לק"י

זה לא קסם.

אז אל תרגישי שאתם הלא בסדר פה.

ואני לא חושבת שזה רע לשבת ליד הילדים לפני השינה. כל עוד הם או נרדמים בפרק זמן סביר או מסוגלים להשאר לבד במיטה כשאתם הולכים.

לא מכירה הדרכת הורים באופן אישי.

בהצלחה!!

רק ששום דבר בהנחיית הורים סה לא קסם

תמיד ידרוש תהליך

שנראה לי מדויק לפותחת...

(אין לי שום תגמולים ממנה)

אנחנו אלופים בלתפעל מכשירים אלקטרונים - מכונת כביסה, איי רובוט, סמארטפונים ומצלמות משוכללות,

אבל במה שקשור לילדים שלנו, קשה לנו. זו כבר לא לחיצת כפתור.

מערכת ההפעלה של ילדים לא דומה לשום מכשיר חשמלי שאנחנו מכירים, למעשה -

מערכת ההפעלה של נפש האדם לא דומה לשום דבר שיצא ממפעל, היא סבוכה ומורכבת ובעידן שלנו,

כשהרגליים שלנו כה רחוקות מהאדמה, הראש נמצא במיליון דברים במקביל וללב לא תמיד ברור מה הוא מרגיש - פי כמה.

לפני כמה זמן אמא אחת אמרה ברגע של ייאוש וקושי גדול - "אם רק היית יכולה לקחת את הילד הזה, לחנך אותו ולהחזיר לי אותו מתוקן, חלום!", כן אם רק היו הוראות, תרשים זרימה, נוסחא שאם נציב בה את אותנו ואת הילדים שלנו בפונקציה - יצא מספר שלם, מדויק, עגול, ילדים שקטים, צייתנים וממושמעים - מושלמים.

ובעידן האינסטגרם כשהכל נראה מושלם אצל כולם - אנחנו הרבה פעמים מתבלבלים ובאמת חושבים שיש איזו נוסחא שעוד לא פיצחנו ואם רק נגיע אליה, הכל יסתדר.

אז אני מצהירה קבל עם ועדה שאין לי נוסחאות וגם לא שיטות - אני יודעת לעשות דבר אחד: לחבר הורים ללב שלהם ולילדים שלהם, זו גם הדרך היחידה באמת לחנך ולהוביל ילדים - לתת את הלב שלנו, להתחבר ולהתקרב, להכיר אותם ובמידה מסוימת את מערכת ההפעלה של ילדים וספציפית של כל ילד.

זה מה שאני עושה כבר מעל עשר שנים וזה מה שאני מאמינה וגם רואה בפועל שעובד לאורך זמן ולא נקודתית.

בוובינר הקרוב אני הולכת ללמד את העקרונות של מערכת ההפעלה של ילדים או בעצם - מה הילדים שלנו צריכים כדי לקבל את הגבולות שלנו, הערכים שלנו, ההובלה שלנו ואיך מצד אחד אנחנו שומרים על הלב שלהם קרוב אלינו ומצד שני שומרים על הגבולות והערכים שלנו, בלי להתפשר, בלי להתחנן ובלי לחשוש כל הזמן מפגיעה בקשר עם הילד.

בהדרכה אני הולכת ללמד:

מהי הטעות שהורים רבים עושים בחינוך הילדים שלהם ומחבלת בקשר איתם?

כיצד בונים קשר טוב עם ילדים מבלי לוותר על גבולות?

איך להשיג שיתוף פעולה ולהוריד את מאבקי הכוח וההתשה?

היכן להשקיע את המשאבים הרגשיים שלכם ההורים כך שלא תתעסקו כל הזמן בכיבוי שריפות אלא תהנו מהילדים שלכם?

תבינו מה חוסם אתכם מלהעניק גבולות טובים בלי משא ומתן, עונשים ואיומים!

כיצד להחזיר את הלב שלהם כך שיהיה מוכוון אליכם, לחינוך ולערכים שלכם

זו הולכת להיות הדרכה פרקטית, מלאה בדוגמאות וכלים שתוכלו לקחת וליישם בבית שלכם.

לינק להרשמה בחינם - וובינר גבולות ויחסים גילאי יסודי - מרץ 2024 - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

מחכה לפגוש אתכם!

לחיי הורות מגדלת ומובילה,

אפרת וקסלר

גם לי הקטע של שינה גומר אותי

יכולה להיות האמא הכי חמודה בבוקר ואחה"צ

אבל כשמעירים אותי בלילה זה משגע אותי.

הילדים שלך גדולים, אז באמת הנחיית הורים או ייעוץ שינה יכולים לעזור לכם.

רגע לפני הזמן השקט שלך לעצמך שאת כ"כ מחכה לו

זה גם בדיוק הזמן לפני שהילדים נפםרדים ממך ורוצים אותך עוד. לא סתם הם מורחים ומבקשים עוד דברים וצמאים וצריכים לשירותים ומוציאים את הנשמה בבקשות

אז לדעתי יש טווח כלשהו של זמן בין הלילה טוב לישון וזהו, לבין השעה של ריצות הלוך חזור לבקשות וסיפורים ויציאות מהמיטה, שהוא לגמרי תקין ונורמלי.

צריך שיהיה את הגבולות, אבל באמת שהשעה הזאת דורשת את הפניות שלנו, וזה מה שקשה.

אצלינו למשל יש זמן אחרי אורחת ערב וצחצוח שיניים שהם נכנסים למיטה ושמעים סיפור-שניים. זה עוזר להם להתכנס, לי בדרך כלל אין כוח בשלב הזה להקריא סיפור - רק בימים יוצאי דופן ואז זה גם חגיגי. זה מפנה לי זמן לנשום עמוק לפני הלילה טוב וכל האירוע הזה, הם כמעט תמיד צריכים אותי עוד רגע, והרבה פעמים גם יותר.

לא אומרת שהולך אצלי מושלם :-/ אבל לפחות בראש לדעתי כדאי להחזיק שזה לא יוצא דופן ולא מוזר, גם אנחנו לא נרדמים בשניה, לוקח זמן להתכנס לשינה ולהירגע מהיום. והם רוצים את אמא לידם. זה לא אומר שאמא יכולה להיות לידם כל הזמן, אבל זה אומר שזה מובן והגיוני.

זה תלוי בצורת ההסתכלות שלכם..

שינה זו פרידה והרבה פעמים זה לא קל, הרבה ילדים גם בגיל מאוחר יותר צריכים את ההורים איתם בתהליך הזה של ההרדמה.

אצלי גם בגיל 7 אני יושבת לידם עד שנרדמים (כי מבקשים), אני מבינה את הצורך ולוקחת אותו בחשבון בלו"ז.

אם אני לא לוקחת בחשבון אני נהיית מתוסכלת כאילו זה לא אמור להיות ככה, אבל מבחינתי זה ככה ולא מתוסכלת מזה.

לפעמים אנחנו מתחלפים בינינו אם לוקח הרבה זמן.

אנחנו מותשים כי הם דורשים יחסית מאיתנו,

ההשכבות מאוחרות יחסית (במיטה סביב 20:15), אבל גיסתי מהצד שלי קראה תיגר ואמרה למה אתם צריכים להיות איתם בזמן הזה? למה שלא ישנו לבד? הלוואי.

אבל זה לא קורה.

ואז יכולה לבלות שם עד 21.

ואז אני גמורה, צופה בטלוויזיה כשכל הכלים מחכים בכיור ואני רק צריכה להירגע. לכביסה לא מגיעה. וגם הזמנתי להם חברה.

ואם חשבתי שישחקו יפה ואקפל כביסה בסלון לידם, אז צריך תיווך, כי משתעממים או לא מסתדרים ועוברים ממשחק למשחק וחתכתי פירות ואח"כ דרשו פאנקייק (הילדה האורחת אבל גם הילדים שלי) ואז אני מותשת ועוד צריכה אחרי בילוי וארוחת ערב עוד להשכיב! ועד שישבתי איתם עד 21, וראיתי סדרה עד 12 בלילה, הילד מעז להתעורר בבכי בדיוק כשהחלטתי ללכת לישון.

אז הזמנתי חברים

והייתי אמא למופת

והם נהנו ושיחקו יפה

אבל לא התקדמתי בשום מטלה בזמן הזה

ואני עייפה

ומדריכות הורים, זה מעצבן הן מדברות בצורה הברורה ואומרות את המובן מאליו ומרגיש לי שזה בזבוז כסף

ממש הגיוני שתרצי לנוח עם סדרה

ושבמקרה כזה הכלים המלוכלכים ישארו בכיור..

איזונים, לפי מה שמתאים בכל ערב ובכל יום

ואם יש לך כוח תתחילי את הזמן ערב מוקדם יותר ויכנסו למיטות מוקדם יותר 

אם אני זוכרת נכון הילדים שלך בני 4? 6 וחצי הם יכולים לישון נהדר. תקדימי את ההתחלה של הארוחת ערב מקלחות וכו, זה לגמרי גיל שמאפשר ערב ארוך יותר

המון המון.

עובדת במשרה מלאה ומגדלת תאומים בני ארבע, זה מתיש גם אם שניהם מלאכים, ולפי מה שאת כותבת כאן לפחות אחד מהם הוא גם ילד מאתגר (אני הראשונה שתגיד שיש ילדים שקשה יותר לגדל, והרבה מזה זה אופי מולד. יש לי אחד כזה).

אבל מאיך שאני קוראת אותך כאן, ולא פעם ראשונה, נשמע לי שאת צריכה לשנות איזו תפיסה בסיסית לגבי הורות.

נשמע שיש לך ציפיה, שהילדים יראו וישימו לב כמה קשה את עובדת, כמה את משקיעה, ואז יחזירו לך את 'חלקם' ב'הסכם' ביניכם, בהתנהגות טובה (והערת אגב, גם את לא רואה כמה את משקיעה ולא שמה גבולות להשקעה שלך, איך ילדים בני ארבע יכולים לזהות את זה אצלך?) .

ממה שאת כותבת זה מאוד בולט לי, שזו ההרגשה הבסיסית שלך. את גם שמה לב לזה?

בעיני זה קודם כל עמדה בסיסית קצת יוצאת דופן, אבל מה שיותר חשוב שנראה שהיא משפיעה על היכולת שלך להיות הורה שמוביל את הסיטואציה.

בסדר היום שתיארת, את בחרת להזמין לילדים חברה ואת בחרת להכין פנקייק. יכול להיות שהילדים 'דרשו', אבל התפקיד שלך הוא לבחור מה שמתאים לך, להם ולמשפחה שלכם באופן כללי.

בזמנים מאתגרים כאלה, כשאת עמוסה בעבודה והילדים שלא נרדמים בקלות ולא ישנים טוב בלילה, אולי נכון יותר לשמור את הכוחות לערב וללילה, ולכן לא להזמין חברים ולא להכין ארוחת ערב מושקעת?

בתור הורה, עדיף לך *וגם לילדים* שאת תובילי את הסיטואציה, אבל אם בעיניך את והילדים הם איכשהו שני צדדים שווי ערך במשוואה, או בעסקה, זה פוגע ביכולת שלך לבחור ולהוביל. 

שזה בעיני מעבר לשינה

את פשוט (לא פשוט) צכה ללמוד להגיד לא

גם אני בילד הראשון הייתי קורעת את עצמי ומזמינה חברים וכאלה

עד שלמדתי שזה לא בשבילי ושיחכו לגיל שבו הם גדולים יותר ולא צריכים אותי עם החברים

וגם בהשכבה, מדריכת הורים זה נהדר כי היא תחזק אותך לומר להם לא ולשים גבולות

אמא יושבת עשר דקות

שרה איקס שירים ואז יוצאת

אמא שומרת מהסלון

בובה איקס שומרת מהמיטה. וזהו

עוד שיטה שאצלי עבדה זה לשבת על כיסא בחדר אבל עם הגב אליהם ואז כל יום להרחיק אותו עוד קצת עד שהוא מחוץ לחדר. וכשיושבים להתעלם מקריאות ובכיות, להיות בנחת בטלפון וגם להודיע להם מראש שכך תעשי. אצלינו זה עבד במגוון גילאים

תמיד התגובות פה הן שהרבה יושבות ליד הילדים. אבל זה ממש לא הכרחי, אני מעולם לא הסכמתי לזה להוציא תקופות ספציפיות כמו חלום רע או מלחמה או אצל סבתא או משהו כזה

בדיוק כמו ארוחת ערב

עד לא מזמן ישבתי איתם כל ערב חצי שעה

אבל לדעתי את מתחילה מאוחר.תנסי להשכיב אותם ב19 ויישאר לך גם זמן לעצמך.

האמת שממש מבינה אותך.

אני גם יושבת ליד הבן שלי בן 5 כשהוא הולך לישון,

אבל אם הוא לא ישן בצהריים, ממש משתדלת שלא ירדם,

אז הוא הולך לישון בין 19.30 ל20.00 והוא נרדם יחסית מהר.

בלילה גם הוא וגם אחותו קמים

והחלטנו לעשות להם מבצע עם פרסים

כשיהיה להם 10 נקודות

כשהם לא יקומו הם יקבלו פרס שווה.

בינתיים הצליח לילה אחד ואנחנו מקווים שימשיך להצליח.

אולי תנסו גם, בהצלחה! 

נשמע שלאורך כל היום הם צריכים אותך דיי צמודה....

אני חושבת שאם במהלך היום הם צריכים אותך איתם כל הזמן הגיוני שגם בהרדמות, הייתי מתחילה מלשחרר את הציפייה שהם ירדמו לבד, הם לא הילדים של גיסתך, הם-הם.

הדרכת הורים טובה אומנם כנראה תגיד לך מלא דברים שאת כבר יודעת בראש, אבל תעזור לך לשחרר את החסמים שמונעים ממך ליישם את הידע שכבר יש לך.

בסוף את מכירה את הילדים שלך הכי טוב,הרבה יותר מכל מדריכת הורים, אבל בהורות התהליכים צריכים לרוב להתחיל מההורה ולא מהילד.

את יכולה להתחיל לעבוד איתם על משחק עצמאי במהלך היום שיאפשר לך לעשות חלק ממטלות הבית כשהם ערים, או לשתף אותם במטלות הבית.

ולשחרר ציפיות, שום דבר לא עובד הקסם, הכל תהליכים ארוכים ומתישים.... 

אני כן חושבת שהדרכת הורים יכולה לעזור.

נשמע מהתיאור שלך שיש כאן מעבר רק להשכבה. שכל היום הם דורשים ממך וקצת מנהלים אותך.

נכון שהדרכת הורים זה לכאורה לחזור על מה שאת כבר יודעת. אבל מדריכה טובה היא לא רק יועצת, היא יודעת לשים לב מה אצלך מקשה על הביצוע של הדברים, ואיך להתמודד עם זה- בצורה פרקטית או בשינוי התנהגותי/תפיסתי שלך.

ותנפנפי את מה שאמרו לך קרובי משפחתך... *לך* עצמך זה מפריע? אז באמת נסי למצוא פתרון. אבל לא מכיוון ש'ככה זה צריך להיות לפי הספר'...

באופן אישי אעדיף להשקיע בהם פחות במהלך היום (כלומר - לתת להם משחקים ויצירות ולהיות זמינה להם אבל לא ממש איתם), ולהשקיע את הכוחות בהשכבות. גם כי הן החלק המאתגר יותר ביום, גם כי אני זקוקה לזמן בשביל עצמי ובשביל הבית, וגם ובעיקר כי בשביל הילדים הם החלק החשוב ביותר ביום - סיכום של כל מה שהיה היום ופרידה ממנו באופן שלם ומשלים.

מה שלא יהיה - אל תצפי לקסמים בהדרכת הורים... זו עבודה, והיא צריכה להיות מותאמת לאופי שלכם ושל ילדיכם. (באמת יכול להיות שגיסתך ואחיך מתמודדים עם ילדים שונים באופי מילדיכם, ולכן כאילו קל להם להשכיב אותם, אף שזה לגמרי לא קשןר להצלחה הפרטית שלהם... תציעי להם שיבואו לנסות להשכיב את הילדים שלך ואז לראות)

מבחינת ה'סגירה' של היום, ושצריך לתת על זה את הדעת. אבל לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כחלק הכי חשוב, ואולי גורמת בזה יסורי מצפון לאמהות מותשות...

בסוף הילדים תופסים אותנו ההורים כמכלול מערכת היחסים בכל זמני היממה השונים. ואם עשינו טעויות בבוקר ניתן לתקן בהמשך היום, אבל גם אם עשינו טעויות בהשכבה ניתן לתקן בהמשך. הילדים סולחים לנו על המון טעויות בתנאי שהם יודעים שראינו אותם ואת טובתם ושהם אהובים ורצויים. יש איזון בזה.

אז בהחלט לנסות מה שבכוחותינו כדי שההשכבות יהיו זמן איכותי, אבל לא להרגיש כישלון חרוץ אם עד היום לא תפסנו את זה כחשוב או שנגמרו הכוחות וזה לא היה נעים ונינוח לאורך כל הדרך.

סליחה שאני ככה קצת סותרת את דברייך, אני רק רוצה לחזק אמהות שהן טובות ומדויקות לילדיהן, ויכולות לפי כוחותיהן גם להיות עוד יותר טובות ולשדרג גירסה בלי סוף...❤️

(כותבת את זה בתור אחת שהיא די כישלון בהשכבות🙈 אבל זה לגמרי באשמתי, וזה בעיקר מה שניסיתי לחדד לפותחת...)

רק רציתי לתת לה אפשרות אחרת לסדרע העדיפויות. אני - אם הייתי יושבת עם הילדים כל היום, מזמינה חברים, יוצאת איתם - לא היה נשאר לי גרם של כוח להשכבות.

יכול להיות שאם הפותחת תשקיע את מרב הכוחות שלה בהשכבות ותיתן עליהן את הדגש - הן יהיו קצת יותר מוצלחות...

ולא נשאר ממנה זכר.

בקיצור גדול אכתוב שהרעיון היה

א. לחפש הדרכת הורים טובה, אפילו שזה נשמע כמעט מובן מאליו דברים שאומרים שם

ב. ללמוד לכבד את הגבולות שלך, וגם של הילדים. מה שלא מתאים לך, אז לא. (אני מוכנה לשבת איתכם 5 דק' ואז קמה לשטוף כלים. אם אשב לידכם בלי סוף אני לא אצליח בסוף להספיק דברים שחשובים לי). ואצל הילדים, הם לא יודעים לעצור גם כשהם ממש צריכים, ללמד אותם לעשות את זה זה מאוד חשוב ומאוד עוזר להם (גם אם הם בוכים כשעוצרים אותם או כשאומרים להם זמן לישון עכשיו והם טוענים בתוקף שהם לא עייפים).

ג. ואז בסוף פתאום נזכרתי ששמעתי הרצאות של מדריכת הורים ומטפלת משפחתית וזוגית שהתרשמתי ממנה לטובה ודוקא יש לי שם להמליץ לך.

קוראים לה מירי אילת והיא משדה יעקב. לא מיקום הכי נגיש, אבל שוה לבדוק, אולי יש לה קליניקה במרכז או שהיא מוכנה להיפגש בזום.

שיהיה בהצלחה רבה!

אם משהו מהדברים שכתבתי מעניין אותך להרחיב קצת, את מוזמנת להתעכב על זה, אכתוב שוב בפירוט אם יש בזה תועלת 

אני חושבת שקודם כל תחשבו מה הגבול שלכם?

למשל את מוכנה להיות לידם 7 דקות ולצאת, אז לעמוד על הגבול הזה, להודיע מראש שאת נשארת קצת יוצאת ולעמוד על הגבול הזה. 

אבל ממליצה על הגישה ההיקשרותית.

מתוך מכלול ההודעות השלך נשמע שאת מאד משימתית והישגית, וגם את הילדים את מנסה לגדל באותה צורה - לתת להם את כל מה שהם רוצים העיקר שיהיו מרוצים. אבל הם לא מרוצים, כי הבור שלהם לא מתמלא מפנקייק, ארטיק, חוג או אטרקציה מושקעת. הבור שלהם מתמלא מקשר איתן עם אמא מובילה ואוהבת, שאפשר להשען עליה.

הגישה ההיקשרותית מגדירה מחדש את התפקיד שלך בחיי הילדים, לי לפחות היא ממש עשתה סוויץ' בכל מערכות היחסים שלי - עם אחרים וגם עם עצמי.

העניין הוא לא כמה זמן לקחו בהשכבות או איך בדיוק הילד מתנהג ביחס לילדים האחרים בגינה.

העניין הוא איך הילדים מרגישים בפנים, כשילד מרגיש טוב, בטוח בקשר עם ההורה, הרבה יותר קל לגדל אותו.

אשמח לפרטים

אפשר בפרטי

תודה רבה!

רק רוצה לנרמל

לילדים שלי הרבה פעמים לוקח בסביבות שעה להירדם. והם רוצים שנהיה איתם

נשמע לי חלומי הקטע של חמש דק' לילה טוב נשיקה ולצאת

מעניין אותי אצל כמה אנשים זה באמת עובד 😊

זיוה שפירא

גם מדריכת הורים וגם יועצת שינה. 

גיל 4.5 של שני ילדים זה בהחלט שלב וצומת דרכים להבין איזה סגנון הדרכה את מעוניינת ללמוד.

מצד אחד את מאוד קשובה לעצמך וסוג של גאה בהורות הרכה והמכילה,

ומצד שני את מציגה את זה כחיסרון ומציגה גישות הפוכות.

צריך להבין שלכל דבר יש השלכות. אי אפשר להשוות התנהלות בבית אחד להתנהלות בבית אחר.

אוחי אצל גיסתך 5 דקות הן במיטה, אבל מפוחדים להיות לבד בלילה? ואולי הפוך הם מלאים מכל היום ולא צריכים ליווי להירדם? ואולי במקרה יש לה ילדים עם אופי שפחות זקוק לתיווך להירדם.

אם את מרגישה שהילדים מטפסים על הרכות שלכם והן סוג של "מנצלים" את זה ואת שואפת להיות יותר מובילה ובטוחה, אז גישת שפר/ אדלר תתאים לך.

אם את מאמינה בדרך הרכה והמכילה ואת מחפשת איך לעשות את זה נכון יותר ולדייק, אז הגישה ההיקשרותית/ תקשורת מקרבת יתאים יותר.

אני חושבת שבפועל כדאי מאוד ללמוד כמה גישות כדי לקבל ארגז כלים רחב יותר, וגם כדי להתאים לסיטואציה על ידי שאלות מקדימות להבין האם הילד זקוק עכשיו ליד חזקה שאפשר לסמוך עליה, או שהוא זקוק ליד רכה שתכיל אותו ותהיה לצידו כשהוא עובר את התהליך.

אבל בתור התחלה כדאי שתגדירי לעצמך מה בדיוק את מחפשת ותלמדי את זה לעומק כדי להבין איך באמת ליצור את השינוי ולא באופן חובבני.

ממליצה על הדרכת הורים מסודרת ששוטחת את הרעיון מהבסיס, מהתיאריה, ועד היישום בפועל, ולא ייעוץ פרטני על סוגיה ספציפית.

לגבי השינה אני לא חושבת שהבעיה היא ביכולת הפיזית להירדמות, כמו מצב רגשי, ולכן לדעתי ייעוץ שינה די מיותר פה. (ייעוץ שינה טוב למשל הוא כזה שמונע מתינוק לקום כל שעתיים לבקבוק מתוך הרגל למשל)

אצלנו אני פשוט שמה מזרון ליד המיטה שלי, ומי שמתקש להירדם בא לישון לידי.

כל הילדים מעצמם הפסיקו לחלוטין עד גיל 5.5 בערך,

כשיש שיפור עם הגיל.

נניח בגיל 3 באים כל לילה, בגיל 4 חצי מהלילות, ועכשיו הבן שלי פותח פערים ובא לעיתים רחוקות יותר.

אבל הוא תמיד יודע שיש מזרון מוכן.

לי זה לא מפריע לישון, ולו זה נותן ביטחון, אז מעולה לנו הסידור הזה.

ילד שזקוק לביטחון ואומרים לו שהוא מספיק גדול כדי להתמודד עם הבעיה בעצמו, עלול לפתח חרדות. אז חשוב לשים לב לזה ולהיות קשובים לילד ולהבין מה בדיוק הוא צריך כשהוא "דורש שנהיה איתו".

לא מה הוא מבקש, אלא למה הוא באמת זקוק.

עוד נקודה לשים לב אליה, יש בנים בגיל הזה עם נטייה לקושי רפואי בשינה, אז כדאי בנוסף לשלול בעיה מהסוג הזה. (הבן שלי הבכור למשל היה הולך לישון ב12:00 בלילה וקם ב6:00 ועירני וקופצני כל היום, עד היום הוא כזה אבל בתור ילד קטן, זה לא דבר בריא כל כך מעט שעות שינה)

על הקושי הרפואי בשינה...

יש לו שם? ממה הוא נובע? יש לזה בכלל טיפול?

לא התנסיתי באופן אישי אז לא כ"כ מכירה את התהליך,

שמעתי על זה בדיעבד.

זה נובע מבעיות של גירוי יתר, וחוסר יכולת להיכנס לשינה טובה. יכול להיות גם עבור ילדים שמתעוררים בלילה ומתקשים לחזןר לישון.

מה שקראנו לזה "שבר את השינה".

אני לא יודעת ממה נובע מחסור במלטונין.

כלומר אני לא יודעת אם מחסור במלטונין גורם לפעילות יתר וקושי להרפות ולהיכנס לאווירת שינה,

או הפוך הפעילות הנמרצת גורמת לחוסר במלטונין.

בכל אופן זו כמובן שאלה לרופא, ואין לראות באמור המלצה וכו' אלא רק כיוון לבירור.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!