גיסה אהובה שמתחתנתהללי124

היי

אני נשואה 8 שנים- יש לי בן בבית בשלוש וחצי 4ובת בבטן צריכה ללדת באוגוסט בעלי בא ממשפחה ברוכת ילדים- הגיסות והאחיות שם מביאות ילדים בערך כל שנה מה שנראה שזה פחות מרגש כבר את המשפחה.

גיסתי צריכה להתחתן באוגוסט בידיעה שאני אמורה ללדת באוגוסט.

כשאמרתי לחמותי (ואני מאוד אוהבת אותה כמובן) וואי אני צריכה ללדת באוגוסט (התאריך של החתונה חופף ממש לתאריך הלידה המשוער) היא אמרה בסדר, לא נורא… אם תצליחי תגיעי.

הם לא נפגעים ולא חושבים שזה לא נורא אם לא אבוא לחתונה של גיסתי אבל בעייני זה הזוי! גדלתי במשפחה כל כך אחרת- שמתחשבת מאוד- בלידות (אמנם אנחנו 4 ילדים וזה לא משפחה ענקית) ומכל ילד ונכד אכפת לנו.

ושם יש כבר אדישות כלשהי


 

האם לא מתחשבים ? מועד החתונה נקבע די עכשיו בידיעה- זה לא משהו שנקבע מראש לפני כמה חודשים- אלא בידיעה  שאני אמורה ללדת סמוך מאוד לחתונה. ומה יהיה אם זה יהיה צמוד ממש לחתונה? הלידה הראשונה שלי היתה כל כך קשה- לקח לי חודשיים להתאושש ולעמוד על הרגליים באמת מבלי שארגיש שאני נופלת מרוב חולשה וכאבים.

בצד שלי ממש מתחשבים במי שיולדת

וכאילו שם זה נראה לי הזוי גם האדישות

כשאני אומרת את זה לבעלי הוא מתעצבן עליי ואומר גם אני לא הייתי מתחשב בכלה שליש אין ברירה.

ואמרתי לו שבתור חמות וגם אמא ברור לי שאתחשב

 

כבר השכלתי להבין שהמנטליות שלנו מאוד שונה במשפחה אבל זה מבאס אותי כי אני ממש אוהבת את גיסתי ומאידך ברור לי שאם אהיה סמרטוט לא אלך

אבל זה לא פייר

הלחץ והמצפון הזה  שעובד אצלי שעות נוספות 

בכנות, לדעתי אי אפשר להתחשב בזהממשיכה לחלום

מועד הלידה לא ידוע, יכול להיות שתלדי לפני או אחרי בטווח של כמעט חודש וחצי

לא הגיוני בעייני שזוג ידחה או יקדים את החתונה לזמן שלא נוח להם בגלל שגיסה אמורה ללדת

אצלינו במשפחה לא עושים שיקולים כאלה

חתונה נקבעת לפי הצרכים של הזוג והמחזוריות של הכלה

מסכימה, ככה זה גם אצלנו.שושנושי
לא הבנתי כ״כהללי124
ככה אצלכם שלא מתחשבים ? 
זה באמת מצב מבאס אבל תחשבי על הצד השניחגית ליבוביץ

שאין לדבר סוף. גיסה אחת צריכה ללדת, גיס אחר קבע חופשה בחול, גיסה אחרת עוברת משהו רפואי....

מה שהכי הכי חשוב זה קודם כל הזוג, וזמן שקובעים בו חתונה הוא קדוש.

זה קודם כל.

ואם תוכלי להגיע זה בונוס

תתהללי124

לגמרי מבינה

ועדיין זה הזוי לי

ולכן פרקתי

הרבה מזה תלוי במספר האחיםירושלמית במקור
כלומרירושלמית במקור

ברור שקל יותר להתחשב בלידות (ועדיין קשה לי להאמין שממש מתחשבים בלידה) כשמדובר על 2-3 אחים.

והפוך זה אחרת...

אני לא רואב סיבה להתחשב בלידהשושנושי

במיוחד שציינת שאצל חמותך יש לידות אחת לשנה

זה אירוע סופר מרגש אבל לא משהו שעוצר את העולם מלכת.

 

אצל הגדול שלי גיסתי התחתנה, חמי אמר לנו שעושה הכל כדי לא לקבוע תאריך בחודש תשיעי שלנו - את יודע איזה "צעקות" הוא קיבל ממני?

אמרתי לו אין, בחיים לא דוחים או מקדימים אירוע בגלל סיבה כזאת! 

יש כלכך הרבה פרמטרים לקביעת תאריך, הדבר האחרון שהזוג צריך לחשוב עליו זה תאריך הלידה שלנו.

