חזל״ש, שום דבר לא קרה

או שתגיד לה שאתה ממשיך הלאה והיא מוזמנת לבדוק אם אתה פנוי כשהיא חוזרת 

או שאתה מחכה שבוע, לא יקרה כלום 

בכל מקרה, אני מבינה את הבאסה. היה ראוי שהיא תעדכן את מי שמציע שיעדכן אותך

בעייני זה ראוי 

ונותן תחושה של שקיפות וכנות.

האם זה אומר שצריך לחתוך בגלל שלא סיפרו- אז התשובה היא גם לא.. 

ברור ששבוע טיול לא אומר כלום ואפשר גם לעשות שיחה בוואטסאפ או וידיאו. 

מחו"ל שהיא עמדה להגיע לארץ, אז בינתיים עשינו שני דייטים בטלפון, כל אחד שעה.

(בסוף עוד לפני שהיא הגיעה החלטנו שלא מתאים)

אחרי שציינתי שזה מבאס:

א. אם הייתי היא הייתי מעדכן אם יש הצעה קונקרטית שפשוט תיקח בחשבון שזה יחכה שבוע.

ב. בהינתן שזו המציאות, האם יש סיבה טובה לא לחכות שבוע?

בסך הכל מדובר בשבוע.

ג. מצידה, לא נכון לוותר על טיול של שבוע כי אולי תהיה הצעה שתבוטל, כדאי לאפשר חיים ומי שמתאים יסכים לחכות או שיגיע בזמן אחר.

באתי רק להוסיף שאם אישרת מישהי והיא אישרה אותך,

כל עוד לא נחצו קווים אדומים כדאי להתאזר בסבלנות בכל עניין.

בכל זאת אתה עדיין לא ממש מכיר את המכלול, ואתה עוד לומד אותה..

אני מכיר את זה מקרוב

קבעתי פגישה עם מישהי כשהייתי במילואים בצפון, אחרי שיחה ראשונה קבענו ובשיחה השנייה היא בחרה שלא, למרות שהסברתי לה שאני אעשה מאמץ להגיע מהצפון (!) באמצע השבוע לכמה שעות - לא רצתה.. אחרי שבוע התקשרתי אליה שוב לנסות לחזור כי התחלנו במילואים לצאת יציאות נוחות יותר - והיא כבר הייתה תפוסה..

בכל מקרה, סתם סיפור מבאס במיוחד שהיא ידעה שהיא נוסעת לחו"ל, אז למה להיכנס עכשיו לקשר, פשוט לחכות שבוע וזהו, כי היא כמובן נהנית וכו' בחו"ל אבל אני נשאר כאן בציפייה..

וקבלה הסכמה. ואז הודיעה על הנסיעה

אבל באמת זה בסך הכל חמישה ימים פער בין התוכניות שלכם, וכיון שהגיוני שאתה תיקח יום אחרי הטיול שלך ולחכות יומיים לדייט זה הכי הגיוני בעולם, אז עוד יומיים זה כבר זניח.

פעם מישהי התעכבה לי שבוע לדייט ראשון ועוד  שבוע וחצי בין דייט ראשון לשני והתלוננה שזה לא בסדר שאני לא מרוצה מזה. בסוף הדייט השני לא הצדיק את ההמתנה.

והסיפור המנצח הוא כמובן, בשמות בדויים:

פגשתי את רחל והיא הציעה שאפגוש את לאה. מפה לשם עד שהסכמתי התברר שלאה איננה זמינה לחודש הקרוב.

הכרזתי כמובן שאינני מחויב לחכות לה כל כך הרבה זמן. רחל התעצבנה והלשינה עלי לאחד מרבותי, שאמר, כנראה למטרת רוחה, שהוא חותם על כל החלטה שלי.

למחרת קיבלתי הצעה לפגוש את בלהה והסכמתי, אבל בלהה עצמה לא מיהרה להחזיר תשובה.

מפה לשם, עבר שבוע ויותר, וכשהציעו לי לפגוש את זלפה לא אמרתי שאני תפוס אלא פגשתי אותה. הספקתי להפרד מזלפה בזמן כדי להיות פנוי כשבלהה נזכרה להחזיר תשובה חיובית, ואחרי הפגישה בלהה החזירה את התשובה השלילית שהשאירה אותי פנוי לדייט עם לאה כשהיא סוף סוף היתה פנויה למפגש.

באתי לבקר אותו והוא סיפר שמישהי באה להתלונן עלי, אחרי הרבה מחשבה חיברתי דבר לדבר והבנתי שכנראה היא באה להתלונן. אני לא יודע בוודאות עד היום. אבל כן קיבלתי ממנו אישור שהוא סומך על שיקול דעתי בלי שאלות (והוא אמר לי את זה גם בהקשר אחר), וזה בהחלט משהו משמעותי עבורי (מי שמכיר אותו ואופיו גם מבין עד כמה זה משמעותי)

שבוע שזה פרק זמן שנחמד להודיע אבל גם לא הודיע, קורה שדייט ראשון מסיבות כאלה או אחר נערך שבוע אחרי.

כל עוד היא אמרה זה בטקט ובצורה מתחשבת הייתי זורם איתה

תודה שאמרת את זה

בסוף החלטתי שאני מחכה למרות הכל

האנשים היחידים בדייטים שאני באמת מרגישה רע לדחות את הפגישות שלנו ביומיים שלוש הם בנים שבני 28-29.

לא שיש לי בעיה איתם בכלל, פשוט הבנתי שיותר מדקדקים על משתדכים ככל שהגיל עולה

כגבר שהחליף קידומת, אני יכול לומר שאני כנראה לא חריג באמירה שהייתי יותר זמן במעמד של "תפוס בגלל מישהי שעוד לא פגשתי" מאשר "תפוס בגלל משהי שפגשתי"

לחכות שבוע?

אז זה מעצבן לחכות שבוע.  

אישית, דוגרי מעצבן לחכות שבועיים למישהו שיחזור מהצבא רק בתחילת קשר..

אבל צריך לסמוך על ה' שהוא כבר יארגן את הדברים מלמעלה ותפגוש את הבנאדם הנכון בזמן הנכון.. לא להסתכל על כל עניין הדייטים כמו מירוץ. 

זה לא לגיטימי שיהיה שבוע בין פגישה לפגישה?

לא תמיד יש זמן, ובכל זאת אנשים רוצים לצאת ולא לדחות דייטים עד שיצאו לפנסיה.. 

בסוף החליטה לברר, שלחה אותי לדבר עם הרבנית.

בסוף החליטה לא.

כלומר חודש שלם מהחיים שלי

כמעט ולא השקעתי בתחום חיפוש השידוך

כי ההיא מתלבטת ומבררת עלי וחושבת

בסוף החליטה לא.

בעקבות ריבוי מקרים של "מחליטות הלא"

אני במקרה כמו שלך הייתי חושד שמשהו לא רציני בכוונותיה, ולא עוצר קשרים אחרים.

אם היא מתלבטת ולא חושבת ועסוקה פתאום במשהו ליומיים

ברמה שאי אפשר לתקשר איתה גם לא בהודעות

תפעיל את המוח ותשנן את המשפט

"לא ככה מתנהלת אשה שמעוניינת בקשר למטרת חתונה"

ואם הקשר הלך הלך, הוא לא באיכות שמצדיקה

לאבד בשבילו קשרים פוטנציאליים אחרים.

 עכשיו רואה כל מה שכתבת . לא משנה

ממשיכה את החיים שלה, מתכננת טיולים וחופשים, מחפשת איך להשקיע בעצמה ואיך להיות מאושרת.

מה אתה מצפה, שבגלל שהיא רווקה היא לעולם לא תוכל לטוס לחו"ל? שהרי היא אף פעם לא תדע אם בדיוק לפני הטיסה תגיע הצעה רלוונטית.

אולי היא גם צריכה לא ללמוד באוניברסיטה, כדי שלא תגיע הצעה טובה בדיוק באמצע תקופת מבחנים?

פשוט נושיב אותה בבית וניתן לה לחכות להצעה...

הגיל שלי הוא כבר לא כזה צעיר בואו נאמר

@עת הזמיר הגיע נכון לגמרי! גם בחור במילואים זה לא כזה פשוט במיוחד אם לא יודעים מה קורה בדיוק איתו (וגם הוא לא)

@עלמה1 לגיטימי, סתם באסה ורצון לשיתוף כאן, ויש איזה זווית שלא ממש לגיטימי (כאן נכנס עניין הגיל)

@אדם פרו+צר לי לשמוע.. אבל כאן זה לא המקרה הזה

@פשוט אני..זאת ממש ממש לא הכוונה שלי! ברור לי שאני חושב להפך, שבחורה צריכה לפתח את החיים שלה, רק שכאן המקרה הוא שהיא יודעת שהיא לא זמינה ובכל זאת מאשרת

שטען שאשה כזאת "לא מעוניינת בקשר"

למה אנשים לא מתקשרים????

קרה לי עם בחור .. נסע לשבועיים וחצי

ממש לא חיכיתי לו וגם אמרתי לו לא סבבה שקיבלת את ההצעה .

שתחזור נראה אם רלוונטי..

בפועל עשיתי חכם..
 

אתה בוחר איך להתנהג .. אם זה לא מתאים לך .. 

תגיד

אני מרגיש שאני נותן יותר מדי צ'אנסים לא רלוונטיים ושלא נוח לי איתם, עד כאן זה נשמע לא טוב, אבל אני עושה את זה ממקום חצי בחירי של לתת הזדמנות ולא להיות אחד כזה בררן ועם אף למעלה

אשמח לשמוע עצות נכונות ורגישות למי שיש

זה איזה שהוא גבול בין לנסות באמת - ואני מנסה, לבין לדעת כבר מה לא מתאים מראש עוד ואין למה בכלל

מה שכן נכון לכולם .. זה לדעת לתקשר

מפריע לך משהו תגיד

בגלל שזה עם המשפחה, יכול להיות שהיא לא ידעה מתי זה יקרה ופתאום סגרו ועדכנו אותה.. יכול להיות כל כך הרבה דברים והיאלא צריכה לשתף אותך בהם כי היא עדיין לא נפגשה איתך כלל.. זה סה"כ שבוע.. שגם ככה ביומיים הראשוניים מסתדר לך, אז הכל בסדר

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.