אני צריכה שתשאל על זה. שתבין.
אתה רחוק ממני, וכשאתה לא מספיק מתקרב, אני מתרחקת יותר. אם אתה רוצה שזה ימשיך, אתה חייב לעשות משהו עם זה.
אנחנו רוצים להתקדם. ובצדק. עובר הרבה זמן. אבל אי אפשר להתקדם בזה ולא בזה…
כן, אמרתי לך שהיא חסרה לי. וגם אתה היית חסר לי אז. יותר משאתה חושב. אבל לא אמרתי. אני באמת מרגישה שאתה לא מסוגל להכיל את הרגשות שלי, שאי אפשר להגיד לך ולשתף אותך ברגשות, ותענה ותכיל ותבין. ואלו רגשות שקשורים בך! זה אולי ישמח אותך לשמוע, אבל אני באמת לא יכולה כשזה לא הדדי. במיוחד כשבכלל לא תבין. ואלו רגשות שגם לך אמורים להיות, לעזאזל. אני לא חסרה לך?? אתה לא רוצה לראות אותי??
חוצמזה, אמרת שאתה עובד על זה. למה אני לא רואה לזה שום ביטוי במציאות?? אני מרגישה מושפלת כשאני צריכה לשאול אותך שוב ושוב, נותן לי הרגשה שאני קבצנית שמנסה לאסוף בכוח. ואני בכל אופן שואלת. כי באמת חשוב לי לדעת מה יש שם בפנים. ובסדר, ענית. בקושי.
ואתה לא יכול לבטא משהו מעצמך?? אני לא מדברת על לבבות בוואטסאפ וכאלה, שמיום שישי לא שמת בכלל. שבוע שלם. אבל אתה לא יכול להגיד שחשבת עלי? שאני חסרה לך? שהיית רוצה להיות איתי? אתה באמת לא מרגיש אלי כלום?? מה עוזר לי שטוב לך איתי אם זה לא חסר לך כשאנחנו לא יחד? אז מה ההבדל? טוב לך בלימודים או בבית וטוב לך איתי. למה שאני ארצה להמשיך איתך, אם זה לא משנה לך אם אנחנו יחד או לא??
דיברנו לפני שלושה שבועות על זה. שיחה משמעותית וכואבת. ואז המשכנו אחרי כמה ימים. אמרתי לך שחודש אני לא אחזיק ככה. וזה הכיוון באמת. תבין. אז כן, שאלתי השבוע מה אתה מרגיש כלפיי. שבועיים אחרי השיחה ההיא. אבל בקושי הצלחת לענות על זה. אני צריכה בכללי יותר קשר איתך. אני לא יכולה שתיעלם לי כל הזמן. שבקושי נדבר במשך שבוע. אני יודעת שאתה עמוס, אבל זה מוגזם. וצריך להיפגש יותר. אפילו שיחות וידאו אתה לא מציע, לעזאזל. ואני חייבת שתרגיש יותר, ושתביע רגש. אנחנו כבר חודשיים במצב הזה שאני נותנת עוד קצת זמן כל פעם. אבל למה אין שינוי??? אתה טוען שיש. אבל הוא לא בא לידי ביטוי בכלום! תבין שאני מדחיקה את הרגשות שלי. והם יעלמו אם לא תשאל ותדבר על זה.
אני לא יכולה להכריח אותך להרגיש. אני יודעת שמעולם לא הרגשת, וזה לא רק איתי.
אבל בלי שתרגיש, זה פשוט לא ימשיך.
(מכתב ל****)
(לא להגיב)