לפעמים בדר"כ טראומות ילדות

לפעמים תקופות בחיי האדם והאשה.

ומתחשבים בכל אחד מבני הזוג.

ונזכרים שהעניין המיני הוא מחוייבות משותפת

שאין לבן/בת הזוג אפשרות לממש אותה בצורה אחרת

והתחייבתם בתחום הזה זה לזו, בעצם מהלך הנישואין.

עבר עריכה על ידי גבר גבעות בתאריך כ"ג באייר תשפ"ה 10:20

שבטוחים שגברים רוצים יותר. המציאות היא שפשוט ניגשים לזה מצד מאוד שונה וזה בכלל לא נכון אם כבר הפוך.

יכול להיות שגבר ירצה "יותר פעמים" ויהיה בטוח שיש פער אבל סיפוק נשי הוא שונה אפילו מהבחינה הכי בסיסית של מה עושים וכמה זמן, בטח עם מי ומאיזה מקום רגשי מגיעים לשם.

אישה שטוב לה, שמחה ובטוחה במקום שלה ובזוגיות רק תרצה יותר וגם תיהנה יותר.

ראיתי שערכת והוספת-

אמרת שאתה עושה הכל מהכל בבית אולי אתה עושה "יותר מדי" אולי שקעתם לדינמיקה זוגית לא טובה שמזינה את עצמה במעגל דפוק כזה. אתה תמצא את המקום הגברי שלך בבית ובזוגיות ותתעלה מעל זה ותנווט את הבית והזוגיות למקום נכון וטוב, תוביל

איך היא מרגישה?

איך אתה מרגיש

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 17:55

זהירות לך וזהירות לכולם מ'נשמות טובות' שינסו לפתח שיח בפרטי. לא חושד בך או באף אחד, אבל נושא כזה עלול להיסחף ע"י אינשי דלא מעלי.
 

אחרי שאמרנו זאת, הקושי שלך מאוד מובן. כפי שכתבתי, רבים וטובים נכנסים למלכוד הזה. בגדול המנגנונים שונים -

אצלינו הגברים (בהכללה, כמובן שיש שונות בין אחד לשני) התחושה האינסטינקטיבית היא צורך לפרוק. החיבור וכל מה שמתרחש שם, הוא מה שנותן לנו את התחושה שאנחנו אהובים ומשמעותיים. כשאנחנו מצליחים להתחבר ולהרגיש עם זה טוב, אנחנו מרגישים שהצלחנו להשפיע בעולם וממילא להתמלא מהמאגרים הפנימיים.

לעומת זאת אצל אשה (בהכללה כנ"ל) - המנגנון הפוך, היא צריכה להצליח להיות רגועה, רפויה, אוהבת ובטוחה בגבר שלה שהוא חזק ויכול להגן עליה, כדי שיפעל המנגנון שמבקש ממנה להתחבר אל (ובמידה מסויימת 'להתבטל אל') הגבר שלה. להרגיש שהגבר 'ממלא' אותה לא רק במובן הפיזי, אלא הפיזי מגיע כרובד הכי נמוך של רבדים הרבה יותר עמוקים בביטחון הנפשי שהוא ממלא אותה.

ממילא נוצר 'דו שיח' (שהרבה פעמים אינו מודע בכלל) של חרשים - הגבר מצידו, כמו שעובד המנגנון שלו, מרגיש שהיא אמורה להבין, שאין דרך יותר טובה להביע את אהבתו אליה מהרצון שלו ביחסים. אבל האשה שומעת שהוא 'צריך אותה' וזה מרתיע אותה כי הטבע שלה הוא להתמסר לגבר שמגן עליה, שממלא את הצורך שלה, לא שמשתמש בה לתחושות שלו.

התוצאה של הפער, היא שנכנסים (בהתחלה בלי בכלל לשים לב) למעגל לא בריא ולא משנה מה הביצה ומה התרנגולת - האיש מרגיש שהוא 'צריך', האשה מידי פעם מסכימה כי 'צריך' כי 'ככה עושים', אבל מרגישה שהיא לא באמת מקבלת מזה. ברובד הפיזי אי אפשר כמעט להרגיש את הפספוס, אבל ברובד הרגשי נפשי, האשה מרגישה שהיא לא 'מקבלת' אלא הופכת ל'נותנת', מה שטבעי לה כלפי ילדיה ולא כלפי הגבר שלה.

