1. את אוהבת את העבודה?
2. כמה שעות עובדת ביום? וכמה זמן נסיעה?
3. מרגישה סיפוק? רגיל?
מנסה להבין איך זה במקומות אחרים, כי אני מרגישה בעבודה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי ללא תועלת, ותוהה אם כולם ככה או שמשהו לא תקין בדינמיקה אצלנו
1. את אוהבת את העבודה?
2. כמה שעות עובדת ביום? וכמה זמן נסיעה?
3. מרגישה סיפוק? רגיל?
מנסה להבין איך זה במקומות אחרים, כי אני מרגישה בעבודה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי ללא תועלת, ותוהה אם כולם ככה או שמשהו לא תקין בדינמיקה אצלנו
לא יודעת, אולי אצל כולם זה ככה.
אבל אם אני משווה את העבודה שלי להוראה.
אז זה כאילו אני מורה לכיתה א' והבוס שלי בא ואומר שצריך לבחון את הילדים על חזקות. אז אני אומרת לו שזה יקח חודש וחצי כי קודם צריך לקנות ספרים על חיבור וזה לוקח שבוע, ואז ללמד אותם חיבור שבוע, ואז לקנות ספרים על כפל וללמד כפל, ואז לקנות ספרים על חזקות וללמד חזקות ורק אז לבחון אותם על חזקות.
אבל הוא אומר שזה דחוף דחוף דחוף
אז שאני אעלה לכיתה ו' ואשאיל מהם ספרי חזקות ואלמד את הילדים השבוע ואז אבחן אותם, ובמקביל אקנה ספרי חזקות חדשים ואחזיר לכיתה ו'.
אז אני עושה את זה וכמובן כל הילדים נכשלים.
אז הבוס אומר טוב אולי כדאי שנלמד אותם כפל קודם, אבל אין זמן דחוף דחוף תיקחי מכיתה ג' ספרים.
אז אני קונה ספרי כפל ועד שהם מגיעים אני משאילה מכיתה ג' ומלמדת את הילדים שבוע וכמובן כולם נכשלים!
אז טוב נתחיל מחיבור, אבל דחוף דחוף אז עושים את המבחן ביום שישי אחרי טיול שנתי ורק שני ילדים מגיעים ונבחנים ואמנם הציונים טובים אבל הממוצע נראה על הפרצוף כי העיתוי היה גרוע.
אז עושים שוב ושוב, אח"כ נבחנים על כפל ואז על חזקות, ובסוף כל הבלגן לוקח 3 חודשים לילדים להיבחן על חזקות במקום חודש וחצי שהיה לוקח אם הכל היה מסודר.
וכל הזמן הזה הכל לחוץ הכל דחוף הכל היום תבחני אותם מה אכפת לך ואני מרגישה כזה חוסר תועלת, בשביל מה אני טורחת בכלל
אחרי שצברתי מספיק וותק וניסיון,
אני אומרת לבוס אתה אומר לי מה, אני מחליטה איך.
הצבת לי רף גבוה, ללמד חזקות בכיתה א', זה מאתגר מאוד אבל אני אתמודד עם זה ואפעל בדרך שלי שאני מאמינה בה. שחרר.
המטרה שלך היא להגיע לחזקות, נכון? אז אל תתערב לי בכפל ובחיבור ובכל האמצע.
בהתחלה לוקח זמן לשחרר שליטה, אבל מעולם לא קרה שלא עמדתי בדד ליין, גם כשהיו עיכובים ובלתמים ידעתי לנהל את זה נכון (וגם להתייעץ איתו כשצריך וגם להפעיל אותו)
שידרתי לו ביטחון ואסרטיביות שלי לא מתערבים באיך שאני עושה את הדברים.
ממצב שלפני 3 שנים הוא עשה איתי שיחות סטטוס כל יומיים (שיחה של שעתיים!! כל יומיים!!)
וביקש לקבל דו"ח התקדמות מדוייק בכל מיני פורמטים שרק להכין את זה לוקח לפחות שעה ביום במקום להתקדם במשימה עבדתי בלעדכן סטטוס,
בקיצור משם הגענו למצב שהשנה כמעט 3 חודשים לא שמעתי ממנו בהקשר לאותו פרוייקט. (פרוייקט שנתי)
כבר אני רדפתי אחריו תסתכל קצת בסטטוס תראה אכפתיות כלשהי חח
אני באופן אישי, מבחינת אופי לא הייתי שורדת לאורך זמן עבודה עם בוס מתערב מדי.
פשוט בשלב הראיונות צריך לעשות תיאום ציפיות ולהבין את אופי ההתנהלות באותו מקום ספציפית.
נראה לי הנקודה היא צבירת ניסיון וותק. כי ותק בתחום יש לי לא מעט ואני אפילו דיי בטוחה בעצמי, אבל אצלנו אני רק שנתיים (שחצי שנה מתוכם חופשת לידה) ואני לא מרגישה עם ותק ואומץ.
ולהגיד לך את האמת לפעמים הוא אומר לעשות דברים שבעיני הם קשקוש כי יש לי ניסיון אחר, הבעיה שאני מנסה להגיד לו בעדינות שזה לא זה אבל הוא יש לו ביטחון עצמי מאוד גבוה בצדקת דרכו וקשה לי אפילו לנסות לשכנע אותו. מניחה שאם אעמוד על שלי הוא ישתכנע או יבדוק את עצמי אבל אני באופיי אין לי את הביטחון העצמי הזה.
וכמובן תמיד יש את הפחד שאני אגיד לו שאני אעשה בדגכי ואז הכל יכשל חחח
זה להבין אם ככה זה, וגם אם אעבור עבודה זה תמיד יהיה ככה. דרישות אינסופיות שצריך לעמוד בדדליינים שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע.
הבוס שלי מבחינתו אני מבינה למה זה דחוף לו, אבל אלה פשוט ציפיות לא כ"כ ריאליות. לא בטוחה שאם אשקף לו הוא יבין... הוא גם בעצמו פועל ככה תמיד במהירות אז מבחינתו זה הנורמה
נראה לי שמהתשובות של הסקר לפני את מבינה שזה לא ככה ברוב מקומות העבודה
כלומר החריג זה הבוס שלך וההתנהלות שלו
אבל מנסיוני בעבודה עם אדם דומה - לא נשמע ששיחה איתו תשנה את המצב
ואז הפתרון הוא
להתחיל לשים גבולות, לעשות בקצב יותר הגיוני גם אם משימות לא יתמלאו בלוז שהוא הציב ולשקף לו ולתמלל לו כל הזמן - אני עושה את א, אחריו את ב, ג יקח עוד כך וכך זמן, עבוד ד צריך קודם שיהיה את פ, וכו. הרבה פעמים אנשים כאלו לא מצליחים לעשות הערכות זמנים הגיוניות
תזכרי גם שהוא לא נגדו אלא בעד עצמו. הוא רוצה את מה שהוא צריך עכשיו, הרגע, מייד. אם בנסיון שיחה אחד ניסית להסביר שעדיף קודם משהו אחר ואז את מה שהוא רוצה דחוף (החזקות) אבל לטובתו צריך שקודם ילמדו כפל, והוא לא משתף פעולה, אז עוזבת, אומרת זה עניין שלו ועושה. אבל בלי לקחת ללב ועם תפילה לקב"ה שירחם עליו ויכניס לו שכל ;) אבל אני חושבת שכן חשוב לנסות לומר דברים בעדינות כי גם אם במקרה הספציפי הם לא נקלטים אז אולי בהמשך משהו יחלחל..
אל תבני על זה שהוא ישתנה (ראיתי שכתבת שאם לא הלחץ שלו זו היתה עבודה מושלמת, לא נשמע ממה שכתבת שהוא בכיוון של לשמוע/להשתנות)
כשתגיעי ללפני קצה גבול הסבולת שלך - תתחילי לחפש עבודה אחרת, קצת לפני ולא כשתגיעי לקצה, כי לפעמים לוקח זמן למצוא עבודה שמתאימה למה שתרצי.
אבל תזכרי שהנפש שלך שווה יותר!
