1. לא רק חשוב, קריטי. זה בסיס להתפתחות של תינוק

2. כן. חשוב לי שיישן במיטה נורמלית, ושבמהלך היום יהיה במשטח פעילות ובקשר עם המטפלת.

3. לפני או אחרי ארוחה. כל שלוש שעות בערך

4. אם ישנים בלול והיא עדיין בסביבה - לא מפריע לי (למשל לקפל כביסה לידם). אם הם ערים, כן, זה מפריע לי.

5. מידי פעם לא מפריע לי, אבל לא שזה מה שהיא תעשה כל הזמן שהיא איתם.

6. מעדיפה שתחזיק אותו, במיוחד אם זה רק ארבעה תינוקות.

7. אם אני שולחת למטפלת, אני מצפה שהוא יקבל טיפול, חום, אהבה. ולא שהוא יהיה שם על הדרך בשביל להכניס לה כסף. זו עבודה לכל דבר ועניין, ואני מצפה שהיא תתמסר לזה. היא לא עושה לי טובה, אני משלמת על זה וזה התפקיד שלה.

במקום לענות בעצמי, פשוט מצטרפת לתשובה של @תקומה אחד לאחד...

1. ברור שחשוב. אפילו חשוב יותר מהטכני, לפחות ביחס לחיתולים

2. ברור שיפריע, אמורים להיות בזמן בטן כשמתאפשר... ולעודד את זה...

3. זה תלוי בילד וברגישות העור שלו שם.

4. לא יפריע. אבל קשה לי לדמייין שזה מתאפשר בגיל הזה ועם עידוד מסויים לזמן בטן...

5. אם הילד רגוע, פלוס לא מציץ למסך - אפשר.

6. תלוי בגיל ובשלב ובצורך של הילד. יש מי שרוצה ויש מי שלא

ברור שאנחנו כאמהות נרצה את ההכי טוב לילדים שלנו.

ובכל השאלות שכתבת יש רק תשובה אחת.

אז נראה לי שלא יהיה לך כ"כ גיוון בתשובות.

השאלה היא אם את כמטפלת מסוגלת לתת את כל המכלול הזה.

גם אני כאמא שמאוד רוצה תמיד לחייך לילדים שלי לנשק ולחבק ואף פעם לא להיות לידם עם טלפון

אני מבינה שזה לא מציאותי עבורי. אז אני מנסה ומשתדלת ובדר"כ מצליחה ולפעמים לא.

וזה בסדר גמור.

אני חושבת שהשאלה שלך צריכה להיות מה *הכי* חשוב לך שהמטפלת תעשה עם התינוק שלך.

ואז להגיע רשימת אפשרויות.

במענה לשאלות שלך.

מאוד חשוב שהמטפלת תאהב את הילד, תחייך אלך, תחבק ותפגין אהבה

לי מאוד אכפת שתינוקות כל היום בעגלה ואני ממש רוצה לדעת שהילד שלי בדר"כ על הרצפה ויש לו משחקים מעניינים

באופן כללי צריכה להחליף טיטול לפחות פעמיים במהלך היום ובשביל הנראות כדאי שפעם אחת תהיה לפני שההורים מגיעים.

אבל בשבילי כל עוד לילד אין רגישות והוא כמובן לא חוזר עם טיטול מסריח זה פחות קריטי.

לא אכפת לי שתעשה דברים בבית אבל עיקר הקשב שלך צריך להיות לילדים וכמובן כמובן לא להשאיר אותם לבד.

כן, יפריע לי אם היא עם הטלפון כל הזמן במקום להתייחס לילדים.

וכן עדיף מאוד לתת לתינוק לאכול כשמחזיקים אותו אבל נראה לי זו דרישה ברמה ממש גבוהה למטפלת. לפחות לתינוק גדול שיודע להחזיק את הבקבוק.

אבל אני אחזיר את השאלות אליך

למה את רוצה להיות מטפלת?

תינוק שמחייך אליך, גורם לך לחייך אליו חזרה?

להוציא חיוך מתינוק גורם לך לסיפוק?

כשאת רואה תינוק בעגלה- זה עושה לך חשק להרים אותו? לפנק אותו?

את נהנת לטפל ולדאוג לתינוק? או שזה מטלה שצריך לעשות

את אוהבת ילדים שהם לא שלך?

אז אל תעשי

בשבילך

לטפל בתינוקות זה סיזיפי ואם את לא אוהבת עת זה

אז לא...

את יכולה לטפל בתינוקות במעון.. יש הפסקות, עבודה בצוות, תחזוק של המרחב לא רק באחריותך...

או פשוט עבודה אחרת.. 

1. לא חייבת לנשק או לשחק במשמעות של לשבת על הרצפה לבנות מגדל.

כן חייבת לחייך, לאהוב, להרים כשצריך, לפטפט או לקשקש תוך כדי הטיפול או סתם.

2. מאוד!

3. פעמיים ביום, לפני שנת צהריים (או באמצע היום לתינוקות שישנים יותר), וקצת לפני סוף היום. זה בערך מה שמקובל.

4. כשישנים - לא מפריע, בתנאי שהיא באותו אזור (לא בקומה אחרת, ולא שהילדים בחדר עם דלת סגורה). בשאר הזמן - אם זה בקטנה זה לא מפריע, אבל לא שתתחיל עכשיו להרים ארוחה או שטיפה, בטח שלא דברים של ניקיון עם חומרי ניקוי חריפים, או להדליק תנור שזה מסוכן וכאלו. לחמם אוכל, להעביר כביסה למייבש, אפילו לקפל כביסה בסלון לידם - זה סביר אם הם רגועים. (אני לא מצליחה לעשות את עבודות הבית עם תינוק אחד, איך אפשר עם 4?)

5. אם זה כל היום - יפריע ואשתוק. אם זה פה ושם, לא תוך כדי שמאכילה, אז צריך לדבר אל הילד ולהסתכל עליו, אלא כשהם רגועים - זה סביר.

6. אפשר בעגלה. הבעיה היא שיש מטפלות שזה גורם להן לא להאכיל את הילדון מוצקים, כי הכי קל לתת לו בקבוק והוא אוכל לבד.

7. שהסביבה תהיה מותאמת לתינוקות. בלי חפצים מסוכנים (חוטים, בלונים, סיכות, פיצוחים), רצפה נקיה, שער אם יש מדרגות, כסא/ות אוכל לתינוקות שזה הגיל, מזרן או לול לכל אחד, משחקים מותאמים עדיף עם תו תקן, או לפחות לא מסוכנים משום בחינה.

1-3 כן

4- לא אכפת לי

5- כן. כי צריך תשומת לב לוודא שהילדים בסדר. אלא אם כן כולם בסדר ואז זה בר שאלה 4

6. תלוי בילד עד כמה רגיל להחזיק לבד

7. בהצלחה

1. כן. תינוק מרגיש את הרגשות של המטפל כמה הוא באמת אוהב אותו. תינוק שיראו לו אהבה, גם יחזיר אהבה, ויהיה יותר שמח ונינוח.

2. יפריע מאוד! מבחינתי לא צריך להיות בכלל עגלה בתוך הבית של המטפלת. ילד צריך לנוע בשביל להתפתח. עגלה נועדה לטיול בחוץ ושינה במקרה של אילוץ כמו יציאה מחוץ לבית. (לא מדברת על תינוק בן 3 חודשים שעדיין בעגלת אמבטיה, וישן שם גם)

3. אני בבית מחליפה לפי צורך.  אם לא מלוכלך, אז בודקת מידי פעם שמלא. אפשר לסגל זמנים קבועים.

4. בתנאי שהיא ממשיכה להשגיח עליהם וכל הסביבה בטוחה לחלוטין עבורם.  ובתנאי שכל משחקת איתם חלק מהזמן- מדברת איתם, שרה להם שירים, מספרת להם סיפור (מילים ראשונות וכו) וכו.

5. אם זה לא כל הזמן אז מבינה את זה. גם לא זה לא אידאל.

6. אצלנו במעון משכיבים על הרצפה עם ראש על כרית, מי שיודע להחזיק בעצמו. ואהמטפלת ביניהם.

7. לעקוב אחרי התנהגויות חשודות. ולא לטייח!!! לא אומרת להתלונן כל הזמן, אבל אם זה ילד שקשה לו עניין מסוים או מתנהג שונה משאר הילדים אז כדאי שהורים ידעו מזה ולא להגיד רק הוא מתוק וחמוד והכל בסדר והוא בכה טיפה אבל נרגע מהר. כי לפעמים זה הבסיס לקשיים שמגלים בהמשך ואם ההורים לא יודעים איך הילד מתפקד במצבים שונים אז חסר להם חלק מהתמונה.

1. כן, ברור שתשחק ותחבק. זה הצורך הכי משמעותי בגיל הזה

2. כן, יפריע לי. זה מונע התפתחות

3. כל 3 שעות בערך ולפני איסוף

4. לא מפריע

5. כן. כשהם ישנים אפשר

6. בגיל הזה חייב שיחזיקו, זו סכנת חנק. התינוק עוד לא מסוגל להוציא אם משהו בעייתי בזרימה או שמספיק לו

7. חשוב לי לולים או מזרונים מסודרים, שלא ישנו בעגלה

באהבה שמחה אנרגיה ורצון

שלא תהיה מטפלת כי זה נוח (מה נוח בזה) או כי מתאים לה להישאר עם הילד שלה בבית.

חשוב שתהיה שם מרצונה, עם אנרגיה וחיוך והמון אהבה, ולא רק בשביל לטפל בצרכים הטכניים הבסיסיים ביותר.

לכל אחת יש את הסגנון שלה בסופו של דבר, אבל אהבה אמיתית לתינוקות ורצון אמיתי לעבוד בזה זה בסיס מאד מאד קריטי.

היחיד שהיה לי חשוב שהמטפלת תעבוד באהבה ולא במירמור

אם היא עובדת באהבה היא תחייך, תטפל ותעבוד לפי שיקול דעת מתאים

די מצחיקות התשובות פה

כאילו שהסכום שמשלמים למטפלת מאפשר לדרוש דרישות כאלה ואחרות

הציפייה של ההורה צריכה להיות מותאמת למציאות, ככל שהציפיות מנותקות מהמציאות (מנותקות לגמרי) המצב בשטח הולך ומחמיר כי יש פחות ופחות ביקוש למשרה הזו

אם אני משווה את השכר השעתי שלי והמאמץ שאני עושה בעבודה, לעומת מטפלת, אני מקבלת משוואה בלתי הגיונית בעליל.

שנה הבאה אני הולכת לשלם 3.5K לכן של 6 ילדים

זה יוצא 21k לחודש

כמובן שיש הוצאות ומיסים

אבל זה משכורת מכובדת מאוד למשרה מלאה

(אין ימי שישי)

אני לא אומרת שזה לא מקצוע קשה ושהיא לא משקיע

אבל זה בדיוק הסיבה שאני מוכנה לשלם את הסכום הזה

יש הרבה מקצועות דורשים שאני לא הייתי מוכנה להם כמו להיות אחות או מורה או מטפלת

וגם לא הייתי מוכנה לעבוד בנקיון וגם לא להיות עוסית

כי אני לא נהנת מזה- אז גם לא מכנה לשאת את ה'חסרונות' של המקצוע

אפאחת לא תהיה טובה בעבודה שהיא לא אוהבת

בטח לא שהיא דורשת אינטרקציה עם אנשים

3.5 זה נמוך

כי צריך לקחת מספיק תינוקות כדי להשתכר

אין שום דבר אופטימלי בטיפול ב6 תינוקות בו זמנית

מה את מנסה לטעון.

שאנחנו כהורים לא יכולים לקחת מטפלת?

שאנחנו כהורים צריכים לשלם יותר?

שאנחנו צריכים לשלוח את הילד שלנו שפשוט יבנה בקיר כל היום ולהגיד תודה?

בכנות, אני לא מבינה את הקו חשיבה שלך.

צריכים לשלם יותר

ואז מטפלות יוכלו לטפל בכמות הגיונית של ילדים

ואז הילדים יקבלו מענה יותר טוב

עד אז

לא לצפות ממטפלת לעשות דברים לא מציאותיים 

שבדיוק חושבים על לקנות דירה

שאחד ההורים סטודנט

שיש להם 2 קטנטנים

זו בדיוק האוכלוסיה שנאבקת בכל שקל. איך ישלמו יותר?

אני כן מסכימה איתך שהמטפלות במעון ובמשפחתונים עובדות קשה, אבל באמת, איך הורים ישלמו יותר?

אני בתחילת הדרך לא יכלתי לשלם יותר

בהמשך כששלחתי את הקטן שלי למטפלת העדפתי לשלם יותר אבל המטפלת המומלצת וזו שהתרשמתי ממנה היתה בזול עם הרבה ילדים

כנראה רוב ההורים לתינוקות לא יכולים לשלם יותר ולכן המצב ישאר על כנו

בגלל שהמטפלות עובדות מאד קשה בגלל שהשכר נמוך (או גם קשה וגם שכר נמוך)

אני לא מצפה מהן לעמוד ברשימת דרישות

אלא לעבוד מתוך אהבה ולהפעיל שיקול דעת בכל סיטואציה בהתאם למציאות

זה לא בא כהאשמה להורים שלא יכולים לשלם יותר מסיבותיהם שלהם, אז לא מבינה את התרעומת ככ, זה קו חשיבה הגיוני סהכ בעיניי

פחות ילדים - איכות טיפול ופניות גבוהים יותר, וגם משכורת בהתאם כדי שתהיה מי שמוכנה לקחת פחות ילדים

מצד שני, מבינה את העומס הכלכלי. אבל כל עוד אין מי שמוכנה לגבות סכום נמוך... פלונטר🤦

זה ידוע שזו בעיה במדינה,שחוק חינוך חובה הוא רק מגיל 3,  ולכן נוצר המצב הזה

הלוואי והיה מי שמרים את הכפפה ודואג לסטנדרטים ראויים

אז כנראה שהייתי צריכה לשלם לה לפחות 8-9 אם לא יותר כי זו באמת העבודה היחידה שלה.

אבל אני מדברת על מטפלת פרטית שלוקחת 5-6 ילדים, אז ברור מראש שהטיפול לא יהיה אופטימלי כמו מטפלת על ילד.

אבל אני חושבת שסה"כ זה כן הגיוני לדרוש שתהיה נעימה לילד, שלא תכלא אותו כל היום בעגלה ושתחליף לו טיטול פעמיים שלוש ביום?

לא ביקשתי שתשיר לו כל היום ותרקוד סביבו.

אם היא שמה אותו בעגלה לבהות באוויר ומשחקת בפלאפון אני אשלם לה כמו שאני משלמת לבייביסיטר שבאה לשמור על הבנות שלי כשהן ישנות.

3500 שח מ-6 הורים, זה יוצא שכר של 100+- שח לשעה.. זה די מכובד.

ואם זה מעט בשבילה- אז א' תמיד אפשר להעלות את המחיר, אם היא מספיק טובה הורים ימשיכו לשלוח אליה

ב' אולי היא לא בעבודה הנכונה. 

מה מצחיק אותך.

יש כאן נימה של זלזול.

אם אני בוחרת להשקיע את הכסף אצל מטלת פרטית, אני בציפייה שזו עבודה שלה, ולא התנדבות שלה.

אם זה לא משתלם לה, שתיקח יותר.

הסכומים שמשלמים אצלנו זה ממש לא סכומים שאפשר להגיד עליהם שזה לא דרישה הגיונית. ויש כל כך הרבה ביקוש שגם אם היו לוקחות יותר היו שולחים אליהם.

אז כן, אני משלמת ואני מצפה למשהו בתמורה. ולא אשלח למטפלת שלא תחייך לילד שלי, או תתייחס אליו.

כבר אעדיף להישאר איתו בבית

בכל עבודה אחרת הצפייה מהעובד היא פר ההשתכרות שלו, חוץ מתחום החינוך ובמיוחד החינוך לגיל הרך.

של 6 ילדים, הייתה מקבלת לשעה בערך 120₪.

השאלה האם הייתי מוכנה לעשות את העבודה הנ"ל עבור אותו שכר או גבוה יותר לא רלוונטית, כי אדם לפי דעתי צריך לעבוד במה שהוא טוב ומה שהוא אוהב.

אני אוהבת את הילדים שלי, אבל אין לי את הקסם שיש לנשים אחרות ביחס לילדים של אחרים.

ולכן לא אלך לעבוד במקצוע הזה, לא עבורי, ולא עבור הילדים. כי זה לא מתאים לי.

אבל אם הייתי אוהבת את זה? כן. הייתי עושה את העבודה הזו. בטח בשכר כזה שהוא בסדר גמור.

אבל השאלה ההפוכה, האם מטפלת הייתה מוכנה לעשות את העבודה שלי בשכר שלי? והתשובה היא לא. כי אנחנו אנשים שונים, עם מיומנויות שונות. ולכן ההשוואה לא רלוונטית.

אני יכולה להבין את מה שאת אומרת ביחס למעון. שם התנאים יותר קשוחים ופחות ניתנים לבחירה.

אבל מטפלת בבית? שהיא זו שקובעת את התשלום ואת תנאי העבודה?

אין שום סיבה שלא אשלם ואצפה לקבל תמורה ביחס לזה. כמו כל עבודה אחרת.

כמובן שהכל בצורה נעימה, זה שכתבתי משהו במענה לשאלות כאן לא אומר שאני מגיעה למטפלת עם נבוט בציפייה שהכל יתקיים מיד. אבל זה בהחלט מה שאני מצפה לו, ולא רואה שום סיבה לחשוב שזה מופרך עבור הילד שלי

לטפל ב6 ילדים זו עבודת פרך

זו השרדות

הגיוני שחלק מהדרישות יתפספסו באופן קבוע

גם אם הייתי מאוהבת בילדים לא הייתי שומרת על 6 בו זמנית

הסיבה שמטפלת לוקחת 6 היא כלכלית בלבד, כי כל תינוק לא משלם מספיק כסף כדי להתפרנס מטיפול בפחות ילדים.

יש מטפלות מעולות, שעושות את זה נהדר.

התפיסה שלך מגיעה מתוך מקום של רחמים כלפיהם, כאילו אין להן ברירה אלא לעבוד בזה וצריך לרחם ולהוריד ציפיות.

אני לא מגיעה מהמקום הזה ולכן הציפיות שלי אחרות

אלא מודעות

לעבודה הקשה שלהן

לשכר שלא מספיק שווה את העבודה

למקצוע שמצריך הרבה מעבר לבסיס אבל מתומחר כמו עבודות בסיסיות (וגם פחות)

מתומחר?

מטפלת פרטית מתמחרת את עצמה.

בעיניי אם אני משלמת 3500₪ לחודש, ויש לה עוד כמה ילדים, זה ממש סכום שהוא תגמול הוגן על העבודה הזו.

120₪ לשעה זה עבודות בסיסיות? ממש לא.

תגידי לי איפה, אני באה לעבוד עכשיו.

לתינוק אחד זה תמחור נמוך (20 שח לשעה, פחות ממינימום)

אם צריך לטפל ב6 בו זמנית כדי להגיע למשכורת טובה

היא לא יכולה לתמחר גבוה יותר כי לא יהיו לה תינוקות

אז הנורמה נהיתה לטפל ב6 בזמן שזה יותר מדי סיזיפי

אם נהיה עם יד על הלב, יותר מ3 תינוקות זה מאד קשוח, גם למי שמאד מקצועית בנושא.

את לא אמורה לחשב את זה לפי ילד, אלא למחיר לפי שעה.

מה, אצלך בעבודה מחשבים לך את השכר לפי משימה? ואם יש לך שש משימות בשעה, את מחלקת את השכר השנתי שלך ואומרת זה השכר שלי? לא.

השכר של גננת לשעה מחולק ב30 וזה השכר השנתי שלה?

בוודאי שלו.

אין שום סיבה להגיד שאם אני עבור משלמת 20₪ לשעה, זה אומר שהמטפלת מקבלת פחות ממינימום.

זה לא עובד ככה בשום מקום, ואין סיבה שזה יעבוד ככה אצל מטפלת.

מבקשים ממני יותר מדי משימות, אני מסרבת/ אומרת לא הספקתי

ולפעמים מרוב עומס אני עושה טעויות/ שוכחת דברים

ככה אצל מטפלת

הגיוני שהיא לא מספיקה/ עושה טעויות/ לא עושה דברים בצורה אופטימלית/ מסרבת לדברים

אבל היא לא יכולה לסרב מראש לכמות ילדים אם היא רוצה להתפרנס

אני יכולה להגיד שכמות המשימות לא הגיונית ושיורידו ממני עומס ועדין לקבל משכורת טובה

זה לא ממש נכון...

כמובן תלוי גיל, אבל דווקא משהו בטיפול בכמה ילדים לפעמים אינטנסיבי כמו תינוק אחד. בסוף במעון תינוק לא מתנהג כמו בבית, זה לא שאת תעמדי איתו שעות או תקפצי איתו על כדור פזיו.

ובטח בגיל גדול יותר, של שנה+, עיקר החלק האינטנסיבי זה סביב להגיש את הארוחות, לנקות אחריהם, והחלפות טיטול. וזה זמנים נקודתיים. השאר הם משחקים ביחד, את מפעילה אותם, רוב הזמן יושבת. זה לא שזה קל- אבל יש לא מעט עבודות אחרות במשק (אחות למשל...) שזה לא יותר קל מזה והרבה פחות מושמץ. 

בבית חולים אכן נראת עובדת מאד קשה

כל הזמן על הרגלים

הרבה עבודה

אבל יש משרות אחרות של אחיות יוצר רגועות

ונראה לי שהן לא משתכרות מינימום אלא יותר גבוה

והן עושות את העבודה בשמחה ובאהבה ומסיימות יום כשהן כנראה עייפות אך מרוצות ומלאות סיפוק.

ואגב אצלנו התעריף הוא כ- 1,500 למטפלת פרטית (עד 4, עד 1 משלמים 800)

ועדיין מי שהולכת לעבודה בזה עושה את זה כי היא רוצה.

ואני מסכימה שזה שכר לא מספק, מגיע להן הרבה יותר

אבל עדיין הן לא רואות בזה עבודת פרך

והן בוחרות במקצוע משיקולים שלהן.

ועוד הסכמה שהרשימת דרישות הזאת היא לא הגיונית

בכללי הגישה שלי היא שאני שולחת את התינוק/ת למטפלת שאני סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה

אני ממש לא נכנסת לפרטי פרטים מה קורה במהלך היום

אולי אם הייתי משלמת 4,000 שקל לחודש הייתי דורשת יותר

יכול להיות.

ואז כתוצאה מזה את לא מעזה לדרוש כלום ומסתפקת בבינוניות

הילדים שלי עד גיל 3 אצל מטפלות פרטיות

אני גם מכירה בנות משפחה שעסקו בזה

כולם אהבו את מה שהן עושות, קמו לעבודה בשמחה ונהנו ממנה

והילדים אצלהן היו מטופחים ואהובים וקיבלו טיפול מדהים

והן הרגישו שהן מקבלות על כך תגמול כספי טוב והולם

וכשלא היה כך- הן העלו מחיר

וכהגיעו למיצוי- הן פרשו

הבינוניות וההתפשרות הזאת מלכתחילה לא מובנת לי

מכירה אחרת

אני רואה את העייפות וההתשה בעיניים שלהן

גם אם הן אוהבות את העבודה והילדים

לא רואה בזה התפשרות

אני בחרתי מטפלות/ גננות פרטיות לפי הקריטריון שלי (אהבת המקצוע) והוא הוכיח את עצמו

אבל לא חשבתי לקבל תמורה לא הגיונית

כל אדם יכול לקום בלי חשק לעבודה, בכל סוג של עבודה ובמיוחד עבודות סיזיפיות.

הפסקה הזו שלך אופטימית יתר גם לעבודה המשובחת בתבל

׳כולם אהבו את מה שהן עושות, קמו לעבודה בשמחה ונהנו ממנה

והילדים אצלהן היו מטופחים ואהובים וקיבלו טיפול מדהים

והן הרגישו שהן מקבלות על כך תגמול כספי טוב והולם׳

מטפלות שלא אוהבות את מה שהן עושות

ובגלל זה הן לא היו המטפלות של הילדים שלי

וממש מענין אותי מה זה בענייך דרישה גבוהה

מה שהיה בהודעה הפותחת היה בעיני ממש לא דרישות גבוהות

וברור שיש ימים שלכולם לא באים בטוב

אני לא עושה פה אידיאליזציה

אבל לקבל את זה כברירת מחדל יום יום- אני לא מוכנה

שיהיו זמנים

שהטיפול יותר טכני/ שהילד יהיה יותר בעגלה/ שהטיטול יוחלף בתדירות נמוכה/ שהמטפלת תעשה עוד משהו ברקע/ שהילד יאכל בעגלה 

כשזה הרף העליון את תקבלי הרבה יותר נמוך מכך

ולהבין שזה זמנים מועטים

ולא הרווח

מבחינתי הוא

עבודה מאהבה

ואז יש איכפתיות ורצון לעשות את הטוב ביותר במסגרת המציאות הקיימת

אני לא מתייחסת לפרטים אלא למכלול

לפעמים התמקדות בפרטים קטנים באה ע״ח דברים אחרים חשובים יותר (כמו שלוות רוח של המטפלת מול לחץ מההורים על טיטול שלא הוחלף)

כשהרף העליון לא מציאותי, המטפלת בסיטואציה לא נוחה ולחוצה מול ההורים וממילא מקבלים עבודה פחות טובה.

היתה לי מטפלת במעון לאחד הילדים שמרוב שהקפידה על כללים שהיו אמנם נורא חשובים

לדוג החלפה בזמנים קבועים

להאכיל בצורה מסויימת וכו

הרבה פעמים זה בא על חשבון גמישות עם המציאות

חושבת שאת מעבירה עלינו ביקורת סתם. מחילה.

ענינו באופן שמכוון לשאלה שנשאלה, השאלה נשאלה בצורה של ירידה לפרטים ובהתאם לכך ענינו.

מכאן את כבר מסיקה עלינו כל מיני מסקנות על הנוקשות או הציפיות שלנו.

ואני חושבת שאולי זה נובע מהתכתבות עם תפיסות אחרות שאת מכירה, שהן לא בהכרח מה שכתבנו כאן.

אם היו שואלים אותנו מה הכי חשוב במטפלת

או איך אנחנו בוחרות מטפלת

או איך אנחנו מתנהלות מול מטפלת קיימת

התשובות היו אחרות ויותר מכוונות למה שאת אומרת כאן

במיוחד שחלק מהדרישות אנחנו אפילו לא דורשים מעצמנו..

כשאמא עם התינוק היא לא מקפלת כביסה לפעמים תוך כדי? לא מסתכלת בפלאפון תוך כדי?

המטפלת של הבן שלי מקפלת כביסה שהם ישנים. ואם אחד מתעורר מוקדם, היא שמה אותו לידה ומקפלת תוך כדי דיבור אליו. לא רואה בזה שום פסול.

ויש גם דברים אחרים שאני רואה שהורים דורשים ממטפלת וואלה אני לא מבינה אותם. נגיד התינוק חזר עם שריטה והמטפלת ישר מתנצלת, אני מבינה שיש הורים שמתעצבנים על זה. מה, לך כהורה אף פעם לא קרה שאח שרט את התינוק ברגע של חוסר תשומת לב? אז למה לבוא בטענות למטפלת על שריטה חד פעמית? 

לק"י

אני לא אומרת שאני מצפה מהמטפלת הכל ב100% (חוץ מהשגחה כמובן. לא מדברת על שריטות או נשיכות, שקורות גם בהשגחה).

אבל כן שתתעסק בטיפול בילדים.

אני מורה, אז כשהתלמידים שלי בהפסקה בכיתה, אני יכולה לסדר דברים תוך כדי השגחה. אבל זה נראה לי שונה מתינוקות.

אומרת שזה כמו אמא. אבל זה לא כמו אמא.

אני עם הילדים שלי לא בצורה של עבודה, אלא בצורה של חיים. שזורמים, מתפתחים. ולכן גם האופי של השהות שלי איתם אחר.

אבל מטפלת איתם כעבודה, וכמו שמצפים ממני לא להתעסק בדברים אחרים בזמן העבודה שלי, ככה גם אני מצפה ממטפלת. 

מטפלת היא פחות מאמא ברמת הדרישות. היא לא מסוגלת להגיע לרמת היחס האימהי, כי יש אצלה 6 תינוקות. היא לא מסוגלת לתת לכל אחד את מקסימום היחס כמו שאמא יכולה.

ובקשר לציפיות, גם אני בעבודה רוצה שירשו לי להציץ בפלאפון מדיי פעם כדי לדעת שהכל בסדר והעולם לא חרב. אז כמו שאני רוצה שיתייחסו אליי, אני צריכה להתייחס למטפלת. זה שהיא עם תינוקות לא אומר שאסור לה לקחת רגע נשימה כשזה אפשרי.

אבל אף אחת כאן לא כתבה לא להציץ הפלאפון.

