# תהילה ודוד: סיפור אהבה בעקבות התפילה
היה זה סיפור אהבה שכולנו חשבנו שנכתב בשמיים. תהילה ודוד, זוג שנראה כאילו נוצר במיוחד זה עבור זה. כבר מההתחלה, הייתה ביניהם התאמה כה מושלמת, כמו שנאמר "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד". ביתם היה מלא בשמחה והרמוניה, וכאשר יצאו יחדיו אל העולם, היה זה כפי שכתוב "חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה" - כולם ראו כיצד הם משלימים זה את זה בצורה מושלמת, ממש כמו שנאמר "תְּהִלָּה לְדָוִד".
אך לאחר תקופה, להפתעת כולנו, דרכיהם נפרדו. היינו המומים. איך זוג שנראה כה מושלם מחליט להיפרד? לאט לאט, תהילה החלה לפתוח את ליבה לאפשרויות אחרות, כפי שמרמז הפסוק "תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו". ניסתה את מזלה עם אחרים, אך שום דבר לא החזיק מעמד לאורך זמן. היא הייתה מתחילה מערכת יחסים חדשה, רק כדי למצוא את עצמה לבד שוב ושוב.
וזאת למרות כל מה שדוד עשה לחבריו ולקרוביו, כמו שכתוב "לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ". הוא היה אדם הגון, עזר לכל מי שהיה זקוק לו. אמרנו בינינו לבין עצמנו שאולי הדר, חברתה הטובה של תהילה, תתאים יותר לחוג החברים של דוד, אבל לא תהילה עצמה – היא תמיד הייתה מיוחדת במינה.
קיווינו בסתר שתהילה תחזור אל דוד, אך לא ראינו סימנים לכך שמשהו מתקדם ביניהם. היא הייתה כמו שכתוב בהמשך התפילה "נוֹרָא תְהִלּוֹת" – בלתי ניתנת לפענוח, מסתורית. איש לא הצליח להבין את מחשבותיה או את רגשותיה האמיתיים.
התהינו שוב ושוב מדוע אינה חוזרת אל דוד, אך רק האלוקים ידע את התשובה, כפי שנאמר "תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן". היא שמרה את סיבותיה לעצמה, והמשיכה בדרכה המסתורית.
בתפילת שמונה עשרה, דוד היה שקוע במחשבות. הוא תהה אם חזרתה של תהילה לחייו תפתור את התלבטויותיו העמוקות באמונה. האם באמת קיימת זוגיות אמיתית בין בני זוג? או שמא, כפי שלמד מספרי הרב ארוש, כל אדם חי בעצם רק עם עצמו או עם אלוקים, ובן הזוג הוא רק מעין מתווך, מעביר מסרים אלוקיים? האם באמת אין דבר כזה "זוגיות" במובן העמוק של המילה?
אך עם תהילה, הרגיש דוד, הדברים היו שונים. היא לא הייתה סתם עוד אדם בחייו – היא הייתה חלק מהחיבור שלו לאלוקים, כפי שנאמר במפורש בתפילת שמונה עשרה "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה". בעיניו, תהילה הייתה ביטוי של האלוקי בחייו.
וכך, לאחר תקופה ארוכה של פרידה וגעגועים, לאחר תפילות ותחנונים רבים, שמחנו כולנו לראות שתהילה חזרה אל דוד. כמו שנכתב שוב בסוף התפילה "תְּהִלָּה לְדָוִד" – הם מצאו שוב זה את זו, ואהבתם התחדשה, עמוקה ומשמעותית יותר מכפי שהייתה בתחילה.
הבנו אז שלפעמים, הדרך אל האהבה האמיתית אינה ישרה. לעתים צריך להתרחק כדי להתקרב שוב, לאבד כדי למצוא מחדש. תהילה ודוד למדו להעריך זה את זה בדרך עמוקה יותר, והבינו שאהבתם היא חלק בלתי נפרד מהקשר שלהם עם האלוקים, ומהמסע הרוחני שהם חולקים יחדיו.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.