קטנים.

אם את משתפת אותם בעיניי זה צריך להיות נטו בשביל הפעילות, ולא לצפות שבאמת יהיה יעיל😅

וזה בסדר גם להחליט שלא מתאים לך

או שמתאים לך רק כשיהיו גדולים יותר

על מטלות בבית כשהילדים ערים. בקושי כשהם ישנים😉

בטח לא מטלות כמו אפייה, שזה מורכב מאוד.

הצלחתי לשטוף שתי קערות כשהם ערים? כפיים לי.

כל השאר מחכה כשהם יישנו

וכן, יש גם הורדת סטנדרט.

לאפות לחמניות אצלי זה מאוד לא בא בחשבון.

שטיפת כלים קורת אצלנו פעם ביום בסוף יום.

קיפול כביסה פעם בכמה ימים.

הכנת אוכל - מכינה אוכל ממש פשוט ליום יום.

לשבת משקיעה אבל בימי שישי כשהם לא נמצאים.

גם יש לי בגיל הזה..

לקטנים אני מביאה לכל אחד חתיכת בצק בגודל לחמניה קטנה, מוציאה להם מערוך וסכין שיעשו איזה צורות שהם רוצים.

הם עובדים בצד לידי, כל מה שלא בשבילם לא בטווח היד שלהם..

בסוף בד"כ כן אופה להם בנפרד, אלא אם זה ממש בלתי אכיל, ומביאה לכל אחד לאכול את שלו.

שטיפת כלים לא נותנת בינתיים. אם בן ה6 שלי יתעניין כנראה אתן לו, לקטנים יותר לא.

תהיה כשתתאימי את הציפיות למציאות

מה המטרה שלך?

שיעזרו לך?

רק להעסיק אותם?

או 'יהיה להם חוויית ושתפות בעשיה סבית או חוויה לשצזמן איכות עם אמא?

אם את רוצה עזרה- אז זה לא הסיטואציה האמת

הגג בגילאים האלו- זה להרגיל לעזור לסדר את החדר וכדומה ...

ואגב מותר להחליט אשת מתשפת אותם בלשפוך את הקמח והסיצים אבל את הצורות והלישה רק את עושה..אני עישתי את זה מלא פאמים..פשוט לקחתי את הקערה לשיש לידי..לא לידם..ורצוי מראש להסביר להם שזאת הסיטואציה הפעם לשא יצפו

או לחלופין לתת להם חלק קטן מהבצק ישתעסקו בו בכיף והשאר תשמרי סטרילי

אם את רוצה להעסיק אותם- זה שוןה לך באופן הזה? את מוכנה לספוג את הלכלוך או הבלגן ?

אם לא- אז אל...

לא חייב...

אם כן- אז תשחררי את הציפיה שלא יהיה בכלל לכלוך או סרבול או עיכוב

מותר כמוסן קם למצוא דרך אמצע ולשים גם גבולות

אבל אם אין לך כוחות או זמן לזה אז עדיף מלכתחילה לא

ואם זה עבור החוויה שלהם ןהשותפות בבית- זה מהמם ותבחרי מתי נכון לך

מותר להגדיר מה גבול אדום ומוגזם מבחינתך כמובן

או על אופן עבודה יותר אסוף

אפשר גם לפעמים לעושת תורות כדי תשהיה כל פעם עם אחד מהם

אפשר יחד ולחשוב איך למזער נזקים- לשים מראש שטיחון או סמרטוט מתחת ךכיור

וגם לשחרר ציפיות עודפות לבא באווירה טובה לזכור 'המטרה זה החוויה ולא התוצאה

ושהבלגן שווה את זה לפעמים

לדוגמא מכינם חלות אז לוקחת חתיכה בגודל של לחמניה ומקמחת אותה אצלי שתהיה לא דביקה בכלל ואז מביאה להם להכין עם מערוך וצורות על חצי נייר אפיה במקום שלא מפריע לי (להם זה טעים בכל מצב כי הם הכינו ומביאה להם עוד אחת משלי בדרך כלל)

עוגות גם בצורה שנוחה לי- לדוגמא להגיד מראש איזה מצרך כל אחד שם ואז אין חפירות תוך כדי שאני רוצה וכו וגם זה- מחלקת להם רק מצרכים שקל לי שישימו כמו מה שבתוך כוס (מביאה להם חצי חצי וכו)..

כנל לגבי ניקיון: שטיפת כלים- מביאה סקוצץ קטן חדפ ומביאה להם אותו רטוב עם כלי אחד או שתיים שלא מלכלך כמו כפות , צלחת שטוחה ולא קערות שנאגר בהם מים...

טיטוא- רק שאני לא רוצה לטאטא עדיין או להיפך אחרי שטאטאתי ומשאירה להם כמה ליכלוכים גדולים..

בגילאים 4, 3 ו2

יש שתי אופציות- 

1. הם עוזרים לי לשים את החומרים וגם לשים קצת את הבצק ואז עד שתופח הם כבר ישנים ואני מכינה לבד.

אני אומרת להם איזה מצרכים צריך והם אוספים הכל מהארונות לשיש, אחכ כל אחד שם משהו וכשמסיים מחזיר למקום.

וכאמור, גם לשים בעצמם את הבצק כי בסוף כל הכייף זה להתלכלך.

2. אני מכינה בעצמי את הבצק וכשתופח הם מצטרפים.

כל אחד שוטף ידיים, יושב בשולחן ומפזר קמח עליו, מקבל עיגול וזאת החלה שלו.

בזמן שהם עסוקים בזה אני מריצה את שאר החלות.

לרוב אם הם לא מבקשים אז אני משאירה את החלה בצורה שהם עשו והם מאוד מתלהבים אחכ לראות את החלה שלהם בשולחן שבת.

הם גם עוזרים לי למרוח ביצה על החלות ולפזר שומשום וקצח

לגבי שטיפת כלים- אצלי בת השנתיים אוספת כלי פלסטקי נקיים מהארון ושוטפת אותם (ואת עצמה ואת המטבח) ובזמן הזה אני מצליחה להכין ארוחת צהריים, היא איתי בבית.

כמובן שהכל אחכ עובר שטיפה שלנו.

אני כל כך מעריצה אותך בתור אמא!

הלוואי עליי חצי מהסבלנחת* שלך, והילדים שלי הרבה יותר גדולים ומרווחים...

* רציתי לכתוב סבלנות ובטעות יצא סבלנחת. באתי לתקן, ואז ראיתי שזאת דווקא מילה מוצלחת ומתאימה למשפט 😉

אני מאוד נהנת מזה, כייף לי לראות אותם נהנים

ואני גם לא חסידה של ניקיון אז זה מוסיף לזה שיותר קל לי לשחרר ולתת להם לעזור לי בדברים כאלה.

באופן אישי אני לא אוהבת להכין אוכל עם הילדים, מקסימום משהו שרק דורש ערבוב. אני איסטיניסטית מדי🤭 (פלא שהילדים שלי דווקא אוהבים ויודעים להכין אוכל, למרות שלא לימדתי אותם...)

אם המטרה היא כיף עם הילדים, אז עדיף יצירה. כך לא נורא שהם עושים את זה מלוכלך או לא יפה...

מכינה כשהם לא בבית או כשהם ישנים.

אבל אם כבר כן משתפת אותם, אני עובדת על השיש במטבח, ומביאה לכל אחד חתיכת בצק כשהם באזור אחר, בשולחן או משהו כזה. שיתעסקו בה שעה מצידי, לא מאפשרת להתקרב לקמח. אני משמנת להם קצת כדי שלא ידבק .

באופן כללי, גיל שנתיים זה ממש תינוק... זה בעיקר עזרה ללא נזקים😉 כמו להכניס בגדים למכונה, להוציא לאמא בגד מהגיגית ואמא תולה. כשהם מתעסקים בעצמם/ אוכלים / משחקים אז אני פנויה לקפל, לבשל, לשטוף כלים.... אם יש לי כח, כן? חחח

ובגיל הזה זה ממש בקטנה כמשחק.

זה עוד לא גיל לשיתוף בעבודות הבית. 

זה גיל שהם קטנים מידי לעזרה משמעותית. אני מסתכלת על זה לא כעזרה, אלא כחוויה.

בנוסף, זה גיל שבו הם חווים את העולם בעזרת המגע והתחושה (בעיקר בן השנתיים). צריך להתכונן מראש לכך שיגעו.

כשאני עושה איתם משהו כזה אני באה בראש פתוח לטעויות ובלאגן. אני מפנה מספיק זמן להיות איתם בנחת. אני מארגנת את הסביבה כך שלא אפחד שדברים יהרסו.

לגבי הדוגמאות שנתת -

אני נותנת להם גוש בצק שהוא שלהם, מפזרת קצת קמח שיוכלו לשחק איתו ועובדת קצת רחוק מהם. מראש אני מפנה הכל מהאזור כדי שלא יפריע הלכלוך. את מה שהם הכינו הם אוכלים, אז ממש לא מפריע שהם נוגעים כרצונם.

בן הארבע יכול לשים כבר דברים בעצמו בכוס המדידה. שני הגדולים שלי (3.5,4.5) גם שוברים את הביצים לכוס, אבל בזמן שמלמדים את זה צריך הרבה אורך רוח. שבוע שעבר הם הכינו לבד בלילה לפנקייק מתוך מתכון תמונות.

שטיפת כלים אני מפנה רצפה ושמה סמרטוט מתחת, מפנה שיש ומייבש. ככה לא אכפת לי אם משפריץ ולא מתערבבים לי כלים נקיים עם ה"שטופים". אני גם דואגת שלא יהיה בכיור כלים שבירים או חדים.

לא יוזמת שיתוף של ילד קטן בעבודות הבית

כשהילד מבקש אני מחפשת את המשימה הקלה ביותר כדי שהוא ירגיש שותף בלי מאמץ יתר שלי

אם המטרה היא שיתוף, אז הנאה שלהם זה מדד להצלחה.

אם המטרה היא יעילות, אז המדד הוא הספקים.

הם קטנים מדי בכדי לשלב את שתי המטרות יחד.

אפשר לנסות לשלב במטרות אחרות, אבל הרבה פעמים תוך כדי תנועה צריך לבחור באחת מהן.

למשל כשלימדתי את הבן שלי בן 4 להכניס בגדים למכונה ואמרתי לו איזה בגדים לשים, הוא התעקש לשים גם בגד לבן שהיה לי חבל עליו בכביסה כהה,

אז בחרתי לאפשר לו להכניס למכונה, בלי להפעיל.

בחרתי בחוויה על פני היעילות כי בסוף לא הפעלתי את המכונה בשעה שתכננתי אלא רק בהמשך היום הוצאתי את החולצה הלבנה והפעלתי מכונה.

או דוגמה נוספת, ביקשתי מבת ה8 שלי להעביר שואב שוטף, ומשום מה לא יצא לה טוב, ורציתי כבר שתסיים אז אמרתי לה שאולי השואב התקלקל ואבא יבדוק מאוחר יותר והעברתי מהר סמרטוט,

אז בחרתי ביעילות על פני החוויה שלה.

הרבה פעמים זה כן מצליח גם וגם אבל כשהם קצת יותר גדולים.

ולזכור שלפעמים זה הולך ביחד לפעמים לא, ולא להתבאס כשזה לא עובד ביחד.

שלא משתפות במטבח בגיל הזה..

הם יושבים בשולחן הקטן שלהם (עם ניילון כמובן) כל אחד עם חתיכת בצק לא דביקה משלו.

אני בנתיים עם שאר הבצק מכינה לחמניות.

מי שמסיים ומבקש עוד שם בתבנית ואני מביאה לו עוד חתיכת בצק שלא דביקה.

חותכים גם ירקות או פירות עם סכיני פלסטיק

לשטוף כלים אני לא מאפשרת.

יש כלי מטבח של משחק שאני מסכימה "לשטוף" באמבטיה.

לטאטא- יש מטטאים קטנים של ילדים הם ממש אוהבים.

אפשר לקנות לבחוץ/ לבפנים, זה יכול להעסיק אותם הרבה זמן...

כביסה- הם מביאים לי ואני תולה. (הם בוחרים את הסדר)

בהכנסת מכונה הם עוזרים לי למיין את הבגדים לפי צבעים- לבן, בהיר, כהה.

לפעמים מאפשרת ללחוץ על הכפתור.

סדר בבית אנחנו עושים 'תחרות' מי מסיים ראשון את הדברים שהוא מסדר, הם או אני... (כמובן שהם)

לשטוף כלים עם הקטן.

יש לי שני כיורים צמודים.כשהוא היה ממש קטן (רק יודע לשבת) הייתי מפנה כיור אחד ופשוט מכניסה אותו פנימה בזמן ששטפתי את השני.

עכשיו כשהוא כבר עומד (בן שנתיים וקצת) אני מוציאה שמה לו קצת מים בקערה והוא מתעסק עם זה שעות, בזמן שאני מתפעלת את הכיור השני. כמובן- מה ששביר ומסוכן אני שמה רחוק.

ובסוף עוברים עם סמרטוט על הרצפה ומחליפים בגדים. זה בסדר שהרצפה נרטבת...

הוא גם אוהב (מדי!) להכניס איתי כביסה, לתלות ולהוריד. חולה על הכנסת הוצאת בגדים מהמכונה, ואני גם נותנת לו לשפוך חומרי ניקוי למגירה (איתי ביחד). בתלייה- אני עוד עובדת איתו על מה רטוב ומה יבש, כי יש לו נטייה לרצות להוריד כל בגד מיד אחרי שתלינו. ובקיפול, אני מקפלת והתפקיד שלו זה להגיד למי שייך כל בגד (ומדי פעם לשלוף בגדים מהערימה ולפזר ברחבי הבית).

דווקא אפייה ובישול אני פחות אוהבת, בגלל שזה לחוץ בזמנים ואז אין לי את הנחת רוח לעבוד לאט בקצב של הילד.

בקיצור- עובדים איתם בנחת, ואומרים תודה על כל מילימטר שהתקדמנו בעבודות הבית, כי זה יותר ממה שהיינו עושות אם היינו בגינה.

שיתוף של הילדים זו השקעה לטווח רחוק.

עכשיו זה מוסיף לך עבודה, והכל מתלכלך ולוקח מלא זמן. אבל אם תעשו את זה יחד באופן קבוע, אז בעוד תקופה, הם יוכלו לקלוע חלות יפות בעצמם.

ולהדיח כלים במקומך.

בעיני זו השקעה ששכרה בצידה.

הילדים שלי מבקשים לפעמים להכין פנקייקים לארוחת ערב. אחרי שעשינו את זה הרבה פעמים ביחד, והם למדו להכין בלילה, וכמה לשמן, ואיך להפוך והכל. אז הם יכולים ממש לבד, ואני נשארת בגן שעשועים ומגיעה לארוחת ערב מוכנה.

אממה

המטבח הפוך ומטונף. אז זה עוד משהו שצריך לעבוד איתך עליו. אבל בכנות, לאפס את המטבח לוקח לי חצי מהזמן שלוקח לטגן ערימת פנקייקים אז בכל מקרה אני מורווחת.

בלי שכמעט לימדתי אותם... (הם יודעים לטגן חביתיות ואני לא)

נראה לי שדווקא העובדה שלקחתי מרחק מהמטבח אפשרה להם להיכנס אליו🤷‍♀️

הילדים שותפים בבית למרות שלא שיתפתי אותם בגיל קטן

אני חושבת שלילד יש נטייה טבעית לאהוב עשייה

אם לא יוצרים שיח לא נעים סביב עשייה ולא לוחצים על ילד לעשות, הוא יתנדב לעשייה בתחומים שקרובים לליבו.

כל אחד לפי גילו..

למשל השבת הם הגזימו.. כי כבר הכנתי רולדת ריבת חלב...

הגדולה בת 10 הכינה עוגת משולשים מחולקת... עד שנאפתה וכו אני כבר קישטתי לה אותה כי היא יצאה לביהכנס..

הבן, בן 8, הכין עוגת מייפל לבד במטבח.. כל פעם בא לשאול אותי מה לשים וכו... יצא מושלםם

הקטנות בנות 3 ו5 הכינו כדורי שוקולד איתי ובראוניז שוקולד חלבה- בעיקר עירבבו ושפכו לתבנית..

ולגבי חלות, כל שבוע אופה ברוך ה', אני מכינה את הבצק ומביאה להם כדור שיכינו חלה או ימרחו על הבצק שוקולד ויגלגלו- הם מסיימים לאכול זאת לפני שבת...

זה הכייף שלהם, אז שיכינו..

לחלה שלהם, וזהו. זה מעסיק אותם ולא מחרבש לך.

בכלים: כוס פלסטיק.

בבישולים: חכי קצת.. גיל יסודי יותר..

אלופה שאת! את בדרך הנכונה ✨️

וגם לא שלחתי לכל מי שתכננתי, אבל לא הרגשתי בנוח עם זה,זה לא בא מזלזול.

זה תמיד יום לחוץ והרבה אנשים לא מספיקים כל מה שתכננו, אבל השנה על אחת כמה וכמה..

הבאסה מובנת אבל תנסי לא לקחת את זה אישית

אם את רוצה לשמח אותן ולהביא להן גם אם לא יחזירו- תביאי

אם לא- אז לא

בעיניי אין כאן רמז, רק נורמות שונות.

אני נותנת למי שאני רוצה לתת, נותנת כי אני אוהבת לתת, נהנית מזה. לא נותנת כדי לקבל ולא מצפה לקבל.

אם מישהי לא מחזירה לי באמת שלא איכפת לי

מנגד, בעלי מלמד ומקבל הרבה משלוחי מנות מהורים של תלמידים, ברור שאני לא מחזירה.

אם המטרה להרבות אהבה ואם לא קיבלתי אז זה סימן שלא אוהבים אותי אז זה נשמע שגוי.

אנשים לא מחזירים מהרבה סיבות בעיני בעיקר בשל העומס הרב של היום הזה, ולכן זה שגוי לצפות לקבל חזרה.

הדרך להרבות אהבה היא בנתינה לא בקבלה

אבל די הוצאתי את זה מהסיסטם שלי שזה לתת ולקבל.

אני נותנת למי שאני מרגישה לנכון, ואנשים מחזירים לי אהבה בכל מיני דרכים במהלך השנה ולא כמשלוח מנות דווקא.

אבל מבינה את האכזבה, זה באמת יום עמוס במיוחד השנה.

אני רואה מגמה יפה של הורדת סטנדרטים גם ברמת המשלוחים וגם בכמויות של המקבלים, זה גם ככה יצא מפרופורציה.

בעיקר כי גם ככה אני מרגישה חוסר ביטחון בחברה

והשנה באמת לא הבאתי לכמה שבעבר הבאתי,  וחיכיתי לראות אם הם ישלחו ראשונים. הם לא שלחו, והתאכזבתי...

זה טבעי שיצבוט גם אם התכוונו לשמח

לאנשים שבאמת אין מי שייתן להם- חדשים בקהילה, עולים חדשים וכאלו, ואז אני אוכל באמת לתת משלוחים עם אוכל טעים ומושקע. ולא החזרתי לאף אחת שנתנה, פשוט ממקום שלא רציתי להשתגע על הכנה של מיליון משלוחים. שמחתי מכל משלוח שנתנו, אבל לא החזרתי לאף אחת. חצי שנה אחר כך, אחת השכנות שאלה אותי אם אני כועסת עליה ובגלל זה לא החזרתי לה.

מאז אני מכינה כמויות גדולות של משלוחים יחסית קטנים כדי שתמיד יהיה לי להחזיר לכל מי שנותנת, ולא יצא שמישהי נפגעת ממני.

אבל זה דורש להכין הרבה משלוחים, סביב 20-30 לפחות ואני ממש יכולה להבין מישהי שבוחרת לא לפתוח פס ייצור של משלוחים מנות כדי שתוכל להחזיר לכולן.

ומצד שני, גם יוכל להבין את הצביטה, שהשקעת וציפית שיחזירו וזה לא קרה. אבל לא עשית מעצמך צחוק, וזה ממש לא אומר שהן לא שמות עלייך, וחבל שזה יפגע בהמשך החברות שלך איתן. 

באמת באמת מכל ה-❤️

אבל מצליחה להבין את המקום שצובט בלב וכל רגש הוא לגיטימי..

יכול להיות שזה יושב אצלך על זה, שזו דרך להביע חברות הדדית.. אבל לא בהכרח שכולם תופסים את זה כך..

בכל אופן חיבוק על התחושות🫂

אני לא מחזירה לכל מי ששולחת לי. אותי זה מביך מאד להחזיר. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שבגלל שהיא נתנה לי אני צריכה להחזיר לה (ובאמת עם הילדים ממש משתדלת שיחזירו לכל מי שנתן להם ומתאמצת על זה) באמת מתביישת לחזור להביא. אני עוד יותר מובכת שמחזירים לי בשביל להחזיר.

אני מכינה משלוחים קטנים ומחלקת למי שיוצא באהבה גדולה. לחברות טובות אפילו שהן שכנות לפעמים לא נותנת ולא נותנות לי וזה ממש משחרר. החברות שלנו לא נמדדת או מתבטאת במשלוחים האלה.

דווקא מי שלא חברים טובים אני מרגישה חייבת להחזיר אז מבחינתי אם לא מרגישים חייבים להחזיר לך- זו מחמאה

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

כי הבת שלי, למשל, הייתה מתחרפנת אם היינו מודיעים לה יום לפני כן על הניתוח... ספק אם היא הייתה מסכימה לבוא... (הבת שצריכה עכשיו לעבור ניתוח)

פותחת יקרה - תנסו לחשוב היטב איזו הכנה מתאימה לילד הספציפי שלכם, כדי שיהיה לו הכי טוב שאפשר❤️

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

שהתעוררו מהרדמה היו שפוכים לגמרי וממש לא שתפו פעולה עם משחק, יותר עייפות וצורך בליטוף, חיבוק הרגעה...

דווקא אנחנו כמה פעמים רק הורה אחד בניתוח, לא אידאלי אבל אפשרי

אצלנו ההתעוררות מההרדמה עצמה זה צרחות וחוסר שליטה בגוף, וגירויים מאוד עזרו.

אח"כ נותנים להם לישון שינה טובה, ואז הם מתעוררים כמו שכתבת.

בכל אופן, טוב שיש משהו למקרה הצורך.

(מדברת על צעצועים מהשקל, לא להשתגע..)

הורה אחד בניתוח זה ממש ממש קשוח. עשיתי את זה פעם אחת, וממש לא ממליצה לנסות!

היו איתך מלווה אחר שהוא לא הורה?

כי להיות מבוגר יחיד גם על הניירת, בדיקות, להרגיע את הילד, לטפל בו וגם אי אפשר שניה לקפוץ לקנות משהו לאכול כשהילד מאושפז, ואי אפשר להוציא אותו, אותי זה גמר.

בפעמים שהיינו שניים ממש התחלקנו בהכל, היה נראה אחרת לגמרי.

אם אין ברירה זה סיפור אחר, אבל אם יש ברירה לא ממליצה לקחת סיכון שיהיה קשה ממש.

עשו לה מפגש הכנה בבית רפואה, עם ספר ופליימוביל בית רפואה ודיברו איתה על ההרדמה וכו' בצורה תואמת גיל. תבררי עם איפה שאתם מתכננים לנתח אם יש להם דבר כזה

ואם לא- אולי אפשר לבקש מהם הסבר למה בדיוק יהיה שם, ולעשות לילד ספר בבינה מלאכותית עם השם מהתמונה שלו ולספר לו בתור הכנה

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)

אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.

בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.

אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡

לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..

ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס

לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

ובמיוחד שאתם לא בבית, לשמור על הכבוד שלו מבחינת עצמאות וקבלת החלטות ואיך הוא מרגיש, מאשר איך הוא נראה.

מבחינת הילדים לשבת לידם עד שנרדמים זה מינימום לדעתי.

במלחמה הקודמת ישנתי איתם בממד,

הפעם לא ישנה איתם כל הלילה אבל כן מרדימה ובאה מיד עם תחילת אזעקה. (גם יש לי בת 12 שישנה עם הקטנים אז זה נותן להם יותר ביטחון)

אם היו מתעקשים שאשן איתם לא הייתי חושבת פעמיים.

לגבי בת ה10 במהלך היום- זה כן נשמע קצת חריג (מחוץ לבית זה לגמרי לגיטימי. אבל בתוך הבית הייתי חושבת שבגיל שלה היא אמורה להיות מסוגלת לשחרר)

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לגרום לה לחוש יותר בטוחה באופן הדרגתי.

לדוגמה: לתת לה משימות ברורות

לתת לה שליטה בתחושת הזמן (יש לה שעון) למדוד כמה זמן לוקח מנקודה מסויימת בבית עד לממד.

להסביר לה על התראה מקדימה ולקחת אחריות מלאה שלכם שאתם תגידו לה מתי מתקבלת התראה.

(למשל בת ה8 שלי התקלחה בקומה למעלה, ואז יצאה בבהלה היא חשבה ששמעה את ההודעה המקדימה ונלחצה מאוד. אז את זה אפשר למנוע. לתת לה לשחרר כי האחריות שהיא תדע על ההתראה היא של המבוגרים)

מקלחת אפשר לקלח אותה בבגד ים, פחות התמודדות לא מחייבת. וגם לא חייב כל יום.

יש פעילויות מפחיתות חרדה ודריכות, תחפשי יש כל מיני רשימות שרצות..

אבל באמת שהכי טוב להירשם להדרכה מסודרת.

יש מטעם העיריות, משרד החינוך ומרכזי חוסן.

ואפשר להתקשר ליועצת של ביה"ס. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור ולהנחות אתכם לגבי תוכנית פעולה.

אני חושבת שקשה מאד לשחרר ולהגיד שילבש מה שבאלו

בדיוק כמו שאני רוצה שהילדים שלי יראו מטופחים ויפים

כך גם אני רוצה שבעלי יראה יפה ומטופח

אפשר להגיד את זה בצורה יפה ומכובדת

מה עדיף שהבעל יתלבש לא יפה והאישה תתבייש ללכת איתו ברחוב?

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות

תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...

אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.

בהצלחה ♥️

למדנו כל שבת בצהריים משניות עם אבא שלי.

זה זכור לי ממש כי זה לא היה בבית, היינו הולכים יחד איתו לביכ''נ ולומדים שם. בדיעבד אני מבינה שכנראה הוא רק רצה לתת לאמא שלי לישון, אבל לי זה הפך את הלימוד ליותר רציני ומחייב.

בעלי והילדים לומדים קבוע ב'אבות ובנים' של הקהילה בשבתות אחרי מנחה.

מכירה משפחות שבמקום סיפור לפני השינה קוראים יחד תנ''ך.

אבל לדעתי, פשוט תנסו ותראו מה זורם לכם. זה חייב להיות משהו שגם אתם כהורים תאהבו, כי ה-דבר שאנחנו רוצים להעביר לילדים זה את אהבת הלימוד, ואי אפשר לזייף בזה.

גם אם מקבלים על עצמנו מנהג יפה - לזכור שזה רק מנהג, ואם לא מתאפשר בזמן מסוים, אז לא נורא.

בכל אופן, גם אני בת להורים שחזרו בתשובה ובעלי בן להורים משתי עדות שונות והם לא כל כך בקטע של מנהגים מיוחדים, אז קצת מזדהה איתך...

בכל אופן, אנחנו ניסינו להנהיג לימוד הלכות שבת בסעודה, אבל זה קצת התמסמס לצערי... אבל אני לא נלחצת מזה, יודעת שזה עוד יכול לחזור בע"ה.

ולפני כשנה התחלתי ללמד את הילדים הצעירים שלי תנ"ך לפי הסדר, כל יום (בד"כ לפני השינה) פרק אחד. זה התמיד ככה במשך תקופה ואז התמסמס. עכשיו לומדים מדי פעם עוד פרק, כשיוצא ויש נחת... וזה בסדר מבחינתי.

(זו תובנה לא רק על מנהגים ביהדות, אלא על כל כלל חדש שמנסים להנחיל בבית. לקח לי זמן לקבל את זה שכללי סדר חדשים או תורנויות סדר, למשל, לא יחזיקו מעמד זמן רב, וזה בסדר. הכי חשוב שהבית יהיה באווירה טובה, גם אם אין בו דברים קבועים...)