום הזה של הסבל והיאוש וההתמודדות עם אמונה, בלי אמונה... אנחנו בדרך. זכינו לחיות בתקופה מטורפת... זאת באמת זכות.

היצר הרע משתמש עלינו הרבה בדמיונות. תמיד לזכור לחפש את הנקודה האמיתית ולהקדיש לה מקום. בעיניי אמת היא מפתח להכל. לענווה ומשם לכל המידות הטובות.

ה' יברך אותך ויאיר את דרכך תזכה לישועות ולאמונה לעבודתו בשמחה ובשלמות!

תגובה מדהימה, תודה רבהקנולפ

קודם כל ברצינות תודה רבה שישבת וכתבת. תגובה ממש טובה עם תשובות שיכולות להניח את הדעת והרבה בהירות.

אחשוב על זה ואולי אגיב / אשאל עוד בהמשך ואולי אלך עם זה...

יום טוב

..הרמוניה

שמחתי לשמוע

מממפתית שלג

כל אחד נולד לתקן את הדברים שעליו לתקן. לא בהכרח במובן של תיקון המקולקל, אלא יותר במובן של בניה והתקדמות ביחס לעצמו וביחס לעולם. ממילא לכל אחד יש נקודת פתיחה שונה ונטיות שונות וכו'.

 

אם כי

 

לא סתם אדם לא הגיע לעולם עם רשימה של הדברים שעליו להתמקד בהם, או מהי תכלית חייו המיוחדת לו.

כנראה זה לא משהו שאמור להעסיק את האדם. בן אדם אמור לרצות ולהתפלל להיות טוב, לקדם את עצמו ואת העולם, להגיע לאושר, לעבוד על השמחה וכו'.

המחשבה של כנראה נולדתי לסבול היא מחשבה של קטנות, שגורמת לאדם להישאר תקוע במקום (במקרה הטוב), ולהטיל את האחריות על בורא העולם.

 

אגב מכיר את המעשה מחכם ותם? מומלץ מאוד!! סיפורי מעשיות ט׳

 

אני מודה שזו מחשבה של קטנותקנולפ

זה משתנה אצלי, ולרוב אני חוזר למחשבה הזו בימים קשים במיוחד או אחרי רצף כשלונות.


אני לא מבין מה זה "לעבוד על X", ושוב שואל את שאלת ההשוואה לאנשים שזה בא להם בקלות. אשמח להבין איך בעיניך, חוץ מהנימה הפסימית, זה לא ניסוח מדוייק.


אדם נולד עם חסרונות משמעותיים: רקע משפחתי רעוע וילדות לא מדהימה, פחדים וכאבים מוטבעים, מסלול חיים רווי פספוסים וחסרונות וירידה מדרך המלך. דפוסים נפשיים חזקים של תסכולים ונטייה להרס עצמי. נתוני פתיחה חלשים בשוק (מראה חיצוני ו0 כריזמה) שמקשים על היכולת למצוא זוגיות בקלות. המשפחה לא מועילה אלא רק מבלבלת, הנפש חלשה ולא יציבה, הכאבים והחשד והתקוות מתערבבים - והזמן מתקדם בקצב קבוע לעבר הרווקות המאוחרת.

קשה במסלול החיים הזה להתחזק באמונה, אבל ברור שזה עיקר העבודה. ובכל זאת קשה, והנפילות גורמות להתרחקות מעצמי ולייאוש.


לעומת זאת האנשים עם מסלול החיים הבריא, לא רק שיש להם מהלך נוח יחסית של כל מה שעבור האנשים מהסוג שעליו אני מדבר כרוך בעמל וריכוז וגבורה, אלא שגם האמונה שלהם לא נחלשת אלא רק מתחזקת, כי יש לה עדויות מציאותיות שהיא עובדת. אצלי האמונה הולכת ונעשית יותר מנותקת מהמציאות הקונקרטית. מנחמת אותי המחשבה שזה פשוט גלגול שבו נולדתי לסבול משום מה, אבל שלא אצליח למצוא אהבה. אבל אם גם מצופה ממני למצוא אהבה בתוך כל החושך הזה, ואם לא אמצא אז זה יהיה בגלל חוסר אמונה או קטנות, אז אין לי אפילו טענות לטעון, אלא רק חובה להמשיך לעבוד ולהתאמץ על דברים שהם קשים מדי.


מילא אם היה אפשר פשוט להפוך לאיזה קדוש שהחיים פירקו אותו והבדידות מעולם לא הורוותה אצלו, אבל לפחות הוא מלא אהבת ה' ומרגיע את כולם. אין לי סיכוי להגיע לשם, אני לא יודע איך עושים את זה...


מכיר את חכם ותם, היתה תקופה שניסיתי למצוא פיתרון בברסלב. אני רוצה שתראה לי ישועה עבור אנשים עם נפש מרוסקת... אני יותר כמו החכם (לא באמת...)

אני מבין אותךפתית שלג

אבל חשוב שתבין שההסתכלות על החיים שלך היא במוח שלך ולכן זה הדבר העיקרי שאתה צריך לדאוג לו.

אולי הגיע הזמן להתחדשות. לעשות טיול קטן, לנקות את הראש, להרהר במה הדברים העיקריים שתוקעים אותך, במה זה תלוי, ולכתוב קצת מסקנות שיכולות להועיל לך.

יכול להיות שיעשה לך טוב לעבור דירה? לעבוד במשהו אחר? למצוא תחביבים שממלאים אותך? טיפול נפשי? (יכול לסדר לך את הראש ממש ולתת לך כלים)

 

אגב לא רק ברסלב הוא הפיתרון, הפיתרון הוא כל מקום שאתה מוצא את עצמך בו שיכול להתוות לך דרך. 

ולאו דוקא ספרים, אלא גם (ואולי אפילו בעיקר) רב חי, שאתה לומד ממנו דרך חיים ומרגיש בנוח להתייעץ איתו.

כתבת יפה ונראה לי נכוןארץ השוקולד
עדיין השאלה נותרת בעינהקנולפ

מכיוון שהדיון הזה הוא רק חצי שאלה תאורטית (וחצי מבוסס על חייו של איזה פלוני אלמוני קנולפ), אני לא רואה אם ענית על השאלה בדיון.
השאלה שואלת על גורל ידוע מראש של חיי סבל, שחלק מהאנשים זוכים לגורל הזה וסובלים בהכרח בחייהם, וחלק לא.
אתה ענית שהמסגור גרוע, שצריך לקרוא לזה עבודה וחיים של תיקון, שאדם צריך לברר לעצמו איך הוא מתקן, וכו'...
וגם ענית שלא צריך להתמקד ברשימה של מה חסר לי אלא בעבודה  על עצמו ("להתפלל להיות טוב, לקדם את עצמו ואת העולם, להגיע לאושר, לעבוד על השמחה).


אז לא ברור לי: 

היעד הוא להצליח להשיג את האושר שיש לאחרים? (כשאני אומר "שיש לאחרים" אני לא מתכוון לקנא בזולת, אלא לרצות את הדברים הטובים לאדם. אם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו", ואני לבדי, אז אני צריך להתאמץ על זה? ואם אחרים סביבי התחתנו בגילאים מוקדמים ואני רץ אל הרווקות המאוחרת,) האם עלי להניח לזה ולהתמקד במה שעושה לי טוב ומחבר אותי לטוב, או לתקן את זה? ואם אני לא אצליח להיות מספיק מרוכז בשביל לסדר את הראש או מספיק חזק בשביל להתמיד בטיפול - אז אני לא סובל...? 
עוד לא ברור לי. אני כל הזמן חושב שהדברים שחסרים לי גורמים לי לסבל כי הם חשובים, לא כי אני מקנא או לא שמח בחלקי. הבעיות הנפשיות וחוסר האיזון הרגשי והפחדים הם דברים מאוד חזקים שישנם אנשים שלא מצליחים לנצח ונשברים בלי סוף. זה אומר שהם לא נולדו לסבול? בפועל הם סובלים כי הקלפים שלהם גרועים ונורא קשה בלי היסודות האלה.

אני חושב שאולי חלק מהדברים ייסתדרו באיזה סיבוב אחד מוצלח, אבל נראה לי שאני יותר נוטה לחשוב שה' ברא אותי כדי שאסבול, ולכן הוא נתן לי את החסרונות האלה. 

אני הקטןכל קול קן כן

יודע מה זה לחשוב שהדשא של השני ירוק יותר.

אני הקטן גדלתי בתחושה שאם היה לי את שלו, את שלה, את שלהם, הייתי מוצלח יותר.

אני הקטן עייפתי מלנסות ולרצות ולקוות יותר.

אני הקטן נוכחתי לראות כשהפסקתי להלחם ולשנות אלא לקבל ולהיות הכל נהיה טוב יותר.

אני הקטן עכשיו קצת גדול יותר.

אבל לא חסרים לך דברים?קנולפ

יש אנשים שאוהבים אותך? יש אנשים שמחבקים אותך? יש אנשים שנמצאים איתך כשקשה לך ולא רק בשביל לעשות עמך חסד אלא כי אתה יקר להם? יש לך כוח לקום בבוקר? אתה מספיק חזק בשביל להיות הורה? אתה מצליח להתפרנס?
אני ממש שמח בשבילך שאתה גדול יותר ומצאת נחמה, אבל האם אתה לא תסבול בעולם הזה? אם תהיה רווק מאוחר אתה לא תסבול? בכל אירוע משפחתי שתגיע לא יכאב לך שלכולם יש ולך אין?

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבבadvfb

תודה רבה על הדברים שכתבת וששיתפת, לא מובן מאליו.

כפי שביקשת אשתדל להביא זוית אחרת כדי להוסיף ולתת רושם מעט שונה בסך הכולל.

 

ההסתכלות שאתה מביא היא מפריזמה מאוד חברתית ומאוד לא אישית.

אישיות היא לא אוסף של תכונות או מעלות או חסרונות. השלם גדול מסך חלקיו.

האדם לא בא לעולם רק כדי לקבל ולקבל הוא בא גם כדי לתת.

ב"ה הקב"ה ברא אותנו חסרים וגם מלאים וכל אחד יכול לחפש איפה היתרון שלו והחסרון של הזולת ולמלא אותו.

פחות העיסוק אם קשה או קל, העיסוק בעיני האם אני עושה את מה שרצון ה' נתבע ממני, האם אני משתלם כל יום ומשתדל להשלים את החברה שסביבי.

אם זאת הממטרה, אז ממילא כבר התפיסה יותר שלימה ומרגישה יותר טוב ברמה האישית.

אין פה שום תחרות חברתית ואין מלכות נודעת במלכות חברתה כמלוא נימה.

 

גם בעבודת ה', המטרה היא לא להגיע למדרגה הכי גבוהה, אלא לפעול במדרגה בא אתה נמצא ובה ה' יתברך שם אותך. 

המדרגות עצמם, ה' יתברך מעלה את האדם בלי לשאול אותו והוא כל פעם צריך להתרגל למדרגה החדשה.

 

אגב, סתם ככה אני חושב על החברים שהתחתנו מוקדם במעגלים החברתיים שלי, ממש לא כולם היו עם הנתונים החברתיים הכי טובים.

השאלה המרכזית בעיני איך לבנות עולם עשיר ועצמאי שאינו תלוי בפידבק כזה או אחר של החברה.

לאדם יש זכות להגדיר את צעמו בעיני עצמו, כדאי שיהיה לו הקשבה מהחברה אבל לא בצורה שהוא כפוף ומשועבד אליה, אלא שיהיה לו לעזר ולסיוע למטרותיו הערכיות והאישיות.

תודה הייתי צריכה את זהראשיתך
בכיףadvfb

שמח לשמוע

תודה על התגובה! כמה מחשבות שעלו ליקנולפ

הנימוקים שהבאת, כפי שאני מבין אותם:
1. אחת מהסיבות שאני נוטה למחשבה העצובה שהעליתי בשרשור היא שהפריזמה היא חברתית ולא אישית. אם אני מבין נכון: חברתית = בהשוואה לאחרים, ואישית = בהשוואה לאדם מול עצמו. המשמעות של "אישית" היא שאני חלק מהעולם, ושאני צריך לראות את עצמי כמשלים את הסביבה שלי. כלומר הרצון לעזור (?) וגם החסרונות שלי (?) משלימים את החברה ואז אני יותר שמח עם עצמי.
2. לא בטוח שהבנתי את מה שאמרת על מדרגות בעבודת ה', אבל נראה לי שהתכוונת שיש אנשים שלא הולך להם טוב בעבודת ה' והם לא מצליחים להיות צדיקים, ובסופו של דבר ככה ה' ברא אותם והם צריכים להתאמץ בתוך המסגרת הזאת לעשות הכי טוב שהם יכולים (?)

3. מי שעובר מההסתכלות החברתית להסתכלות האישית יוכל גם לזכות לדברים שהוא מבקש (למשל חתונה מוקדמת).

קודם כל ההבדלה בין חברתי לאישי זו הבדלה מדהימה. לא הכרתי את זה בכלל. ואני כמעט מצליח להבין איך אתה מציג את זה... ברור לי שהאדם שאתה תיארת שמסור לרצון הטוב שלו ורוצה לעזור ולהיות טוב לזולת ולהבין שהחסרונות שלו הם השלמה עבור מישהו אחר יהיה פחות אומלל וירגיש פחות מוזנח.

אבל לא נראה לי שהתייחסת לשאלת הסבל האישית, שלא קשורה בהשוואה לזולת. אני דיברתי על דברים שאני רוצה... למשל זוגיות, שהייתי מאוד רוצה שתהיה לי; או עבודה שתיתן לי סיפוק ואצליח להתמיד בה לאורך זמן; או חברים טובים שאוכל להתקשר אליהם ולהרגיש פחות לבד. אחד המגיבים כאן בפוסט כתב על אדם שמת לו ילד, והייסורים עדיין לא נגמרו. האם לא היית אומר שאדם שקיבל את כל הקלפים הקשים שמחלישים באופן אישי (לא נראה לי שהאיש הנ"ל הולך למעגל חברים ואומר בליבו: "איזה פדיחה, לכולם הילד חי ורק שלי מת, מקווה שלא יעלו את זה בשיחה") יבין שעיקר חייו זה סבל?

אני חושב שהצעת רפואה לאנשים שעיקר החיים שלהם הוא סבל. כלומר אם קיבלת קלפים גרועים מה תוכל לעשות בשביל פחות לסבול. אבל זה לא מרגיש שזה סותר את השאלה - יש אנשים שקיבלו קלפים גרועים כי רצו שם במרום שהם ייסבלו בעולם הזה ולא יוכלו להשיג בטבעיות ובבריאות את מה שבא לאחרים בקלות

איזה כיף שאתה ממשיך לדון advfb

1. כן נראה שהבנת את מה שרציתי לומר. ברגע שאדם מתבונן על עצמו בלי להשוות לאחרים אז הוא יכול ליצור לעצמו סיפור מעצים ביחס להתמודדויות, המעלות, החסרונות, ההישגים, הכשלונות ובעצם ביחס לכל מסכת חייו. אחרי שהאדם יצר לעצמו סיפור ביחס לחייו אז הוא בא עם הסיפור האישי הזה אל החברה ואז הוא יכול להשתלב בה. מתי שבנאדם מתחיל לבנות את הסיפור שלו ע"פ הפרמטרים של החברה בלי לעשות גיבוש זהות בצורה אישית ועצמאית הוא נידון להיות נע ונד ח"ו. כל תגובה של הסביבה תוכל להעלות אותו או להוריד אותו בצורה קיצונית. הוא יוצר ככה תלות לא בריאה בסביבה. גם מתי שאדם קודם כל מגבש את הזהות שלו ואז מגיע את החברה החברה שמשפיעה עליו. והחברה כן לוקחת נפח בעיצוב הזהות האישית, רק כדאי לראות שזה בצורה מבוקרת ומעצימה.

 

2.  "כי שבע יפול צדיק וקם", הצדיק נופל ולא קצת פעמים, הוא נופל שבע פעמים. וההבדל בינו לבין הרשע הוא שהרשע גם נופל, אבל הוא לא קם אח"כ. כשהרמב"ם מדבר במשנה תורה על חופש הבחירה של האדם הוא טוען טענה מאוד "רדיקלית" - "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם". כל אדם. מה שאני בא לומר - צדיקות לא נמדדת על פי הישגים אלא על פי תנועה רוחנית. אדם שמתקדם בתנועה רוחנית הוא צדיק/עובד ה'. מפה גם אני לומד לשלימות אישית באופן כללי - שאדם יודע שהוא עשה את המוטל עליו, זה עוזר לו להיות שלם עם עצמו, גם במציאות שהיא מאוד קשה.

 

3. לזכות בדברים זה כבר משהו אחר. מתנות שמיים, חשבונות שמיים. לא נראה שיש אפשרות לדעת בצורה חותכת מי כן ומי לא. ומה שבאתי לומר - באמת באמת, זה גם לא כזה מעניין. הקב"ה מחלק את הפשע, הוא מקור כל הברכות כולם. נראה לי שלא נצליח להבין חשבונות שמיים גם בתחום הזה.

 

מה שבא בקלות, הולך בקלות. ממה שאני שומע אנשים צריכים לעבוד על זוגיות שלהם כדי שהיא תהיה טובה ומיטיבה. זה לא בא "טבעי" לאף אחד. כך גם תיקון המידות, זה לא בא טבעי. הרמחל כותב במסילת ישרים בפרק א' שהחיים הם מלחמה. "ואם יזכה יהיה לבן חיל". מידת הגבורה היא מידה שכולם צריכים להתשמש בה, אין משהו שהחיים שלו על מי מנוחות והכל בשלווה בלי צורך למאמץ או לעבודה קשה. ומה שבא בקלות - הולך בקלות.

זה לא סותר כמובן את זה שיש זוועות וטרגדיות במציאות, שלא פוגשות את כולם. יש קשיים מסויימים שחלקם מתמודדים איתם יותר, חלקם פחות, חלקם כלל וכלל לא.

כדאי גם להסתכל גם בעניין הקולקטיבי של עמ"י, שיהודי אחד בצרה, זה כמו איבר בגוף שסובל ובכך כל הגוף מרגיש את זה. בימי מלחמה אלו אנחנו ממש רואים את זה בינינו. 

 

סבל זה אנרגיה שמגיעה בצורה מסויימת לאדם. אפשר לראות הרבה אנשים כואבים שמנתבים את האנרגיות למקומות חיוביים. הרב תמיר גרנות לדוגמא, אב שכול, שבעקבות הכאב האישי שלו יוצא לעשייה בתחומים ציבוריים מסויימים. יש אין סוף דוגמאות. אנשים שחווים כואב מאוד גדול, גם יודעים מאין כמוהם להעריך את האושר ואת הטוב שבחיים. הלוואי שנזכה ללכת בדרכם. זה בהחלט הכיוון.

במקום לדבר בצורה שלילית - להפחית הסבל, כדאי לדבר ולחשוב בצורה חיובית - להגדיל את האושר.

הסבל הוא לא המוקד, האושר והחיים עצמם הם המוקד שלשמו התכנסנו.

מורכבהפי

להגיד שיש אנשים שלא עוברים דברים יותר מאחרים יהיה שקר..

יש אנשים שלא הולך להם בזוגיות ויש כאלה בעבודה ויש בבריאות ויש כאלה שגם וגם וכו.. וכו'..


 

ועדיין אדם צריך להאמין שגם אם הוא נמצא בתוך גהינום ה' איתו וזה הדבר הכי נכון עבורו

להגיד לך שזה קל? ברור שלא


 

אבל עדיין אדם צריך להבין שה' גאה בו ואוהב אותו ולא ירצה שהוא יסבול אלא שהוא יתוקן,הוא צריך ללמוד / וללמד אחרים מזה משהו ובנוסף לכל יסורים ולכל חולי יש תרופה לאדם עוד לפני שהביאו לו את החולי.

כלומר

ה' רוצה להביא לך שפע..מראש


 

אם אדם חושב שה' לא רוצה להביא לו .. הוא יחיה כמו מת.

וזה לא ממולץ

עוד עניין למדתי בדרך הקשה לא להשוות אחרים אלי

זה בהחלט עוזר להתמקד בך

אבל אפשר לזהות את השכר?קנולפ

זה בעולם הזה או רק אחרי המוות?

אם זה אחרי המוות אז נולדנו בשביל לסבול, וזה בסדר כי זה יישתלם בהמשך, 

 

אבל אם הייסורים נועדו לתת לנו אושר בעולם הזה ולעזור לנו ללמוד דברים ולתקן את החיים שלנו בפועל עד שלא נסבול, אז זה פשוט מאוד קשה. אני עוד לא מצאתי את הדרך איך יוצאים ממעגל הסבל.

תודה! 

גגל 'העבודה' של ביירון קייטימשה
קראתי לפני כמה שנים את "לאהוב את מה שיש"קנולפ

יכול להיות שאתחיל את זה. קראתי את זה כשעוד האמנתי שאפשר להיות שמח ולהתרפא מהכאב וממש כעסתי על הויתור שלה על היכולת לאהוב את כל מה שרע. אבל אולי כדאי להיכנע... אני מודה שהיא מצליחה לתת לאנשים שעברו תופת הקלה בכאב, אבל אני שונא את זה שהיא מעודדת אנשים לאהוב את מה שגורם להם סבל. השלב הרביעי בעבודה מרגיש לי משפיל...

 

אבל שוב, אולי עדיף לזרום על זה ולא לסבול

תלוי איזה כאבמשה
יש עוד כלים לעשות עבודה רגשית. היא אחד מהם והיא לא היחידה.
לא.תפוחית 1

אני מסכימה איתך שעד אנשים שהאתגרים בחיים שלהם נראים אובייקטיבית פחות  מאתגרים משל אחרים ובאמת יהיה להם יותר קל

אבל הקב"ה הוא טוב והוא מיטיב איתנו. ואין מישהו שנועד לסבול.

לא יודעת להסביר את זה מילולית מעבר למה שכתבתי אבל כשקראתי את השאלה ככה הרגיש לי

וב"ה אנחנו בדור שיש המון ידע טיפולי שיכול להביא לרווחה נפשית (יעוץ אבל לא רק, אפילו יוגה מיינדפולנס וכו')

וזה לא סותר את זה שנועדנו לעבוד..תפוחית 1
ומותר להרגיש את הכאב
כתבת יפה...קנולפ

אבל נראה לי שאת פשוט לא מוכנה לקבל את המסקנה "המתבקשת" שיש אנשים שנולדו לסבול.

אני גם חושב שה' הוא טוב ולא יכול להבין איך הוא לא טוב, אבל אני רואה כמה חלש ומבולבל הוא ברא אותי וכמה התכונות שלי גרמו לי לסבל ואיבוד דרך בחיים שלי, שנראה לי ברור שמה שקורה עכשיו וכל הסבל שאני עובר זה מכוון מאת ה', ולא טעות שלי שלא זיהיתי נכון משהו. כל מה שקורה עכשיו זה מאת רצונו ככל הנראה, ואני סובל מאוד...

תודה

התכונות שלך הן סבל, באיזה מובן?משה
יש לאנשים תכונות שגורמות לסבלקנולפ

אדם עם פתיל קצר עושה לעצמו המון צרות כשהוא כועס כל הזמן, לא?

אדם ביישן המון פעמים רוצה לקבל יחס אבל נשאר לבד...

אדם חלש נשבר כל פעם ומסתגר בחדר

אדם עם נטייה להתמכרויות (אני עוד מתלבט האם זה מושג אוביקטיבי) משמין ומזיק לעצמו

אדם עם נטייה לעצבות

 

וכו'... אתה שואל קונקרטית עלי או רעיונית מה הן תכונות שגורמות לסבל?

בכל מקרה אצלי יש חלק מהמתואר לעיל, וגם בעיות שקשורות בבריאות הנפש

כל התכונות האלה הן נקודת מוצאמשה
זה לא אומר שזה קל. אבל זה אפשרי. בגדול.


למה אתה כזה? סיבות של עץ משפחה וסיבות של החיים שלך, אבל זה לא אומר שאתה חסר אונים מולן.

אז לדעתך אף אחד לא נולד לסבולקנולפ

ברור שיש אנשים שיותר ייסבלו מאחרים, אבל ברור שכל אדם נולד להיות שמח ועם מספיק מאמץ מרוכז הוא יהיה שמח?

שמח זה מילה גדולהמשה

כל נושא שמציק לך ומייצר לך סבל ואתה עושה איתו עבודה, אותו נושא מספיק לייצר לך סבל ואתה נהנה יותר וסובל פחות. לא מסובך.

 

נקודת המוצא זה מה שבחר לך הבורא. גם את היעד הוא בחר בשבילך. אתה יכול לבחור איך לעבור את זה ולשאוף ולהתקדם לאן שצריך.

שאלה עמוקה ולא בכיינית בכלל..אשר ברא

כשחזרתי בתשובה חשבתי שבאותו הרגע כל הסבל בעולם מתרכז אליי,

ממש כאילו רק יושבים ומקטרגים עליי.

ובאמת ככל שהתחזקתי באמונה ובקיום מצוות היה נראה שהצלחתי לבנות איזשהו מגדל קלפים יציב,

עד שלבסוף לצערי קרו דברים חמורים הרבה יותר מבחינת הסבל המדובר.

עם הזמן אימצתי לעצמי מחשבה שאותו הסבל הוא תיקון, ככל שאני סובלת יותר כך (אולי..) התיקון מתקדם לפי רצון ה'.

ופירוש מזה "סבל" הוא ברוב הדברים אישי (חוץ מדברים שמוסכמים בעולם כסבל),

אבל יש אנשים שנהנים מכל מיני דברים שלי נראים כסבל עצום.

ובכל הנסיונות שלי להפסיק את הסבל, נתקלתי בתורה בליקוטי מוהר"ן פ"ט בחלק א'-

ששם ר' נחמן עוסק בחסרונות ומה חסרון גורם..

[כפי שכתבת בהתחלה שכל אחד מגיע לעולם עם קלפים שונים וכו']

התורה:

"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תְּהִלִּים ח) הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלקִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלקִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים".


למדתי לא מעט פעמים את התורה הזו ממספר רבנים ופירושים והנה כמה סיכומים שכתבתי לעצמי.. מקווה בעז"ה שזה יוכל לעזור:

רש"י מפרש על הפסוק שה'אלוקים' שמוזכר בפסוק אלה השליחים של ה' שניתן בהם כוח לחולל ניסים.

"ותחסרהו מעט" (ראש השנה כא, ב; נדרים לח, א) וזה רומז לשכל העצום שהעניק ה' למשה באותה העת ומתוך חמישים שערי בינה שנבראו בעולם השיג את כולם חוץ מאחד שזה אותו חסרון, שמרוב שהקב"ה העלה אותו למדרגות נשגבות ההשגה האלוקית שלו הייתה חסרה רק מעט.


אך בליקוטי מוהר"ן ר' נחמן מפרש את 'אלוקים' כה' ית' בעצמו ורומז לשכינה הקדושה ומפרש את המילים "ותחסרהו מעט" כלפי מי הן נאמרות בצורה אחרת.

בעצם הוא אומר שהחסרון מורגש ברוחני ובגשמי של האדם וממש בבחינת "בכל צרתם צר לו" וכל חיסרון כזה שיש לאדם מורגש מיד ע"י השכינה.

[וגם האריז"ל עוסק בעניין זה בעניין זיווג פרצופי זעיר אנפין ומלכות וכו'].

ר' נחמן אומר שאותו חסרון שקיים לאדם (כנראה בגלל חטאים שעשה) וזה מה שגרם ל "שלילת השפע והברכה".

וברגע שאדם מבין את זה הוא נכנס לצער ועצבות וצריך האדם לשאול את עצמו "מה אני ומה חיי?"

אם הקב"ה מגלה לי את החיסרון הזה בשכינה הקדושה.. מה לתלונות שלי? מה לחסרונות שלי?

אך ברגע שנבין שאנחנו רק בני אדם ואם מלך מלכי המלכים משתף אותנו בצערו והשכינה עצמה מנחמת אותה על החיסרון שלו..


הכרה זאת תכניס שמחה גדולה וערך לכך ש*עצם חווית החיסרון שלי מעידה על כך שה' משתף אותי בחסרונו!*

[יש עוד המשך אבל לא רציתי להאריך יותר ממה שהארכתי..]


וקצת במילים שלי,

אני חושבת שאחרי העמקה מרובה בתורה הזאת של ר' נחמן.. משהו קצת מנחם בכל החסרונות והצער שאני לפחות מרגישה ברוחני ובגשמי שלי-

תחושה כזאת שאני לא לבד.. צרת רבים חצי נחמה:/

אולי זה מה שנגזר עלינו,

באמת לחוש את הצער הזה עד בניית בית המקדש וביאת משיח צדקנו במהרה בקרוב!

ועד אז, אשרינו שאנחנו זוכים לחוש את החסרון ובכל פעם להצליח להגיע לשמחה, כל אחד ע"פ מדרגתו.

וואו! איזה יפה כתבתקנולפ

תודה רבה.
למדתי בעבר את התורה הזו (לפני שהחיים התחילו להיות קשים במיוחד) ואני זוכר שאהבתי אותה אז. זה היה בערך בכיתה י'... אבל מעניין.

 

אם אני מבין נכון, את חד משמעית אומרת שיש אנשים שנולדו לסבול, אבל שהסבל הזה הוא מה שנקרא "צער השכינה". ויותר מכך, לאיזו קירבה מוזרה לקב"ה "מהדלת האחורית", כלומר לא לבוא כמו גבר וכמו צדיק אלא לבוא אל ה' וששנינו נכיר בחסרונות שלנו, והוא יעודד אותי לפצח את זה "בשבילו".

זה דווקא אפשרות מעניינת לקרבה לה' שלאחרונה נהייתי יותר רחוק ממנו. אחשוב על זה, אבל זה יפה.

העלת לי רעיון נוסףאשר ברא

אולי דווקא כל האירוע כאן הוא בבחינת:

"צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור".


במדרשות אוהבים להגיד שצדיק גמור ורשע גמור הם באותו מצב כביכול, לשניהם אין לאן להתפתח.

ואילו לכאן ולכאן כל אחד יכול לעשות את התשובה שהוא נצרך לה.


בעניין הסבל בחיים אפשר לקחת לכל כך הרבה רעיונות וכיוונים.. ורק לעיין בספר איוב ולהמשיך לצלול לזה.

בהרבה פעמים אני גם מתבוננת איך הסבל בא לידי ביטוי, בפיזי? רוחני? נפשי? הכל ביחד?

ואז להתחיל לחפש בכתבים מה הגורם המשפיע על זה.

לרב חיים קרמר יש ספר שלם שעוסק בזה (האנטומיה של הנשמה.. נראלי) ע"פ ר' נחמן, כי זה ממש בא ביחד ברוב הזמן.. אולי לא בהתחלה, אבל בהמשך בוודאות [מנסיון חח].

לבנתיים,

אני חושבת שמה שכתבת מאוד מלמד עליך זכות.. שאת זה קצת (הרבה!) קשה לנו לעשות כלפי עצמנו.

באמת קצר ובלי הרבה זמן לצערי כך שאגיב בקצרהארץ השוקולד

לכולנו יש דברים טובים בחיים ודברים רעים בחיים,

כולנו צריכים להתנהל מול אתגרים שונים,

האם יש אנשים עם אתגרים רבים יותר מאחרים?

כן.

למה?

אנחנו לא מבינים.


עם זאת,

לכולנו יש הרבה יותר טוב מרע,

יש כאלה שיש להם קושי פיזי לראות דברים וצריכים משקפיים,

יש כאלה שיש להם קושי נפשי לראות את הטוב וצריכים לעבוד על זה,

האם הם יכולים לעבוד על זה עצמאית או צריכים סיוע?

תלוי.

כמה המלצות לסיוע עצמאי בנושא:

1.לכתוב כל יום שני דברים טובים שיש ודבר אחד טוב שעשו לנו ודבר אחד טוב שעשינו,

לא לחזור על דברים שכתבנו באותו שבוע.

לשמור את מה שכתבנו ולהסתכל על זה אחרי שבועיים מדי פעם.

2. להוסיף משהו שאוהבים לעשות לפחות פעם בשבועיים.

3. לראות מי מבין החברים או המשפחה עוזר לנו לשמוח יותר ולמצוא זמן להיות מעט יותר בקשר איתם אבל בלי להעיק.


בהצלחה רבה

האמתהמקורית

שזו מחשבה קורבנית

לפי התפיסה הזו שאתה כותב עליה, אני אמורה להיות במקום אחר לגמרי בחיים

אני לא משלימה עם המשפט של "נולדנו לסבול"

אני מאמינה בזה שיש לי אתגרים מסוימים שהמטרה שלהם היא להוציא ממני את הטוב שחבוי בי, והם חלק מהמסע שלי פה בעולם, אם אתייחס אליהם נכון

כמו שאני צריכה להתאמץ בשביל דברים כביכול פשוטים,גם אנשים אחרים צריכים להתאמץ עבור דברי שאצלי הם מתנת חינם. אז הם נועדו לסבול? כמה פוקוס נשים על האתגר? האם הוא צובע את כל הוויה שלי בצבעים קודרים לעומת אחרים?


וגם, אין מאמץ שלא מוליד פירות.

אם עשית מאמץ בכיוון לא נכון, יש לך כיוון אחד שאתה יודע שהוא לא מתאים עבורך והאופציות האחרות מצטמצמות. זה לא כזה שלילי, אני חיה ככה יכולה להעיד על עצמי שאני לומדת בעיקר דרך הדברים שלא נכונים לי וקשים לי, ,סוג של- מכלל לאו תשמע הן, וכן, הדרך שלי עוברת דרך מאמץ ויזע. אבל כל הישג הוא משמעותי, בונה אותי,ויציב גם, כי אני מגיעה אליו בקושי.

אז איך את עושה את זהקנולפ

ומה את מבינה שאני לא מבין?

את מתארת את זה כאילו רמת *המאמץ* גבוהה, אבל רמת *הבלבול* קטנה. הסקת מסקנות זה הדבר הכי קשה בעולם, ואחרי שנופלים לוקח המון זמן להיזכר מה הבעיה ואיך חוזרים, וכשנשברים שוב ושוב קשה להיזכר מאיפה מביאים כוחות.


לפי השקפת העולם שלך אני לא מבין איך אפשר שלא להיות שיפוטיים כלפי הלוזרים של החיים. כל מי שנשבר, שלא הולך לו, שמתייאש, שנחלש, שקורס, שנהיה חולה - הוא אדם *לא רציני* שמוותר לעצמו. איך אפשר לא לזלזל בו?


בנוגע לזה שלכל אחד יש חסרונות - נכון, אבל חלק מהחסרונות גורמים לסבל וחלק לא. יש אנשים גאוותנים, לא קשובים וכו', שאמנם אלה חסרונות שפוגעים באחרים, אבל בגדול החיים שלהם מתפקדים בסבבה. יש חסרונות שלא מתאימים לעולם והם חיסרון שפוגע בקיום... אם יש אדם דיסלקט שיש לו ביטחון עצמי גבוה וכריזמה - הוא יכול בסבבה להודות שהוא דיסלקט ועדיין להרגיש בסדר. אבל אדם חלש עם ביטחון עצמי נמוך שמאכזב כל הזמן אחרים - קיבל חיסרון שדופק לו את החיים. אני מודה שבשבלונה שאני מצייר את הדברים זה מוגזם, וברור לי שהדיסלקט שתיארתי כן מתבייש כשמגלים שהוא דיסלקט, אבל הוא בסופו של דבר משתלב.


בכל מקרה, משתי הפסקאות שלך אני מבין שאת חושבת שאף אחד לא נולד לסבול: מי שסובל לא מפיק לקחים ולא מתאמץ לעמוד בניסיון, וכל אדם יכול לצאת ממעגל הסבל ולהיות יציב ובטוב.

אחשוב על זה, אבל כרגע זה לא מובן לי בכלל

לא מדויקהמקורית

הרבה אנשים סובלים

החיים מלאים בסבל

השאלה היא, מה מקורו, והאם יש בידיי לעשות משו כדי לשנות


 

ולא, אני לא חושבת שמי שסובל הוא לא עומד בניסיון. לפעמים הסבל הוא הכרחי כדי לעבור את הנסיון. וגם, אנשים שקשה להם, קורסים, חולים, מדוכאים, הם לא לוזרים. אני לא לוזרית ואני כל זה ביחד ועוד.


 

ביחס לבטחון עצמי - עברתי את הדרך הזו בעצמי.

וכן, רמת המאמץ גבוהה ורמת הבלבול קטנה. אבל זה מלמעלה, ממרחק של שנים של תהליך. בתוך התהליך, בטח שיש בלבול ואי וודאות ותחושת כשלון ותסכול. אבל תהליך נכון מביא לבהירות.


 

החיים הם לא שחור ולבן. יש הרבה (הרבה) אפור באמצע. האפור הזה נקרא חמלה. הבנה שאפשר להיות גם וגם וגם. שאני טובה בדיוק ככה. שזה שאחרים מעבירים עליי ביקורת ומרשים לעצמם להתאכזב, לא בהכרח אומר שאני מאכזבת, אלא שיש להם סטנדרטים אחרים משלי, או שהם לא רגישים ומעבירים ביקורת שזה דבר הרסני, או שזה רק בעיניים שלי האכזבה שלהם. תלוי סיטואציה. 

 

ושוב, אני חושבת שאתה שבוי בתפיסה קורבנית. אתה נמצא במעין מחשבה שכולאת אותך, אמונה מגבילה, שהסבל שלך (חוסר הבטחון) הוא הגדול מכולם ואין איך לצאת ממנו כי זה לופ של נפילות ובלבול. (לפחות מהכתיבה שלך) כי אתה כל הזמן מאכזב אחרים וזה דופק את החיים


 

פחד מביקורת הוא דבר טבעי. כשזה מנהל אותך ומפיל אותך לתהומות, זה כבר הרסני.

אני בכל אופן, כשרציתי להיפטר מזה, התחלתי לקבל את כל הטעויות שלי כלגיטימיות, גם אם הן היו מה זה מטומטמות. גם אם קיבלתי עליהן ביקורת. כי אני אנושית. כי זה בסדר לטעות. כי כולם טועים. כי אני יכולה לקחת אחריות על הטעויות שלי.

לדעתי זה מעגל של חוסר בטחון- ערך עצמי נמוך-פרפקציוניזם- פחד מביקורת. אני בכל אופן הייתי שם

וכן, אפשר להיות אדם יציב ולחיות בטוב למרות. צריך לעבור עם זה תהליך כאמור.

מקווה שההסבר פה היה יותר מובן

בכנותקנולפאחרונה
אהבתי.


בעיקר את הפסקה האחרונה. חשבתי על זה בשבת עם המשפחה של אח שלי וראיתי שאני באמת לא מספיק מצליח להיות בצד של עצמי ומיד שופט את עצמי. אני לגמרי מסכים עם הציור של המעגל...


לאט לאט. אבל אני רואה שהודית שיש אנשים שנולדו לסבול, ויחד עם זאת יש להם סיכוי טוב לצאת מהמעגל אם הם יסכימו להשתנות ולגדול. בעזרת השם...


תודה

בלי לשפוט אני חושב שהכול ענין של גישהאוהב הארץ

גדלתי במשפחה מסובכת וכל דבר בחיים הלך לי מסובך וחד משמעית נולדתי בשביל לסבול

אבל בסוף בחרתי בדרך אחרת ובגלל שבחרתי אחרת היום חוץ מזה שכל מי שמכיר אותי אומר לי שרואים שעברתי משהו בחיים אנשים כשאני מספר להם מה עברתי הם בשוק

היום אני מספר אחת בחברה מצליח שכלית נפשית אנשים מעריכים אותי וממש אין לי את כל הבעיות שהיו לי בתור ילד 

אמנם עד היום לא הולך לי קל בחיים אני מת להתחתן כבר 4 שנים וקשה אבל אני גם יודע להגיד שכל מה שהיה לי קשה זה היה מנוע צמיחה

 

אז נכון נולדתי לסבול בחיים אבל אני שמח על זה כי אם לא הייתי ככה הייתי בן אדם ממוצע ומטה ורוב הדברים שאני מוצלח בהם היום לא היה לי גישה אליהם

בקיצור הכול זה הסתכלות 

לא יודע אם יהיה לי מה לעזור לך אבל אם תרצה לדבר תפנה אלי באישי(יכול להיות שיקח לי כמה ימים לראות את זה) בהצלחה

 

יפה לךקנולפ
זו תשובה שיותר מסתדרת לי. כבוד על ההצלחה... אנסה גם אני ואחכה לשינוי שיבוא
כל מילה בסלעמומי מו
??קנולפ
מה רצית ומה ההקשר?
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקהאחרונה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

אנשים יקרים,דוס91

המלצה חמה שלי:

והלואי שזה יעזור לכמה ...

תשקיעו...תשקיעו... ותבדקו טוב טוב

בכל הקשר להדרכת חתנים/כלות..

זה משפיע ממש על חיים שלמים...

כנראה תלוי מגזרים ואורחות חיים. אי אפשר להכלילאלישבע999אחרונה

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור