מילואים ומה שבינהם.אנונימית בהו"ל

אז אנחנו כבר עמוק (חודש פלוס) בסבב הרביעי של המילואים. נשואים פחות משנתיים (אם נספור את ימי המילואים זה יצא כמעט שנה), שנה של מניעה ושנה של נסיונות.

ולפני כמה חודשים גילו אצל בעלי אסוזפרמיה לא חסימתית שזה אומר חוסר בתאי זרע

היינו אז בשבר מוחלט, אבל ביחד הצלחנו לקום ולהתקדם

ואחרי כל הבדיקות והפרוטוקולים התחלנו השבוע תהליך של ivf, ושבוע הבא יש לנו בדיקה מכריעה אם הולכים לניתוח או לא.

מרגישה ילדה שהרגע התחתנה ופתאום העולם התהפך עליה, בלי כלים


ואני מפחדת. מהכל

ומרגישה בדידות איומה

לא יכולה לשתף כרגע אף אחד במה שעובר עליי

כולם חושבים שזה רק המילואים אבל זה רק עוד משהו שיותר מכביד על הכל

בעלי האהוב רחוק ולא איתי כדי לתת לי כוחות

אין לי תמיכה מאף אחד, אולי כי אני בלי ילדים אז אנשים לא חושבים שיש קושי בזה (ולפעמים זה יותר קשה)

אני לא יודעת מה לעשות ואיך להרים את עצמי

לא רוצה כרגע שידעו. זה אישי שלנו.

אבל הבדידות. הריק. הפחד, הפחד.

כותבת פה כמוצא אחרון, לא יודעת איפה להניח את הלב הסוער.

ניסיתי לשתף חברה טובה שאני עוברת תקופה מורכבת, אבל התגובה שלה הייתה קרה וחסרת רגישות. נמצאת בטיפול רגשי אבל מרגישה שזה לא מספיק.

קוראת פה מהצד ודי חדשה

ורואה שיש פה הרבה נשים מדהימות וחכמות

אולי תוכלו לייעץ לי איך לצלוח את הדבר הזה ולהשאר בחיים.

🙏

חיבוק גדול מאוד!באר מרים

אני לא כאן הרבה אבל פתאום קפצתי..


זה נסיון ממש קשה כי בעצם הקושי שלך "שקוף" - מכיוון שאת לא רוצה לשתף אז בעצם אף אחד לא רואה קושי..


אני חושבת שפתרון אפשרי יכול להיות למצוא את "קבוצת השווים" של נשים וזוגות נוספים שמתמודדים עם אתגר דומה של קושי של פוריות.

איתן תוכלי לשתף, לפרוק וגם לקבל הבנה ותמיכה בתהליך.


אני חושבת שיש למכון פועה קבוצות כאלה.

יש ארגון שנקרא "אדוה" שמציע מפגשים של זוגות מאותגרי פוריות.

אני חושבת שגם למרכז "עדן" יש קבוצות מהסוג הזה..

אני גם חושבת של בת-חן וייל יש קבוצת ווטסאפ של נשים בטיפולי פוריות.


תבררי ותמצאי מה מכל אלה או משהו דומה מתאים לך - אל תישארי לבד!!

את חייבת מעגל תומך שיכול לעטוף ולחבק אותך!!!


אני חושבת שזה מסוג הקשיים שמי ש"מבחוץ" הרבה פעמים לא יודעת כיצד להגיב אליהם - מה לומר ומה לא, האם להתערב וכמה..

דווקא מי ששותפות איתך בתהליכים מקבילים יוכלו לתת תמיכה הרבה יותר מתאימה ומדוייקת...


ושוב חיבוק גדול!


יהי רצון שבזכות ר שמעון בר יוחאי תצליחו להיפקד בקרוב ממש ותראו ישועות גדולות!!!

אדווה למיטב ידיעתי כבר לא ארגון פעיל. יש למכוןנפש חיה.

פועה

קבוצה כזו לנשים

ברחבי הארץ

וואי, חיבוק יקרה!מכחול

אולי בכל זאת אפשר למצוא את מי לשתף?

פשוט ממש קשה להחזיק את זה לבד בבטן... אם בעלך היה איתך בבית היה קצת יותר קל, אבל עם המילואים ביחד עם הכל זה ממש לבד 😕


את חושבת שתרצי לספר למישהי בלי כל הפרטים? אפשר לספר שאתם מתחילים תהליך של ivf גם בלי לפרט למה צריך אותו אם זה עוזר

קבלי חיזוק (כתבתי קצת מבולבל כי קפצו לי תוך כדינפש חיה.

כתיבה המילים שרציתי לכתוב לך)


זה באמת לא פשוט

זה מפחיד

זה לא מציאות נעימה בכלל.


אם תרצי איכשהו שאחת המנהלות תקשר בינינו ואכתוב לך מסר , זאת אפשרות.


בינתיים


תדעי שהפחד שלך מאד מובן

הבלבול

חוסר אונים בתוך הים הגדול הזה ש"נזרקת" אליו

ובעלך בכלל במילואים, שזו גם חתיכת הרפתקאה!


באמת באמת לא קל.

וכל הכבוד על העמידה בזה!!

מצדיעה לך, לשניכם .


בעיקרון

מנסיוני -

יש בחיים קלפים, בכל תחום, לכל יהודי בעולם הזה

ותאמיני לי שלכל אחד יש קלפים אחרים...

הבחירה שלנו (והברירה שלנו)

היא איך לשחק איתם

בצורה שתמקסם את הרווחים שלנו

ותמנף את היכולות שלנו להגיע למקום גבוה יותר


אם את בקטע של אמונה אז יש את העניין של

נס להתנוסס - הנסיון הוא כמו נס-דגל

המטרה שלו הוא לנוסס- להרים אותנו גבוה למקום שלא היינו בו לולא הניסיון הזה.


אם את בקטע של להפוך את הלימון ללימונדה- שיחות, הרצאות, למצוא את החיובי שבזה  זה גם אפשר , אבל לא בכוח.


תמצאי את הדרך שעוזרת לך להירגע

ולהגיע ליישוב דעת,

כדי שתתבונני על המציאות החדשה שקצת 'נכפתה' עלייך, עליכם

ומכאן תצליחי לבחון איך יהיה לך , לכם הכי טוב להתקדם.


כי התקדמות תהיה. ואולי גם נסיגה , חשוב לדעת שהירידה היא תכלית העליה! כשיש ירידה - היא  חלק מהמסלול , אחריה יש עליה

ורק אחרי מאמץ נגיע לפסגה ונראה את הנוף או השקיעה היפה.... ונרגיש הנאה ואפילו סיפוק מהעמל ש-הנה יש לו תוצאות.  תוצאות לא חייבות להתבטא רק בצורה פיזית (אם יש או אין תגובה/ אם יש או אין מדד/ אם יש או חלילה אין ילדים כרגע)


בחיים, תוך כדי מסלול (ובפרט המסלול הפריוני)

אפשר למצוא את היופי גם בדברים קטנים  שקורים לך בדרך (השגחה פרטית, תוצאות חיוביות, אוכל טעים , חוויה זוגית מגבשת, להפוך את האתגר לדבר שמקרב ביניכם מבחינה זוגית ומעשיר את העולם הפנימי של כל אחד מכם )


חשוב שתנסי למצוא לך את הדרכים להירגע, להתחזק מבחינה נפשית (אם את מתחברת לשיעורי תורה בנושאים של אמונה או כל נושא שקרוב לליבך)

לצאת לבריכה/ הליכה/ עיסוי/ שיחה עם מישהי שמבינה ויכולה לתת לך זווית ראיה טובה

על התקופה שאת , אתם עוברים.


בכלל, התקופה הזאת מורכבת מאד, וכדאי להתכונן כדי לא להילחץ מידיי , וכדי לא לפחד מידיי  .

תזכרי שאת, אתם בידיים של הקב"ה!

"אי אפשר לאיש בלא אישה

אי אפשר לאישה בלא איש

אי אפשר לשניהם בלא שכינה"


כשאישה רגועה ושמחה ,

זה משפיע על האווירה בבית! אפילו שזה רק זוג.

הכח של האישה הוא גדול

הזכות שלך היא אדירה!

היכולת של זוג לזכות לשכינה בבית זאת מתנה!

וכן משמעותי למצוא זמנים של 'אי' זוגי של שניכם-

שבו יש פשוט כיף, קשר נעים, אהבה טהורה

שלא תלויה בשום מדד רפואי

ובשום דבר חיצוני  .

זה מאד מחזק ונותן כח לבאות בבחינת חמצן לפני ש'צוללים לים' בחזרה.

את בטח יודעת לפי המקרה שלך מתי אפשרי להרוויח זמן כזה (גם שיחת טלפון טובה נחשבת )


מדעית, רפואית, טבעית -

לגבי העניין שכתבת על האבחנה של האיש שלך

דבראשון, זה רק אבחנה.  לא יודעת אם זה מוחלט

אבל את יכולה למנן לעצמך כמה את נלחצת או מפחדת.

בדרך כלל אנשים לחוצים או פוחדים ממשהו לא מוכר , שלא ידוע להם איך להתמודד איתו, הוא נראה מאיים....

אני חושב  שהפתרון הוא ללמוד, לחקור קצת את הנושא , לקרא או לדבר עם מישהו (האחות/ הרופא אולי) שייתן הסבר פשוט בשפת העם מה זה אומר תכלס.


ודבר'ני, יש דרכים גם - איך את/ם מתמודדים

או מה אפשר לעזור לעצמכ/ם

מבחינה תזונתית/ התעמלות/ דפוסי שינה

שיכולים לשפר תוצאות בדיקות / מדדים

ככה שתמיד יש מקום לתקווה.


ותזכרי שעם ישראל הוא מעל לטבע!

וניתנה רשות לרופא לרפא - אבל לא לייאש !


את יכולה למצוא מאמרים בנושא הנ"ל וללמוד עליו, או לחפש מה אומרת הרפואה הטבעית

(נראה לי שאפשר לשלב את שתי הרפואות - הרגילה והטבעית ככה לא מפסידים כלום)

יש דרכים לעזור לשפר מדדים בשביל תוצאות טובות בעזרת ה  


וגם תזונה עוזרת מאד (יש כמה דברים, אם תרצי אפרט ממה שאני יודעת, אם לא-דלגי)


היו מקרים של לידות טבעיות!

היו מקרים של הריונות כדרך הטבע!


בבקשה בבקשה

יקרה

אל יאוש!


אנחנו ביום הגדול של רבי שמעון

יהי רצון שזכותו תעמוד לך, לכם

ו תבשרי אותנו בשורות טובות!

חיבוק ענק!! בהצלחה!!! נשמע קשה כל כך!!!שיפור

אני לא מכירה מקרוב את הקושי הספציפי. אבל מכירה את התחושה של הקושי השקוף, שבפנים יש סערה, והכל קשה וכואב ומעורבב ומפחיד ולא ברור. ובחוץ אף אחד לא יודע. וכולם מתייחסים אלייך כאילו הכל בסדר. ובמקרה הטוב אפשר להפיל קושי על המילואים. כשבפועל יש כל כך הרבה יותר בפנים.

וזה כל כך קשה🥺

כל הכבוד לך שאת הולכת לטיפול רגשי!


נתנו עצות טובות לפניי, למצוא קבוצת תמיכה,

ואולי בכל זאת אפשר לשתף חברה, או בת משפחה בivf.


וחוץ מזה תהיי בחמלה כלפי עצמך, תפנקי את עצמך, תעשי כמה שיותר דברים שמשמחים אותך.❤️


ובעזרת ה' שתזכו לילדים במהרה! כמה שיותר בקלות ובשמחה! ובינתיים שתצליחו מתוך האתגר לצמוח ולהיות יותר קרובים ואוהבים!


וואו 🫂.קמה ש.

בס״ד


חיבוק גדול גדול גדול.

ממש ״מבינה״ את הכאב הכפול והמכופל

ואת הבדידות שאת מתארת.


תחילת נישואין זה מורכב לרוב הזוגות.

מילואים אל תוך השנים הראשונות של הקמת הבית, זה בטח ממש לא קל!

ואם הוא בלחימה ממש אז קל וחומר……

גילוי קשיי פוריות זה כואב ומפחיד!

IVF זה סיפור גדול שמושקעים בהם המון משאבים פנימיים ופיזייים!

אז השילוב של הכל זה משהו קשה מאד!!!


הרצון לפרטיות בתחום כזה הכי מובן שיש.

זה באמת אישי שלכם. סוג של הכי אישי שיש.


וכשעוד ניסית לעשות צעד ולפתוח לחברה וקיבלת תגובה כזאת, מובן עוד יותר למה את לא רוצה ״להיכוות״ שוב 💔. (קרה לי משהו כזה, וזה באמת מפנצ׳ר ומיואש ברמות….).


הייתי בתקופה של קושי שקוף עצום פעמיים בחיים , כל פעם משהו אחר. באחת הפעמים כבר הייתי פה והשיתוף האנונימי בפורום, והתגובות, העניקו לי הקלה ענקית, אחרי חודשים רבים-רבים שסחבתי את הכל לבדי. ההקלה שהרגשתי דחפה אותי לשנות קצת את עמדתי וכן לשתף מעט כמה אנשים בסביבתי, וזאת הייתה החלטה שהתגלתה כהכי מבורכת שיש. הפעם ה׳ סייע לי ואלו היו אנשים נכונים לי לאותו הרגע, והכל באמת תמכו בי וזה עזר לי לסחוב את החבילה הכבדה הזאת.


תודה ענקית על המילואים שלכם!!!!!!

תודה שאתם שומרים על כולנו!!!!


שה׳ ישלח לכם את כל הישועות שאתם צריכים

ושתזכו בקרוב לחבוק תינוק מתוק שיהפוך את כל המסע הכואב הזה להכי שווה שיש.


חיבוק גדול גדול 🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼

חיבוק♡יהלומון

היי יקרה, שולחת לך חיבוקים וכוחות מרחוק.

אולי יש במקום שאת גרה קבוצות תמיכה לנשות מילואים? או לטיפולי פוריות?

אם את חושבת שיעזור לך הייתי מחפשת גם וגם, יש קבוצות פייסבוק, ווצאפ, לפעמים זה עוזר פחות להרגיש לבד. אולי אפילו המטפלת של הטיפול הרגשי מכירה קבוצות אם היא גרה באזורך.

מה לגבי משפחה או חברה אחרת, גם אם גרים רחוק אפשר לתמוך ואת יכולה לשתף רק את מה שנוח לך ולבקש תמיכה גם אם יש דברים אחרים שאת לא משתפת. הסיבה לתמיכה ממש לא משנה, הבדידות קיימת עם או בלי ילדים♡

תנסי לפנק את עצמך מידי פעם באוכל טעים, לעשות דברים שאת אוהבת, לקבוע משהו קבוע אחצה כדי שיהיה לך בלו"ז, תחביבים או כל דבר אחר שמשמח אותך.

בעזרת ה' בשורות טובות ושבעלך יחזור אליך במהרה ותתמלאי שוב בכוחות.

וואו, חיבוק... כמה עומס רגשימתואמת

ובלי מישהו שיעזור לשאת אותו...❤️❤️❤️

קודם כול, מציעה לך כן לשתף מישהו בעולם האמיתי (אמא/אחות/חברה טובה) במה שעובר עלייך (כמובן אחרי אישור מבעלך), כי שה באמת קשה לעבור את זה לבד...

שנית, פרסמו אצלנו קבוצת ווטסאפ שתהיה בסיס לקבוצת תמיכה פרונטלית לנשות מגויסים בלי ילדים. הקבוצה מתאימה לירושלמיות והסביבה (בגלל המפגשים הפרונטליים). אם זה יכול לעזור לך, את מוזמנת לפנות באישי ואתן לך את הקישור❤️

הרבה כוחות ובשורות טובות!!

היי אהובה, קודם כל חיבוקעדינה אבל בשטח
אח''כ שולחת לך כוחות.. ועכשיו רוצה להגיד לך שתאמיני! זה קשה וקשוח ולא פשוט, וכאפה לפנים, אבל זה המסלול שלכם , ויהיה בסדר!! יש כל כך הרבה סיפורים על כל מיני מקרים של טיפולים שהצליחו! אני לא מכירה את המקרה שציינת, אבל גם אני עברתי טיפולים, אמנם לא לילד הראשון, כך שזה לא אותו דבר, אבל עברתי תהליך כזה, שהוא קשה בגוף ובנפש, אבל הוא אפשרי! שימי את היעד מולך, אל תחשבי יותר מידי חוץ מלחשוב שיהיה טוב, תעשי דברים שעושים לך טוב, ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר! מי יודע אולי כבר בטיפול הראשון! הלוואי! ❤️
חיבוק יקרה!אין כמו טאטע!

מובן לגמרי התחושות שתיארת.

כמה עברתם ואתם עוד סהכ ממש זוג צעיר. במיוחד שחצי מהזמן לא הייתם יחד.

ממליצה קודם לשתף בסביבה הקרובה מישהי אחת שאת סומכת עליה כדי להקל קצת ולצאת איתה בזמנים שקשה.

וגם אולי יועצת מפועה שתלווה בתהליך בעיקר נפשית אבל גם להבין מה האופציות שלפניכם.

בעה יהיה טוב ואתם תביאו עוד חיים! הכל אפשרי.ויש הרבה פתרונות היום ברפואה.

מאחלת לך מלא כוחות ותודה לכם על המסירות שלכם.מעריכה בלי סוף

חיבוק עצוםשלומית2

אני אחרי מאות ימי מילואים ורטצה לומר לך שמילואים לפני שנולדים הילדים זה יותר קשוח.  

זה לבד  

וזה בודד


תדעי שה' אוסף את כל הזכויות שלכם מהמילואים.

ובעז'"ה תזכן לשפע עצום בקרוב

אין לי הרבה מה לומר חוץ מחיבוק גדול וחזק..שמה לב
המליצו לך על שיתוף בעולם האמיתי, אם את רוצה יש למכון פועה קבוצות לנשים המתמודדות עם אתגרי פוריות. זה נקרא האושר שבדרך, תחפשי בגוגל, יש להן קבוצות באפרת, פתח תקוה , באר שבע ועלי, וממה שאני מכירה זה תומך מאוד מאוד! אם את רוצה מוזמנת לפנות באישי ואתן לך מס' של אשת קשר..
תודה ענקית לכל אחת שעצרה התייחסה והגיבהאנונימית בהו"ל

קראתי כל מילה וזה נתן לי המון כוחות! תודה! אתן מתוקות❤️

אני באמצע תואר ראשון ארוךך מאוד ואינטנסיבי מאוד + עבודה תובענית ובלי סמארטפון ברוך השם כך שלקח לי זמן להגיב..


התחלתי אתמול טיפול הורמונלי של זריקות וזה היה יחסית סביר ב"ה, אבל להזריק לבד ולעבור הכל לבד שם אותי כל הזמן על הקצה וזה קשה בטירוף

לא דמיינתי שזה יהיה ככה

וגם חג שבת לבד

וגם לא חשבתי שיש כל כך הרבה טפסולוגיה!! איפפפ

אבל לפחות התחלנו משהו שזה גם נחמה

ובאלי שמישהו יראה את זה ויגיד לי כל הכבוד🙈 כי זו מציאות הזויה מידי בשביל  זוג ילדים בני עוד לא 24..


בקיצור.. פרקתי🙁

לחלוטין כל הכבוד!!!! איזו מלכה!!!! 🧡👑קמה ש.

בס"ד


את פשוט לביאה שאת עושה את כל הדברים האלה,

למרות שכואב,

למרות שמתיש,

למרות שהוא נמצא יחד איתך כרגע.


בע"ה שתראו בקרוב פירות מדהימים מכל המאמצים האדירים שלך!!🫶🏼

לגמרי כל הכבוד!מכחול
בעז"ה שעוד תזכו להרבה נחת מהמאמצים האלה ♥️
אלופהמקקה

ממש לא פשוט גם ביחד ועוד לבד!!!

את ממש גיבורת על

חיבוק ענקממשיכה לחלום
את מדהימה וכל הכבוד ענקק!
כל הכבוד! את אלופה ממש!קופצת רגעאחרונה

שולחת חיבוקים ומקווה שהפרות המתוקים יגיעו בקרוב ממש וכמה שיותר בקלות 🙏


בנוסף, אם מתאים לך יש קבוצת ווטסאפ שנקראת 'האושר שבדרך של נשים בטיפולי פוריות.

בעיקרון אלה גם קבוצות שמארגנות מפגשים לפי מקומות בארץ לנשים בטיפולי פוריות.

אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בשביל להתייעץ ולפרוק, ואולי אפילו למצוא חברות לדרך קרובות אלייך (לפעמים זה גם עוזר בפן הטכני אם נתקעת בלי הורמון/תרופה  שאת צריכה דחוף)

מה אתן נוהגות בראש חודש?אוהבת את השבת

אשמח לפירוט כמה שיותר...

ללבוש חולצה לבנההשם שלי

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

אה ועוד משהוהשם שלי

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

חח מרפי, ץודה!אוהבת את השבת

הזכרת לי שאצלינו לא נהגו לעשות מלאכה בר"חיעל מהדרום

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

מקסים, תודה!אוהבת את השבת

חולצה לבנהואני שר

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

תודה רבה!אוהבת את השבת

מכינה כל ליל ראש חודשעל הנס

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

יואו רעיוןןןןאוהבת את השבת

קונים לילדים ולנואישהואימא

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

הילדים לבושים לבן... אני משתדלת מטפחת חגיגית וגםאנונימיות

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

חולצה לבנה לילדיםכחל

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לפעמים להכין או לקנות אוכל טעיםיעל מהדרום

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

הלל, מוסף, יעלה ויבואשמש בשמיים

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

הייתי מעדיפה להשוות לחול המועד 😅😉לפניו ברננה!

אבל יש דברים שלא עושים בחול המועד ובראש חודש כןשמש בשמיים

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

👍😄לפניו ברננה!אחרונה

אצלנו חולצות לבנות ואוכלים קורנפלקס וכריות בחלב.מתואמת

חולצה לבנה וארוחה קצת יותר מיוחדתשושנושי

בעיקרון נוהגיםרקאני

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לובשת חולצה לבנה,לפניו ברננה!

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

חולצה לבנה לילדיםקנמון

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

על הסיבוב שערים גם אנחנו כל הישועות

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

אצלנו הולכים לבחור ממתק במכולתשקדי מרק

והם יכולים מה שרוצים..

תודה רבה רבה לכל העונות!!!אוהבת את השבת

שמחה לעדכן שילדתי אתמול😍😍😍חמדמדה

מזל טוב!! הרבה נחת והתאוששות מהירהאן אליוט

ייששש מזל טוב!!!צלולה

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

וואי מזל טוב!! חשבתי עלייך הרבה!!!!טליה א.

יאא מזל טובבאונמר

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

מזל טובבבבב!! איזה יופידיאן ד.

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!❤️❤️❤️פצלושון

מזל טוב!! איזה יופי!!!אוהבת את השבת

יאייי בשעה טובה!!!🩷לפניו ברננה!

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

מזל טוב!!מכחול

יאאאא מזל טוב!!ואני שר

איזה יופי בשעה טובה 🌹shiran30005

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

בשעה טובה!! הרבה מזל טוב!יעל מהדרום

יאאאא מזל טוב בשעה טובשושנושי

התאוששות קלה ומלא נחת

מזל-טוב!!!ואז את תראי

מזלללל טובבב! אז הם כן יוצאים בסוף 😅כורסא ירוקה.

תגדלו אותו בנחת

מזל טוב! ❤️שמש בשמיים

מזל טובבבבברקאני

בשעה טובה! הרבה נחת ושמחהנפש חיה.

מזל טוב אהובה!!!! גידול קל בבריאות ובשמחה, רק נחתאמהלה

מזל טוב!!!!!רוני_רון

מרגש ממש!! הרבה נחת!

מזל טוב, והחלמה מהירה!שמ"פ

תודה לכולן❤️❤️❤️חמדמדה

מזל טוב!נעומית

מזל טוב בשעה טובה! מחכות לסיפור לידה😉Doughnut

מזל טוב! החלמה מהירה והרבה נחת!קנקן שבור

מזל טוב!!!ראשוניתאחרונה

התאוששות מהירה וקלה!

בולמוסים של בעלי *טריגר הפרעות אכילה*אנונימית בהו"ל

צעיר, בעודף משקל מגיל ההתבגרות, חוץ מזה- סה"כ בריא

אני חושבת שגם בגיל ההתבגרות הוא השמין ככה בגלל הפרעת אכילה (בודאות היתה אז)

גם כשהיה בטיפול פסיכולוגי ודיאטנית, אכל דברים בריאים ועשה די הרבה ספורט בשבוע- היה שמן. חלק מזה הוא שגם אז היה אוכל כמויות מאוד מאוד גדולות.

לאחרונה הספורט דעך מסיבות שונות, וגם לא מקפיד על אוכל בריא.

זה מבאס אותו עניין המשקל. אני מצידי לא מפריע לי המשקל מבחינת נראות וכאלה, והוא יודע את זה.

והוא פשוט אוכל בלי הכרה, כמויות מטורפות.

אתן 2 דוגמאות:

  1. עצרנו בשווארמה לא מזמן. (אנחנו לא עושים את זה לרוב, אבל זה לא משהו זר לנו.) הוא רצה להזמין 2 מנות לאפה פלוס צ'יפס פלוס שתיה. לעצמו, אני לקחתי בנפרד משהו לעצמי. ונכון, הוא גבר גדול, אבל זה באמת לא סביר. שווארמה זה מראש מקום שהם מעמיסים. לא הסכמתי. אמרתי תזמין מנה נשב נאכל, מקסימום נביא עוד.

  2. הלכתי לסופר אז בדקתי לפני זה מה יש מה אין במקרר. היתה חבילת גבינה צהובה של 400 גרם כמעט מלאה (זה כמו 2 חבילות קטנות). בכל מקרה קניתי בסופר כי היה מבצע אבל לא משנה. בוקר אחרי אני פותחת את המקרר והחבילה הכמעט מלאה נעלמה.

בין המקרה הראשון לשני דיברתי איתו בקטנה על זה שאני אוהבת אותו ובאמת המשקל לא פקטור בשבילי (חוץ מבריאות שברור שעדיף אבל זה לא בינינו). ושלאחרונה אני שמה לב שאוכל בלי הכרה ואמרתי על השווארמה וזה, והוא הסכים, וגם התחיל לחפש טיפול מוזל. זו היתה שיחה נינוחה וקצרה, לא עשיתי מזה הר.

והמקרה השני קרה אחרי.

ואני בעיקר לא יודעת מה לעשות. אני לא אמא שלו, ואני לא רוצה ולא מוכנה להיות שוטרת שלו עם אוכל.

אבל הוא במקום כל כך לא בריא

ואני לא רוצה לדרדר, ואני לא יודעת איך להתנהל מכאן הלאה.

אוף. פרקתי. אשמח גם לעצות.

מקפיצה לעצמיאנונימית בהו"ל

מכירה יותר בקטנהדיליה

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

אם זה הפרעת אכילה יש טיפול מהקופהילד בכור

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אני חושבת שהפרעת אכילהאיזמרגד1

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

לא נבהלת מהתיאור112233445566

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מסכימהוהרי החדשה

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

לא מכירהנועה לה

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

נשמע קשוחנעמי28

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

זה מדובר בינינו והוא יודע שזו הפרעה כי מגיל צעיראנונימית בהו"ל

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

האמת נשמע שהוא אוכל הרבה אבל לא התרשמתיהריון ולידה

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול ייעודי, יש מרפאותמצפה88

של קופות חולים או בבתי חולים

האמת אני לא מבינה בזהרקאני

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

האמת אני מופתעת מהתגובות שזה לא הרבהבוקר אור

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

אצלי 2 פיתות גם הילדים הקטנטנים לפעמים אוכלים יותר112233445566

פיתות שווארמה?בוקר אור

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

לא שווארמה, עניתי על זה שכתבת שזה לא כמו שתי פיתות112233445566

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא יודעת אם הפרעת אכילהבוקר אור

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

כנראה שיש סקלה רחבה יותר חחח112233445566

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

פיתה שווארמה זה דבר מפוצץץץץאנונימית בהו"ל

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אם הוא מאובחן עם הפרעת אכילהילד בכור

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

הוא רוצה באופן עקרוני, אבל יודע שזה דורשאנונימית בהו"ל

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

הפרעת אכילה כן או לאאנונימית בהו"ל

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

עונה לך בפנים❤️אנונימית בהו"ל

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

אם את לא רוצה להיות שוטרת/ אמאהמקורית

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

זה מה שאמרתי. רק בשווארמה הערתי בזמן אמתאנונימית בהו"ל

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

תודה לכן על התשובות והתמיכה❤️אנונימית בהו"ל

לא נשמע לי כזה קיצוניקפצתי לבקר

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמעתי פודקאסט מעניין קצר עם דיאטניתהמקוריתאחרונה

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

מה הייתן עושות - גני ילדיםשירה_11

מעון מושקע 10 ילדים ו2 מטפלות, חוגים וכו (מפוקח משרד החינוך, אבל את מי זה מעניין. ראינו את הפיקוח….)

או מטפלת שהיא דודה, אבל על תקן בייביסיטר.

גיל שנה ו4

דודה באמת או כביטוי?כורסא ירוקה.

אם דודה באמת את מכירה אותה ממש? רואה אותה בסיטואציות ממש מעצבנות? רואה איך היא מגיבה? כמה סבלנות יש לה? אם את רואה את כל זה רוב הזמן וסומכת עליה אז הייתי משאירה איתה.

בת דודה שלי קרובהשירה_11

סומכת עליה לגמרי

אבל שוב- בייביסיטר כזה

אז לגמרי איתהאוהבת את השבת

הבת דודהדיאט ספרייט

לאור המצב היום, הייתי שמה אצל בת דודה שאני יודעת שלא תתעלל

מנשים זרות שאינני יודעת מה טיבן

ברור שאיתהכורסא ירוקה.

בייביסיטר זה מעולה. היא תשחק איתו, תצא מדי פעם לגינה, תלך איתו לסידורים. תהיה פנויה אליו, תיתן לו מענה בלי לחכות בתור של עוד 4 ילדים.

אני הייתי חותמת על זה בלי להסס

מי שיותר סומכת עליהצלולה

לי בגיל הזה פחות חשובים חוגים ומפגשים וכאלה. ואפילו קצת מרגישה שבמעון לפעמים מגזימים עם הדרישה מהילדים. בעיני תינוקות בגיל הזה יכולים להתפתח מצוין גם בבית עם תיווך מתאים... מה שהכי חשוב לי זה יד חמה אוהבת.

אצל הדודה יש עוד ילדים או שהוא יהיה לבד?שמש בשמיים

בעיני בגיל שנה וחצי ילד לא צריך חוגים, אם יהיו שם עוד ילדים והוא יקבל יחס אוהב זה ממש מספיק בעיני.

גם שתי מטפלות על 10 ילדים נשמע ממש אחלה, שתי האופציות נשמעות טובות

זה בדיוק מה שאני חושבתשירה_11

ש2 האופציות נשמעות טובות

2 מטפלות על 10 (אני מניחה שאם יגיעו עוד ילדים ה יהיה 12)

והגן חדש גדול ומרווח.

והשעות נוחות 7:30-16:00

אצל הבת דודה זה 8:00-15:30 שזה מאתגר אבל אפשרי כי בעלי זמין גם כשהוא עובד

בגיל הזה הכי חשובאיזמרגד1

יחס אוהב ומטפלת שהאמא סומכת עליה. אז לגמרי הייתי הולכת על הדודה

אצל הבת דודה הגילאיםשירה_11

זה תינוק קטן ממנו בחודשיים

ועוד תינוקת הרבה יותר קטנה לא יודעת בת כמה

יש לה ניסיון בטיפול בכמה תינוקות בגילאים שונים?שיפור

פער משמעותי בהוצאה הכלכלית בין השניים?קל"ת

מניחה שבכל מקרה כנראה המעון יותר יקר בגלל החוגים..

הייתי הולכת על בת הדודה, שקט נפשי מובטח

אותו מחירשירה_11

מעוןאמאשוניאחרונה

הפרשות בעיניים לתינוקשמש בשמיים

הילדים שלי חולים כל שני וחמישי ועשיתי כבר דוקטורט בשילשולים וכל מיני וירוסים וחיידקים, אבל דלקת עיניים אף פעם לא היה לנו 😯

בקיצור, מאז אתמול בצהריים לקטן החמוד (בן שנה) יש בעיניים הפרשות סמיכות, כמו נזלת צהובה כזה. כמות לא ענקית אבל בהחלט נוכח.

צריך לראות רופא? מותר לשלוח למשפחתון? המטפלת לא אמרה לנו כלום (והילד הזה בערך כל שבוע מתחילת שנה מגיע יומיים כן יומיים לא בגלל איזה וירוס)

כטיפול ראשוני תנקי לו את העיניים עם צמר גפן/גזהאמהלה

טבול בתה קמומיל חמים. זה ממש מרפא דלקות. תעשי ככה כמה פעמים ביום.

יש גם לקנות מגבוני ניקוי לעין אבל זה קצת יקר.

בעקרון הפרשות כאלו כן מראות על דלקת, ודלקת עיניים היא לרוב מדבקת.

הוא מצונן? מלא נוזלים? זה הרבה פעמים הולך ביחד.

עד שנקנה תה קמומיל, חלב אם גם עוזר?שמש בשמיים

והוא לא ממש מצונן, מחלת חום אחרונה נגמרה ברביעי האחרון, אז היה צינון ושיעול.

זה לא יפתיע אותי אם הוא נדבק, כל שבוע הוא חולה, יותר ימים הוא נשאר בבית מימים שהלך למשפחתון השנה...

חלב אם טוענים שעוזר. אצלנו לא עבדאמהלה

בעקרון כל תה יכול לעזור- אפילו מים חמים. תה קמומילאמהלה

ממש מרפא

אצלי חלב אם עבד תמיד...בארץ אהבתי

כל פעם כשהתחילו הפרשות מהעיניים ניקיתי את העיניים עם טישו שסחטתי עליו קצת חלב אם, וזה עבר די מהר בלי צורך בטיפול מעבר.

לנו רופאת ילדים המליצה לשים חלב אםהשם שלי

רופאי עינים לא ממליציםעבריה*

בגלל שיש בחלב סוכר

מנצלשתלומדת כעת

אם כן מנוזל אז זה לא דלקת עיניים?

באתר של אחת מקופות החולים כתוביעל מהדרום

לק"י

שלפעמים חלק מדלקות העיניים כוללות צינון.

כי לא מזמן גם לבן שלי היו הפרשות ועין אדומה. עבר לבד (מאז הוא קם בבוקר עם הפרשות, אבל הן לא חוזרות אחרי שמנקים. והעיניים לא אדומות. ולרוב גם ההפרשות לא דביקות, שאני לא בטוחה שזה קשוד).

לי בדיוק רופא אמר שזה כנראה ויראליואני שר

אם הילדה מצוננת והעיניים לא אדומות...

התלבטתי כמה להאמין לו 😅

לנו הרופא הסביר שהדלקת מגיעה מהנזלתמתואמת

הנזלת היא חיידקית, וכשהתינוק נוגע בה ואז בעיניים - מתפתחת דלקת בעיניים. (הוא אמר שלכן חשוב לקנח היטב. לא שזה קל אצל תינוקות, שבדרך כלל מרגישים שכל קינוח הוא מינימום ברית מילה🙄)

לאו דווקאטארקו

אבל אם הוא מצונן

וזה רק כשהוא קם מהשינה

זה כנראה חלק מהצינון..

לפי התיאור שלך זה בהחלט נשמע כדלקת...מתואמת

לכי לרופא ובינתיים אסור לשלוח למסגרת.

מבאס

גם אם העין לא אדומה?שמש בשמיים

אם העין לא אדומה אז באמת יכול להיות שזו לא דלקתמתואמת

אלא משהו כמו צינורית דמעות חסומה.

אבל רק רופא יוכל לומר לך.

ולשאלתך בהודעה מעל - כן, חלב אם בהחלט יכול להועיל לדלקת עיניים. (יש שיגידו שזה לא טוב כי יש בזה סוכרים, שמעודדים חיידקים)

אבל האמת שבאופן אישי אצלנו רק טיפות אנטיביוטיות או משחה עזרו סופית (אולי הייתה פעם אחת שתה קמומיל עזר, אבל צריך בשביל זה כמה ימים, אז זה רק אם הילד לא במסגרת)

צינורית דמעות חסומה יותר מתאים עד גיל שנה...אמהלה

כן, נכון. אבל אולי יש מקרים שזה מתגלה אחר כך?מתואמת

לא מבינה בזה כל כך... (הרופא אבחן את זה לבת שלי בגיל כמה שבועות. בפועל מאז לא היה לה כלום, כן הייתה לה פעם או פעמיים דלקת...)

אבל אם הוא בוכה עם דמעות זה עדיין יכול להיות?שמש בשמיים

הוא בן 11 חודשים, עוד לא בדיוק שנה...

לא יודעת...מתואמת

הבת שלי בהחלט בוכה בדמעות, אבל כאמור לא היו לה עוד מופעים של צינורית דמעות חסומה (אף שלא ממש הקפדנו על התרגילים שהרופא נתן לנו).

זו באמת שאלה לרופא...

בצינורות דמעות חסומה יש הרבה פעמים124816

יותר דמעות מהרגיל.

החסימה בדר"כ היא בניקוז של הדמעות אז רואים יותר בכי עם דמעות או גם דמעות בלי בכי...

לא נראה לישיפור

זה יותר מתאים בגיל כמה שבועותשיפוראחרונה

זה רק כשהוא מתעורר בבוקר או לאורך כל היום?טארקו

הוא מצונן גם בלי קשר?

זה לאורך כל היום והוא לא כזה מצונןשמש בשמיים

אז כן צריך רופאטארקו

אם זו דלקת זה מאוד מדבק

לבן שלי היה ככהרקאני

בלי אדום

והרופאה הביאה טיפות אנטיביוטיות

אבל הוא היה גם עם חום

לא שולחים, ממש מדבק. מטפלת בטוח תקרא לך חזרה לקחת*סמיילית*

בעיקרון אם זה לא דלקת אז מגבוני עיניים לתינוק ממש עוזרים (תקני בבית מרקחת זה קצת יותר זול) אבל אם זו כבר דלקת (ממש הפרשות ולא רק פצפוצים, עיניים אדומות) אז צריך רופא שיתן בדכ סינטומיצין

זה הקטע, שהוא חזר ככה מהמטפלת אתמולשמש בשמיים

כולו מלא צהוב בעיניים והיא לא אמרה על זה כלום, היום שלחנו (לא ידעתי שאסור) ושוב היא לא אמרה כלום, רק שהיה מצויין והכל טוב.

איזה קטע שלא היה לכםבוקר אור

עשיתי דוקטורט בדלקות עיניים

אסור לשלוח 😬צריך ללכת לרופא

כן,ממש קטע כי בעיקרון הילדים שלי מגנט למחלות ילדיםשמש בשמיים

אחרי הסיפור באריאל- איך אפשר לשלוח למעון בלב שקט,מעיין34

הקטן במשפחתון. הכנסתי אחרי המלצות

אבל הסרטים לא פוסקים

למה הוא קם מוקדם, ולמה היא לא מצלמת ושולחת תמונות

כל דבר נראה לי חשוד

ומדובר באישה חבדניקית שהמליצו לי שהיא שמה תמיד מוזיקה נעימה והיו כמה ששמו את 2 הילדים שלנם אצלה כי היו מרוצים

ועדיין אני לא רגועה

יש דרך לדעת? בן שנתיים

אין לי שום דבר חכם לומר- מקפיצה לך.אםאני

רק להגיד שכשאני שומעת סיפורים כאלו אני מבטיחה לעצמי באלף הבטחות שהילדים שלי יהיו איתי בבית צמוד כל החיים.

כמובן לא רלבנטי, ומה אעשה בשעת אמת לא יודעת🤷‍♀️

ואו בול כמוני זה מפחיד ממשמולהבולה

אי אפשר. חרדותאורוש3

בלב ממש שקט אי אפשריעל...

אבל בעיניי-

א. אנשים יראי ה' סיכויים גבוהים יותר לאמינות

ב. ככל שיש יותר אנשים בשטח, סיכוי גבוה שיהיה בסדר

ג. לזכור שרוב האנשים טובים, רוב המטפלות אוהבות ילדים

ד. להתפלל לטוב

לגבי א סליחה שאני אומרת זו אמירה מאד מסוכנתכורסא ירוקה.

כמו שבכל חברה יש אנסים פדופילים וגנבים יש גם גננות מתעללות דתיות וחרדיות זה ממש לא חסר. המפלצת שפגעה לי בילד היתה חרדית..

לסמוך על האמירה הזאת פשוט מסוכן.

מסכימה מאד עם מה שכתבת אחרי.. כמה שיותר יש אנשים, כמה שלמטפלת יש סבלנות שתשהי שם ותשבי שם ולא מחכה שרק תעופי, כמה שיותר אנשים יוצאים ונכנסים - אם זה הורים או חוגים או משהו כזה, זה מבורך.

שימי לב מה כתבתייעל...

קודם כל - באמת אי אפשר בלב שקט. חד משמעית בכל חברה זה יכול לקרות ואף פעפ אי אפשר לסמוך לגמרי.

ויחד עם זה- כן, במקום שיש יראת ה' יש יותר עבודת מידות ופחות פגיעות. ממש כמו דברי אברהם אבינו...

הנקודה היאכורסא ירוקה.

שאפשר להציג מצג של יראת שמיים. וכמו שאי אפשר לדעת שמישהי מתעללת בילד גם לא תדעי שיראת השמיים שלה היא הצגה

בהחלט. גם רבנים כאלו לא חסר לצערינו...יעל...

יאוו איזה פחד.. מה זה פגעה? ואיך גילית?מעיין34

מעדיפה לא לפרט כאן בגלל אאוטינגכורסא ירוקה.

יכולה בפרטי.

תודה רבהמעיין34

ופחות הבנתי את ב

זה משפחתון בבית שלה. אין איתה סייעות.

יש אצלה גג 8 ילדים מגיל חצי שנה עד 3

ואוליי יש לה את העזרה של הבת שלה לפעמים.

ותמיד שהיא שולחת לי הקלטה באמצע היום אז יש שקט דממה. או שהיא אלופה עם ילדים או לא יודעת מה

ויש אפילו הקלטות ב9 בבוקר שבטוח אף אחד לא ישן

שאר הסעיפים באמת עוזרים. תודה!

שבעיניי עדיף מעון עם כמה מטפלות בשטח מאשר מטפלתיעל...

למקרה שלך אני לא עוזרת...

אהה נכון. מסכימה עם ב.מעיין34

ככה הסיכוי גדל שמישהי תחליט פתאום לספר

מנסיוניחולמת להצליח

משפחתון של 8 ילדים עם מטפלת אחת זה לא עבודה קלה.

אני אישית עבדתי יום בשבוע במשפחתון של 9 ילדים ועזבתי מהר. לדעתי זה לא שפוי.

גם מבחינת המטפלת זה מאוד קשה להיות עם כל כך הרבה ילדים לבד. רק הלכתי לשירותים ופעוטה אחת זרקה משחק על תינוק. ממש מלחיץ.

ומבחינת החוק זה גם בעייתי. מטפלת יכולה להיות על מקסימום 6 ילדים.

סליחה אם אני מלחיצה אבל כותבת מנסיוני.

רק לגבי ענין מספר הילדיםכורסא ירוקה.אחרונה

התקן תלוי גיל. עד גיל שנה 6 לאחת אחכ מספר הילדים גדל לפי גילם (מודדים לפי הילד הקטן ביותר בקבוצה).

עדיין באמת לא שפוי אבל יכול להיות תקני

אני לא חושבת שמקרה כזה או אחראמאשוני

צריך להשפיע על ההחלטות.

הסכנות קיימות בין אם הן פותחות מהדורות או לא.

יש השתדלות שאפשר וראוי לעשות.

פעמיים שמעתי שזה קרה בגנים הכי מבוקשיםעדינה אבל בשטח

אז באמת שאין אפשר לדעת, שם למשל, אפילו עם הקלטות לא עלו על זה כי ההתעללות היתה שקטה ושטנית ולא מתלהמת ובהמית , איכס על זה ועל זה. מזעזע

כןoo

בטח שיש דרך

לדבר איתה לשאול שאלות על סדר יום על קשיים שעולים

לראות איך היא מגיבה איך היא פותרת קונפליקטים

מי שבעייתית רואים דברים כבר בשיחה פשוטה

(אני מכירה מקרה שלא פורסם כי הוא לא היה מספיק חריג אבל היתה התעללות

והאמא ששמה שם ילדה ספרה על חוסר סבלנות ועצבנות שהיו ניכרים לעין בשיחות פשוטות)

וגם להביןoo

שמעונות שמשלמים מינימום ומקבלים כל אחת

זה כר פורה לבעיות במקרה הטוב והתעללויות במקרה הגרוע

הרבה מאוד מעונות מתנהלים ככהואז את תראי

כןoo

זה למה קורים הרבה מקרים

רק הקיצוניים מגיעים לחדשות

והאחריות היא בעיקר על ההורים

מי שמוכן לשלוח למקום כזה

לוקח מראש סיכון

הוא רואה איפה הוא שם את הילד

אצל צוות שעלול להיות לא כשיר

אשים על זה עין. חשוב. תודה!מעיין34

מעלה רעיוןקל"ת

מידי פעם להפתיע בביקורים במעון באמצע היום כדי לאסוף את הילד, בלי להגיד מראש ולהתרשם. ותנסי לבודד האם יש בסיס מאומת במציאות לחשדות שלך לגבי אותו מעון או שאת רק מונעת אמוציונלית ממקרים בתקשורת.

זה בבית שלה. נותר רק לנסות להאזין בדלת באמצע היוםמעיין34

מבינה אותך כל כךשירה_11

ויחד עם זאת-

קודם כל המלצות הן לא ציק ביטחון למקום טוב, הרבה מומלצים התגלו כחרדת אלוקים.

ולחלק היותר טוב-

פרופורציות,

1.רוב האנשים טובים. לא כולם פסיכופטים חולי נפש.

2.שנית, את מכירה את בעלת המשפחתון, מדברת איתה שומעת אותה את יכולה להסיק איך היא בכללי.

3.לעמוד מאחורי הדלת קצת לפני שאת נכנסת ואחרי שאת הולכת ולשמוע מה קורה.

4.הפתעות באמצע היום. אפילו רק להאזין לה ליד הדלת או מתחת למרפסת.

לי מאוד קשה לשים מקליט. והייתי משתדלת כמה שיותר להפתיע באמצע היום, כמובן שבמעון זה הרבה יותר קל.

ההתרשמות שלי שהיא טובה והכל טובמעיין34

אבל לא חסרים סיפורים (להבדיל כרמל מעודה) שההורים טענו שהילדים היו הולכים שמחים לגן והתרשמו שהם אוהבים אותה והיא היתה חייכנית וטובה אליהם.

כנראה שהאינטואיציות שלנו לא תמיד ערניות מספיק לדברים שאולי אפשר לראות

אני חושבת שמקליט יכול כן לעזורטרכיאדה

אפשר לשמוע אם יש בכי מוזר והסטרי, איך המטפלת מתייחסת לבכי.

רק פסיכופטית ממש תתעלל בדממה מוחלטת, אבל זה מכסה את מרבית המקרים.

אי אפשר לשלוח בלב שקט, בעיניי חובה על כל הורהואז את תראי

להיות עם היד על הדופק כל הזמן, להפתיע וכמובן לשלוח עם מקליט.

צריך להתחזק ולזכור שזה מיעוט112233445566

מה שקרה שם זה פסיכופטיות זה דבר קיצוני...

כן יש טווח רחב ומטפלות אולי פחות נחמדות וכו זה פחות נדיר וגם יותר מובן.. אבל התעללות של ממש זה כמו פדופיליה

זו הפרעה וסטייה והיא באמת בקצה והיא במיעוט בסוף פשוט כזה בכותרות זה מטלטל.

לעשות השתדלות כן לפקוח עיניים ולראו שטוב לילד גם בבית, ולשים לב אם יש נורות אדומות (שלא תמיד יעידו על התעללות אבל יעידו שאולי פשוט פחות טוב לילד)

ומפה לשם להתשדל להיות באמון לעולם ולטוב שבו

כי לתת לילד את התחושה שאין אמון בעולם זה גם נוראי וזה עוול מצידנו לתת לו

ילד צריך לגדול בהרגשה שהעולם טוב

וההורים שלו מלאי אמון...

אז כן לחזק גם את זה בעיניי

איזו תגובה חשובה. נראה לי שקיבלתי טיפ לחיים בדיליימעיין34

כי אני מאוד חרדתית ופרנואידית. ואני גם מאוד גלויה עם הילדים הגדולים שלי (ילדי יסודי) כי חשוב לי שלא יהיו תמימים עם כל הסכנות.

ואחת מהילדים באמת יצאה חרדתית כמוני .

כמובן שאני לא מדברת רע על המטפלת, ובטח שאם אני חוששת אז לא אדבר בגלוי לידם. אבל הם מכירים אותי כאחת שלא מאמינה בעיניים עצומות לכל אחד ואני גם אומרת להם לא לסמוך על אף אחד אלא רק על אמא ואבא.

מעדיפה שיהיו פחדנים וזהירים ולא תמימים וה' ישמור משהו יקרה לא עלינו ולא על עם ישראל.

אבל את צודקת שחייב לתת להם ביטחון בעולם שהעולם טוב בסופו של דבר

לגמרי הם קולטים את השדר גם כשלא אמרנו כלום112233445566

וגם אם אמרנו ההפך...

שמחה שהתחברת

שום קיצוניות זה לא טובאוהבת את השבת

לא לכאן ולא לכאן... כל הכבוד שאת ערב לשים לב שלא להיות בקיצוניות...

🙏💓מעיין34

בעקבות השרשור-מישהי שעושה חינוך ביתי לגיל יסודימנגואית

מחפשים מקום מגורים

עדיף התיישבות צעירה / חווה אבל בלי להיות חקלאים / מושב דתי (בטח יקר ממש אז פחות יהיה רלוונטי)

יש לי ילד 1 שמתאים לו ורוצה חינוך בייתי. אני רואה את עצמי בכיוון אבל צריכה קהילה. מספיק 2,3 משפחות שגם עושות חינוך בייתי. הייתי עם ילדים בבית, יצאתי לעבוד חלק מהשנים כי לא טוב לי להיות בלי מבוגרים ככ הרבה שעות.

את הילד השני שלי כרגע רוצה להמשיך לשלוח לבית ספר אז צריך גם בית ספר דתי וטוב באזור

עוד עניין, צריך קרבה מסויימת למרכז (עד שעה, שעה וחצי נסיעה)

ישובי צפון השומרון לא בדקנו מהסיבה הזאת.

אשמח לרעיונות אפשר גם רעיונות מקוריים איך להישאר בבית שכרגע גרים אבל כן להוציא ילד 1 לחינוך בייתי ולהנות מזה

מה בעצם מונע מכם להשאר בבית הנוכחי בהקשר הזה?קנקן שבור

אין בעיה. פשוט אין אף אחד בחינוך ביתי ביישוב שלנומנגואית

בגיל הזה פחות או יותר

אני אצטרך משהו לעשות איתו ולפגוש אנשים בזמן הפנוי . או לוותר על הרעיון.. קשה לו הרעש בכיתה ובבית הספר

ומה עם להשלים את עניין החברה בשעות אחרי צהריים?קנקן שבור

שהחברים מהכיתה בבית כבר

בשעות הבוקר והצהריים המוקדמים לעשות למידה ועוד

הייתי מתייעצת עם מדריכת הורים (שמבינה בילדים רגישימתואמת

אם זה מה שנכון בעבורו.

כי אולי יש פה פן של בריחה מהמציאות, וההימצאות הקבועה בבית לא תאפשר לו ללמוד להתמודד...

אולי הפתרון צריך להיות אחר, כמו מעבר לכיתה עם פחות תלמידים וכדומה.

[כותבת את זה מתוך ניסיון אישי דומה. אני אישית לא בנויה לחינוך ביתי בגיל כזה, אבל בכל אופן כנראה שזה לא מה שיהיה טוב במקרה שלנו...]

יש קהילות ארציות שנפגשות מדי פעם, לא מכירה מקרובשיפור

אולי זה ייתן רמה מסויימת של מענה. אולי גם יעזור לך למצוא מקום לעבור אליו.

ואולי אפשר לחפש בית ספר יותר קטן שיתאים לו. במיוחד אם אתם מוכנים לעבור דירה בשביל זה. או אולי לבדוק אפשרות להתאמות כמו כיתה אקוסטית/ רשות לצאת למקום שקט מדי פעם או משהו כזה.

בן כמה? אני מכירה משפחה עם ילדים גדולים בחנבטארקו

בישוב באיזור לכיש/הר חברון

הם בגילאי יסודי/חטיבה.

אם רלוונטי בואי לפרטי, אקשר אותך לאמא.

אולי היא תכיר גם עוד מקומות שיש או לקשר אתכם למשפחות חנ"ב מישובים קרובים אליכם.

בירושלים הבנתי שיש הרבה בחנבאוהבת את השבתאחרונה

אני יכולה לקשר אותך למישהי שמרכזת קבוצות כאלה

אולי תכיר בעוד איזורים

ומצטרפת להמלצה להתייעץ עם מדריכת הורים...

בטח אם זה פחות מתאים לך מבחינת עצמך ומבחינת הסביבה ןזה לא ככ פשוט..

אולי יש דרך להקל עליו בלי לעשות את השינוי הזה

והאמת שבכל מקרה הייתי מתייעצת עם מישהי, תותחית כמובן לפני צעד כזה...

מיטה יהודית של אלינההגלה
עבר עריכה על ידי הגלה בתאריך ל' בחשוון תשפ"ז 9:59

היי

אשמח לשמוע חוות דעת על המיטה היהודית של אלינה

היא באמת לא זזה?

באמת המרווח לא מורגש?

באמת לא זזהנברשת

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

תודה על התגובה המפורטת!!הגלה

נראה לי שהגובה זה בגלל המזרונים.שואלת12

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

לא נראליפצלשהריון

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

גם המזרונים וגם המיטות גבוהים מהסטנרדט.נברשת

אנחנו ממש מרוצים!אני אנונימית!

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

אנחנו מרוצים מאד.אמיץ(ה)אחרונה

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.