כלומר, חוץ ממצב זמני שם, בו לא טוב לגמרי עקב עוונות שעשינו.

אני מכיר סיפורים כאלו.

וניתנו לזה כל מיני הסברים.  

על האור שרואים, על האוירה….

לא יש סיפורים של אנשים שכבר עמדו למשפט, והתקדמו הרבה יותר ממה שאתה אומר.

ויש חוץ מזה גם צדיקים שהיו עושים עליית נשמה, זה לא נחשב? או כאלה שבאו אליהם בחלום ואמרו להם מה הם עברו אחרי המוות וכדומה

כל הסיפורים ה''דתיים'' של ''מוות קליני'' מתאימים בדיוק לדתו של האדם...

כלומר נוצרי מדמיין שהוא ראה את ישו, מוסלמי מדמיין את אללה ומוחמד...

שאלתי גם את הצ'אט והוא מסכים:

אתה צודק, לפחות לפי המחקרים שנעשו עד כה.

חוויות של מוות קליני (או NDE – Near Death Experience) נוטות להשתנות בהתאם לרקע התרבותי, האמוני והאישי של האדם. אנשים שמאמינים בישו מדווחים לעיתים על פגישה איתו, מוסלמים מדווחים על חוויה עם אללה, מלאכים, או דמויות מהאסלאם, והינדים לפעמים פוגשים ישויות כמו יאמראג'ה (אל המוות). כלומר, הדימויים שמופיעים בחוויה מושפעים מאוד מהמוסכמות התרבותיות והאמונה של האדם.

יש מחקרים שמסיקים מכך שהחוויה אינה "הצצה לעולם הבא" אובייקטיבי, אלא חוויה סובייקטיבית שמתרחשת בתודעה — אולי כתוצאה מפעילות מוחית מיוחדת במצבים של חוסר חמצן, סטרס קיצוני, או פגיעות נוירולוגיות.

להבדיל גם אצל הנביאים בנבואתם התכנים האלוקיים הצטיירו בדמיון לדברים שהם רגילים, אם ירמיהו לא היה מכיר עץ שקד ותאנים, לא היה רואה עץ שקד ותאנים,   זכריה לא היה רואה סוסים וזיתים, ויחזקאל לא היה רואה מלאך כפקיד ממשלתי עם קסת ודיו, אלא עם מחשב נייד, ודניאל לא היה רואה ספרים נפתחים בדין אלא מסכי מחשב

"ישראל אשר בך אתפאר"

"ונקדשתי בתוך בני ישראל" ועוד ועוד

תעלם עוד 200 שנה.

אה הגוף שלך יכלה? תודעה זה לא גוף, רק קשורה אליו בקורלציה

כשאנו אומרים התודעה נמצאת בגוף זה ביטוי מושאל , כלומר הגוף נע לפי רצון התודעה, ורושם על הגוף משפיע על חושי התודעה. עיין במורה נבוכים על זה

כנל מי שטוען שאחרי שנמות כבר לא נהיה קיימים.

רק את הגוף שלהם אתה כבר לא יכול לראות אחרי שהם מתים.  אבל התודעה זה לא הגוף, רק קשורה אליו בקורלציה

איזו מן שיטה מוזרה לבדיקת עובדות.

ילדה בם 8 יכולה לדמיין כאבי מחזור?

נערה בת 12 יכולה לדמיין כאב של צירי לידה?

אתה יכול לדמיין טעם של שרימפס מטוגן בחמאה?

נקודה למחשבה ליציאה מקבעון מחשבתי.

את הטיעון הוודאי לחיים אחרי המוות כבר כתבתי לך

אותו על איבר מסוים. אני יכול לדמיין חוש טעם.

מה שאני אומר שהאמירה "אחרי המוות התודעה מפסיקה להתקיים" זה משפט חסר מובן , וריק.

אבל אולי אנו יכולים לתפוש אותו בהפשטה שכלית, לא יודע. זה לא הסיבה שחיים נצחיים אחרי המוות וודאיים לי, אלא סיבות אחרות. רק נתתי פתח ונקודה למחשבה ליציאה מקבעון מחשבתי בנושא הזה

איך הוא מתמודד איתה בכלל אה? העלה הנידף הזה 
איך הוא מעז לעמוד בינינו ככה ולא להישבר 
לפחות יש חברים להישען על 
להיות לי קרש הצלה 
אלה אף פעם לא הפנו לי עורף 
 

אין מה לומר

כמעט כמעט כמעט

פרץ אמנות תוגה רבתי

את המעמד שלי עזבתי
אפור אוויר שחור הים
יד קרה מפרקים טפשים
מיטלטל כמו מזח נשכח מלב 
ים

רוח בשיער שנמעט
כמעט שיערתי את רוח הדברים
העוקצים שסובבנו
שיר הלל לגבורת מכבים
אש

לא טוב היות האדם לבדו
נפרדנו כך היתה דממה
מה הם ראו ברגבים החומים האלה
איך הם מעריצים כל כך את
האדמה

תמות ומועד לכך מאוד
קטן וטיפש לך תסחוב את השק הזה
לך תגרור את האוצר הזה
כל כך הרבה מילים זו רק עסקנות
אוויר

נער הייתי ולא ראיתי…
נעזב
 

לך תסביר להם בבקשה

אבל אין כאן אף אחד

ובכל זאת!

אשריך צדיק

@פצלשי"ת נא לחשוב על עונש ראוי עבורו על מפגן כה נלוז של בורות

יצא לך לשחק עם זה?

לפני שנתיים הדברים האלו עוד היו בגדר מדע בדיוני, ועכשיו זה פתוח לכולם בחינם
העולם משוגע

ריגרסיה

חֲנֻכִּיָּה שֶׁלִּי

אוֹרֵךְ נָא הַעֲלִי

וְשָׂחָה לִי בַּלָּאט

עַל כַּד קָטָן אֶחָד

כל שאר העולם (הגברי) מחפש אחר החיבור המשלים, ההדדיות והעומק הרגשי שהנוכחות הנשית מביאה לעולם ולנפש. כמיהה לשותפות אינטימית, בה שני העולמות נפגשים ויוצרים שלם גדול יותר מסך חלקיו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶדבָּהּ: (קהלת פרק ז פסוק כו)

את התאווה לנאוף עם נשים מרה ממוות, כדברי סוף הפסוק "חוטא ילכד בה".

כמו דמות האשה הזרה ממשלי, שמפתה את הפתי לנאוף איתה "לכה נתעלסה באהבים נרווה דודים עד הבוקר. כי אין האיש בביתו צרור הכסף לקח עמו ליום הכסה יבוא ביתו. 

אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה. כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים... ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נכריה.

 שתה נוזלים מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת חן בהאהבתה תשגה תמיד. יהיו לך לבדך ולזרים אין חלק עימך"

(זה גם משל להתרחק מאפיקורסות ולדבוק בתורה. אבל גם כפשוטו - שאדם יהיה נאמן לאשתו ולא ינאף עם זרה)

היי רות

את אמרת שאני עוד לא מוכן

אני חושב על זה הרבה

איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן

אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון

עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון?

- - - - - - -

קשה להבין אתכן. בחיים שלי לא התגמשתי, הרפיתי, הרגעתי ותוך כדי התמסרתי והייתי יציב בקשר כמו עכשיו. אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה

בנים ובנות חושבים בראש אחר לגמרי

שצריך לרפא, אלא לדעת איך לתפקד יותר טוב בקשר זוגי.

לדעתי כל אדם צריך ללכת לאימון זוגי/קאווצ'ינג. שיתן לו כלים.

לעיתים כדי שגבר יבין נפש של אשה טוב שהוא יקבל כלים במסגרת של אימון. כמובן שגם בנות טוב שתלכנה לאימון.

אין מה להפסיד, רק להרוויח מזה.

וגם אם יש לה בעיה ואתה רוצה את הקשר הזה, אימון יכול לעזור לך לגשר על הבעיה ולתת לך כלים איך לעזור לה לרפא את הבעיה שלה , וכמובן טוב שגם היא תלך לאימון (השאלה אם נכון לומר לה). ואולי הבעיה לא אצלך ולא אצלה אלא בקשר ביניכם,ואז אימון יכול לתת כלים לפתור את הבעיה.

בסוף על כל בעיה שלך/שלה , שיח כנה ורגיש ביניכם הוא הכי טוב. ואימון עוזר לך לתת כלים לעצמך לשיח יעיל כזה

מאמצים זה חשוב אבל איך תדע שאתה מתאמץ בכיוון הנכון? 

זה דבר שהרבה פעמים מביא זוגות לתסכול כי כל אחד בטוח שהוא נותן מעצמו מלא והוא באמת נותן רק שהוא מסתכל מהתפיסה שלו וזה בכלל לא מה שהשני צריך ממנו...

אגב, מכירה זוג שהם נשואים והולכים לטיפול זוגי אחת לשנה מבחינתם כמו שעושים טסט לרכב וזה גאוני בעיניי

במקום להתייחס לזה כבעיה שצריך לרפא בטיפול, תתייחס לזה כאתגר שמזמן לך לרכוש כלים לזוגיות טובה יותר

שני אנשים נפגשים. אחד משקיע מאוד בקשר ואחד פסיבי ומשועמם.

האם זו בעיה? האם שני האנשים זקוקים להדרכה ושיפור?

לא יותר הגיוני להגיד שזה לא יפה מצידו/ה של זה שפחות משקיע ושהבחור שיותר השקיע צריך לשמור על עצמו ולא לכלות את רצונו ותקוותיו על אבן שאין לה הופכין?

וכמובן שאם תגיד שעצם ההשקעה יכולה להיות הבעייתית תוסיף שמן למדורת הפדגוגיה. נכון שזה עלול לקרות אבל כרגע זה לא המקרה 💁🏻‍♂️

בפועל היא עברה תהליך עם עצמה והתחזקה. אבל המעמד הזה שבו זה לא הדדי לא פשוט לי.

אנחנו לא מחפשים "מי פה צודק/אשם בסיפור" , אלא "מה הכלים שניתן לקבל כדי להטיב עם הקשר" כמובן בהנחה שאתה מעוניין בקשר.

וכמובן שיח כנה ורגיש ביניכם על זה הוא הכי טוב. 

כמובן אם אתה מרגיש שהיא ממש מנצלת אותך מתוך רוע לב זה סיפור אחר

אז לא הבנתי ממך מה הבעיה.

ולמה זה נשמע שאתה היחיד שמתאמץ בקשר...?

ובבירור אני גם חווה פחד ולחץ מבנות קודמות שההיכרות איתן הלכה בנתיב דומה

שבו להרגשתי הן היו פסיביות ומשועממות ואני הייתי מסור ומשקיע, ובשלב מסוים הן פשוט חתכו

עכשיו זה לא בדיוק ככה והיא טובה מהן בהרבה, אבל הצורך שלי בנוכחות של הצד השני משמעותי. לא כיף להרגיש שהקשר הוא עליי ולא גם עליה. אני מרגיש כאילו היא קרובה ללהחליט להיפרד, ולא יודע לענות לעצמי איך היא תרגיש אם אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד. אם היא תהיה אדישה או לא תושפע מזה אין לי כוח להתאמץ עוד. אני חייב לדעת שהיא רואה בי משהו טוב....

וואי מבינה ממש את הצורך בהדדיות, זה חובה... 

השאלה אם זה מתפתח לאט... מעניין איך היא רואה את זה. לפעמים הכל טוב חוץ ממשהו אחד קטן שחוסם. אין סיכוי שתדברו על זה? יכולת של זוג לדבר פתוח אחד עם השני זה מרכיב מאד חשוב. 

אני לא באמת חושבת שיש לי משהו לייעץ לך שלא חשבת עליו כבר אבל בכ"ז... ואולי כן הייתי מנסה לקחת עמדה פסיבית יותר ולראות אם זה גורם לה להביע עניין יותר.