יש כמה נקודות זמן שמחשיכים כדי שישנו

אבל בפועל זה לא שכולם ישנים באותו זמן.

גם תינוקות בגיל הזה לרוב צריכים ממש עזרה באוכל, להחזיק להם את הבקבוק

אז אין אפשרות לתת לכולם יחד 

יכולה להסתדר? אני ממש בחששות

פעם ראשונה שולחת למעון

בבוקר 'מגיעים נותנים ארוחה של פרות מרוסקים ויש משחק על השטיח אחכ אזור 9 מחשיכים ומשכיבים לישון(מי שצריך מקבל בקבוק)  בד''כ שינה קצרה ואז שוב משחק ושירים זמן בטן וכו

ב11 מרק

וב12 שנ''צ וכשקמים בקבוק

תינוקות שעדיין לא ביססו ארוחות היו מקבלים אחרי כל ארוחה גם בקבוק להשלמה ולאט לאט הורידו

החושך בזמנים קבועים עזר להם עם הסדר יום

בד"כ במעונות תמ"ת:

8:30- ארוחת בוקר
תינוקות קטנים משכיבים לישון בתשע, אבל שימי לב אם הוא הכי קטן שם וכולם כבר גדלו כי הוא נכנס לקראת סוף שנה, אם הוא זקוק לשינה תבקשי שיתנו לו שינה, למרות שזה עלול מעט לשבש את היום, ויש מצב שיתנו לו חצי שעת שינה בבוקר מה שלא מספיק, ואז ימרחו אותו עייף ומסכן עד 12:00 כי לרוב זו שעת שנת הצהריים במעונות רובם.
משחק
חצר
יצירה
10:00- פרי
11:30- ארוחת צהריים
12:00 שנת צהריים
14:30- קימה
התארגנות
כריך ומים.או פרי...

בסביבות גיל 6-8 חודשים

תודה על הסדר יום!

נראה לי באמת הכי כדאי לבדוק מול המטפלת שלו איך זה עובד. כי בגיל 8 חודשים יש תינוקות ששנת בוקר כבר מתחילה להיות להם מיותרת.

יש תינוקות גם שצורחים המון,

גם בבית

אז גם במעון יצרחו הרבה.

הגעתי לבן שלי בכל מיני שעות מזדמנות

ולפעמים זה היה פשוט ''צרחניה''

זה לא שהכל גרוע במעון

אבל תכלס אי אפשר לצפות שמטפלת אחת תתמודד בו זמנית עם כמה תינוקות קטנים רעבים.

השנה בכלל היה המון תחלופה של תינוקות ( אני גרה באזור שחוק המעונות השפיע מאוד וגרם לזה) אז נכנסו תינוקות קטנטנים כשהבן שלי כבר כמעט בן שנה

והמטפלת צריכה ללמוד כל פעם מחדש את האופי של כל תינוק...

היו משכיבים על פופים בהשגחה מול המטפלת כל 2-3 תינוקות יחד ושמים להם את הבקבוק עם חיתול מתחת שכביכול ישתו לבד

במעון אחר הם כן היו מאכילים אחד אחרי השני בגלל שהגילאים היו יחסית מגוונים שם אז לא כולם קיבלו בקבוק כל 3 שעות בדיוק והיו מסתדרים

בשלב של הבקבוקים לפני השנ"צ באמת לרוב ראיתי שהם בוכים. אבל גם בבית כשתינוק רעב לפעמים מחכה דקה-שתיים עד שהבקבוק מוכן. לרוב בגיל הזה כבר יודעים להחזיק בקבוק גם אם הוא נופל להם לפעמים. אז המטפלת יכולה לעזור רק להכי קטן שהכי צריך עזרה, והשאר שוכבים לידה מחזיקים בעצמם. 

זמן תינוק יכול לבכות עד שיקבל אוכל?

מדברת על טחון לא בקבוק

אני חושבת שמהתשובה שלה תוכלי ללמוד הרבה,

לא כל כך משנה כמה זמן זה בפועל, יותר משנה זה מה הגישה, איך הן דואגות שילדים לא יבכו / לא יהיו רעבים ...

אם זו מטפלת טובה, ומעון עם ניסיון - בעז"ה התשובות שלהן ירגיעו אותך שיהיה לו טוב (ואם חלילה לא... עדיף לדאוג מראש ולוודא מה קורה שם באמת...).

מושיבים אותם בחצי עיגול מול המטפלת והיא כל פעם נותנת לילד אחד כפית מהקערה שלו.. בזמן שהוא מכניס את זה לפה ואוכל היא מביאה לאחרים.. במין סבב כזה.

ואם הילד הגיע בבוקר אחרי הנקה/בקבוק הוא לא מגיע לרעב ממש לפני שמציעים לו את הארוחת בוקר.

באופן כללי לוז של ארוחות במעון הוא די צפוף. כשהתחלתי לעבוד במעונות זה היה לי נורא מוזר.. אבל באיזשהו שלב הסבירה לי מדריכת מעונות מנוסה מאוד, שהתכנון של הלוז והתפריט יוצא מתוך נקודת הנחה שלא רוצים שהילד יגיע לרעב ממש לפני שמציעים לו אוכל.. לכן ארוחת צהריים היא יחסית מוקדמת. ככה גם אם ילד לא אהב את ארוחת בוקר (מדברת גם על ילד גדול יותר שהתפריט משתנה) זה לא נורא כי תכף כבר ארוחת צהריים.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר