גם אם הוא מקבל נתונים רק מבחוץ זה פגם צדדי, בעוד שבבינה המלאכותית זה פגם מהותי בעצם צורת החשיבה שלה.

כולם מודים שלחדש הלכות בינה מלאכותית אסור.

השאלה נידונה רק על לעשות היקש לוגי פשוט כמו אם כתוב בספר הלכה שבננה זה ירק, ובמקום אחר כתוב באותו ספר הלכה שעל ירק מברכים פרי האדמה, אז השאלה האם להסתמך על הבינה המלאכותית שעונה הלכה קיימת שעל בננה מברכים האדמה, אך זה לא פסיקה הלכתית מחודשת, שברור שאסור להסתמך על בינה מלאכותית לכל הדעות.

אלא למפגש עם המציאות דווקא. מחסור ברגשות זה עוד רובד של ניתוק מהעולם.

הסיפור עם הקורונה, לדעתי דווקא ממחיש עד כמה מציאות הרגש הייתה חסרת משמעות.

בשורה התחתונה, הפלט ההלכתי לא היה מבוסס על המציאות. דווקא שם ניצלו את הרגשות שלו

על ידי שימוש במילים כמו "גזירה" "אומרים ש" "איזושהי מחלה" וכו' כדי להשיג תשובה מסוימת.

ומנהגים שהפכו למחייבים, עם שונות והבדלים.

ובפרט הרבה מאוד פסיקות הלכתיות מותאמות למקרים מאוד פרטניים.  

״תשאלו את הרב שלכם״ זו אמירה מאוד נפוצה כאן בפורומים.  

ודווקא אותם מקרים פרטניים, שהם לפעמים הכי חשובים בתור לימוד וגזירה שווה מתקדימים, הם אלו שרבנים ופוסקים לא מפרסמים ומשאירים סודיים ואז אין ל AI מאיפה ללקט את המידע.   

על חידושי הלכות אין מה לדבר.  

כי גם הפוסקים הגדולים ובעלי השם והמעמד , לצערי לא יכולים להגיע להסכמות בינהם שיהיו מקובלות על כלל הציבור - ראה הקיום של עשרות גופי כשרות, פתרונות הלכתיים טכנולוגיים (של מכון צומ״ת), הלל ביום העצמאות, ביום ירושלים ועוד 

אלא אם כן זה היקש לוגי פשוט, כמו שכתוב שבננה זה ירק, וכתוב שעל ירק מברכים אדמה. והגיפיטי יאמר שעל בננה מברכים אדמה

גם נשים חכמות וגאונות שלמדו הרבה מאד תורה ושימשו תלמידי חכמים לא יכולות לפסוק הלכה. (פסיקת הלכה משנה במציאות את המצב, ע"ע תנורו של טכנאי)

כי יש הגדרה מי יכול לפסוק הלכה, ובינה מלאכותית שהיא לא אדם יהודי לא יכולה מעצם היותה כזאת ואפילו אם יהיו לה את כל התכונות השכליות לעשות את זה

אתה מתכוון אולי לא להיות דייניות.

לא שמעתי מעולם שאישה לא יכולה לפסוק.

גם הרב אבינר לא שמע.

הרב אבינר: האם אישה יכולה לפסוק הלכה? - כיפה

ולהגיד מה ההלכה מתוך מה שהן למדו (כמובן.. אף אחד לא חשב אחרת)

הוא לא אומר שנשים יכולות לפסוק הלכה (כלומר לחדש הלכה חדשה)

תוכל להפנות למקור בו נמצאת ההגדרה שעל פיה אסור לאישה לחדש דבר?

אך גם נוגע בלב בעיית השונות של הפסיקה ההלכתית- זיהוי מוצרים לפסח לאשכנזים

כיוון שגם על הכיתוב לאוכלי קטניות כבר אי אפשר לסמוך בשנים האחרונות.  נעשה לגורף מידי. מחמיר מידי. הרישום הזה כנראה גם מושפע מזהות נותן הכשרות.  

ואם הרבנים יאמרו לשמוע לai? 

