מועד הלידה לא ידוע, יכול להיות שתלדי לפני או אחרי בטווח של כמעט חודש וחצי

לא הגיוני בעייני שזוג ידחה או יקדים את החתונה לזמן שלא נוח להם בגלל שגיסה אמורה ללדת

אצלינו במשפחה לא עושים שיקולים כאלה

חתונה נקבעת לפי הצרכים של הזוג והמחזוריות של הכלה

שאין לדבר סוף. גיסה אחת צריכה ללדת, גיס אחר קבע חופשה בחול, גיסה אחרת עוברת משהו רפואי....

מה שהכי הכי חשוב זה קודם כל הזוג, וזמן שקובעים בו חתונה הוא קדוש.

זה קודם כל.

ואם תוכלי להגיע זה בונוס

לגמרי מבינה

ועדיין זה הזוי לי

ולכן פרקתי

ברור שקל יותר להתחשב בלידות (ועדיין קשה לי להאמין שממש מתחשבים בלידה) כשמדובר על 2-3 אחים.

והפוך זה אחרת...

במיוחד שציינת שאצל חמותך יש לידות אחת לשנה

זה אירוע סופר מרגש אבל לא משהו שעוצר את העולם מלכת.

אצל הגדול שלי גיסתי התחתנה, חמי אמר לנו שעושה הכל כדי לא לקבוע תאריך בחודש תשיעי שלנו - את יודע איזה "צעקות" הוא קיבל ממני?

אמרתי לו אין, בחיים לא דוחים או מקדימים אירוע בגלל סיבה כזאת! 

יש כלכך הרבה פרמטרים לקביעת תאריך, הדבר האחרון שהזוג צריך לחשוב עליו זה תאריך הלידה שלנו.

הם באמת לא התחשבו, ילדתי איזה שבועיים אחרי החתונה (לקחתי שמלה רחבה בבטן שתתאים גם ללפני וגם לאחרי. אני בלב נורא קיוויתי ללדת יומיים קודם כדי לחסוך את היציאה לאירוע הזה כי שונאת אירועים באופן כללי)

אני מבינה שציפית להתחשבות מצידם וזה לא קרה

זה סופר מאכזב, אני מסכימה.

אני פשוט מנסה רגע לציין את זה שחתונה שזה דברנ גדול מאוד, לא יודעת

קשה לי עם קביעת תאריך בגלל לידה של נכד שיכולה לבתרחש חודש לפני ואחרי.

בשורות טובות תמיד!

בסוף מה שחשוב זה שהחתן והכלה יגיעו שמחים ובנחת לחתונה, הצורך להתחשב במיליון לוזים של אנשים אחרים יכול להעיק ממש. בסביבה שאני גדלה בה ממש לא מקובל להתחשב, מכירה אפילו מישהי שילדה בבוקר ובערב אחותה התחתנה. זה לא שלא אכפת להם ממך, זה באמת  פשוט לא תמיד מקובל לקחת את זה בחשבון.

מבחינתך אין לך מושג אם תלדי שלושה שבועות לפני אן שבועיים אחרי המשוער, אז באמת שאל תתכנני מעכשיו  תגיעי אם ולכמה שאת מסוגלת.

וגם זה לא שאת יודעת מתי בדיוק...

אם נגיד זה היה משהו עם תאריך מוגדר היה אפשר להתחשב קצת

אבל לידה יכולה להיות בשבוע 37-38-39-40-41

אז בהכל לא שייך להתחתן?

ואם יש את ט' באב ושלושת השבועות גם ככה

ואגב הלהיות חלשה- אם את ממ שבימים הסמוכים ללידה אז כן הגיוני שתפסידי והז מבאססס

אבל באמת מה לעשות..

אם זה כן יהיה אחרי אבל מעבר-  אני אישית הלכתי גם כשהייתי חלשה מאוד..כי חשוב לי להשקיע במשפחה והיתי מגיעה אפילו לזמן קצר יותר משתדלת לשבת ולא להתרוצץ

אבל הכל תלוי בתזמון ובאיך תרגישי..כמובן לא צריך להתאבד על זה.

אני מבינה את התחושות שלך

פשוט לא חושבת שזה נכון לפרש את זה כחוסר התחשבות

ההורים של שנינו הסכימו על אולם ספציפי שנוח ל2 המשפחות כבר בוורט, וקבעו טווח של חודש רצוי לחתונה מבחינת לא לחכות מדיי ולהכנס לחגים וכו' ומבחינת שלא קצר מדיי ושלא יהיה מספיק זמן לארגן בנחת, היו בדיוק 2 תאריכים פנויים בהפרש של 3 שבועות. ההורים של בעלי התעקשו על התאריך המאוחר יותר, כי גיסתי המשוער שלה היה חודש(!) לפני התאריך המוקדם יותר, והיא "תמיד יולדת מאוחר" והיא לא הסכימה לגלות אם זה בן או בת וחששו שיצא ברית באותו יום של החתונה. בפועל זו הייתה בת והיא ילדה יותר מחודש לפני התאריך המוקדם (קצת לפני המשוער שלה), אבל אני נאלצתי לחכות עוד שלושה שבועות עד החתונה ולהתקע עם תאריך ממש גרוע מבחינת לוח השנה, מה שגרם לכמה וכמה חברות שלי לא להגיע לחתונה וציער אותי מאוד (עזבו שהמשפחה עוקצת אותי עד היום על התאריך הגרוע, אבל אני מאשימה בכך את חמי וחמותי בקול רם לכל מי שהתלונן )

ברור שבפרספקטיבה של זמן הכל עובר, אבל וואלה אני עוד סוחבת עליהם בלב את העניין הזה (ועוד כמה עניינים, אולי אם הם היו מושלמים מאז הייתי סולחת 😌)

אגב שנה וחצי אחרי החתונה, נולד לנו בן והם גם ביקשו מאיתנו שנזיז את הברית למקום "יותר נגיש" כדי להקל על השתתפות של כל מיני אנשים מהמשפחה, כולל אותה גיסה ששוב הייתה בחודש תשיעי. בתור יולדת טריה עיצבן אותי מאוד, מי שלא חשוב לו שלא יגיע. היינו נשואים טריים ולא רציתי לריב סביב שמחה משפחתית ובפועל הסתדר ברוך ה' והיה במיקום טוב שהיה יותר נגיש גם לצד שלי, אבל וואלה הכעס בלב נשאר ומאחלת לעצמי באירוע המשפחתי הבא להצליח לקבוע מה שטוב ונכון לי ולשלוח להם הזמנה כשהכל סגור ואם לא טוב להם יום טוב להם.

לעומת זאת אני נסעתי ביום אחד הפקוקים מרחק רב מאוד להשתתף ב"בריתה" ביום האחרון של החל"ד שלי, ועיצבן אותי חוסר השיוויון שבשביל הבת שלהם אני מוכרחה להתאמץ, אבל הם ככה מגוננים עליה שלא תתאמץ בשבילי ואני אעשה נסיעה לאולם רחוק שעה נסיעה כיולדת טריה שבוע אחרי לידה(!) כשהיא לא הזיזה את עצמה מטר מהבית חודשיים אחרי הלידה לבריתה של הבת שלה והטריחה את כולנו.

אז מבינה אותך ממש, גם לי היה קשה לחשוב שאולי לא אהיה בחתונה של גיסה או שבעלי לא יהיה בחתונה של אחותו בגלל שאולי יהיה איתי בחדר לידה, אבל זו גם הסתברות די נמוכה וגם בסוף כלת השמחה והוריה מחליטים לפי מה לקבוע את האירוע, ואם הם משחררים ולא יעלבו ולא מצפים ממך להגיע עם צירים/ ניובורן אז אני חושבת שתשחררי גם את למרות שזה מובן לגמרי גם הצד שלך.

לא יודעת מה היחס שלך לחמיך וחמותך, אבל אני מרגישה שבד"כ למרות שלא נעים להודות בזה, הם יותר יבואו לקראת הבת שלהם ולא לקראת כלתם, וזה טבע העולם גם אם זה מעצבן מאוד. כל עוד לא יכריחו אותך להגיע יומיים אחרי לידה או עם צירים מוקדמים, באופן אישי הייתי משחררת למרות הבאסה.

חיבוק ❤️

והי לגיסתי שבטח זיהית אותי מכל התיאורים 😌 אני לא כועסת עלייך אני כועסת על ההורים שלך

אם זיהית אותי בבקשה תגידי 🫣

הצטמררתי מלקרוא את זה, כואב לי עלייך שחווית את זה.

אוף אוף אוף אוף

אנשים מעצבנים!

לק"י

אני הייתי רוצה להתחשב, אבל לא בטווח של חודש.

ובברית שלכם זה בכלל הזוי לבקש מאשה אחרי לידה להגיע למקום שפחות נוח לה.

היא ילדה בפועל שבוע לפני התאריך המוקדם, ולכן היה טוב שדחו את זה בשלושה שבועות ככה שהיא הייתה בחתונה שלנו חודש אחרי לידה ולא שבוע אחרי לידה.

זה אולי יותר מוצדק ומובן, אבל עדיין מרגיז.

על הברית, אין לי מילים כמה דמעות שפכתי על זה, כמה עצבים... באמת. ברוך ה' שהרגשתי יחסית טוב ושזה איפשר גם להרבה מהמשפחה שלי להגיע כי היה במיקום יותר נוח. אבל זה היה מטורף ובע"ה אני מקווה שה' יתן לי כח בפעמים הבאות להתחשב אחרי לידה אך ורק בעצמי ובתינוק. 

יש את הכלה ויש את החתן,

ויש את ההורים של החתן וההורים של הכלה, ולפעמים גם סבא וסבתא ואילוצים נוספים.

בכנות אני חושבת שמוגזם להתחשב בתאריך הלידה שלך בנוסף להכל.. סורי..

אכן מנטליות שונה.

אגב אצלנו אבא שלי היה בסוף שנת אבל, מה שאומר שדודות שלי היו בקונפליקט. חלקם באו "בתפקיד"

חלקם היו רק בחופה.

לנו היה חשוב להתחתן לפני ספירת העומר ולא היה רלוונטי סמוך מדי לפסח,

אז ככה יצא ואף אחד לא חשב להיפגע.

מן הסתם גם להם חשוב לפני החגים ואולי יש להן שיקולים שלהם לא לקבוע ביולי. מה גם שבטח יש פחות תאריכים פנויים ואולי לא מסתדר בגלל מגוון סיבות,

החתן והכלה לא צריכים להלחיץ את עצמם בגלל שלך לא מסתדר.

זה יפה שאת אוהבת את הכלה, וכדאי לנתב את האהבה הזאת לתמיכה ועזרה, ולא לביקורתיות כי גם ככה התקופה הזאת קשה.

זה יפה שאת חושבת שבתור אמא וחמות תתחשבי בתאריכים של הילדים והכלות והחתנים שלך, הלוואי ויסתדר לך.

(אנחנו לבינתיים לא מצליחים לקבוע שבתות שמתאימות לכולם אבל הלוואי ולך כן ילך..)

שיהיה רק בשמחות!

ועוד כשזה אחות אז בכלל

איפה הקשר המשפחתי? הרצון שהיא תגיע וזה לא יהיה לחוץ?

מעדיפה לדחות ושאחותי תגיע והכל יהיה בסדר יותר

ברור שאין לדעת

אבל לפחות לעשות מאמץ 

אבל את באה ממשפחה דתית במקור?

כל ההוויה של חתונה דתית היא שונה מחתונה של חילונים/ מסורתיים.

דתיים ממהרים להתחתן מהרגע שסוגרים אירוסין במטרה לצמצם כמה שיותר את המתח שבין החתן והכלה ובין המשפחות.

תקופת ההכנות היא תקופה לא פשוטה ככה שעם כל האהבה לאחות, וכל הרצון שהיא תהיה בחתונה, יש דברים חשובים יותר.

אני באופן אישי הייתי בחתונה של אחותי חודש אחרי לידה, והחתונה התחילה בשעתיים איחור.

בעצם יצאתי עוד לפני החופה.

מניחה שאחותי התבאסה, אבל בסדר העדיפויות של אחותי הכלה היה לא לריב עם החתן על ההתנהלות של להתחיל באיחור מופגן, מאשר שאחותה תהיה בחופה.

(ומן הסתם יש הבדל אם יש לך אחות אחת או שתיים, לעומת משפחות של 6-7 אחים ואחיות, שאם אחד לא נמצא זה מבאס אבל לא סוף העולם)

אגב בחתונה שלי אחיין שלי נפל באותו יום וגיסי היה איתו במיון כל הערב, לא שמתי לב שהגיס לא נמצא עד שאמרו לי בשעה מאוחרת של הערב.

כנראה שאם זה היה אח כן הייתי שמה לב, אבל במצבים כאלה הגיוני שהאח/ אחות יעשו מאמץ להגיע והגיס/ גיסה לא, וזה בסדר.

יותר מזה, סבתא שלי לא הייתה וגם איכשהו לא שמתי לב (ידעתי שאמורים להביא אותה מאוחר לקצת זמן כי הייתה מאוד מבוגרת, אבל אח"כ לא שמתי לב שבעצם לא הביאו אותה, וזאת סבתא שלי!! אבל ככה זה בחתונה, זה הלם והכל עובר מהר, לא שמים לב מי לא הגיע, כמובן רוצים מראש שכן יגיעו)

אני חושבת שזה פשוט מנטליות

וכפי שכתבתי באחת התגובות זה מרקע שיש שם הרבה חוסר התחשבות סהמון דברים ולמדתי לחיות עם זה בתור כלה אבל בסדר

מותר לי גם לחשוב אחרת

פשוט מי שלא בא ממשפחה דתית במקור אלא יותר מסורתית, פחות יבין את הקונפליקט.

אם את מבינה את הקונפליקט וסוברת אחרת, זו זכותך כמובן.

לק"י

גם לאלו ששומרים נגיעה.

ויש כאלה ששמים לב שהאנשים הקרובים אליהם היו. אני הייתי מקורקעת בחתונה (יחסית לפחות).

פותחת שרשור

כאילו ברור שיש גם כאלה

מצד שני, זה לא המצב פה כנראה .

של החתן/כלה (את בעצם גיסה ממה שאני מבינה)

ומכירה סיפורים של קרובים מדרגה ראשונה שלא היו בחתונה בגלל זה

אני לא רואה סיבה להתחשב בגיסה שצריכה ללדת

מבחינתי, הזוג קודם להכל. אם כולם יוכלו לבוא מעולה ואם לא אז לא נורא, מבינה שיש אילוצים (לא רק לידה).

אולי אולי אם הלידה הייתה ביום ספציפי אז לנסות להתחשב אבל לידה זה דבר כל כך לא צפוי שלא רואה טעם לקחת את זה כחלק מהשיקולים....

לק"י

אני לא חושבת שהייתי קובעת חתונה צמוד לתל"מ של אחות או גיסה. למרות שאי אפשר לדעת מתי תהיה הלידה כמובן, אבל לפחות משתדלת.

אבל מבינה שבמשפחות גדולות עם כמה הריוניות זו יותר בעיה.

אבל תורידי מעצמך את הלחץ. אם תלדי צמוד לתאריך, אז לא תהיי בחתונה. יקבלו את זה בהבנה.

מקסימום אולי תשתתפי בשבע ברכות, אם יהיה קרוב ותרגישי טוב.

(אגב, אני לא הייתי בחתונה של גיסי, כי בדיוק חליתי בקורונה. אבל האמת שהרגשתי גרוע+ אמצע הריון+ חתונה רחוקה, כך שאפילו לא הצטערתי שנאלצתי להשאר בבית).

יצא לי כבר להיות בחתונה של גיסי בשבוע 38

וגיסתי לא הגיע לחתונה אחרת כי ילדה שבוע לפני

את יכולה ללדת בטווח של יותר מחודש.. לא דוחים חתונה בגלל זה 

גם במשפחות שלנו אין התחשבות בזה..

אחי התחתן כשהייתי בשבוע 38.. כן התבאסתי קצת שלא אהיה במיטבי אבל זה פשוט לא שיקול אם לקבוע את החתונה שם או לא..

גם במשפחה של בעלי היו כמה חתונות סמוכות ללידות(של בנות דווקא ולא של כלות.. לא מהחלטה סתם ככה זה יצא) וזה לא היה שיקול אם לקיים את החתונה בתקופה הזו

גם דודה שלי(אחות של אמא שלי) הגיעה לחתונה של אמא שלי עם תינוק בן 4 ימים..

מבאס, כן

זה גם מאתגר למצוא שמלה כשאת לא יודעת אם תהיי לפני או אחרי לידה..

אבל אם זה מסתדר לחתן כלה וההורים, אז זה התאריך ושאר המשפחה שיסתדרו לפי זה.. אין מה לעשות.

אצלנו מתחשבים.

נגיד אח שלי כשתיכננו חתונה רצו לקבוע תאריך בדיוק במשוער שלי

היה לי נורא אכפת ולחצתי מאוד ודחו את החתונה בחודש ושבוע.

בפועל החתונה היתה 4 שבועות אחרי הלידה שלי.

כלומר בתאריך המקורי הייתי שבוע וקצת לפני לידה, סוף סוף תשיעי כבדה עצבנית ועייפה.

בטוחה שלא הייתי מצליחה להשתתף בחתונה מכל הלב.

הראש שלי היה במקומות אחרים עם כ"כ הרבה טרדות חרדות וחששות מהלידה (ראשונה)

אני כמובן שמחתי מאוד שדחו אבל וואלה גיסתי הצעירה הכלה די התעצבנה.

היום  ממרחק של זמן אני באמת מבינה אותה.

לא בטוח שזה היה נכון ככה ללחוץ שיזיזו את החתונה.

אצלך אני חושבת שזה יותר מורכב.

כי אם מזיזים את החתונה כבר מתקרבים לחגים.

אצלנו נגיד משתדלים לא לעשות חתונה באלול

ותשרי זה רק חגים אז זה יוצא לזוז המון.

לא רק בגלל שזה מבאס

כי קשר בזמן ארוסין הוא לא ץמיד זורם בקלות

הארגונים יוצרים מתח.יש גם קושי רגשי ופחדים ולפעמים גם לא קל לשמור הלכות צניעות למשך זמן ארוך ומכולים גם להכנס ספקות ובלבולים וגם מתח בין המשפחות

שכמה שהזמן מתארך הסיכוי לבלגן גובר

וגם יש אילוצים של האולמות.

זה לא שכל התאריכים פנויים ורק צריך לבחור...

זה לגמרי כן להזיז, גם אם לא מתאריך ספציפי.

זה לא שיש יום אחד או שבוע אחד שבו הם לא יוכלו להתחתן, את מצפה שיתחשבו במשך תקופה ארוכה של לפחות חודשיים ויותר.

לדחות את החתונה בכמעט 3 חודשים, בגלל אחותי, ואחותו, שהיו צריכות ללדת בהפרש של 3 שבועות בתקופה שבה רצינו להתחתן, ואז כבר נכנסנו לעוד שניה פסח וספירת העומר.

וזה הכעיס אותי ממש, ועדיין מכעיס ומבאס כשאני נזכרת בזה.

מבינה את הבאסה שלך. אבל כשיש משפחה גדולה- אז באמת מישהי אחת ספציפית שלא תגיע- זה לא שיקול מספיק חשוב בשביל לדחות חתונה (אני משערת שלהקדים אי אפשר בגלל שלושת השבועות).

יכול להיות שמה שבאמת קשה לך, זה התחושה שלא מספיק מתרגשים ומתלהבים מההריון/לידה/תינוק שלך.

והחתונה זה עוד משהו שבו הם לכאורה לא מתרגשים מספיק. 

אבל אני חושבת שיש פה שני עניינים שונים, שחשוב לשים לב שלא מערבבים ביניהם. 

מגיע לך שיתלהבו ממך ומהבייבי, גם אם בוחרים לעשות את החתונה פחות או יותר סביב התל"מ.

דווקא לא אכפת לי שלא מתרגשים, אני רגילה ששם יולדים כל שנה (אנחנו החריגים שלא..)

פשוט זה נראה לי התחשבות בסיסית כי גדלתי במשפחה כ״כ אחרת וגם שם יש חוסר התחשבות בהמון דברים אחרים לכן זה מוסיף לי

לא משנה מה אני אוהבת  אותם ולמדתי שככה הם כמשפחה אבל כן רציתי להתיעץ ולראות אם באמת זה מקובל לא להתחשב.. לפי התגובות נראה לי הרוב פה בנות למשפחות ברוכות ילדים וזה עולם אחר לטוב ולרע 

אני נגיד לא מגיעה ממשפחה ברוכה בכלל

ועדיין סוברת אחרת

אני פשוט חושבת שונה..

נתתי את הדוגמה שלי וזה היה נכד ראשון בהחלט

וגם את הדוגמה של אמא שלי שהם 4 אחים ולא ילדו צפוף בכלל ועדיין דודה שלי הגיעה לחתונה עם תינוק בן 4 ימים..

וגם אצלה בחתונה אחותה היתה 4 ימים אחרי לידה...

מכירה את שתיכן אישית...

@טארקו חבל, הייתי שמחה להיות גיסתך 🩷

וזה לא היה קל לה..

אבל היו עוד המון שיקולים בבחירת מועד החתונה ולא יכולתי להתחשב רק בה...

ברור שזה היה לא נעים ולא כיף, אבל לפעמים יש אילוצים שלא תלויים בהורים, ואפילו לא בחתן ובכלה...

גם חתונה כשאת בתחילת תשיעי או פחות מחודש אחרי הלידה זה לא אטרקציה, אז את מצפה שהיא תדחה את החתונה לאחרי החגים?

אחותי הייתה בחופה שלי, וזהו בערך...

זה באסה

אבל כשאני התחתנתי גיסות שלי היו בהריון

ואני הייתי אחרי לידה בחתונה של גיסתי

וגיסה אחרת הייתה אחרי לידה בחתונה אחרת של המשפחה

ככה זה.. אין מה לעשות

דווקא בעיניי זה יפה שמבינים שאת תהיי אם תצליחי

אצלי הרגשתי שיש עלי לחץ להגיע גם אם אני אבוא מהבית חולים לשם וזה ממש עצבן אותי

(ילדה באותו יום בבוקר, חתמה ויתור על האשפוז)

וזה אחות, לא גיסה!

יש באמת כל כך הרבה שיקולים לחתונה..

אני גם לא 'התחשבתי' בגיסתי אבל היא גם אמרה לי בפירוש שללידה יש טווח של חודש והיא לא מצפה שחודש אני לא אקבע חתונה..

בסוף ילדה שבועיים לפני ובאה לחתונה (בלי התינוק) והערכתי אותה מאד על זה כי הייתי לגמרי מבינה אם הייתה נשארת בבית

אחותי ניסתה להתחשב בי וקבעו את החתונה שלה בתחילת תשיעי שלי (היו אילוצים שמנעו לקבוע מוקדם יותר).

בפועל יצאתי מהחתונה לחדר לידה וילדתי באותו לילה

אחותי היתה בסוף היריון שלישי, שתי הלידות הראשונות שלה היו בשבוע 37-38 אזז קבענוו את החתונה לשבוע אחרי התל"מ. מפה לשם היא ילדה יומיים לפני, והשתחררה מבית החולים ישר לחתונה (ואחרי החופה הלכה עם התינוקת הביתה, גיסי נשאר עם הגדולים).

התינוקת קיבלה את שמה בשבת חתן שלנו.

אחות אחרת קבעה תאריך לחתונה בתל"מ של גיסתה המיועדת (אשתו של אח של החתן). לידה ראשונה.

היא ילדה מוקדם והגיעה לחתונה עם תינוקת בת חודש...

מבינה שאת מרגישה פגועה, בהחלט ייתכן שגם אני הייתי מרגישה כך,

אבל במיוחד במשפחה גדולה( ולא רק! ) אי אפשר להתחשב בזה, זה סוגר איזה חודש, זה לא הגיוני. 

לפני חודש גיסי התחתן, יומיים לפני התאריך המשוער שלי.

לרגע לא חשבתי שצריך להתחשב בי. כי בעיניי זוג לא אמור להזיז בחודש את החתונה כדי שהגיסה תהייה (גם לא אחות..)

ידעתי שאולי אהיה ואולי לא יהיה, ואין לזה שום קשר אם אוהבים אותי או אכפת ממני...

יכול להיות שאצלך זה יושב על המקום הזה, שאולי את "נחשבת" או "אהובה" פחות במשפחה... 

ואז שם הפתרון..

בשמחות!!!

שסליחה, אבל זה לא אמור להיות שיקול בעיניי

פשוט ככה

בטח לא בחתונות של צעירים ששומרים נגיעה

החתונה היא טקס שמאפשר לכלה ולחתן לחיות יחד, לא משו בשביל המשפחה

ולכן, הם ורק הם קובעים

סליחה אם זה נכתב חותך, אבל בסהכ זה באמת ככה

את מהממת שמאוד חשוב לך להגיע, אבל זה לא סובב סביבך

❤️

לא אמרתי שזה סובב סביבי

זה עניין אחר

האדישות שכאילו אוקי לא נורא אם לא תגיעי

בעיני זה הזוי

אבל ברור שבסוף מה שטוב להם 

זה כיף שיש תחושה שחשוב שכולם יהיו ולכידות משפחתית סביב חתונה.

אבל אני חושבת שמה שחמותך עושה הכי נכון ובריא.

אצלנו המשפחות יותר קטנות ממה שאת מתארת ויש רצון שכל המשפחה תהיה.

גיסתי מתחתנת ב"ה, ואני בהריון. מבחינתי היה לי ברור שהם לא צריכים להתחשב בנו ושיקבעו תאריך שנוח להם, אבל כן שאם חשוב להם שנהיה (משפחה קטנה וזה משמעותי, במיוחד שמשפחת החתן גדולה יחסית) אז הם צריכים להתחשב בתאריך. הם אכן התחשבו, וגם לי זה כיף. מצד שני, נעשה מאמצים רציניים לנכוח באירועים משפחתיים שלהם כי המשפחה קומפקטית וזה משמעותי שנהיה, גם כשלא נוח לנו. (אנחנו גם רוצים לנכוח, ב"ה. הקשרים טובים).

במצב כמו שאת מתארת, אני לא רואה את מה שחמותך אמרה כאדישות אלא כהתחשבות, ולדעתי יש מה להעריך בזה (שהיא לא מצפה שתצאי מגדרך כדי להיות בחתונה כשלא נוח לך, בסוף הריון או אחרי לידה).

שיהיה מזל טוב ובשמחות בע"ה😍

אחותי הזיזה את החתונה שלה בחודש בשביל שאשתתף בה.

מצד שני, אצלנו רק בנים ואנחנו רק 2 אחיות קרובות מן הסתם שנרצה להשתתף בחתונה אחת של השניה.

לא יודעת אם היא הייתה מתחשבת בגיסות

אחי התחתן יומים אחרי התאריך המשוער שלי, ואני בדרך כלל יולדת אחרי התאריך. בסופו של דבר ילדתי 10 ימיפ אחרי התאריך והספקתי את החתונה ושבת חתן.

מהצד השני הם גם 4 ילדים וגיסי התחתן יום אחרי הברית של הבן שלי, והיתה במשפחה כבר ברית של אחד הנכדים יום למחרת החתונה של גיס אחר שלי.

אנחנו לא באים ממשפחות גדולות במקור( ב"ה הגדלנו אותן). וכל נכד/ ברית / חתונה הם אירוע משמעותי, ועדין לא התחשבו בתאריכי לידות כשקבעו חתונות.

כי זה אומר לדחות חתונה בערך בחודש, וכשזוג רוצה להתחתן, זה מבאס.

אני הגעתי לחתונה של גיסי עם תינןק בן 9 ימים, אמא שלי שמרה עליו רוב הזמן בחדר צדדי, לא רקדתי והלכתי להניק אותו שם חלק מהחתונה, לא היתה לי ציפיה שידחו בגללי.

האמת שכשאחי התחתן קצת התאכזבתי שלא התחשב בי בכלל. אבל הבנתי , בסוף ב"ה הספקתי להיות בחתונה לפני הלידה. 

אני מבינה את הקושי לקבל את המצב מנקודת המבט שלך.

אבל אני ראיתי לא פעם מצבים שכן, לא ניתן להתחשב בתאריכים לשמחות בגלל משהי שצריכה ללדת וזה מתקבל בהבנה תמיד.. החיים הם דינמיים ועוד יהיו רגעים שתביני שאין לך שליטה במציאות בטח לא על דברים כאלה...

וזה לא עושה אותך לא בסדר

אני שמחה שלא דחינו, זאת אפילו לא הייתה אופציה.

