סקר מטפלתבסימן שאלה

יצא לי לשמור על תינוקות בבית ורוצה לדעת אם מתאים לי לקחת ילדים לשמור קבוע (על שלי פלוס 3, יש ביקוש לשנה הבאה) אז עושה סקר איך היתן רוצות שהמטפלת של התינוקי בן 4 חודשים תיהיה:


1. חשוב לכן שהמטפלת תחייך, תשחק, תנשק וכו את התינוק או מספיק שתדאג לו לכל צרכיו בצורה טכנית וענינית?


2. כשהוא עובר לטיטלון ורגוע בעגלה הרבה זמן יפריע לכן שיהיה רוב היום בעגלה?


3. כל כמה זמן היתן רוצות שתחליף טיטול? בהנחה שאין גדולים. והיתן רוצות שבכל מקרה תחליף לפני שבאים לקחת?


4. אם ישנים או הילדים רגועים בעגלה או משחקים יפריע שהמטפלת תעשה דברים של הבית בזמן הזה?


5. יפריע לכן שהמטפלת תיהיה בטלאפון כשיושבת ליד התינוקות או מאכילה?


6. יפריע לכן אם ישתה את הבקבוק בעגלה או חשוב לכן שהמטפלת תחזיק אותו?


7. עוד משו שחשוב או מפריע ולא כתבתי


תודה מראש לעונות 

עונהתקומה

1. לא רק חשוב, קריטי. זה בסיס להתפתחות של תינוק

2. כן. חשוב לי שיישן במיטה נורמלית, ושבמהלך היום יהיה במשטח פעילות ובקשר עם המטפלת.

3. לפני או אחרי ארוחה. כל שלוש שעות בערך

4. אם ישנים בלול והיא עדיין בסביבה - לא מפריע לי (למשל לקפל כביסה לידם). אם הם ערים, כן, זה מפריע לי.

5. מידי פעם לא מפריע לי, אבל לא שזה מה שהיא תעשה כל הזמן שהיא איתם.

6. מעדיפה שתחזיק אותו, במיוחד אם זה רק ארבעה תינוקות.

7. אם אני שולחת למטפלת, אני מצפה שהוא יקבל טיפול, חום, אהבה. ולא שהוא יהיה שם על הדרך בשביל להכניס לה כסף. זו עבודה לכל דבר ועניין, ואני מצפה שהיא תתמסר לזה. היא לא עושה לי טובה, אני משלמת על זה וזה התפקיד שלה.

^^רוני_רון

במקום לענות בעצמי, פשוט מצטרפת לתשובה של @תקומה אחד לאחד...

עונהירושלמית במקור

1. ברור שחשוב. אפילו חשוב יותר מהטכני, לפחות ביחס לחיתולים

2. ברור שיפריע, אמורים להיות בזמן בטן כשמתאפשר... ולעודד את זה...

3. זה תלוי בילד וברגישות העור שלו שם.

4. לא יפריע. אבל קשה לי לדמייין שזה מתאפשר בגיל הזה ועם עידוד מסויים לזמן בטן...

5. אם הילד רגוע, פלוס לא מציץ למסך - אפשר.

6. תלוי בגיל ובשלב ובצורך של הילד. יש מי שרוצה ויש מי שלא

לדעתי זה קצת שאלות קיטבגדיאן ד.

ברור שאנחנו כאמהות נרצה את ההכי טוב לילדים שלנו.

ובכל השאלות שכתבת יש רק תשובה אחת.

אז נראה לי שלא יהיה לך כ"כ גיוון בתשובות.

השאלה היא אם את כמטפלת מסוגלת לתת את כל המכלול הזה.

גם אני כאמא שמאוד רוצה תמיד לחייך לילדים שלי לנשק ולחבק ואף פעם לא להיות לידם עם טלפון

אני מבינה שזה לא מציאותי עבורי. אז אני מנסה ומשתדלת ובדר"כ מצליחה ולפעמים לא.

וזה בסדר גמור.

 

 

אני חושבת שהשאלה שלך צריכה להיות מה *הכי* חשוב לך שהמטפלת תעשה עם התינוק שלך.

ואז להגיע רשימת אפשרויות.

 

במענה לשאלות שלך.

מאוד חשוב שהמטפלת תאהב את הילד, תחייך אלך, תחבק ותפגין אהבה

לי מאוד אכפת שתינוקות כל היום בעגלה ואני ממש רוצה לדעת שהילד שלי בדר"כ על הרצפה ויש לו משחקים מעניינים

באופן כללי צריכה להחליף טיטול לפחות פעמיים במהלך היום ובשביל הנראות כדאי שפעם אחת תהיה לפני שההורים מגיעים.

אבל בשבילי כל עוד לילד אין רגישות והוא כמובן לא חוזר עם טיטול מסריח זה פחות קריטי.

לא אכפת לי שתעשה דברים בבית אבל עיקר הקשב שלך צריך להיות לילדים וכמובן כמובן לא להשאיר אותם לבד.

כן, יפריע לי אם היא עם הטלפון כל הזמן במקום להתייחס לילדים.

וכן עדיף מאוד לתת לתינוק לאכול כשמחזיקים אותו אבל נראה לי זו דרישה ברמה ממש גבוהה למטפלת. לפחות לתינוק גדול שיודע להחזיק את הבקבוק.

 

סליחה. כן?מקרמה

אבל אני אחזיר את השאלות אליך


למה את רוצה להיות מטפלת?


תינוק שמחייך אליך, גורם לך לחייך אליו חזרה?

להוציא חיוך מתינוק גורם לך לסיפוק?


כשאת רואה תינוק בעגלה- זה עושה לך חשק להרים אותו? לפנק אותו?


את נהנת לטפל ולדאוג לתינוק? או שזה מטלה שצריך לעשות


את אוהבת ילדים שהם לא שלך?

היי יקרה, נשמע שאין לך באמת כוח לזהאוהבת את השבת

אז אל תעשי

בשבילך

לטפל בתינוקות זה סיזיפי ואם את לא אוהבת עת זה

אז לא...


את יכולה לטפל בתינוקות במעון.. יש הפסקות, עבודה בצוות, תחזוק של המרחב לא רק באחריותך...

או פשוט עבודה אחרת.. 

עונהיראת גאולה

1. לא חייבת לנשק או לשחק במשמעות של לשבת על הרצפה לבנות מגדל.

כן חייבת לחייך, לאהוב, להרים כשצריך, לפטפט או לקשקש תוך כדי הטיפול או סתם.

2. מאוד!

3. פעמיים ביום, לפני שנת צהריים (או באמצע היום לתינוקות שישנים יותר), וקצת לפני סוף היום. זה בערך מה שמקובל.

4. כשישנים - לא מפריע, בתנאי שהיא באותו אזור (לא בקומה אחרת, ולא שהילדים בחדר עם דלת סגורה). בשאר הזמן - אם זה בקטנה זה לא מפריע, אבל לא שתתחיל עכשיו להרים ארוחה או שטיפה, בטח שלא דברים של ניקיון עם חומרי ניקוי חריפים, או להדליק תנור שזה מסוכן וכאלו. לחמם אוכל, להעביר כביסה למייבש, אפילו לקפל כביסה בסלון לידם - זה סביר אם הם רגועים. (אני לא מצליחה לעשות את עבודות הבית עם תינוק אחד, איך אפשר עם 4?)

5. אם זה כל היום - יפריע ואשתוק. אם זה פה ושם, לא תוך כדי שמאכילה, אז צריך לדבר אל הילד ולהסתכל עליו, אלא כשהם רגועים - זה סביר.

6. אפשר בעגלה. הבעיה היא שיש מטפלות שזה גורם להן לא להאכיל את הילדון מוצקים, כי הכי קל לתת לו בקבוק והוא אוכל לבד.

7. שהסביבה תהיה מותאמת לתינוקות. בלי חפצים מסוכנים (חוטים, בלונים, סיכות, פיצוחים), רצפה נקיה, שער אם יש מדרגות, כסא/ות אוכל לתינוקות שזה הגיל, מזרן או לול לכל אחד, משחקים מותאמים עדיף עם תו תקן, או לפחות לא מסוכנים משום בחינה.

עונה בפניםאמ פי 5

1-3 כן

4- לא אכפת לי

5- כן. כי צריך תשומת לב לוודא שהילדים בסדר. אלא אם כן כולם בסדר ואז זה בר שאלה 4

6. תלוי בילד עד כמה רגיל להחזיק לבד

7. בהצלחה

עונהרק טוב!

1. כן. תינוק מרגיש את הרגשות של המטפל כמה הוא באמת אוהב אותו. תינוק שיראו לו אהבה, גם יחזיר אהבה, ויהיה יותר שמח ונינוח.


2. יפריע מאוד! מבחינתי לא צריך להיות בכלל עגלה בתוך הבית של המטפלת. ילד צריך לנוע בשביל להתפתח. עגלה נועדה לטיול בחוץ ושינה במקרה של אילוץ כמו יציאה מחוץ לבית. (לא מדברת על תינוק בן 3 חודשים שעדיין בעגלת אמבטיה, וישן שם גם)


3. אני בבית מחליפה לפי צורך.  אם לא מלוכלך, אז בודקת מידי פעם שמלא. אפשר לסגל זמנים קבועים.


4. בתנאי שהיא ממשיכה להשגיח עליהם וכל הסביבה בטוחה לחלוטין עבורם.  ובתנאי שכל משחקת איתם חלק מהזמן- מדברת איתם, שרה להם שירים, מספרת להם סיפור (מילים ראשונות וכו) וכו.


5. אם זה לא כל הזמן אז מבינה את זה. גם לא זה לא אידאל.


6. אצלנו במעון משכיבים על הרצפה עם ראש על כרית, מי שיודע להחזיק בעצמו. ואהמטפלת ביניהם.


7. לעקוב אחרי התנהגויות חשודות. ולא לטייח!!! לא אומרת להתלונן כל הזמן, אבל אם זה ילד שקשה לו עניין מסוים או מתנהג שונה משאר הילדים אז כדאי שהורים ידעו מזה ולא להגיד רק הוא מתוק וחמוד והכל בסדר והוא בכה טיפה אבל נרגע מהר. כי לפעמים זה הבסיס לקשיים שמגלים בהמשך ואם ההורים לא יודעים איך הילד מתפקד במצבים שונים אז חסר להם חלק מהתמונה.


עונהדרקונית ירוקה

1. כן, ברור שתשחק ותחבק. זה הצורך הכי משמעותי בגיל הזה

2. כן, יפריע לי. זה מונע התפתחות

3. כל 3 שעות בערך ולפני איסוף

4. לא מפריע

5. כן. כשהם ישנים אפשר

6. בגיל הזה חייב שיחזיקו, זו סכנת חנק. התינוק עוד לא מסוגל להוציא אם משהו בעייתי בזרימה או שמספיק לו

7. חשוב לי לולים או מזרונים מסודרים, שלא ישנו בעגלה

חשוב מאד שתקבל את הילד שלירקלתשוהנ

באהבה שמחה אנרגיה ורצון

שלא תהיה מטפלת כי זה נוח (מה נוח בזה) או כי מתאים לה להישאר עם הילד שלה בבית.


חשוב שתהיה שם מרצונה, עם אנרגיה וחיוך והמון אהבה, ולא רק בשביל לטפל בצרכים הטכניים הבסיסיים ביותר.

לכל אחת יש את הסגנון שלה בסופו של דבר, אבל אהבה אמיתית לתינוקות ורצון אמיתי לעבוד בזה זה בסיס מאד מאד קריטי.


 

הדברoo

היחיד שהיה לי חשוב שהמטפלת תעבוד באהבה ולא במירמור

אם היא עובדת באהבה היא תחייך, תטפל ותעבוד לפי שיקול דעת מתאים


די מצחיקות התשובות פה

כאילו שהסכום שמשלמים למטפלת מאפשר לדרוש דרישות כאלה ואחרות

הציפייה של ההורה צריכה להיות מותאמת למציאות, ככל שהציפיות מנותקות מהמציאות (מנותקות לגמרי) המצב בשטח הולך ומחמיר כי יש פחות ופחות ביקוש למשרה הזו

למטפלת פרטית משלמים בדכ לא מעטהשקט הזה
אז כן, הציפיות הגיוניות.


מהoo
זה לא מעט? כמה זה יוצא לשעה? כמה קשה היא עובדת ביחס לעבודות אחרות (העבודה הבסיסית, בלי הדרישות של ההורים)?


אם אני משווה את השכר השעתי שלי והמאמץ שאני עושה בעבודה, לעומת מטפלת, אני מקבלת משוואה בלתי הגיונית בעליל.

אז משלמים אצלכם נמוךמקרמה

שנה הבאה אני הולכת לשלם 3.5K לכן של 6 ילדים

זה יוצא 21k לחודש


כמובן שיש הוצאות ומיסים

אבל זה משכורת מכובדת מאוד למשרה מלאה

(אין ימי שישי)


אני לא אומרת שזה לא מקצוע קשה ושהיא לא משקיע

אבל זה בדיוק הסיבה שאני מוכנה לשלם את הסכום הזה


יש הרבה מקצועות דורשים שאני לא הייתי מוכנה להם כמו להיות אחות או מורה או מטפלת

וגם לא הייתי מוכנה לעבוד בנקיון וגם לא להיות עוסית

כי אני לא נהנת מזה- אז גם לא מכנה לשאת את ה'חסרונות' של המקצוע


אפאחת לא תהיה טובה בעבודה שהיא לא אוהבת

בטח לא שהיא דורשת אינטרקציה עם אנשים

גםoo

3.5 זה נמוך

כי צריך לקחת מספיק תינוקות כדי להשתכר

אין שום דבר אופטימלי בטיפול ב6 תינוקות בו זמנית

לא הבנתיתקומה

מה את מנסה לטעון.

שאנחנו כהורים לא יכולים לקחת מטפלת?

שאנחנו כהורים צריכים לשלם יותר?

שאנחנו צריכים לשלוח את הילד שלנו שפשוט יבנה בקיר כל היום ולהגיד תודה?


בכנות, אני לא מבינה את הקו חשיבה שלך.

שהוריםoo

צריכים לשלם יותר

ואז מטפלות יוכלו לטפל בכמות הגיונית של ילדים

ואז הילדים יקבלו מענה יותר טוב


עד אז

לא לצפות ממטפלת לעשות דברים לא מציאותיים 

לכי תגידי להורים צעירים שגם ככה קשה להם כלכליתלומדת כעת

שבדיוק חושבים על לקנות דירה

שאחד ההורים סטודנט

שיש להם 2 קטנטנים


זו בדיוק האוכלוסיה שנאבקת בכל שקל. איך ישלמו יותר?


אני כן מסכימה איתך שהמטפלות במעון ובמשפחתונים עובדות קשה, אבל באמת, איך הורים ישלמו יותר?

גםoo

אני בתחילת הדרך לא יכלתי לשלם יותר

בהמשך כששלחתי את הקטן שלי למטפלת העדפתי לשלם יותר אבל המטפלת המומלצת וזו שהתרשמתי ממנה היתה בזול עם הרבה ילדים


כנראה רוב ההורים לתינוקות לא יכולים לשלם יותר ולכן המצב ישאר על כנו


בגלל שהמטפלות עובדות מאד קשה בגלל שהשכר נמוך (או גם קשה וגם שכר נמוך)

אני לא מצפה מהן לעמוד ברשימת דרישות

אלא לעבוד מתוך אהבה ולהפעיל שיקול דעת בכל סיטואציה בהתאם למציאות

איך לשלם יותר???רקאני
אני בקושי מצליחה לשלם עכשיו
האמת אני מסכימההמקורית

זה לא בא כהאשמה להורים שלא יכולים לשלם יותר מסיבותיהם שלהם, אז לא מבינה את התרעומת ככ, זה קו חשיבה הגיוני סהכ בעיניי

פחות ילדים - איכות טיפול ופניות גבוהים יותר, וגם משכורת בהתאם כדי שתהיה מי שמוכנה לקחת פחות ילדים


מצד שני, מבינה את העומס הכלכלי. אבל כל עוד אין מי שמוכנה לגבות סכום נמוך... פלונטר🤦

זה ידוע שזו בעיה במדינה,שחוק חינוך חובה הוא רק מגיל 3,  ולכן נוצר המצב הזה

הלוואי והיה מי שמרים את הכפפה ודואג לסטנדרטים ראויים

אם הייתי לוקחת מטפלת פרטית של 1 על 1השקט הזהאחרונה

אז כנראה שהייתי צריכה לשלם לה לפחות 8-9 אם לא יותר כי זו באמת העבודה היחידה שלה.


אבל אני מדברת על מטפלת פרטית שלוקחת 5-6 ילדים, אז ברור מראש שהטיפול לא יהיה אופטימלי כמו מטפלת על ילד.


אבל אני חושבת שסה"כ זה כן הגיוני לדרוש שתהיה נעימה לילד, שלא תכלא אותו כל היום בעגלה ושתחליף לו טיטול פעמיים שלוש ביום?


לא ביקשתי שתשיר לו כל היום ותרקוד סביבו.


אם היא שמה אותו בעגלה לבהות באוויר ומשחקת בפלאפון אני אשלם לה כמו שאני משלמת לבייביסיטר שבאה לשמור על הבנות שלי כשהן ישנות.


3500 שח מ-6 הורים, זה יוצא שכר של 100+- שח לשעה.. זה די מכובד.


ואם זה מעט בשבילה- אז א' תמיד אפשר להעלות את המחיר, אם היא מספיק טובה הורים ימשיכו לשלוח אליה

ב' אולי היא לא בעבודה הנכונה. 

לא הבנתיתקומה

מה מצחיק אותך.

יש כאן נימה של זלזול.

אם אני בוחרת להשקיע את הכסף אצל מטלת פרטית, אני בציפייה שזו עבודה שלה, ולא התנדבות שלה.

אם זה לא משתלם לה, שתיקח יותר.

הסכומים שמשלמים אצלנו זה ממש לא סכומים שאפשר להגיד עליהם שזה לא דרישה הגיונית. ויש כל כך הרבה ביקוש שגם אם היו לוקחות יותר היו שולחים אליהם.

אז כן, אני משלמת ואני מצפה למשהו בתמורה. ולא אשלח למטפלת שלא תחייך לילד שלי, או תתייחס אליו.

כבר אעדיף להישאר איתו בבית

כמה זה לשעה?oo
האם היית מוכנה לעשות את העבודה הזו תמורת הסכום הנ״ל? תמורה פי 3?


בכל עבודה אחרת הצפייה מהעובד היא פר ההשתכרות שלו, חוץ מתחום החינוך ובמיוחד החינוך לגיל הרך.

אצלנו מטפלתתקומה

של 6 ילדים, הייתה מקבלת לשעה בערך 120₪.


השאלה האם הייתי מוכנה לעשות את העבודה הנ"ל עבור אותו שכר או גבוה יותר לא רלוונטית, כי אדם לפי דעתי צריך לעבוד במה שהוא טוב ומה שהוא אוהב.

אני אוהבת את הילדים שלי, אבל אין לי את הקסם שיש לנשים אחרות ביחס לילדים של אחרים.

ולכן לא אלך לעבוד במקצוע הזה, לא עבורי, ולא עבור הילדים. כי זה לא מתאים לי.

אבל אם הייתי אוהבת את זה? כן. הייתי עושה את העבודה הזו. בטח בשכר כזה שהוא בסדר גמור.


אבל השאלה ההפוכה, האם מטפלת הייתה מוכנה לעשות את העבודה שלי בשכר שלי? והתשובה היא לא. כי אנחנו אנשים שונים, עם מיומנויות שונות. ולכן ההשוואה לא רלוונטית.


אני יכולה להבין את מה שאת אומרת ביחס למעון. שם התנאים יותר קשוחים ופחות ניתנים לבחירה.

אבל מטפלת בבית? שהיא זו שקובעת את התשלום ואת תנאי העבודה?

אין שום סיבה שלא אשלם ואצפה לקבל תמורה ביחס לזה. כמו כל עבודה אחרת.

כמובן שהכל בצורה נעימה, זה שכתבתי משהו במענה לשאלות כאן לא אומר שאני מגיעה למטפלת עם נבוט בציפייה שהכל יתקיים מיד. אבל זה בהחלט מה שאני מצפה לו, ולא רואה שום סיבה לחשוב שזה מופרך עבור הילד שלי

בעינייoo

לטפל ב6 ילדים זו עבודת פרך

זו השרדות

הגיוני שחלק מהדרישות יתפספסו באופן קבוע


גם אם הייתי מאוהבת בילדים לא הייתי שומרת על 6 בו זמנית


הסיבה שמטפלת לוקחת 6 היא כלכלית בלבד, כי כל תינוק לא משלם מספיק כסף כדי להתפרנס מטיפול בפחות ילדים.

בעינייךתקומה

יש מטפלות מעולות, שעושות את זה נהדר.

התפיסה שלך מגיעה מתוך מקום של רחמים כלפיהם, כאילו אין להן ברירה אלא לעבוד בזה וצריך לרחם ולהוריד ציפיות.

אני לא מגיעה מהמקום הזה ולכן הציפיות שלי אחרות

לא רחמיםoo

אלא מודעות

לעבודה הקשה שלהן

לשכר שלא מספיק שווה את העבודה

למקצוע שמצריך הרבה מעבר לבסיס אבל מתומחר כמו עבודות בסיסיות (וגם פחות)

אבל מה זהתקומה

מתומחר?

מטפלת פרטית מתמחרת את עצמה.

בעיניי אם אני משלמת 3500₪ לחודש, ויש לה עוד כמה ילדים, זה ממש סכום שהוא תגמול הוגן על העבודה הזו.

120₪ לשעה זה עבודות בסיסיות? ממש לא.

תגידי לי איפה, אני באה לעבוד עכשיו.

3500oo

לתינוק אחד זה תמחור נמוך (20 שח לשעה, פחות ממינימום)

אם צריך לטפל ב6 בו זמנית כדי להגיע למשכורת טובה


היא לא יכולה לתמחר גבוה יותר כי לא יהיו לה תינוקות

אז הנורמה נהיתה לטפל ב6 בזמן שזה יותר מדי סיזיפי

אם נהיה עם יד על הלב, יותר מ3 תינוקות זה מאד קשוח, גם למי שמאד מקצועית בנושא.

אבלתקומה

את לא אמורה לחשב את זה לפי ילד, אלא למחיר לפי שעה.

מה, אצלך בעבודה מחשבים לך את השכר לפי משימה? ואם יש לך שש משימות בשעה, את מחלקת את השכר השנתי שלך ואומרת זה השכר שלי? לא.

השכר של גננת לשעה מחולק ב30 וזה השכר השנתי שלה?

בוודאי שלו.

אין שום סיבה להגיד שאם אני עבור משלמת 20₪ לשעה, זה אומר שהמטפלת מקבלת פחות ממינימום.

זה לא עובד ככה בשום מקום, ואין סיבה שזה יעבוד ככה אצל מטפלת.

אםoo

מבקשים ממני יותר מדי משימות, אני מסרבת/ אומרת לא הספקתי

ולפעמים מרוב עומס אני עושה טעויות/ שוכחת דברים


ככה אצל מטפלת

הגיוני שהיא לא מספיקה/ עושה טעויות/ לא עושה דברים בצורה אופטימלית/ מסרבת לדברים


אבל היא לא יכולה לסרב מראש לכמות ילדים אם היא רוצה להתפרנס


אני יכולה להגיד שכמות המשימות לא הגיונית ושיורידו ממני עומס ועדין לקבל משכורת טובה

בתור מי שעבדה הרבה עם תינוקותבאורות

זה לא ממש נכון...

כמובן תלוי גיל, אבל דווקא משהו בטיפול בכמה ילדים לפעמים אינטנסיבי כמו תינוק אחד. בסוף במעון תינוק לא מתנהג כמו בבית, זה לא שאת תעמדי איתו שעות או תקפצי איתו על כדור פזיו.

ובטח בגיל גדול יותר, של שנה+, עיקר החלק האינטנסיבי זה סביב להגיש את הארוחות, לנקות אחריהם, והחלפות טיטול. וזה זמנים נקודתיים. השאר הם משחקים ביחד, את מפעילה אותם, רוב הזמן יושבת. זה לא שזה קל- אבל יש לא מעט עבודות אחרות במשק (אחות למשל...) שזה לא יותר קל מזה והרבה פחות מושמץ. 

אחותoo

בבית חולים אכן נראת עובדת מאד קשה

כל הזמן על הרגלים

הרבה עבודה


אבל יש משרות אחרות של אחיות יוצר רגועות


ונראה לי שהן לא משתכרות מינימום אלא יותר גבוה

יש הרבה שלא רואות בזה עבודת פרךדיאן ד.

והן עושות את העבודה בשמחה ובאהבה ומסיימות יום כשהן כנראה עייפות אך מרוצות ומלאות סיפוק.

 

 

ואגב אצלנו התעריף הוא כ- 1,500 למטפלת פרטית (עד 4, עד 1 משלמים 800)

ועדיין מי שהולכת לעבודה בזה עושה את זה כי היא רוצה.

 

ואני מסכימה שזה שכר לא מספק, מגיע להן הרבה יותר

אבל עדיין הן לא רואות בזה עבודת פרך

והן בוחרות במקצוע משיקולים שלהן.

 

ועוד הסכמה שהרשימת דרישות הזאת היא לא הגיונית

בכללי הגישה שלי היא שאני שולחת את התינוק/ת למטפלת שאני סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה

 

אני ממש לא נכנסת לפרטי פרטים מה קורה במהלך היום

אולי אם הייתי משלמת 4,000 שקל לחודש הייתי דורשת יותר

יכול להיות.

את משליכה את הרגשות שלך על הרבה מטפלות ועושה להם עמקרמה

ואז כתוצאה מזה את לא מעזה לדרוש כלום ומסתפקת בבינוניות


הילדים שלי עד גיל 3 אצל מטפלות פרטיות

אני גם מכירה בנות משפחה שעסקו בזה


כולם אהבו את מה שהן עושות, קמו לעבודה בשמחה ונהנו ממנה

והילדים אצלהן היו מטופחים ואהובים וקיבלו טיפול מדהים

והן הרגישו שהן מקבלות על כך תגמול כספי טוב והולם

וכשלא היה כך- הן העלו מחיר

וכהגיעו למיצוי- הן פרשו


הבינוניות וההתפשרות הזאת מלכתחילה לא מובנת לי

^^תקומה
מה שרציתי להגיד
אניoo

מכירה אחרת

אני רואה את העייפות וההתשה בעיניים שלהן

גם אם הן אוהבות את העבודה והילדים


לא רואה בזה התפשרות

אני בחרתי מטפלות/ גננות פרטיות לפי הקריטריון שלי (אהבת המקצוע) והוא הוכיח את עצמו

אבל לא חשבתי לקבל תמורה לא הגיונית


כל אדם יכול לקום בלי חשק לעבודה, בכל סוג של עבודה ובמיוחד עבודות סיזיפיות.


הפסקה הזו שלך אופטימית יתר גם לעבודה המשובחת בתבל

׳כולם אהבו את מה שהן עושות, קמו לעבודה בשמחה ונהנו ממנה

והילדים אצלהן היו מטופחים ואהובים וקיבלו טיפול מדהים

והן הרגישו שהן מקבלות על כך תגמול כספי טוב והולם׳

ברור שאני גם מכירה בכך שישמקרמה

מטפלות שלא אוהבות את מה שהן עושות

ובגלל זה הן לא היו המטפלות של הילדים שלי

 

וממש מענין אותי מה זה בענייך דרישה גבוהה

מה שהיה בהודעה הפותחת היה בעיני ממש לא דרישות גבוהות


 

וברור שיש ימים שלכולם לא באים בטוב

אני לא עושה פה אידיאליזציה


 

אבל לקבל את זה כברירת מחדל יום יום- אני לא מוכנה

הגיוניoo

שיהיו זמנים

שהטיפול יותר טכני/ שהילד יהיה יותר בעגלה/ שהטיטול יוחלף בתדירות נמוכה/ שהמטפלת תעשה עוד משהו ברקע/ שהילד יאכל בעגלה 

זה נכון, אבל זה לא הנורמה והמצופהמקרמה

כשזה הרף העליון את תקבלי הרבה יותר נמוך מכך


ולהבין שזה זמנים מועטים

ולא הרווח

הרף העליוןoo

מבחינתי הוא

עבודה מאהבה

ואז יש איכפתיות ורצון לעשות את הטוב ביותר במסגרת המציאות הקיימת


אני לא מתייחסת לפרטים אלא למכלול


לפעמים התמקדות בפרטים קטנים באה ע״ח דברים אחרים חשובים יותר (כמו שלוות רוח של המטפלת מול לחץ מההורים על טיטול שלא הוחלף)


כשהרף העליון לא מציאותי, המטפלת בסיטואציה לא נוחה ולחוצה מול ההורים וממילא מקבלים עבודה פחות טובה.

יפה הערה חשובהשוקולד פרה

היתה לי מטפלת במעון לאחד הילדים שמרוב שהקפידה על כללים שהיו אמנם נורא חשובים

לדוג החלפה בזמנים קבועים

להאכיל בצורה מסויימת וכו

הרבה פעמים זה בא על חשבון גמישות עם המציאות

אז אניתקומה

חושבת שאת מעבירה עלינו ביקורת סתם. מחילה.

ענינו באופן שמכוון לשאלה שנשאלה, השאלה נשאלה בצורה של ירידה לפרטים ובהתאם לכך ענינו.

מכאן את כבר מסיקה עלינו כל מיני מסקנות על הנוקשות או הציפיות שלנו.

ואני חושבת שאולי זה נובע מהתכתבות עם תפיסות אחרות שאת מכירה, שהן לא בהכרח מה שכתבנו כאן.


אם היו שואלים אותנו מה הכי חשוב במטפלת

או איך אנחנו בוחרות מטפלת

או איך אנחנו מתנהלות מול מטפלת קיימת

התשובות היו אחרות ויותר מכוונות למה שאת אומרת כאן

מסכימהאפרסקה

במיוחד שחלק מהדרישות אנחנו אפילו לא דורשים מעצמנו..

כשאמא עם התינוק היא לא מקפלת כביסה לפעמים תוך כדי? לא מסתכלת בפלאפון תוך כדי?

המטפלת של הבן שלי מקפלת כביסה שהם ישנים. ואם אחד מתעורר מוקדם, היא שמה אותו לידה ומקפלת תוך כדי דיבור אליו. לא רואה בזה שום פסול.

ויש גם דברים אחרים שאני רואה שהורים דורשים ממטפלת וואלה אני לא מבינה אותם. נגיד התינוק חזר עם שריטה והמטפלת ישר מתנצלת, אני מבינה שיש הורים שמתעצבנים על זה. מה, לך כהורה אף פעם לא קרה שאח שרט את התינוק ברגע של חוסר תשומת לב? אז למה לבוא בטענות למטפלת על שריטה חד פעמית? 

סליחה. יש הבדל בין מישהי שמשלמים לה להוריםיעל מהדרום

לק"י


אני לא אומרת שאני מצפה מהמטפלת הכל ב100% (חוץ מהשגחה כמובן. לא מדברת על שריטות או נשיכות, שקורות גם בהשגחה).

אבל כן שתתעסק בטיפול בילדים.


אני מורה, אז כשהתלמידים שלי בהפסקה בכיתה, אני יכולה לסדר דברים תוך כדי השגחה. אבל זה נראה לי שונה מתינוקות.

ברור שתתעסק בתינוקותאפרסקה
מודה שלא כ"כ הבנתי מה רצית לומר 😅


כי אתתקומה

אומרת שזה כמו אמא. אבל זה לא כמו אמא.

אני עם הילדים שלי לא בצורה של עבודה, אלא בצורה של חיים. שזורמים, מתפתחים. ולכן גם האופי של השהות שלי איתם אחר.

אבל מטפלת איתם כעבודה, וכמו שמצפים ממני לא להתעסק בדברים אחרים בזמן העבודה שלי, ככה גם אני מצפה ממטפלת. 

הפוךאפרסקה

מטפלת היא פחות מאמא ברמת הדרישות. היא לא מסוגלת להגיע לרמת היחס האימהי, כי יש אצלה 6 תינוקות. היא לא מסוגלת לתת לכל אחד את מקסימום היחס כמו שאמא יכולה.

ובקשר לציפיות, גם אני בעבודה רוצה שירשו לי להציץ בפלאפון מדיי פעם כדי לדעת שהכל בסדר והעולם לא חרב. אז כמו שאני רוצה שיתייחסו אליי, אני צריכה להתייחס למטפלת. זה שהיא עם תינוקות לא אומר שאסור לה לקחת רגע נשימה כשזה אפשרי.

בסדרתקומה

אבל אף אחת כאן לא כתבה לא להציץ הפלאפון.

אלא לא להיות בפלאפון כל היום

ואף אחת לא אמרה לא עדות עוד דברים, אלא לא לעשות אותם בזמן שהילדים ערים

^^^בדיוקיעל מהדרום

לק"י


גם יש הבדל בין קיפול כביסה וארגון של הבית כשהילדים ישנים, לבין בישול נניח. לפעמים יותר בעייתי לעזוב בישול באמצע כי אחד הילדים התעורר או צריך משהו.


ואנחנו שולחים למטפלת פרטית, ואני סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה.

(ואני יודעת ממנה שכשהיא עם הילדים, היא איתם. בשנה שהבן שלה התגייס, היא אמרה לנו שהיא תעשה כביסות בזמן שהילדים אצלה. כך שאני מבינה שזה משהו חריג אצלה).

לזה התכוונתייעל מהדרום
ברור שלא, כי מטפלת היא לא אמאפה לקצת
אני יוצאת עם 4 הילדים שלי לקניות, אבל אם מטפלת תגיד לי שרוצה לקחת את הילד שלי ועוד 3 ילדים לקניות אני אתנגד.


אז כן, כשאני מאכילה את הילדים אני לפעמים גם עם הפלאפון אבל ממטפלת הייתי מצפה שתהיה עם הילדים ולא עם הפלאפון.

מעניין אותידרקונית ירוקה

אלו מהדרישות נראות לך מוגזמות?

כי לפי מה שראיתי, היתה הסכמה על דברים כמו יחס חם, אוכל בצורה מותאמת (גיל 4 חודשים מאוד שונה מגיל 8 חודשים מבחינת יכולת שתיה עצמאית מבקבוק) ויכולת תזוזה חופשית.

כלoo

דבר שמצפים שיתבצע בצורה אופטימלית

כי השטח לא אופטימלי בשום צורה

בצורה אופטימלית בתנאים הקיימיםפה לקצת

מה מוגזם?

לצפות שתחליף טיטול?

לצפות שתחייך אליו ולא רק תדאג לו טכנית?

לצפות שהילד לא יישב בעגלה כל היום אלא תהיה לו אפשרות להתפתח?

לצפות שכשהיא עם הילד אז היא גם תתייחס אליו ולא תאכיל אותו ותהיה שקועה בפלאפון?

מסכימה איתך ממשרקאני

אם היא עושה הכל באהבה היא לא תזניח

והיא לא תהיה על הפלאפון כשילד בוכה

וחייך אליו וכו וכו

לא הבנתי מה מצחיק בתשובותיראת גאולה

הציפיה שהתינוק לא יהיה כל היום בעגלה? הציפיה שהמטפלת תחייך אליו? שלא תהיה כל היום בפלאפון? להחליף טיטול?


אני רואה בתשובות די אחידות מבחינת הציפיה של ההורים,

ואלו ציפיות סבירות לדעתי לטיפול תקין בתינוק. אף אחת לא אמרה שהמטפלת תימנע מלגעת בפלאפון כל היום...

ואם הסכום שמשלמים למטפלת לא מספיק בשביל הדרישות הללו, שנובעות מעצם המקצוע - היא יכולה לקחת שכר גבוה יותר או לא לעבוד כמטפלת.

אבל אם היא בחרה לעבוד כמטפלת, הציפייה של ההורים היא לקבל טיפול בילד.

תודה רבה לכל המגיבותבסימן שאלה

עשיתן לי סדר בראש. אלו שאלות שעלו לי במשך הטיפול בתינוקות (אולי בעייתי בכלל שאין עלו לי?!)

והיה חשוב לי לעשות מה שהכי טוב לילד ומה שההורים הכי היו שמחים מרוצים ורגועים.

אתבונן בעצמי ואשכול את כוחותיי ואם האופי שלי מתאימים לעבודה שכזו.

תודה רבה שנזכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם

לפי השאלות זה לא נראה שבאלך לעבוד בזה....פה לקצת

1. זאת באמת נראה לך שאלה?

איזה אמא תגיד לך שמספיק שתתני לילד לאכול ותחליפי לו טיטול ולא שום דבר מעבר?


2. ברור שכן. נראה לך הגיוני שתינוק יהיה רוב היום בעגלה במשך כל השבוע? איך הוא יתפתח ככה?


ומעניין אותי, מה את היית עונה על השאלות האלה? מה הציפיות שלך מהמטפלת של התינוק שלך?

תשובותאמאשוני

1. ברור! חופ ואהבה וקשר עין ושמחת חיים ואנרגיה יותר חשוב להתפתחות תינוק מטיפול פיזי אפילו.


2. ברור שיפריע. עגלה זה כדי להתנייד ממקום למקום או להירגע מגירויים. תינוק צריך לחוות את העולם, לדמוע, להסתכל, לנסות לזחול ולהגיע למקומות..


3. זה פחות מפריע לי. ברור שלא הייתי רוצה שלתינוק יהיה טוסיק אדום. אבל בהנחה וצריך לדרג איכשהו, אז זה יותר סלחני בעיני.


4+5. בכנות לא מבינה את השאלה. אם המטפלת צריכה הפסקה ויש לה אפשרות לנוח מעט, בסדר. מקובל. אבל סתם כי אפשר אז לעשות דברים בבית, ממש לא. בד"כ זה יבוא בהמשך על חשבון התינוקות.

כי יש זמנים של עומס וזמנים יותר רגועים וצריך לדעת לנצל את הזמן נכון. לגבי להיות בזמן האכילה בטלפון, זה מסוכן ממש. צריך להיות מרוכזים בילדים. לא מצליחה להבין את השאלה בכלל.

אלא אם את מתכוונת שיש משהו בהול ואין ברירה אלא למקבל משימות, וגם אז לא בזמן האוכל, מניחה שיש זמנים אחרים שיחסית מתאפשר. אבל רק שבאמת לא סובל דיחוי והכי קצר שאפשר.


6. עניין של אילוצים. ברור שהייתי מעדיפה שהיא תחזיק את הבקבוק ותיצור קשר עין, אבל אם זה לא מציאותי, אקבל את זה שהוא מחזיק את הבקבוק בעצמו.


7. בעניין שינה הייתי רוצה שתשים לב שהוא ישן מספיק, אבל לא מדי. ברור שיש בזה משהו מאוד מושך לתת לתינוק לישון אצל המטפלת כמה שיותר, אבל אם זה לא טובת התינוק, המטפלת צריכה לשים את טובתו מעל טובתה באהבה ולא בפרצוף חמוץ.

עונה רק על 6אהבתחינם

מסוכן ממש

ראיתי בעיניים שלי איך נחנקים מיזה.

ה׳ ישמור לא ממליצה בכלל.

עונהעכבר בלוטוס

1. חשוב לכן שהמטפלת תחייך, תשחק, תנשק וכו את התינוק או מספיק שתדאג לו לכל צרכיו בצורה טכנית וענינית?

ברור שחשוב!
 

2. כשהוא עובר לטיטלון ורגוע בעגלה הרבה זמן יפריע לכן שיהיה רוב היום בעגלה?

כן. איך ילמד להתהפך ואחכ לזחול אם רוב היום בעגלה?
 

3. כל כמה זמן היתן רוצות שתחליף טיטול? בהנחה שאין גדולים. והיתן רוצות שבכל מקרה תחליף לפני שבאים לקחת?

לפי צורך, כן לפני שבאה לקחת 
 

4. אם ישנים או הילדים רגועים בעגלה או משחקים יפריע שהמטפלת תעשה דברים של הבית בזמן הזה?

לא
 

5. יפריע לכן שהמטפלת תיהיה בטלאפון כשיושבת ליד התינוקות או מאכילה?

כן. מפריעה לי הקרינה של הנתונים בפלאפון וגם הסטת תשומת הלב
 

6. יפריע לכן אם ישתה את הבקבוק בעגלה או חשוב לכן שהמטפלת תחזיק אותו?

רק אם באופן קבוע בעגלה. מובן שזה יקרה לפעמים
 

 

7. עוד משו שחשוב או מפריע ולא כתבתי

מנסיון (עשיתי את זה בעבר) בגיל 4 חודשים לא הייתי לוקחת יותר משלושה ילדים

זה מטורף להיות עם יותר

יוצר מצב שוודאות אין מספיק תשומת לב מיידית לבכי או מצוקה של התינוק (הייתי עם שלושה וזוכרת מצבים שאחד צורח מעל 10 דקות כי צריכה לטפל בשניים שהתחילו לצרוח לפניו ולהרגיע. ויש מצבים מסורבלים (כמו מליון שכבות בחורף וטיטול או זליגה מהטיטול לבגדים שגורמים להחלפה פשוטה לקחת חמש דקות) שלא מצליחה לדמיין איך מתמודדים עם ארבעה במצב כזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אני מסכימה וגם לאחנוקה

זה לא שהוא נשאר רעב כן?

הוא רצה שאכין לו משהו ספציפי אחר משל כולם

אמרתי לו שאני בשמחה אכין לו אבל זה לא יתכן שהוא מתעלם מההוראות שלי

ואז רוצה שאני אשמע את כל הבקשות שלו

ולכן קודם כל הוא יפסיק את ההתנהגות שלו (כאמור משך בחצאית וכו')

ואז אני אכין לו את האוכל.

הכל קרה תוך כדי אמנם הסאגה התמשכה אבל עדיין עמדנו באותו מקום במטבח (ובאמת כשיצאתי זה נגמר.. כי הלכתי והוא נשאר וזהו)

 

ואני מסכימה שסילחה זה מעושה

במיוחד אם אומרים לך מה להגיד

אבל אם זה כל כך מעושה- למה זה כל כך קשה?

 

אני אשאל אחרת- את מכירה דרך אחרת שבה אנחנו אומרים הייתי לא בסדר?

(שוב, הוא עדיין מושך לי בחצאית וצורח, לא משהו שקרה שלשום- על זה אני באמת לא חושבת שיש ענין 'לבקש סליחה')

אם הוא היה מפסיק, היה אומר די, משהו, באיזשהו אופן מביע שינוי- הייתי זורמת איתו.

אני אומרת לו תגיד סליחה כי הוא אומר לי אבל אני לא יכול, אני לא יודע להתנצל אני לא יכול להפסיק אז אני אומרת עזוב, תגיד סליחה- מילה קצרה ופשוטה שאתה מכיר ובזה נסיים את הסאגה

אתoo

לא צריכה להיות תלויה במה שבן 6 אומר (וגם לא באף מילה שאי מישהו אומר)

את צריכה לסיים את הסאגה לא הוא

הוא ילד קטן

הוא לא צריך לנהל אותך

אם את רוצה לגרום לאדםאפונה

להודות שהיה לא בסדר

למרות שהוא לא חושב ככה,

יש לך שתי אפשרויות:

1. להשתמש בכח כדי לגרום לו להגיד את זה

2. לתת לסיטואציה לשקוע ולייצר סביבה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית ואינטגרטיבית, כזו שיכולה לקחת בחשבון את הצרכים והרגשות שלו וגם של הזולת בו זמנית, ובמקרה כזה יכול להיות שבין השאר יעלה בו הצורך להתנצל (אבל לא בטוח).


אבל

במקרה שלכם

אני ממש לא חושבת שהוא היה לא בסדר

ובעיני ממש לא כדאי להכנס לנישות האלה.

ילדים מונעים מדחפים

המח שלהם עוד לא בשל לראות את התמונה השלמה ולעשות מה שנכון

לפעמים הדחפים גורמים לפגיעה באחר

וזו אחריות שלנו המבוגרים לנהל את הסיטואציה.

כן כולל פגיעה בין האחים

וחוצפה (שהיא בכלל מגננה מובהקת).


אם התינוקת שלי צרחה כל הלילה ובגללה לא ישנתי

או נשכה ופצעה אותי בהנקה

זה בוודאי פוגע בי. אבת אין לי שום ציפיה שהיא תיקח אותי בחשבון כי היא לא בשלה לזה, היא עושה מה שהיא צריכה ויכולה בהתאם למה שעולה בה באותו רגע.

ילד בן 6 בדרך כלל מסוגל ליותר מזה, אבל לא תמיד. לפעמיפ הוא מוצף, לפעמים עולות בו אגרסיות, או מגננות מכל מיני סוגים וזה בסדר וטבעי שהוא מרביץ, מתחצף או לא רוצה לעושת מה שאמא אומרת.

אנחנו צריכים לנהל את הסיטואציה ולעזור לו שם, לא להפוך אותו למבוגר שעושה מה צריך אלא להתבונן בו ולהבין מה הוא מרגיש וצריך, לעזור לו להתווסת, לעודד אותו לעשות דברים שמתאימים ליכולות שלו באותה סיטואציה ולשלב ההתפתחותי שלו באופן כללי ולהמנע מלדחוק בו לעשות דברים שאינו מסוגל אליהם כרגע - מה שיפחית רצון נגדי.

אני פשוטתקומה

חושבת, שלא כל סיטואציה בהכרח מחייבת הזדמנות חינוכית


זה נכון שכהורים אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו

אבל פשוט לא תמיד זה בדיוק הזמן המתאים, ואני לא חושבת שיקרה משהו אם נחליט בסיטואציה מסויימת לוותר על החינוך (הספציפי)

מה זאת אומרת בהקשר הזה?

את שואלת האם אני מכירה דרך אחרת שבה אנחנו אומרים הייתי לא בסדר?

באופן כללי, כן. דווקא לפעמים שהילדים שלי לא רוצים לדבר, אני מבינה שהם הבינו. זה לא תמיד נכון. אבל לפעמים אני אתחיל להגיד משהו, והם יגידו "אני לא רוצה לדבר על זה. הבנתי הבנתי" זאת אומרת, הם מתביישים, מבינים, אבל להגיד את זה ממש בפה מלא? זה כבר קשה. אז למה להקשות עליהם?

אותו דבר פה

השאלה מה המטרה

האם הוא עושה פעולה לא נעימה שאת רוצה שהוא יפסיק אותה מיד - והדרך שחשבת לנכון היא שמבקש סליחה

או שרצית ללמד אותו שהוא לא מתנהג יפה, ולכן רצית שיבקש סליחה


אלו שני דברים שונים


אם זו הסיטואציה הראשונה, כשרואים שזה לא עובד, ואם המטרה היא להפסיק התנהגות, אז עדיף היה לעבור לדרך אחרת. זה יכול להיות התעלמות, זה יכול להיות חיבוק גדול מרגיע, זה יכול להיות להגיד לו להירגע בחדר. לכל אחד מתאים משהו אחר.


אם זה היה לצורך חינוך, אז אני שוב חוזרת לנקודה שלי, שא. לא תמיד חייב לחנך, ב. לא תמיד חייב לחנך מיד, זה בסדר גם לחכות להזדמנות אחרת

לגביoo

'שלא כל סיטואציה בהכרח מחייבת הזדמנות חינוכית'


אני חושבת שכל סיטואציה בה ההורה מגיב נכון

זו הזדמנות חינוכית לילד

לראות הורה מגיב בסלחנות/ בסבלנות/ באסרטיביות/ באמפתיה

וזה רוב החינוך

דוגמא אישית טובה 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אולי זה באמת סמנטיקהכורסא ירוקה

השיחות הרגועות הן הכי מועילות, וכן אני מתעקשת על הסליחה אבל לא ראיתי סיטואציה שבה יש שיחה טובה והבנה של הילד ועדיין הוא לא מוכן לבקש סליחה.

אולי את צודקת והשיחה זה העיקר, כל עוד הילד לא רק מקשיב ומנסה להצטדק אלא אקטיבית מביע הבנה לעובדה שהוא היה לא בסדר.

למרות שעדיין יש משמעות בעיניי, גם אם סימבולית,,לבקשה של הסליחה ממי שנפגע. כאילו, יכול להיות שהילד שפגע הבין והפנים, הכל טוב, אבל הילד שנפדע הוא גם צד פה, הוא גם בנאדם, ומגיע לו גם לעשות קלוז'ר למה שקרה ולא רק שהשני יבין. גם אם הוא מבין אז למה ככ בעיה לבוא לנפגע ולתת תוקף לפגיעה שלו?

האמת לא זוכרת כמעט סיטואציהטרכיאדה

שהענשתי ילדים. ענישה היא דרך מאד מאד בעייתית לחנך, בטח אם זה כדרך חיים.

ברור שיוצא שאני כועסת/גוערת/מעירה/מסבירה

אבל להעניש? לא יודעת, לא זכור לי שיצא לי.

גם לי לא יוצא הרבהכורסא ירוקה

אבל כשצריך לדעתי אני עושה את זה. אולי זה גם תלוי מה את מגדירה עונש, אבל גם אם לא,  אם זה עובד אצלכם ואף פעם אין צורך בענישה - נהדר..

מניחה שגם ההודעה השניה שלך מכוונת אליי - זה בסדר גמור שזו הגישה שלך, הגישה שלי שונה, ואני רואה שזה מה שנכון לעשות אצלנו.

גם לא יודעת מה את מדמיינת, זה לא שאני לוקחת יום ויושבת עם הילד בחדר עד שיסכים לומר סליחה, אבל כן מדברת, מוודאת הבנה גם אם הוא לא מסכים להודות בזה, ואם הוא מבקש משהו אקסטרה, אז כן אסרב עד שיאמר סליחה.

בעיניי זה גם לפעמים עוזר להם לרדת מהעץ 

חינוך זה תהליךטרכיאדה

גם אם חשוב לך מאד בקשת סליחה והכרה בטעות, התעקשות על כך לא תוביל למקום הזה!

הוא בן 6 בסך הכל, יש לו מספיק שנים ללמוד להכיר בטעות ולבקש סליחה, להתעקש

ולהתווכח ולעמוד על כך במשך שעות, בודאי לא יוביל לתוצאה המבוקשת.

לאט לאט, בנועם, בדיבורים ולא בוויכוחים ובטח לא בעונשים- זה יגיע

עריכה, הגבתי לפותחת.קודם כל יפה מאוד שלא כעסתנעומית

 ואת מפעילה שיקול דעת עכשיו.

אני חושבת שיש הרבה דרכים לבקש סליחה, אפשר לבקש סליחה ואפשר להגיד לו: ''לאחותך היה לא נעים לפני כן, תעשה משהו שנעים לה, לדוג' תביא לב את הספר/ אוכל/ משחק שהיא אוהבת, תשיר לה שיר מצחיק, תעזור לי לגרוב לה גרביים/ להחליף טיטול''

הוא בעצם עושה מעשה כהכרה על זה שעשה משהו לא נעים, אבל לא מבקש סליחה באופן חיצוני ומעושה.

ולומד שהוא יכול בפועל לתקן טעויות ואיך.


 

ואת גם נותנת לו דוגמאות, אז הוא יכול לבחור. ו

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

יש סיפור מקסים של אמונה אלון - "איך מבקשים סליחה"תהילה 4
בעיני משקף מאד יםה את הקושי של בקשת הסליחה מצד הילד הפוגע ואת הרווחה כאשר מצליחים.


יכול להיות שאולי אן תספרי לו את זה ותעשו דיון סביב הסיפור על הילד ולא עליו זה יוכל לתת כלים לפעמים הבאות 

מה זה סליחה?אפונה

אם סליחה היא תשלום שצריך לתת לצד הנפגע תמורת הפגיעה שפגענו בו -

אז את צודקת.

פגעת - תשלם.


בעיני זה פספוס מהות של הסליחה.

(ולפעמים הילדים בעצמם מציפים את זה - "לא סולח!")

סליחה זה רגש

כמו הודיה

וככל שאנחנו מחנכים את הילדים לנפק "סליחה" ו"תודה" לפי דרישה - ככה החיבור שלהם לתחושות האלה ילך ויתרופף.


נכון שאנחנו צריכים גם לחברת את הילדים, ולהשתמש במילים כאלה בין השאר כקוד נימוסין, אבל לשים לב על מה אנחנו שמים את הדגש.


ילד בריא וטוב רוצה להיטיב, רוצה לפייס אם פגע. ואם זה לא המצב כנראה שחסר לו חלק בפאזל (לא מבין את האירוע, מרגיש פגיעות ואשמה שגדולים עליו, מגננות מכל מיני סוגים) ואם נטפל במה שצריך הסליחה תעלה מבפנים.


ואיך כן לעודד את הילד לתקשר את הסליחה? מצא חן בעיני - כמעט בטוחה ששמעתי מרותי דריאל - "אם אתה מרגיש שיש לך סליחה על קצה הלשון - אתה יכול לגלגל אותה החוצה".

לא עברתי על הכל אז אולי חוזרת על מה שנאמרקופצת רגע

לדעתי אין שום טעם לנסות לחנך ילד שנסער כי הוא רעב. מבינה אותך שאת רצית לראות שהוא מצטער ורוצה לתקן,

אבל מנסיוני ארועים כאלה, שנכנסים לאיזה 'מלחמה ראש בראש' עם הילד כשהוא ממילא נסער בגלל משהו פיזי רעב/עייף/צריך שרותים, עלולים להביא להחרפה לא רצויה במצב. לדעתי תפקיד המבוגר האחראי הוא למצוא את הדרך לרדת מהעץ, לטפל בצרכים הפיזיים, ולהמשיך את החינוך אחרי שהילד נרגע.


בהקשר הזה אזכיר גם את 'להכות בברזל בעודו קר', שהרבה פעמים יהיה עדיף לנהל שיחה, ואפילו להעניש אם נראה שיש צורך, אחרי שכולם כבר נרגעו, אין חובה להגיב להתנהגות השלילית דווקא באותו הרגע( כמובן אם זו התנהגות מסוכנת או מפריעה מאוד צריך להפסיק אותה. אבל לא חובה לעבור ישר לשלב ההשלכות, להפך, הרבה פעמים עדיף דווקא לתת לכולם להרגע ואז לחזור לנושא ). 

אני רוצה לכתוב משהו שונה לגמרי ממה שכתבו לךשמש בשמיים

הסיטואציה הזאת מוכרת לי מאוד מהילד שלי ודווקא לא על לבקש סליחה בכלל, זה יכול להיות אצלינו על לאסוף משחק, להתפשט למקלחת, להרים משהו שזרק, לא יודעת, גם בקשת סליחה אבל גם הרבה דברים אחרים שהם לא קשורים שאני או בעלי דורשים ממנו ובדרך כלל אין בעיה אבל לפעמים הוא לא יכול.

הוא גם אומר שהוא לא יכול וגם יכול לצרוח שעה ולא לעשות פעולה פשוטה מאוד מאוד כמו להרים טישו מהרצפה ולזרוק אותו לפח.

נשמע לי שאת מכירה את הילד שלך ובהזדמנויות אחרות הוא כן מסוגל לבקש סליחה, אחרת לא היית דורשת ממנו את זה, נכון? אלא שבסיטואציה הזאת היה משהו מאוד מציף עבורו והוא הרגיש שהוא לא מסוגל להיענות לדרישה ואחר כך הוא כבר היה תקוע על העץ ולא הצליח לרדת ממנו.

 

כיוון שיש לא מעט סיטואציות כאלה אצלינו, אז למדתי, כשהבן שלי אומר שהוא לא יכול, אני מאמינה לו. טכנית ופיזית הוא יכול וזה אפילו קל קליל, אבל רגשית הוא באמת לא מסוגל. ומה שהוא צריך בזמנים כאלה זה סולם לרדת מהעץ, יחד עם עמידה על הגבולות שלי (למשל, לפעמים אני אאסוף את המשחק וזהו, אבל מותר לי גם להחליט שאני דורשת ממנו לאסוף ולא אוספת במקומו וזה לגיטימי, אחרי שיקול דעת שלי כאמא, מותר לי גם לדרוש דרישה הגיונית מילד גם אם זה גורם לו לצרוח עכשיו שעה).

 

המקרה שלך כבר עבר ואת גם מכירה את הסיטואציה יותר טוב ממני, אבל לדוגמא- אני אתחיל בהבנה של המקום שלו- מאוד קשה לך, אתה מרגיש שאתה לא מסוגל? ואז אני אשאל אותו מה אפשר לעשות? אם אין לו פתרונות אני אציע בעצמי, פתרונות שמשנים את הסמנטיקה של הדרישה, למשל- באמת קשה לך לבקש סליחה, אתה רוצה שאני אלך במקומך להגיד לאחותך שאתה מצטער? או שאני ארפה ואחכה לזמן רגוע יותר...

או בדוגמא שלי בוא נאסוף ביחד, או אין בעיה, אז לא נאסוף עכשיו הכל רק נשחק משחק הצבעים, עכשיו תשים בקופסא את כל החלקים האדומים...

השראה ההתנהלות שלך. ❤️אונמר
לדעתי התנהלת מצויןדיאן ד.

מאוד אהבתי שאמרת לו שככה לא מתנהגים ומה שהוא צריך לעשות עכשיו זה לבקש סליחה

כי לפעמים אומרים לילדים מה לא ופחות מה כן

 

הדבר היחיד שאני חושבת שלא היית צריכה לערב את עניין האוכל

זה לא קשור אחד לשני.

וגם כנראה הכניס אתכם ללופ לא נגמר של אני רוצה לאכול X, לא קודם תבקש סליחה.

 

לגבי זה שהוא לא ביקש בסופו של דבר,

חינוך זה תהליך, לא אילוף

זה לא צריך להיות שאם את אומרת לו אתה צריך להתנהג כך וכך ואם תתנהג ככה אני אתן לך

ואוטומטית הוא יעשה מה שאת אומרת.

 

זה הגיוני שאמרת והוא לא עשה.

תתני לזה לחלחל לו למודעות.

 

אני אישית חושבת שתניחי לכל הסיפור, אל תזכירי ואל תעוררי.

מה שכן את יכולה לדבר באופן כללי מה עושים אם התנהגנו לא יפה

ולמה כדאי לבקש סליחה ולהביא דוגמאות מעצמך שלפעמים לא נעים לך לבקש סליחה וכו'

אבל את רוצה להתנצל וכו' וכו'

 

שאלת אותומהותאחרונה

מה הייתה הסיבה להתנהגות לאחות בבוקר? אולי הוא הגיב כי נעלב ממנה ממשהו ואז גם נעלב ממך שישר הנחת שהוא האשם ולכן הרגיש שנעשה לו עוול ולא רצה לבקש סליחה?

כדאי לדבר איתו על האירוע כשהוא רגוע בלי שום שיפוטיות ואשמה. רק לדובב אותו כדי לברר מה גרם למה ומה היו הרגשות שלו בסיטואציה שהניעו אותו.

ילדים לא מודעים לעצמם ולדברים שמפעילים אותם ולכן לטווח הרחוק ,אם רוצים למנוע אלימות/דיבור לא ראוי- כדאי ללמד אותם להכיר מה הם מגישים ולתמלל את זה וככה לעזור להם לווסת את הרגש שלהם.

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

מבינה אותך מאודמולהבולה

ומסכימה עם זה שלא הלכת

אני הלכתי ונדבקו

😱😱השקט הזה
וואוו
בחצבת?? והיו מחוסנים??ממתקיתאחרונה

או רק בשפעת?

כבר יומיים עם צירונים לא סדיריםאנונימית בהו"ל

לא חזקים אבל כן מציקים, מפריעים להרדם... אחרי שנרדמת לא מתעוררת מהם. רואים אותם גם במוניטור, גם אתמול וגם היום.

אני רק התחלתי שבוע 38, יש סיכוי למשוך ככה חודש?? כמה זמן סחבתן עם צירונים?

ואיך אפשר לקדם? אני כבר לא מצליחה לעשות כלום מרוב עייפות וחוסר ריכוז. כבר לא עובדת, אבל כן צריכה לתפקד עם הגדולים... מתקשה לנהוג בפיזורים ואיסופים. כואב לעמוד הרבה, ללכת... 

אני סוחבת כמה חודשים עם צירים.לפעמים חזקיםמולהבולה
וואוווו איך מתפקדים ככה??אנונימית בהו"ל
אצלי היה יום וחציהשם שלי

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

התחילו בזירוז, לכן אין לי שום מושג למה לצפותאנונימית בהו"ל
אז קחי בחשבון את שתי האפשרויותהשם שלי

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).


ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

הייתי ככה כמעט 6 שבועות. משבוע 36 עד כמעט 42אמהלהאחרונה

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

 

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"לאחרונה
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרום
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

בלת"קחנוקה

אצלי בת השלוש התלהבה על שיבולת שועל (קוואקר)

עם חלב

וכולם אוהבים (אבל זה יקר) גרבר עם שיבולת שועל.

משביע בריא  מאוזן.

הייתי נורא רוצה לתת פירות אבל אצלי זה מלכלך (לא רוצים תפוח נניח, רק תפוז בחורף, שזיף בקיץ)

ואין לי סבלנות בבוקר לדברים מלכלכים

לגבי הגרבר עם שיבולת שועלמוריה
אפשר לנסות לקנות רסק תפוחי עץ ללא סוכר, ולהוסיף קוואקר שהושרה במים.
לדעתי הכיף שלהם בזה זה הצנצנתחנוקה
אז תשמרי כמה צנצנותהשם שלי
ותמלאי להם
רק שימו לב אם רוצים למלאות מחדש את הצנצנות צריךאמהלה

לטבול אותם...

וואלה מענייןאפרסקה

למה בעצם?

אם צריך לטבול, איך אוכלים בהן מלכתחילה?

ואיך לוקחים קפה מצינצנות קפה? סיקרנת

אוקיי עכשיו אני רואהאפרסקה

שזה במחלוקת, יש כאלה שאומרים לטבול בלי ברכה ויש כאלה שאומרים שלא צריך כי ריקון המזון מהצנצנת זה סיום הכלי וזה נעשה ע"י יהודי.

החכמתי בזכותך 😀

הפירות-באתי מפעם
אני חותכת לקוביות קטנות ואז עם מזלג זה לא ממש מלכלך.
תפוחיםמוריה
אצלי היא מקבלתעלמא22

ביסקוויט

עוגיה

קורנפלקס צהוב בשקית (אוכלת בגן, אין זמן בבית)

2 פנקייקים - אם הכנתי בערב ונשאר

אקטימל , גבנ"צשומשומ

פריכיייה עם ממרח (אצלי אוהבים קוטג'/ חמאת בוטנים)

תפוח

מלפפון


כל דבר שלא מלכלך מבחינתי הולך ;)

קאפקייקס בננהשלומית.
אני מכינה לפעמים וזה יחסית יותר בריא מסתם עוגיות...
כל מיני-באתי מפעם

יוגורט עם תמרים בפנים

פירות חתוכים (תפוז, תפוח, מי שאוהב בננה..., תמר, אגס, קלמנטינה,מה שיש לך בבית)

קורנפלקס עם חלב - פחות רעיל מבסקוויטים ...

עוגה משבת גם עדיף מבסקוויטים כי מן הסתם אין מרגרינה וחומרים משמרים..

קרקרים

אצלי מאוד אוהבים בייגלה, גם לא להיט בריאותי אבל לפחות לא סוכר

גרנולה שאני מכינה בבית מאוד בריא וטעים. 

אצליהתלבטות טובהאחרונה

שיבולת שועל דקה עם מים, דקה במיקרוגל.

אח''כ מוסיפה קצת חלב לדלל את זה.

מגוונת עם תפוח מגורד/בננה/קינמון/סילאן/חמאת בוטנים


יוגורט וגרנולה

מאפינס בריאים

קורנפלקס עם חלב

עוגיות כעכים

פרי חתוך עם כוס חלב

תעזרו לי להגיע להחלטהשושנושי

הציעו לי בעבודה תפקיד אחר,

מדובר בקידום גם בסוג התפקיד וגם בשכר (עלייה של כ 3 אלף שח שעבורי זה משמעותי, יותר ימי חופשה, רק 8 שעות תקן ועוד).

תפקיד במחלקה אחרת לגמרי, אני לא צריכה את האישור של המנהלת הישירה אבל בגלל ששתי המחלקות עובדות ביחד היה לי חשוב לעדכן אותה בתהליך.

מה גם שהמנהלת במשרה החדשה אמרה שאחת מאיתנו הרי תהיה חייבת לדבר איתה אז העדפתי שאני זאת שתעשה את השיחה.

מדובר במשרה שהם מנסים לגייס אליו כבר מספר חודשים ללא הצלחה.

שיתפתי את המנהלת בקטע הכי טוב שיש שחשוב לי לשמור על שקיפות ולעדכן אותה בזה שאני מועמדת, זה ממש לא סופי למרות שיש לי יותר פלוסים מהמועמדים האחרים.

 

בקיצור, המנהלת ממש התהפכה עליי שזה תפקיד מזעזע ואיך אני בכלל חושבת על זה, אחרי שציינתי שדיברתי גם עם מי שהייתה בתפקיד - שהיא חברה טובה שבחרה להתקדם אחרי שאיישה אותו למספר שנים

אחר כך ציינה שזו מחלקה איומה, עם שעות עבודה מטורפות

אני ממש מתלבטת.

לא יודעת אם אומרת את זה בגלל שהתפקיד באמת גרוע או כי היא רוצה להשאיר אותי אצלה

ציינה בסיום השיחה שאם כלכך קריטי לי לשנות ולגוון קצת היא יכולה להציע לי אצלה תפקיד אחר, שאני לא ממש מעוניינת בו.

 

איך מגיעים להחלטה? אוף מעצבן.

ממש התלהבתי מהמשרה הזאת ועכשיו ממש חוששת לטעות.

הייתי אוספת עוד מידע:ירושלמית במקור

גם לגבי התפקיד החדש שהיא יכולה להציע לך אצלה (תבקשי שהיא תציע),

אבל גם לגבי המשרה הכביכול לא טובה: למצוא עוד אנשים, בארגון ומחוץ לארגון, שיכולים לספר עליו ואיך הוא באמת...

אם היא ככה יצאה עלייךבאתי מפעם
זה נשמע שהיא במצוקה שתברחי לה ולא באמת כ''כ חוששת לחייך שאת הולכת לתפקיד קשוח. בנאדם לא יצא עלייך כשהוא דואג לך שיהיה לך קשה...
תצאי מנקודת הנחה שלמנהלת שלך יש אינטרסיםדיאן ד.

ולכן אל תסמכי על מה שהיא אומרת

 

הייתי מבררת עוד קצת

אפשר גם לעשות יתרונות וחסרונות לכל תפקיד כדי לנסות לקבל החלטה מושכלת.

ציינת שלפני כן היתה בתפקיד, מס. שנים, חברה טובהנייקיי

היא עשויה להיות מקור המידע הכי אמין שתוכלי לשמוע על המשרה.  תדברי איתה. תשתפי אותה ותתייעצי איתה.


מצטרפת לתחושה החזקה שהמנהלת הנוכחית פשוט לא רוצה לתת לך ללכת.  עכשיו היא תהיה בבעיה, אחרי שהמשרה ההיא, שלא הצליחו לאייש תקופה ממושכת, תתמלא בעובדת מעולה, והמקום שלך יישאר ללא איוש והמנהלת תצטרך להתאמץ מאוד כדי לאייש אותו.  

לגייס עובד טוב למשרה, זה ממש תיק לא פשוט למנהלים.  

לפרסם, לראיין מועמדים , לבחון, לברור, לבדוק, להתפלל ולקוות שמי שייבחר/תיבחר, אכן יהיה עובד מוצלח ומסור ואחראי.  וגם אז יש תקופת הסתגלות והכרות עם סביבת העבודה, ובתחילה העובד עוד לא כל-כך עצמאי וחלק לא מבוטל מהאחריות ממשיך ליפול על המנהל, עד שהעובד החדש הופך למיומן ועצמאי.


בהצלחה!!!

ההתנהלות הארגונית ממש מוזרהמקרמה

לא ברור לי למה שולחים עובדת להודיע למנהלת שמיעדים אותה לתפקיד אחד

וזה לא נסגר בדרג הבכיר לפני שזה הוצע לך


התגובה שלה גם מאוד מוזרה

ונשמע שזה נובע ממצוקה


אבל בשבילך זו הזדמנות לשפר תנאים

לעשות משא ומתן

ומי שמציע את הכי טוב- יזכה בך

את ממש צודקתשושנושיאחרונה

מה גם שהיום עדכנו אותי שנשארנו שני מועמדים במכרז ויש ריאיון נוסף שהם רוצים שאעבור

ממש מוזר שלחצו לדבר עם המנהלת אם זה עדיין לא סופי.

ממש מעצבן

התנהלות אכן מוזרה. באסה.

 

תינוק בן חודשיים עם חום 37.8 צורח מלא ומצונןמולהבולה

ממש מסכן,בוכה איתו

כמובן שאלך לרופא היום

אני יודעת שזה לא נחשב חום אבל רק נובימול מרגיע אותו

שולחים למיון על חום בגיל הזה?

כשהבן שלי היה חולה בגיל חודשייםהשם שלי

לא שלחו למיון.

הלכתי איתו לרופאה, ואחרי כמה ימים שעדיין לא עבר לקחתי אותו שוב.

היה זמן שהוא לא הסכים לינוק, ואז טפטפתי לו חלב לפה, כדי שלא יתייבש, וב"ה הוא חזר לאכול.

אם זה היה ממשיך יותר זמן, היה צריך לבדוק את זה.

זהו אני כבר לא זוכרת מה היה עם הגדולים יותרמולהבולה

יש לי תור ראשוני שקבעתי ממזמן והייתי אמורה ללכת כדי לבדוק את הסיפור עם המרפס... על הדרך אבקש לבדוק אותו כמובן

 

העניין הוא שאני מרגישה גודש מטורףמולהבולה
אבל הטיפולים שלו רטובים והוא אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל 
הגיוני שיאכל פחותהשם שליאחרונה
כל עוד הוא אוכל ויש טיטולים רטובים, זה בסדר.


אם יש לך גודש, את יכולה לשאוב ולשמור, או לתת לו את החלב השאוב (אם ככה הוא אוכל יותר טוב).

אני חושבתחולמת להצליח

שולחים למיון רק בחום יותר גבוה.

רפואה שלימה!

קראתי שבגיל חודשיים כבר לא שולחיםמולהבולה

הענין שנולד עם אגן כליה אחד מורחב

ובאולטראסאונד שעשינו בקהילה לפני שבוע אמר שלא רואה את זה כבר

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

כנל, אחלה סהכמאמינה-בטוב
לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעם
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
אני מקפלת ל2 ואז מגלגלת צפוףאמונה :)

שנהיה גליל ארוך כזה

מרובעות מקפלת ל4 (שזה נהיה בצורה של צעיף) ואז מגלגלת

וכל המטפחות אחת על השניה במדף אחד- אבל ממש קל לשלוף גליל גם מלמטה וזה לא מבלגן את כל הערימה...

צריך קצת להתרגל לקפל ככה תמיד אבל מאז שהתרגלתי זה גם לא דורש ממני כ"כ

קיצר ממליצה!

במדף בארוןבשורות משמחותאחרונה

מקופלות. מאורגן לפי צבעים. הכי נוח ככה...

אני לא מחפשת יותר מידי כי זה לפי צבע אז בדיוק יודעת מיקום, ולפי צבע זה עוזר שגם לא משנה לי הסדר בין חגיגיות לפשוטות

אולי יעניין אותך