דקה אחרי שהייתי שם.   זה היה ענף גדול של עץ דולב גדול בשמורת טבע בצפון.

אולי בגלל שזה היה קיץ חם ויבש והיו ימים מאוד חמים אז

כשהייתי בכיתה א', הייתי ילד חי בסרט ופנאט קיצוני, ותכננו ביחד ילדי השכונה להציל את העולם. איך? ובכן, החלטנו שחרובים ירוקים שעדיין לא הבשילו הם רעל. למה? כי אמרו לנו לא לאכל אותם, דה. לא אוכלים רק דברים רעילים. (גם בוץ היה רעל מבחינתנו)

ובכן, החלטנו לקטוף מלא חרובים ירוקים משורת העצים שמעל הבית שלי.

למרבה הצער, העצים היו גבוהים לנו. קטפנו כמה שיכולנו, אך לא היה בכך די לנו. רצינו עוד. ובכן, העצים נשתלו ליד הכביש, צמוד למבתר שנחצב לשם סלילתו.

חיש טיפסתי בין העץ לצוק, וניסיתי לקטוף אשכול חרובים ענק.

אך אויה! בום-טראח איבדתי שיווי משקל, והתגלגלתי על המבתר המשופע רק מעט, ואז בטרם אפול ואשבור מפרקתי נתפסתי בשיח צלף, שעצר אותי לרגע בגובה מטר וחצי מעל האדמה, ואז שיחרר ונפלתי על ערימת חרובים ירוקים...

בערב, אחרי שאספנו את כל החרובים, התברר שהייתה במקום שנפלתי אבן שפיצית כזו, שלא כיף ליפול עליה. אבל ברוך ה', היא הייתה מכוסה חרובי בוסר ולא הרגשתי אותה בכלל

ויש לי גם מלא פוקסים כל הזמן...

למדתי בתיכון חקלאי. בכיתה י"א כל הכיתה מוציאים ביחד רשיון טרקטור מטעם הבית ספר. מגיע מנחה ומלמד אותנו תאורייה, ואז ניגשים ביחד בסניף של לימודי תאוריה. הייתי מאוד מאוד גרוע ושוקיסט בלימודי התאוריה, ובבחינה פנימית בכיתה, לפני הבחינה האמיתית, הגשתי מבחן למורה עם 18 טעויות מתוך 32 (הבא אחריי, טיפש ממני בהרבה, טעה רק ב8 שאלות).  המורה לעג לי והרגשתי כישלון. חברים התאמנו בסמארטפון באפליקצייה ולי לא היה, לא הייתה לי מוטיבציה להתאמן.

הגיע יום המבחן ונסענו בהסעה מבית הספר לבחינה. ישבתי שם והתפללתי לה'. אמרתי לו: "שמע, לא מגיע לי לעבור. לא התכוננתי טוב והדחקתי את זה. באמת לא מגיע לי. אתה תחליט אם אתה רוצה שאני יעבור או לא." (חשוב לציין שאני לא מורגל, וגם אז לא הייתי מורגל בפנייה מהסוג הזה לה').

הגענו למבחן, התחלתי לענות על שאלות. ניחשתי על פי היגיון סביר והרגשתי בסדר עם עצמי, לקחתי את הזמן ועברתי על כל השאלות לפי מה שנראה לי. היו בסוף 4 שאלות שלא היה לי שמץ של מושג מה לענות, אף אחת מהתשובות לא נראתה יותר הגיונית מהשנייה. הבנתי שאני לא אעבור בוודאות, נשענתי אחורה מבואס מול השאלה, וחיכיתי.

פתאום אני שומע: "שלוש".

אני לא מסתכל אחורה, אלא מזיז את העכבר ולוחץ על תשובה שלוש. אני מדלג לשאלה אחרת שלא ידעתי את התשובה ומחכה. אחרי 20 שניות אני שומע בלחש: "שתיים".

המשגיח של הבחינה נגד מעתיקנים גילה לי! יצאתי והודיתי לו בתנועה חשאית והוא הנהן. ניגשתי לדלפק וקיבלתי תשובה: עברת!

יצאתי בהודייה לה'.

לא נהגתי שנים אבל

פעם אחת שנה שעבקה כשירדתי לעוטף עזה

טרקטור כזה:

אבל טרקטור חקלאי, זה סרט שלם, צריך לעשות מסלול, סללונג, לחבר עגלה, לנווט עם עגלה, לעשות רוורס, בקיצור סרט.

נכנסתי לתפילה בכותל עם הרב זלמן מלמד, ערב שבת וישלח. הוא לקח מהספרייה שם חומש. הסתכלתי, זה היה חומש דברים. בוודאות.

אחר כך הסתכלתי לראות מה הוא לומד בדברים, זה היה חומש בראשית. הסתכלתי שוב אחרי שהוא סיים, זו לא היתה טעות בכריכה, גם שם היה כתוב בראשית.

הסברא הפשוטה היא כמובן שכשהוא גילה שהוא לקח את החומש הלא נכון הוא הניח אותו בצד ולקח חומש אחר שהיה מונח שם אבל עדיין מדובר בסייעתא דשמיא רצינית

בקטע טוב בטח

אמרתי תודה אולוקים

אם הוא זז אתה כבר לא מזהה?

אפילו שכתוב: אריק איינשטיין ?

הם די מובלים לטלפון,

אני בעצמי משתדל לבחור אחרת,

אבל זה נראה שהעולם צועד פה בעל כורחו למציאות אחרת.

מעניין באמת מה יהיה בסוף תוצאות הניסוי הגלובלי שאנחנו חיים בו.

פשוט אחד רגיל. אבל בחודשים האחרונים אני כמעט תמיד עם הרגיל. לפני זה זה היה אחרת

אני עם נוקיה,

רק בבית לאחרונה אני נמצא הרבה במחשב...

את השיר של פרימט הפרימת עכשיו ונראה לי שששיר כזה ישמיעו לי אם אהיה נידון בגיהנום. ואז נזכרתי שספירת העומר ואני לא אמור לשמוע את זה בכלל

@צדיק יסוד עלום 

הרב הנזיר שם שם.

סתם בצחוק

ואגנר היה מאוד מוכשר ויצירתי מוזיקלית. זה חפירה...

יש סצנה מטורפת ב"אפוקליפסה עכשיו" שההליקופטרים האמריקאיים מפעילים את flight of the valkyries מעל הכפר הויאטנמי כי המפקד קילגור (שזה שם פארודי - קיל = רצח; גור = שפיכות דמים פראית) טוען שהויאטנמים מתיםם מפחד כשהם מנגנים את זה

של רצח.

ומדהים שכל מוזיקת מלחמה ומתח בסרטים היום מבוססת על סגנון כזה

שאלתי גם אני את הג'ימיני והוא הסביר על זה שזה קשור לחוויה הומוריסטית, 

ולכן המילה קוף מקוצרת למשהו שדומה לקופיף.

קיפופים – ויקיפדיה

אלא ההשפעה על המוח

בעיקר על ילדים שעם סמארטפונים מגיל צעיר.

הורס את הקשב, יכולות חשיבה, מיומנויות לאינטרקציה אנושית, מאמץ ועוד.

או... שעכשיו שקט (טכנית), ואפשרי (טכנית) לתפוס מרחק ולהתאושש?

האמת היא התוכן, והרגישות היא הכלי. אפשר לומר כמעט הכל, השאלה היא באיזו נימה ובאיזה הקשר הדברים נאמרים.

אם המטרה היא בנייה, הרגישות תגיע באופן טבעי כי אנחנו נחפש את הדרך שבה הצד השני יוכל באמת לשמוע אותנו.

האמת לא חייבת להיאמר בכל רגע נתון. רגישות היא היכולת להבין מתי הקרקע בשלה לשמוע את האמת.

נאמר ש"אמת ושלום אהבו".

האיזון הוא לא לוותר על אף אחד מהם, אלא להבין שהאמת הכי עמוקה היא שאנחנו בני אדם, ולכן הרגישות היא חלק מהאמת. להתעלם מהרגשות של הצד השני זה פשוט לא להיות "אמיתי" לגבי המציאות האנושית המורכבת.

אם נדבר על "רגישות" במובן "אבחנה דקה", היא דווקא הולכת עם האמת יד ביד.

כששמנו את המובן הזה בצד,

ההבחנה הנצרכת היא בין מישור הכרת המציאות (כפי שהיא ככל הניתן) ובין הבחירה איך לנהוג בכל רגע (שמושפעת ישירות מהנ"ל, כמובן - אבל לא תמיד "ראש בקיר").

שים לב: הבחירה מה לומר, ובאיזה זמן, היא כבר בחירה במישור ההתנהגות.

מנסים לפעול את הטוב ביותר - ופעמים רבות אין פירוש הדבר לפרט בפה את כל מה שעובר לך בראש.

מבחינת הכרת המציאות, מצידך, חפש את האמת ככל שתוכל - זה נהדר.

מתוך הערכה אליה, אני בטוח שגם תחפש את הדרכים להנכיח אותה בסביבתך, ותשתדל לעשות זאת בחכמה.

אני מקווה שתחושת הסתירה מתיישבת אצלך במידת־מה.

וואו אם זה בזבוז זמן שלך...

בואו נסכים שאם אני כותבת כאן - שריטות ליליות

חיכיתי לפיצ'ר הזה של תמונות באמת המון זמן

המרצה מודיע שהוא מאשר לכווולם לגשת למועד מילואים
 

בא לי לנסות את זה גם על המבחנים הבאים (לא יקרה בחיים)

הם מודעים לזה שאתה רוצה למסור אותם?

כמה אתה משלם?

אזני יהושע זה רק בירושלים בטו אדר

@אני)))) 

@אנימה 

@ל המשוגע היחידי 

@תמימלה..? 

באבולוציה שחוזרים להיות קופיפים

אלא אם כן הן ג'ינג'יות גם