ללמוד תורה, לעבוד על המידות ולקיים את המצוות.

איזה עוד שליחות יש לנו חוץ מזה? 

וזה לא סותר את זה שאם אנחנו מזהים שיש בנו כח, יכולת, כישרון, מעמד חברתי שאנחנו יכולים לעשות איתו טוב יותר, פשוט לעשות את זה.

אבל מלכתחילה לא להעסיק את עצמנו במחשבה כזו, פשוט לעשות את המיטב של עצמנו. 

אבל אני חושבת שלפעמים המחשבות על "שליחות" ו "מה היעוד שלי בעולם"

באות כמסיח לדברים האמיתיים.

לפעמים אנשים מסתובבים בעולם במשך שנים ומחפשים משמעות, במקום לעשות את הבסיס שמוטל עליהם ולהבין שהוא המשמעות האמיתית.. 

אני מאוד דבקה בדרך של הבעש"ט לשאלה הזאת ולפעולות וגם הרב גינזבורג הרחיב על זה רבות.

אשמח יותר לשמוע איך אתם פועלים [אם בכלל, בכדי למצוא את השליחות], מה לדעתכם "הדרך הנכונה" וכו'..

ושוכחים את חשיבות הדברים הרגילים ואת החשיבות של כל רגע אפור.

אפשר לפרש את זה כדרש בפסוק: בכל דרכיך דעהו-במיוחד בדברים הפשוטים, והוא יישר אורחותיך- יישר את הדרך שלך שתגיע גם לשליחות האישית שלך מתוך זה

השליחות שלך קל למצוא אותה התיקון שלך יותר קשה למצוא אותו.  השליחות קל להבין מה היא  זה מצטרף למשפט נוסף של האר"י שאמר שלכל יהודי יש מצווה אחת שהיא המצווה שהוא ימסור עליה את הנפש ואיך יודעים איזו מצווה זו או שיש לו בה הרבה מניעות או שהיא מאוד יקרה בעניו כך גם בשליחות 

תיקון הוא תהליך פנימי שאדם מתקן בעצמו משהו מהותי שהוא היה צריך לתקן בעצמו שליחות היא מטרה איזו מצווה או דבר מה שהאדם עושה כדי להשפיע על העולם לא בהכרח שהתיקון והשליחות יהיו קשורים אחד לשני  שליחות היא עוסקת בדרך כלל בכלל ותיקון הוא בפרט ולכן תיקון קשה יותר כי ההתבוננות הפנימית שאנחנו עושים כלפי עצמנו צריכה להיות מאוד מעמיקה כדי להבין מה התיקון שלנו 

אבל האם בהכרח השליחות היא איזשהי מצווה ספציפית? חוץ מהמצוות שהרב אמר כאן..

אתמול שמעתי בשם מו"ר הרב גינזבורג שליט"א בשם הבעש"ט על הדרך של נקודה, קו, שטח/ געגועים, נענועים, שעשועים/הכנעה, הבדלה, המתקה;

נקודה [געגועים] {הכנעה}- היעד הפנימי, ריכוז הרצון הפנימי לשאלה "מה אני רוצה בחיים?" שזה מצב של געגועים.

קו [נענועים] {הבדלה}-התממשות, הליכה לקראת היעד.

שטח [שעשועים] {המתקה}- התיישבות, מציאת היעד והכיבוש שלו.. בדומה לא"י.

הרב דיבר הרבה על כך שעיקר השליחות היא בא"י [שגם פה יש מצווה] ובהמשך גם על כך שאהבת ישראל זה התנאי הראשון למציאת השליחות ושהשליחות בפועל לא שייכת אלינו אלא לעמ"י ביסודות של הכנעה, הבדלה, המתקה;

הכנעה- לשאול "מה חסר לי בחיים?" החסרון הוא לא בהכרח הרצון. וגם החסרון שלי הוא לא בהכרח החסרון ששייך לעמ"י ולי יש את השליחות לפעול למענו. כי השליחות היא לעמ"י. ההכרה בחסרון, בהבנה שחסר משהו לי ולעמ"י זאת ההכנעה בנפש.

המתקה- ההמתקה היא ההגעה לא"י והכיבוש שלה.

[על קצה המזלג מדברי הרב]

אך באמת פה הרב הביא 2 יסודות קריטיים לשליחות: 1.אהבת ישראל, 2. ארץ ישראל שאלו בפני עצמן מצוות גדולות וחשובות,

אז האם הכוונה שלך לזה נוספת המצווה הספציפית של השליח?

רוב מה שאמרת מופיע ברמב"ם ברמב"ן (ובאחרונים)  לעניין שליחות יש 2 מושגים של שליחות 1. במצוות- יש מצוות שיכולות להיעשות על ידי אדם אחר (כדון גירושין וקידושין צדקה מילה ועוד) 

2. בירור המהות שלי מול עם ישראל כאן מדובר על תודעה על דרך חיים

הרמב"ם כן הביא באמת על עניין "ואהבת לרעך כמוך". שזה לא עניין רגשי אלא גם פעולות מעשיות..

אך לא התוודעתי למקורות לגבי הנקודה-קו-שטח

לפני שאנחנו מחפשים את המשמעות בדרך.. קודם כל לראות במה אנחנו משמעותיים לעצמנו.

דווקא להישאר רק עם הבסיס שמוטל עלינו נראה לי כמו נוחות ולא שליחות..

שינדבו לך עצות מה עליך לעשות בחיים בלי שאף אחד שאל לדעתם.

או לפתח עור של פיל כנגד השטויות שלהם.

איפה המימ הזה של "אידיוטים, אידיוטים בכל מקום"

למצוא את הייעוד שלהם בצורה מכוונת.

הרי זה תלוי גם בכישרונות של האדם, ואת זה איך הוא יברר אם הוא לא פשוט יחיה את חייו?

השאלה שלך מזכירה לי מחשבה שהייתה לי בעבר לגבי חידושים בלימוד. איכשהו, בסביבה הישיבתית בה גדלתי, השאיפה לחדש חידושים הייתה דבר בולט. וה"מרדף" אחרי חידושים היה כמו צל שרודף, אבל זה לא היה מגיע. חיפוש ותשוקה מתסכלת.

ובאיזה שהוא שלב הבנתי שזו טעות. אי אפשר לחפש חידושים. צריך קודם ללמוד הרבה, לדעת הרבה, לפתח חשיבה טובה ועמוקה - וה"חידוש" הוא כמו ממיאה, משהו שבמקרה מגיעים אליו. החידוש יכול להיווצר רק מתוך מכלול.

גם מדענים לא מוצאים תגליות באופן מכוון. הם מרחיבים את הידע, ומעמיקים אותו, ולומדים ולומדים וחוקרים, ופתאום נופלת להם התגלית, החידוש.

הדרך הרגילה למשמעות ולייעוד היא פיתוח של כלי החיים שיש לאדם, ואז, מתוך זה, פתאום יתחברו דברים כמו פאזל בעז"ה.

ואגלה גילוי נאות, עוד לא מצאתי את הייעוד שלי.

כבר יכוון את השליח לאותה שליחות נראה לי.

אברהם אבינו לא התכוון להיות "אברהם" כנ"ל לגבי משה, דוד, וכל הקדושים שמהם אנו לומדים

סוג של תחיה את החיים שלך ובורא עולם יעשה כבר את השאר(:

ללמוד את תורתו ולשמור את מצוותיו

ולגדל ילדים שגם הם יעבדו אותו

אני מאמינה שהשליחות של האדם היא מה שהוא טוב בו, והוא יודע שהוא יכול לתרום בתחום הזה לעולם.

צריך הרבה מודעות עצמית, כנות ואומץ.

אני חושב שאפשר ללמוד מהדברים הללו:

חוץ מלקיים מצוות שמצופה מאיתנו, בבוא היום, האדם נשאל מול הבורא:

התפרנסת ביושר?

קבעת עיתים לתורה?

עסקת בפריה ורביה? (ניסית והשקעת בהקמת משפחה?)

ציפית לישועה?

פלפלת בחכמה?

הבנת דבר מתוך דבר?

איזה שאלות שואלים את האדם בבית דין של מעלה?

לא חשבתי על הכיוון הזה. מאיר מאוד.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.