אלא לא להיות בפלאפון כל היום

ואף אחת לא אמרה לא עדות עוד דברים, אלא לא לעשות אותם בזמן שהילדים ערים

לק"י

גם יש הבדל בין קיפול כביסה וארגון של הבית כשהילדים ישנים, לבין בישול נניח. לפעמים יותר בעייתי לעזוב בישול באמצע כי אחד הילדים התעורר או צריך משהו.

ואנחנו שולחים למטפלת פרטית, ואני סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה.

(ואני יודעת ממנה שכשהיא עם הילדים, היא איתם. בשנה שהבן שלה התגייס, היא אמרה לנו שהיא תעשה כביסות בזמן שהילדים אצלה. כך שאני מבינה שזה משהו חריג אצלה).

אז כן, כשאני מאכילה את הילדים אני לפעמים גם עם הפלאפון אבל ממטפלת הייתי מצפה שתהיה עם הילדים ולא עם הפלאפון.

אלו מהדרישות נראות לך מוגזמות?

כי לפי מה שראיתי, היתה הסכמה על דברים כמו יחס חם, אוכל בצורה מותאמת (גיל 4 חודשים מאוד שונה מגיל 8 חודשים מבחינת יכולת שתיה עצמאית מבקבוק) ויכולת תזוזה חופשית.

דבר שמצפים שיתבצע בצורה אופטימלית

כי השטח לא אופטימלי בשום צורה

מה מוגזם?

לצפות שתחליף טיטול?

לצפות שתחייך אליו ולא רק תדאג לו טכנית?

לצפות שהילד לא יישב בעגלה כל היום אלא תהיה לו אפשרות להתפתח?

לצפות שכשהיא עם הילד אז היא גם תתייחס אליו ולא תאכיל אותו ותהיה שקועה בפלאפון?

אם היא עושה הכל באהבה היא לא תזניח

והיא לא תהיה על הפלאפון כשילד בוכה

וחייך אליו וכו וכו

הציפיה שהתינוק לא יהיה כל היום בעגלה? הציפיה שהמטפלת תחייך אליו? שלא תהיה כל היום בפלאפון? להחליף טיטול?

אני רואה בתשובות די אחידות מבחינת הציפיה של ההורים,

ואלו ציפיות סבירות לדעתי לטיפול תקין בתינוק. אף אחת לא אמרה שהמטפלת תימנע מלגעת בפלאפון כל היום...

ואם הסכום שמשלמים למטפלת לא מספיק בשביל הדרישות הללו, שנובעות מעצם המקצוע - היא יכולה לקחת שכר גבוה יותר או לא לעבוד כמטפלת.

אבל אם היא בחרה לעבוד כמטפלת, הציפייה של ההורים היא לקבל טיפול בילד.

עשיתן לי סדר בראש. אלו שאלות שעלו לי במשך הטיפול בתינוקות (אולי בעייתי בכלל שאין עלו לי?!)

והיה חשוב לי לעשות מה שהכי טוב לילד ומה שההורים הכי היו שמחים מרוצים ורגועים.

אתבונן בעצמי ואשכול את כוחותיי ואם האופי שלי מתאימים לעבודה שכזו.

תודה רבה שנזכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם

1. זאת באמת נראה לך שאלה?

איזה אמא תגיד לך שמספיק שתתני לילד לאכול ותחליפי לו טיטול ולא שום דבר מעבר?

2. ברור שכן. נראה לך הגיוני שתינוק יהיה רוב היום בעגלה במשך כל השבוע? איך הוא יתפתח ככה?

ומעניין אותי, מה את היית עונה על השאלות האלה? מה הציפיות שלך מהמטפלת של התינוק שלך?

1. ברור! חופ ואהבה וקשר עין ושמחת חיים ואנרגיה יותר חשוב להתפתחות תינוק מטיפול פיזי אפילו.

2. ברור שיפריע. עגלה זה כדי להתנייד ממקום למקום או להירגע מגירויים. תינוק צריך לחוות את העולם, לדמוע, להסתכל, לנסות לזחול ולהגיע למקומות..

3. זה פחות מפריע לי. ברור שלא הייתי רוצה שלתינוק יהיה טוסיק אדום. אבל בהנחה וצריך לדרג איכשהו, אז זה יותר סלחני בעיני.

4+5. בכנות לא מבינה את השאלה. אם המטפלת צריכה הפסקה ויש לה אפשרות לנוח מעט, בסדר. מקובל. אבל סתם כי אפשר אז לעשות דברים בבית, ממש לא. בד"כ זה יבוא בהמשך על חשבון התינוקות.

כי יש זמנים של עומס וזמנים יותר רגועים וצריך לדעת לנצל את הזמן נכון. לגבי להיות בזמן האכילה בטלפון, זה מסוכן ממש. צריך להיות מרוכזים בילדים. לא מצליחה להבין את השאלה בכלל.

אלא אם את מתכוונת שיש משהו בהול ואין ברירה אלא למקבל משימות, וגם אז לא בזמן האוכל, מניחה שיש זמנים אחרים שיחסית מתאפשר. אבל רק שבאמת לא סובל דיחוי והכי קצר שאפשר.

6. עניין של אילוצים. ברור שהייתי מעדיפה שהיא תחזיק את הבקבוק ותיצור קשר עין, אבל אם זה לא מציאותי, אקבל את זה שהוא מחזיק את הבקבוק בעצמו.

7. בעניין שינה הייתי רוצה שתשים לב שהוא ישן מספיק, אבל לא מדי. ברור שיש בזה משהו מאוד מושך לתת לתינוק לישון אצל המטפלת כמה שיותר, אבל אם זה לא טובת התינוק, המטפלת צריכה לשים את טובתו מעל טובתה באהבה ולא בפרצוף חמוץ.

מסוכן ממש

ראיתי בעיניים שלי איך נחנקים מיזה.

ה׳ ישמור לא ממליצה בכלל.

1. חשוב לכן שהמטפלת תחייך, תשחק, תנשק וכו את התינוק או מספיק שתדאג לו לכל צרכיו בצורה טכנית וענינית?

ברור שחשוב!
 

2. כשהוא עובר לטיטלון ורגוע בעגלה הרבה זמן יפריע לכן שיהיה רוב היום בעגלה?

כן. איך ילמד להתהפך ואחכ לזחול אם רוב היום בעגלה?
 

3. כל כמה זמן היתן רוצות שתחליף טיטול? בהנחה שאין גדולים. והיתן רוצות שבכל מקרה תחליף לפני שבאים לקחת?

לפי צורך, כן לפני שבאה לקחת 
 

4. אם ישנים או הילדים רגועים בעגלה או משחקים יפריע שהמטפלת תעשה דברים של הבית בזמן הזה?

לא
 

5. יפריע לכן שהמטפלת תיהיה בטלאפון כשיושבת ליד התינוקות או מאכילה?

כן. מפריעה לי הקרינה של הנתונים בפלאפון וגם הסטת תשומת הלב
 

6. יפריע לכן אם ישתה את הבקבוק בעגלה או חשוב לכן שהמטפלת תחזיק אותו?

רק אם באופן קבוע בעגלה. מובן שזה יקרה לפעמים
 

7. עוד משו שחשוב או מפריע ולא כתבתי

מנסיון (עשיתי את זה בעבר) בגיל 4 חודשים לא הייתי לוקחת יותר משלושה ילדים

זה מטורף להיות עם יותר

יוצר מצב שוודאות אין מספיק תשומת לב מיידית לבכי או מצוקה של התינוק (הייתי עם שלושה וזוכרת מצבים שאחד צורח מעל 10 דקות כי צריכה לטפל בשניים שהתחילו לצרוח לפניו ולהרגיע. ויש מצבים מסורבלים (כמו מליון שכבות בחורף וטיטול או זליגה מהטיטול לבגדים שגורמים להחלפה פשוטה לקחת חמש דקות) שלא מצליחה לדמיין איך מתמודדים עם ארבעה במצב כזה

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

שזה בעיקר עניין של אמונה וביטחון

כי מי שמאמין עד הסוף

גם לא מפחד למות בדרך לשם

את יהודיה כשרה?

משתדלת לשמור מצוות?

מאמינה בה'?

אז למה שיקרה לך משהו?

וגם אם נמות לפני הגאולה נגיע לעולם הבא מלאים בזכויות

העולם הזה מלא בכל כך הרבה רע

ששווה למות אם הגאולה תבוא וכל הרע יגמר

הנשמה היא ניצחית בכל מקרה

אבל בעיקרון אין סיבה שנמות

מי שימות אלה הרשעים

מבטיחה לך שאת לא רשעית

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

הלכות מלכים ומלחמותיהם

אני לא זוכרת את כולם

אבל בשלב הראשון- עולם כמנהגו נוהג- לא יהיה שינוי דרמטי (עדיין יעבדו ויתנהגו רגיל)

השינויים המשמעותיים יהיו בשלב השני

ובשלב השלישי . 

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍

כמובן אין לי מושג באיזה חינוך גדלת, אבל מרגיש שיש אוירה שלילית ומאיימת...

אני רואה את זה למשל לקראת הימים הנוראים שאני מתרגשת לקראת ההתחדשות, ההטהרות והתפילות (על אף שיש לי עוד ה-מ-ו-ן במה להשתפר ולצערי כמה וכמה מצוות שאני מחפפת בהם) ועדיין אני באוירה של התרגשות מהזיכוך והמלכת ה' ובטוחה שהוא רוצה בטובתי.

כנ"ל לגבי ימות המשיח. אמנם זה טיפה מלחיץ שאולי יהיו שינויים ודברים חדשים, אבל אני בטוחה שהם יהיו טובים! לא רואה את הקב"ה מתכנן טבח המוני בבניו ל"ע... החיים יהיו מלאי משמעות ושמחה! כתוב למשל שמשחרב בית המקדש "ניטל טעם פירות" ו"ניטל טעם ביאה". ז"א שגם דברים שהיום סה"כ אנחנו תופסים אותם כטובים הם תפלים לעומת הטוב הגדול האמיתי. 

בנוסף לזה שכבר היום אנחנו רואים ניצוצות וחלקים מימות המשיח בכל הניסים הגדולים שמתכתבים עם הרבה מנבואות הנחמה... ועוד ילך ויתגבר בע"ה.

חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא היום, הנה זה בא היום, הנה זה בא הההה---יום!

וזה בהחלט עניין של חינוך

אני רק בשנים האחרונים הצלחתי באמת להתרגש מאלול והימים הנוראים ולא רק לחכות שהם ייעברו

ממליצה לך לחזור לנביאים עצמם.

אחרי שלמדתי אותם (בזכות פרויקט 'הנ''ך היומי' של הרב פרנקו), דברים הרבה פחות מפחידים.

גם לפותחת.

אני חושבת שהפחד הוא תוצאה של חוסר ידע.

אתה מפחד כשאתה לא יודע מה יהיה.

אבל אפשר ללמוד.

ואני כשלמדתי הוארו עיני. וזה תהליך מדהים וקסום.

ההבנה שהכי יושבת לי נכון זה שכרגע אני בעיקר גוף וקצת נשמה,

מהבחינה של את מי אני מרגישה כ'אני'.

כשתהיה גאולה אני יהיה בעיקר נשמה וקצת גוף. ה'אני' שלי יהיה הנשמה,

ולכן הכל יהיה אחרת מבחינת התחושות.

ולכן אם נחיה או נמות לא כזה מאים עלי. 

וגם אם ישתנה מלא דברים. הכל יהיה פרספקטיבה אחרת לגמרי.

ל'אחד מעיר ושניים ממשפחה'?

לפי הפשט, מדובר על שיבת ציון, כלומר- או שזה  קרה לקראת בניין בית שני, או בזמן השואה.

ואני מכירה גם פירוש שעמ''י נגאלים רק בזכות 'אחד מעיר ושניים ממשפחה' כלומר, נגאלים בזכות צדיקים בודדים.

שוב, ממליצה ממש ללמוד כאדם בוגר את הנביאים שמדברים על הגאולה.

ממש פוקח עיניים ונותן כוחות להתמודד עם התקופה הזו.

לא את מה שכתבת

יש בזה הכל

ציפייה

לא נודע

בדידות (כי רק אותי זה מפחיד)

אפוקליפסה

עונש על התנהגות לא טובה.

כילדה הייתי בחרדות מזה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה וכל רעש של משאית היה נשמע לי בואו של משיח, הייתי ממלמלת תהילים ומבטיחה שאחזור בתשובה, עד הפעם הבאה.

היום האמונה שלי פחות אדוקה, פחות משיחסטית מבעבר, ואני לרוב מצליחה לחיות עם זה.

אבל מה שאת מתארת מובן לגמרי

ממש זה

פעם בקורונה הייתי בטוחה ששמעתי שופר

הזיעה שכיסתה אותי והפחד אני לא אשכח לעולם

איך אפשר לחכות למשהו שכ"כ מפחדים ממנו?

ברור שלא.

ממש מוזר אם מישהו ככה מרגיש ועדיין באמת מחכה למשיח, זה לא הגיוני ולא טבעי

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

ממש מובן הצורך שיראו אתכם והביחד

יכולה לשתף שאני באה ממשפחה גדולה ואף פעם לא התארחנו

מנקה המבט של ההורים שלי היום וגם של עוד אנשים בוגרים עם ילדים נשואים-  גם לא קל לארח משפחות שלמות בחגים

כלכלית, נפשית, מקום ובלאגן בבית וכו'

אני מבינה שאצלך זה שונה כי התחושה היא שכולם באים ורק את מחוץ למעגל, אבל מצד שני גם - כמה הנאה יכולה להיות מללכת למקום שבו את מרגישה פחות רצויה?

בתחושה שלי, היום כאמא בעצמי (למשפחה קטנה) וגם אז כילדה במשפחה גרעינית יחסית גדולה - זה עניין של הסתכלות

יכול להיות ממש כיף ומספק כשזה רק אתם אבל את לא פנויה נפשית לזה

ולכן, מעבר לכל אירוח או התעסקות כזו או אחרת אני מפצירה בך לחזק את עצמך. את עוברת תקופה ארוכה לא קלה, נראה שאת חייבת לעצמך טיפול וחיזוק שיעזור לך להתמודד

אני מטופלת כבר כמה שנים

תודה על הכיוון לנקודת מבט שונה

המשפחה שלך מזכירה את שלי מהבית

פשוט מבאס להרגיש לא רצויים בזמן שיש מלא משפחה שהם כן רצויים

מן הסתם בזמני משבר או זמנים יותר רגישים,

צפים הדברים היותר עמוקים שבשגרה אנחנו מצליחים להתחמק מהם.

זו יכולה להיות הזדמנות להחליט בהמשך לטפל בנקודה הזו.

בכל אופן, כרגע זה בעיקר לשרוד את הימים הקרובים.

לגבי לשכור דירה קרוב אליהם, זה כיוון מעניין,

אבל חייב להיות תואם מציאות ונראה שאתם לא שם.

שאתם מצפים לדברים שלא יקרו. ואז האכזבה תהיה קשה שבעתיים.

והרבה ילדים על הראש בזמנים ממילא מתוחים זה מכביד. אי אפשר לצפות לזה, אבל אפשר להתגמש ולשלוח ילדים/ מבוגרים בהרכבים שלא יכבידו.

למה תמיד אנחנו המכבידים מבינה ?

אשמח גם לכיוון פעולה

גם ממש בא לי לארח השנה וזה דקה תשעים כך שממש חושבת יגיע במצב הזה

ולא מצליחה להגיד לבנות שלה לא. אז היא לא יכולה להוסיף על עצמה עוד עומס.

שנית , אם נכדים אחרים גרים קרוב , יש דינמיקה אחרת . סבתא נהיית סוג של אמא שניה , יותר מתערבת , יותר מחליטה , עם נכדים רחוקים זה לא שייך . 

מה ההבדל בין ילדים של בת לילדים של בן?

זו אפליה

ההורים של בעלי הם כמו עוד זוג הורים

כמו כי לא באמת אבל הילדים שלי חופשי אצלם והדינמיקה שונה לחלוטין מאשר אצל ההורים שלי שגרים רחוק

לצערי כן? אבל זו עובדה אצלנו

הבת שלי פורחת אצל חמותי

אוהבים אותה שם אפילו יותר מהנכדים האחרים חחח

מנסה לחשוב -

האם יש קהילה,תנסו למצוא לכם חברים שתעשו יחד סעודת פורים.

האם אופציה לעבור קרוב יותר להורייך?

להזמין אחים, גיסים, לעשות יחד- זה משמח מאוד אפילו שזה הרבה עבודה... גם לארוז תיקים זה מלא עבודה.

חיבוק גדול! 

אותך (לב, חיבוק)
אנחנו גם במצב דומה, כבר כתבתי כאן כמה פעמים...בסגנון שלך, שאיך הם לא מתגעגעים לנכדים? (הילדים שלי)
אם היה לי פתרון כנראה לא הייתי במצב הזה, אבל לפעמים אין פתרון. זה פשוט אופי, ככה המשפחה של בעלך, איך הם לא יכולים לחשוב עלייך אחרי לידה? עם ילדים קטנים (אני משערת) שרק רוצה מעט משפחה ומנוחה לנפש לך ולילדייך.
בינתיים הדבר החיובי היחיד אצלנו בכל הסיפור הוא שאני בונה את עצמי ולומדת להיות רגישה לאחר, ויודעת שבע"ה אהייה סבתא מהממת לנכדיי , ילדיי כלותיי וחתניי בע"ה, אודות למצב עכשיו שאני לומדת מצויין כיצד נכון להתנהג, מה לומר ומה לעשות למען המשפחה המורחבת העתידית שתהייה לי בע"ה.

תודה על התגובה!

חיממת את ליבי 💜

שזה לא ההתנהגות שלהם כלפיכם

אלא הדינמיקה של בעלך מולם?

הוא משתדל לא להכביד

אז הם התרגלו שהוא מסתדר לבד

יש מצב?

שהילדים האחרים פשוט נשענים עליהם ולא נותנים אופציה אחרת

נתחיל מהסוף- בע"ה הכל יהיה בעיתו ובזמנו בצורה מדוייקת ביותר. כמו שה' הביא לכם נשמה להביא לעולם, ככה ימצא דרך שתקבלו את הסיוע המדויק שאתם צריכים עם הילדים והכל....

ובפרקטיקה - תפילות!!

ולדעתי לבקש מקרוב משפחה לבוא... גיס/ה רווק... סבא /סבתא....

בטוחה שחשבת על זה... בע"ה אם זה לא מתאים, זה פשוט להתפלל מתוך אמונה שה' ישלח את מה שאתם בול צריכים

מאחלת לידה קלה בעיתה ובזמנה, ושיסתיים בידיים מלאות!! 

אני לא רוצה לבקש מהמשפחה שיסעו כמה שעות כדי להיות עם הילדים, למרות שיש מי שמוכן לבוא

(אבל אז גם "יתקעו" אצלנו כמה ימים ולא בטוחה שזה יהיה טוב לבעלי)

באמת מה שיש לי זה רק להתפלל

זה שיש ממד זה כבר טוב ב''ה.

וזה שיש את הבייביסיטר במצב הזה זה אפילו נס שמצאת מישהי שמוכנה!

כשתצטרכי ללדת תסעימעם בילך. אחרי הלידה - בעלך יחזור הביתה..

ומחילה שאומרת -את יכולה להשאר לבד באשפוז ומקסימום לחזור מוקדם יותר. להעזר באחיות ובתינוקיה.

אני אגב ככה בכל הלידות כי אין משפחה שתשמור אף פעם ..

ובמצב כמו עכשיו הילדים צריכים את אבא שלהם בעיני יותר ..

מכירה מצוין וסך הכול הילדים ממש רגועים ואין להם בעיה להישאר איתה שעות

הבעיה יותר היא אצלי, שאני לא אדע מה איתם

נראה  לי לא פייר לבקש ממישהו מהמשפחה לסכן את עצמו בדרכים (זאת עיקר הבעיה,  יש דרך ארוכה בלי שום מקום לעצור להתגונן)

יש לך קרובי משפחה שיוכלו להיות איתך אחרי האשפוז?

איך הלידות שלך בד"כ? אם הם טובות באופן כללי, וגם הפעם בי"ה הכל ילך חלק, כדאי לשקול שחרור מוקדם אחרי 24 שעות.

אפשר מראש להשאיר את הילדים לישון בממד, אם היא אחראית הרוגע שלב זה הכי חשוב.

מיד אחרי שאת עולה לאשפוז שבעלך יחזור אליהם וישאר ויבוא אליך רק לשחרור עם התינוק.

נראה לי שבסופו של דבר זה יכול רק להפריע לי

בכל מקרה לא אבקש מאף אחד שיסע שעתיים פלוס במצב של אזעקות

כנראה שמה שבאמת יקרה זה שהוא יהיה איצי רק בלידה ובשחרור,  גם אם ירצה לבוא עוד אבקש ממנו שלא

הלידות שלי לרוב בסדר אבל יכולות להיות ארוכות וזה החשש העיקרי שלי, שהילדים יהיו המון שעות בלעדי ובלי אבא שלהם וגם לא נהיה כל כך זמינים בזמן הזה

ובגלל מצב רפואי קבוע שלי אף פעם לא משחררים אותי מוקדם, בדרך כלל משאירים אותי לפחות עוד יום.  מקןוה שאולי בגלל המצב כן ישחררו הפעם

לפחות בבתי חולים שאני מכירה. אז בעז"ה תשתחררי מהר וזה לא יהיה הרבה זמן

לדעתי עם כל הקושי, עדיף שבאשפוז תהיי לבד... זה באמת קשה מנשוא, אבל זה יותר הגיוני מזה שבעלך יעזוב את הילדים בכל פעם ויעשה את הדרך הזו. (עברתי את זה בלידה בקורונה, שרגע אחריה כולם במשפחה חלו, והייתי חמישה ימים לבד... זה היה לא קל בכלל, אבל אפשרי. עשינו כמה פעמים מפגשים בזום...)

ולגבי הלידה עצמה - אולי יש אפשרות כבר עכשיו לנסוע לקרובי משפחה ולהיות אצלם עד הלידה, ואז הם ישמרו על הילדים כשתלכו ללדת?

(וכן, זה לא היה קל. למזלי היה לי ביקור פעם אחת של אחי, וזה קצת הפיג את הבדידות. אבל בשאר הזמן פשוט ביליתי עם התינוקת...)

תתפללי שהכול יהיה על הצד הטוב ביותר!❤️

שהכל יעבור בקלות ובשמחה!
כמה שיותר רגוע ונעים!!

כיוון שאיני רזה כמקל

הייתי מאד שמחה לקבל

ארוחת בוקר בריאה ומשביעה

סלט ירקות, אולי חביתה

שלא אהיה רעבה כל היום

ואנשנש שטויות משם ועד הלום

אך אני איסטניסטית וזה לא פשוט

כי גם אם אקבל לאכול לא ארוץ

אם זה לא מאמא או מאחותי

כיוון שמשכנים וידידים לא אוכלת אני

אכן בעיה ואצטרך בעצמי

לחתוך סלט להוד מעלתי.

לעומת זאת לשלוח בעצמי הייתי רוצה

משלוח מנות מחמם לב לכל גננת ומורה

ומנקת הבניין והשומר בכניסה

וכל מי שלבו חפץ בקרבה ואהבה

אך במקום להכין משלוחים רבים

אני יושבת וכותבת הגיגים

בשרשורי פורים שונים ומשונים

שבחוסר אחריות לפורום עולים

בלא לחשוב על הנשים האומללות

שבמקום להיות מעשיות- לפורום נשאבות😭

אשלח הודעה לאימך

ולאחותך

אבקש מהן אותך להפתיע

עם חביתה וסלט בגביע

(נכון שזה רעיון מקורי?

תודי שכזה עוד לא ראית).

ובקשר להגיגים,

אין כמוהם חשובים!

לקבל לחם שום שווה לארוחה

אם אפשר גם ירקות בייבי בצד לקבל

אבל לא חתוכים, זה כנראה לא יאכל

עם עוד איזה גבינת שמנת

לסגור פינה לארוחת בוקר בריאה מושלמת

רק אם אפשר לבקש עוד-

שיגיע בבקשה מוקדם מאוד

שלא אנשנש כל הבוקר עוד ממתק ועוד עוגה

ואקבל את זה רק שכבר נעמוד לצאת לסעודה..

משלוח מנות בקופסה מקסימה.

בתוכו ירקות ולחם שום עגלגל

וגם גבינה בצורת גלגל.

אני אשמח לשלוח עוד רשימה ארוכה

מנות לארוחות צהריים בזמן הקרוב למלא את המקפיא

לא בררנים כאן, אוכלים כמעט כל בשרי

משלוחי מנות 'נוכל להעביר לבאים בתור

ואם כל זה יוכל להישלח באמצעות עוזרת בית שגם את הניקיונות לפסח נפתור.

ולבקש מכבוד הרבנית הנוראה

בטון קליל נחמד

איזה חטיף שוקולד?

וחטיפים מתוקים ומלוחים

מהמותגים שעלי ספציפית אהובים

הרוב קנוי ארוז ואסטטי

דברים שלא הייתי קונה בעצמי

אפשר גם קצת אוכל ביתי

ושיהיה כתוב עליו פרווה או חלבי

כדי שאוכל לזלול אותו באון עכשווי.

והמשלוח שאותו אביא,

יהיה דומה ככל היותר למשלוח שכלבבי

ברור שיש עוד טעמים והעדפות

אבל לא חושבת שאני מיוחדת מאוד.

ואותו אתן ל @ברוקולי

כי לשם הניק שלה לא יזיק

חוסר בריאות נחמד שאותו ימתיק.

רק הכיני לי רשימה טעימה🤤

בקשי מה שתרצי עד חצי המלכות,

ואשלח לך שוקולד בטעם תות🍓

אני לא אוהבת בוודאות,

יותר בכיוון מיקס עלית

או ופלים שווים בתכלית.

האמת קשה לחרוז ולתאר

עדיף לזלול כמה שיותר

הכי טוב לזלול,

כמו שאת אומרת.

מיד לך אשלח

שוקולד לח.

@הרבנית הקדושה 

האמת ששאלת בדיוק בזמן,

כי המצב אצלי כרגע... איך לומר? בלגן!

עם דלקת בגרון וקול של צפרדע,

היום שלי פה די משתגע.

הילדים בבית בגלל המלחמה,

הופכים את הסלון לזירת מהומה.

וכל כמה דקות – ריצה לממ"ד,

זה הכושר היחיד שעושים פה, נחמד...

אז אם את שואלת מה ישמח את הלב,

וישכיח לרגע את מה שכואב:

קצת תעסוקה לילדים (שישבו בשקט!)

כי אמא פה כבר על סף התמוטטות מוחלטת.

איזה תה מפנק עם תמציות מיוחדות,

שיעזור לגרון לעמוד בתלאות.

ושוקולד שווה, כזה שנותן נחמה,

וימתיק לי קצת את ימי הלחימה.

תודה על הדאגה הכנה והמתנות,

זו תהיה עבורי המשלוח מנות!

שתוכלי לדבר ולא תראי (מלשון מורא כמובן).

אשלך לך תה רותח

שיעשה לך סדר במוח.

בנוסף אדאג לתעסוקות

בשביל הילדות המתוקות.

ואם יש לך בנים-

אשלח להם פונפונים.

משלוח פירות של ארץ ישראל

שיהיה בו מבחר פירות ענקי

וחשוב שיהיה אסתטי ונקי

אננס ומנגו, מלון ואבטיח

חושבת שאת כל המגש לאכול אצליח

נוסף גם ענבים ועוד פירות מתוקים

לא רוצה שום ממתקים

אותם אזרוק לפח אחת ושתיים

ונראה לי שמספיק בנתיים.

לכולן אשלח בריא כמו שאבקש לעצמי

לי זה נשמע פשוט חלומי

בריאה ממדרגה אחרת.

אל דאגה, אין בעיות,

אני מיד רצה לקניות.

רבנית קדושה, רבנית יקרה

אשמח אם לי תשלחי במהרה

עוד כמה שעות ביממה

על מנת שאספיק כל משימה

בשל תפקידי אני עובדת גם במלחמה

ובעז"ה נצליח לספק חוסן ונחמה

ולצד כמה שעות מתנה

אוסיף ואבקש עוד בקשה קטנה

אשמח גם לאוכל ביתי שהוכן באהבה

משכנה טובה או חברה קרובה

אוכלת כל אוכל ביתי טעים

שמריח טוב ונראה נעים

ולעם ישראל אכין משלוח כתום

שיעודד תקומה ותקווה בחום

שנשוב לחבלי ארץ עזובה

שבליבנו תמיד נשארה אהובה

מאחלת לך שפע שעות,

עם הרבה בשורות טובות.

ובנוסף לך אשלח,

סל מאכלים משובח.

עם כמה שיותר שעות שינה בפנים

עייפתי

כריות במילוי שעות שינה.

ומספרת שאת לא לבד,

עם חוסר שינה של שנה 🫂

את רבנית טובה!