לא יכולה לפרט יותר מידי כי אאוטינג, אבל יצא לנו סיפור די לא שגרתי בהקשר הזה

ותוך כדי הכסא כלה יצאה ללדת, הודיעו שילדה תוך כדי הריקודים..

אי אפשר להתחשב בכולם

כדי לקבוע את התאריך שלנו היה כל כך הרבה שיקולים וכל כך הרבה דרישות שאם הייתי צריכה להתחשב בעוד אנשים זה היה קשוח מאוד.

התחשבנו בנו, ובהורים שלנו. זהו.

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)

אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.

בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.

אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡

לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..

ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס

לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

ובמיוחד שאתם לא בבית, לשמור על הכבוד שלו מבחינת עצמאות וקבלת החלטות ואיך הוא מרגיש, מאשר איך הוא נראה.

מבחינת הילדים לשבת לידם עד שנרדמים זה מינימום לדעתי.

במלחמה הקודמת ישנתי איתם בממד,

הפעם לא ישנה איתם כל הלילה אבל כן מרדימה ובאה מיד עם תחילת אזעקה. (גם יש לי בת 12 שישנה עם הקטנים אז זה נותן להם יותר ביטחון)

אם היו מתעקשים שאשן איתם לא הייתי חושבת פעמיים.

לגבי בת ה10 במהלך היום- זה כן נשמע קצת חריג (מחוץ לבית זה לגמרי לגיטימי. אבל בתוך הבית הייתי חושבת שבגיל שלה היא אמורה להיות מסוגלת לשחרר)

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לגרום לה לחוש יותר בטוחה באופן הדרגתי.

לדוגמה: לתת לה משימות ברורות

לתת לה שליטה בתחושת הזמן (יש לה שעון) למדוד כמה זמן לוקח מנקודה מסויימת בבית עד לממד.

להסביר לה על התראה מקדימה ולקחת אחריות מלאה שלכם שאתם תגידו לה מתי מתקבלת התראה.

(למשל בת ה8 שלי התקלחה בקומה למעלה, ואז יצאה בבהלה היא חשבה ששמעה את ההודעה המקדימה ונלחצה מאוד. אז את זה אפשר למנוע. לתת לה לשחרר כי האחריות שהיא תדע על ההתראה היא של המבוגרים)

מקלחת אפשר לקלח אותה בבגד ים, פחות התמודדות לא מחייבת. וגם לא חייב כל יום.

יש פעילויות מפחיתות חרדה ודריכות, תחפשי יש כל מיני רשימות שרצות..

אבל באמת שהכי טוב להירשם להדרכה מסודרת.

יש מטעם העיריות, משרד החינוך ומרכזי חוסן.

ואפשר להתקשר ליועצת של ביה"ס. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור ולהנחות אתכם לגבי תוכנית פעולה.

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות

תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...

אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.

בהצלחה ♥️

שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.

הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים 

תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.

שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר

יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.

תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!

ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה! 

תודה שהילדה ממש סבבה עם האזעקות ומבקשת שנלך למקלט גם כשאין אזעקה🤭

התחברנו לשכנים ויש לה שם משחקים.

תודה שהיה לבעלי פורים משמעותי ושמח

תודה בורא עולם על תוספת מתוקה למשפחה שנייה לפני המלחמה.

תודה שהצלחנו להשתחרר שניה לפני שבת ולא נתקעתי בבי"ח לבד עם אזעקות ותינוקת שרק נולדה.

בטח מאתגר להיות במלחמה מיד אחרי הלידה.

מהמם שאת רואה את הצד הטוב של הדברים...

1.שלא היתה אזעקה כשנסעתי בלילה מחוץ לעיר

2. שהלילה היה פה שקט ובאופן יותר שמיימי גם התינוקת ישנה טוב וסוף סוף יכלתי להשלים שינה

3. שבעלי בחופש מהעבודה שזה נססס ועוזר לי ממש.

ותודה על כל יום שעוד לא הוקפץ למילואים..מנסה להכין את עצמי נפשית לזה ולא מצליחה.

4. שהספקתי לצאת עם בעלי למסעדה רגע לפני שהכל התחיל

5. האמת מלאא.. אבל אעצור כאן