תגובה מקסימה שהעלתה בי חיוך 
נתת לי כח להמשך בעז"ה
1.לאאאא
2. 5-6 שעות כרבע שעה נסיעה כל צד
3.לא סיפוק ולא כלום
אמנם מעט שעות אבל שכר שעתי גבוה
אני ממש ממש בחיפוש אחרי עבודה שמתאימה לי
כל בוקר שאני קמה אני מתבאסת שאני צריכה ללכת לעבןדה, יש לי שם תאריך סיום ואני ממש לא מצכוונת להמשיך שנה הבאה
צריך הרבה תפילןת למצוא עבודה קרובה טובה ונוחה
במקרה אני הריון אז יש לי גם את התלמ
אבל גם אם לא הייתי מחפשת מקום אחר
כן
8 שעות
כחצי שעה נסיעה כל צד
מרגישה
גם סיפוק
גם מקבלת הערכה ופידבקים חיוביים
גם לומדת דברים חדשים
וגם חווה התפתחות אישית
1. כן!
2. 8 שעות עבודה ביום. 5 ימים בשבוע מתוכם יומיים עבודה מהבית.
נסיעה של כ10 דקות, ואם יש פקקים יכול להגיע גם לחצי שעה.
3. מרגישה סיפוק, למידה, התפתחות והתקדמות מקצועית.
1. לא
2. בערך שעה באוטובוס, חצי שעה באוטו. 7 שעות עבודה
3 ממש לא. מרגישה תסכול.
אבל נשארת שם מכמה סיבות ספציפיות לסיטואציה. לא חושבת שזה האידיאל בכלל ולא חושבת להישאר שם לטווח ארוך. אולי לשנתיים הקרובות.
1.לא אוהבת.
2.עובדת כ-6 וחצי שעות ביום. חצי שעה נסיעה לכל צד.
3.לפעמים מרגישה סיפוק כשמצליחה להשלים דברים. לרוב לא.
1. כן מאוד
2. בשגרה עובדת 6.5 שעות במשרד ומשלימה בערב עוד שעה שעתיים ובתקופות עומס יכולה לעשות שעות נוספות במשרד וגם לעבוד עד 12 בלילה (בבית כמובן)
נוסעת כחצי שעה לכל צד וגם עובדת מהבית יומיים בשבוע
3. לרוב מאוד מסופקת ונהנית
בכללי אגיד לך לגבי עומס אצלי בעבודה
יש תקופות מאוד מאוד עמוסות. בדיוק עכשיו הסתיימה תקופה כזאת של מירוץ ודד ליין ולו"ז ממש קשוח.
אבללללל
קודם כל בדר"כ זה תחום בזמן. צריך להגיש משהו עד לתאריך מסוים ואח"כ יש קצת אורך נשימה עד לפעם הבאה
שנית כל אני מרגישה שהמנהלים מאוד רואים אותי ומבינים את העומס.
לדוג' בשבוע שעבר הבוס שלי רצה שאעשה משהו ואמרתי לו שאין לי זמן כי אני צריכה לעשות א ב ג
הוא אמר לי בסדר ובהמשך היום עשה בעצמו את מה שרצה שאעשה.
ובקטע טוב של לבוא להתחשב ולהבין שאי אפשר שאספיק הכל וחייב להיות סדר עדיפויות.
וחוץ מזה מאוד מעריכים.
לא מזמן שלחו לי מארז שוקולדים הביתה עם פתק הערכה ווואלה זה עושה את זה.
ולמרות שעמוס מאוד מאוד ולמרות שאני מרגישה שאם אעבור לעבודה אחרת אשתדרג בתפקיד ובשכר
ההערכה משאירה אותי במקום הנוכחי.
עזרת לי במחשבות שלי 🙏
אצלי לבוס יש הרגשה שונה של כמה זמן לוקח לעשות כל דבר (ואני עובדת מהר) אז לפעמים הוא ממשיך ללחוץ גם כשאני אומרת לו שאין פנאי להכל. שבוע שעבר הוא לחץ עליי לעשות משהו ואמרתי לו בפירוש שאם אעשה את זה במיידי לא יהיה לי זמן לאכול צהריים וזה לא שינה את דעתו
או שהציפיה לדחות אוכל זה רק פעם בכמה חןדשים כשיש איזה פרוייקט רציני ודדליין?
בעבר כבר היו ימים שלא הספקתי לאכול צהריים בגלל העומס, אבל לא בגלל שהוא ביקש משהו ישירות. שבוע שעבר זה היה החריג.
וסתם בשביל הפריקה... היה משהו שהיה צריך להיעשות בטווח שעות מסויים, ושלחו לו הודעה על זה (הוא חיכה לה מראש). אבל הוא לא ראה את ההודעה בזמן, וכשראה כבר נותרה רק איזה חצי שעה לעשות את זה, אז הוא ביקש ממני שאעשה את זה במיידי.
אבל ההודעה הייתה אצלך פשוט לא היית על זה ולכן הזמן עבר, ובזמן הזה עשית דברים אחרים וזה לא היה לך חשוב, ופתאום בדקה האחרונה אתה נזכר להגיד לי ומצפה שאפנה הכל ולא אוכל בשביל זה?
לא מוותרת על ארוחות
גם אם הבוס ביקש משהו דחוף, אם זה משהו שלוקח יותר מכמה דקות זה ימתין עד שאני אוכל (ארוחה קצרה)
ובאופן כללי יש לי גבולות לקצב העבודה, יוצאת להפסקה יזומה פעם בשעה/ שעתיים לשתות/ שירותים/ לאכול/ לדבר עם מישהו/ להסתכל בטלפון
ואם יש בקשה לא הגיונית אני מסבירה מה ההגיון שלי ומה הקצב שלי
עמוד שדרה ככה. באמת. זה היה טוב לי וגם לו.
עונה גם ל- @ירושלמית במקור, יש עוד מישהי שעובדת איתי וגם היא חושבת ככה. במהלך השנתיים שאני בעבודה היו עוד 3 אנשים, שהוא העיף אותם בטווח של כמה חודשים כי לא עבדו מספיק מהר/ לפי הרצונות שלו 🙈
זאת שאיתי היא עם יותר עמוד שדרה ממני וגם אותה הוא מטרלל לפעמים.
האמת שממש לא אכפת לי שיפטר אותי, כי זה לא שכיף לי, אבל סתם לא נעים וכמובן שאני לא *רוצה* שיעיפו אותי.
בקיצור צריכה לפתח עמוד שדרה.
הרבה יותר קל למצוא עבודה ולהציב דרישות לגבי תנאי ושכר.
אבל לא בא לי להתפטר ולחפש מקום חדש. אם הלחץ היה יורד העבודה הזאת הייתה מושלמת, באמת.
אני חושבת שכמו שאמרת למטה, לדבר איתו על זה. ואם לא יעבוד, תמיד אפשר לחפש מקום חדש.
(אגב באותה סיטואציה, אמרתי לו שאני הולכת לאכול, לא שאלתי. ובכל זאת)
את יכולה להישאר, את יכולה לחפש מקום אחר
אבל תגיעי ממקום של שקלתי את כל האפשרויות אני יודעת שיש חסרונות ואני בוחרת להישאר בגלל היתרונות.
אבל להישאר מתוך תקווה שיפטרו אותך זה נראה לי מתכון להרבה מרמור.
מקווה שאני לא נשמעת מתנשאת, אני גם עברתי המון במקומות עבודה
ועזבתי לא מעט מקומות והתגלגלתי בכל מיני תפקידים
ולפעמים לא סבלתי את העבודה אבל לא מצאתי מקום אחר (בעיקר באחד ההריונות)
וזה קצת מהתובנות שאספתי בדרך.
שולחת לך הרבה חיזוק שתמצאי את העמדה שהכי מתאימה לך ותרגישי בה הכי בטוב.
אגב כשמחפשים עבודה, מראיינים לרוב מבקשים חוות דעת מהמעביד הקודם? כאילו, איך אפשר ללכת לראיונות בלי שהמעביד יודע ואז מפטר במיידי? או שקודם מתפטרים ואז מחפשים עבודה... כי הרי לפעמים לוקח כמה חודשים למצוא מקום חדש
או שנותנים מישהו מהעבודה שסומכים עליו ולא הממונה הישיר
אבל כן מישהו שמעלייך או מקביל (לא חברה מהעבודה)
או שאומרים שהחיפוש הוא דיסקרטי.
אולי הוא ינסה לברר מה הסיבות..
אז פה זה לא מצב של העלאת שכר אבל אם את עובדת שהוא מרוצה ממנה הוא ינסה לשכנע אותך להישאר ולא יפטר.
ב. אפשר לומר להם שאת עוד לא מעדכנת בעבודה הנוכחית שאת מחפשת מקום חדש.
לא תמיד היה את המודעות והאומץ להציב גבולות
זה דבר שלמדתי אותו
פתחתי את היכולת לתקשר באופן מדויק ואלגנטי את הצרכים שלי (בכל מקום ובין השאר גם בעבודה)
אולי כדאי לדבר על זה איתו בצורה פתוחה.
בכללי, תציבי את הגבולות שלך
אל תשאלי שאלות.
לדוג הוא רוצה שתעשי משהו מיידי ואת תיכננת לצאת לאכול.
תגידי: אוקיי אני אעשה את זה אחרי האוכל.
בלי מקום לשאלות ובלי אופציה שהוא מתערב לך מתי לאכול. זה ממש לא העסק שלו.
אני בעבר שהיו לי תקופות מאוד עמוסות, הייתי מעלה על הכתב רשימה של משימות.
הייתי נכנסת למנהל או שולחת מייל ומבקשת תיעדוף.
נגיד מתוך רשימה של 10 דברים הוא יגיד ש- 3 הכי דחופים
סתם אני חושבת שאולי כדאי לך ללכת לעשות קורס אפילו קצר של ניהול זמן.
לא יודעת איפה את עובדת אבל אולי אפשר דרך העבודה.
ושאלה למי שענתה לא.. מה משאיר אתכם בעבודה? תנאים טובים? צורך כלכלי?
אני לא עובדת יותר מהר בגלל לחץ, הפוך, אני מאטה את הקצב כשיש הרבה משימות, כדי להצליח להתרכז בתיעדוף נכון.
לוקחת עבודה הבייתה, ויודעת שאחרי תקופות עומס מגיעות תקופות רגיעה.
משאיר אותי בעבודה:
1. תנאים טובים של שעות נוחות, הרבה ימי חופש, קרבה לבית, קולגות נעימות ונחמדות
2. בהינתן ההשכלה שלי, זה המקום בו אוכל כנראה להרוויח הכי הרבה ללא הסבה/ השכלה נוספת
3. אמנם לא טוב לי, אבל אני לא יודעת איפה כן יהיה לי טוב
1. כן מאוד
2. 8 שעות בין 40 ל50 דקות ברכב. עושה קצת שעות נוספות מרצון שלי יכולה לא לעשות בכלל (היו תקופות למשל שהיה בבית תינוק קטן שלא עשיתי בכלל).
3. כן ממש מרגישה סיפוק
1. כן
2. ללא נסיעות כמעט בערך 5 שעות ביום
3. מרגישה משמעותחת
1. כן
2. 8 שעות,משרת אם. 40 דקות חצי שעה נסיעה לכל כיוון, תלוי בפקקים
3.כן. ככל שהידע שלי מתרחב, אני יותר נהנית (אחרי הסבה, שנתיים וחצי במקום העבודה הראשון בתחום)
לפי מה שכתבת, נראה שזו דינמיקה לקויה
תיאום ציפיות זה דבר חשוב
1. ממש לא אוהבת ולא נהנית
2. משתנה בימים, סה"כ 32 שעות שבועיות (כ6 שעות ביום). בערך רבע שעה נסיעה.
3. לא סיפוק וחושבת שגם מתחת לרגיל, שחיקה, עייפות, חוסר הנאה, רצון לעבור וקושי וחשש לעשות הסבה כשעול הפרנסה יושב עליי חזק, וגם שאני לא מספיק יודעת במה אני רוצה לעסוק.
ולא עניתי לה
עזרתן לי מאוד לקבל פרספקטיבה
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית