מרגישה שפעם הייתי אמא רגועה וסבלנית
היה איזה שינוי הורמונלי שגרם לי יותר לכעוס ומאז זה משהו שנשאר,
כועסת לא מעט ובצורה לא נעימה, גם לי וגם להם
מאוד לא אוהבת את זה
אבל ההתפרצויות מגיעות לי באופן פתאומי כזה לפעמים...
אשמח להמלצות לדברים לשמוע/ לקרוא שיכולים לעזור
גם אם הטריגרים ההורמונליים/עומס/ וואטאבר יישאר
לנסות לרכוש בלמים פנימיים שעוזרים לא להתפרץ
שזו לא אופציה
לא חושבת שאהיה מלאך אבל כרגע אני בקיצוניות השנייה
תודה יקרות😘😘
שיש 2 טריגרים מרכזיים להתפרצות כעס:
1. עומס נפשי
2. ציפיות לא מותאמות
אפשר להפחית עומס נפשי גם בתקופות עמוסות ע״י:
1. הפסקות יזומות - לקחת פעם בשעה שעתיים כמה דקות לעצמי
2. לעקוב אחר התחושות באופן רציף- לזהות זמנים טובים/ פחות טובים
3. לנסות לשמר ולהרבות את הזמנים הטובים, לתת מענה/ לצמצם את הזמנים המורכבים
4. לכתוב תחושות/ מחשבות/ רצונות (אפשר גם ל׳שוחח׳ על כך עם גיפיטי)
כשהנפש לא עמוסה יותר קל לשלוט בכעס
לגבי ציפיות לא מותאמות- כשיש ציפייה גבוהה/ שונה ממה שמקבלים במציאות, זה מרגיז ברמה שקשה יותר לשלוט על הכעס. אפשר לפתח מודעות ולדייק את הציפיות, זה גם מפחית כעסים וגם מוסיף בטחון ושלווה שיודעים למה לצפות.
תגידו, איך אתם נוסעים לבית מלון בלי רכב מתאים?
ב"ה 6 ילדים ,יש לנו רכב אחד 7 מקומות ורכב 5 קטן.
ממש לא רואה את עצמי נוהגת לצפון ובעלי ברכב השני.
רעיונות ,??????? תודה !!!!!
אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.
את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.
ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.
אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.
יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.
גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..
אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות
אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו
יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.
אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס
ובעלך יסע עם השאר.
עם תאומים זה מסובך.
אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?
או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.
אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.
בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)
זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.
(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)
בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני
אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה
אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה
תעשו אחד הלוך אחד חזור
יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.
עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.
בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.
הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך
נשפכו לי על היד מים רותחים
קצת על כף היד וקצת על גב היד
מבינה שנכון לשטוף את היד בזרם מים קרים זמן ממושך.
מה הלאה?
שסגרתי לרגע את הברז מרגישה שהיד ממש בוערת/שורפת.
יש לי בבית את המשחה של גרין, באיזה שלב רצוי לשים אותה ואיך? (יש לה תוקף? נרכשה לפני מס' שנים ומאוחסנת במקום קריר ויבש)
אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.
אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.
טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.
@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.
תרגישי טוב
וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.
אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי 
החלמה מהירה גם לך
נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.
שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות
ולעשות קומפרס קר ץ-
לוקחת זוג גרביים מכותנה
אחת לחה וגורבת על היד
ועל זה גורבת גרב יבשה
וביניהם מכניסה קוביות קרח
וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת
על כוויית שמש האמת
זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן
ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה
צחקתי כששמעתי את זה
וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד
רפואה שלמה!
מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.
מעניין אם זה טלק רגיל.
ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.
משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.
מקווה שיחלים מהר, יש לי המון פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).
בבקשה באמת.
כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.
זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.
ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.
ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה
גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.
אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.
פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.
ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים
אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה
לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול
ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...
הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה
יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.
הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.
לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה
לפני הרבה שנים אבל
פושרים, רגיל מהברז.
יש הנחיה אחרת?
יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור.
חשוב שתהיה שמלה צנועה מכל הכיוונים- גם במפתח הצוואר.
באזור ירושלים או גוש דן.
הלוואי שתדעו לכוון אותי לאן לקחת אותה🫶🏼
באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה
יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות
בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'
אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...
הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.
בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.
תודה!
מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..
היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)
או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...
מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..
ואולי גם אצל גודי
ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.
יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.
בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.
מזל טוב!
אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.
בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .
שמלות בכל מיני סגנונות.
יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.
זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.
אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב
יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!
מזל טוב
שקנו משם שמלות וזה היה איכות נוראית
היו מסכנות, וכשרצו לטפל המוכרת ממש קיללה אותן
אני לא הייתי מנסה אפילו
ממליצה על אורית וזהבה ומקסימום לשפץ אצל תופרת
ודווקא המוכרת הייתה ממש מקסימה, קניתי בבני ברק.
מניחה שתמיד יש חוויות טובות וחוויות פחות טובות..
יש שמלות ממש יפות
או באיזור הסנטר וירמיהו?
חרשתי את ירושלים.. ושם מצאתי המון מבחר של בגדים שאשכרה יושבים טוב על נשים שהן...
ובכן... נשים
עם בטן של אחרי לידות.. וגוף של אשה שמחתנת ילד (ולא ברבית)
משהו שבלי צורך בחולצת בסיס וכו'
ממליצה ללכת לתופרת שתתפור ליבית)גופיית בסיס אם צריך.
יש מה לעשות??
בהריון הראשון היו נתפסים לי השרירים (בכף הרגל ובשוק האחורי). גם בלידה. אבל זה היה ממש מהיר, מתחתי את הרגל לכמה שניות והשתחרר.
מאז לא סבלתי ב"ה.
והפעם, כל הזמן. הרבה בלילה. אבל כל פעם במקום אחר ברגל (לא ידעתי שיש ככ הרבה שרירים). וזה פשוט לא משתחרר. הבוקר התעוררתי מזה, ולקח יותר מרבע שעה עד שהשתחרר (התחיל מהכף רגל לשוק מאחורה ונתקע בצד). הכאב היה ככ חזק, עד רמת בכי🙈
אם למישהי יש תובנות, טיפים, רעיונות לויטמים שאולי חסרים וכו אשמח לשמוע. אולי תאירו את עיני. עברו הרבה שנים מההריון הראשון😉
ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.
(השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)
ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום,
ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום
(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)
ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!
צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.
ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!
בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.
א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל
ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום
מאוד מאוד עוזר
אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.
היה לי גם בהריון
ואלך לנוח
המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן
וכמובן שלא אמשיך את המטלות...
ומלכתחילה לא להכין משו רציני
אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח
אבל באמת מינימום
את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...
לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב
זה הזמן לאוכל מוכן
טוסטים
חדפ
וכו..
ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.
נשמע לכן נורמלי?
אנחנו מגיעים פעם בחודשיים
הם נכנסו להתקלח אצלה ואחר כך בדקה להם כינים
זו לא פעם ראשונה
ועם אחת גיסתי הרווקה גם בדקה להם.,
מבחינתי זה נוראי חוצפה,בעלי אומר שזה שטויות
מה דעתכם?
יש לציין שאחרי הלידה האחרונה הילדים היו עם כינים כי הייתי מאושפזת די הרבה קודם ועד הלידה
ויצא שבעלי התארח שם בשבתות
אפשר לראות בזה גם עזרה.
תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.
אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.
הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.
אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,
כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו
הרגשתי לא נעים עם זה
אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,
בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.
אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)
ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)
אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?
לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.
אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)
אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.
אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.
זה חלק מהרחצה.
כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔
מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים
וזה הרבה פעמים עליהם
אישית הייתי שמחה מהעזרה
אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב
לנכדים שלהם.
אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת.
אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.
אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא
אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.
לא הפריע לי.
גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.
כל עזרה - ברכה מבחינתי.
כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.
חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים
היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...
האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת
חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...
גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.
שתבדוק תמיד, תחסוך לך..
אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..
כותבת תוך כדי שעדיין מנסה להרדים
התינוק שלנו ילד נוח ברוך ה אבל עכשיו הוא בקפיצת גדילה של גיל ארבעה חודשים וצרח פה איזה שעתיים , אכל החזקתי הנקתי נדנדתי עשיתי גרפסים הכל.
מנסה להעיר את בעלי לעזור לי אחרי שכבר שרפו לי הברכיים אני מ23 בלילה ברצף עומדת, הוא לא שמע אותי ואז כבר הערתי אותו בטון לא נעים אמרתי לו שאני חייבת עשר דקות להניח את עצמי ואז אחליף אותו שוב .
הוא אמר לי שאין לי רחמים עליו וכו אז אמרתי לו שהייתי במצב קצה מרוב ייאוש ועייפות שזה או שהייתי מעירה אותו או מטלטלת את הילד מתסכול . הוא אמר שצריך לאשפז אותי וכנראה אני לא כשירה לגדל ילדים. עכשיו אולי באמת לא הייתי צריכה להגיד משפט כזה לגבר אבל הרגשתי שעוד צרחה אחת של התינוק ואני באמת אזיז את העגלה חזק כדי להשתיק אותו כבר .
בקיצור בעלי נדנד אותו שתי דק לא עזר אמר לי קומי בבקשה קמתי חזרה לקחתי את התינוק למרפסת בעלי אומר לי תישארי בחדר (כנראה פחד באמת שאני אטלטל אותו או משהו). אני מתביישת אפילו לכתוב את זה אבל במצבים כאלו שילד ער שעות ואני על חוסר שינה אני ממש מרגישה תחושות קשות ואז באמת מעדיפה שבעלי יחליף אותי מאשר להפוך לאגרסיבית בתנועות כמו לנדנד מהר את העגלה עם הילד או להרים עליו קול.
אני לא בדיכאון אחרי לידה יש לי חופשת לידה טובה וחוויה מהממת מהילד הזה אנחנו כל היום ביחד זמן בטן שירים משחקים ספורט טיפולי הכל , פשוט כשזה כמה לילות ברצף עם שינה קטועה וכשרק אני קמה אליו אני מרגישה בלילה שמאבדת את זה וגם מרגישה באותו רגע שנאה לבעלי שישן שנצ ישרים כאילו אתה אשכרה לא שומע את הצרחות ?????
עכשיו ממש מרגישה רע ושאולי באמת אני לא כשירה לגדל ילדים כמו שהוא אמר לי.
זה באמת מוקדם נורא להגיד לאנשים בסןף שלישי.
הייתי צריכה לפרוק את זה איכשהו
שעד הלידה יש תשע חודשים רגילים.
אף פעם לא ניסיתי לחשב ככה לא יודעת אם זה נכון.
למעשה מבחינה רפואית אין שום משמעות לשאלה 'באיזה חודש את?'. סופרים בשבועות כי זה יותר מדויק וברור.
השאלה של איזה חודש היא רק שאלה של 'תרגום לשפת העם' ולכן זה לא מדע מדויק...
לי הכי נוח לחשב את זה לפי התאריך העברי:
אם למשל התל"מ שלי הוא בא' תשרי, אז אני יודעת שכל א' בחודש אני מתחילה חודש חדש של הריון. א' אלול - מתחילה חודש תשיעי, א' אב - מתחילה חודש שמיני, א' תמוז - מתחילה חודש שביעי, וכן הלאה.
ובאמת זה יוצא די מדויק שתחילת החודש הראשון זה בערך בביוץ שהתחיל את ההריון...
כאילו אני מדברת על חברות, לא על משפחה
