1. את אוהבת את העבודה?
2. כמה שעות עובדת ביום? וכמה זמן נסיעה?
3. מרגישה סיפוק? רגיל?
מנסה להבין איך זה במקומות אחרים, כי אני מרגישה בעבודה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי ללא תועלת, ותוהה אם כולם ככה או שמשהו לא תקין בדינמיקה אצלנו
1. את אוהבת את העבודה?
2. כמה שעות עובדת ביום? וכמה זמן נסיעה?
3. מרגישה סיפוק? רגיל?
מנסה להבין איך זה במקומות אחרים, כי אני מרגישה בעבודה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי ללא תועלת, ותוהה אם כולם ככה או שמשהו לא תקין בדינמיקה אצלנו
לא יודעת, אולי אצל כולם זה ככה.
אבל אם אני משווה את העבודה שלי להוראה.
אז זה כאילו אני מורה לכיתה א' והבוס שלי בא ואומר שצריך לבחון את הילדים על חזקות. אז אני אומרת לו שזה יקח חודש וחצי כי קודם צריך לקנות ספרים על חיבור וזה לוקח שבוע, ואז ללמד אותם חיבור שבוע, ואז לקנות ספרים על כפל וללמד כפל, ואז לקנות ספרים על חזקות וללמד חזקות ורק אז לבחון אותם על חזקות.
אבל הוא אומר שזה דחוף דחוף דחוף
אז שאני אעלה לכיתה ו' ואשאיל מהם ספרי חזקות ואלמד את הילדים השבוע ואז אבחן אותם, ובמקביל אקנה ספרי חזקות חדשים ואחזיר לכיתה ו'.
אז אני עושה את זה וכמובן כל הילדים נכשלים.
אז הבוס אומר טוב אולי כדאי שנלמד אותם כפל קודם, אבל אין זמן דחוף דחוף תיקחי מכיתה ג' ספרים.
אז אני קונה ספרי כפל ועד שהם מגיעים אני משאילה מכיתה ג' ומלמדת את הילדים שבוע וכמובן כולם נכשלים!
אז טוב נתחיל מחיבור, אבל דחוף דחוף אז עושים את המבחן ביום שישי אחרי טיול שנתי ורק שני ילדים מגיעים ונבחנים ואמנם הציונים טובים אבל הממוצע נראה על הפרצוף כי העיתוי היה גרוע.
אז עושים שוב ושוב, אח"כ נבחנים על כפל ואז על חזקות, ובסוף כל הבלגן לוקח 3 חודשים לילדים להיבחן על חזקות במקום חודש וחצי שהיה לוקח אם הכל היה מסודר.
וכל הזמן הזה הכל לחוץ הכל דחוף הכל היום תבחני אותם מה אכפת לך ואני מרגישה כזה חוסר תועלת, בשביל מה אני טורחת בכלל
אחרי שצברתי מספיק וותק וניסיון,
אני אומרת לבוס אתה אומר לי מה, אני מחליטה איך.
הצבת לי רף גבוה, ללמד חזקות בכיתה א', זה מאתגר מאוד אבל אני אתמודד עם זה ואפעל בדרך שלי שאני מאמינה בה. שחרר.
המטרה שלך היא להגיע לחזקות, נכון? אז אל תתערב לי בכפל ובחיבור ובכל האמצע.
בהתחלה לוקח זמן לשחרר שליטה, אבל מעולם לא קרה שלא עמדתי בדד ליין, גם כשהיו עיכובים ובלתמים ידעתי לנהל את זה נכון (וגם להתייעץ איתו כשצריך וגם להפעיל אותו)
שידרתי לו ביטחון ואסרטיביות שלי לא מתערבים באיך שאני עושה את הדברים.
ממצב שלפני 3 שנים הוא עשה איתי שיחות סטטוס כל יומיים (שיחה של שעתיים!! כל יומיים!!)
וביקש לקבל דו"ח התקדמות מדוייק בכל מיני פורמטים שרק להכין את זה לוקח לפחות שעה ביום במקום להתקדם במשימה עבדתי בלעדכן סטטוס,
בקיצור משם הגענו למצב שהשנה כמעט 3 חודשים לא שמעתי ממנו בהקשר לאותו פרוייקט. (פרוייקט שנתי)
כבר אני רדפתי אחריו תסתכל קצת בסטטוס תראה אכפתיות כלשהי חח
אני באופן אישי, מבחינת אופי לא הייתי שורדת לאורך זמן עבודה עם בוס מתערב מדי.
פשוט בשלב הראיונות צריך לעשות תיאום ציפיות ולהבין את אופי ההתנהלות באותו מקום ספציפית.
נראה לי הנקודה היא צבירת ניסיון וותק. כי ותק בתחום יש לי לא מעט ואני אפילו דיי בטוחה בעצמי, אבל אצלנו אני רק שנתיים (שחצי שנה מתוכם חופשת לידה) ואני לא מרגישה עם ותק ואומץ.
ולהגיד לך את האמת לפעמים הוא אומר לעשות דברים שבעיני הם קשקוש כי יש לי ניסיון אחר, הבעיה שאני מנסה להגיד לו בעדינות שזה לא זה אבל הוא יש לו ביטחון עצמי מאוד גבוה בצדקת דרכו וקשה לי אפילו לנסות לשכנע אותו. מניחה שאם אעמוד על שלי הוא ישתכנע או יבדוק את עצמי אבל אני באופיי אין לי את הביטחון העצמי הזה.
וכמובן תמיד יש את הפחד שאני אגיד לו שאני אעשה בדגכי ואז הכל יכשל חחח
זה להבין אם ככה זה, וגם אם אעבור עבודה זה תמיד יהיה ככה. דרישות אינסופיות שצריך לעמוד בדדליינים שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע.
הבוס שלי מבחינתו אני מבינה למה זה דחוף לו, אבל אלה פשוט ציפיות לא כ"כ ריאליות. לא בטוחה שאם אשקף לו הוא יבין... הוא גם בעצמו פועל ככה תמיד במהירות אז מבחינתו זה הנורמה
נראה לי שמהתשובות של הסקר לפני את מבינה שזה לא ככה ברוב מקומות העבודה
כלומר החריג זה הבוס שלך וההתנהלות שלו
אבל מנסיוני בעבודה עם אדם דומה - לא נשמע ששיחה איתו תשנה את המצב
ואז הפתרון הוא
להתחיל לשים גבולות, לעשות בקצב יותר הגיוני גם אם משימות לא יתמלאו בלוז שהוא הציב ולשקף לו ולתמלל לו כל הזמן - אני עושה את א, אחריו את ב, ג יקח עוד כך וכך זמן, עבוד ד צריך קודם שיהיה את פ, וכו. הרבה פעמים אנשים כאלו לא מצליחים לעשות הערכות זמנים הגיוניות
תזכרי גם שהוא לא נגדו אלא בעד עצמו. הוא רוצה את מה שהוא צריך עכשיו, הרגע, מייד. אם בנסיון שיחה אחד ניסית להסביר שעדיף קודם משהו אחר ואז את מה שהוא רוצה דחוף (החזקות) אבל לטובתו צריך שקודם ילמדו כפל, והוא לא משתף פעולה, אז עוזבת, אומרת זה עניין שלו ועושה. אבל בלי לקחת ללב ועם תפילה לקב"ה שירחם עליו ויכניס לו שכל ;) אבל אני חושבת שכן חשוב לנסות לומר דברים בעדינות כי גם אם במקרה הספציפי הם לא נקלטים אז אולי בהמשך משהו יחלחל..
אל תבני על זה שהוא ישתנה (ראיתי שכתבת שאם לא הלחץ שלו זו היתה עבודה מושלמת, לא נשמע ממה שכתבת שהוא בכיוון של לשמוע/להשתנות)
כשתגיעי ללפני קצה גבול הסבולת שלך - תתחילי לחפש עבודה אחרת, קצת לפני ולא כשתגיעי לקצה, כי לפעמים לוקח זמן למצוא עבודה שמתאימה למה שתרצי.
אבל תזכרי שהנפש שלך שווה יותר!
תגובה מקסימה שהעלתה בי חיוך 
נתת לי כח להמשך בעז"ה
1.לאאאא
2. 5-6 שעות כרבע שעה נסיעה כל צד
3.לא סיפוק ולא כלום
אמנם מעט שעות אבל שכר שעתי גבוה
אני ממש ממש בחיפוש אחרי עבודה שמתאימה לי
כל בוקר שאני קמה אני מתבאסת שאני צריכה ללכת לעבןדה, יש לי שם תאריך סיום ואני ממש לא מצכוונת להמשיך שנה הבאה
צריך הרבה תפילןת למצוא עבודה קרובה טובה ונוחה
במקרה אני הריון אז יש לי גם את התלמ
אבל גם אם לא הייתי מחפשת מקום אחר
כן
8 שעות
כחצי שעה נסיעה כל צד
מרגישה
גם סיפוק
גם מקבלת הערכה ופידבקים חיוביים
גם לומדת דברים חדשים
וגם חווה התפתחות אישית
1. כן!
2. 8 שעות עבודה ביום. 5 ימים בשבוע מתוכם יומיים עבודה מהבית.
נסיעה של כ10 דקות, ואם יש פקקים יכול להגיע גם לחצי שעה.
3. מרגישה סיפוק, למידה, התפתחות והתקדמות מקצועית.
1. לא
2. בערך שעה באוטובוס, חצי שעה באוטו. 7 שעות עבודה
3 ממש לא. מרגישה תסכול.
אבל נשארת שם מכמה סיבות ספציפיות לסיטואציה. לא חושבת שזה האידיאל בכלל ולא חושבת להישאר שם לטווח ארוך. אולי לשנתיים הקרובות.
1.לא אוהבת.
2.עובדת כ-6 וחצי שעות ביום. חצי שעה נסיעה לכל צד.
3.לפעמים מרגישה סיפוק כשמצליחה להשלים דברים. לרוב לא.
1. כן מאוד
2. בשגרה עובדת 6.5 שעות במשרד ומשלימה בערב עוד שעה שעתיים ובתקופות עומס יכולה לעשות שעות נוספות במשרד וגם לעבוד עד 12 בלילה (בבית כמובן)
נוסעת כחצי שעה לכל צד וגם עובדת מהבית יומיים בשבוע
3. לרוב מאוד מסופקת ונהנית
בכללי אגיד לך לגבי עומס אצלי בעבודה
יש תקופות מאוד מאוד עמוסות. בדיוק עכשיו הסתיימה תקופה כזאת של מירוץ ודד ליין ולו"ז ממש קשוח.
אבללללל
קודם כל בדר"כ זה תחום בזמן. צריך להגיש משהו עד לתאריך מסוים ואח"כ יש קצת אורך נשימה עד לפעם הבאה
שנית כל אני מרגישה שהמנהלים מאוד רואים אותי ומבינים את העומס.
לדוג' בשבוע שעבר הבוס שלי רצה שאעשה משהו ואמרתי לו שאין לי זמן כי אני צריכה לעשות א ב ג
הוא אמר לי בסדר ובהמשך היום עשה בעצמו את מה שרצה שאעשה.
ובקטע טוב של לבוא להתחשב ולהבין שאי אפשר שאספיק הכל וחייב להיות סדר עדיפויות.
וחוץ מזה מאוד מעריכים.
לא מזמן שלחו לי מארז שוקולדים הביתה עם פתק הערכה ווואלה זה עושה את זה.
ולמרות שעמוס מאוד מאוד ולמרות שאני מרגישה שאם אעבור לעבודה אחרת אשתדרג בתפקיד ובשכר
ההערכה משאירה אותי במקום הנוכחי.
עזרת לי במחשבות שלי 🙏
אצלי לבוס יש הרגשה שונה של כמה זמן לוקח לעשות כל דבר (ואני עובדת מהר) אז לפעמים הוא ממשיך ללחוץ גם כשאני אומרת לו שאין פנאי להכל. שבוע שעבר הוא לחץ עליי לעשות משהו ואמרתי לו בפירוש שאם אעשה את זה במיידי לא יהיה לי זמן לאכול צהריים וזה לא שינה את דעתו
או שהציפיה לדחות אוכל זה רק פעם בכמה חןדשים כשיש איזה פרוייקט רציני ודדליין?
בעבר כבר היו ימים שלא הספקתי לאכול צהריים בגלל העומס, אבל לא בגלל שהוא ביקש משהו ישירות. שבוע שעבר זה היה החריג.
וסתם בשביל הפריקה... היה משהו שהיה צריך להיעשות בטווח שעות מסויים, ושלחו לו הודעה על זה (הוא חיכה לה מראש). אבל הוא לא ראה את ההודעה בזמן, וכשראה כבר נותרה רק איזה חצי שעה לעשות את זה, אז הוא ביקש ממני שאעשה את זה במיידי.
אבל ההודעה הייתה אצלך פשוט לא היית על זה ולכן הזמן עבר, ובזמן הזה עשית דברים אחרים וזה לא היה לך חשוב, ופתאום בדקה האחרונה אתה נזכר להגיד לי ומצפה שאפנה הכל ולא אוכל בשביל זה?
לא מוותרת על ארוחות
גם אם הבוס ביקש משהו דחוף, אם זה משהו שלוקח יותר מכמה דקות זה ימתין עד שאני אוכל (ארוחה קצרה)
ובאופן כללי יש לי גבולות לקצב העבודה, יוצאת להפסקה יזומה פעם בשעה/ שעתיים לשתות/ שירותים/ לאכול/ לדבר עם מישהו/ להסתכל בטלפון
ואם יש בקשה לא הגיונית אני מסבירה מה ההגיון שלי ומה הקצב שלי
עמוד שדרה ככה. באמת. זה היה טוב לי וגם לו.
עונה גם ל- @ירושלמית במקור, יש עוד מישהי שעובדת איתי וגם היא חושבת ככה. במהלך השנתיים שאני בעבודה היו עוד 3 אנשים, שהוא העיף אותם בטווח של כמה חודשים כי לא עבדו מספיק מהר/ לפי הרצונות שלו 🙈
זאת שאיתי היא עם יותר עמוד שדרה ממני וגם אותה הוא מטרלל לפעמים.
האמת שממש לא אכפת לי שיפטר אותי, כי זה לא שכיף לי, אבל סתם לא נעים וכמובן שאני לא *רוצה* שיעיפו אותי.
בקיצור צריכה לפתח עמוד שדרה.
הרבה יותר קל למצוא עבודה ולהציב דרישות לגבי תנאי ושכר.
אבל לא בא לי להתפטר ולחפש מקום חדש. אם הלחץ היה יורד העבודה הזאת הייתה מושלמת, באמת.
אני חושבת שכמו שאמרת למטה, לדבר איתו על זה. ואם לא יעבוד, תמיד אפשר לחפש מקום חדש.
(אגב באותה סיטואציה, אמרתי לו שאני הולכת לאכול, לא שאלתי. ובכל זאת)
את יכולה להישאר, את יכולה לחפש מקום אחר
אבל תגיעי ממקום של שקלתי את כל האפשרויות אני יודעת שיש חסרונות ואני בוחרת להישאר בגלל היתרונות.
אבל להישאר מתוך תקווה שיפטרו אותך זה נראה לי מתכון להרבה מרמור.
מקווה שאני לא נשמעת מתנשאת, אני גם עברתי המון במקומות עבודה
ועזבתי לא מעט מקומות והתגלגלתי בכל מיני תפקידים
ולפעמים לא סבלתי את העבודה אבל לא מצאתי מקום אחר (בעיקר באחד ההריונות)
וזה קצת מהתובנות שאספתי בדרך.
שולחת לך הרבה חיזוק שתמצאי את העמדה שהכי מתאימה לך ותרגישי בה הכי בטוב.
אגב כשמחפשים עבודה, מראיינים לרוב מבקשים חוות דעת מהמעביד הקודם? כאילו, איך אפשר ללכת לראיונות בלי שהמעביד יודע ואז מפטר במיידי? או שקודם מתפטרים ואז מחפשים עבודה... כי הרי לפעמים לוקח כמה חודשים למצוא מקום חדש
או שנותנים מישהו מהעבודה שסומכים עליו ולא הממונה הישיר
אבל כן מישהו שמעלייך או מקביל (לא חברה מהעבודה)
או שאומרים שהחיפוש הוא דיסקרטי.
אולי הוא ינסה לברר מה הסיבות..
אז פה זה לא מצב של העלאת שכר אבל אם את עובדת שהוא מרוצה ממנה הוא ינסה לשכנע אותך להישאר ולא יפטר.
ב. אפשר לומר להם שאת עוד לא מעדכנת בעבודה הנוכחית שאת מחפשת מקום חדש.
לא תמיד היה את המודעות והאומץ להציב גבולות
זה דבר שלמדתי אותו
פתחתי את היכולת לתקשר באופן מדויק ואלגנטי את הצרכים שלי (בכל מקום ובין השאר גם בעבודה)
אולי כדאי לדבר על זה איתו בצורה פתוחה.
בכללי, תציבי את הגבולות שלך
אל תשאלי שאלות.
לדוג הוא רוצה שתעשי משהו מיידי ואת תיכננת לצאת לאכול.
תגידי: אוקיי אני אעשה את זה אחרי האוכל.
בלי מקום לשאלות ובלי אופציה שהוא מתערב לך מתי לאכול. זה ממש לא העסק שלו.
אני בעבר שהיו לי תקופות מאוד עמוסות, הייתי מעלה על הכתב רשימה של משימות.
הייתי נכנסת למנהל או שולחת מייל ומבקשת תיעדוף.
נגיד מתוך רשימה של 10 דברים הוא יגיד ש- 3 הכי דחופים
סתם אני חושבת שאולי כדאי לך ללכת לעשות קורס אפילו קצר של ניהול זמן.
לא יודעת איפה את עובדת אבל אולי אפשר דרך העבודה.
ושאלה למי שענתה לא.. מה משאיר אתכם בעבודה? תנאים טובים? צורך כלכלי?
אני לא עובדת יותר מהר בגלל לחץ, הפוך, אני מאטה את הקצב כשיש הרבה משימות, כדי להצליח להתרכז בתיעדוף נכון.
לוקחת עבודה הבייתה, ויודעת שאחרי תקופות עומס מגיעות תקופות רגיעה.
משאיר אותי בעבודה:
1. תנאים טובים של שעות נוחות, הרבה ימי חופש, קרבה לבית, קולגות נעימות ונחמדות
2. בהינתן ההשכלה שלי, זה המקום בו אוכל כנראה להרוויח הכי הרבה ללא הסבה/ השכלה נוספת
3. אמנם לא טוב לי, אבל אני לא יודעת איפה כן יהיה לי טוב
1. כן מאוד
2. 8 שעות בין 40 ל50 דקות ברכב. עושה קצת שעות נוספות מרצון שלי יכולה לא לעשות בכלל (היו תקופות למשל שהיה בבית תינוק קטן שלא עשיתי בכלל).
3. כן ממש מרגישה סיפוק
1. כן
2. ללא נסיעות כמעט בערך 5 שעות ביום
3. מרגישה משמעותחת
1. כן
2. 8 שעות,משרת אם. 40 דקות חצי שעה נסיעה לכל כיוון, תלוי בפקקים
3.כן. ככל שהידע שלי מתרחב, אני יותר נהנית (אחרי הסבה, שנתיים וחצי במקום העבודה הראשון בתחום)
לפי מה שכתבת, נראה שזו דינמיקה לקויה
תיאום ציפיות זה דבר חשוב
1. ממש לא אוהבת ולא נהנית
2. משתנה בימים, סה"כ 32 שעות שבועיות (כ6 שעות ביום). בערך רבע שעה נסיעה.
3. לא סיפוק וחושבת שגם מתחת לרגיל, שחיקה, עייפות, חוסר הנאה, רצון לעבור וקושי וחשש לעשות הסבה כשעול הפרנסה יושב עליי חזק, וגם שאני לא מספיק יודעת במה אני רוצה לעסוק.
ולא עניתי לה
עזרתן לי מאוד לקבל פרספקטיבה
משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו
דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך
תודה
התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי
עדיין מונע באחוזים מסויימים
אבל לא להשאיר ככה
כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?
בטוח זה אומר שזה זז?
הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.
לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר
שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו
כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.
לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים
הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.
הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....
ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.
אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?
חוששת שיאסור!
למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע
בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות
אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..
אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?
לדאוג שההתקן יהיה במקום
באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר
אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה
ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים
כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר
אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..
אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי
ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח
הרגשתי לגמרי כמוך
היי לכולן,
הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.
כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...
למישהי יש עיצות בנושא?
היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).
תודה רבה לעונות!
שימושיתכל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.
אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.
לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום
את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.
ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.
בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה
לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.
את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה
ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.
לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב
או לה רוש פוזה
שנקראת סלטופיה
השמן אמבט שלהם זה וואו
אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.
משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...
זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...
האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?
הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (
היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.
תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.
אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.
ניסית?
קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.
גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.
אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:
תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).
אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.
עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...
דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...
וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...
חיבוק
מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי
למרות שאין פתרונות קסם
הבת שלי הייתה ככה
אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה
בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR
בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל
חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️
מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?
בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות... 
מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).
יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.
מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.
כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...
בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.
כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.
התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (
ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...
בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,
זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...
ועברו כמה שנים טובות...
המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.
תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.
ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.
סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.
תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.
זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!
היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍
עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)
נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם
אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!
העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.
ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.
שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.
אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.
אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.
אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה
כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:
-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה
-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.
שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.
שווה לברר.
אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.
אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.
לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר
לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון
לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?
אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)
אצלי יצאה יחסית מאוחר.
ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.
אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.
באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.
ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.
כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים
את ההלם אני כן מבינה...
פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!
הוא ראה את זה אולטרסאונד
זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון
זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר
כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני
אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין
לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼
אמן, תודה!
רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.
ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.
כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.
מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..
אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)
ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.
ברכה כפולה:)
אדום צהוב ירוקאני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!
גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁
עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.
גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.
זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.
עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.
חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה 
מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד 
כותבת לך בפרטי
אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !
בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.
אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!
אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.
הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS
והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.
בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.
היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.
לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.
בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני
זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.
אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,
כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)
אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים
ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+
כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.
כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון
יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....
יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.
עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.
אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...
מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.
עד כאן לבנתיים
אני פה....
גם לי יש תאומים מונו בי.
לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.
לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.
זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!
להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.
להתכונן לאפשרות של פגייה.
להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.
להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה
להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.
להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.
בהצלחה.
בבריאות, שמחה וידיים מלאות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
לק"י
זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.
שרכים, בטח לא לאכול...
לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.
שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.
ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...
בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...
ברמי לוי בינוני
בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...
בגלל הטריות
מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.
מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?
אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.
יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...
אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית
וזה התפקיד של בעלי 
וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.
לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.
וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..
אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)
במגירה התחתונה של המקרר
הם יחד- אבל לא מעורבב
זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות
אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.
חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.
אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.
כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!
פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.
זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר
זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.
עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.
מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג
לי זה נשמר מצוין
שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק
צריך להיות 4 מעלות
בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.
לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.
לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.
בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.
לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️
אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת
אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.
אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.
למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.
אבל שניהם באמת צריכים פתרון.
תודה
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -
אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?
עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.
חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)
זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..
בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה
בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.
הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.
אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.
אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.
זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו
כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.
אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.
בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.
נולד בן מתוק ושובב.
אותך❤️
לא בשקיפות
אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?
בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך
ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.
הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.
לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)
שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.
ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!
עד הלידה כבר תשלימי עם זה
בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.
ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅
שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️