כיוון שזה המנגנון, גם הגבר, שלכאו' קיבל את מה שרצה - לא מסופק, עובדה שהוא צריך שוב ושוב בתכיפות גבוה ובלי סכרון עם הצורך של אשתו. ההסבר הוא אותה נקודה - הטבע שלו, גם ברובד הרגשי, הוא לתת לאשתו ולהתמלא מהמאגרים הפנימיים שמייצרים עוד כשהוא נותן. כשנכנסים למעגל הזה - פיזית המערכת ממשיכה לפעול, אבל רגשית הוא 'שואב' מאשתו ולא 'משפיע' אליה, מה שגורם שהוא רק מרגיש יותר ויותר מרוקן וממילא מרגיש שהדרך היחידה לבטא את אהבתו לאשתו ובכלל להרגיש שפוי - זה להיות עוד פעם ביחד. אבל, כל עוד שזה המנגנון, זה לעולם לא יספק.

לאורך זמן המעגל הופך למלחיץ יותר ויותר, אצל האשה  התוצאה היא שאינה יכולה באמת להרפות ולהתמלא מהיחסים וזה הופך אצלה לעוד מטלה מכל המטלות ש'צריך'. לאורך זמן, היא מרגישה שהגבר לא נינוח (כפי שיוסבר בפסקה הבאה) וממילא מרגישה מאויימת מכל רצון של הגבר לקירבה. לעומת הגבר, שמרגיש מתח ביניהם ושהדרך היחידה שלו לפרוק אותו ולהרגיש שוב שהוא אוהב ואהוב היא הייחסים - רוצה יותר ויותר.

אפשר ללכת ליעוץ זוגי, אבל קודם כל הייתי ממליץ לך ללכת ליעוץ אישי אצל איש מקצוע שמבין בדינמיקה זוגית ומינית.

יש את יהונתן קליין, אין לי שום אחוזים, אבל ראיתי המלצה על תכנים שלו כאן בפורום לפני כמה חודשים ומאוד התחברתי, חלק ממה שהגדרתי כאן, אולי הכרתי קודם, אבל ההגדרות הברורות הגיעו לי משם. אתה יכול להתחיל מהתכנים החינמיים באתר שלו 'הקוטביות הבריאה'. אם תתחבר אפשר לפנות אליו לייעוץ אישי או לקנות באנונימיות גמורה, את הקורס האינטרנטי שלו שמאוד עוזר 'לעשות סדר בראש'.

עריכה: יש גם את יהונתן שומר, גם הוא מטפל ויש לו גם תכנים באינטרנט, חלקם בחינם וחלקם בתשלום. סגנון קצת אחר אבל הכיוונים דומים. שניהם בגדול יראי שמים ומקצועיים. (כמובן, ההמלצה כללית, לא בדקתי ואין לי דרך לבדוק כל תרגיל)

אם כי יש את האקסיומות שאני תמיד אוהב להטיל

בהם ספק, האם באמת האשה חייבת להיות מקבלת

והגבר הנותן ביחסים?

האם אין קשרים שיש בהם הדדיות

ומחוייבות משני הצדדים להצלחה בנושא הזה.

אבל הבאת פה בכל מקרה הסבר וניתוח מעניין ומקיף.

רציתי לציין, שקיימות גם בעיות אחרות רפואיות.

ולאו דווקא שהכל כפי שתואר

מעין פאזל של צרכים,

סוג של מנגנון שאמור

להחזיק את המבנה המשפחתי בצורה היררכית מסויימת.

גם אם נכונה התיאוריה.

חשוב להיות ער לעובדה שקיימות במשוואה

עוד דברים, ועוד אנשים שהשפיעו על האשה

חוץ מהגבר.

ולא 100% מהאחריות עליו בכלל.

וכדאי להתייעץ עם בעלי נסיון

גם בשביל ההרגשה, וגם בשביל דרכי התמודדות

ובשום מקום לא כתבתי שיש אחריות רק על הגבר ולא על האשה. אני לחלוטין חושב שיש 100% אחריות על הגבר לעשות את החלק שלו בסיפור ו100% אחריות על האשה, לעשות את החלק שלה בסיפור.
 

