כדי להיות בשייטת צריך דרישות מינימום פיזיות ומנטליות, ובלעדיהם פשוט אי אפשר להיות בשייטת.
כך גם לגבי עבודות שונות (כמו להיות רופא, או פסיכולוג, או שחקן קולנוע ועוד).
גם להיות בקשר נפשי-אמיתי עם עוד מישהו, כמו חבר מאותו המין, או זוגיות, צריך דרישות מינימום.
כמו למשל מודעות עצמית, אמפתיה, רצון אמיתי לעזור ועוד.
השאלה שלי היא, לכמה אחוז מהאוכלוסיה לפי דעתכם יש את דרישות המינימום האלו?
אני חושבת שבדברים כמו שייטת ורפואה לא שייכים לרוב האוכלוסיה.
אך בעיניי כן יש אנשים שיכולים להגיע לשייטת או להיות רופאים ומוותרים לעצמם מכל מיני סיבות,
אך לא בגלל שאין להם את שאר הכישורים בכדי להיות באחד מהתפקידים האלו.
לפעמים יותר טוב ללכת על הקל והבטוח...
ולהיות בשייטת או רופא זה לא נראה לי מינימום, אלא קצת יותר מהממוצע.
2. לא כולם מגדירים "קשר נפשי-אמיתי" אותו הדבר
3. התכונות האלו הן דבר שמשתנה עם הגיל, משתני החיים, עבודת המידות וכו'.
נראה לי שלכול אחד יש כישורים ייחודיים, שמתחלרים להרבה חלקים. לחלק זה מוביל ללהיות מתאימים לשייטת וללהיות פסיכולוג. אחרים גם יוכלו להיות פסיכולוגים אם הם ישקיעו הרבה, ויש כטלה שלא רואים סיבה להשקיע יותר מדי בשביל משהו מסוים. סהכ הכל לגיטימי.
לגהי זוגיות, בגלל שתרבותית/דתית/הורמונלית זה נחשב למאסט, אנשים מצד אחד ישקיעו יותר ומצד שני יהיה מי שיתפשר על כזה בן זוג. תחשוב כמה פסיכולוגים צריך וכמה בני זוג צריך... אז אנשים מתפשרים. עם כל הכבוד, כנגד כל גבר חסר אינצליגנציה רגשית, יש אישה כזאת.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
