מכרה שלי סיפרה שהיא משאירה את הילדים שלה לבד והולכת לישון. הם בני 4 ו3
כמה פעמים פתחו לעצמם את הדלת מהנעילה ויצאו לשוטט במושב למרחקים ארוכים עד שנמצאו (ועשו זאת גם בבתים אחרים)
אבל גם אם לא היו המקרים האלה, אני דרמטית שאני חושבת להשאיר את בן ה3 שלי לבד עם עצמו? ישר הולכת רחוק מה יקרה אם ייגע בפלטה הלוהטת מה יקרה אם יחליט לשחק עם מטבע ומה יקרה אם יבוא לו לחרב לי את כל הבית למרות שזה מעולם לא קרה
מה אומרות? זה דרמטי מדי?
ממש ממש ממש לא בגיל הזה
גם אם האמא ישנה בחדר.
אין סוף דברים יכולים לקרות
הסיכוי נמוך אבל יש סיכויים שלא לוקחים
השארתי את הגדולה בסביבות גיל שלוש וחצי.
בשבתות כשהייתי ישנה בצהריים.
הייתי מביאה לה שקית עם משחקים סופרים שתהיה לה תעסוקה, ולפעמים גם איזה חטיף.
אם היה צורך, היא יכלה לבוא אלי לחדר.
אני חושבת שזה תלוי בילד.
ידעתי שאין מצב שהבת שלי תצא לבד מהבית ותסתובב בחוץ.
אני חושבת שגם השני היה נשאר לפעמים בגיל הזה, כשהגדולה היתה הולכת עם בעלי לתפילה.
לק"י
להשאיר אותו לבד בבית, ולישון בחדר, זה עלול להיות מסוכן.
בגיל 4 תלוי בילד.
אבל אם יוצאים לבד מהבית, אז אין פה שאלה. זה מסוכן.
אני ובעלי הלכנו לישון בשבת בצהריים, הקטן ישן, הגדול משחק עם עצמו, אני מבחינתי גם לא הייתי נועלת, בעלי כן נעל את הבית.
הסכנה בזה הייתה שהוא גם נרדם לשנ"צ כשכולם ישנו, וזה אסון כי זה הורס את כל הערב 😅
עשינו את זה כמה שבתות כבר, עובד נהדר. משאירה לו נשנוש, כוס מים, הוא מעיר אותי פעם בעשרים דקות חצי שעה אם הוא צריך משהו, אבל לא עושה דברים מסוכנים בכלל.
לק"י
גם לנו יש גדולים, אז הם יכולים לשים עליו עין.
(למרות שבדרך כלל אני ישנה כשהוא ישן)
הגדול שלי בן קצת יותר משלוש וחצי והוא נשאר ער לבד כשכולנו ישנים. (או שבטעות הגבת לי והתכוונת להגיב למישהו אחר?)
לק"י
וממליצה לך לנעול.
הבן הגדול שלי בגיל שנה וחצי יצא לבד מהבית והגיע לכביש (וגרנו בקומה שניה). ולקח לי זמן להבין שהוא יצא (הייתי בשירותים).
אז עדיף לנעול ולדעת שהם לא החליטו ללכת לטייל🤦♀️
בלי להגיע לידית הייתי מוצאת את הבת שלי (שנה וארבע) כל בוקר לפני המעון מטיילת לבד בחוץ.
השרשור חידד אצלי את התובנה שממש חשוב לוודא שהדלת סגורה שלא תוכל לצאת לבד😅
המבחן הוא שהילדים עשו משהו והיא לא יודעת על זה.
אפשר לישון בספה, שינה לא עמוקה.
וישנה
אבל
א. היא פחדנית ואין סיכוי שתצא מהבית
ב. אני לידה. ז"א או שאני ישנה על הספה, או שהיא משחקת לידי בחדר
ג. זה רק תיאורטית כי עבד פעמיים שלוש אולי.. היא לא באמת נותנת לי לישון😂
אני בגיל כזה מנמנמת לידם כך שאני שומעת אם קורה משהו
עם ילד שובב אז רק בעיניים פקוחות 😉
כשיש גדולים יותר אז יכולה להשאיר עם גדול שיעיר אותנו אם משהו משתבש .
אין מצב להשאיר לבד אם יש סיכוי שילכו מהבית או יעשו דברים מסוכנים
ועדיין לקחת בחשבון בלאגן ושטויות. זה חלק מהמחיר
לא ישנה חזק ומתעוררת אם יש בעיה
בחיים הילדים שלי לא חלמו לצאת מהבית לבד..לא באופי שלהם האמת..והדלת נעולה הם לא יכולים לפתוח בלי מפתח.
היתי נותנת להם תעסוקה ומשהו לנשנש
לא מכירה בגיל הזה התנהגות שובבה ומסוכנת..
בגילאי שנתיים זה סיפור אחר
וכשהגדולה שלי היתה בת 4 כבר היו לה 3 קטנים מתחתיה ככה שזה מעולם לא ממש קרה🫢😉
נגיד הבן שלי בן 3.5 ילד מאוד ממושמע ועם גבולות.
בחיים לא יצא מהבית ללא רשות, לא יורד לכביש בחוסר זהירות
ובכללי אם אנחנו אומרים לו על משהו שהוא מסוכן הוא מאוד מפחד ממנו (מיחם, פלטה, כביש וכדו')
מבחינת זהירות אין לי שום בעיה להשאיר אותו בסלון לשחק וללכת לנוח בחדר (עם דלת פתוחה שאשמע מה קורה)
זה לא יעיל כי כל דקה הוא יבוא אלי וירצה משהו אחר ויתחנן שאני אקום אז זה לא קורה בפועל.
פעם אחת אחיינית שלי באותו גיל הגיעה והם שיחקו יחד בחדר והלכו לנוח וזה עבד מעולה.
רק כל 20 דקות העירו אותנו כל פעם על משהו אחר.
ברור שלא אסגור את עצמי לשעתיים בחדר...
אבל לישון על הספה והילדים משחקים בבית נשמע לי לגיטימי. או ללכת לשרותים. או לסדר חדר אחד והם בחדר אחר.
כן נראה לי בסיסי לדאוג שהדלת תנעל כמו שצריך ולא יוכלו לפתוח. וכן לסגור חדרים שיש בהם משהו בעייתי ומסוכן.
אבל אפשר להתנהל בבית רגיל
אני לא משאירה לבד בבית, אצלי הגדול בן 4.
ברעיון, אין לי בעיה לישון עם דלת פתוחה בחדר שלי והגדול משחק בסלון אבל עם שני תנאים:
1. ששלושת הקטנים ישנים
2. שהוא יסכים חח
אין סיכוי שהוא יתן לי לישון בחדר יותר מדקה וחצי.
בסלון לפעמים מנמנמת לידם כשהם משחקים (וכל חמש דקות הם בודקים שיש לי עדיין דופק) ואז גם מתעוררת במקהר הצורך.
כמובן שהדלת נעולה והמפתח מורם.
היינו אצל חמי וחמותי השבת וגיסתי אחות של בעלי צרחה על הבן שלי ואיימה לשבור לו את העצמות
אם ימשיך לריב עם הילד שלה.מול כולם.
צרחות שבחיים לא שמעתי
לא אנושיות ממש
אני עוד מתאוששת מזה
הבן שלי רעד מפחד וזה היה מול כל המשפחה
עניתי לה בקול רם מאוד שאני לא מוכנה שתדברי ככה לבן שלי. ושנשבר לי
כי כל שני וחמישי מישהי מרשה לעצמה כאן לחנך בצעקות רמות ילד של מישהו אחר
וזה אחרי שהבן שלה לא הפסיק להרביץ לבן שלי וזה היה הדדי לחלוטין ביניהם המריבה
וכמובן שחזרו להיות חברים הכי טובים אחרי חמש דקות
והיא התחילה להתפוצץ עליי, מול כולם
פשוט קמתי ויצאתי מהבית
והילדים שלי סיפרו לי שהיא דיברה עליי מגעיל מולם מול בעלי מול כל המשפחה כמובן
אני מרגישה מעולה עם עצמי שעניתי לה
אני שותקת מלא בדרך כלל
והמשפחה של האיש עם פה ג'ורה ענק ומרשים לעצמם מה שבא להם תמיד
ואם חלילה את מעירה הם מתעצבנים ועושים עלייך איקס
בעלי מהטיפוסים השתקנים וכעס עליי שעניתי
ולא נתתי לגל לעבור.,., אני כועסת עליו שבכלל חושב ככה,אם אני לא אגן על הבן שלי
מי יגן עליו בחיים האלו?
זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.
משפחה זה עסק מורכב לפעמים,
ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗
מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.
מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.
ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).
וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.
הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.
אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.
ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.
לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.
לפותחת,
אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור
חוויה לא פשוטה בכלל
איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.
אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.
לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.
ולפתור את הבעיה עם הבעל
מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?
ממש לא נעים...
וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים
מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו
הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה
זה לא הזוי????????
היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד
אבל אני כועסת
מאוד
הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם
והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה
שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..
אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה
אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:
אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.
לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד
היא לא ממש נורמלית
זה לא אומר שצריך לספוג
זה אומר שצריך להתרחק
גם אם זה אומר לא להתארח שם
הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה
אפשר לרחם עליהם …
בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש
והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?
זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה
וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.
ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן
ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.
לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.
ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.
ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.
לגבי סכרת הריון-
ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.
זה קשור לשילייה.
לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.
ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.
להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
גם אני שנים עשיתי הפסק ראשון ושביעי בדיקה אחת בגלל פצעים
ותמיד הרב נתן לי היתר גורף קדימה
רק שמע שפעם היה בעיה
או שאחרי לידה כאב לי והיה פצע, ישר אמר שלפחות שנה קדימה לעשות את המינימום שצריך.
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.
מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.
לא ראיתי משהו חריג לגיל 6
זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי
די מלחיץ אותי,
שבוע 19 ובכללי מאד עייפה רב הזמן
מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..
אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.
היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.
או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.
אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.
וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.
אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).
בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.
מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.
כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.
אז יש מתוקי בם כמעט שנה וחצי
הוא פוצע אותי בשיניים בזמן ההנקה. זה לא נשיכה, פשוט נהיה פצע.
יש לי פצע ממש כואב בצד אחד שלא מאפשר להניק
ופתאום ראיתי שהתחיל משהו בצד השני גם..
ההנקה היא יותר לצורך הרגשי, לפני השינה, להוריד את העוררות ולהירגע...
רציתי נורא להמשיך, יש דרך שהוא יפסיק לפצוע אותי?
כרגע אני לא יכולה להניק כי יש בצד אחד פצע ולא רוצה ךהניק כק מצד אחד בגלל חשש מחוסר סימטריה
גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע
אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה
שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?
ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?
ביות חלקי
החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר
ובצהריים איזה שעתיים
את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה
לפני 8 חודשים
יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי
אבל חדרים ממש יפים
הצוות, תלוי מחלקה
ממש תלוי על מי את נופלת
ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש
