איך משתפים ילדים בעבודות בית בלי להתעצבן??בעלת תשובה

בני 2 ו4 היום לשבתי להכין איתם לחמניות, נתתי להם להוסיף כף מלח כוס מים וכו עד פה  בסדר

כשהגענו לשלב של להכין צורות הם רצו לגעת ואכן נגעו בהכל הזיזו דברים פיזרו קמח וסתם הרגשתי שזה מסרבל לי את ההכנה. אז הייתי עצבנית

ובראש שלי להכין לחמניות עם אמא זה אמור להיות פעילות טובה שלפחות מעסיקה אותם. הבעיה שלא מספיק מעניין לתת להם רק לצפות

עוד דוגמה היא שבן השנתיים מאוד רוצה לשטוף כלים הבעיה שזה אומר שכל הבית בערך ירטב (כמובן אני לא מצפה שכלים באמת ישטפו

בקיצור בא לי לשתף אותם ושיהיה להם ,חווייתי אבל  אני גם רוצה להכין /לסדר/לנקות בשקט בלי שיפריעו לי מה עושים??

הם ממשתקומה

קטנים.

אם את משתפת אותם בעיניי זה צריך להיות נטו בשביל הפעילות, ולא לצפות שבאמת יהיה יעיל😅

וזה בסדר גם להחליט שלא מתאים לך

או שמתאים לך רק כשיהיו גדולים יותר

לא יעיל מצידם זה ברור אבל גם שאני לא אוכל לעשות?בעלת תשובה
כי אם אני לא יכולה לעשות כלום כשהם נמצאים וערים אז מתי אני אמורה לעשות הכל??
אני לא בונהתקומה

על מטלות בבית כשהילדים ערים. בקושי כשהם ישנים😉

בטח לא מטלות כמו אפייה, שזה מורכב מאוד.

הצלחתי לשטוף שתי קערות כשהם ערים? כפיים לי.

כל השאר מחכה כשהם יישנו

וכן, יש גם הורדת סטנדרט.

לאפות לחמניות אצלי זה מאוד לא בא בחשבון.

שטיפת כלים קורת אצלנו פעם ביום בסוף יום.

קיפול כביסה פעם בכמה ימים.

הכנת אוכל - מכינה אוכל ממש פשוט ליום יום.

לשבת משקיעה אבל בימי שישי כשהם לא נמצאים.

בלילה 😅בוקר אור
ובאמת נראה לי שרוב האימהות לא מכינות לחמניות היומיום כי אין מתי .. שלי קצת יותר גדולים ואם לא באתי עם ים סבלנות אין מצב שאני מתעסקת עם דבריך כאלה כשהם ערים.. לפעמים מגניבה שטיפה של כמה כלים או חיתוך של ירקות כשהם אוכלים ארוחת ערב
מסכימה. בגיל הזה ממש לא שיתפתי במטבחהמקורית
אני מכינה איתם בצק המוןקפצתי לבקר

גם יש לי בגיל הזה..

לקטנים אני מביאה לכל אחד חתיכת בצק בגודל לחמניה קטנה, מוציאה להם מערוך וסכין שיעשו איזה צורות שהם רוצים.

הם עובדים בצד לידי, כל מה שלא בשבילם לא בטווח היד שלהם..

בסוף בד"כ כן אופה להם בנפרד, אלא אם זה ממש בלתי אכיל, ומביאה לכל אחד לאכול את שלו.

בדיוק. גם אצלי כך...מותק 27
כשמשתפת לוקחת בחשבון שזה ידרוש הרבה סבלנותשיפור
לחמניות אני כן מכינה איתם לפעמים כשיש לי סבלנות וכוח, מוציאה כל מצרך כשצריך ומחזירה למקום כדי שלא ישחקו עם זה. אחר כך כשיש רק בצק, נותנת לכל ילד להכין את הצורה שלו ואני מכינה את השאר.


שטיפת כלים לא נותנת בינתיים. אם בן ה6 שלי יתעניין כנראה אתן לו, לקטנים יותר לא.


זה כמו לצפות להתקלח בלי להרטב😉 החוויה הטובהמתהווה בתוכי

תהיה כשתתאימי את הציפיות למציאות


מה המטרה שלך?

שיעזרו לך?

רק להעסיק אותם?

או 'יהיה להם חוויית ושתפות בעשיה סבית או חוויה לשצזמן איכות עם אמא?


אם את רוצה עזרה- אז זה לא הסיטואציה האמת

הגג בגילאים האלו- זה להרגיל לעזור לסדר את החדר וכדומה ...

ואגב מותר להחליט אשת מתשפת אותם בלשפוך את הקמח והסיצים אבל את הצורות והלישה רק את עושה..אני עישתי את זה מלא פאמים..פשוט לקחתי את הקערה לשיש לידי..לא לידם..ורצוי מראש להסביר להם שזאת הסיטואציה הפעם לשא יצפו

או לחלופין לתת להם חלק קטן מהבצק ישתעסקו בו בכיף והשאר תשמרי סטרילי


אם את רוצה להעסיק אותם- זה שוןה לך באופן הזה? את מוכנה לספוג את הלכלוך או הבלגן ?

אם לא- אז אל...

לא חייב...

אם כן- אז תשחררי את הציפיה שלא יהיה בכלל לכלוך או סרבול או עיכוב

מותר כמוסן קם למצוא דרך אמצע ולשים גם גבולות

אבל אם אין לך כוחות או זמן לזה אז עדיף מלכתחילה לא


ואם זה עבור החוויה שלהם ןהשותפות בבית- זה מהמם ותבחרי מתי נכון לך

מותר להגדיר מה גבול אדום ומוגזם מבחינתך כמובן

או על אופן עבודה יותר אסוף

אפשר גם לפעמים לעושת תורות כדי תשהיה כל פעם עם אחד מהם

אפשר יחד ולחשוב איך למזער נזקים- לשים מראש שטיחון או סמרטוט מתחת ךכיור

וגם לשחרר ציפיות עודפות לבא באווירה טובה לזכור 'המטרה זה החוויה ולא התוצאה

ושהבלגן שווה את זה לפעמים

אני משתפת בת 3 איתי במטבחאיזמרגד1
אז לאפות- היא יכולה לשפוך דברים לקערה ולערבב, היא מאוד אוהבת. עושה צורות ללחמניות שאני אחר כך מסדרת. שטיפת כלים אנחנו גם שוטפות ביחד, היא שוטפת כלי פלסטיק ובאמת אחרי זה מיד מנגבים עם סמרטוט את הרצפה ומחליפים בגדים. גם כביסה היא מאוד אוהבת להכניס- אני ממיינת והיא מכניסה למכונה. תכלס אבל אני עושה את זה איתה רק כשהתינוק ישן, וגם לא יותר ממשהו אחד ביום בדרך כלל. השאר מחכה למתי שבעלי נמצא ושומר על הילדים.
שטיפת כלים אפשר לתת לו באמבטיה כלים, סקוטש,כתבתנו
מידי פעם לשים לו על זה קצת סבון כלים כדי שיהיה קצף. זה גם ככה לא בשביל הניקיון, לפחות זה יתחום את האזור הרטוב למקום ספציפי ושלא בעיה שירטב
עושה את זה בצורה שנוחה *לי*כי כל פה

לדוגמא מכינם חלות אז לוקחת חתיכה בגודל של לחמניה ומקמחת אותה אצלי שתהיה לא דביקה בכלל ואז מביאה להם להכין עם מערוך וצורות על חצי נייר אפיה במקום שלא מפריע לי (להם זה טעים בכל מצב כי הם הכינו ומביאה להם עוד אחת משלי בדרך כלל)

עוגות גם בצורה שנוחה לי- לדוגמא להגיד מראש איזה מצרך כל אחד שם ואז אין חפירות תוך כדי שאני רוצה וכו וגם זה- מחלקת להם רק מצרכים שקל לי שישימו כמו מה שבתוך כוס (מביאה להם חצי חצי וכו)..

כנל לגבי ניקיון: שטיפת כלים- מביאה סקוצץ קטן חדפ ומביאה להם אותו רטוב עם כלי אחד או שתיים שלא מלכלך כמו כפות , צלחת שטוחה ולא קערות שנאגר בהם מים...

טיטוא- רק שאני לא רוצה לטאטא עדיין או להיפך אחרי שטאטאתי ומשאירה להם כמה ליכלוכים גדולים..

אני מכינה חלות לשבת עם 3 ילדים 😅פה לקצת
עבר עריכה על ידי פה לקצת בתאריך ט"ו באייר תשפ"ה 22:41

בגילאים 4, 3 ו2

 

יש שתי אופציות- 

1. הם עוזרים לי לשים את החומרים וגם לשים קצת את הבצק ואז עד שתופח הם כבר ישנים ואני מכינה לבד.

 

אני אומרת להם איזה מצרכים צריך והם אוספים הכל מהארונות לשיש, אחכ כל אחד שם משהו וכשמסיים מחזיר למקום.

וכאמור, גם לשים בעצמם את הבצק כי בסוף כל הכייף זה להתלכלך.

 

2. אני מכינה בעצמי את הבצק וכשתופח הם מצטרפים.

 

כל אחד שוטף ידיים, יושב בשולחן ומפזר קמח עליו, מקבל עיגול וזאת החלה שלו.

בזמן שהם עסוקים בזה אני מריצה את שאר החלות.

לרוב אם הם לא מבקשים אז אני משאירה את החלה בצורה שהם עשו והם מאוד מתלהבים אחכ לראות את החלה שלהם בשולחן שבת.

הם גם עוזרים לי למרוח ביצה על החלות ולפזר שומשום וקצח


 

לגבי שטיפת כלים- אצלי בת השנתיים אוספת כלי פלסטקי נקיים מהארון ושוטפת אותם (ואת עצמה ואת המטבח) ובזמן הזה אני מצליחה להכין ארוחת צהריים, היא איתי בבית.

כמובן שהכל אחכ עובר שטיפה שלנו.

וואי, כל כך בא לי להיות זבוב על הקיר בבית שלך!מכחול

אני כל כך מעריצה אותך בתור אמא!

הלוואי עליי חצי מהסבלנחת* שלך, והילדים שלי הרבה יותר גדולים ומרווחים...


* רציתי לכתוב סבלנות ובטעות יצא סבלנחת. באתי לתקן, ואז ראיתי שזאת דווקא מילה מוצלחת ומתאימה למשפט 😉

❤️פה לקצת

אני מאוד נהנת מזה, כייף לי לראות אותם נהנים

ואני גם לא חסידה של ניקיון אז זה מוסיף לזה שיותר קל לי לשחרר ולתת להם לעזור לי בדברים כאלה.

סבלנחת! אהבתי את ההמצאה שיצאה לך😊מתואמת
וכן, גם אני מקנאה בסבלנחת של @פה לקצת❤️❤️
הם ממש קטנים...מתואמת

באופן אישי אני לא אוהבת להכין אוכל עם הילדים, מקסימום משהו שרק דורש ערבוב. אני איסטיניסטית מדי🤭 (פלא שהילדים שלי דווקא אוהבים ויודעים להכין אוכל, למרות שלא לימדתי אותם...)

אם המטרה היא כיף עם הילדים, אז עדיף יצירה. כך לא נורא שהם עושים את זה מלוכלך או לא יפה...

לחמניות עם ילדים אני עושה פעם ב... ממשבאתי מפעם

מכינה כשהם לא בבית או כשהם ישנים.

אבל אם כבר כן משתפת אותם, אני עובדת על השיש במטבח, ומביאה לכל אחד חתיכת בצק כשהם באזור אחר, בשולחן או משהו כזה. שיתעסקו בה שעה מצידי, לא מאפשרת להתקרב לקמח. אני משמנת להם קצת כדי שלא ידבק .

באופן כללי, גיל שנתיים זה ממש תינוק... זה בעיקר עזרה ללא נזקים😉 כמו להכניס בגדים למכונה, להוציא לאמא בגד מהגיגית ואמא תולה. כשהם מתעסקים בעצמם/ אוכלים / משחקים אז אני פנויה לקפל, לבשל, לשטוף כלים.... אם יש לי כח, כן? חחח

נראה לי שהם קטנים מידיאורי8

ובגיל הזה זה ממש בקטנה כמשחק.

זה עוד לא גיל לשיתוף בעבודות הבית. 

לא קראתי תשובות אחרותדרקונית ירוקה

זה גיל שהם קטנים מידי לעזרה משמעותית. אני מסתכלת על זה לא כעזרה, אלא כחוויה.

בנוסף, זה גיל שבו הם חווים את העולם בעזרת המגע והתחושה (בעיקר בן השנתיים). צריך להתכונן מראש לכך שיגעו.

כשאני עושה איתם משהו כזה אני באה בראש פתוח לטעויות ובלאגן. אני מפנה מספיק זמן להיות איתם בנחת. אני מארגנת את הסביבה כך שלא אפחד שדברים יהרסו.

לגבי הדוגמאות שנתת -

אני נותנת להם גוש בצק שהוא שלהם, מפזרת קצת קמח שיוכלו לשחק איתו ועובדת קצת רחוק מהם. מראש אני מפנה הכל מהאזור כדי שלא יפריע הלכלוך. את מה שהם הכינו הם אוכלים, אז ממש לא מפריע שהם נוגעים כרצונם.

בן הארבע יכול לשים כבר דברים בעצמו בכוס המדידה. שני הגדולים שלי (3.5,4.5) גם שוברים את הביצים לכוס, אבל בזמן שמלמדים את זה צריך הרבה אורך רוח. שבוע שעבר הם הכינו לבד בלילה לפנקייק מתוך מתכון תמונות.

שטיפת כלים אני מפנה רצפה ושמה סמרטוט מתחת, מפנה שיש ומייבש. ככה לא אכפת לי אם משפריץ ולא מתערבבים לי כלים נקיים עם ה"שטופים". אני גם דואגת שלא יהיה בכיור כלים שבירים או חדים.

אניoo

לא יוזמת שיתוף של ילד קטן בעבודות הבית

כשהילד מבקש אני מחפשת את המשימה הקלה ביותר כדי שהוא ירגיש שותף בלי מאמץ יתר שלי

מפרידים בין שני הדבריםאמאשוני

אם המטרה היא שיתוף, אז הנאה שלהם זה מדד להצלחה.

אם המטרה היא יעילות, אז המדד הוא הספקים.

הם קטנים מדי בכדי לשלב את שתי המטרות יחד.


אפשר לנסות לשלב במטרות אחרות, אבל הרבה פעמים תוך כדי תנועה צריך לבחור באחת מהן.


למשל כשלימדתי את הבן שלי בן 4 להכניס בגדים למכונה ואמרתי לו איזה בגדים לשים, הוא התעקש לשים גם בגד לבן שהיה לי חבל עליו בכביסה כהה,

אז בחרתי לאפשר לו להכניס למכונה, בלי להפעיל.

בחרתי בחוויה על פני היעילות כי בסוף לא הפעלתי את המכונה בשעה שתכננתי אלא רק בהמשך היום הוצאתי את החולצה הלבנה והפעלתי מכונה.


או דוגמה נוספת, ביקשתי מבת ה8 שלי להעביר שואב שוטף, ומשום מה לא יצא לה טוב, ורציתי כבר שתסיים אז אמרתי לה שאולי השואב התקלקל ואבא יבדוק מאוחר יותר והעברתי מהר סמרטוט,

אז בחרתי ביעילות על פני החוויה שלה.


הרבה פעמים זה כן מצליח גם וגם אבל כשהם קצת יותר גדולים.

ולזכור שלפעמים זה הולך ביחד לפעמים לא, ולא להתבאס כשזה לא עובד ביחד.

דווקא לחמניות זה הכי קל בעיני, לעומת אלוחוזרת1

שלא משתפות במטבח בגיל הזה..

הם יושבים בשולחן הקטן שלהם (עם ניילון כמובן) כל אחד עם חתיכת בצק לא דביקה משלו.

אני בנתיים עם שאר הבצק מכינה לחמניות.

מי שמסיים ומבקש עוד שם בתבנית ואני מביאה לו עוד חתיכת בצק שלא דביקה.


חותכים גם ירקות או פירות עם סכיני פלסטיק


לשטוף כלים אני לא מאפשרת.

יש כלי מטבח של משחק שאני מסכימה "לשטוף" באמבטיה.


לטאטא- יש מטטאים קטנים של ילדים הם ממש אוהבים.

אפשר לקנות לבחוץ/ לבפנים, זה יכול להעסיק אותם הרבה זמן...


כביסה- הם מביאים לי ואני תולה. (הם בוחרים את הסדר)

בהכנסת מכונה הם עוזרים לי למיין את הבגדים לפי צבעים- לבן, בהיר, כהה.

לפעמים מאפשרת ללחוץ על הכפתור.


סדר בבית אנחנו עושים 'תחרות' מי מסיים ראשון את הדברים שהוא מסדר, הם או אני... (כמובן שהם)

סכיני פלסטיק ממש מומלץ!איזמרגד1
האושר של הילדה שיכולה לחתוך מלפפון בעצמה😂 
תודה רבה לכולן נתתן לי רעיונות ותובנות לגבי שיתוףבעלת תשובה
אני אוהבתעוד מעט פסח

לשטוף כלים עם הקטן.

יש לי שני כיורים צמודים.כשהוא היה ממש קטן (רק יודע לשבת) הייתי מפנה כיור אחד ופשוט מכניסה אותו פנימה בזמן ששטפתי את השני.

עכשיו כשהוא כבר עומד (בן שנתיים וקצת) אני מוציאה שמה לו קצת מים בקערה והוא מתעסק עם זה שעות, בזמן שאני מתפעלת את הכיור השני. כמובן- מה ששביר ומסוכן אני שמה רחוק.

ובסוף עוברים עם סמרטוט על הרצפה ומחליפים בגדים. זה בסדר שהרצפה נרטבת...


הוא גם אוהב (מדי!) להכניס איתי כביסה, לתלות ולהוריד. חולה על הכנסת הוצאת בגדים מהמכונה, ואני גם נותנת לו לשפוך חומרי ניקוי למגירה (איתי ביחד). בתלייה- אני עוד עובדת איתו על מה רטוב ומה יבש, כי יש לו נטייה לרצות להוריד כל בגד מיד אחרי שתלינו. ובקיפול, אני מקפלת והתפקיד שלו זה להגיד למי שייך כל בגד (ומדי פעם לשלוף בגדים מהערימה ולפזר ברחבי הבית).


דווקא אפייה ובישול אני פחות אוהבת, בגלל שזה לחוץ בזמנים ואז אין לי את הנחת רוח לעבוד לאט בקצב של הילד.


בקיצור- עובדים איתם בנחת, ואומרים תודה על כל מילימטר שהתקדמנו בעבודות הבית, כי זה יותר ממה שהיינו עושות אם היינו בגינה.

דרך מדהימה להסתכל על הדברים!בעלת תשובהאחרונה
עז לנ מאוד בימים האחרונים לחשוב כמו שאמרת שכל דבר קטן זה עדיף מכלום
מעבר לכל הדברים היפים שרשמו לךאפונה

שיתוף של הילדים זו השקעה לטווח רחוק.

עכשיו זה מוסיף לך עבודה, והכל מתלכלך ולוקח מלא זמן. אבל אם תעשו את זה יחד באופן קבוע, אז בעוד תקופה, הם יוכלו לקלוע חלות יפות בעצמם.

ולהדיח כלים במקומך.

בעיני זו השקעה ששכרה בצידה.


הילדים שלי מבקשים לפעמים להכין פנקייקים לארוחת ערב. אחרי שעשינו את זה הרבה פעמים ביחד, והם למדו להכין בלילה, וכמה לשמן, ואיך להפוך והכל. אז הם יכולים ממש לבד, ואני נשארת בגן שעשועים ומגיעה לארוחת ערב מוכנה.

אממה

המטבח הפוך ומטונף. אז זה עוד משהו שצריך לעבוד איתך עליו. אבל בכנות, לאפס את המטבח לוקח לי חצי מהזמן שלוקח לטגן ערימת פנקייקים אז בכל מקרה אני מורווחת.

אצלי, כמו שכתבתי, הילדים לגמרי עובדים במטבחמתואמת

בלי שכמעט לימדתי אותם... (הם יודעים לטגן חביתיות ואני לא)

נראה לי שדווקא העובדה שלקחתי מרחק מהמטבח אפשרה להם להיכנס אליו🤷‍♀️

אצליoo

הילדים שותפים בבית למרות שלא שיתפתי אותם בגיל קטן


אני חושבת שלילד יש נטייה טבעית לאהוב עשייה

אם לא יוצרים שיח לא נעים סביב עשייה ולא לוחצים על ילד לעשות, הוא יתנדב לעשייה בתחומים שקרובים לליבו.

נכון זה גם שיקול באמת ללמד לעתיד תודה!בעלת תשובה
אצלי כולם שותפים בהכנות...מותק 27

כל אחד לפי גילו..

למשל השבת הם הגזימו.. כי כבר הכנתי רולדת ריבת חלב...

הגדולה בת 10 הכינה עוגת משולשים מחולקת... עד שנאפתה וכו אני כבר קישטתי לה אותה כי היא יצאה לביהכנס..

הבן, בן 8, הכין עוגת מייפל לבד במטבח.. כל פעם בא לשאול אותי מה לשים וכו... יצא מושלםם


הקטנות בנות 3 ו5 הכינו כדורי שוקולד איתי ובראוניז שוקולד חלבה- בעיקר עירבבו ושפכו לתבנית..


ולגבי חלות, כל שבוע אופה ברוך ה', אני מכינה את הבצק ומביאה להם כדור שיכינו חלה או ימרחו על הבצק שוקולד ויגלגלו- הם מסיימים לאכול זאת לפני שבת...

זה הכייף שלהם, אז שיכינו..

בצורות של החלות: את מביאה להם גוש קטןהאור שבלב

לחלה שלהם, וזהו. זה מעסיק אותם ולא מחרבש לך.

בכלים: כוס פלסטיק.

בבישולים: חכי קצת.. גיל יסודי יותר..

אלופה שאת! את בדרך הנכונה ✨️

תודה על העצות והחיזוק !בעלת תשובה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !