דקה אחרי שהייתי שם.   זה היה ענף גדול של עץ דולב גדול בשמורת טבע בצפון.

אולי בגלל שזה היה קיץ חם ויבש והיו ימים מאוד חמים אז

כשהייתי בכיתה א', הייתי ילד חי בסרט ופנאט קיצוני, ותכננו ביחד ילדי השכונה להציל את העולם. איך? ובכן, החלטנו שחרובים ירוקים שעדיין לא הבשילו הם רעל. למה? כי אמרו לנו לא לאכל אותם, דה. לא אוכלים רק דברים רעילים. (גם בוץ היה רעל מבחינתנו)

ובכן, החלטנו לקטוף מלא חרובים ירוקים משורת העצים שמעל הבית שלי.

למרבה הצער, העצים היו גבוהים לנו. קטפנו כמה שיכולנו, אך לא היה בכך די לנו. רצינו עוד. ובכן, העצים נשתלו ליד הכביש, צמוד למבתר שנחצב לשם סלילתו.

חיש טיפסתי בין העץ לצוק, וניסיתי לקטוף אשכול חרובים ענק.

אך אויה! בום-טראח איבדתי שיווי משקל, והתגלגלתי על המבתר המשופע רק מעט, ואז בטרם אפול ואשבור מפרקתי נתפסתי בשיח צלף, שעצר אותי לרגע בגובה מטר וחצי מעל האדמה, ואז שיחרר ונפלתי על ערימת חרובים ירוקים...

בערב, אחרי שאספנו את כל החרובים, התברר שהייתה במקום שנפלתי אבן שפיצית כזו, שלא כיף ליפול עליה. אבל ברוך ה', היא הייתה מכוסה חרובי בוסר ולא הרגשתי אותה בכלל

ויש לי גם מלא פוקסים כל הזמן...

למדתי בתיכון חקלאי. בכיתה י"א כל הכיתה מוציאים ביחד רשיון טרקטור מטעם הבית ספר. מגיע מנחה ומלמד אותנו תאורייה, ואז ניגשים ביחד בסניף של לימודי תאוריה. הייתי מאוד מאוד גרוע ושוקיסט בלימודי התאוריה, ובבחינה פנימית בכיתה, לפני הבחינה האמיתית, הגשתי מבחן למורה עם 18 טעויות מתוך 32 (הבא אחריי, טיפש ממני בהרבה, טעה רק ב8 שאלות).  המורה לעג לי והרגשתי כישלון. חברים התאמנו בסמארטפון באפליקצייה ולי לא היה, לא הייתה לי מוטיבציה להתאמן.

הגיע יום המבחן ונסענו בהסעה מבית הספר לבחינה. ישבתי שם והתפללתי לה'. אמרתי לו: "שמע, לא מגיע לי לעבור. לא התכוננתי טוב והדחקתי את זה. באמת לא מגיע לי. אתה תחליט אם אתה רוצה שאני יעבור או לא." (חשוב לציין שאני לא מורגל, וגם אז לא הייתי מורגל בפנייה מהסוג הזה לה').

הגענו למבחן, התחלתי לענות על שאלות. ניחשתי על פי היגיון סביר והרגשתי בסדר עם עצמי, לקחתי את הזמן ועברתי על כל השאלות לפי מה שנראה לי. היו בסוף 4 שאלות שלא היה לי שמץ של מושג מה לענות, אף אחת מהתשובות לא נראתה יותר הגיונית מהשנייה. הבנתי שאני לא אעבור בוודאות, נשענתי אחורה מבואס מול השאלה, וחיכיתי.

פתאום אני שומע: "שלוש".

אני לא מסתכל אחורה, אלא מזיז את העכבר ולוחץ על תשובה שלוש. אני מדלג לשאלה אחרת שלא ידעתי את התשובה ומחכה. אחרי 20 שניות אני שומע בלחש: "שתיים".

המשגיח של הבחינה נגד מעתיקנים גילה לי! יצאתי והודיתי לו בתנועה חשאית והוא הנהן. ניגשתי לדלפק וקיבלתי תשובה: עברת!

יצאתי בהודייה לה'.

לא נהגתי שנים אבל

פעם אחת שנה שעבקה כשירדתי לעוטף עזה

טרקטור כזה:

אבל טרקטור חקלאי, זה סרט שלם, צריך לעשות מסלול, סללונג, לחבר עגלה, לנווט עם עגלה, לעשות רוורס, בקיצור סרט.

נכנסתי לתפילה בכותל עם הרב זלמן מלמד, ערב שבת וישלח. הוא לקח מהספרייה שם חומש. הסתכלתי, זה היה חומש דברים. בוודאות.

אחר כך הסתכלתי לראות מה הוא לומד בדברים, זה היה חומש בראשית. הסתכלתי שוב אחרי שהוא סיים, זו לא היתה טעות בכריכה, גם שם היה כתוב בראשית.

הסברא הפשוטה היא כמובן שכשהוא גילה שהוא לקח את החומש הלא נכון הוא הניח אותו בצד ולקח חומש אחר שהיה מונח שם אבל עדיין מדובר בסייעתא דשמיא רצינית

איך הוא מתמודד איתה בכלל אה? העלה הנידף הזה 
איך הוא מעז לעמוד בינינו ככה ולא להישבר 
לפחות יש חברים להישען על 
להיות לי קרש הצלה 
אלה אף פעם לא הפנו לי עורף 
 

אין מה לומר

כמעט כמעט כמעט

פרץ אמנות תוגה רבתי

את המעמד שלי עזבתי
אפור אוויר שחור הים
יד קרה מפרקים טפשים
מיטלטל כמו מזח נשכח מלב 
ים

רוח בשיער שנמעט
כמעט שיערתי את רוח הדברים
העוקצים שסובבנו
שיר הלל לגבורת מכבים
אש

לא טוב היות האדם לבדו
נפרדנו כך היתה דממה
מה הם ראו ברגבים החומים האלה
איך הם מעריצים כל כך את
האדמה

תמות ומועד לכך מאוד
קטן וטיפש לך תסחוב את השק הזה
לך תגרור את האוצר הזה
כל כך הרבה מילים זו רק עסקנות
אוויר

נער הייתי ולא ראיתי…
נעזב
 

לך תסביר להם בבקשה

אבל אין כאן אף אחד

ובכל זאת!

אשריך צדיק

@פצלשי"ת נא לחשוב על עונש ראוי עבורו על מפגן כה נלוז של בורות

יצא לך לשחק עם זה?

לפני שנתיים הדברים האלו עוד היו בגדר מדע בדיוני, ועכשיו זה פתוח לכולם בחינם
העולם משוגע

ריגרסיה

חֲנֻכִּיָּה שֶׁלִּי

אוֹרֵךְ נָא הַעֲלִי

וְשָׂחָה לִי בַּלָּאט

עַל כַּד קָטָן אֶחָד

כל שאר העולם (הגברי) מחפש אחר החיבור המשלים, ההדדיות והעומק הרגשי שהנוכחות הנשית מביאה לעולם ולנפש. כמיהה לשותפות אינטימית, בה שני העולמות נפגשים ויוצרים שלם גדול יותר מסך חלקיו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶדבָּהּ: (קהלת פרק ז פסוק כו)

את התאווה לנאוף עם נשים מרה ממוות, כדברי סוף הפסוק "חוטא ילכד בה".

כמו דמות האשה הזרה ממשלי, שמפתה את הפתי לנאוף איתה "לכה נתעלסה באהבים נרווה דודים עד הבוקר. כי אין האיש בביתו צרור הכסף לקח עמו ליום הכסה יבוא ביתו. 

אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה. כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים... ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נכריה.

 שתה נוזלים מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת חן בהאהבתה תשגה תמיד. יהיו לך לבדך ולזרים אין חלק עימך"

(זה גם משל להתרחק מאפיקורסות ולדבוק בתורה. אבל גם כפשוטו - שאדם יהיה נאמן לאשתו ולא ינאף עם זרה)

היי רות

את אמרת שאני עוד לא מוכן

אני חושב על זה הרבה

איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן

אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון

עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון?

- - - - - - -

קשה להבין אתכן. בחיים שלי לא התגמשתי, הרפיתי, הרגעתי ותוך כדי התמסרתי והייתי יציב בקשר כמו עכשיו. אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה

בנים ובנות חושבים בראש אחר לגמרי

שצריך לרפא, אלא לדעת איך לתפקד יותר טוב בקשר זוגי.

לדעתי כל אדם צריך ללכת לאימון זוגי/קאווצ'ינג. שיתן לו כלים.

לעיתים כדי שגבר יבין נפש של אשה טוב שהוא יקבל כלים במסגרת של אימון. כמובן שגם בנות טוב שתלכנה לאימון.

אין מה להפסיד, רק להרוויח מזה.

וגם אם יש לה בעיה ואתה רוצה את הקשר הזה, אימון יכול לעזור לך לגשר על הבעיה ולתת לך כלים איך לעזור לה לרפא את הבעיה שלה , וכמובן טוב שגם היא תלך לאימון (השאלה אם נכון לומר לה). ואולי הבעיה לא אצלך ולא אצלה אלא בקשר ביניכם,ואז אימון יכול לתת כלים לפתור את הבעיה.

בסוף על כל בעיה שלך/שלה , שיח כנה ורגיש ביניכם הוא הכי טוב. ואימון עוזר לך לתת כלים לעצמך לשיח יעיל כזה

מאמצים זה חשוב אבל איך תדע שאתה מתאמץ בכיוון הנכון? 

זה דבר שהרבה פעמים מביא זוגות לתסכול כי כל אחד בטוח שהוא נותן מעצמו מלא והוא באמת נותן רק שהוא מסתכל מהתפיסה שלו וזה בכלל לא מה שהשני צריך ממנו...

אגב, מכירה זוג שהם נשואים והולכים לטיפול זוגי אחת לשנה מבחינתם כמו שעושים טסט לרכב וזה גאוני בעיניי

במקום להתייחס לזה כבעיה שצריך לרפא בטיפול, תתייחס לזה כאתגר שמזמן לך לרכוש כלים לזוגיות טובה יותר

שני אנשים נפגשים. אחד משקיע מאוד בקשר ואחד פסיבי ומשועמם.

האם זו בעיה? האם שני האנשים זקוקים להדרכה ושיפור?

לא יותר הגיוני להגיד שזה לא יפה מצידו/ה של זה שפחות משקיע ושהבחור שיותר השקיע צריך לשמור על עצמו ולא לכלות את רצונו ותקוותיו על אבן שאין לה הופכין?

וכמובן שאם תגיד שעצם ההשקעה יכולה להיות הבעייתית תוסיף שמן למדורת הפדגוגיה. נכון שזה עלול לקרות אבל כרגע זה לא המקרה 💁🏻‍♂️

בפועל היא עברה תהליך עם עצמה והתחזקה. אבל המעמד הזה שבו זה לא הדדי לא פשוט לי.

אנחנו לא מחפשים "מי פה צודק/אשם בסיפור" , אלא "מה הכלים שניתן לקבל כדי להטיב עם הקשר" כמובן בהנחה שאתה מעוניין בקשר.

וכמובן שיח כנה ורגיש ביניכם על זה הוא הכי טוב. 

כמובן אם אתה מרגיש שהיא ממש מנצלת אותך מתוך רוע לב זה סיפור אחר

אז לא הבנתי ממך מה הבעיה.

ולמה זה נשמע שאתה היחיד שמתאמץ בקשר...?

ובבירור אני גם חווה פחד ולחץ מבנות קודמות שההיכרות איתן הלכה בנתיב דומה

שבו להרגשתי הן היו פסיביות ומשועממות ואני הייתי מסור ומשקיע, ובשלב מסוים הן פשוט חתכו

עכשיו זה לא בדיוק ככה והיא טובה מהן בהרבה, אבל הצורך שלי בנוכחות של הצד השני משמעותי. לא כיף להרגיש שהקשר הוא עליי ולא גם עליה. אני מרגיש כאילו היא קרובה ללהחליט להיפרד, ולא יודע לענות לעצמי איך היא תרגיש אם אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד. אם היא תהיה אדישה או לא תושפע מזה אין לי כוח להתאמץ עוד. אני חייב לדעת שהיא רואה בי משהו טוב....

וואי מבינה ממש את הצורך בהדדיות, זה חובה... 

השאלה אם זה מתפתח לאט... מעניין איך היא רואה את זה. לפעמים הכל טוב חוץ ממשהו אחד קטן שחוסם. אין סיכוי שתדברו על זה? יכולת של זוג לדבר פתוח אחד עם השני זה מרכיב מאד חשוב. 

אני לא באמת חושבת שיש לי משהו לייעץ לך שלא חשבת עליו כבר אבל בכ"ז... ואולי כן הייתי מנסה לקחת עמדה פסיבית יותר ולראות אם זה גורם לה להביע עניין יותר.