שלום לכולן,
הילדה שלי בת 3 חודשים ועדיין לא מרימה ראש.
היא נולדה בשבוע 37 במשקל 2.3 ק״ג. לא כל כך שונה מהגדולה שלי וגם אני קטנה אז זה לא חריג.
בטיפת חלב הפנו אותי לרופאה שאמרה שיש לה טונוס נמוך וגמישות יתר. הרופאה הפנתה לפיזיותרפיסטית. הייתי אצלה היום והיא בדקה את הילדה. מבחינת ריפלקסים, חיוך, מעקב עם העיניים, ניסיון דיבור, היא אמרה שהכל בסדר. היא אבל גם אמרה שהיא פחות מושיטה יד לדברים ושלוקח לה קצת זמן.
מאוד מלחיץ אותי שזה יכול להעיד על בעיה יותר חמורה.
מישהי חוותה את זה?
תודה רבה.
אם הרופאה הפנתה רק אליה, אז לי נשמע שהיא יכולה לעזור ושאין עוד בעיה בע"ה.
אנחנו גם אנחנו אצל פיזיו' עם תינוק מסיבה אחרת וזה לא העיד שיש עוד משהו חלילה
טונוס נמוך וגמישות יתר ואין עוד משהו.
קבעה לנו עוד שני טיפולים שנעשה תרגילים ונמשיך לעקוב
בגיל חודשיים האחות בטיפת חלב הפנתה אותי לפיזיו'. מאז אנחנו אצלה פעם בשבועיים שלושה
זה גרם לעיכוב בהתפתחות. לא היה מוכן להיות על הבטן, לא הושיט ידיים למשחקים. לא התהפך מהבטן וכמובן לא מהגב.
הפיזיו' התעקשה שהיא מרגישה שזה מגיע מהגב התחתון והתחננה שאלך לכירופרקטית שמומחית בתינוקות.
והשהיה על הבטן גרמה לו כנראה פשוט לסבל
הוא גם לא סבל להיות בסלקל ונסיעות היו קטסטרופה....
אחר שכנועים רבים הלכתי
מסתבר שהיה לו תפוס: עצם הבריח, חוליה בעמוד השדרה והאגן היה מעט מסובב לשמאל.
בערך שבוע אחרי הטיפול (היא אמרה לי מראש שלוקח מעט זמן עד שהבייבי מכיר מחדש את הגוף)
הוא התחיל להתפתח בצורה מדהימה
תוך שבועיים הדביק את הפער ואף עשה את השלבים הבאים מהר יותר.
אני עדיין במעקב אצל הפיזיו' כי עדיין נשארה לו טיפה הטיה של הראש
אבל ב"ה אין זכר לעיכוב היום (בן חצי שנה ב"ה)
היה ממש מכווץ ולא הרים את הראש.
מבחינה תקשורתית היה תקין לגמרי, רק מבחינה פיזית קצת פחות.
עכשיו בן 9 חודשים וב''ה הדביק את הפער (זוחל, עמידת 6, מנסה להתיישב... וזה תינוק שלא הרים את הראש בכלל!! כל ניסיון להשכיב על הבטן היה מלווה בבכי ובחוסר אונים)
אם את בכללית ובמרכז, אתן לך המלצה לפיזיותרפיסטית המדהימה שליוותה אותנו.
אין לי אפילו כח לכתוב
אבל אני במצב נפשי מזעזע
בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב
לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם
יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד
אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע
לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!
וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך
מרגישה שיש שני יקומים
של נשות המילואים ושל כל השאר
ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי
ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים
מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..
משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי
עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר
פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם
מוזמנות לרשום פה לטובת כולם דברים שאתם רוצות לזכור לפורים הבא, מהכי טכני ועד הכי מהותי..
מתחילה-
1. לזכור לארגן למוצאי פורים אוכל מהיר להכנה או לחימום, בדגש על אוכל ולא ממתקים. כולם גוונים מרעב וטוחנים אינסוף ממתקים מהמשלוחי מנות אם אין אוכל מגרה אחר.
2. לזכור שיפורים חג שדורש סבלנות וגמישות. לא משנה כמה הלוז שלכם סגור וידוע מראש, סיכויים גבוהים מאוד שיהיו שינויים ובלתמים ברגע האחרון. כדאי להכין מראש מלאי סבלנות ונחת לכל השינויים האלו ולזרום איתם במקום להתעצבן.
כל השכנים הורידו סטנדרטים וזה יצא ממש בול.
חצי מהמשלוחים שמתי בשולחן החג (לחמים, סלטים, אפילו זיתים וכד' ועוגות עוגיות למנה אחרונה)
היה מגוון כיף וטעים ולא תקועים עם מלא ממתקים.
המבוגרים גמורים, הילדים עוד מוקדם להם לישון.
לקחת בחשבון את הזמן הזה, לתכנן פעילות מרגיעה.
(מקודם הוצאתי את הילדים לפארק לשעה, לא היה מוצלח. חזרנו. בעלי משחק איתם משחק קופסה עכשיו)
שנה הבאה כדאי לחשוב על משהו מראש.
אולי יצירה בבצק או משהו.
הירידת מתח של האחרי
אני גמורה על הספה. בעלי מעולף אחרי ששתה.
הקטנים פה ואין לי כח לקלח אותם ולהתקדם עם השינה.
מחר בעז"ה נוסעים להורים בירושלים, עוד יום של בלאגן.
שלא תהיה מלחמה בפורים🤭
(כאילו שזה תלוי בנו...)
החג היה כמעט בתכנון המקורי מלפני המלחמה
הילדים חגגו עם משלוחי מנות לחברים
נסעתי כרגיל לסעודה להורים מחוץ לעיר
(האזעקה תפסה אותי בחניה צפופה בין מכוניות ועם ילדים רבים מכות
אז התרכזתי בלהשאר רגועה בסיטואציה ולא באזעקה
ואז מישהו יוצא מבניין ונוזף בי 'גברת את שומעת שיש אזעקה'
במקום להציע בנימוס מרחב מוגן
לכולנו שלום)
כך זה היה הגיוני מבחינת המשק
וגם מבחינת תאריך
הוא מהות מרכזית של החג (הזה ובעצם כל חג)
חג= בלתמים/ שינויים/ ילדים נרגשים/ מפגשים משפחתיים
ומצריך סבלנות וגמישות בכמות גבוהה
מסיבה מסוימת ובנוסף המלחמה לא יצא לנו להתארגן עד הסוף עם משלוחים לשכנים ומכרים ולא קנינו הרבה דברים בכלל
בבוקר נלחצתי נורא וניסיתי לצאת עוד לקנות
עצרתי ונשמתי ופשוט ממה שקיבלנו התחלתי לייצר משלוחים חמודים ממש ועוד נשארנו עם עודף ולמזלי לא הרבה כך שגם יהיה פחות זבל בבית
אז ממש הולכת לזרום על זה גם בשנה הבאה
ביום ראשון הכנתי שקשוקה גדולה ונשאר לי מלא רוטב.
שמרתי אותו בקופסא.
הערב המתבגרים שלפו אותה, חיממו, שברו ביצים חדשות והיה מושלם וכל כך במקום (ואכלנו עם כל מיני סוגי לחמניות שקיבלנו).
נראה לי אני אהפוך את זה לקבוע.
הטיפ הכי משמעותי- זרימה!
ברגע שהבנתי שזה משותף להרבה שפורים מלחיץ וצריך לרצות את כולם, משלב מסויים ואולי גם בגלל המלחמה ואחד הילדים היה עם חום גבוה בערב החג פשוט שחררתי.
תרמה לזה העובדה שהכנתי משלוחים מסודרים מראש , קניתי וארזתי לפני שבוע בערך (מי ידע שתהיה מלחמה?!) אבל בדיעבד לא היה לי כוח לארגן בזמן המלחמה אז הכל היה מסעוד מועד וזה תרם. וגם זה שיש מלחמה והבנתי שאין בילויים בערב (בערב מודה שהתבאסתי על עצמי מאד ועל כל החגיגות שבוטלו).
בערב של הצום עשיתי להם בוק תמונות בבית כי הם פחדו לצאת עם האזעקות.
אבל ברגע שאתה תקוע עם מלא תושבי השכונה במקלט אתה מבין ומקבל פרופורציות.
אתה מבין שהכל יכול להיות הפוך- שתתן משלוח מושקע ותקבל קטן וזה בסדר, שהילדים יחרפנו אותך על הממתקים וזה יהיה בסדר, שאלו ששנה שעברה עשו משלוח מפואר הורידו סטנדרטים השנה וזה בסדר, שכמו שיש משקיענים בתחפושת יש גם כאלו שלא השקיעו אבל שמחים לא פחות- וזה בסדר.שהילדים שלך לא ירצו להתחפש למרות שטרחת והשקעת והיית מקורית והילדים של האחרים מתחפשים ועצמאיים ומצטלמים ושלך לא וזה בסדר.
איך שיצא זה טוב. הכל כבר טוב. וזה בסדר!
האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...
בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!
אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...
אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח
ומי מדבר על ים הכביסות 🫣
איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה
הם ממש לא בקטע של לעזור כאן
אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)
אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)
ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦♀️🙈
הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.
מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.
בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.
הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.
רק יום וזו באמת בעיה
אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי
וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.
כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.
לכן לא רלוונטי אליי כל כך
אבל רעיון מושלם
לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.
אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ.
אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...
וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות
מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...
תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.
אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.
אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.
כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.
זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.
מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי
בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ
להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי
זה באמת משנה חיים.
לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,
ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.
נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.
את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)
ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...
וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.
בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.
קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.
השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ
רק הריון שני, אמנם עם גנטיקה גרועה בתחום
בהריון הראשון היה בקטנה, חא מורגש כל כך
ועכשיו זוועה, מחליפה תחתונים 5 פעמים ביום.. תחבושות מציקות לי. ממש לא יודעת איך להתמודד זה מטריד אותי ברמה היומיומית רגע רגע
יקח זמן עד שאקבע תור לפיזיותרפיה.. מאמינה שרק אחרי הלידה יהיו תורים והאמת גם מתפדחת מאד מהסטואציה שאישה תכניס לי אצבעות לשם
מישהי שיודעת לכוון אותי לגבי התרגילים שעוזרים למצב הזה?
לק"י
חושבת שיש מקרים שהתרגילים האלה עלולים להזיק. אולי כשהשרירים מכווצים מידי.
אולי אפשר ייעוץ טלפוני עם אשת מקצוע כלשהי.
מינימום 6 שבועות אחרי.
אפשר לנסות תחבושות רב פעמיות?
ופיזיותרפיה זה באמת באמת מביך, אבל לגמרי נצרך... בטח במצב הזה
חוץ מקיגל.
אבל יש תחבושות מיוחדות לדליםת שתן והן יותר נוחות מהרגילות
רקלתשוהנזה באמת מביך אבל האופציה לא לטפל היא לא נעימה הרבה יותר.
מאז שהתחתנתי.
לפני מאד מאד אהבתי
מאז שהתחתנתי לא יכולה לסבול את הלחץ להספיק.
הלחץ להכין.
אבל בראש ובראשונה- שונאת שבעלי שיכור.
אני לא מכירה את זה.
במשפחה שלי אף אחד לא היה עד כדי כך אלא רק תופסים ראש בקטנה.
הוא משתכר לגמרי.
לא זוכר כלום אח"כ.
כל התפעול של הילדים והארגון עלי.
כל הפדיחות שהוא עושה.
כל שנה היו מתקשרים אלי לעדכן אותי מה בעלי עושה (כי לא הסכמתי לחגוג איתו בצורה כזו. והיינו עושים חג בנפרד)
והנה שוב מתחיל החג.
והפעם אני חייבת להיות צמודה אליו כי מלחמה.
ולא באלי.
אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.
זה נכון בכל שנה, בטח השנה.
לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.
אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע
לקראת פורים הבא ממש ממליצה לך מכל הלב לשלוח לעצמך מעכשיו תזכורת לחודש לפני (שימי לב שיש שני אדר, אז לא לטו בשבט) כדי להתארגן עם המשלוחים לפני כדי לא להיות בלחץ עם זה, וגם את יכולה להזמין את עצמכם מראש לדייט באותה תקופה כדי לדבר על זה...
אני חושבת שכמו שמתואמת כתבה.
אני בעיקר צריכה ללמוד להכיל את זה ולקבל את הדברים הטובים שבזה. כי יש.
אגב אני הבנתי הפוך את מה שהיא כתבה..
בכל מקרה אם את רוצה לקבל את זה - זה סבבה,את יכולה לעבוד על זה.
אבל אם את לא, אז גם אם נגיד שהשכרות היא דבר טוב - את לא חייבצ לקבל אותה... וראוי לדבר על זה ולהגיע להחלטה משותפת בנושא ולא החלטה חד צדדית.
זה היה נכון גם אם היה מדובר במשהו שקשה יותר לראות את הצד השלילי שלו, כמו למשל שהוא יחליט להתנדב בערבים במקום להיות בבית. אתם עדיין זוג, ויש לבעלך תפקידים, ואם הוא תורם זמן וכוחות בחוץ, זה גם על חשבונך ולאמירה שלך בנושא יש משקל.
אבל כן נעשה תיאום ציפיות יותר רציני לקראת שנה הבאה
ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)
עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.
אבל:
גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.
ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.
מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️
(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)
אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.
אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.
הוא לא מקבל את זה.
אשמח לקרוא.
ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?
כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️
אחפש ואשלח לך בע"ה.
הסברתי
כל שנה אנחנו עושים בנפרד.
השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.
זה ממש ממש קשה לי.
למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.
והנה נגמר היום
הוא ישן במיטה
הילדים רחוצים אכולים
אני קצת מתאפסת.
תודה לאל דיי מסודר פה.
אבל אשאיר לן חלק למחר.
בין הלחץ לשכרות.
לחץ- לחשוב מה יכול להקל להכין מראש, אני הכנתי הכל מראש ובליל פורים רק ארזתי, לי זה עזר.
אפשר להחליט לקנות מאורגן או לצמצם במשלוחים אם זה מה שמלחיץ (זה מה שגורם לי לחץ, לכן כותבת בסגנון)
ולגבי השכרות נראה לי שזה נושא ממש לשיח זוגי מלב אל לב, הייתי אפילו חושבת על שיח בסגנון אימאגו או יעוץ זוגי בנושא הזה, להקשיב באמת, להבין באמת את נקודות המבט השונות ולמצוא פתרון שיתקבל על לב שניכם
מנגואיתעם אבא
מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע
מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.
אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.
בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.
השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...
אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.
הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.
חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.
נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא
לק"י
אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.
ולא תמיד זה קורה.
כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.
אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).
והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)
נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.
בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.
כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא
כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.
כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.
אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.
ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם
שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.
בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.
יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.
רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.
אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.
נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)
יעל מהדרוםעם 'המנים' משוגעים, ובעל קורא שלוקח את הזמן...
כן. יש אצלנו גם מניין כזה (בד''כ אני מבקרת בו עם הקטנים רק להתרשם, בלי לנסות בכלל לצאת ידי חובה. גם מקשטים שם את בית הכנסת בתור ארמון, השנה גם 'תלו' את כל הארכי-מחבלים כעשרת בני המן... משקיעים).
לק"י
אני גדלתי על קריאה מהירה של סבא שלי ובלי רעש בהמן. וזה מה שאני אוהבת😅
בכללי כל שבת מגיעים איתי לקבלת שבת
לרוב משחקים עם חברים בגינה שמחוץ לבית כנסת.
לפעמים נכנסים לשבת לידי
לפעמים לא מתאפשר בגלל הקטן שבן שנתיים. לרוב האחיות הגדולות עוזרות איתו ומכינה הפתעה שינשנש וספר
זה הנורמה פה ..אני לא חריגה וברור שאם יפריע אצא מיד
ולוקחת בחשבון שאצטרך לצאת אפילו בהתחלה אם צריך מבחינתי מקסימום הרווחתי קצת אווירת חג
הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו
השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.
בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.
בעלי או הבן הגדול יקרא.
לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.
(יש לי בן 5 ומעלה)
הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.
בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.
אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים.
את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.
תחפשי קישורים.
אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!
לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.
וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....
תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית
ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.
או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה
בכל רחוב להיום בערב,
הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.
מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה.
בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).
אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.
אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.
עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט
או בבתים .
הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.
את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.
בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....
אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.
בעלי קורא לי בבית
והשנה אני מודה על זה במיוחד
הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר
ימים לא קלים וזה לא נגמר
אל תשאלו מה שכאן נשאר
בוקה ומבלוקה עליי נאמר
מתחת הרגליים הילדים מסתובבים
גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲
מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב
להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭
וההתרעה פה מצפצפת כל דקה
רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה
בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏
ובמקלט למטה מצטופפים
ושלא תדעו מה ששם קרה
כל השכונה וכל החבורה
רציתי להצטנף, לשבת בפינה
להגיד תהילים מכריכה לכריכה
אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯
"היא כבר את פסח כמעט גמרה
את כל הארונות ואת כל המגירה"
ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן
אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן
נשאר לי רק לנקות החדרים
את הארונות ואת המדפים
יש צעצועים לנקות ולשמור
ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚
על המטבח עדיף שלא לפתוח
כמה עבודה בא לי לברוח
בקיצור, אהובות קדושות יקרות
אנא שתפוני בקשיים ובצרות
שאזכור ואדע שאני לא בדד
קבוצת תמיכה נפתח הידד!
אני מתייגת כאן באהבה
כל אחת שבשרשוריי הגיבה
וכל אחת ואחת בתשובה
אנא תייגו נוספת בחדווה
ואם חלילה וחס מישהי התפספסה
אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏
יאלה עלמות נצא לדרך
אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!
שאת הפורום את כל כך מלביבה!
בימים כאלו גדולים אני מרגישה
שלקטר ולהתלונן זו קצת בושה
איך אפשר להגיד שלא טוב
כשהקב"ה מאיר את פניו ממש מקרוב?
אבל בכל זאת, בתוך כל הניסים
אנחנו להתמודד פה מנסים
וכשהכל משתנה, והשגרה כך נשברת
מופיעים אתגרים, כך או אחרת
אז אני לא רוצה להיות כפויית טובה
אבל שמחה שאת כל כך חביבה
שמזמינה אותנו לקטר כך ביחד
אבל בחיוכים וחרוזים, בלי כל פחד
אז אני לכן פה אספר
שלהיות בלי ממ"ד זה מאתגר
לרדת עם כולם במדרגות כבר בהתראות
כי באזעקה צריך לרוץ ממש במהירות
וכל הזמן צריך לתכנן צעדים
כדי שתמיד נהיה בטוחים
שאם תפתיע אותנו ההתראה
יהיה מי שיעזור לי בירידה הבאה
אני לא יכולה להישאר לבד עם הקטנים
צריך תמיד עוד זוג ידיים מוכנים
(סליחה על העילגות וטעויות התחביר
זה כדי שהחרוזים יצאו סביר)
בכל מקרה אני משתדלת לזכור
שהמלחמה הזו שפרצה בשבת זכור
היא דבר משמח, גדול ועצום
גם אם לנו לא נעים לשמוע בום
בעז"ה נמשיך לראות ניסים גדולים
ולהודות ולהלל לבורא העולמים!
אני צמה, אבל גרועה בצומות וכבר כואב לי הראש.
בא לי לאכול ולשתות...
יודעת שאין כאן ממש פואנטה, סורי.
אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.
סתם גרועה בצומות...
הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל
תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך
אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור
יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)
אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉
כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
דיברתי עם רב והתיר לי
עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.
כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן
עוד שעתיים וחצי נגמר
כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד
בכלל לא ידעתי שאסור.
אני מעולפת במיטה
אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה
או קריאה או אוכל ושתיה🤦♀️
במיטה עכשיו
והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת
הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.
גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....
אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂
אז אולי קשור.
בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת
אבל חייבת קפה עוגיה משהו
לעניין זה...
לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).
בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו
נשנשתי קצת קפה עוגיות
השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש. הייתה לי נחיתה רכה.
אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).
מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)
שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.
אז אני אוכל לפני הקריאה.
אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...
מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב
עובר בסדר.
