לק"י

אולי להתמקד במה לעשות כשמפחדים.

להסביר לו שאבא ואמא שומרים עליו, ותתנו לו חיבוק, ותרימו אותו למרחב המוגן. אולי לשים שם כמה משחקים שיהיה לו נחמד להגיע לשם.

ובאמת לא הייתי מסבירה לו מי זורק טילים ולמה.

יש לי ילד בגיל הזה בערך, וזה לא נראה לי מתאים לרמה, וסתם מלחיץ.

אולי לתת לו אחריות במרחב המוגן.

כמו למשל לחלק כוסות כשנכנסים.

לומר פרק תהילים.

לשיר. לשחרר את הגוף.

והכי קריטי, זה דוגמא אישית. איך אנחנו מגיבים לאזעקות.

נראה לי שהייתי מחזירה את הכדור אליו קצת - "זה באמת קול קצת מבהיל. מה עוזר לך להירגע?" ולנסות את זה ואחכ בזמן רגוע לדבר איתו אם זה באמת עזר לו או לא.

וכל פעם שמפחד להגיד לו נכון זה קול מפחיד, בוא נחשוב על הדברים הנעימים שעוזרים לך.

ולגבי הלמה ולמה, זה קצת מבלבל אבל ילדים בגיל הזה לא באמת רוצים סיבה. תחשבו על השאלה הזאת בתור "תספרו לי קצת יותר על הנושא הזה". הוא לא צריך סיבות, הוא צריך לשמוע קצת יותר. ותקחו את זה לכן שאתם רוצים. אפשר לספר שהקול של האזעקה מפחיד אבל היא שומרת עלינו כי החיילים הגיבורים שלנו עושים אותה כדי שנדע להיזהר. אפשר לדבר על אלף דברים אחרים שאסוציאטיבית קשורים לנושא. סיכוי סביר שזה יספק אותו

כבר ממש אדישים לאזעקות

לא תמיד נכנסים לממד רק שזורם

אני חושבת שאם ההורים אדישים/ רגועים זה לרוב מחלחל לילדים

אפשר גם להסביר במילים פשוטות שאזעקה לא מפחידה ורק אומרת להיכנס לממד

וגם לתת חיבוק/חפץ מרגיע

להזהיר את האנשים ללכת למרחב מוגן. אמרתי להם שאם היו שמים מנגינה נעימה

כולם היו רוצים להשאר בחוץ כי זה עושה להם טוב....

והצליל הלא נעים הזה מסביר לנו שעכשיו עלינו להכנס למקום מוגן.

אם בבית אז בממד

אם בחוץ מחפשים מקום וכו'

וכשאנחנו שם אנחנו מוגנים.

בממ"ד עצמו שמתי חטיפים קטנים לרגעים האלו

והוא קטנטן עדיין. הוא לא צריך הסברים מופשטים של מי ולמה.

רק צריך להרגיש שהוא מוגן.

ובשעת אזעקה, תנסי לתת לו לעשות משהו, לשתות מים, לספור חפצים, לשיים צבעים וכד'

זה מפחית את החרדה ומנחית אותו למציאות.

העשיה גורמת לחרדה להתמתן.

גם מגע, חיבוק, תמיד מרגיע אצלנו..

זה גם שיר שהייתי מדליקה הרבה בתקופת אזעקות

לא החותים.

גם הבת שלי פחדה מאוד מהצליל של האזעקה, וגם כשהיינו בממד היה לה קשה להירגע, כי היא פחדה מהצליל עצמו ולא מהטיל.

לא בטוחה כמה להסביר למה החיילים שלנו עושים את האזעקה, אולי להסביר שיש משהו ממש גבוה בשמים שהחיילים שלנו הופכים את זה לרסיסים קטנים קטנים וזה כבר לא מסוכן אבל עדיין לא נעים ועושה רעש.

(אפשר להדגים נפילות של חפצים מגובה נמוך וגבוה)

ולכן החיילים שלנו מזהירים אותנו להיכנס למרחב מוגן

והאזעקה זה בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו ולשמור עלינו.

תחשבי שמי שמפחד מהאזעקה עצמה, אם שומעים אותה בתוך הממד, הוא לא מרגיש במקום בטוח.

בנוסף, יש זמן התראה כדי להיכנס למרחב מוגן ובזמן הזה עדיין לא מסוכן

אבל מי שחושב שהצליל עצמו מסוכן, חש שהוא בסכנה כבר באותה שניה.

אצלנו למשל כשאני צריכה להעיר את המתבגרים שיכנסו לממד זה לוקח דקה לפחות עד שכולנו נכנסים.

בזמן הזה הקטנים (שישנים בממד) כבר מפוחדים שהאזעקה תעשה לנו משהו רע.

אבל האמת היא שאנחנו לא בסכנה בזמן הזה.

לכן לדעתי זו הפרדה חשובה להסביר שהאזעקה עצמה לא מסוכנת אלא זה הדרך של הצבא שלנו לדבר איתנו.

אפשר להשתמש במשל של קולות של צפירה לפני שבת, אמבולנס, או כל מיני קולות שהמטרה שלהם "לדבר" עם הסובבים אותם אבל הקול עצמו לא מסוכן.

וככה לנרמל את האזעקה עצמה שפשוט נועדה להגיד לנו שצריך לעשות פעולה מסויימת.

מי שגר בצפון או בדרום -אזעקה= בין 15-30 שניות להכנס לממד😉אם יש חח

ומנסיון לא מספיקים 🫢 ובכלל אנחנו בלי ממ''ד😉

אבל מהנסיון שלי דוקא ההסבר שנתנו הוא טוב שזה פשוט כמו שעון מעורר חזק מאוד כדי שגם מי שישן חזק יתעורר😉 או משהו כזה

והרעיון זה לשדר שבמקום המוגן (ואצלי היה מדובר בתקרת גבס אבל זה מה שיש)

אנחנו מוגנים ובכללל אין מה לדאוג והכל בסדר

ובעיקר הסחות דעת

סרטונים בפלאפון

סיפורים

שירים

ממתקים

כל האמצעים כשרים

היתי מחלקת להם סוכריות באמצע הלילה כשהיה התקפות מפחידות ופיצוצים חזקים

השיניים שלהם לא עניינו אותי..העיקר שלא יתעמקו ברעש בחוץ ובנפילות

האמת היא שהשדר והבטחון שלנו זה הכי חשוב

וגםםם

לא להלחץ מפחד

באיזהשו שלב של המלחמה כשהיה תקופה קשוחה היו לי ילדים שממש נהיו היסטריים

אחת שכל אזעקה= לילה לבן עבורנו..סיוטים ונדודי ישנה.. אחת שהתחילה לבכות בכי היסטרי בכל אזעקה וכלום לא הרגיע אותה.. ילד שכל היום בערך היה עושה קולות אזעקה באוטומט על כל דבר..אפילו שלא הסכמנו..

ועוד

זה היה ממש נוכח

אבל רואה שעם הזמן כשנרגע הם גם נרגעו.

הם אכן יותר רגישים ממי שלא חווה מקרוב.

אבל לא לפחד מהפחד

הם מרגישים וזה טבעי

וזה לא מחייב שישאר צלקת ורושם וטראומה...

שבעלה אמר לה שיש אנשים רעים והם עושים את האזעקות.

מן הסתם לאירועים שונים תהיה תגובה שונה.

ומה שאת אומרת על ההסבר של שעון מעורר חזק,

זה בדיוק מה שהתכוונתי,

שהרעש עצמו לא הוא המסוכן אלא הוא נועד להגיד לנו שצריך לעשות פעולה מסויימת,

בדיוק כמו ששעון מעורר הוא לא מפחיד מצד עצמו.

לא אמרתי שהסיבה שיש אזעקה לא מפחידה, אלא שהצליל עצמו לא הוא מה שגורם לנו לסכנה.

ברור שאם שומעים בומים של נפילות, יירוטים ופיצוצים לא אגיד להם שהבומים לא מסוכנים כי הם כן, אבל האזעקה לא מסוכנת,

ומי שעושה אותה זה הצבא שלנו.

מידע אמין זה חשוב.

לא צריך לחשוף ילד להכל, יש דברים שעדיף לשמור אותם מפניהם.

אבל אם חושפים, כדאי לעשות את זה בצורה מסודרת, שנותנת מסגרת ומאפשרת להם להתמודד.

עדיף מידע מסודר וקצת יותר מפורט, מאשר שבבי מידע לא מסודרים שמנסים כביכול "להגן" על הילד, אבל בעצם רק מבלבלים אותו יותר.

צריך לזכור שהוא לא רואה את התמונה כמונו, הוא לא חשוף לכל המידע שלנו

איך המידע מגיע אליו? מכם. משבבי מידע ושיחות שהוא שומע, ומאמירות שלכם.

עד כאן כהקדמה, כדי להבין קצת את הראש של הילד.

מה מאוד עוזר?

סיפור מסגרת ברור ומוגדר, שמותאם לרמה של הילד.

מה נכניס לתוכו? דברים שהילד נחשף אליהם ממילא, או מושגים מחיי היום יום שלו שיכולים לעזור לו להתמודד.

מה לא נכניס פנימה? מושגים של גדולים, מושגים שהוא לא מבין, מידע קשה שהוא לא נחשף אליו ולא צפוי להיחשף אליו.

לדוגמה - להגיד לו שיגיע המשיח, זו הסתכלות של אדם בוגר. הוא לא יודע מה זה המשיח, וזה לא אומר לו הרבה. זה יותר ציפייה למשהו שקשה לו לתפוס, ולכן זה לא נותן לו עוגן במציאות.

כנ"ל לגבי הפירוט הספציפי על החות'ים שגרים רחוק. הוא לא יודע מה זה רחוק. הוא לא יודע מה זה אומר שהם עושים אזעקה. זה בעצם מכניס עוד גורם לא ידוע למשוואה שהוא מרגיש מפוחד ממנו.

אז מה כן?

בואי נחשוב למה הוא מכיר ונחשף

אזעקות? מכיר

מרחב מוגן? מכיר

אז אולי ננסה לייצר חוויה שבה האזעקות הן משהו שמגן לנו ועוזר לנו? במקום משהו מפחיד?

את המילים תנסי למצוא בהתאם למה שטבעי לך ומתאים לו, אבל זה הרעיון:

*פתיחה - מקום לרגש שלו:

אתה יודע חמוד, שמתי לב שהאזעקה מאוד לא נעימה לך. (נכון, נכון).

אתה צודק, הקול של האזעקה הוא באמת לא קול נעים. גם לי לא כל כך נעים לשמוע אותו.

*התחלת הסיפור - הסבר מה עומד מאחורי האזעקה, בצורה שמשרתת אותנו עוזרת לנו:

אבל אתה יודע למה יש לנו אזעקה?

האזעקה היא בעצם בשביל לשמור עלינו, זה בעצם קול שאומר לנו ללכת למרחב המוגן. למקום בטוח.

אז כששומעים אזעקה, זה פשוט סימן בשבילנו שעכשיו הולכים ל(חדר x).

*עכשיו נציע דרך התמודדות:

ואנחנו הולכים ביחד, עם אמא ואבא. ואם הקול לא נעים אפשר לתת חיבוק. אפשר לשחק משחק. אולי אתה רוצה שנשים בובה בחדר שתעזור לך להתגבר?

*ונשים לסיפור סוף:

אחרי שנכנסים לחדר / מרחב מוגן, מחכים קצת זמן ואז אפשר לצאת. אנחנו ממשיכים כרגיל. אחרי כמה דקות זה אומר שהכל בסדר ואנחנו יכולים לחזור לשחק כרגיל.

אז בעצם אני נותנת כאן מקום למה שהוא מרגיש.

מייצרת לו סיפור למה שקורה עם התחלה וסוף + דרך התמודדות.

זה נותן ביטחון.

ואני מזכירה את אותם המסרים, אפילו באותם מילים פחות או יותר בכל פעם שהוא חושש.

עכשיו אצלו, הוא כן כבר חשוף למידע נוסף. בגיל הזה אצלי עוד לא הסברתי בדיוק ממה האזעקה מגנה עלינו. אבל אם הוא שואל, אפשר להרחיב לאט ובהדרגה עד שההסבר מספק אותו.

לדוגמה:

בסיסי: האזעקה זה צליל שהחיילים שלנו מפעילים וככה עוזרים לשמור עלינו.

יותר מפורט (רק אם הוא שואל): איפה אנחנו גרים? במדינת ישראל. ומי שומר עלינו כאן? החיילים שלנו (וה' עוזר להם, תלוי בידע שלו ובשיח שלו על ה'). ואם החיילים שלנו מזהים שיש מישהו שמנסה לפגוע בנו, הם מגנים עלינו שומרים עלינו. לפעמים בזמן שהם שומרים עלינו, הם מסמנים לנו שאנחנו צריכים להיכנס למרחב המוגן, ואז הם מפעילים אזעקה וזו בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו (זה מסר קצת מורכב בעיניי לגיל הזה. אבל עדיף מאשר לא לענות לו או לבלבל אותו).

ואם הוא מכיר את המושג טיל, אז אפשר לפרט יותר. אבל לרוב בגיל הזה הסבר פשוט מאוד, מסר מרגיע ובלי להיכנס יותר מידי לעומק אמור להספיק.

קודם כל תודה על התגובות המושקעות !

ברור שאין לו מושג מה זה טיל ומבחינתו אין לו מושג למה יש אזעקה, פשוט יש וזה מאוד חזק ורואה שאנשים נלחצים.

את האמת שאני מאוד נלחצת אבל עובדת מאוד לא להראות את זה ( ובדרכ מצליחה ב"ה) הבעיה זה שאנחנו לא בבית ורואה אנשים אחרים בהסטריה ועל זה אין לי שליטה.

לגבי משיח זה ממש היה פליטה אחרי ששאל למה למה למה לא באמת חשבתי שיתפס על זה 😬

מאוד אהבתי את הגישה להגיד לו שהאזעקה זה ממנו לשמור עלינו אבל איך לתווך לו את זה אחרי כבר מה שאמרו לו ?

וסתם פריקה, רק לי קשה שלב ה"למה ?"

זה מאוד חמוד אבל חופר ( הוא שואל בערך על כל משפט שהוא או אנחנו אומרים ) מרגישה שקצת מאבדת סבלנות לא יודעת אם זה פשוט עייפות אבל זה הרגשה רעה שאני מרגישה שאין לי סבלנות אליו לפעמים

ילדים מרגישים. גם אם חושבים שהם לא קולטים.

אבל רק אומר שזה נורמלי במציאות לא נורמלית להילחץ.

הרבה ילדים משחקים בזה, זה נהיה המחבואים החדש, ילד עושה קולות של אזעקה ושאר הילדים צריכים לרוץ ל"מרחב מוגן"

אפשר להשמיע לו מהטלפון כל מיני קולות ומה התגובה אליהם.

רעש של צלצול בדלת, ניגשים לדלת.

רעש של צפירה, עומדים במקום ומרכינים ראש.

רעש של צלצול טלפון, ניגשים לטלפון לענות.

רעש של אזעקה, נכנסים למרחב מוגן.

רעש של אמבולנס, צריך לפנות את המעבר.

כמו במשחק ים-יבשה, שמחכים לשמוע משהו ולהגיב אליו. אז אותו משחק.

קול- תגובה

קול- תגובה.

תעשו החלפת תפקידים, פעם את בוחרת מה להשמיע ופעם הוא בוחר מה להשמיע.

(אפשר נניח להקליט בווטאספ כמה קולות ואז הוא בוחר על איזה הקלטה ללחוץ)

לגבי שלב ה"למה" תנסי להאריך במשפט תשובה ולהסיט את הנושא:

אמא מה את מכינה?

חביתה

למה?

כי אני רעבה.

למה?

כי לא אכלתי כמה שעות.

למה?

כי הגוף שלנו בנוי ככה שפעם אוכלים ופעם לא אוכלים ופעם שותים ופעם לא שותים

ופעם ישנים

ופעם לא ישנים. אתה יודע מה יקרה אם כל הזמן נישן?

מה יקרה?

אנחנו נהיה רעבים! רעבובים!! וואי כמה רעבים נהיה!!

אבל אתה יודע עוד משהו?

החביתה מוכנה אז עכשיו נשטוף ידיים ונשב לאכול.

מי שוטף ראשון??

תזכרי שכל הלמה הזה זו דרך תקשורת.

שלב התפתחותי שמצד אחד מבינים ששאלה מביאה שיח, מצד שני לא יודעים כ"כ איך לפתח את זה.

זה לא שבאמת מעניין אותם כל דבר למה. כשאת רואה שיש כניסה ללופ, אל תעני לו רגיל, תובילי אותו ליציאה מהלופ. הוא זקוק לעזרה הזאת.

עוד דוגמה:

אמא איפה היית?

בקניות

למה?

כי היו חסרים דברים בבית?

למה?

כי לא עשינו קניה גדולה מאז פסח.

למה?

הי עצרי, האם באמת מעניין אותו למה עלה הצורך לעשות קניות? או מה תדירות הקניות או איך אתם מנהלים את המשימות?

לא מכירה ילד בן 3 שזה באמת מעניין אותו.

לכן מפה להוביל אחרת:

אתה סקרן לדעת מה קניתי? רוצה שנסתכל ביחד?

או: התגעגעת אלי כשהייתי בקניות?

עוד דוגמה:

אמא מה את עושה?

מתלבשת.

למה?

כדי שאוכל לצאת לעבודה.

למה? כי זה מה שמבוגרים עושים או ווטאבר.

למה?

במקום לענות לו על השאלה ששאל,

תחזרי לתחילת השיחה:

זה משונה לך שפתאום נעלמתי מהמטבח? אתה רגיל שאני לידך?

אתה רוצה שאני לא אכנס לחדר פתאום?

אני כבר מסיימת ויוצאת.

לבינתיים בוא נעשה משחק שאתה מקיש על הדלת ואני צריכה לנחש כמה נקישות היו, יאללה?

אבל אל תעשה לי ממש קשה, תעשי לי בינוני, טוב?

אם הוא מתעקש לקבל תשובות לשאלה למה, תפני אליו חזרה את השאלה, למה אתה חושב שאני מכינה חביתה? אולי כי אני עייפה? ותעשי פיהוק גדול. אולי כי אני צמאה? אולי כי אני רעבה?

מה אתה חושב?

תני לו להפעיל את המחשבה (מתוך כבוד לשאלה שלו, לא בציניות או בזלזול)

ואז תמשיכי להפנות אליו שאלות:

מה עושים כשרעבים? אוכלים

מה עושים כשצמאים? שותים

מה עושים כשעייפים? הולכים לישון.

נכון ילד חמוד וחכם שלי!!

גרמת לי לצחוק כי זה ממש מה שקורה פה 😅

את צודקת, זה ממש לופ אני יעבוד על להוציא אותו מזה

תודה ! 

לעבוד על הלחץ שלך להפחית אותו (הילד מרגיש, אין איך להסתיר)

זה הדבר הכי משמעותי בהרגעת הילד, הורה רגוע בזמן לחוץ.

הבן שלי גם בגיל הזה,

אף פעם לא פחד מאזעקה כי מעולם לא ראה אותנו בהיסטריה סביב זה (בתחילת המלחמה כמו גם כשהחותים התחילו לשלוח טילים כן פחדתי, אבל לידו שמרתי על קור רוח)

לפני אישה שבועיים שלוש היה לו לראשונה אזעקה בזמן שהותו בגן

הוא ראה שם ילדים בהיסטריה ומאז הוא התחיל ממש לפחד.

גם מתעורר בלילה אומר שמםחד מאזעקה

בבוקר רוצה שאבטיח לו שהיום לא תהיה אזעקה

ממש כואב לי עליו

אחלה טיפים יש כאן בשרשור, אנסה ליישם

מקווה שבפעם הבאה בגן לא יעשו מזה דרמה כי זה ממש פוגע בנפש של הילדים 

הבן שלי גם שואל אותי, היום לא יהיה אזעקה, נכון?🥺

ב"ה בגן בסדר אצלו אבל היינו בגינה עמוסה כמה פעמים כולם התחילו לרוץ בהסטריה ...

וגם שהיינו אצל חמותי הם ממש נלחצים והוא בכה קצת 

אני לא מכירה אפליקציה שחוסמת קבוצות או פונקציות בוואטסאפ אבל ממליצה על פמילי לינק שמאפשרת לחסום אפליקציות לא רצויות וגם מגבילה שעות.

הנחוצות.

לחברה יש.

טלפון מקשים, בגדול טיפש, אבל יש בו מה שצריך- מוביט, טלפון, ווצאפ, וויז וכו.

טיקטוק אין איך להוריד שם חחח.

יותר קל בעיניי מכל מיני אפליקציות חסימה על מכשירים רגילים. 

לגבי חסימה של וואצאפ

יש סינונים שיכולים לחסום צפייה בסטטוס

יש כאלה שחוסמים גם צפייה בסרטוני ווידאו וגישה לקישורים

ככה שכל עוד לא מצרפים אותו לקבוצה הוא לא יוכל להצטרף. 

יש פלאפונים שאפשר רק להתקשר ולשלוח הודעות, זה פתרון ליצירת קשר עם ההורים.

אבל בעיני בגיל הזה צריך גם להיות ערים לזה שאם לכולם יש ווטצאפ, זה יכול ממש לבודד אם אין.

אם יש ווטצאפ אי אפשר להגביל הצטרפות לקבוצות.

אבל כן אפשר להתנות ווטצאפ בזה שיש לכם גישה לווטצאפ, ואתם פעם בכמה זמן מסתכלים ביחד בקבוצות,

יש פלאפונים חצי טאצ' שיש בהם רק ווטצאפ ואין שום אפשרות להוריד אפליקציות אחרות, בעיני בגיל הזה זה הפתרון הכי מוצלח.

ואפשר סמארטפון עם פמילי לינק ולחסום את כל האפליקציות חוץ מווטאטפ.

והכי חשוב בעיני בגיל הזה, במיוחד כשרוצים להציב גבולות שלא מקובלים בסביבה החברתית שלו, זה לתקשר איתו על זה, להציב גבולות חד משמעית, אבל גם לשמוע אותו.

שיואמי חצי טאץ

רק עם האפליקציות שאנחנו צריכים

בנק, מוביט, פנגו וכו

ואין אפשרות להוריד עוד אפליקציות

לא נראלי שיש דרך לחסום וואצפ חלקית

אבל כשאני חושבת על זה לעומק - אני מעדיפה שאחיותיי וגיסותיי (ובנותיי בבוא העת) יעברו לידות קלילות וטובות, ושאני זו שאקח את כל "הסבל המשפחתי" בנושא הזה...

כי למה שגם אני וגם הן נסבול? אם הן יסבלו גם כן זה לא יעזור לי להרגיש טוב יותר עם הסבל שלי...

(וב"ה שבנושאים אחרים אני לכאורה הרווחתי יותר מהן, ואולי הן מקנאות בי...)

אני פשוט אוהבת את בנות משפחתי, ובעיקר - הן מפרגנות לי ומחבקות אותי על הקשיים שעברתי, וזה מה שהכי חשוב...

יכול להיות שגיסתך לא מספיק מנסה להבין אותך ולפרגן לך, ולכן עוד יותר קשה לך עם "החיים הקלים" שלה?

(אני גם הבכורה במשפחה, וגם התחתנתי מוקדם יותר בפער גדול מכולם, אז אני מרגישה חצי אמא שלהן, ואולי מזה נובע הרצון שלי לגונן עליהן...)

אבל קליל זה לא...

גם לידה מהירה, בלי זירוז או תפרים יכולה להיות קשה מאד, ועם שאריות שליה.

ודיכאון אחרי לידה - גם אני מקנאת במי שאין לה יש הרבה גורמים לזה, ולידה קשה היא רק אחד מהם...

בכלל לא פשוט לי. והיו לנו כל מיני משברים בעקבות זה.

לכל אחד יש את הניסיונות שלו, ולא תמיד רואים מבחוץ...

אוהבת כשמגיעים רגעי קנאה

כי זה שם זרקור על איפה כואב לי בנפש

זה רגע של הארה

הבנה מה מטריד את הנפש

זה חצי הדרך לריפוי ושיפור החיים

לא תמיד אפשר לשנות נתונים

בעבר וודאי שלא

לפעמים גם נתוני הווה ועתיד

לא ניתנים לשליטה

אבל הנתונים לא בהכרח קובעים את איכות החיים

אלא הבחירה מה לעשות איתם

איך לתכנן את החיים

מה ללמוד וליישם בהם

גם כשיש נתונים מורכבים

החיים יכולים להיות מאושרים

ספציפית לעניין לידה

מתוך 4 לידות

חוויתי אחת שדומה למה שתארת (לידת הויבק שלי)

אבל הלידה הטובה שלי היתה הלידה האחרונה

כי הגעתי אליה הכי מוכנה נפשית

(ולמרות שהיו בה קצת סיבוכים)

ספציפית לעניין הלידות בדרך כלל אין בחירה, אבל כן יש בחירה איך להסתכל על זה. והתובנה הזו בהחלט יכולה להועיל בעניינים אחרים.

תודה לך!

של משרד החינוך, בציבור החרדי- חינוך עצמאי/מעיין החינוך התורני

למה לשלם אלפי שקלים בחודש ולא לקבל מענה לילדים מתקשים?

מה אכפת לך כמה בתי ספר נפתחו

תשלחו למה שטוב לכם וקרוב אליכם.

1) זה יוצר מתח קהילתי

2) יוצא המון בתי ספר עם כיתות לא תקניות ובלי תקציב

3) סתם קשיים טכניים. יוצא שכל חבר מהגן עולה לבית ספר אחר. כשמארגנים בת מצווה צריך לסנכרון עם עוד בתי ספר שלא יתנגש

4) יוצר תרבות כזאת שאתה חייב להוציא על חינוך המון כסף כבר בכיתה א' .

5) מוריד רמת לימודים. ילדים לפעמים מגיעים מבית ספר פרטי לציבורי עם פערים ענקיים. 

אני מכירה שהתופעה הזו נשנעת על רמה דתית. הבית ספר התורני בעיר, לא מספיק תורני בעיני הורים מסוימים, אז הם מכירים בית ספר אולטרה תורני, ואז כל הילדים התורניים הולכים לשם, כי הרמה בבית ספר הקודם באמת ירדה. ואז כל הילדים הולכים לשם כי הוא נחשב בית ספר טוב, עד שבית הספר החדש לא מספיק טהרני בעיני הורים מסוימים והם מקימים עוד בית ספר אוטלרה- אולטרה תורני...

מצד אחד זה נראה מגוחך, אבל מצד שני זה לפעמים בלתי נמנע. 

מכירה את זה מקרוב במקום שבו גדלתי וכל כך לא מתחברת.

בשם הרמה הדתית והפחד שהילד יפגוש בבית ספר הלך רוח שלא תואם ב100% את מה שחושבים ההורים, מונעים מהילדים את הרמה הלימודית והרווחה שילד שלומד בבית ספר גדול מקבל

קהל שבוי זה הדבר הכי נורא למערכת החינוך…

הורים שנמצאים עם ילדים שעתיים ביום לא מבינים שרב השיטות ומאמרים יפים בנושא חינוך הם שטויות.

אין שום סקרנות טבעית . לימוד לא יכול להתקיים בלי משמעת בסיסית. אם ילד לא מצליח ללמוד ביסודי , זה לא בגלל שתוכנית לימודים קשה מדי. אז הורים במקום לטפל במה צריך פותחים עוד בית ספר שיגידו להם שילד שלהם סופר מוצלח. אותו דבר לגבי התנהגות.

כל מיני מדריכות הורים משקרות שילד צריך להסתדר עם עניינים שלו כבר בכיתה א. במציאות זה לא קורה.

אז מגיע משבר.

רמה תורנית. זה עובד רק כשזה תואם רמה דתית בבית .

זה לא יכול שהורים רוצים אולפנה אולטרה דוסית ומצד שני ילדים שלהם כל היום ביוטיוב. זה לא יעבוד . 

זה לא סותר את הצורך במשמעת. אבל למידה חווייתית מחוברת לחיים ביחד עם משמעת זה מדהים!!!

היו לי מעט מורות כאלו וזה היה מדהים! וברוך ה' גם הבן שלי זוכה.

אבל ממה שאני רואה זה לרוב לא תלוי ברמה הדתית של ביה"ס, אלא במורה הספציפי. וגם בבי"ס סופר דוסים יש מורים טובים ומורים פחות.

אם ילד לא גאון , בסוף הוא צריך לתרגל ולעבוד.

בן שלי שואל אותי למה שמיים כחולים ועוד כל מיני ואני אישית אף פעם לא התעניינתי בזה. מבחינתי זו עובדה וזהו. אין לי סקרנות טבעית בנושא והסבר בנושא גזים ואטמוספרה משעמם אותי.

העניין של עודף בתי הספר הוא אכן בעייתי בעיניי.

אבל ההודעות שלך פה כבר לא מובנות לי.

הילד סקרן באופן טבעי… לא נראה לי שנתנו לו שיעורי בית לשאול את אמא למה השמים כחולים. הוא הסתכל והתעניין. את לא חייבת לדעת את התשובה לכל דבר, אבל למה שלא ישאל? למה לא להפנות למישהו שיודע לספר על זה?

אם קשה לך החינוך הפורמלי, תסתכלי על ילד בגן חובה למשל. רובם סקרנים מאוד. לא בהכרח סקרנות שתקדם את תעודת הבגרות שלהם, אבל זה מאוד יפה.

תקחי ילד לגן החיות ואת תראי מה זו סקרנות טבעית.

תודה לה' למדתי במקומות שלא פקפקו בסקרנות הטבעית של ילדים. היו אגב דרישות ומשמעת במידה מאוד רגילה ומקובלת. גם למדנו לא מעט שעות ביחס ליסודי (כמעט כל הימים הסתיימו אחרי 15:00). שיעורי בית וכו גם היה.

משמעת, תכנית לימודים מסודרת, שגרה - כל אלו טובים ומבורכים. אבל למה זה חייב לבוא אצלך יחד עם דיכוי הסקרנות הטבעית שלהם?

אולי כי להרבה כאן יש בסביבות עשרה ילדים

וכן, זה נובע מרצון לדייק את החינוך ואת החברה שההורים מבקשים בשביל הילדים שלהם. לא רואה בזה בעיה, כל עוד בית הספר מסודר (גם אם צריך לגבות סכומים בשביל הלימודים שם) ושאין תחושת התנשאות גדולה מדי.

מסכימה איתך שלא תמיד בבתי הספר האלה יודעים לטפל כמו שצריך כשיש קשיים... וכאן ההורה צריך לעשות את הבחירה בין החינוך לבין העזרה המקצועית (שיכולה להינתן מחוץ לבית הספר). ולפעמים בשביל כל ילד הבחירה תהיה אחרת...

למה בעצם זה כל כך מציק לך שנפתחים בתי ספר כאלו? את לא חייבת לשלוח אליהם...

הבעיה העיקרית בעיניי, זה שהמצב מוביל לעומס כלכלי גדול על משפחות עם ילדים במסגרות חינוך.

קראתי גם מעט רעיונות לשיפור של העניין הזה (למשל- ניהול אדמיניסטרטיבי משותף לכמה בתי ספר יחד).

ממה שאני מכירה, מסובך למצוא אולפנה / ישיבה תיכונית שהם אחלה וגם במחיר סביר.

החשיבות הגדולה שמייחסים לחינוך היא מעולה. אבל הרבה פעמים אני מאמינה שאפשר להניע שינוי/דיוק חינוכי גם במוסד קיים, אם היקף גדול מההורים מעוניין בכך ובשיח משותף עם ההנהלה…

ולצערי, הרבה פעמים המסגרות הקטנות הרבה פחות מקפידות על נהלים. אבל זה עניין אחר. 

(ממ"ד)

לדעתי זה פחות טוב, כי כך נוצרת תחושת התנשאות...

בעניין התשלומים לא העמקתי, מודה. אצלנו גם לת"ת ממ"ד צריך לשלם, על השעות הנוספות של לימודי הקודש. מבחינתי אלה ההוצאות הכי נכונות שיש, אבל מודה שהנושא הזה לא מעיק עלינו כמו על אחרים...

זה לא ככ קשור לגודל בית הספר

אבל, וזה נכון באופן כללי על עסקים/חברות, יש הוצאות שתלויות גודל (יש יותר כיתות צריך יותר מורים, נכון? יש יותר תלמידים צריך יותר אוכל, וכו).

אבל בנוסף, יש הוצאות בסיסיות שלא קשורות ישירות לגודל בית הספר. למשל מנהל. למשל הנהלת חשבונות. למשל אבטחה (גדר, שומר). למשל חצר לבית הספר, וכו.

ואז, ככל שבית הספר גדול יותר, כך (בהכללה גסה), העלות הזו נמוכה יותר פר תלמיד.

אם תסתכלי למשל על הגבעה הצהובה בגוש עציון, שם הם עשו (לא יודעת אם במתכוון), משהו יעיל מהבחינה הזו.

שטח שבו יש מספר מוסדות לימוד. מגודר כולו יחד (הגיוני שיש גדרות לכל מוסד בשביל התחימה, אבל הגדרות הללו לא חייבות להיות בסטנדרט ביטחוני גבוה)

זה אומר שאפשר שלפחות ההסעות בבוקר יהיו משותפות (מישוב x למתחם החינוך. גם אם לומדים בבתי ספר שונים)

זה אומר שאפשר להביא קייטרינג בצורה מרוכזת (מצמצם את העלות של השילוח והבירוקרטיה של האוכל. כמובן שיותר מנות = יותר כסף, אבל פר מנה הסכום יורד)

זה אומר שאפשר שיהיו בעלי תפקידים שעובדים בכמה מוסדות (בעיקר תפקידים שעיקרם לא תלוי בתפיסה חינוכית. נניח רכז מתמטיקה שגם בקשר מול משרד החינוך. אותו רכז יכול להיות אחראי על מספר מוסדות מול המורים הרלוונטיים שמלמדים בכיתות.)

ואני לא יודעת כמה גובים אצלכם ואם אתם זכאים לסבסוד כלשהו, אבל הוריי ששילמו תמיד סכום מלא (מכאן את יכולה להניח שהמשכורות אחלה בחלה), הוציאו הון עתק בחלק מהשנים, רק על מסגרות החינוך העיקריות (לפני חוגים וכו).

חלקם אגב גבו מעבר למקסימום האפשרי ע"פ משרד החינוך (כן, יש מקסימום). חוצפה? בהחלט. אבל הם יכלו, והם היו מספיק קטנים בשביל שלא יתעסקו בבעיות שלהם. 

עולות אותו דבר. לפעמים יש הבדל של כמה מאות שקלים בשנה.

אולי במקום גדול יותר קל לקבל הנחה

מה שכן , במקום גדול יש יותר מגמות , יש תוכניות למתקשים , תוכניות המצטיינים , בדרך כלל יועץ יותר נכנס לעניינים. יותר מקפידים על כללים.

מה עוד? יותר קל להם למצוא פתרונות כשחצי מהצוות במילואים.

אבל אני כתבתי על ריבוי בתי ספר יסודיים.

בגיל תיכון זה דווקא טוב שיש מבחר. 

אני מדברת על הפרשים של הרבה אלפים בשנה. על כל תלמיד. ורוב המשפחות הדתיות מעמידות כמה וכמה תלמידים…

כמובן מחשיבה בקטגוריות שונות עם/בלי פנימייה (כי אין מה להשוות את ההוצאות)

הפער בין האח ששילמו עליו הכי מעט לאח ששילמו הכי הרבה עומד על יותר מ10 אלף בשנה. נראה לי שזה משמעותי…

בארבע שנים אחרונות היינו בשלוש ישיבות תיכוניות וזה בערך אותו מחיר.

יכול להיות שזה גם תלוי איזור בארץ

אבל שוני של אלפי שקלים בשנה זה כן משמעותי בעיניי

זה ברמת ה*הפרש חודשי* של אלף ש"ח

ב"ה ההורים שלי יכלו לשלוח אותנו גם למסגרות יקרות (והן הצליחו לעבוד כי כמעט כולם קיבלו סבסוד גבוה), אבל ההפרשים בשם הלפתוח ישיבה בגוון צהוב בננה במקום צהוב לימון… זה מופרז ביותר בעיניי.

וגם עולה שאלה חברתית של האם זה עושה יותר נזק או יותר תועלת, כשיתכן שבגלל זה, הורים רבים לא יוכלו לשלוח לישיבות הקטנות, ויווצר מצב שהישיבות הגדולות יותר הן גם עם צוות חינוכי פחות…

במקום קטן יש פחות צוות. נגיד במלחמה ישיבה שהיא בגודל קטן לא תיפקדה כמעט חצי שנה כי ר"מים הצדיקים היו מגויסים. בישיבה יותר גדולה חיברו כיתות ומצאו פתרונות כי בצוות היו גם מורים יותר מבוגרים שכבר לא משרתים ובכללי היה יותר צוות.

מה שכן, במקום קטן כולם בערך אותו דבר, מי לא מתאים עוזב אחרי שנה , כך שנהיית קבוצה אחידה ומגובשת.

אבל בגיל תיכון זה כן מוצדק. יש הרבה גוונים דתיים , לימודיים , מישהי רוצה אולפנה לאומנויות , מישהו רוצה להתרכז דווקא בלימוד תורה , ילד אחר צריך מסגרת מאווררת יותר , ילדה אחרת רוצה לעשות תואר תוך כדי.

בגיל תיכון גם יכולים ללמוד רחוק מהבית , העיקר שיש ביקוש למוסד לימודים הזה.

ובגיל יסודי זה מוצדק רק במקרה של פערים רציניים ממש. נגיד ממ"ד מעורב חצי מסורתי לא מתאים למשפחה תורנית ולהפיך . אבל לפתוח בית ספר על דקויות דקויות וכשאין מספיק ילדים באזור , סתם מסכסך .

יש כאלו שלא זכאים לשום הנחה כי ההכנסות יחסית גדולות (אבל כשמחברים את הפער בסכומים של כל ילד וילד- מגיעים לסכום שכן משמעותי לתא המשפחתי)

שביסודי טוב שיש מבחר ושיש בתי ספר עם כיתות קטנות ולא מוסד לימודים שמזכיר בית חרושת.

דווקא בתיכון יש יתרון למוסד עם הרבה תלמידים כמו ריבוי מגמות והקבצות וכו'

בגיל תיכון יש פחות משמעות לכיתת האם כמו ביסודי.

מבחינת תוכנית מצטיינים לא ראיתי הבדל בין בתיה"ס היותר מבוססים לחדשים, בין השאר כי יש פחות למידה שכבתית ויותר כיתתית.

אולי מבחינת מגוון חוגים עדיף בית ספר גדול

אבל זה לא שיקול מספיק חשוב בעיני.

מבחינת מורים לא נתקלתי בבעיה כזו.

יש מספיק מורים בבתי ספר החדשים לכיתות עם פחות תלמידים, יש פחות בעיות משמעת וכללים נוקשים וזה מבורך.

יש יותר חדוות למידה ולכן יש גם יותר למידה.

הילדים שלי סקרנים מאוד ופורחים בסביבת למידה קטנה ומותאמת.

אצלנו נבנות שכונות חדשות וקמים המון בתי ספר ויש מגוון, ועדיין שומרים על מוסדות של 2 כיתות בשכבה, כ25 תלמידים בכיתה. (לא כולל כיתות מקדמות)

ואצלנו לא. אם פותחים עוד בית ספר , בית ספר נהיה על גבול סגירה ואז מתחילים להילחם למי לסגור. ומתקשרים כל מיני הורים , מתחילים לשכנע . אם כל בית ספר באזורנו היה שתי כיתות מלאות בשכבה , זה היה מבורך ...

שבת שלום

אישית במקומכם הייתי מביאה דברים אבל לא מנקרי עיניים שהעלות זה הדבר הראשון שעולה לראש אלא יותר צנועים מבחוץ ומושקעים מבפנים. או דברים שהם לא חפצים אלא חוויות - שובר לארוחה זוגית, סדנה נחמדה שההורים יהנו ממנה וכד'

אני חושבת שגם אם זה מביך אותה, חשוב לתת ולהביע הערכה.

אני מביאה בלי חשבון

אמא שלי גם היתה מגיבה כמוך, ב"ה התרגלה ואני נהנית מזה וגם היא והכל טוב

2 המצבים יחד

זה משמח ומרגש

וגם קצת לא נעים ומביך

לא הייתי נמנעת מלהביא בגלל זה

לא צריך להגזים אבל הכרת הטוב זה חשוב מאוד

אם מתחשק לפרגן, חבילת בונבונים זה נחמד.

אם כולן עם כולם אז הייתי מביאה להן משהו קטן סמלי.

וכדאי לשים את מה שקנית לה בתוך אריזה לא שקופה או שקית נייר/ניילון, כשרואים רק שקית ולא רואים את התוכן זה נראה לי פחות מנקר עיניים מאשר כשרואים ממש מה יש בפנים, במיוחד אם זה יקר ומושקע

זכור לי

קודם כל את מהממת

אם שאר המטפלות מטפלות בו גם, נראה לי שאם את כבר מביאה.. אז גם להן משהו קטן ייתכ

אז ממש אין צורך להביא להן. רק להשתדל לא לנקר עיניים.

אפשר גם להביא בסוף היום בתוך שקית לפני שהולכת הביתה, כדי שזה לא יהיה כל היום מול העיניים.

אם זה קבוצות שמתערבבות בינהן, וגם האחרות מטפלות בו, אז ראוי להתייחס גם אליהן. ואם זה גדול עליך, אז להביא לה מחוץ למעון, הביתה למשל.

ויש באותה כיתה עוד שתי מטפלות

לא רואה בזה בעיה

בסופר הקרוב מצאתי בונבונים אבל זה יקרר

אז החלטתי לתת למטפלת שלו בצד שלא יראו.. אני ממש  מקווה שלא יפגעו

אבל באמת מגיע לה הערכה מיוחדת

אז ישוב לא לנסות מידי להסתיר

שלא ייפגעו שחושבים שהן דביליות שלא רואות מה קורה סביבן....

מאמינה שאם המתנה כהוקרה על מאמץ חריג בתקופה הזו, הן יפרגנו למטפלת וישמחו איתה שפרגנו לה

מקסימום תביאי חב' שוקולד שווה עם פתק פורים שמח ביום ראשון לשאר המטפלות בכיתה

או פס עוגה שיהיה להן להתפנק בבוקר.

שירגישו שאת רואה גם אותן

שיתפנקו עם זה במעון 

היו מעונות שכל מטפלת טיפלה רק בילדים שלה. אז הבאתי רק למטפלת האישית שלו.

היו לי מעונות שכולם טיפלו בכולם, ואז נתתי לכולם אותו דבר.

והם יבינו.

אבל כן אומרת שגם אם זה קבוצות נפרדות יש קשר עדיין, ובטח אם כמו שכתבת היתה תקופה מאתגרת הן כנראה עזרו לה מאוד, אז אם באמת יהיה לך אפשרות כמו שכתבו פה להביא גם להן משהו קטן כמו שוקולד או עוגיות זה יהיה נחמד