השאלה היא מהותית. המקרה הוא רק תרגיל מחשבתי.

איפה הם קבעו?

ודברי הגמרא שבן ארץ ישראל צריך לנהוג כמה שהתקבל בארץ ישראל ובן בבל כמה שהתקבל בבבל (ששם וודאי לא היתה סנהדרין)

כי הוא נוצר בדיוק בשביל כך.

לפחות כך הם מגדירים אותו.

הרב דיקטה

רב וירטואלי, שנוצר בטכנולוגיית AI ונועד לענות על שאלות הלכתיות בהתבסס על הספרות הרבנית הקלאסית.

Ai הוכח כשקרן וממציאן.

ודבר נוסף, לצדיקים יש רוח הקודש-

משהו טכנולוגיה שעשויה כולה מסטרא אחרא לא יכולה לפסוק הלכה ולהיות רב ח"ו.

נגיד, אם תצלם לה רשימת מרכיבים של חטיף.

היא לא יכולה להכריע אם לברך על זה שהכל או מזונות?

כאילו כתוב בהלכה במקום א שבננה זה ירק, ובמקום ב כתוב שעל ירק מברכים אדמה. אז היא בהיקש לוגי מכריעה שעל בננה מברכים אדמה.

לכל ילד מותר לעשות "פסיקה" כזאת

לטעיות לוגיות.

אותה שאלה עד כמה חוששים למשנה ברורה לא מוגהת, או אם עובד פיליפיני דובר עברית יכול להקריא פסקי הלכה מספר לקשיש, ואולי יקרא אותם לא נכון

ואלה שטוענים שיש להם, צאן מרעיתם חייב לברוח לפני שדברים איומים יקרו בעקבות אותה ''רוח הקודש'', כפי שכבר קרה יותר מדי פעמים.

ע''ע רגל יוסף.

דבר שני - אני מעריך שכשהיא אמרה רוח הקודש (שבמילא אסור לפסטק הלכה על פי נבואה) היא התכוונה לאינטואיציית הקודש השכלית שיש לפוסקים לפסוק דבר מסויים (שלא מבוסס רק על הלוגיקה הקרה), ולכן כדי להיות פוסק לא מספיק ללמוד, צריך גם לשמש ת"ח

מי שטוען נחרצות שאין רוח הקודש בימינו - חובת ההוכחה עליו.

אני גם סובר שאין רוח הקודש בימינו אבל לא שולל אפשרות שתהיה למרות שלא נראה,

גם בגלל שלא מצאנו רב מסויים שטוען לרוח הקודש בימינו (מלבד שרלטנים) , וגם כי סביר שמרגע שנפתחו מעיינות חכמה בשנת ת"ר (כדברי הזוהר) זה בא על חשבון קדושת הכוח המדמה

אי אפשר להוכיח שמשהו לא קיים. לעולם לא תהיה דרך להוכיח שאין מפלצת ספגטי מעופפת ושאין מערה נסתרת בסין שחיים בה בני אדם עם 4 ראשים.

מי שרוצה להוכיח שמשהו קיים, הוא זה שצריך להוכיח זאת, אפילו אם בעבר אותו משהו היה קיים.

למשל ציפור הדודו, אין ספק שהיא הייתה קיימת. אבל היום היא לא קיימת, למרות שבלתי אפשרי להוכיח זאת. פשוט אף אחד לא יכול להוכיח שהיא כן קיימת היום, ומכאן מניחים ברמת ודאות מספקת שהיא לא קיימת.

אלא על מה שמסתבר וחזקה.

ידוע לנו על אלפים שלמים בהיסטוריה בה האנושות טענה להנהגה בידי נביאים וקוסמים היודעים דברים מיסטיים.

ידוע לנו שחכמי קדם למרות שהיו גאונים במדע, תפסו את העולם בצורה דימויית ולא בצורה פילוסופית.  ידוע לנו שבלי שום הסבר הנראה לעין פתאום הופיעו לראשונה פילוסופיות ודתות לא מיתולוגיות לפני 2500 שנה במרכזים תרבותיים מנותקים אחד מהשני (ראה ערך עידן הציר) ובמקרה זה היה כשישראל גלו מארצם ופסקה הנבואה. ידוע לנו בחזל על בת קל, וביוסף בן מתתיהו המדבר על נבואה (המונח כתוב ביוונית)של אנשים בבית שני.

ידוע לנו על חכמים ביקורתיים ומהימנים המעידים על מגידים שלהם עצמם.

ידוע לנו בנפשינו עצמה על תכנים רוחניים הניתנים להבנה רק בצורה דמויית, וידוע לנו שקדוגת החושיות בארץ ישראל משפיעה על כך, ידוע לנו שינוי הסברותיו הקיצונית של הרב קוק ברגע שהגיע לארץ, וידוע לנו דברי חזל שארץ ישראל היא ארץ הנבואה, לעומת חו"ל ששם הגילויים הרוחניים מעורבבים בגסות החומר.

כל זה מוביל להסתברות שכנראה יש רוח הקודש בישראל (ויכולת מיסטית באנושות) עד שיראו לנו אחרת שאין. זה לא הוכחה, אלא מה יותר מסתבר

חובת ההוכחה על מי שרוצה להוכיח שאין.

כי מסתבר שיש

נראה לי אתה טוען שנבואה ורוח הקודש זה *נס*, ולכן צריך הןכחה.

אני טוען (וכן הרמבם) שנבואה ורוח הקודש זה *טבע* נפשי אלוקי, רק שצריך תנאים מאוד ייחודיים כדי שייקרה

גם על דודו אתה יכול לשאול מה ההבדל בין תקופתנו לבין 500 שנה אחורה. השאלה שוב תהיה לא רלוונטית. אם אין הוכחה שהוא חי, אז אני לא אשתכנע שהוא חי ולא משנה כמה שאלות תשאל.

ע''ע מפלצת הספגטי המעופפת.

כמו שלא אשלול יכולת כשרונית לזכור ספרים ברמת מבחן סיכה, גם אם תיאורטית לא מצאתי את זה בדור שלנו

מבנים, הרים, אגמים, מיני בעלי חיים, וירוסים... להגיד ''פעם זה היה'' זה אפילו לא תחילת ההתחלה של הוכחה. זה פשוט כלום.

פעם היו מלחמות באירופה, ולכן  לא הופתעתי שפרצה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, האם זה היה וודאי? לא

ברחוב ליד הבית שלי, רק כי לא הצצתי מהחלון?

סביר שיש

האם אדם שנולד על אי בודד, חכם שישלול קיומם של איים אחרים בעולם?

לכן לא דומה כלל לנושא שלנו.

אם יש דרך להוכיח שיש היום רוח הקודש ואני פשוט מתעצל לבדוק, אז באמת הטענה שלך הייתה רלוונטית.

גם אם אין לי חלון ואני נעול, עדיין אהיה סביר שיש אנשים ברחוב

זה הכל

שבדבר סביר, כל עוד לא הוכח אז הוא כמעט בוודאות לא קיים, היא לא נכונה.

אפשר לטעון שאולי כן אולי לא חמישים חמישים, אבל לטעון באדישות שכל עוד לא ראיתי מבחינתי זה לא קיים? לא צורת חשיבה נכונה.

ומפלצת הספגטי זה לא קשור, אין שום דפוס היסטורי המניח התכנות לאחת כזאת, וזה טענה המדברת על יישות מסויימת מוגדרת מאוד מתוך מכלול אפשרויות. זה כמו שבאמת לא סביר שיש רב בעל רוח הקודש שכל יום שלישי בשעה עשר רואה בעיני רוחו שלושה מדולשעם ירוקים.

אבל בהחלט הגיוני שיש חיות שעוד לא גילינו/יצורים רוחניים שלא התוודענו אליהם

את כל העולם וראו שלאף אחד אין רוח הקודש.

במילא טענתי שאם יש בדורינו רוח הקודש היא מועטה ורק לאנשים נדירים, ובמילא לא בטוח שאפשר לבדוק אותה מחקרית כי לא בטוח שהיא מדברת על חזיונות של העתיד או דברים אמפירים.

אלה פשוט התנאים לרוח הקודש של גברים.

רב קטן מזה סביר שלא יהיה לו

הדיון הוא מהותי, ולא נקודתי בזמן מסויים בהווה.

שיוכל ליצור דפוסים ואז נניח לכתוב פירוש רד"ק על שמות-דברים.

חוקרים באקדמיה או גוים על התנך.

באופן כללי השאלה על איי איי היא לא דבר חדש, אותה שאלה נשאלה מן הסתם על פסיקה של גוי גאון ובקיא בשס ובפוסקים/או יהודי כזה שאינו צדיק או לא שימש ת"ח

)זה פותח דיון האם איי איי עדיף על שופט. מצד אחד לא ייקח שוחד ולא מוטה, מצד שני הוא חושב לוגי קר ולא יכריע דין אמת)

גם בפירוש תנך זה כך וכל דברי תורה. אפשר אולי לקבל השראה מרעיון של גוי ושיהודי ת"ח ייפתח את הרעיון (כמו הרמבם מאריסטו) אבל לא לקחת את זה כלימוד

גם אם רב מוטה לכאן ולכאן, רב צדיק חכם וירא שמים יהיה מוטה לכיוון רגש האמת (אלא אם כן זה דיין בעניין שנוגע אליו, שאז,צריך לסלק עצמו מהדין)

כשיש תפיסת עולם בסיסית לא נכונה, יתכן שזה מה שיקרה גם אם הרב צדיק, חכם ויר"ש. ואז אולי עדיף ai שישקול את העניין בצורה קרה (הלכתית ומציאותית) ולא יושפע מרגשות או השקפה. כמובן שכרגע זה לא קיים.

ברור שהאידיאל זה ת"ח שלם.

כמובן יש לזה השלכה על טעויות חמורות פוליטיות או בטחוניות, כמו השואה או אוסלו, אבל בעניין פוליטיקה טכנית, רבנים הם כמו כל אדם אחר.

היית נותן לאי איי לנהל את המדינה במקום ראש ממשלה?

איי איי – ויקיפדיה

כשיש מלחמה נגד אויב שקורא להשמיד אותנו, והוא אף פועל בפועל בשביל לעשות זאת, והוא רצח מעל אלף יהודים ביום אחד וחטף מאות אנשים וכו', ויש רבנים שקוראים ללמוד תורה במקום להשתתף במלחמה - אלה לא דברי אלוקים חיים, אלה דברי כפירה של ממש בתורת משה ובכל מה שהיא מייצגת.

המוסרי והתורני זה כן דברי אלוקים חיים, עובדה שאותו רב שקל כך מתוך מכלול השיקולים (אלא אם כן לא ידע את השיקולים בגלל העסקנים).

כמובן שאין הלכה כמותם.

בפועל זה יכול לגרום לטעויות חמורות, וענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס שרפה את היכלנו.

אני לא מסכים אם מה שהיה בקורונה, אבל אותו דבר ניתן לומר על המחיר הבריאותי של זיהום אוויר, תאונות דרכים ותאונות סקי שזה דבר נפוץ. זה עניין של ערכים ושיקולי עדיפות.

לגבי הסוף- זה תלוי מי ראש הממשלה. אם מה שחשוב לו זה קודם כל הכסא אז למה לא?

אני לא מבין גדול בai, אני מדבר על העקרון, של להחליט ע"פ נתונים ועובדות ולא על פי גחמות. אם הai עצמו מוטה בגלל דברים לא מדעיים, כמו הרבה שטויות פרוגרסיביות, אז ברור שאי אפשר לסמוך עליו. 

רבנים חרדים החליטו עך על םי הסתמכות על מומחים מדיניים שטעו בעצמם, כך שזה חא טעות של הרב אלא של המומחה המדיני.

כמו רב שיביאו לו שאלה הלכתית עם נתונים שקריים

אני מניח שai מפותח (ושלא מושפע מהזיות פרוגרסיביות שעוצמות עיניים מול מציאות פשוטה) היה מחליט על סמך נתונים קרים, מאורעות עבר, תפיסות עולם דתיות של שני הצדדים, סקרים עממיים שנעשו. והיה אומר שמבחינה בטחונית הסיכון גבוה בהרבה מהסיכוי. אז ככה שהשאלה ההלכתית הטהורה האם מותר למסור חלקים מא"י בעבור שלום ובטחון בכלל לא הייתה מתחילה.

לראש הממשלה.

בנתיים נסתפק בזה שהוא יחליף טת היועמשית

מוסר זה דבר יחסי שמשתנה עם הזמן. כמו שהיום ברור לך שנשים יכולות להצביע כמו גברים בבחירות לראשות הממשלה, כך לפני 200 שנה זה היה נחשב רעיון הזוי וחסר סיכוי.

בינה מלאכותית לא תהיה נייטרלית בשאלה הזאת, היא תביע דעה נחרצת שאין סיבה שנשים לא יצביעו בבחירות.

אסור לנו לחשוב שגדולי הדור (גם החרדים שביניהם), הם אנשים כמונו.

צריכה להיות לנו יראת כבוד גדולה אליהם. נחרדתי לקרוא.

יראת כבוד. כדאי.

יחד עם זאת לזכור שכולם אנשים

"אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים" (שבת קיב ב), לאו דווקא ראשונים קדמונים, אלא כל מי שאין לנו השגה בו.

אמר החזון אי"ש זצ"ל: "ואמנם האיש הזוכה הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן האדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה" (קובץ אגרות חזון איש א יג). האם הייתם מקבלים יחס שכזה לרב קוק? לר' חיים מוולוזי'ן? לגאון מוילנא?

ולא הבנתי איך ציטוט של אדם (ואני חס וחלילה לא מזלזל בכבודו. אדם גדול. גדול דור. אבל בסוף בסוף אדם) מוכיח שיש מישהו שהוא לא אדם.

ובפרקטית אשמח להבין למה הוא לא אדם רגיל?

שהוא חולה הוא לא צריך רופא?

הוא לא נשפט עם כולנו בראש השנה (ולצערנו גם גדולי דור נשפטים למיתה. ענינו הרואות שגדולי דור מאז הוא מתמיד גם נפטרו מין העולם)

האם יש לו יכולת נבואה לנחש מה מחר יהיו המספרים בלוטו? (כמה אברכים אפשר לממן מפרס לוטו אחד? אלפים...)

כולנו בני אדם.

לכולם יש יתרונות וחסרונות

כמובן שהתורה מזככת ומרוממת.

אבל בסוף בסוף. גם גדול דור הוא אדם.

וכל אדם הפשוט ביותר. עם הרבה השקעה יכול להגיע להיות גדול דור (אם ירצה בכך)

לא התכוונתי לומר שהוא לא נזקק לרופאים, או שהוא לא יכול לטעות (גם משה רבנו טעה פעם אחת, זה הופך אותו לפחות ממה שהוא? כותב עליו הכוזרי במאמר ראשון: "אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם נִמְצָא אָדָם ׁשֶיָבֹוא בָאֵש וְלא תַזִיקֵהּו, וְיַעֲמֹד מִבְלִי מַאֲכָל וְלא יִרְעַב, וְיִהְיֶה לְפָנָיו אֹור ׁשֶלא יִסְבְלּוהּו הָעֵינַיִם, וְלא יֶחֱלֶה וְלא יִתַש כֹחֹו, עַד ׁשֶכַאֲשֶר יַגִיעַ אֶלּ תַכְלִית יָמָיו יָמּות מָוֶת בְחִירִי, כְמִי שֶיַעֲלֶה עַל מִטָתֹו לִיׁשֹון בְיֹום יָדּועַ ובְשָעָה יְדּועָה, נֹוסָף עַל יְדִיעַת הַנֶעֱלָם מִמַה שֶהָיָה וְיִהְיֶה — הַאֵין זֹאת הַמַדְרֵגָה נִבְדֶלֶת בְעֶצֶם מִמַדְרֵגַתּ בְנֵי הָאָדָם? אָמַר הַכּוזָרִי: אֲבָל זֹאת הַמַדְרֵגָה הִיא אֱלהִית, מַלְאָכִית, אִם הִיא נִמְצֵאת, וְזֶה מִדִין הָעִנְיָן הָאֱלהִי, לא מִן הַשִכְלִי וְלא מִן הַנַפְשִי וְלא מִן הַטִבְעִי. אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶה קְצָת תָאֳרֵי הַנָבִיא אֲשֶר אֵין חֹולֵק עָלָיו..." לא התכוונתי לומר שגדולי הדור של ימינו הם במדרגתו של משה רבנו, אלא שאפילו גדול הנביאנו יכול לטעות ולכן אין זו ראיה להיותם "כמונו".

בוודאי ובוודאי שהתורה מעלה את האדם מבחינה רוחנית ליותר ממה שאנחנו, וצריכה להיות לנו יראה גדולה מאדם שגדול ממנו בתורה. דעתו לא שווה בערכה לדעתנו. מי אנחנו הקטנים, בקושי פתחנו ספר בחיים הקצרים שלנו, שנעז לדחוף ראשינו בין הרים ולזלזל ברב גדול כזה או אחר?

ויחד עם זאת הוא אדם.

אדם שמומחה בתורה.

אבל לא נשאל אותו בדברים שלא קשורים בתורה ובהלכה.

יותר נכון אפשר לשאול. אבל עדיף לשאול אדם מומחה לאותו דבר.

כמו שאם התקלקל לי המזגן. אקרא לטכנאי מזגנים ולא לרב.

אין השוואה בין רופא מומחה לבין רב "מומחה". חכמת החול אינה זהה בערכה לחכמת הקודש.

התורה אינה חכמה חיצונית, היא משנה את מהות האדם. רב הוא אדם גדול ממני, לא רק אדם חכם ממני או אדם בעל ידע יותר רחב משלי.

ולמה הם לא ''אנשים כמונו''?

היא מעלה אותו מדרגות בקדושה, רבים מהם הם בעלי רוח הקודש

יש סיפורים מבהילים על הרב מרדכי אליהו, הרבי מלובביץ' ועוד ועוד..

אסור לנו לחשוב שהם אנשים כמונו, זה זלזול חמור בכבוד התורה

יש סיפורים מבהילים..

הינה דוגמה: הרבי רופא חולים | חב"ד - אור אין סוף

ועוד אחת: מופת של הרבי - ילד שלא דיבר החל לדבר | חב"ד - אור אין סוף

ועוד אחת: הרבי אמר לאשה: סעי לביתך, בעלך מחכה לך! | חב"ד - אור אין סוף

ויש סיפורים נוספים שאני מכירה אבל אני לא רוצה לספר בלי מקור..

בכל אופן, לא חייב סיפורים מופתים.

אנחנו מאמינים שעצם לימוד התורה, שהיא דברי אלוקים חיים, מעלה את האדם בדרגות רוחניות.

ולא ראוי שאדם נחות בדרגה יגיש שווה לאדם נעלה ממנו בדרגה, גם אם יש מכנים משותפים ביניהם.

אדם הוא אדם, יצור אנושי, הפועל לפי השקפתו אך גם מתוך שיקולים ואינטרסים ואידאולוגיה.  

לא חסרים רבנים בעלי שם ומעמד ציבורי, שאינטרסים כלכליים וכספיים מניעים אותם.

למשל רבני ערים השולטים על מערכת כשרויות מסועף, עם משרות וג׳ובים למקורבים ולאנשי שלומם, ויש מלחמות עולם כל כמה שנים בין הגופים הפוליטיים המרכזיים - ש״ס, הציונות הדתית, המפלגות החרדיות, על מינוי דיינים ורבני ערים המקורבים קרבה משפחתית לפוליטיקאים החזקים במדינה.  

לא כל לומדי התורה פועלים משיקולים טהורים למען הציבור, העם והמדינה. 

אין המון "גדולי דור" בכל דור, יש מעטים מובחרים, מורמים מעם.

במובן הזה, היהדות אינה דמוקרטית.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)