 

הם באמת לא התחשבו, ילדתי איזה שבועיים אחרי החתונה (לקחתי שמלה רחבה בבטן שתתאים גם ללפני וגם לאחרי. אני בלב נורא קיוויתי ללדת יומיים קודם כדי לחסוך את היציאה לאירוע הזה כי שונאת אירועים באופן כללי)

 

אני מבינה שציפית להתחשבות מצידם וזה לא קרה

זה סופר מאכזב, אני מסכימה.

 

אני פשוט מנסה רגע לציין את זה שחתונה שזה דברנ גדול מאוד, לא יודעת

קשה לי עם קביעת תאריך בגלל לידה של נכד שיכולה לבתרחש חודש לפני ואחרי.

 

בשורות טובות תמיד!

האמת שאני לא חושבת שיש עניין להתחשב בזהתוהה לעצמי

בסוף מה שחשוב זה שהחתן והכלה יגיעו שמחים ובנחת לחתונה, הצורך להתחשב במיליון לוזים של אנשים אחרים יכול להעיק ממש. בסביבה שאני גדלה בה ממש לא מקובל להתחשב, מכירה אפילו מישהי שילדה בבוקר ובערב אחותה התחתנה. זה לא שלא אכפת להם ממך, זה באמת  פשוט לא תמיד מקובל לקחת את זה בחשבון.

מבחינתך אין לך מושג אם תלדי שלושה שבועות לפני אן שבועיים אחרי המשוער, אז באמת שאל תתכנני מעכשיו  תגיעי אם ולכמה שאת מסוגלת.

האמת לא היתי מתחשבת כי אין לזה סוףסבב ולא סבבה

וגם זה לא שאת יודעת מתי בדיוק...

אם נגיד זה היה משהו עם תאריך מוגדר היה אפשר להתחשב קצת

אבל לידה יכולה להיות בשבוע 37-38-39-40-41

אז בהכל לא שייך להתחתן?

ואם יש את ט' באב ושלושת השבועות גם ככה


ואגב הלהיות חלשה- אם את ממ שבימים הסמוכים ללידה אז כן הגיוני שתפסידי והז מבאססס

אבל באמת מה לעשות..


אם זה כן יהיה אחרי אבל מעבר-  אני אישית הלכתי גם כשהייתי חלשה מאוד..כי חשוב לי להשקיע במשפחה והיתי מגיעה אפילו לזמן קצר יותר משתדלת לשבת ולא להתרוצץ

אבל הכל תלוי בתזמון ובאיך תרגישי..כמובן לא צריך להתאבד על זה.


אני מבינה את התחושות שלך

פשוט לא חושבת שזה נכון לפרש את זה כחוסר התחשבות

מהצד של הכלה שדחו לה את החתונה כי התחשבו בגיסהאנונימית בהו"ל

ההורים של שנינו הסכימו על אולם ספציפי שנוח ל2 המשפחות כבר בוורט, וקבעו טווח של חודש רצוי לחתונה מבחינת לא לחכות מדיי ולהכנס לחגים וכו' ומבחינת שלא קצר מדיי ושלא יהיה מספיק זמן לארגן בנחת, היו בדיוק 2 תאריכים פנויים בהפרש של 3 שבועות. ההורים של בעלי התעקשו על התאריך המאוחר יותר, כי גיסתי המשוער שלה היה חודש(!) לפני התאריך המוקדם יותר, והיא "תמיד יולדת מאוחר" והיא לא הסכימה לגלות אם זה בן או בת וחששו שיצא ברית באותו יום של החתונה. בפועל זו הייתה בת והיא ילדה יותר מחודש לפני התאריך המוקדם (קצת לפני המשוער שלה), אבל אני נאלצתי לחכות עוד שלושה שבועות עד החתונה ולהתקע עם תאריך ממש גרוע מבחינת לוח השנה, מה שגרם לכמה וכמה חברות שלי לא להגיע לחתונה וציער אותי מאוד (עזבו שהמשפחה עוקצת אותי עד היום על התאריך הגרוע, אבל אני מאשימה בכך את חמי וחמותי בקול רם לכל מי שהתלונן )

ברור שבפרספקטיבה של זמן הכל עובר, אבל וואלה אני עוד סוחבת עליהם בלב את העניין הזה (ועוד כמה עניינים, אולי אם הם היו מושלמים מאז הייתי סולחת 😌)

אגב שנה וחצי אחרי החתונה, נולד לנו בן והם גם ביקשו מאיתנו שנזיז את הברית למקום "יותר נגיש" כדי להקל על השתתפות של כל מיני אנשים מהמשפחה, כולל אותה גיסה ששוב הייתה בחודש תשיעי. בתור יולדת טריה עיצבן אותי מאוד, מי שלא חשוב לו שלא יגיע. היינו נשואים טריים ולא רציתי לריב סביב שמחה משפחתית ובפועל הסתדר ברוך ה' והיה במיקום טוב שהיה יותר נגיש גם לצד שלי, אבל וואלה הכעס בלב נשאר ומאחלת לעצמי באירוע המשפחתי הבא להצליח לקבוע מה שטוב ונכון לי ולשלוח להם הזמנה כשהכל סגור ואם לא טוב להם יום טוב להם.

לעומת זאת אני נסעתי ביום אחד הפקוקים מרחק רב מאוד להשתתף ב"בריתה" ביום האחרון של החל"ד שלי, ועיצבן אותי חוסר השיוויון שבשביל הבת שלהם אני מוכרחה להתאמץ, אבל הם ככה מגוננים עליה שלא תתאמץ בשבילי ואני אעשה נסיעה לאולם רחוק שעה נסיעה כיולדת טריה שבוע אחרי לידה(!) כשהיא לא הזיזה את עצמה מטר מהבית חודשיים אחרי הלידה לבריתה של הבת שלה והטריחה את כולנו.

אז מבינה אותך ממש, גם לי היה קשה לחשוב שאולי לא אהיה בחתונה של גיסה או שבעלי לא יהיה בחתונה של אחותו בגלל שאולי יהיה איתי בחדר לידה, אבל זו גם הסתברות די נמוכה וגם בסוף כלת השמחה והוריה מחליטים לפי מה לקבוע את האירוע, ואם הם משחררים ולא יעלבו ולא מצפים ממך להגיע עם צירים/ ניובורן אז אני חושבת שתשחררי גם את למרות שזה מובן לגמרי גם הצד שלך.

לא יודעת מה היחס שלך לחמיך וחמותך, אבל אני מרגישה שבד"כ למרות שלא נעים להודות בזה, הם יותר יבואו לקראת הבת שלהם ולא לקראת כלתם, וזה טבע העולם גם אם זה מעצבן מאוד. כל עוד לא יכריחו אותך להגיע יומיים אחרי לידה או עם צירים מוקדמים, באופן אישי הייתי משחררת למרות הבאסה.

חיבוק ❤️


והי לגיסתי שבטח זיהית אותי מכל התיאורים 😌 אני לא כועסת עלייך אני כועסת על ההורים שלך

אם זיהית אותי בבקשה תגידי 🫣

מהממת אתשושנושי

הצטמררתי מלקרוא את זה, כואב לי עלייך שחווית את זה.

אוף אוף אוף אוף

אנשים מעצבנים!

הגזימו בבקשות🤦‍♀️יעל מהדרום

לק"י


אני הייתי רוצה להתחשב, אבל לא בטווח של חודש.

ובברית שלכם זה בכלל הזוי לבקש מאשה אחרי לידה להגיע למקום שפחות נוח לה.

זהו טעיתי בכתיבהאנונימית בהו"ל

היא ילדה בפועל שבוע לפני התאריך המוקדם, ולכן היה טוב שדחו את זה בשלושה שבועות ככה שהיא הייתה בחתונה שלנו חודש אחרי לידה ולא שבוע אחרי לידה.

זה אולי יותר מוצדק ומובן, אבל עדיין מרגיז.

על הברית, אין לי מילים כמה דמעות שפכתי על זה, כמה עצבים... באמת. ברוך ה' שהרגשתי יחסית טוב ושזה איפשר גם להרבה מהמשפחה שלי להגיע כי היה במיקום יותר נוח. אבל זה היה מטורף ובע"ה אני מקווה שה' יתן לי כח בפעמים הבאות להתחשב אחרי לידה אך ורק בעצמי ובתינוק. 

בעניין תאריך לחתונה יש כ"כ הרבה שיקוליםאמאשוני

יש את הכלה ויש את החתן,

ויש את ההורים של החתן וההורים של הכלה, ולפעמים גם סבא וסבתא ואילוצים נוספים.

בכנות אני חושבת שמוגזם להתחשב בתאריך הלידה שלך בנוסף להכל.. סורי..

אכן מנטליות שונה.


אגב אצלנו אבא שלי היה בסוף שנת אבל, מה שאומר שדודות שלי היו בקונפליקט. חלקם באו "בתפקיד"

חלקם היו רק בחופה.

לנו היה חשוב להתחתן לפני ספירת העומר ולא היה רלוונטי סמוך מדי לפסח,

אז ככה יצא ואף אחד לא חשב להיפגע.


מן הסתם גם להם חשוב לפני החגים ואולי יש להן שיקולים שלהם לא לקבוע ביולי. מה גם שבטח יש פחות תאריכים פנויים ואולי לא מסתדר בגלל מגוון סיבות,

החתן והכלה לא צריכים להלחיץ את עצמם בגלל שלך לא מסתדר.


זה יפה שאת אוהבת את הכלה, וכדאי לנתב את האהבה הזאת לתמיכה ועזרה, ולא לביקורתיות כי גם ככה התקופה הזאת קשה.


זה יפה שאת חושבת שבתור אמא וחמות תתחשבי בתאריכים של הילדים והכלות והחתנים שלך, הלוואי ויסתדר לך.

(אנחנו לבינתיים לא מצליחים לקבוע שבתות שמתאימות לכולם אבל הלוואי ולך כן ילך..)


שיהיה רק בשמחות!

ואי רק לי זה נראה נורא שלא מתחשבים ?הללי124

ועוד כשזה אחות אז בכלל

איפה הקשר המשפחתי? הרצון שהיא תגיע וזה לא יהיה לחוץ?

מעדיפה לדחות ושאחותי תגיע והכל יהיה בסדר יותר

ברור שאין לדעת

אבל לפחות לעשות מאמץ 

סליחה על השאלהאמאשוני

אבל את באה ממשפחה דתית במקור?

כל ההוויה של חתונה דתית היא שונה מחתונה של חילונים/ מסורתיים.

דתיים ממהרים להתחתן מהרגע שסוגרים אירוסין במטרה לצמצם כמה שיותר את המתח שבין החתן והכלה ובין המשפחות.

תקופת ההכנות היא תקופה לא פשוטה ככה שעם כל האהבה לאחות, וכל הרצון שהיא תהיה בחתונה, יש דברים חשובים יותר.

אני באופן אישי הייתי בחתונה של אחותי חודש אחרי לידה, והחתונה התחילה בשעתיים איחור.

בעצם יצאתי עוד לפני החופה.

מניחה שאחותי התבאסה, אבל בסדר העדיפויות של אחותי הכלה היה לא לריב עם החתן על ההתנהלות של להתחיל באיחור מופגן, מאשר שאחותה תהיה בחופה.

(ומן הסתם יש הבדל אם יש לך אחות אחת או שתיים, לעומת משפחות של 6-7 אחים ואחיות, שאם אחד לא נמצא זה מבאס אבל לא סוף העולם)


אגב בחתונה שלי אחיין שלי נפל באותו יום וגיסי היה איתו במיון כל הערב, לא שמתי לב שהגיס לא נמצא עד שאמרו לי בשעה מאוחרת של הערב.

כנראה שאם זה היה אח כן הייתי שמה לב, אבל במצבים כאלה הגיוני שהאח/ אחות יעשו מאמץ להגיע והגיס/ גיסה לא, וזה בסדר.


יותר מזה, סבתא שלי לא הייתה וגם איכשהו לא שמתי לב (ידעתי שאמורים להביא אותה מאוחר לקצת זמן כי הייתה מאוד מבוגרת, אבל אח"כ לא שמתי לב שבעצם לא הביאו אותה, וזאת סבתא שלי!! אבל ככה זה בחתונה, זה הלם והכל עובר מהר, לא שמים לב מי לא הגיע, כמובן רוצים מראש שכן יגיעו)

כן אני גם דתייה שבאה ממשפחה של 5הללי124

אני חושבת שזה פשוט מנטליות

וכפי שכתבתי באחת התגובות זה מרקע שיש שם הרבה חוסר התחשבות סהמון דברים ולמדתי לחיות עם זה בתור כלה אבל בסדר

מותר לי גם לחשוב אחרת

מותר לך לחשוב אחרתאמאשוני

פשוט מי שלא בא ממשפחה דתית במקור אלא יותר מסורתית, פחות יבין את הקונפליקט.

אם את מבינה את הקונפליקט וסוברת אחרת, זו זכותך כמובן.

לא לכולם לחוץ להתחתן הכי מהר שאפשריעל מהדרום

לק"י


גם לאלו ששומרים נגיעה.

ויש כאלה ששמים לב שהאנשים הקרובים אליהם היו. אני הייתי מקורקעת בחתונה (יחסית לפחות).


אם זה היה המקרה, ניחא. הפותחת לא היההמקורית

פותחת שרשור

כאילו ברור שיש גם כאלה

מצד שני, זה לא המצב פה כנראה .

הגבתי תגובה כללית על מה שאמאשוני אמרהיעל מהדרום
לא מכירה זוגות שמתחשבים בזה. אפילו ברמת האחותפרח חדש

של החתן/כלה (את בעצם גיסה ממה שאני מבינה)

ומכירה סיפורים של קרובים מדרגה ראשונה שלא היו בחתונה בגלל זה

 

מצטרפת לכולןפה לקצת

אני לא רואה סיבה להתחשב בגיסה שצריכה ללדת

מבחינתי, הזוג קודם להכל. אם כולם יוכלו לבוא מעולה ואם לא אז לא נורא, מבינה שיש אילוצים (לא רק לידה).


אולי אולי אם הלידה הייתה ביום ספציפי אז לנסות להתחשב אבל לידה זה דבר כל כך לא צפוי שלא רואה טעם לקחת את זה כחלק מהשיקולים....

אני דוקא מבינה אותךיעל מהדרום

לק"י


אני לא חושבת שהייתי קובעת חתונה צמוד לתל"מ של אחות או גיסה. למרות שאי אפשר לדעת מתי תהיה הלידה כמובן, אבל לפחות משתדלת.

אבל מבינה שבמשפחות גדולות עם כמה הריוניות זו יותר בעיה.


אבל תורידי מעצמך את הלחץ. אם תלדי צמוד לתאריך, אז לא תהיי בחתונה. יקבלו את זה בהבנה.

מקסימום אולי תשתתפי בשבע ברכות, אם יהיה קרוב ותרגישי טוב.


(אגב, אני לא הייתי בחתונה של גיסי, כי בדיוק חליתי בקורונה. אבל האמת שהרגשתי גרוע+ אמצע הריון+ חתונה רחוקה, כך שאפילו לא הצטערתי שנאלצתי להשאר בבית).

ממש לא הזויבוקר אור

יצא לי כבר להיות בחתונה של גיסי בשבוע 38

וגיסתי לא הגיע לחתונה אחרת כי ילדה שבוע לפני

את יכולה ללדת בטווח של יותר מחודש.. לא דוחים חתונה בגלל זה 

זה לא קשור כלה/בת.. בעיני אין לדבר סוףטארקו

גם במשפחות שלנו אין התחשבות בזה..

אחי התחתן כשהייתי בשבוע 38.. כן התבאסתי קצת שלא אהיה במיטבי אבל זה פשוט לא שיקול אם לקבוע את החתונה שם או לא..

גם במשפחה של בעלי היו כמה חתונות סמוכות ללידות(של בנות דווקא ולא של כלות.. לא מהחלטה סתם ככה זה יצא) וזה לא היה שיקול אם לקיים את החתונה בתקופה הזו

גם דודה שלי(אחות של אמא שלי) הגיעה לחתונה של אמא שלי עם תינוק בן 4 ימים..


מבאס, כן

זה גם מאתגר למצוא שמלה כשאת לא יודעת אם תהיי לפני או אחרי לידה..

אבל אם זה מסתדר לחתן כלה וההורים, אז זה התאריך ושאר המשפחה שיסתדרו לפי זה.. אין מה לעשות.

מאוד מאוד מבינה אותךדיאן ד.

אצלנו מתחשבים.

נגיד אח שלי כשתיכננו חתונה רצו לקבוע תאריך בדיוק במשוער שלי

היה לי נורא אכפת ולחצתי מאוד ודחו את החתונה בחודש ושבוע.

בפועל החתונה היתה 4 שבועות אחרי הלידה שלי.

כלומר בתאריך המקורי הייתי שבוע וקצת לפני לידה, סוף סוף תשיעי כבדה עצבנית ועייפה.

בטוחה שלא הייתי מצליחה להשתתף בחתונה מכל הלב.

הראש שלי היה במקומות אחרים עם כ"כ הרבה טרדות חרדות וחששות מהלידה (ראשונה)

 

אני כמובן שמחתי מאוד שדחו אבל וואלה גיסתי הצעירה הכלה די התעצבנה.

היום  ממרחק של זמן אני באמת מבינה אותה.

לא בטוח שזה היה נכון ככה ללחוץ שיזיזו את החתונה.

 

אצלך אני חושבת שזה יותר מורכב.

כי אם מזיזים את החתונה כבר מתקרבים לחגים.

אצלנו נגיד משתדלים לא לעשות חתונה באלול

ותשרי זה רק חגים אז זה יוצא לזוז המון.

 

 

אגב אני חושבת לשדחות חתונה זה ממש בעיה קשהסבב ולא סבבה

לא רק בגלל שזה מבאס

כי קשר בזמן ארוסין הוא לא ץמיד זורם בקלות

הארגונים יוצרים מתח.יש גם קושי רגשי ופחדים ולפעמים גם לא קל לשמור הלכות צניעות למשך זמן ארוך ומכולים גם להכנס ספקות ובלבולים וגם מתח בין המשפחות

שכמה שהזמן מתארך הסיכוי לבלגן גובר

נכון, יש עוד הרבה מאוד שיקולים מתי נכון לקבוע חתונדיאן ד.

וגם יש אילוצים של האולמות.

זה לא שכל התאריכים פנויים ורק צריך לבחור...

זה לא להזיז זה פשוט לא לקבוע מראשהללי124
זה לדחות את החתןנה בעוד כ3 חודשים...טארקו

זה לגמרי כן להזיז, גם אם לא מתאריך ספציפי.

זה לא שיש יום אחד או שבוע אחד שבו הם לא יוכלו להתחתן, את מצפה שיתחשבו במשך תקופה ארוכה של לפחות חודשיים ויותר.

אותנו הכריחועוד מעט פסח

לדחות את החתונה בכמעט 3 חודשים, בגלל אחותי, ואחותו, שהיו צריכות ללדת בהפרש של 3 שבועות בתקופה שבה רצינו להתחתן, ואז כבר נכנסנו לעוד שניה פסח וספירת העומר.

וזה הכעיס אותי ממש, ועדיין מכעיס ומבאס כשאני נזכרת בזה.

מבינה את הבאסה שלך. אבל כשיש משפחה גדולה- אז באמת מישהי אחת ספציפית שלא תגיע- זה לא שיקול מספיק חשוב בשביל לדחות חתונה (אני משערת שלהקדים אי אפשר בגלל שלושת השבועות).

ועוד משהו חשוב-עוד מעט פסח

יכול להיות שמה שבאמת קשה לך, זה התחושה שלא מספיק מתרגשים ומתלהבים מההריון/לידה/תינוק שלך.

והחתונה זה עוד משהו שבו הם לכאורה לא מתרגשים מספיק. 

אבל אני חושבת שיש פה שני עניינים שונים, שחשוב לשים לב שלא מערבבים ביניהם. 

מגיע לך שיתלהבו ממך ומהבייבי, גם אם בוחרים לעשות את החתונה פחות או יותר סביב התל"מ.

חחחחהללי124

דווקא לא אכפת לי שלא מתרגשים, אני רגילה ששם יולדים כל שנה (אנחנו החריגים שלא..)

פשוט זה נראה לי התחשבות בסיסית כי גדלתי במשפחה כ״כ אחרת וגם שם יש חוסר התחשבות בהמון דברים אחרים לכן זה מוסיף לי

לא משנה מה אני אוהבת  אותם ולמדתי שככה הם כמשפחה אבל כן רציתי להתיעץ ולראות אם באמת זה מקובל לא להתחשב.. לפי התגובות נראה לי הרוב פה בנות למשפחות ברוכות ילדים וזה עולם אחר לטוב ולרע 

לא חושבת שזה קשור רק למספר הילדים..זה פרשנותסבב ולא סבבה

אני נגיד לא מגיעה ממשפחה ברוכה בכלל

ועדיין סוברת אחרת


אני פשוט חושבת שונה..


אני גם לא חןשבת שזה קשור בהכרח למס' הילדיםטארקו

נתתי את הדוגמה שלי וזה היה נכד ראשון בהחלט

וגם את הדוגמה של אמא שלי שהם 4 אחים ולא ילדו צפוף בכלל ועדיין דודה שלי הגיעה לחתונה עם תינוק בן 4 ימים..

גם אמא שלי ממשפחה של 4 ילדיםבארץ אהבתי

וגם אצלה בחתונה אחותה היתה 4 ימים אחרי לידה...

אולי אנחנו אחיות בעצם😆טארקו
חחח כנראה שלא🤭בארץ אהבתי
היה מצחיק לגלות ככה, אבל אנחנו כבר יודעות אחת על השניה מספיק כדי לדעת שלא...😅
חח לגמריטארקו
אתן לא 😅לפניו ברננה!

מכירה את שתיכן אישית...

@טארקו חבל, הייתי שמחה להיות גיסתך 🩷

אני גם הגעתי לחתונה לש גיסה מיד אחרי לידהסבב ולא סבבה
אני דברתי על הלהתחשב בקביעת התאריך ביולדות מהמשפחה
אני התחתנתי 4 ימים אחרי שאחותי ילדהלפניו ברננה!

וזה לא היה קל לה..

אבל היו עוד המון שיקולים בבחירת מועד החתונה ולא יכולתי להתחשב רק בה...

ברור שזה היה לא נעים ולא כיף, אבל לפעמים יש אילוצים שלא תלויים בהורים, ואפילו לא בחתן ובכלה...


גם חתונה כשאת בתחילת תשיעי או פחות מחודש אחרי הלידה זה לא אטרקציה, אז את מצפה שהיא תדחה את החתונה לאחרי החגים?


אחותי הייתה בחופה שלי, וזהו בערך...

וחברה שלי ילדה ממש בזמן של החופה של אחותהלפניו ברננה!
אני דווקא מבינה אותםילד בכור

זה באסה

אבל כשאני התחתנתי גיסות שלי היו בהריון

ואני הייתי אחרי לידה בחתונה של גיסתי

וגיסה אחרת הייתה אחרי לידה בחתונה אחרת של המשפחה

ככה זה.. אין מה לעשות

דווקא בעיניי זה יפה שמבינים שאת תהיי אם תצליחי

אצלי הרגשתי שיש עלי לחץ להגיע גם אם אני אבוא מהבית חולים לשם וזה ממש עצבן אותי

מכירה מישהי שיצאה לחתונה של אחותה מאשפוז אחרי לידההשקט הזה

(ילדה באותו יום בבוקר, חתמה ויתור על האשפוז)


וזה אחות, לא גיסה!


יש באמת כל כך הרבה שיקולים לחתונה..

אני גם לא 'התחשבתי' בגיסתי אבל היא גם אמרה לי בפירוש שללידה יש טווח של חודש והיא לא מצפה שחודש אני לא אקבע חתונה..


בסוף ילדה שבועיים לפני ובאה לחתונה (בלי התינוק) והערכתי אותה מאד על זה כי הייתי לגמרי מבינה אם הייתה נשארת בבית

מסכימה עם כל אלו שאמרו שאי אפשר להתחשבדרקונית ירוקה

אחותי ניסתה להתחשב בי וקבעו את החתונה שלה בתחילת תשיעי שלי (היו אילוצים שמנעו לקבוע מוקדם יותר).

בפועל יצאתי מהחתונה לחדר לידה וילדתי באותו לילה

רק על עצמי וכו'אפונה

אחותי היתה בסוף היריון שלישי, שתי הלידות הראשונות שלה היו בשבוע 37-38 אזז קבענוו את החתונה לשבוע אחרי התל"מ. מפה לשם היא ילדה יומיים לפני, והשתחררה מבית החולים ישר לחתונה (ואחרי החופה הלכה עם התינוקת הביתה, גיסי נשאר עם הגדולים).

התינוקת קיבלה את שמה בשבת חתן שלנו.


אחות אחרת קבעה תאריך לחתונה בתל"מ של גיסתה המיועדת (אשתו של אח של החתן). לידה ראשונה.

היא ילדה מוקדם והגיעה לחתונה עם תינוקת בת חודש...

רק אומרת שאוגוסט השנה יוצא מיד אחרי 3 השבועות..מוריה
גם אני חושבת שאי אפשר להתחשב בתלמקופצת רגע

מבינה שאת מרגישה פגועה, בהחלט ייתכן שגם אני הייתי מרגישה כך,

אבל במיוחד במשפחה גדולה( ולא רק! ) אי אפשר להתחשב בזה, זה סוגר איזה חודש, זה לא הגיוני. 

מבינה אותך, ומשתפת-יעל...

לפני חודש גיסי התחתן, יומיים לפני התאריך המשוער שלי.

לרגע לא חשבתי שצריך להתחשב בי. כי בעיניי זוג לא אמור להזיז בחודש את החתונה כדי שהגיסה תהייה (גם לא אחות..)

ידעתי שאולי אהיה ואולי לא יהיה, ואין לזה שום קשר אם אוהבים אותי או אכפת ממני...

יכול להיות שאצלך זה יושב על המקום הזה, שאולי את "נחשבת" או "אהובה" פחות במשפחה... 

ואז שם הפתרון..

 

בשמחות!!!

האמת היאהמקורית

שסליחה, אבל זה לא אמור להיות שיקול בעיניי

פשוט ככה

בטח לא בחתונות של צעירים ששומרים נגיעה

החתונה היא טקס שמאפשר לכלה ולחתן לחיות יחד, לא משו בשביל המשפחה

ולכן, הם ורק הם קובעים

סליחה אם זה נכתב חותך, אבל בסהכ זה באמת ככה

את מהממת שמאוד חשוב לך להגיע, אבל זה לא סובב סביבך

❤️

..הללי124

לא אמרתי שזה סובב סביבי

זה עניין אחר

האדישות שכאילו אוקי לא נורא אם לא תגיעי

בעיני זה הזוי

אבל ברור שבסוף מה שטוב להם 

זה לא אדישות מאמי, זה תעדוףהמקורית
יש הבדל
יש מצב הללי124
כתבת מדוייק!כמהה ליותר
מבינה אותך מאודצלולה

זה כיף שיש תחושה שחשוב שכולם יהיו ולכידות משפחתית סביב חתונה.

אבל אני חושבת שמה שחמותך עושה הכי נכון ובריא.

אצלנו המשפחות יותר קטנות ממה שאת מתארת ויש רצון שכל המשפחה תהיה.

גיסתי מתחתנת ב"ה, ואני בהריון. מבחינתי היה לי ברור שהם לא צריכים להתחשב בנו ושיקבעו תאריך שנוח להם, אבל כן שאם חשוב להם שנהיה (משפחה קטנה וזה משמעותי, במיוחד שמשפחת החתן גדולה יחסית) אז הם צריכים להתחשב בתאריך. הם אכן התחשבו, וגם לי זה כיף. מצד שני, נעשה מאמצים רציניים לנכוח באירועים משפחתיים שלהם כי המשפחה קומפקטית וזה משמעותי שנהיה, גם כשלא נוח לנו. (אנחנו גם רוצים לנכוח, ב"ה. הקשרים טובים).

במצב כמו שאת מתארת, אני לא רואה את מה שחמותך אמרה כאדישות אלא כהתחשבות, ולדעתי יש מה להעריך בזה (שהיא לא מצפה שתצאי מגדרך כדי להיות בחתונה כשלא נוח לך, בסוף הריון או אחרי לידה).

שיהיה מזל טוב ובשמחות בע"ה😍

באופן אישי, אצלנו מתחשבים מאודדיאט ספרייט

אחותי הזיזה את החתונה שלה בחודש בשביל שאשתתף בה.

מצד שני, אצלנו רק בנים ואנחנו רק 2 אחיות קרובות מן הסתם שנרצה להשתתף בחתונה אחת של השניה.

לא יודעת אם היא הייתה מתחשבת בגיסות

 

יש לי רק 3 אחים ולא התחשבו בתאריך המשוער שליאורי8

אחי התחתן יומים אחרי התאריך המשוער שלי, ואני בדרך כלל יולדת אחרי התאריך. בסופו של דבר ילדתי 10 ימיפ אחרי התאריך והספקתי את החתונה ושבת חתן.

מהצד השני הם גם 4 ילדים וגיסי התחתן יום אחרי הברית של הבן שלי, והיתה במשפחה כבר ברית של אחד הנכדים יום למחרת החתונה של גיס אחר שלי.

אנחנו לא באים ממשפחות גדולות במקור( ב"ה הגדלנו אותן). וכל נכד/ ברית / חתונה הם אירוע משמעותי, ועדין לא התחשבו בתאריכי לידות כשקבעו חתונות.

כי זה אומר לדחות חתונה בערך בחודש, וכשזוג רוצה להתחתן, זה מבאס.

אני הגעתי לחתונה של גיסי עם תינןק בן 9 ימים, אמא שלי שמרה עליו רוב הזמן בחדר צדדי, לא רקדתי והלכתי להניק אותו שם חלק מהחתונה, לא היתה לי ציפיה שידחו בגללי.

האמת שכשאחי התחתן קצת התאכזבתי שלא התחשב בי בכלל. אבל הבנתי , בסוף ב"ה הספקתי להיות בחתונה לפני הלידה. 

אני מבינה אותך מאודמחי
אני הפסדתי חתונה של אחות בגלל שהייתי בשמירת הריון, זה היה ממש כואב ומבאס, גם לי וגם לאחותי שהיה לה מאוד אכפת שלא הגעתי. להגיד לך שלא כעסתי על ההורים שלי? בלב כעסתי ונפגעתי, היה לי מאוד קשה. אבל בהגיון הבנתי מצוין שלא הגיוני לדחות את החתונה בעוד חודשיים עד שאלד ועד שאתאושש מהלידה. והאמת שגם בחתונה שלי גיסתי לא הגיעה כי היא היתה בשמירה. יש אילוצים בחיים, לא תמיד כולם יכולים להשתתף, אפילו שחתונה זה ארוע מאוד גדול ובתאוריה היינו רוצים משפחה שלמה ומושלמת בכל חתונה, אבל לא תמיד זה מתאפשר. וזה לא הוגן לחתן ולכלה לדחות את החתונה בהרבה זמן כדי להתחשב בכל אחד במשפחה. ויחד עם זאת אני ממש ממש מבינה אותך, כי הייתי שם וזה ממש לא קל ❤️
תראיבשורות משמחות

אני מבינה את הקושי לקבל את המצב מנקודת המבט שלך.

אבל אני ראיתי לא פעם מצבים שכן, לא ניתן להתחשב בתאריכים לשמחות בגלל משהי שצריכה ללדת וזה מתקבל בהבנה תמיד.. החיים הם דינמיים ועוד יהיו רגעים שתביני שאין לך שליטה במציאות בטח לא על דברים כאלה...

וזה לא עושה אותך לא בסדר

בתור כלה שגיסתה הייתה צריכה ללדת על הגבולראשונית

אני שמחה שלא דחינו, זאת אפילו לא הייתה אופציה.

לא יכולה לפרט יותר מידי כי אאוטינג, אבל יצא לנו סיפור די לא שגרתי בהקשר הזה

יש לי חברה שגיסתה הייתה בתמונות בהתחלהואילו פינואחרונה

ותוך כדי הכסא כלה יצאה ללדת, הודיעו שילדה תוך כדי הריקודים..

אי אפשר להתחשב בכולם

כדי לקבוע את התאריך שלנו היה כל כך הרבה שיקולים וכל כך הרבה דרישות שאם הייתי צריכה להתחשב בעוד אנשים זה היה קשוח מאוד.

התחשבנו בנו, ובהורים שלנו. זהו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !