שהוא מחליט הוא מוביל הוא קובע,

שהמושכות בידיים שלו בהחלטות בבית.

לאו דווקא טכנית בדברים הקטנים יותר בקבלת החלטות וניהול.

תכונה של גבר.

יש שירצו להיות נשלטים ולא לקחת אחריות והחלטות - ויש שכן ירצו להוביל.  

אישיות.

לא משהו גורף לכל הגברים.

יש גברים שמאוד נוח להם שהאישה היא המחליטה והקובעת, המנהלת.  

האם זה משהו שנח להם מכורח המציאות כי התרגלו, כי גדלו בבית כזה, כי הם בזוגיות כזו? ואם לחפור, היעדר השליטה משפיע על חוסרים ומקומות אחרים בחיים שם הם לא יכולים לבטא את עצמם באמת?

או שזה בכלל לא תכונה גברית?

לפחות ממה  שאני מכיר מסביבתי הקרובה - האופי הזה, חוסר הצורך בשליטה ובהובלה, הנוחות שעושים בשבילך ומחליטים בשבילך, לא באה מהבית ומסביבת החיים בגיל ההתבגרות והיציאה לחיים עצמאיים.  

יש בזה לדעתי, כך משתקף ממה שאני רואה, הרבה מן העצלנות. אפילו הייתי מקצין ואומר - אדם חסר שאיפות בחיים.  לא להזיז לו את הגבינה, לא לעשות שינוים, לא חידושים, לא יוזם, מסתפק במועט מאוד. 

מכיר לא מעט גברים, כולל במשפחה המורחבת שלי, שהם ממש ׳נרפים׳, עצלנים, ולא יעשו דברים אם לא יכריחו אותם. הם הטיפוס ההופכי לגמרי לצורך בשליטה.  

יש כאלה שבא להם יותר טבעי ויש כאלה שלא אולי אבל זה רק בגלל שהעולם התקלקל והכל מבולבל.

זה לא ממקום של אגו שלילי

כלומר לדעתך היה דור כלשהו שבו לכל הגברים ללא יוצא מן הכלל היה דחף לשלוט?

אני לא חושב שיש תכונה כלשהי, ולא משנה איזו, שהיא תקפה על כל הגברים או על כל הנשים או על כל היהודים או על כל הילדים או כל חתך אחר באוכלוסייה.

קלקול?

ברוך ה' שיש אנשים שונים בעולם, אם כולם היו חושבים אותו דבר ורוצים את אותו הדבר העולם לא היה יכול להתפתח.

ויש נטיות טבעיות לנשים זה לא אותו דבר.

לשלוט ולהיות דומיננטי זה יותר גברי מנשי.

כשמדברים על נטיות של גברים ונשים, צריך לשים לב אם אנחנו מנסים לתאר את המציאות הקיימת, ״לרוב גברים לא בוכים מול אנשים״ לבין לנסות להכתיב אותה ״מי שבוכה הוא לא גבר אמיתי״.

ואם נולד מישהו שהוא הפוך מה״נטייה הטבעית הזאת״? אישה פעלתנית ואנרגטית שמתנדבת, מארגנת, ויוזמת, היא ״לא טבעית״? 

ולא מכיר בכך שיש שוני בין אדם, גם אם הם מאותו המין. זה תקף גם לתנועות הפמיניסטיות וגם לתנועות שמרניות קיצוניות.

מה תגיד על אישה פעלתנית ויוזמת שמקימה סטרסטאפ בהייטק ומגיע לתפקיד ניהולי בכיר? היא עושה משהו לא בסדר?

מבחינתי אין שום בעיה גם עם אישה אחרת שמחליטה להיות עקרת בית. הכל לגיטימי בהתאם לכוחות והכשרונות שה׳ נתן לכל אחד.

אין שום סיבה שאנשים יתאימו את עצמם למה שאתה חושב שטבעי, בדיוק כמו שאין סיבה ״למרוד בפטריארכיה״ או מה שזה לא יהיה.

ועם כל השוני עדיין יש הבדלים ביולוגיים והבדלים נפשיים או רגשיים בין גבר לאישה. בין כל זה גם הנטיה לשליטה ודומיננטיות.

כל מה שכתבת לא קשור למה שכתבתי לא רואה שום קשר ולא סותר.

שום מקצוע או תעסוקה שאישה או גבר יבחרו בו לא ישנה את זה. זה לא תלוי בתוכן זה קשור באיך זה יבוצע

מגיבה פה אבל זה גם על מה שאת אמרת @חושבת בקופסא 
בלי להעליב אף אשה ספציפית ואף מקצוע ספציפי,
אשה שמקימה סטארטאפ ומקדמת את עצמה לקדמת הבמה ומנהלת את זה בצורה שבאה על חשבון היכולת לנהל את הבית שלה,
זה הפך תכונות נשיות  טבעיות.
לא להיפגע, מדברת על הרעיון.
או כל אשה בתפקיד ניהולי בכיר בחברה גדולה שיש תחתיה הרבה עובדים בדרגות כאלה ואחרות, בפרט גברים.
לדעתי, זה לא מקום נשי טבעי שאשה תנהל גברים
אם כי כבר ראינו ש"נקבה תסובב גבר"..
זו לא המשמעות כאן.

שוב, פליז שאפחת לא תיפגע

אבל זה לא בהכרח שזה יבוא על חשבון

הרי אם ניקח אמא ממוצעת, רעיה בישראל, היא אכן מנהלת דגולה.

היא מחנכת, היא מג'נגלת, יש לה הרבה תחומי אחריות, היא "מנהלת" אנשים קטנים, היא דואגת לצרכי הבית שזה בפני עצמו המון, היא יודעת לנהל זמן..

גם כשבעלה שותף לה, זה לא תכונות שזרות לה

השאלה היא, האם היא יודעת לעשות את זה ממקום נכון והאם היא יודעת לעשות את ההפרדה בין הכובעים השונים. והערבובייה הזו, היא הפרוגרס שהרבה פעמים פוגע בדינמיקה הזוגית. כי היום אישה יכולה הכל לבד הרי, והגבר מתייתר כביכול ומעמדו נשחק

ההבדל  בין מעמד המנהלת הכביכול כל יכולה, שיש אנשים תחתיה,תחושת החשיבות העצמית הגבוהה, לבין אישה בבית מול בעלה וילדיה - זה מקום אחר.

ויש נשים שעושות את זה.

כולנו שמחים מזה שנשים יכולות להתפרנס לבד. אם מבחירה כמו שאת מתארת ואם מחוסר ברירה (רווקות, גרושות, אלמנות). זה מבורך.

ובמובנים מסויימים זה טוב, אבל במובן הבסיסי של מתח גבר-אישה זה יותר מורכב. זה מייצר אנרגיה שהיא לא נשית וזה לא נכון להתעלם מזה.

מהצד השני - אברכים. לא בדיוק מודל גברי במובן הקלאסי שלו. בלשון המעטה. זה לא  מקרי שבעולם החרדי נשים לוקחות לאט לאט את מטלות העבודה מה שגורר את הגברים לקחת את מטלות הבית.

מי גילה את האנרגיה הזאת? עם איזה מכשיר אפשר למדוד אותה?

יש תכונות אופי שנחשבות נשיות ונמצאות במידה כזאת או אחרת אצל חלק משמעותי מהנשים, נכון. אז מה? זה אומר שנשים מחויבות להתנהג כמו בובת ברבי בכל סיטואציה, אחרת הן כבר לא נשים?

כל זוג והדינימיקה הזוגית שהיא בריאה ומתאימה לו. אם יש זוג שמתאים להם אישה שקטה ומאוד עדינה שלא יכולה להחליט על כלום וגבר מצ׳איסט ודעתן שמוביל אותה, וטוב להם ככה והם עדיין מכבדים זה את זה, אז זה סבבה. אבל מי שזה טיפוס הזוגיות היחיד?

הכל שאלה של אם שני בני הזוג מרוצים מהמצב שהם נמצאים בו. אישה בכיף יכולה לבקש מבעלה להיות גברי וליזום ולהיות פעלתן יותר, אבל אין שום סיבה לאכוף תכתיב חברתי שכולם צריכים להיות מחויבים אליו.

שוב, ההבדלים בין גברים לנשים הן תיאור מציאות קיימת ולא הכתבה של איך היא צריכה להיות.

כל אחד במקום שלו.

קטונתי מלהגיד לך (או לכל אדם אחר) איך להתנהג ומה נכון לו.  יש מציאות קיימת, יש מקצועות עם רוב נשי ויש תכונות אופי גבריות. וכל אחד יכול לבחור (או להיוולד עם) מה שמתאים לו. זה בסדר.

פשוט להבין שיש לזה השלכות. בדיוק כמו שללכת להיות אברך זה אומר שתהיה משכורת נמוכה. זה בחירה מודעת וזה בסדר. אישה שתבחר מקצוע גברי תאמץ תכונות מתאימות ויהיה לזה השפעה  אחר כך.  ככה עובד העולם ולכולנו יש עבודה לעשות.

בתרבויות של המזרח והצ'אקרות אפשר ללמוד די בקלות שאישה "גברית" פשוט לא מושכת גברים "גבריים" אלא גברים ""נשים"" (במרכאות כפולות כי ההגדרה פה ממש לא מדוייקת).

על כך שיש תנועה נשית

ואין הכוונה לאישה שקטה וגבר מאצ'ו, זה יותר סטראוטיפים.

ז"א, יש דפוסי התנהגות שיותר יאפיינו חיצונית אישה שנמצאת בתנועה הנשית הזו, כי כידוע מה שיש בפנים יוצא החוצה.. ואין הכוונה בנראות חיצונית דווקא אלא בביטוי האישיות כלפי חוץ, אבל זה לא בובת ברבי על עקבים וצייד עם רובה ושרירים לצידה

הגישה הזו מכוונת לכך שהעמדה של הגבר היא עמדת משפיע, נתינה, והאישה היא בעמדה של קבלה. זוהי גישה תורנית יהודית לגמרי אגב, ואני לא מתכוונת לפשט של "אישה כשרה עושה רצון בעלה" שהרבה פעמים מלמדים בצורה שגויה, וזה מתבסס על כך שמכירים בצרכים הנפשיים של גבר ואישה במרחב הזוגי האישי

היהודית גם, אבל ממש לא רק. 

אין לי שום בעיה עם אישה ״נשית״ או ״גברית״ אני אפילו בעצמי יחסית ״נשית״ באופי שלי באספקטים מסוימים, אבל אני לא חושבת שהמושג ״נשיות״ או גבריות״ (תקראו לזה גם תדר/ תכונה/ תנועה/ אנרגיה/ גל/ מה שזה לא יהיה) צריך להכתיב את ההתנהגות של אנשים לכתחילה.

למשל לפני כמה שבועות גיליתי שבעלי לא יודע ולא מאוד מתעניין לעשות מנגל בעצמו בבוא היום כשנבחר ללא ללכת להורים. מבחינתו זה לא מאורע כזה מרגש וזה לא מעניין אותו במיוחד להתעסק עם זה.

אמרתי לו (חצי בצחוק חצי ברצינות) שאני מצפה שבתור הגבר בבית הוא ייקח אחריות על הנושא, אבל אם ממש לא מעניין אותו אז אני יכולה לנסות ללמוד לעשות זה.

יש פה תנועה לא גברית או לא נשית? לפי מה שאתם אומרים אז כן, והוא חייב לרוץ להרים מנגל תוך כדי הרמת משקולות ונהמות לא ברורות של מכיניסטים.

התנהגות שני בני אדם אמיתיים לא מוכתבת לפי התבניות האלו. ושוב, אני ממש לא פמיניסטית. 

מול זה

אין איזה רשימה מדויקת של מה גברי ומה נשי, אגב סטראוטיפיים חיצוניים שכתבתי עליהם, השאלה היא מה מגדירים בני הזוג ביניהם ומה ההשפעה של הפעולות היומיומיות האלה על התנועה הזוגית הכללית בתוך המטרייה של משפיע - מקבלת

אם בעינייך זה ענין גברי, אז אל תעשי. תוותרי על המנגל.

להרבה נשים לא מתאים להתעסק עם פחמים,ולנפנף על האש ולהתמלא בעשן. זה שהוא לא מעוניין, לא אומר שאת חייבת לעשות.ולא אומר שאת לא יכולה לעשות.

החשוב הוא מה הרושם הנפשי פנימי שאת מקבלת מזה. 

ומוסיפה -- הרבה פעמים אישה נכנסת לתנועה הגברית כשהיא עושה דברים לאו דווקא גבריים בסראוטיפ, אלא יותר דברים שמגיעים ממקום של ריצוי ו"חייב" בלי להיות קשובה לעצמה ולרצון הפנימי שלה, מה שיוצר מרמור פנימי והתנהלות חיצונית מרחיקה. כשזו סעצם התנועה הגברית -- התגברות למען הנתינה לאשתו.

אם מתאים לך - תעשי. לא מתאים, ממש לא חייבים.

אבא שלי עשה חביתות ושקשוקות מעולות, אבל מעבר לזה לא בישל (וכן, את שאר עבודות הבית הוא עשה לפי הצורך).

אני זרמתי לשם כשבהריון הראשון אשתי לא יכלה להריח את המטבח ומאז גלינו שאני נהנה מזה יותר ממנה.

אגב, אין לי הרבה תחביבים, זה אחת התרפיות היחידות שלי כשצריך הפסקות מללמוד וללמד...

(טוב, גם הפורום🤔)

מה שטבעי לך לא יהיה טבעי לשכן שלך וגם לא לאחיך.

זה שלאחוז גבוה של אנשים יש מכנה משותף, לא אומר שהשונה הוא מקולקל או נוצר בגלל קלקול בעולם וכו'

כשהיינו לקטים-ציידים לא הייתה הבניה חברתית לגבר לצוד. זה פשוט נמצא יעיל יותר שגברים יצודו ממוטות.

"הכל אני עושה בבית!"

"אתה לא יכול לשים גרב בכביסה?!"

אכן הגבר אמור להיות יותר דומיננטי, מטווה דרך, החלטות וכו'

אבל יש גברים (ואני מכיר כאלה) שהם ממש ממש לא דומיננטיים, אפילו אין בהם בכלל והם על גבול הנספחים לאישה שלהם, אין רבים כאלה אבל יש.

יכול להיות בהחלט מצב שהגבר יחליט על דברים מסויימים בבית שהוא חזק וטוב בהם והאישה בתחומים אחרים.

השאלה אם זה כורח המציאות - יש כאלה ויש כאלה,

או שבטבע זה אמור להיות א' ומה שקורה בפועל מסיבה מסויימת שונה.

להיות ככה אבל לא ממקום של אגו או שליטה (במובן הרע של המילה) אלא במובן של הנהגה.

וכמו כל דבר בחיים כדאי שיהיה איזון 

במידה רבה בעולם החילוני גברים כאלה לא מתחתנים. לפחות לא בגיל צעיר ונכנסים למה שמכונה שם "friendzone", כלומר ידידות. בעולם הדתי בגלל איך שעובד דייט הרבה פעמים זה כן מביא לחתונה ואחר כך למה שאתה מתאר.

הצורך לשלוט הוא צורך גברי טבעי.

אבל ההומו ספיינס שאנו היום רחוק מהטבע הטבעי שלו, מהאינסטינקט הפרימיטיבי הטבוע בו.

כמו שלא כל אישה חיה עם אינסטינקטים נשיים, לא כל הגברים חיים בתדר זכרי.

לדעתי זה קשור בעיקר בnurture, פחות בnature.

גבר שיוולד לסביבה שבה גברים חיים לפי התדר שלהם, ונשים לפי התדר שלהן, סביר להניח שיהיה גבר יותר חזק ודומיננטי ונוטה לשולט.

וכן vice versa. 

דייקת את מה שאני חשבתי אבל רציתי לוודא שאני לא טועה

❣️

לק"י

דוקא זה נראה שבתחום הבית למשל, הרבה יותר נשים לוקחות אחריות ומחליטות.

אז כנראה שלקיחת האחריות מתחלקת.

(יודעת שטוענים שגברים נוטים יותר לקחת אחריות ולהחליט. בפועל, אני לא רואה את זה ככה).

לתפקידים הטבעיים של הגברים והנשים

העולם העתיק היה עולם מאוד פטריארכלי, כפי שמשתקף אפילו מהתורה, מההלכות השונות המעגנות את החובות והזכויות, את הגבר שקונה את האישה.

המשנה הראשונה במסכת קידושין מתארת את תהליך הקידושין, ומשתמשת במילה "נקנית", מילה המצביעה על כך שתהליך הקידושין כולל בחובו תהליך קניין ("האישה נקנית בשלושה דרכים").

או ההלכות של הפרת נדרים שאב או בעל יכולים לבצע, בתנאים מסוימים, כדי לבטל את נדרה של הבת או האשה.

פערי ההשכלה המובהקים בין בנים ובנות - החינוך לבנות

בעולם הדתי-חרדי החל רק לפני זמן קצר במונחים היסטוריים.  עם הקמת בית יעקב.  

בעיני החלטות חשובות צריכות להיעשות ע"י שני בני הזוג. או בצורה שכל זוג יחליט מה הכי נוח לו ומי מחליט מה.

הגבתי בהמשך לתגובה למעלה

מרשה לעצמי לענות על אף היותי נקבה - נשואים טריים

שטוענת שגברים ונשים חיים כיום רחוק מהטבע שלנו..

ולכאורה הטבע שלנו, היה זה של העולם העתיק.  

תודה לאל שאנחנו לא שם. 

לטוב ולרע.

היום הרבה קשיים זוגיים מתחילים ונגמרים בדיוק בנקודה הזו.

מוזמן לבדוק את הנושא 

לא התייחסתי לנקודה הזו.

התייחסתי לנקודה הנפשית.

האנרגיה שכל אחד מבני המין מתהלך איתו. העמדה הנפשית שהוא מביא.

לא רשימת מכולת של אקטים שצריכים להיות מבוצעים על יד מי מבן מין כלשהו.

לחלק מהנשים זו תחושת הגשמה- כל עוד הבעל מספר את כל צרכיה הגשמיים, הרוחניים והנפשיים,
היא מעצמה תרצה לתת ולהעניק לו ולבית,
יש כאלה שרק תתן להן לסדר ולנקות את הבית לקפל מצעים ריחניים לפי איך שהן אוהבות ולנקות טיפטופ.
הכל תלוי בתחושת הגשמה,
וזה חוזר לנקודה הראשונה שבגללה פתחתי את השרשור-
גבר שמגשים את ייעודו באמת, יהיה בעמדה של שליטה הובלה והנהגה?
ואוטומטית יקרין על הבית- אשתו שתהיה בחינת מקבלת מהשפע ומשפיעה מהתכונות שלה?
 

תלוי אופי, אישיות, תשוקות, צרכים, שאיפות ומה נחשב תחושת הגשמה.

בנים ובנות למשפחות מהעשירות במדינה, שאין להם דאגות פרנסה, ולא לילדיהם ולנכדיהם - ויכולים בנחת וברוגע להתעסק בהגשמת חלומות ובמה שרק מעניין אותם, להתפתח, לחיות את החיים בצורה אידיאלית מבחינתם -  רבות מהנשים למשפחות האלו רואות בעמדות כוח והשפעה את ההגשמה של חייהן.  

ראי את עופרה שטראוס - הבת של…, דנה עזריאלי - הבת של…, ליאורה עופר - הבת של…,

מנכ״ליות בנקים.. אפילו יפה בן-דוד, מזכ״לית הסתדרות המורים 

אני חושבת שאם ישבו איתן לשיחה בארבע עיניים עם פוליגרף לאמת מה הן חושבות באמת רובן יגידו שזה שוחק והן לא מרגישות באמת מיצוי ואולי מפספסות משהו בדרך.
אולי אני טועה.
 

ונשמע מנשים שכאלה שהן מאוד אוהבות את דרך החיים הזאת שלהן, שהן מובילות, מנהיגות, מנהלות.

זה בהחלט בא עם אופי לזה.

וכמו שכתבת בתגובה קודמת שלך, גבר במהותו על פי הטבע הוא בעמדת הנהגה והובלה ואישה תהיה בעמדה של קבלה, והכלה, אגב זה גם במבנה הפיזי של האיש והאישה.

אני באמת חושב שעם כל זה צריך שיהיה גם איזון מסויים בינהם, כזוג. 

למה אתה חושב שאנחנו צריכים את את כל ההתנדבויות ועזרה ולנשות המילואים? הגברים עוזרים בבית ובלעדיהם מאוד קשה לתפקד בניהול השוטף של הבית.

וגם לטעון  שאם נתחיל לבחון נשים, גברים או חייזרים במכונת פוליגרף ונקרא את המחשבות הפנימיות שלהם הם יסכימו איתך, זה חתרני, נוגד את השכל הישר ואין לה סוף.

אפשר גם לטעון על עקרות בית שהחברה דכאה אותן לעשות את זה ובפנים הן אומללות ומשוועות לעבודה משרדית מרגשת.

אתה לא יכול להיכנס לפסיכולוגיה של אנשים שאתה לא מכיר.

"אישה" במובן מסויים - היא לא.

לפחות בראיה שלי. וזה בהתעלם מזה שהיא ראש ארגון פשע (חוקי, לפי החוקים הדפוקים הקיימים) שבגדול מחזיק את כולנו בגרון והכוח שלו נובע בעיקר משם.

יש הרבה סיבות טובות ל "למה המציאות פועלת כמו שהיא פועלת". אבל הביולוגיה לא הלכה לשום מקום ובמקומות שבהם היא דומיננטית (הקלאסי זה משיכה-מתח מיני, אבל לא רק) - היא עדיין קיימת שם ועושה את העבודה שלה.

אבל זה מתוקף הענקת המקום הביתי לאשה את מבינה מה כוונתי?

ברור שנשים שמבשלות יחליטו מה יהיה לא. צהריים ויתנו את הטון בשיפוץ וגם סיווג לחוגים לילדים וכו'.

אבל לאן הבית הולך ואיך, מי לוקח יוזמה מי מחליט מי מוציא לפועל, האם זה מקומה של האשה?

אבל במינון גבוה מידי, זה כבר נשמע כמו מערכת יחסים בין אבא לבת, ולא בין בני זוג.

וגם בתוך זה יש מרחב תמרון.
בקיצור זה תלוי בהרבה דברים,
השאלה כמה זה נצרך ויש לי שאלת המשך לנשים שבקהל תוהה אם לפתוח שרשור המשך

לא קשור דווקא לגברים/נשים

לא תמיד שאלה של בחירה או הכרח

וגם לא קשור להובלה ולקיחת אחריות

יש גם גברים וגם נשים שיש להם צורך שתהיה להם שליטה על עצמם

יש גם גברים וגם נשים שיש להם צורך שתהיה להם שליטה על אחרים

זה לא הכרח, כי אפשר לרוב לטפל בזה.

כשיש לאדם צורך לשלוט (על עצמו או אחרים) או להיות נשלט, הרבה פעמים זה לא נובע מבחירה.

הרבה פעמים דווקא השולט הוא חסר אחריות והנשלט הוא זה שלוקח אחריות, ושניהם לא מובילים אלא דווקא מובלים ע"י הצרכים שלהם..

פשוט ממה שכתבת נראה שאת מניחה שיש קשר ישיר בין כל מיני מונחים,

ולי נראה שהמונחים הללו לאו דווקא קשורים זה לזה..

אין לנו שליטה על שום דבר בעולם. אפילו לא על אנשים קרובים לנו (ילדים זה קלאסי).

אנחנו צריכים לקרוא את המציאות ולהתקדם לפיה. זה נכון גם לגברים וגם לנשים.

בצד הגברי גבר צריך להיות יותר עם עין על המטרה ולהתקדם לכיוון שלה. אבל זה לא אומר שהוא "גיבור אני חזק" כי המציאות לא נשלטת על ידו. היא מציאות.

חייל (גבר גבר) צריך לצאת לקרב כדי לחסל את האוייב. אף אחד לא מבטיח לו שהוא יחזור משם חי או בכלל. התוצאה לא בשליטה, אבל הכוונה והמטרה לגמרי כן.

לא משנה מה השם של זה העניין הוא העיקרון-
האם ההובלה, ההנהגה, לקיחת האחריות,
מגיעה מרצון פנימי מהותי שמיוחס לגברים?
או שזו תכונת אופי שאינה תלויה במין אלא באופי של האדם עצמו?

לא נכנסת לעניין אמונה וביטחון או לא משנה מה מה בידייםש לנו ומה לא.
ברור שאנחנו פועלים ובסוף ה' מניע את העולם יכולים לרצות לשלוט והכל מתפרק.
התוצאה לא משנה, התהליך, הדרך המניע זה מעניין אותי.
 

לא מוחלט, אבל לגמרי יש. בעולם קצת יותר קרוב לביולוגיה - לגמרי היינו רואים את זה בולט יותר מאשר בעולם המערבי.

אגב, באופן קטגורי גברים עובדים בכל העבודות המסוכנות. נוטים לקחת יותר סיכונים בעבודה (ולכן להרוויח יותר כסף בממוצע, אבל גם לפשוט רגל יותר בממוצע) ועוד דברים כאלה. זה לא סתם. יש מאחורי זה מרכיב ביולוגי.

בין המרחב הזוגי למרחבים באחרים.

הטרנד הזה של הגדרת תדר הזכרי/נקבי בלי להבין אותו לעומק מביא למסקנות מגוחכות.

באופן כללי תנועה זכרית זאת ההשפעה, מכוון החוצה. יכול להיות השליטה/לקיחת אחריות תהיה תנועה נקבית ודווקא לצמצם/לשחרר תהיה תנועה זכרית.

דוגמא: אם אני לוקח אחריות כי אני קונטרול פריק או כדי שיעריכו אותי שיגידו שאני אחלה גבר, אני לא בתדר זכרי. בדרך כלל זה יגרום לי למאמץ ושחיקה.  

אם אני מסיר אחריות וכך אני נותן מקום למישהו אחר, אני בתדר זכרי.

והיא תכונה שיכולה וצריכה להיות קימת אצל שני בני הזוג, במינון

במובן של שליטה עצמית למשל, זו תכונה שצריכה להיות קיימת אצל שני בני הזוג אבל היא משרתת את הזוג באופן שונה

וכשהיוצרות מתערבבים, מקבלים שליטה במקומות הלא נכונים. כלומר, היא הרבה פעמים בכלל תופעת לוואי של משו אחר עמוק יותר

ומצרפת שיעור מרתק בענייני תפיסת הנשיות והגבריות.

אפילו שפורים עבר לפני חודשיים, אז זה קצת פחות בהקשר, זה עדיין פותח את הראש למשהו אחר לגמרי.

תהנו

תודה רבה

האם באופן טבעי ומהותי בפנימיות של אישיות גברית,
יש תנועה כזו של שליטה טבעית?
לקיחת אחריות, הובלה, איך שלא לקרוא לזה.

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה