מידע אמין זה חשוב.
לא צריך לחשוף ילד להכל, יש דברים שעדיף לשמור אותם מפניהם.
אבל אם חושפים, כדאי לעשות את זה בצורה מסודרת, שנותנת מסגרת ומאפשרת להם להתמודד.
עדיף מידע מסודר וקצת יותר מפורט, מאשר שבבי מידע לא מסודרים שמנסים כביכול "להגן" על הילד, אבל בעצם רק מבלבלים אותו יותר.
צריך לזכור שהוא לא רואה את התמונה כמונו, הוא לא חשוף לכל המידע שלנו
איך המידע מגיע אליו? מכם. משבבי מידע ושיחות שהוא שומע, ומאמירות שלכם.
עד כאן כהקדמה, כדי להבין קצת את הראש של הילד.
מה מאוד עוזר?
סיפור מסגרת ברור ומוגדר, שמותאם לרמה של הילד.
מה נכניס לתוכו? דברים שהילד נחשף אליהם ממילא, או מושגים מחיי היום יום שלו שיכולים לעזור לו להתמודד.
מה לא נכניס פנימה? מושגים של גדולים, מושגים שהוא לא מבין, מידע קשה שהוא לא נחשף אליו ולא צפוי להיחשף אליו.
לדוגמה - להגיד לו שיגיע המשיח, זו הסתכלות של אדם בוגר. הוא לא יודע מה זה המשיח, וזה לא אומר לו הרבה. זה יותר ציפייה למשהו שקשה לו לתפוס, ולכן זה לא נותן לו עוגן במציאות.
כנ"ל לגבי הפירוט הספציפי על החות'ים שגרים רחוק. הוא לא יודע מה זה רחוק. הוא לא יודע מה זה אומר שהם עושים אזעקה. זה בעצם מכניס עוד גורם לא ידוע למשוואה שהוא מרגיש מפוחד ממנו.
אז מה כן?
בואי נחשוב למה הוא מכיר ונחשף
אזעקות? מכיר
מרחב מוגן? מכיר
אז אולי ננסה לייצר חוויה שבה האזעקות הן משהו שמגן לנו ועוזר לנו? במקום משהו מפחיד?
את המילים תנסי למצוא בהתאם למה שטבעי לך ומתאים לו, אבל זה הרעיון:
*פתיחה - מקום לרגש שלו:
אתה יודע חמוד, שמתי לב שהאזעקה מאוד לא נעימה לך. (נכון, נכון).
אתה צודק, הקול של האזעקה הוא באמת לא קול נעים. גם לי לא כל כך נעים לשמוע אותו.
*התחלת הסיפור - הסבר מה עומד מאחורי האזעקה, בצורה שמשרתת אותנו עוזרת לנו:
אבל אתה יודע למה יש לנו אזעקה?
האזעקה היא בעצם בשביל לשמור עלינו, זה בעצם קול שאומר לנו ללכת למרחב המוגן. למקום בטוח.
אז כששומעים אזעקה, זה פשוט סימן בשבילנו שעכשיו הולכים ל(חדר x).
*עכשיו נציע דרך התמודדות:
ואנחנו הולכים ביחד, עם אמא ואבא. ואם הקול לא נעים אפשר לתת חיבוק. אפשר לשחק משחק. אולי אתה רוצה שנשים בובה בחדר שתעזור לך להתגבר?
*ונשים לסיפור סוף:
אחרי שנכנסים לחדר / מרחב מוגן, מחכים קצת זמן ואז אפשר לצאת. אנחנו ממשיכים כרגיל. אחרי כמה דקות זה אומר שהכל בסדר ואנחנו יכולים לחזור לשחק כרגיל.
אז בעצם אני נותנת כאן מקום למה שהוא מרגיש.
מייצרת לו סיפור למה שקורה עם התחלה וסוף + דרך התמודדות.
זה נותן ביטחון.
ואני מזכירה את אותם המסרים, אפילו באותם מילים פחות או יותר בכל פעם שהוא חושש.
עכשיו אצלו, הוא כן כבר חשוף למידע נוסף. בגיל הזה אצלי עוד לא הסברתי בדיוק ממה האזעקה מגנה עלינו. אבל אם הוא שואל, אפשר להרחיב לאט ובהדרגה עד שההסבר מספק אותו.
לדוגמה:
בסיסי: האזעקה זה צליל שהחיילים שלנו מפעילים וככה עוזרים לשמור עלינו.
יותר מפורט (רק אם הוא שואל): איפה אנחנו גרים? במדינת ישראל. ומי שומר עלינו כאן? החיילים שלנו (וה' עוזר להם, תלוי בידע שלו ובשיח שלו על ה'). ואם החיילים שלנו מזהים שיש מישהו שמנסה לפגוע בנו, הם מגנים עלינו שומרים עלינו. לפעמים בזמן שהם שומרים עלינו, הם מסמנים לנו שאנחנו צריכים להיכנס למרחב המוגן, ואז הם מפעילים אזעקה וזו בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו (זה מסר קצת מורכב בעיניי לגיל הזה. אבל עדיף מאשר לא לענות לו או לבלבל אותו).
ואם הוא מכיר את המושג טיל, אז אפשר לפרט יותר. אבל לרוב בגיל הזה הסבר פשוט מאוד, מסר מרגיע ובלי להיכנס יותר מידי לעומק אמור להספיק.
