1. לא רק חשוב, קריטי. זה בסיס להתפתחות של תינוק

2. כן. חשוב לי שיישן במיטה נורמלית, ושבמהלך היום יהיה במשטח פעילות ובקשר עם המטפלת.

3. לפני או אחרי ארוחה. כל שלוש שעות בערך

4. אם ישנים בלול והיא עדיין בסביבה - לא מפריע לי (למשל לקפל כביסה לידם). אם הם ערים, כן, זה מפריע לי.

5. מידי פעם לא מפריע לי, אבל לא שזה מה שהיא תעשה כל הזמן שהיא איתם.

6. מעדיפה שתחזיק אותו, במיוחד אם זה רק ארבעה תינוקות.

7. אם אני שולחת למטפלת, אני מצפה שהוא יקבל טיפול, חום, אהבה. ולא שהוא יהיה שם על הדרך בשביל להכניס לה כסף. זו עבודה לכל דבר ועניין, ואני מצפה שהיא תתמסר לזה. היא לא עושה לי טובה, אני משלמת על זה וזה התפקיד שלה.

במקום לענות בעצמי, פשוט מצטרפת לתשובה של @תקומה אחד לאחד...

1. ברור שחשוב. אפילו חשוב יותר מהטכני, לפחות ביחס לחיתולים

2. ברור שיפריע, אמורים להיות בזמן בטן כשמתאפשר... ולעודד את זה...

3. זה תלוי בילד וברגישות העור שלו שם.

4. לא יפריע. אבל קשה לי לדמייין שזה מתאפשר בגיל הזה ועם עידוד מסויים לזמן בטן...

5. אם הילד רגוע, פלוס לא מציץ למסך - אפשר.

6. תלוי בגיל ובשלב ובצורך של הילד. יש מי שרוצה ויש מי שלא

ברור שאנחנו כאמהות נרצה את ההכי טוב לילדים שלנו.

ובכל השאלות שכתבת יש רק תשובה אחת.

אז נראה לי שלא יהיה לך כ"כ גיוון בתשובות.

השאלה היא אם את כמטפלת מסוגלת לתת את כל המכלול הזה.

גם אני כאמא שמאוד רוצה תמיד לחייך לילדים שלי לנשק ולחבק ואף פעם לא להיות לידם עם טלפון

אני מבינה שזה לא מציאותי עבורי. אז אני מנסה ומשתדלת ובדר"כ מצליחה ולפעמים לא.

וזה בסדר גמור.

אני חושבת שהשאלה שלך צריכה להיות מה *הכי* חשוב לך שהמטפלת תעשה עם התינוק שלך.

ואז להגיע רשימת אפשרויות.

במענה לשאלות שלך.

מאוד חשוב שהמטפלת תאהב את הילד, תחייך אלך, תחבק ותפגין אהבה

לי מאוד אכפת שתינוקות כל היום בעגלה ואני ממש רוצה לדעת שהילד שלי בדר"כ על הרצפה ויש לו משחקים מעניינים

באופן כללי צריכה להחליף טיטול לפחות פעמיים במהלך היום ובשביל הנראות כדאי שפעם אחת תהיה לפני שההורים מגיעים.

אבל בשבילי כל עוד לילד אין רגישות והוא כמובן לא חוזר עם טיטול מסריח זה פחות קריטי.

לא אכפת לי שתעשה דברים בבית אבל עיקר הקשב שלך צריך להיות לילדים וכמובן כמובן לא להשאיר אותם לבד.

כן, יפריע לי אם היא עם הטלפון כל הזמן במקום להתייחס לילדים.

וכן עדיף מאוד לתת לתינוק לאכול כשמחזיקים אותו אבל נראה לי זו דרישה ברמה ממש גבוהה למטפלת. לפחות לתינוק גדול שיודע להחזיק את הבקבוק.

אבל אני אחזיר את השאלות אליך

למה את רוצה להיות מטפלת?

תינוק שמחייך אליך, גורם לך לחייך אליו חזרה?

להוציא חיוך מתינוק גורם לך לסיפוק?

כשאת רואה תינוק בעגלה- זה עושה לך חשק להרים אותו? לפנק אותו?

את נהנת לטפל ולדאוג לתינוק? או שזה מטלה שצריך לעשות

את אוהבת ילדים שהם לא שלך?

אז אל תעשי

בשבילך

לטפל בתינוקות זה סיזיפי ואם את לא אוהבת עת זה

אז לא...

את יכולה לטפל בתינוקות במעון.. יש הפסקות, עבודה בצוות, תחזוק של המרחב לא רק באחריותך...

או פשוט עבודה אחרת.. 

1. לא חייבת לנשק או לשחק במשמעות של לשבת על הרצפה לבנות מגדל.

כן חייבת לחייך, לאהוב, להרים כשצריך, לפטפט או לקשקש תוך כדי הטיפול או סתם.

2. מאוד!

3. פעמיים ביום, לפני שנת צהריים (או באמצע היום לתינוקות שישנים יותר), וקצת לפני סוף היום. זה בערך מה שמקובל.

4. כשישנים - לא מפריע, בתנאי שהיא באותו אזור (לא בקומה אחרת, ולא שהילדים בחדר עם דלת סגורה). בשאר הזמן - אם זה בקטנה זה לא מפריע, אבל לא שתתחיל עכשיו להרים ארוחה או שטיפה, בטח שלא דברים של ניקיון עם חומרי ניקוי חריפים, או להדליק תנור שזה מסוכן וכאלו. לחמם אוכל, להעביר כביסה למייבש, אפילו לקפל כביסה בסלון לידם - זה סביר אם הם רגועים. (אני לא מצליחה לעשות את עבודות הבית עם תינוק אחד, איך אפשר עם 4?)

5. אם זה כל היום - יפריע ואשתוק. אם זה פה ושם, לא תוך כדי שמאכילה, אז צריך לדבר אל הילד ולהסתכל עליו, אלא כשהם רגועים - זה סביר.

6. אפשר בעגלה. הבעיה היא שיש מטפלות שזה גורם להן לא להאכיל את הילדון מוצקים, כי הכי קל לתת לו בקבוק והוא אוכל לבד.

7. שהסביבה תהיה מותאמת לתינוקות. בלי חפצים מסוכנים (חוטים, בלונים, סיכות, פיצוחים), רצפה נקיה, שער אם יש מדרגות, כסא/ות אוכל לתינוקות שזה הגיל, מזרן או לול לכל אחד, משחקים מותאמים עדיף עם תו תקן, או לפחות לא מסוכנים משום בחינה.

1-3 כן

4- לא אכפת לי

5- כן. כי צריך תשומת לב לוודא שהילדים בסדר. אלא אם כן כולם בסדר ואז זה בר שאלה 4

6. תלוי בילד עד כמה רגיל להחזיק לבד

7. בהצלחה

1. כן. תינוק מרגיש את הרגשות של המטפל כמה הוא באמת אוהב אותו. תינוק שיראו לו אהבה, גם יחזיר אהבה, ויהיה יותר שמח ונינוח.

2. יפריע מאוד! מבחינתי לא צריך להיות בכלל עגלה בתוך הבית של המטפלת. ילד צריך לנוע בשביל להתפתח. עגלה נועדה לטיול בחוץ ושינה במקרה של אילוץ כמו יציאה מחוץ לבית. (לא מדברת על תינוק בן 3 חודשים שעדיין בעגלת אמבטיה, וישן שם גם)

3. אני בבית מחליפה לפי צורך.  אם לא מלוכלך, אז בודקת מידי פעם שמלא. אפשר לסגל זמנים קבועים.

4. בתנאי שהיא ממשיכה להשגיח עליהם וכל הסביבה בטוחה לחלוטין עבורם.  ובתנאי שכל משחקת איתם חלק מהזמן- מדברת איתם, שרה להם שירים, מספרת להם סיפור (מילים ראשונות וכו) וכו.

5. אם זה לא כל הזמן אז מבינה את זה. גם לא זה לא אידאל.

6. אצלנו במעון משכיבים על הרצפה עם ראש על כרית, מי שיודע להחזיק בעצמו. ואהמטפלת ביניהם.

7. לעקוב אחרי התנהגויות חשודות. ולא לטייח!!! לא אומרת להתלונן כל הזמן, אבל אם זה ילד שקשה לו עניין מסוים או מתנהג שונה משאר הילדים אז כדאי שהורים ידעו מזה ולא להגיד רק הוא מתוק וחמוד והכל בסדר והוא בכה טיפה אבל נרגע מהר. כי לפעמים זה הבסיס לקשיים שמגלים בהמשך ואם ההורים לא יודעים איך הילד מתפקד במצבים שונים אז חסר להם חלק מהתמונה.

1. כן, ברור שתשחק ותחבק. זה הצורך הכי משמעותי בגיל הזה

2. כן, יפריע לי. זה מונע התפתחות

3. כל 3 שעות בערך ולפני איסוף

4. לא מפריע

5. כן. כשהם ישנים אפשר

6. בגיל הזה חייב שיחזיקו, זו סכנת חנק. התינוק עוד לא מסוגל להוציא אם משהו בעייתי בזרימה או שמספיק לו

7. חשוב לי לולים או מזרונים מסודרים, שלא ישנו בעגלה

באהבה שמחה אנרגיה ורצון

שלא תהיה מטפלת כי זה נוח (מה נוח בזה) או כי מתאים לה להישאר עם הילד שלה בבית.

חשוב שתהיה שם מרצונה, עם אנרגיה וחיוך והמון אהבה, ולא רק בשביל לטפל בצרכים הטכניים הבסיסיים ביותר.

לכל אחת יש את הסגנון שלה בסופו של דבר, אבל אהבה אמיתית לתינוקות ורצון אמיתי לעבוד בזה זה בסיס מאד מאד קריטי.

היחיד שהיה לי חשוב שהמטפלת תעבוד באהבה ולא במירמור

אם היא עובדת באהבה היא תחייך, תטפל ותעבוד לפי שיקול דעת מתאים

די מצחיקות התשובות פה

כאילו שהסכום שמשלמים למטפלת מאפשר לדרוש דרישות כאלה ואחרות

הציפייה של ההורה צריכה להיות מותאמת למציאות, ככל שהציפיות מנותקות מהמציאות (מנותקות לגמרי) המצב בשטח הולך ומחמיר כי יש פחות ופחות ביקוש למשרה הזו

אם אני משווה את השכר השעתי שלי והמאמץ שאני עושה בעבודה, לעומת מטפלת, אני מקבלת משוואה בלתי הגיונית בעליל.

שנה הבאה אני הולכת לשלם 3.5K לכן של 6 ילדים

זה יוצא 21k לחודש

כמובן שיש הוצאות ומיסים

אבל זה משכורת מכובדת מאוד למשרה מלאה

(אין ימי שישי)

אני לא אומרת שזה לא מקצוע קשה ושהיא לא משקיע

אבל זה בדיוק הסיבה שאני מוכנה לשלם את הסכום הזה

יש הרבה מקצועות דורשים שאני לא הייתי מוכנה להם כמו להיות אחות או מורה או מטפלת

וגם לא הייתי מוכנה לעבוד בנקיון וגם לא להיות עוסית

כי אני לא נהנת מזה- אז גם לא מכנה לשאת את ה'חסרונות' של המקצוע

אפאחת לא תהיה טובה בעבודה שהיא לא אוהבת

בטח לא שהיא דורשת אינטרקציה עם אנשים

3.5 זה נמוך

כי צריך לקחת מספיק תינוקות כדי להשתכר

אין שום דבר אופטימלי בטיפול ב6 תינוקות בו זמנית

מה את מנסה לטעון.

שאנחנו כהורים לא יכולים לקחת מטפלת?

שאנחנו כהורים צריכים לשלם יותר?

שאנחנו צריכים לשלוח את הילד שלנו שפשוט יבנה בקיר כל היום ולהגיד תודה?

בכנות, אני לא מבינה את הקו חשיבה שלך.

צריכים לשלם יותר

ואז מטפלות יוכלו לטפל בכמות הגיונית של ילדים

ואז הילדים יקבלו מענה יותר טוב

עד אז

לא לצפות ממטפלת לעשות דברים לא מציאותיים 

שבדיוק חושבים על לקנות דירה

שאחד ההורים סטודנט

שיש להם 2 קטנטנים

זו בדיוק האוכלוסיה שנאבקת בכל שקל. איך ישלמו יותר?

אני כן מסכימה איתך שהמטפלות במעון ובמשפחתונים עובדות קשה, אבל באמת, איך הורים ישלמו יותר?

אני בתחילת הדרך לא יכלתי לשלם יותר

בהמשך כששלחתי את הקטן שלי למטפלת העדפתי לשלם יותר אבל המטפלת המומלצת וזו שהתרשמתי ממנה היתה בזול עם הרבה ילדים

כנראה רוב ההורים לתינוקות לא יכולים לשלם יותר ולכן המצב ישאר על כנו

בגלל שהמטפלות עובדות מאד קשה בגלל שהשכר נמוך (או גם קשה וגם שכר נמוך)

אני לא מצפה מהן לעמוד ברשימת דרישות

אלא לעבוד מתוך אהבה ולהפעיל שיקול דעת בכל סיטואציה בהתאם למציאות

זה לא בא כהאשמה להורים שלא יכולים לשלם יותר מסיבותיהם שלהם, אז לא מבינה את התרעומת ככ, זה קו חשיבה הגיוני סהכ בעיניי

פחות ילדים - איכות טיפול ופניות גבוהים יותר, וגם משכורת בהתאם כדי שתהיה מי שמוכנה לקחת פחות ילדים

מצד שני, מבינה את העומס הכלכלי. אבל כל עוד אין מי שמוכנה לגבות סכום נמוך... פלונטר🤦

זה ידוע שזו בעיה במדינה,שחוק חינוך חובה הוא רק מגיל 3,  ולכן נוצר המצב הזה

הלוואי והיה מי שמרים את הכפפה ודואג לסטנדרטים ראויים

אז כנראה שהייתי צריכה לשלם לה לפחות 8-9 אם לא יותר כי זו באמת העבודה היחידה שלה.

אבל אני מדברת על מטפלת פרטית שלוקחת 5-6 ילדים, אז ברור מראש שהטיפול לא יהיה אופטימלי כמו מטפלת על ילד.

אבל אני חושבת שסה"כ זה כן הגיוני לדרוש שתהיה נעימה לילד, שלא תכלא אותו כל היום בעגלה ושתחליף לו טיטול פעמיים שלוש ביום?

לא ביקשתי שתשיר לו כל היום ותרקוד סביבו.

אם היא שמה אותו בעגלה לבהות באוויר ומשחקת בפלאפון אני אשלם לה כמו שאני משלמת לבייביסיטר שבאה לשמור על הבנות שלי כשהן ישנות.

3500 שח מ-6 הורים, זה יוצא שכר של 100+- שח לשעה.. זה די מכובד.

ואם זה מעט בשבילה- אז א' תמיד אפשר להעלות את המחיר, אם היא מספיק טובה הורים ימשיכו לשלוח אליה

ב' אולי היא לא בעבודה הנכונה. 

מה מצחיק אותך.

יש כאן נימה של זלזול.

אם אני בוחרת להשקיע את הכסף אצל מטלת פרטית, אני בציפייה שזו עבודה שלה, ולא התנדבות שלה.

אם זה לא משתלם לה, שתיקח יותר.

הסכומים שמשלמים אצלנו זה ממש לא סכומים שאפשר להגיד עליהם שזה לא דרישה הגיונית. ויש כל כך הרבה ביקוש שגם אם היו לוקחות יותר היו שולחים אליהם.

אז כן, אני משלמת ואני מצפה למשהו בתמורה. ולא אשלח למטפלת שלא תחייך לילד שלי, או תתייחס אליו.

כבר אעדיף להישאר איתו בבית

בכל עבודה אחרת הצפייה מהעובד היא פר ההשתכרות שלו, חוץ מתחום החינוך ובמיוחד החינוך לגיל הרך.

של 6 ילדים, הייתה מקבלת לשעה בערך 120₪.

השאלה האם הייתי מוכנה לעשות את העבודה הנ"ל עבור אותו שכר או גבוה יותר לא רלוונטית, כי אדם לפי דעתי צריך לעבוד במה שהוא טוב ומה שהוא אוהב.

אני אוהבת את הילדים שלי, אבל אין לי את הקסם שיש לנשים אחרות ביחס לילדים של אחרים.

ולכן לא אלך לעבוד במקצוע הזה, לא עבורי, ולא עבור הילדים. כי זה לא מתאים לי.

אבל אם הייתי אוהבת את זה? כן. הייתי עושה את העבודה הזו. בטח בשכר כזה שהוא בסדר גמור.

אבל השאלה ההפוכה, האם מטפלת הייתה מוכנה לעשות את העבודה שלי בשכר שלי? והתשובה היא לא. כי אנחנו אנשים שונים, עם מיומנויות שונות. ולכן ההשוואה לא רלוונטית.

אני יכולה להבין את מה שאת אומרת ביחס למעון. שם התנאים יותר קשוחים ופחות ניתנים לבחירה.

אבל מטפלת בבית? שהיא זו שקובעת את התשלום ואת תנאי העבודה?

אין שום סיבה שלא אשלם ואצפה לקבל תמורה ביחס לזה. כמו כל עבודה אחרת.

כמובן שהכל בצורה נעימה, זה שכתבתי משהו במענה לשאלות כאן לא אומר שאני מגיעה למטפלת עם נבוט בציפייה שהכל יתקיים מיד. אבל זה בהחלט מה שאני מצפה לו, ולא רואה שום סיבה לחשוב שזה מופרך עבור הילד שלי

לטפל ב6 ילדים זו עבודת פרך

זו השרדות

הגיוני שחלק מהדרישות יתפספסו באופן קבוע

גם אם הייתי מאוהבת בילדים לא הייתי שומרת על 6 בו זמנית

הסיבה שמטפלת לוקחת 6 היא כלכלית בלבד, כי כל תינוק לא משלם מספיק כסף כדי להתפרנס מטיפול בפחות ילדים.

יש מטפלות מעולות, שעושות את זה נהדר.

התפיסה שלך מגיעה מתוך מקום של רחמים כלפיהם, כאילו אין להן ברירה אלא לעבוד בזה וצריך לרחם ולהוריד ציפיות.

אני לא מגיעה מהמקום הזה ולכן הציפיות שלי אחרות

אלא מודעות

לעבודה הקשה שלהן

לשכר שלא מספיק שווה את העבודה

למקצוע שמצריך הרבה מעבר לבסיס אבל מתומחר כמו עבודות בסיסיות (וגם פחות)

מתומחר?

מטפלת פרטית מתמחרת את עצמה.

בעיניי אם אני משלמת 3500₪ לחודש, ויש לה עוד כמה ילדים, זה ממש סכום שהוא תגמול הוגן על העבודה הזו.

120₪ לשעה זה עבודות בסיסיות? ממש לא.

תגידי לי איפה, אני באה לעבוד עכשיו.

לתינוק אחד זה תמחור נמוך (20 שח לשעה, פחות ממינימום)

אם צריך לטפל ב6 בו זמנית כדי להגיע למשכורת טובה

היא לא יכולה לתמחר גבוה יותר כי לא יהיו לה תינוקות

אז הנורמה נהיתה לטפל ב6 בזמן שזה יותר מדי סיזיפי

אם נהיה עם יד על הלב, יותר מ3 תינוקות זה מאד קשוח, גם למי שמאד מקצועית בנושא.

את לא אמורה לחשב את זה לפי ילד, אלא למחיר לפי שעה.

מה, אצלך בעבודה מחשבים לך את השכר לפי משימה? ואם יש לך שש משימות בשעה, את מחלקת את השכר השנתי שלך ואומרת זה השכר שלי? לא.

השכר של גננת לשעה מחולק ב30 וזה השכר השנתי שלה?

בוודאי שלו.

אין שום סיבה להגיד שאם אני עבור משלמת 20₪ לשעה, זה אומר שהמטפלת מקבלת פחות ממינימום.

זה לא עובד ככה בשום מקום, ואין סיבה שזה יעבוד ככה אצל מטפלת.

מבקשים ממני יותר מדי משימות, אני מסרבת/ אומרת לא הספקתי

ולפעמים מרוב עומס אני עושה טעויות/ שוכחת דברים

ככה אצל מטפלת

הגיוני שהיא לא מספיקה/ עושה טעויות/ לא עושה דברים בצורה אופטימלית/ מסרבת לדברים

אבל היא לא יכולה לסרב מראש לכמות ילדים אם היא רוצה להתפרנס

אני יכולה להגיד שכמות המשימות לא הגיונית ושיורידו ממני עומס ועדין לקבל משכורת טובה

זה לא ממש נכון...

כמובן תלוי גיל, אבל דווקא משהו בטיפול בכמה ילדים לפעמים אינטנסיבי כמו תינוק אחד. בסוף במעון תינוק לא מתנהג כמו בבית, זה לא שאת תעמדי איתו שעות או תקפצי איתו על כדור פזיו.

ובטח בגיל גדול יותר, של שנה+, עיקר החלק האינטנסיבי זה סביב להגיש את הארוחות, לנקות אחריהם, והחלפות טיטול. וזה זמנים נקודתיים. השאר הם משחקים ביחד, את מפעילה אותם, רוב הזמן יושבת. זה לא שזה קל- אבל יש לא מעט עבודות אחרות במשק (אחות למשל...) שזה לא יותר קל מזה והרבה פחות מושמץ. 

בבית חולים אכן נראת עובדת מאד קשה

כל הזמן על הרגלים

הרבה עבודה

אבל יש משרות אחרות של אחיות יוצר רגועות

ונראה לי שהן לא משתכרות מינימום אלא יותר גבוה

והן עושות את העבודה בשמחה ובאהבה ומסיימות יום כשהן כנראה עייפות אך מרוצות ומלאות סיפוק.

ואגב אצלנו התעריף הוא כ- 1,500 למטפלת פרטית (עד 4, עד 1 משלמים 800)

ועדיין מי שהולכת לעבודה בזה עושה את זה כי היא רוצה.

ואני מסכימה שזה שכר לא מספק, מגיע להן הרבה יותר

אבל עדיין הן לא רואות בזה עבודת פרך

והן בוחרות במקצוע משיקולים שלהן.

ועוד הסכמה שהרשימת דרישות הזאת היא לא הגיונית

בכללי הגישה שלי היא שאני שולחת את התינוק/ת למטפלת שאני סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה

אני ממש לא נכנסת לפרטי פרטים מה קורה במהלך היום

אולי אם הייתי משלמת 4,000 שקל לחודש הייתי דורשת יותר

יכול להיות.

ואז כתוצאה מזה את לא מעזה לדרוש כלום ומסתפקת בבינוניות

הילדים שלי עד גיל 3 אצל מטפלות פרטיות

אני גם מכירה בנות משפחה שעסקו בזה

כולם אהבו את מה שהן עושות, קמו לעבודה בשמחה ונהנו ממנה

והילדים אצלהן היו מטופחים ואהובים וקיבלו טיפול מדהים

והן הרגישו שהן מקבלות על כך תגמול כספי טוב והולם

וכשלא היה כך- הן העלו מחיר

וכהגיעו למיצוי- הן פרשו

הבינוניות וההתפשרות הזאת מלכתחילה לא מובנת לי

מכירה אחרת

אני רואה את העייפות וההתשה בעיניים שלהן

גם אם הן אוהבות את העבודה והילדים

לא רואה בזה התפשרות

אני בחרתי מטפלות/ גננות פרטיות לפי הקריטריון שלי (אהבת המקצוע) והוא הוכיח את עצמו

אבל לא חשבתי לקבל תמורה לא הגיונית

כל אדם יכול לקום בלי חשק לעבודה, בכל סוג של עבודה ובמיוחד עבודות סיזיפיות.

הפסקה הזו שלך אופטימית יתר גם לעבודה המשובחת בתבל

׳כולם אהבו את מה שהן עושות, קמו לעבודה בשמחה ונהנו ממנה

והילדים אצלהן היו מטופחים ואהובים וקיבלו טיפול מדהים

והן הרגישו שהן מקבלות על כך תגמול כספי טוב והולם׳

מטפלות שלא אוהבות את מה שהן עושות

ובגלל זה הן לא היו המטפלות של הילדים שלי

וממש מענין אותי מה זה בענייך דרישה גבוהה

מה שהיה בהודעה הפותחת היה בעיני ממש לא דרישות גבוהות

וברור שיש ימים שלכולם לא באים בטוב

אני לא עושה פה אידיאליזציה

אבל לקבל את זה כברירת מחדל יום יום- אני לא מוכנה

שיהיו זמנים

שהטיפול יותר טכני/ שהילד יהיה יותר בעגלה/ שהטיטול יוחלף בתדירות נמוכה/ שהמטפלת תעשה עוד משהו ברקע/ שהילד יאכל בעגלה 

כשזה הרף העליון את תקבלי הרבה יותר נמוך מכך

ולהבין שזה זמנים מועטים

ולא הרווח

מבחינתי הוא

עבודה מאהבה

ואז יש איכפתיות ורצון לעשות את הטוב ביותר במסגרת המציאות הקיימת

אני לא מתייחסת לפרטים אלא למכלול

לפעמים התמקדות בפרטים קטנים באה ע״ח דברים אחרים חשובים יותר (כמו שלוות רוח של המטפלת מול לחץ מההורים על טיטול שלא הוחלף)

כשהרף העליון לא מציאותי, המטפלת בסיטואציה לא נוחה ולחוצה מול ההורים וממילא מקבלים עבודה פחות טובה.

היתה לי מטפלת במעון לאחד הילדים שמרוב שהקפידה על כללים שהיו אמנם נורא חשובים

לדוג החלפה בזמנים קבועים

להאכיל בצורה מסויימת וכו

הרבה פעמים זה בא על חשבון גמישות עם המציאות

חושבת שאת מעבירה עלינו ביקורת סתם. מחילה.

ענינו באופן שמכוון לשאלה שנשאלה, השאלה נשאלה בצורה של ירידה לפרטים ובהתאם לכך ענינו.

מכאן את כבר מסיקה עלינו כל מיני מסקנות על הנוקשות או הציפיות שלנו.

ואני חושבת שאולי זה נובע מהתכתבות עם תפיסות אחרות שאת מכירה, שהן לא בהכרח מה שכתבנו כאן.

אם היו שואלים אותנו מה הכי חשוב במטפלת

או איך אנחנו בוחרות מטפלת

או איך אנחנו מתנהלות מול מטפלת קיימת

התשובות היו אחרות ויותר מכוונות למה שאת אומרת כאן

במיוחד שחלק מהדרישות אנחנו אפילו לא דורשים מעצמנו..

כשאמא עם התינוק היא לא מקפלת כביסה לפעמים תוך כדי? לא מסתכלת בפלאפון תוך כדי?

המטפלת של הבן שלי מקפלת כביסה שהם ישנים. ואם אחד מתעורר מוקדם, היא שמה אותו לידה ומקפלת תוך כדי דיבור אליו. לא רואה בזה שום פסול.

ויש גם דברים אחרים שאני רואה שהורים דורשים ממטפלת וואלה אני לא מבינה אותם. נגיד התינוק חזר עם שריטה והמטפלת ישר מתנצלת, אני מבינה שיש הורים שמתעצבנים על זה. מה, לך כהורה אף פעם לא קרה שאח שרט את התינוק ברגע של חוסר תשומת לב? אז למה לבוא בטענות למטפלת על שריטה חד פעמית? 

לק"י

אני לא אומרת שאני מצפה מהמטפלת הכל ב100% (חוץ מהשגחה כמובן. לא מדברת על שריטות או נשיכות, שקורות גם בהשגחה).

אבל כן שתתעסק בטיפול בילדים.

אני מורה, אז כשהתלמידים שלי בהפסקה בכיתה, אני יכולה לסדר דברים תוך כדי השגחה. אבל זה נראה לי שונה מתינוקות.

אומרת שזה כמו אמא. אבל זה לא כמו אמא.

אני עם הילדים שלי לא בצורה של עבודה, אלא בצורה של חיים. שזורמים, מתפתחים. ולכן גם האופי של השהות שלי איתם אחר.

אבל מטפלת איתם כעבודה, וכמו שמצפים ממני לא להתעסק בדברים אחרים בזמן העבודה שלי, ככה גם אני מצפה ממטפלת. 

מטפלת היא פחות מאמא ברמת הדרישות. היא לא מסוגלת להגיע לרמת היחס האימהי, כי יש אצלה 6 תינוקות. היא לא מסוגלת לתת לכל אחד את מקסימום היחס כמו שאמא יכולה.

ובקשר לציפיות, גם אני בעבודה רוצה שירשו לי להציץ בפלאפון מדיי פעם כדי לדעת שהכל בסדר והעולם לא חרב. אז כמו שאני רוצה שיתייחסו אליי, אני צריכה להתייחס למטפלת. זה שהיא עם תינוקות לא אומר שאסור לה לקחת רגע נשימה כשזה אפשרי.

אבל אף אחת כאן לא כתבה לא להציץ הפלאפון.

אלא לא להיות בפלאפון כל היום

ואף אחת לא אמרה לא עדות עוד דברים, אלא לא לעשות אותם בזמן שהילדים ערים

לק"י

גם יש הבדל בין קיפול כביסה וארגון של הבית כשהילדים ישנים, לבין בישול נניח. לפעמים יותר בעייתי לעזוב בישול באמצע כי אחד הילדים התעורר או צריך משהו.

ואנחנו שולחים למטפלת פרטית, ואני סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה.

(ואני יודעת ממנה שכשהיא עם הילדים, היא איתם. בשנה שהבן שלה התגייס, היא אמרה לנו שהיא תעשה כביסות בזמן שהילדים אצלה. כך שאני מבינה שזה משהו חריג אצלה).

אז כן, כשאני מאכילה את הילדים אני לפעמים גם עם הפלאפון אבל ממטפלת הייתי מצפה שתהיה עם הילדים ולא עם הפלאפון.

אלו מהדרישות נראות לך מוגזמות?

כי לפי מה שראיתי, היתה הסכמה על דברים כמו יחס חם, אוכל בצורה מותאמת (גיל 4 חודשים מאוד שונה מגיל 8 חודשים מבחינת יכולת שתיה עצמאית מבקבוק) ויכולת תזוזה חופשית.

דבר שמצפים שיתבצע בצורה אופטימלית

כי השטח לא אופטימלי בשום צורה

מה מוגזם?

לצפות שתחליף טיטול?

לצפות שתחייך אליו ולא רק תדאג לו טכנית?

לצפות שהילד לא יישב בעגלה כל היום אלא תהיה לו אפשרות להתפתח?

לצפות שכשהיא עם הילד אז היא גם תתייחס אליו ולא תאכיל אותו ותהיה שקועה בפלאפון?

אם היא עושה הכל באהבה היא לא תזניח

והיא לא תהיה על הפלאפון כשילד בוכה

וחייך אליו וכו וכו

הציפיה שהתינוק לא יהיה כל היום בעגלה? הציפיה שהמטפלת תחייך אליו? שלא תהיה כל היום בפלאפון? להחליף טיטול?

אני רואה בתשובות די אחידות מבחינת הציפיה של ההורים,

ואלו ציפיות סבירות לדעתי לטיפול תקין בתינוק. אף אחת לא אמרה שהמטפלת תימנע מלגעת בפלאפון כל היום...

ואם הסכום שמשלמים למטפלת לא מספיק בשביל הדרישות הללו, שנובעות מעצם המקצוע - היא יכולה לקחת שכר גבוה יותר או לא לעבוד כמטפלת.

אבל אם היא בחרה לעבוד כמטפלת, הציפייה של ההורים היא לקבל טיפול בילד.

עשיתן לי סדר בראש. אלו שאלות שעלו לי במשך הטיפול בתינוקות (אולי בעייתי בכלל שאין עלו לי?!)

והיה חשוב לי לעשות מה שהכי טוב לילד ומה שההורים הכי היו שמחים מרוצים ורגועים.

אתבונן בעצמי ואשכול את כוחותיי ואם האופי שלי מתאימים לעבודה שכזו.

תודה רבה שנזכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם

1. זאת באמת נראה לך שאלה?

איזה אמא תגיד לך שמספיק שתתני לילד לאכול ותחליפי לו טיטול ולא שום דבר מעבר?

2. ברור שכן. נראה לך הגיוני שתינוק יהיה רוב היום בעגלה במשך כל השבוע? איך הוא יתפתח ככה?

ומעניין אותי, מה את היית עונה על השאלות האלה? מה הציפיות שלך מהמטפלת של התינוק שלך?

1. ברור! חופ ואהבה וקשר עין ושמחת חיים ואנרגיה יותר חשוב להתפתחות תינוק מטיפול פיזי אפילו.

2. ברור שיפריע. עגלה זה כדי להתנייד ממקום למקום או להירגע מגירויים. תינוק צריך לחוות את העולם, לדמוע, להסתכל, לנסות לזחול ולהגיע למקומות..

3. זה פחות מפריע לי. ברור שלא הייתי רוצה שלתינוק יהיה טוסיק אדום. אבל בהנחה וצריך לדרג איכשהו, אז זה יותר סלחני בעיני.

4+5. בכנות לא מבינה את השאלה. אם המטפלת צריכה הפסקה ויש לה אפשרות לנוח מעט, בסדר. מקובל. אבל סתם כי אפשר אז לעשות דברים בבית, ממש לא. בד"כ זה יבוא בהמשך על חשבון התינוקות.

כי יש זמנים של עומס וזמנים יותר רגועים וצריך לדעת לנצל את הזמן נכון. לגבי להיות בזמן האכילה בטלפון, זה מסוכן ממש. צריך להיות מרוכזים בילדים. לא מצליחה להבין את השאלה בכלל.

אלא אם את מתכוונת שיש משהו בהול ואין ברירה אלא למקבל משימות, וגם אז לא בזמן האוכל, מניחה שיש זמנים אחרים שיחסית מתאפשר. אבל רק שבאמת לא סובל דיחוי והכי קצר שאפשר.

6. עניין של אילוצים. ברור שהייתי מעדיפה שהיא תחזיק את הבקבוק ותיצור קשר עין, אבל אם זה לא מציאותי, אקבל את זה שהוא מחזיק את הבקבוק בעצמו.

7. בעניין שינה הייתי רוצה שתשים לב שהוא ישן מספיק, אבל לא מדי. ברור שיש בזה משהו מאוד מושך לתת לתינוק לישון אצל המטפלת כמה שיותר, אבל אם זה לא טובת התינוק, המטפלת צריכה לשים את טובתו מעל טובתה באהבה ולא בפרצוף חמוץ.

מסוכן ממש

ראיתי בעיניים שלי איך נחנקים מיזה.

ה׳ ישמור לא ממליצה בכלל.

1. חשוב לכן שהמטפלת תחייך, תשחק, תנשק וכו את התינוק או מספיק שתדאג לו לכל צרכיו בצורה טכנית וענינית?

ברור שחשוב!
 

2. כשהוא עובר לטיטלון ורגוע בעגלה הרבה זמן יפריע לכן שיהיה רוב היום בעגלה?

כן. איך ילמד להתהפך ואחכ לזחול אם רוב היום בעגלה?
 

3. כל כמה זמן היתן רוצות שתחליף טיטול? בהנחה שאין גדולים. והיתן רוצות שבכל מקרה תחליף לפני שבאים לקחת?

לפי צורך, כן לפני שבאה לקחת 
 

4. אם ישנים או הילדים רגועים בעגלה או משחקים יפריע שהמטפלת תעשה דברים של הבית בזמן הזה?

לא
 

5. יפריע לכן שהמטפלת תיהיה בטלאפון כשיושבת ליד התינוקות או מאכילה?

כן. מפריעה לי הקרינה של הנתונים בפלאפון וגם הסטת תשומת הלב
 

6. יפריע לכן אם ישתה את הבקבוק בעגלה או חשוב לכן שהמטפלת תחזיק אותו?

רק אם באופן קבוע בעגלה. מובן שזה יקרה לפעמים
 

7. עוד משו שחשוב או מפריע ולא כתבתי

מנסיון (עשיתי את זה בעבר) בגיל 4 חודשים לא הייתי לוקחת יותר משלושה ילדים

זה מטורף להיות עם יותר

יוצר מצב שוודאות אין מספיק תשומת לב מיידית לבכי או מצוקה של התינוק (הייתי עם שלושה וזוכרת מצבים שאחד צורח מעל 10 דקות כי צריכה לטפל בשניים שהתחילו לצרוח לפניו ולהרגיע. ויש מצבים מסורבלים (כמו מליון שכבות בחורף וטיטול או זליגה מהטיטול לבגדים שגורמים להחלפה פשוטה לקחת חמש דקות) שלא מצליחה לדמיין איך מתמודדים עם ארבעה במצב כזה

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

ויש לזה אחריות

במעיין שטוב חזיות הנקה עם ברזלים

רק עם ברזלים עומד טוב

אבל לא הכי נוח....

רק בסייפיש

יש להם תופרת שהופרת חזיחת רגילות להנקה

ואז לבנות עם חזה גדול (כמוני( יש פתרון שנראה טוב ואיכותי

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!