מה בדיוק המסגרת שבה את עובדת,

אבל לכאורה אם זו הגדרת התפקיד שלך, אני לא יודעת אם זה הגיוני לצפות שיתנו לך לא לעבוד במקום מסויים.

כי זאת העבודה.

אפשר להתחשב, אבל נשמע לי שלא חייב.

זה סייעת, הכוונה לעזור למטפלות

וכשהם נתקעים נותנים לי להיות מטפלת אבל זה לא התפקיד הרשמי שלי.

היא בלי קשר להריון, בעצם. אם נותנים לך להיות משהו שהוא לא בהגדרת התפקיד שלך.

בסוף אני חושבת שביחסי עבודה יש גבול קצת עדין בין הרצון לשמור על עצמך והזכויות שלך, לבין הרצון לשמור על יחסים טובים עם המנהלים.

זו בחירה שלך, כמה את מתעקשת, ואיך את מנהלת שיח בדרך כלל.

אני לרוב לא מציבה תנאים להנהלה, אבל גם ברור להם מאוד מה אני עושה ומה לא. ואם משהו לא מתאים לי אני אומרת את זה בצורה מכובדת, וחוזרת על זה שוב אם צריך.

אבל רק את מכירה איך עובדים אצלכם, והאם הצבת תנאי יכולה לעבוד, ואיך.

פחות אכפת לי לעבוד כי אני מסתדרת איתם ויותר קל לי איתם אבל עם הקבוצה הזו של הגדולים מאוד מאתגר לי.

אז פשוט לדבר איתם שעם הקבוצה הזו לא ישימו אותי?

הן עושות את זה בגלל מחסור במטפלות 

לומר למנהלת שאמנם את מוכנה בשמחה להתגייס ולעזור כשיש חוסר בכוח אדם אבל את לא מוכנה שזה יבוא על חשבונך, ולכן בקבוצה הזאת את לא מטפלת.

אם תעמדי על הגבול שלך בכבוד - יכבדו אותך 🩷

ובאופן כללי, השאלה היא מה התנאים שסוכמו איתך מראש...

את קבועה או על בסיס יומי?

חוץ מלומר שלא עושים השוואות.

זה לא משנה כמה אתם הולכים למשפחה שלך. כרגע מדברים אך ורק על ההליכה אליו והאם זה מתאים לכם כו לא.

אנחנו גרים קרוב לצד של בעלי. נמצאים אצלם לפחות פעם בשבוע, שבתות לשבת שלמה או לארוחה אחת, פוגשים הרבה גפ את המשפחה המורחבת, סבתות וכו'.

ההורים שלי גרים רחוק וזה פשוט לא עומד לי אחד מול השני. אני לא משווה בין הזמן שלי אצלם לזמן שלי אצל חמי וחמותי. לא רלוונטי. 

אני אישית שונאת להתארח עם לינה אבל אם יש חברה שנעים איתה זה קצת אחרת ויש לילדים עם מי להיות ויש לך עם מי לפטפט

לילופין אפשר להביא ספר או לנוח עד אין קץ

איך היחסים עם המשפחה בכללי?

לגבי הסיבוב - חשוב לך לעצמך או לילדים? אפשר לעשות סיבוב באור יום עם בעלך ואיתם. כל עוד אתם ביחד לא יודעת כמה זה משנה האזור (כל עוד זה לא דרום תל אביב של הסודנים נניח😅, העיקר האיוורור

וגם - אולי תשחררי אותו שיסע לשם לבד או עם הילדים באמצע שבוע מדי פעם וככה הם יבואו קצת אתם קצת וקצת הוא לבד ויהיה בסדר ויתאזן

אז זה קצת מיקל האמת

אבל ה3 ימים תקוע וואוו

לדאוג למשהו שיעשה לך נעים יותר? משמח יותר?

אם כן, אולי לנסות לחשוב ולהיעזר בבעלך שיהיה יותר קליל ונעים

זורם? הם מתנהגים אלייך בסדר?

אני חושבת שהרבה פעמים זה מה שיושב בבסיס של הקושי, שמרגישים לא טוב עם האנשים ואז כל נסיעה באה עם מועקה איך אני מבלה עם האנשים האלה יממה וחצי או יותר...

אני לא יודעת אם בשלב ראשון את תצליחי ללכת בשמחה, אבל תתחילי מללכת לא בבאסה, אלא ממקום של הבנה - זו המשפחה שלו וזה חלק מהחיים שלנו ללכת לשם. גם אם לא הכי נעים.

מצד שני כן לנסות לחשוב מה כן יעזור לך - אולי להביא איתכם משחקים שווים לילדים (אפשר אפילו להשאיר שם, שלא תסחבו כל פעם). או שבעלך יהיה פנוי וידע שאיקס וואי זד זה לא נעים לך לעשות שם וזה עליו ובאחריותו.

לגבי הגינה נראה לי שזה נקודה שממש כדאי לשחרר. אם אין גינה באזור שרלוונטית - אפשר לדאוג לצאת איתה ליד הבית בשישי לפני שנוסעים או באחד מימות השבוע לפני ואחרי.

בסופו של דבר כל בית הוא אחר וברור שאם את לא בבית שלך יהיו דברים שלא הכי נוחים ולא מותאמים לדרך החיים המדוייקת שבחרת, אבל צריך לדעת איפה לא ללחוץ.

מסכימה עם @השקט הזה שלא משווים בין משפחות ומול כל צד מתנהלים בצורה שמתאימה מולו, אבל בלי קשר אם לבעלך קשה להיות אצל המשפחה שלך ואתם שם פעם בשבוע אז אפשר למנן גם את זה. אם אתם ככ קרובים את יכולה לקפוץ אחהצ עם הילדים מדי פעם, בזמן שהוא בעבודה נגיד. לך זה יתן "מנת בית" כמה שאת צריכה והוא לא יצטרך לבוא איךתך כל פעם.

גם לחמיך וחמותך אפשר לפעמים לנסוע לאמצע השבוע. שעה נסיעה זה הרבה אבל לא סוף העולם, ואם הוא ככ מתגעגע אז מעבר לשבת בחודש הוא יכול גם יום אחד בחודש לקחת את האוטו ולנסוע לבקר שעה שעתיים אחהצ. לשבת לפטפט. את יכולה ביום הזה להיות אצל ההורים שלך ;) והילדים - מה שנוח כל פעם.. זה לא חייב להיות משהו קשוח, אפשר לזרום עם זה. 

קודם את צודקת לרדת מהבאסה

שנית

הם בסדר אליי לגמרי. יש תקלים לפעמים עם חמותי שהיא יכולה ממש להוציא אותי מדעתי אבל סך בכללי בסדר.

חיסוע אליהם באמצע שבוע זה תקוע לי ממש

שייסע כמה שהיא רוצה

והקטע של הגינה זה לצאת מהבית אי אפשר להיות כל כך הרבה זמן בבית וזה לא שהבית שלהם מזמין הוא עמוס דברים וחפציםםםםם

שכבדות זה בעיקר אשליה

שאפשר לבא לאותו דבר ולזרום

להכזיר לעצמי שהז זמני, שלא אזכור את זה אחרי שיגמר..

מתי זה משאיר רושם רע- כשא י במוד כבד ומתוסכל ומריר

ואז כל דבר קטן זה קושי והכל נחווה דרך זה

שנים היתי בכבדות מול המון המון דברים

מתוך העומס לש גידול קטנים..כל תוספת הכבידה..כל ילד חולה סיוט כל נסיעה כל אריזה כל לילה לא בבית כל נסיעה שלו וכשחוזר מאוחר וכו וכו הכל היה קשוח מעמיס מכביד..

וגם ככה קשה ועמוס..

בואו נגיד שהמילואים והמלחמה היו חתיכת כאפה לאחת כמוני

והם עשו בי הפוך על הפוך

מרוב 'הם היו בלתי אפשריים עבורי מצד עומס הקושי העצום

ונאלצתי לשרוד אותם 'שוב ושוב  ולעבור את הקצה של עצמי

ולגלות שי ש מעבר

איכהשו עברתי תהליך בלי קשר אל הצבא

מול עצמי

שפשוט גיליתי כמה

כיף כיף כיף

להיות זורמת וקלילה מול הדברים הקטנים

ללמוד לפרגן לבעלי- לשמוח כשנוסע למשהו שחשוב לו.. פעם היה לי קשה לשחרר

היום הרבה יותר קל. לא שזה לא מאתגר! זה כן

אבל כן י ש לי שמחה מעצם היכולת לתת מעצמי ולא להבהל מהעומס

לזהות את הערך שמתקבל- זה שחשוב לו הקשר המשפחתי- זה מתנה לו ולילדים..משפחה זה ערך. הז חינוך. זה שייכות.

אם לא מתמקדים בפרטים ורגעים ולומדים לשמוח בטוב ובמהחת אז הכל יותר קל

היום נגיד לא מזיז לי איפה נישן ובאיזה חדר ..מה שפעם היה הפוך

יאללה סבבה יהיה טוב.. נעשה מהשבת כיף..ננצל את הטוב שיש בקשר.

ומה שלא- ויש לי אתגרים גם לא רק פיזיים

אבל מרגישה שזה הופך לזניח כשא י לא באה כבדה

וזה גם מאוד תורם לזוגיות ביננו..

אני לומדת את זה ומנסה לפענח מה עוזר לי בזה ומה מציף מחדש את הכבדות

זה לא מקרי..

כבדות זה צורך לשא מקבל מקום

אני בעיקרון הפוכה ממך בבסיס שלי, כלומר כן זורמת וקלילה ואורז תיתק ויוצאת לשבוע בלי לתכנן.

אבל משהו במהפך הזה שעשית ריגש אותי ממש,

וגם העלה לי נקודות שגם לי כמה שאני קלילה ביוםיום יש לאן לקחת את זה ולזכור שזה כייף ושמח

תודה

מדהים איך הצלחת לצמוח כל כך מהאתגר של המילואים.

מאוד מסכימה איתך שזה יכול מאוד לעזור כשרואים את הערך ולא רק את הפרטים.

זה בהחלט מה שרציתי לקרוא בין היתר

איך עושים את זה?

אני כאילו מרגישה שחבל ליסוע כי אולי הייתמ מצליחה לצאת מזה??

זה לא משו שהוא חובה קדושה, אפשר לנסות לצאת מזה פשוט יכוליות שזה לא יילך טוב

מבינה אותי? 

שהות ממושכת עלולה לגרום לחיכוכים וליצור אי נעימות.

עדיף ביקורים קצרים שכולם מכבדים זה את זה ונשאר טעם של עוד מאשר להגדיש את הסאה.

"ביקורים קצרים" זה אינדיבידואלי. תרגישי את עצמך ותסבירי לבעלך מה טוב בנפרדות הזו.

אני גם בבעיה בנושא.

אין מקום שהוא סבבה להיסגר בו שלושה ימים ברצף חח

לעשות ארוחה אחת עם חברים/ שכנים בשביל הגיוון.

גם לגוון ארוחות בשריות/ חלביות.

זה 49 שעות.

בעלי במילואים בחג ואני מעדיפה את הבית על פני להתארח מחוץ לבית יומיים.

למרותש זהגם לא קל

גם מלא בישולים. גם הילדים אין להם חברים או בנידודים לתעסוקה, גם לנו משעמם יותר בלי חברה נוספת..

נראה מה יהיה בסוף.

אבל זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

ואפשר גם חלק להתחיל מראש ולהקפיא.

החלטות טובות♥️

ואז רציתי להציע חג בבית וללכת לסעודה 2 להורים שלי

אבל הוא ממ ממש לא בקטע

מתגעגע למשפחה ולשהות שם… 🫤

ומארגנ את עצמיעם מה שמפריע לי.

אם זה נשנוש שיהיה לי לעצמי בחדר, משהו מתוק לקפה אם חסר לי שם,

ספר טוב שמענין אותי.

מה שאפשר כדי לשרוד את זה בטוב בכל זאת וזהו.

לא יהיה נוראי נראלי.

למרות שמה שבעלי רוצה נגיד אני גם לא רוצה חחח

הוא רוצה שנלך לאיזה קהילה שהוא מחובר אליה, אבל זה אומר עיר אחרת שלושה ימים, בדירה שכורה או AIR BNB כזה
ואין חברים ילדים ממש, יש בערך בקהילה, אבל לא ממש מוכרים.

תכלס אולי כן נלך?

מתחילה לשכנע את עצמי כבר חח

אבל בטח יגיד לי 3 ימים פעם ב,

איך הוא אמר לי אתמול "זה לא ראש השנה 4 ימים" יש יותר גרוע 😂😂😂 (שזה לא אופציה כמובן)

אני חושבת שהקו המנחה צריך להיות מה ישרת את הקשר בטווח הארוך ולא בטווח הקצר.

בשבילי להתארח שבתות קיץ זו עבודת המידות, להתארח יומיים זה להזמין צרות.

זה כמו לקחת ילד רעב ועייף לקניון מלא גירויים.

לא קשור לכבדות וקלילות אלא לראייה מפוכחת ולראות את הנולד.

ואני מדגישה שאני אומרת את זה לא מתוך חוסר אכפתיות וזלזול כלפי הקשר המשפחתי, אלא דווקא הפוך, מתוך ראייה שקשר משפחתי הוא חשוב ממש וצריך לשמור עליו ולא לחפש הרפתקאות מיותרות שסיכוי לא מבוטל שיסתיימו במפח נפש וריחוק והחמצת המטרה.

אני מניחה פה את השנקל העקרוני שלי לגבי קשרים משפחתיים, בכוונה לא נכנסת לסיבות הספציפיות שלך-כי זה כל כך אישי ומה שדיל ברייקר בשבילך יכול להיות ממש לא משנה לי, ולהפך...

חשוב לי לסייג מראש שב"ה המשפחות של שנינו נורמטיביות ורוצות להיטיב, וסהכ תקינות, אבל כמובן יש מורכבויות ותקופות וכו..(כמו לכולם..ולשני הצדדים, יש מצבים שיותר קל אצל משפחת בעלי ולהפך)

אני יוצאת מנקודת הנחה שהקשר עם המשפחה הוא ערך שנמצא אצלי גבוה מאוד במערך השיקולים. דם הוא סמיך ממים, והקשרים האלה חשובים ומשמעותיים לדורי דורות.

הקב"ה שם אותי במשפחה מסוימת ואת בעלי במשפחה מסוימת וזה אחד הדברים היחידים בחיים שאין לנו שום השפעה עליהם. זו המשפחה שלי לכל החיים. וקשר יכול להחזיק רק אם הוא מתנהל ברצף..

ומתוך נקודת המוצא הזו אני מתנהלת במציאות.

אז בשונה מקשרים חברתיים שאם לא נעים לי ולא נוח לי אני אעזוב, כי אין לי שום ערך בקשר שלא מספיק טוב לי

בקשר משפחתי אני אתאמץ לעשות כל מה ש*אפשרי* ביכולת שלי להכיל אותו גם אם ידרוש ממני ויתורים והתאמות, כי הקשר הוא העיקר ולא התחושות שלי בהכרח.

וכאן נדרשת המון כנות ויושר עם עצמך, להבין איפה באמת עומד גבול שמכאן כבר אני ממש לא מסוגלת, ואיפה אפשר כן להתאמץ ולהתגמש. למצוא מה יכול להקל בתוך הסיטואציה למשל(הכנות טכניות והכנות מנטליות)

להתכונן לנשום הרבה אוויר ולדעת שלא יהיה הכי נוח והכי קל, אבל זה מספיק חשוב כדי שנתגמש למקסימום שלנו.

כאן המקום שלי לסייג שוב ולהגיד שכן יש מצבים שהם קו אדום ושבהם באמת הכי בריא להתרחק.

אבל זה בדיוק המקום שדורש כנות ויושר מול עצמך-ממש להבין מה רק פחות נוח, ומה לעומת זאת באמת פוגע.

בהצלחה בהחלטות!

לטעמי..

בסוף צריך להתחבר לשם של הילד תקראי שם שאת אוהבת 

בשם שני.

ככה יש המשכיות לשם, אבל זה לא בשימוש יום יומי.

אני מכירה אוהד, שזה מאוד דומה.

ואפשר לתת ולקרוא בשם חיבה.

באמת פחות שומעים אותו בימינו אבל הוא לא חריג או מוזר ואני לא חושבת שהוא מאוד כבד

אבל באופן כללי לא הייתי נותנת שם רק בגלל הכיבוד הורים.. כלומר זה מבחינתי יכול להיות שיקול במערך השיקולים, אבל לא יכול להיות סיבה בלעדית.

בשם לא נפוץ, נחשב אולי קצת 'ישן'.. אבל אהבתי אותו והוא מתאים לילד שלי וזה מותקק

לדעתי מה שמשנה זה אם את כהורה אוהבת את השם או לא. נפוץ או לא נפוץ וכל שאר השיקולים זה עניין אחר.

ספציפית לגבי אהוד - מכירה ילד בשם הזה וזה לא מוזר לדעתי, מה גם שאפשר לעשות לו כינוי חמוד כמו אודי אם זה מרגיש יותר עכשווי ומתאים לילד

עם כל הכבוד לכיבוד הורים-

אני מניחה שההורים שלכם פחות ישמחו אם תקראו לילד בשם שאתם לא אוהבים בעצמכם.

קוראת ככה

אבל מה שחשוב זה שאתם תאהבו

לא אנחנו 😉

גם דמות תנכית, גם על שם סבא.

בכלל לא שם ישן בעיניי.

בנוסף, אני קראתי על שם סבתא בשם שלא אהבתי, אבל האמת שלא היה לנו שום שם אחר בראש חוץ ממנו. גם שם כבד וישן. הילדה מתה על השם שלה, וכיום אני מבינה שזה באמת שם זוהר.

כמובן שאתם תעשו מה שאתם רוצים, ועל שאר הסבים אנחנו נתנו שם שני, רק אומרת את דעתי. ובעז"ה מקווה שה' ישלח לי עוד בנות ואקרא להם על שם סבתות נוספות, גם כן שמות כבדים וישנים

אנשים נותנים כל מיני שמות מוזרים כי הם אוהבים...

ולהכל מתרגלים. זה הרבה פחות מוזר משמות מונפצים אחרים, זה לפחות נשמע מוכר והגיוני באוזן.

אבל לתת שם שאתם לא אוהבים זה נראה לי מבאס.

כמו שהציעו פה - מה עם שם שני?

בעיניי זה אחלה פתרון לקריאה על שם או תוספת משמעות בשם פחות אהוב.

אהוד או אוהד

אפשר ביומיום לקרוא אודי.

אבל חשוב ממש שאת תהיי מחוברת לשם.

הסתכלי בעקרונות ל הרב אליהו למתן שם.

אם זה חשוב לכם לקרא על שמו ( דרך אגב, לי מאוד חשוב ) אפשר לקחת שם נרדף או משחק עם האותיות. לדוג רוזה - שושנה, בער - דב וכו'

אנחנו עשינו את זה כי ממש לא התחברנו לשם, המשפחה התרגשה ממש ומבחינת אבא שלי הוא קרוי על שמו

נהייה לי קליק עם השם.
ייחודי ממש
דמות תנכית חיובית
אז למה לא?
מצד שני כן את צריכה לאהוב את השם. ומבינה שבעלך לא מוכן שם שני, אולי שיתפשר?

אגב, אני מכירה אוהד אבל לא הרבה...
 

אני קראתי בשם שחשבתי שהוא קצת זקן (על שם סבא) ומלא אנשים החמיאו לי איזה שם מודרני בחרנו 😅 יש תקופות שקוראים יותר או פחות בשמות. לא הייתי נמנעת בגלל זה.

אבל אם את לא אוהבת זה משהו אחר והייתי כן בודקת מה האופציות האחרות

בן 12 בערך

קיצור זה קיים 

אם לא מצליחים להתחבר לערך של לשמח את ההורים בשם הזה בלב טוב( יש איזה באסה נלווית ) אז עדיף לבחור שם אחר.

אחד השמות שקראנו בעלי אוהב ואני פחות וזה בסדר מבחינתי. לאחר שקראנו אוהבת את הילדה עם השם. האופי שלה כל כך מיפה את השם שפחות משנה לי מה השם שלה. כמובן זה שם טוב, אחרים מאוד החמיאו על השם הזה..

זה גם היה על שם ולפני שהיא נולדה השם היה נראה לי בסדר. לא הכי היפה, אבל סביר.

כשהיא נולדה זה היה קרוב לשבת וכולם סביב הלחיצו אותי לקרוא לה שם בשבת והסכמתי לא בלב שלם כי הייתי מאוד חלשה ומבולבלת ולא הצלחתי לחשוב על שם אחר.

לצערי הרב מאוד אחרי הלידה סבלתי מדיכאון אחרי לידה, מסיבות אובייקטיביות כמובן, וגם היא בכתה המון ולא הייתה נוחה  וכמה שזה שולי, השם לא הוסיף לתחושות הכלליות שלי ואפילו לחיבור הנפשי שלי אליה.

ברור שלא לכל אחת זה אותו הדבר,

לי ספציפית זה היה קשה וזה גם היה הכל ביחד אז בכלל לא מייצג, אבל בכל זאת היה לי חשוב להביא גם את נקודת המבט הזו.

היום אגב, אני אוהבת אותה מאוד מאוד מאוד, אבל לעולם לא קוראת לה בשמה המלא, אלא בשם חיבה בלבד. 

תני כשם שני אם חשוב לך

עגלת תאומים

וזה הרבה פחות מסורבל מטרמפיסט

אם הוא כבר בן שנתיים עד שנתיים וחצי אז זה כבר תלוי ילד אבל נשמע שזה באמת מה שהוא זקוק ויהיה לכם הכי נוח להתנהל

תחפשו ביד 2 זה מוצר שיש המון

יש לך מה לומר על טרמפיסט צד מול טרמפיסט אחורי?

יותר קל לסוע על זה. ואחרי שהילד מתרגל לרוב הוא נהנה.

או בימבה אופנוע.

ואולי להבטיח לו פרסים בשלב ראשון עד שיתרגל. מדבקה. שוקולד ציפס. מכתב לגננת. וכו. 

https://www.allita.co.il/product/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%A7--%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99----%D7%98%D7%A8%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%98--%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94---%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%91%D7%94-

לנו עלה 800 ש"ח לפני שנתיים בערך, כשהקטנה שלי נולדה והגדול היה בן 2.4. 

היו לי הרבה הליכות, אז חיפשנו משהו נוח ויציב יחסית..

מה שטוב בעגלה הזו- זה שהוא יושב ונוסע, אפשר לחבר לעגלה של הקטן גם מצד שמאל- כך שתהיי יותר רחוקה מהידית של העגלת תינוק ואפשר לחבר גם מצד ימין- שתלכי ליד הגדול שלך ויותר קרוב לעגלת תינוק. ז"א זה יכול להיות גם טרמפיסט צד וגם אחורי.. 

בנוסף, 

זה משתחרר בקלות וזה עגלה נוספת קומפקטית וטובה בנפרד גם. 

לנו זה ממש היה מושלם, משתמשים בה עד עכשיו, וגם בהמשך כשאלד בקרוב בע"ה כנראה.. 

וזה הופך גם איכשהו לבימבה- את זה לא ניסינו עד היום, לא היה לי צורך. 

בהצלחה.. 

ההורים שלי קנו לפני קצת יותר משנה וזה עדיין נראה מעולה

אבל לא נראה לי שהם קנו במחירים מצחיקים..

בחנו. שאני רוצה לקנות

מבחינה זה מחיר פצצה וממש זול לעומת מקומות אחרים

לכן מתלבטת

הזמנתי כיסויים משיין ב9 שח לכיסוי

מרוצה

שנים

אני שם כמעט 4 שנים וזה שם הרבה לפניי...

ויש לה מלא קטנטנים שובבים

אם הבנתי נכון לאיזה כסא התכוונת...

ועם ד"ר רותם רפאלי. (האמת שאנחנו עדיין לא בטוחים עם ד"ר רפאלי אבחן נכון באחד המקרים...)

אבל לא יודעת אם הם נחשבים מומחים ממש גם לתחומים אפורים כאלה...

הם מקבלים בהתפתחות הילד של כללית בירושלים.

יש לי חשד על אחד הילדים, אנחנו במעקב אצל רופא נוירולוג מהקופה אבל משום מה נראה שמתפספס פה משהו

הוא בן 3

איך זה הולך בכללי? 

הנוירולוג הוא גם רופא התפתחותי? מניחה שכן...

אם כן, מציעה להגיע למפגש הבא עם דוח חינוכי עדכני מהמסגרת ולהעלות את זה מול הרופא.

התהליך העיקרי נעשה מול פסיכולוג התפתחותי שעושה את החלק העיקרי של האבחון ואז צריך לחזור גם לרופא ההתפתחותי

כן הנוירולוג הוא של התפתחות הילד, אבל הוא ממש ממש עפיפון, מהרגע הראשון לא היה נראה לי

הבעיה שבמכבי אין אופציה להחליף רופא

אבל לדעתי זה הנוירולוג צריך להפנות.

תשאלי אותו ישירות בביקור הבא.

אבל תבואי מוכנה עם מה שאת רואה, אפילו כולל סרטונים שאת רוצה להראות.

מצד שני אני רוצה לסיים שיש הרבה קשיים שנראים דומים, וצריך לעשות אבחנה מבדלת מדויקת

לפי החוק את לא צריכה להיות כבולה דווקא לרופא אחד.

יש לך זכות לחוות דעת שניה

ובאופן כללי אם את לא מרוצה את יכולה לעבור.

ניסית לשאול את המזכירה בקופה איך את יכולה להחליף נוירולוג?

אבל בגיל 3 אפשר גם לאבחן תפקוד בינוני-גבוה (אם כי זה יחסית נדיר לפי מה שהבנתי).

תבקשי שגם פסיכולוג יראה אותו, בתקווה שיביאו לך מישהו טוב יותר מרופא ההתפתחות...

בהצלחה!

לא יודעת לגבי עלות, הייתי אצלה בשניידר.

אבל הייתי מרוצה ממנה הן כאמא שהגיעה עם ילדה ממש לא משתפת פעולה והיא האמינה לי וראתה מעבר והן כפסיכולוגית שקוראת דוחות שלה

אבחון מדוייק

מכיל ומקשיב גם לאינטואיציה של ההורים

זה נעל עם סוליה גמישה ותמיכה טובה בעקב.

אני חושבת שכנעל ראשונה כן חשוב צעד ראשון!

עד כה זה עבד סבבה כי התחילו ללכת בקיץ וקניתי נעליים בתחילת החורף.

אם יוצאים לגינה וכו שמה גרביים עבות

אצלי די מהר התחילו ללכת עם נעליים.

לא זוכרת בדיוק כמה זמן.

אצל אחד הבנים, לא היה לו נעים לדרוך על רצפה חמה.

אצל אחת הבנות, כשמדדתי לה נעליים היא לא הסכימה להוריד.

פעם התייעצתי עם פיזיותרפיסטית והיא אמרה שלא צריך לחכות.

לא חייב שזה יהיה מוגדר נעלי צעד ראשון.

צריך שתהיה תמיכה טובה לרגל ושהסוליה תהיה גמישה.

יש מקומות שאפשר למצוא גם במחיר סביר. זה תלוי גם במידה.

הקטן התחיל עם נעלי טרום הליכה, כי זה מה שהיה במידה שלו.

אצל כולם קניתי נעליים שבוע שבועיים גג אחרי שהתחילו ללכת. תעודד הליכה מחוץ לבית

אצלי לא התחילו מוקדם אז ממש חיכיתי לזה כבר 

ללכת רק שבוע שעבר

והיא כבר מנסה ללכת בחוץ 

וממש מציק לה האבנים

כבר לקנות? לא מוקדם מידי?

כי אני כבר לא יכולה להרים אותה (סוף תשיעי)

אבל אני רואה שהיא ממש רוצה...

אבל באמת נראלי נחכה קצת שתהיה יציבה לגמרי

היא גם מאוד רוצה נעליים חח

היא ממש כל פעם שנתקלת בנעליים של מישהו אחר מתחננת שנשים לה

אפילו לפני שהתינוק הולך יציב.

כדאי לחשוף למגוון כלומר חלק מהזמן להיות יחף וחלק מהזמן עם נעליים.

בנוסף אין שום עניין לקנות נעלי "צעד ראשון" זה מיתוג שעולה כסף. אפשר לקנות נעל ספורט פשוטה.

גילוי נאות- אני פיזיותרפיסטית

הוא הולך שבועיים בערך, נראלי אתחיל לשים לו בחוץ בעקבות התגובות

עוד שאלה - איך יודעים שהנעל נוחה וטובה לו? מספיק רק למדוד? יש סימנים אם היא תופסת את הרגל טוב מספיק או משהו מכוון?

בחירת נעליים לתחילת הליכה ונעלי צעד ראשון

גליה דאוב פישמן

"לשבת לקום"

ושמה רק מתי שאני יודעת שכן יש מצב שתעמוד על מקום לא נקי ברחוב או באיזה אולם… או לשבת ליופי

לרוב יוצאת בלי נעליים

נעלי צעד ראשון חושבת שאקנה לה רק מתי שממש תתייצב ההליכה - כי זה באמת נכון לתת כמה שיותר יחפים.

וגם חשוב ממש לדעתי נעל צעד ראשון רך ונוח ולא סתם נעל.

אגב מנצלשת-

למחזר נעל צעד ראשון של אחותה? או שממש חשוב לקנות לכל ילד נעל ראשונה משלו?

אישית ילד שמתנגד למעבר לא הייתי מעבירה.

ובעיני אישית רמה חברתית והשתייכות הרבה יותר קריטיים מאשר רמה לימודית, ורמה לימודית גבוהה יותר אפשר גם לקדם בבית אם רוצים...

טוב להם שם..

אין לחץ לימודי בכלל בכלל..

מנסים כל הזמן לקדם רמה לימודית.. זה לא פשוט בכללל כמו שזה נשמע

שמה שקובע בסוף את הרמה הלימודית של הילד זה המוטיבציה שלו ללמידה. ואם מנתקים ילד ממקום שהוא אוהב ומתחבר אליו ומעבירים אותו למקום אחר עם יותר לחץ בשביל רמה לימודית, מאוד הגיוני שלא יהיה לו מוטיבציה ללמוד.

ככה שאם כן מעבירים לדעתי זה רק בשיתוף פעולה עם הילד...

החשש הוא שהם מחליפים חברה...

כשבעצם כל הסביבה שלהם תמשיך באותו מקום

ורק הם יהיו שונים בסביבה 

הם ילדים חברותיים מאוד ומאמינה שיזרום להם בכל מקום

גם בביס אחר

החשש הוא השייכות בסביבה שבה הם גרים...

בקשר ללימודים זה מה שאנחנו עושים מאז כיתה א...

יש השלמה של אנגלית ומתמטיקה באופן קבוע

עברית פחות

אבל כל הרגלי הלמידה הם שונים בין בתי הספר

דבר שלדעתינו משפיע גם להמשך החיים..

בךי קשר שמאוד קשה לרוץ כל היום בין חוגים

בעיקר לילדים..(גם לנו כהורים...)

ברור שיותר כיף להפגש עם חברים

או לשחק יחד בגינה

ולא לשבת וללמוד אנגלית...

אבל אווירה חברתית - אם לילד לא טוב מבחינה חברתית הוא גם יסבול רגשית וגם לא יהיה פנוי ללמידה מיטבית...

(אנחנו עצמנו קצת בשיקולים על כך עכשיו עם אחד הילדים, אם להעביר לבי"ס לכאורה תורני פחות, אבל אולי מבחינה חברתית יהיה לו טוב יותר...)

אם הרמה הלימודית בביה"ס הנוכחי לא טובה בעיניכם, אז תנסו לקנות חוברות לימוד ברמה שהייתם רוצים (אולי תבררו מה לומדים בביה"ס השני), ואז תלמדו אותם בבית (אולי רק בחופש הגדול, שיהיה יותר זמן).

וגם את זה כדאי לעשות בלי לחץ, כדי לא להשניא עליהם את הלמידה...

בהצלחה!

באנגלית ומתמטיקה ומקצועות מדעיים.
 

מה המטרה שלכם? שירכשו ידע כללי? שיתקבלו ללימודים גבוהים?

חוץ מאנגלית שהגיל משמעותי כדי לקלוט שפה, את שאר המקצועות אפשר להשלים בקלות והם לא באמת משפיעים על הלימודים הגבוהים.
 

הפן החברתי הרבה יותר משמעותי בעיניי .

חוגים, שיעורים פרטיים או בבית.

היו לי חברות שההורים שלחו אותם והן היו ממש מתקדמות ביחס לכיתה וזה פתח להן אופקים

וזה גם לא פשוט...

הם מעדיפים לשחק עם חברים אחהצ

ולא לשבת כל יום להשלים חומר שהפסידו

הם לא באמת מבינים את החשיבות 

וזה גם לא מטריד אותם

ואא להגיד שהם ילדים לא צמאי ידע

אבל גם בזה יש גבול

משערת שהם בגילאי היסודי?
חברה זה נדבך נצרך וחשוב לגיל הזה
כמובן לא על חשבון לימודים, אלא בנוסף...
צריך לדעת לשלב בצורה מאוזנת.

למדתי הרבה בביס שלא התאים לבית מבחינה רמה תורנית. 

ותמיד הייתי שונה וחריגה. לא מאד. אבל בתור ילדה הרגשתי שונה. עמדתי מאד יפה על הדרך שלי אבל זה יצר שוני. היה לי ח ברות אבל הייתי שונה. 

ועד היום כבן אנדם מבוגר אני 'סוחבת' את זה. 

ואני רואה גם על אחים שחלי שאו שהם נהיים כמו חברים שלהם ולא נשארים שונים. או שהושוני החברתי מפריע

אבל כן בטוחה עד כמה יהיו שונים בסביבת המגורים..

וזה השיקול

למה זה כזה חשוב בעינכם הרמה הימודית?

אני כל כך שונה ומתעניינץ מה גורם לאנשים לרצות כל כך להשקיע ברמה לימודית

לא מדובר כאן ברמה של לימודים מטורפת

רמה די סבירה

לעומת מה שחסר בביס השני..

חשוב להרבה תחומים בחיים...

מעבר לזה

התחושה שגם מה שלומדים הוא לא רציני כמו שצריך...

השאלה מה יותר חשוב לכם?
אישית, הייתי משאירהבבית הספר הקרוב הקיים- רמה דתית תורנית, חברים טובים, קרובים לבית
לימודים תמיד אפשר להשלים
חברים, תקופת הילדות החשובה לפיתוח מיומנות חברתית וכו אי אפשר להשלים.