אני בהחלט חושב שכשיש מערכת שזורמת טוב ובנעימות, לגיטימי שיהיו פעמים בודדות, שבעל יבקש מאשתו, הפעם להיות רק בשבילו, גם בלי כל השדרים שהגדרתי, כי ספציפית הוא מאוד מתוח. אני לחלוטין חושב שאשה נחמדה, שסה"כ מרגישה בטוחה ונעים לה עם בעלה - תשמח לצאת לקראתו במצב כזה וכך ראוי שהיא תעשה. כל עוד שזה יהיה פעם ב... וגם אז יבוא בצורה מכבדת ובהסכמה, זה לא יפגע בהם.

אחרי שאמרתי את זה - בדינמיקה שהוא מתאר, כשכבר נכנסו אליה וממש לא משנה 'מי התחיל', אין שום סיכוי שאשה תגיע עם רצון, היא פשוט סחוטה.  הם כבר בתוך הדינמיקה שבה הוא מצפה כמו ילד קטן ומרגיש ומשדר כך. גם אם היא תתאמץ בשבילו, תוך יומיים הוא יצפה שוב וסביר שלה לא יתאים, ממילא היא 'נעולה' מראש. הם לא במערכת שיויונית, אלא במערכת של 'ילד קטן' (לא אני אמרתי!) שמצפה ש'אמא' תניק אותו.

אתה צודק לחלוטין, שבעיות רפואיות מסויימות, או (לא הזכרת, אני מוסיף) טראומות לא מעובדות יכולות להיות גורם לפער מראש. 

מדוייק. גם לגבי איך שהאישה חווה את זה.

חשוב לציין שבתקופות של הריון ולידה זה עוד יותר משתנה.

אבל בזמנים רגילים- זה ממש ככה.

אהבתי.

מה שכן גם הורמונים משפיעים מאודדד

הריון/ הנקה/ מניעה

כל עוד אתה תלוי ביחסים איתה - הסיכוי שהיא תרצה הוא קלוש.

כי זה משהו כלפיה אישית.

התחושה שלה היא שאם היתה אופציה בתורה להביא אישה אחרת ליחסים רק, היית עף עלזה.

לכן זה לא רק לא מניע אותה, אלא גורם לה פחות ופחות לרצות ופחות לפתח חשק.

הדבר הראשון שיש לך לעשות זה לבדוק למה יש לך תלות בזה.

הרי באופן טבעי זה לא אמור להיות כמו אוכל לתינוק שצורח.

איפה החסר שגורם לך להיות ככה?

לדעתי זה לגמרי טיפול, ואולי עדיף זוגי.

ברגע שישתחרר לך התלות - אוטומטית היא תפתח יותר חשק, כי זה לא יהיה משהו שקיים תמיד ברקע.

זה משהו שצריך להפעיל.

גם אצלך.

ואז, גם אצלה.

בהצלחה רבה.

זהו שאני רוצה לעשות טיפול לעצמי קודם

השאלה מי הבעל מקצוע שיכול להתאים לי?

כן יודעת להגיד לך שלא חייב שזה יהיה טיפול אישי לך בשביל לגעת בנקודה של התלות,

מכירה לגמרי סיטואציות של זוגות בטיפול זוגי שמטפלים בתלות של אחד מהם.

כשיש את הצד השני נוכח יותר קל לדעתי לעבוד, וגם להגיע לנקודה האמיתית.

ממליצה על שיטת המובחנות ממש.

אם הוא היה מתאר מצב מוגזם שלא מספיק לו גם מה שיול להיחשב פעילות מספקת בקרב הציבור הכללי, מילא.
הוא מתאר פה חוסר משמעותי, למה תלות וטיפול?

הלואי ואישתי הייתה מבינה שזה כמו אויר לנשימה

אבל עדיין שאני מקבל סירוב אני מתנהג כמו ילד קטן עם פרצוף חמוץ ופה אני זקוק לטיפול

מה עושים כשאסורים? מתים?

מה עושים רווקים דתיים?

מה עושים אחרי לידה חודש?

מה עושים אם האישה חולה ממש תקופה ארוכה?

חיים.

נושמים.

אז אויר זה לא.

לא מקטינה את זה.

זה צורך חשוב ומדהים וקריטי.

הרבה יותר מאויר.

כי זה התכלית בין בני זוג.

אבל לא קשור לאויר או לאוכל.

אפשר לחיות בלי.

והרצון הוא לחיות עם המון ובכייף ובשמחה ורצון של שני בני הזוג

בגלל מהות השוני בין גבר לאשה בעניין הזה.
רוב הנשים לעולם לא יבינו את ההתמודדות שגברים חווים.
רווקים? סובלים סבל יומיומי בל יתואר.
נידה, אחרי לידה? כנ"ל. סבל של ממש. רובם לפחות.
אבל זה אחרת. כי כשמערכת היחסים המינית תקינה בין בני הזוג יודעים שזה לזמן קצוב ומוגדר ואח"כ יש שגרה שהיא טובה ובריאה לשני בני הזוג.
האיש מתאר שאין לו את הבסיס הזה.
זה תהום שחסרה ולא מתמלאת,
איך ינשום?

זה כמו אשה שפשוט לא מקבלת יחס ראוי מבעלה.
מה נגיד לה, תנשמי?


אבל אנחנו מתמקדות בקושי שלנו, האמיתי והנכון, ולא נותנות מקום אובייקטיבי לסבל והנצרכות שלהם מהסיבה הפשוטה שרוב הנשים לעולם לא יחוו את החוסר בעוצמות שגברים חווים אותו. בפשטות.
צריך הרבה ענווה לקבל את זה כמו שזה, ובגרות כי זה דורש מאיתנו הנשים לשנות גישה כללית לחיים בכלל ולחיי זוגיות בפרט. 
(בלי חלילה לדרג או לשפוט מישהו ספציפי אלא כרעיון כללי)

למה מצפים מגבר שיכיל, יבין, ידאג, יקבל, יפרגן, יאהב וכל זה, בלי שהוא מצליח לנשום?
זה ממש לא מקום של טיפול זה צורך הכי טבעי ורגיל.
@חמור חורש בשדה  לעניין הפרצופים החמוצים, לא צריך להגזים אתה יכול ללמוד לווסת את התגובות גם בלי טיפול. לא כל דבר דורש טיפול... שוב, לעניות דעתי...
 

וזה יפה שאת אמפטית ומבינה את הכאב של הגברים באשר הם, אבל מה המטרה בזה?

עם זה הוא לא "ילך למכולת". זה לא יגרום לאשתו לרצות אותו.

זה יגרום לה להרגיש אשמה.

זה כמו שניתן עכשיו הרצאה לגבר איך מרגישה אישה שצנח לה החשק בהריון. 

הוא אולי יבין יותר את העמדה שלה, אבל הוא ימשיך להיות מתוסכל.

המטרה שלו היא או שהיא תרצה אותו יותר, או שלפחות הוא לא יסבול מהמצב הזה.

היא לא תרצה אותו יותר עם פטיש בראש של "אני גבר ויש לי צרכים!"

וזה בטח לא יפחית מעוצמת הסבל שלו, כשאומרים לו שאשתו אכזרית אלו בכך שהיא לא נותנת לו לנשום

וא"חכ לחשוב איך אפשר לקדם תקשורת בריאה ומניבה, להבין על מה עומד הקושי והמורכבות, כי אם ננתק אישה מכל שאר הדברים שהאי מתעסקת בהם בחיים, היא באופן טבעי ובריא תרצה ותרגיש שהיא צריכה הרבה יותר מפעמיים בחודש. זה ברור שיש פה פלונטר שיש לפתור אותו.
מתחילים ממה לא הבעיה-
הצורך שלו- לא הבעיה
הצורך שלה- לא הבעיה
מה כן? לא יודעת,
איך אפשר לפתור?
לא יודעת. יש פה צד אחד של המטבע והרבה פרטים חסרים, זה שלהם.

אבל קודם כל להבין שזה שהוא צריך יותר ומרגיש שקשה לו לנשום, זה לא הוא שצריך טיפול.. אני לא אומרת שיהא כן צריכה,
אלא שזו לא הבעיה פה.

ממש לא טענתי שהיא אכזרית!
אם קראת את ההודעות הקודמות תראי שאני מפרטת דווקא עד כמה קשה לאשה להיות בתוך זה במירוץ החיים.

יש פה משהו שצריך עבודה,
יש הרבה דברים שאפשר לטפל בהם, בכל מיני דרכים.
 

אני לא מגיעה עדיין לחלק שלב.

לא דיברתי איתה וגם הוא לא הציג יותר מידי את הצד שלה.

הוא דיבר על עצמו.

ואמר שהוא מגיב בצורה לא פורפורציונלית ומרגיש שזה אוכל לתינוק צורח.

נהרס לו כל היום אחרי ואין לו דרך להכיל את זה.

פה עצרתי.

איש מבוגר שנתקל בסיטואציה של תגובה לא מידתית, גם מול עצמו, ולא רק בשפיטה מול אחרים, זה לגמרי נקודה לעצור ולהסתכל מה יש פה.

אני רואה את זה כתלות. או באשתו, או ביחסים.

כשאתה לא מצליח לתפקד בלי משהו - משמע אתה תלוי בו.

כן. באוכל כולנו תלויים.

באויר כנל.

במין לא.

לא אומרת את זה בכלל ממקום של 'זה זכותה להגיד לא ותשחרר ותלמד לחיות עם זה'.

הפוך.

ברגע שהוא ילמד איך להסתכל על זה בעין בוגרת וילמד דרכי התמודדות ותגובה - היא תרגיש לדעתי אפילו מהר מאד את השינוי, ויתפתח אצלה חשק שהוא לא מכיר בכלל היום.

הסיטואציה של היום שהוא עם חשק 24/8 , משאירה אפס מקום לחשק שלה.

היא לא מכירה אותו. את החשק.

אז בטח שהוא כבעלה לא יכיר.

ברגע שיתפנה אצלו מקום לזה - היא תיכנס שם.

וכתבתי בהודעה כבר, שלדעתי טיפול זוגי יהיה הכי יעיל, כי יש פה גם ענין של תיאום ציפיות.

אם היא רואה את זה כמו שאת חושבת שאני מכוונת - שזכותה ולא מעניין אותה בכלל, אז באמת לא יעיל מידי.

אבל בהנחה והיא איתו בעניין ותשמח להתקדם - לדעתי זו הדרך.

אם  במשך זמן הכל היה תקין ופעם אחת הוא היה מגיב כך ופותח שרשור, אני איתך.
אבל אם לאורך זמן המצב כ"כ מתסכל, אפשר להבין את התגובה.
אנחנו לא יודעות מה בדיוק הוא מגדיר תסכול,
אנחנו לא יודעות מה בדיוק מפעיל אותה או אותו.
אי אפשר לנתק כל דבר בפני עצמו, זה מאוד קשור.

אולי אני טועה ולא הבנתי פה משהו..

אבל אני חושבת שזה לא ענין של הבנה.

לא באנו םה לתת לו תמיכה נעימה וכרית.

אני לפחות, באתי לנסות לעזור לו להגיע לשורש.

ואם בפועל כשזאת מציאות חייב הוא לא מצליח להתמודד - הכי חשוב ובסיסי שצעד ראשון ילמד להתמודד.

בטח כשזה משפיע באופן ישיר על החשק של אשתו.

וזה מגלגל את הגלגל.

אצלו זה בייס של אוכל לתינוק צורח.

אז אצלה אין צורך בכלל לבדוק אם היא רוצה או מה היא רוצה.

היא לא בודקת בכלל.

כי תמיד יש רצון באויר.

ברגע שיהיה רוגע באויר, שלמות, והבנה שאנחנו בסדר -

היא תוכל לבדוק בכלל מה איתה.

ומשם הדרך לשמים קרובה בעז"ה.

קודם כל להבין למה היא לא רוצה, מה קורה שם?
כל מה שיהיה תלוי בו לפי דעתי הוא יעשה בשמחה.
היא צריכה להבין שקיימת בעיה בהתנהלות הזוגית שזה לא תקיןף גם אם כל הסיבות שלה מוצדקות.

כמובן שתגובה צריכה להיות פרופורציונלית,
ואדם צריך לעבוד על מידותיו תמיד.
אבל זה כמו אקמול לגידול.
 

היא לא לא רוצה.

היא לא חושבת שזה סבבה ככה.

היא לא אומרת 'לא באלי ותמות'.

היא בעומק גם רוצה שיהיה להם אינטימיות טובה וזוגיות מעולה.

אבל כל עוד הוא תלוי בזה,

היא לא תצליח לשחרר כמה שהיא לא תרצה.

בהנחה והיא כן בענין,

והם עושים שיחה ומבינים שהמצב כמו שהוא זה לא מה שהם רוצים.

היא יכולה להבטיח לו אלף פעמים שהיא תשתנה ותתחיל לרצות.

זה לא יעזור, כל עוד הוא תלוי בזה.

היא לא יכולה לפתח רצון וחשק כשהיא מחויבת.

סיטואציה שמתייחסים ליחסים כאל אויר שחייב לנשום אותו,

זה לגמרי מחייב אותה ברמה הכי בסיסית.

היא לא יכולה לקום בוקר אחד ולהגיד מכאן והלאה אין כלום.

לא שהיא מתכוונת להגיד את זה,

אבל כשאת חיה במציאות שאת חייבת טכנית לעשות משהו,

גם אם את לא רוצה,

את לא תוכלי לרצות מהעומק שלך באמת בשמחה.

ולכן אני לא רואה וצרך קודם ללכת אל החשק שלה.

מבחינתי החשק שלה לא יכול להתקיים כל עוד הוא תלוי.

ואין לנו שאלה אם הוא תלוי.

חוסר יכולת להתמודד = תלוי.

עכשיו יותר מובן מה הכוונה שלי?

אני אומרת מניסיון של זוגות שמנסים לטטפל בחשק של האישה כי זה התוצאה שנראית לעין,

וזה יכול להימשך שנים של כאב לב,

כי זה פשוט לא תלוי בה, כל עוד הוא לא משתחרר.

אולי אני גם טועה.

אני לא מכירה את הסיטואציה שלהם.

אבל ממש היה נשמע לי ועדיין נשמע לי שבזה מדובר פה.

והלוואי שיצא משהו טוב מכל הדיבור הזה ושבאמת יהיה לכם משולם ביחד ותגיעו למחוזות רחוקים! @חמור חורש בשדה 

לא בהכרח שאם ננתק אישה מכל עיסוקיה היא תרגיש צורך ביחסים.

בעיניי זה דווקא הפוך- אישה תשוקתית יותר שיש לה הנאה במה שהיא עושה- סביר יותר שתהיה לה יותר תשוקה מאישה כבויה שאין לה כלום בחייה.

מיניות זה תלוי מאוד במזג.

יש נשים קרירות יותר, שזה טבען, ואין הרבה מה לעשות.

אני עדיין טוענת שככל שהוא ילמד להיות אביר, ככה יש יותר סיכוי שהיא תתעורר לגלות ולהעריך אותו (וגם לרצות אותו).

אבל אם הוא נמצא בעמדה חלשה לידה, הסיכוי שהיא תתעורר לכך הולך ויורד.

זה שהוא כואב את המצב שלו- זה מאוד מאוד מובן. אבל כמובן שצריך ללכת לטיפול. כי התגובה שלו למצב הזה מחריפה את המצב הזה עוד יותר!

יש פה כמה דברים שאני חולקת עליהם באופן מהותי, אבל כבר כתבתי את דעתי.
גבר שיותר מדיי זמן אביר- זה מעלה שאלה.
לא ארחיב מפאת המקום והנוכחים אבל יש מקום להתנהלות טבעית בתוך קשר.
אשה לא יכולה להחזיק כל הזמן את החבל משני הקצוות.
ושוב חוזרת שאין לי מושג מה באמת הולך שם ומה עמדתה ומה נק' הפתיחה אז זה אפילו קצת מיותר..

זה מלא.

מתים מבפנים

לזלזל בחוסר או לחיות בתודעה של שורד זה לא חיים

לא מורידה מיזה.

אמרתי, ואומר שוב.

זה לגמרי צורך חשוב והכרחי וטבעי ומתבקש.

אבל.

כשאתה לא יודע להתמודד עם החסר של הצורך הזה - אתה בבעיה.

עכשיו מובן יותר?

לא משנה כמה הצורך הוא טבעי ואחלה ורצוי ובסיסי.

ובאמת מיניות זה בסיס לחיים שפויים.

חד משמעית.

לא סתם רווק הוא לא שלם.

גם בגלל זה.

אבל עדיין.

כשאתה לא מצליח להתמודד - דבר ראשון בא תלמד איך להתמודד.

אחר כך השאר יסתדר.

בטח כשהחוסר התמודדות שלך - משפיע ישירות על החשק של אשתך.

זה לא סיטואציה טבעית.

מין זה לא אוכל. רווקים דתיים חיים יפה בלי זה בכלל.

לא אומרת שתקין שאין כמעט, אבל כשהוא חי בסיטואציה שהוא מרגיש שזה כמו תינוק רעב שלא קיבל אוכל - 

תקין זה לא.

כשיש לו תלות כזאת במין עם אשתו - היא לא חלק מהענין. אין דבר יותר מרחיק מיזה.

זה אפילו לא בבחירה שלה להתרחק.

היא מרגישה שזה לא נוגע אליה, כמו שהסברתי בהודעה הקודמת.

היא לא אוכל לתינוק צורח.

לא משנה כמה זה ולמה זה.

ולכן היא מתרחקת יותר.

וזה מגיע למצב, שהיא פשוט לא מכירה מצב שבו היא עצמה רוצה יחסים מרצונה האישי.

כי זה תמיד נוכח הרצון שלו, זה האוכל שלו.

לכן,

ברגע שהוא יצליח לחיות בשלום עם 'יש או אין', 

היא אוטומטית תפתח רצון.

כי פתאום זה לא אוכל. ולא צורחים כשאין.

כמובן שמסייגת ולא לבלוע אותי,

אני אומרת את זה ממקום של ניק שקרא הודעה ועלתה לו נקודה חשובה.

ממש לא מחייב ולא כלום.

רק חמוד לראות שהפותח כן הסכים איתי, ורק לך מבחוץ צרם..

הגיוני שבעומק הוא יודע על מה אני מדברת....

ואולי לא.

לא שלחתי אותו לפינת העונש.

הצעתי טיפול

טוב זה בטוח יעשה.

שגם ביחסי אישות צריך להיות "תלמיד חכם".

באופן כללי, אם אשתך תרגיש שהעונג שלה יותר חשוב לך מהעונג שלך, ותהיה קשוב וסבלני לצרכים שלה, היא כנראה בעצמה תרצה יותר.

יש טיפים בגמרא, איך אמורים לגשת נכון ליחסי אישות.

ובנוסף, במקרה הצורך, גם מותר ואף כדאי להשתמש באביזרים שיעזרו לאישה 

1. לדבר על זה. לפתוח את העניין בזמן נעים וטוב ולדבר את הקושי. לשמוע מה יש לה להגיד. חשק של אשה תלוי בהכל כמעט, ולפעמים לא תלוי בכלום. אסביר:
לפעמים אשה צריכה פתרון לכל שאר הבעיות כדי להיות פנויה רגשית ומחשבתית, ולפעמים היא צריכה את הביחד כדי לפנות את עצמה מכל שאר הבעיות. מובן?
זה מסובך ופשוט.
חשק של אשה זה דבר שנבנה הרבה זמן. 
חשק של גבר הוא אינסטקטיבי. זו אומנות לסנכרן בינהם- אבל זה בידיים שלך, האחריות פה יכולה להיות עלייך וזה דבר חיובי.
2. ללמוד על זה. הדרכת חתנים זה לא מספיק, הרבה פעמים נשואים שנים ועדיין לא באמת יודעים מה הצד השני רוצה וצריך
זה מתקשר לסעיף 1. הרבה נשים לא ירגישו בנח לשתף מה הן באמת רוצות ואוהבות, חלקן עומדות מאחורי כ"כ הרבה מחיצות שונות ומשונות שנערמות במהלך החיים, שהן אפילו לא יודעות להגדיר מה הן רוצות וצריכות.
3. ואולי היה ראוי שיהיה מספר 1. להתפלל על זה. כמו כל דבר אחר שמתפללים עליו. בכנות וממקום טהור של רצון לטוב.

עזרתי לך בבית--- מגיע לי ש"תעזרי" לי גם.

זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להביא אותה לרצות בזה, כי היא חייבת לך, או כי אתה הוכחת לה שאתה צודק.

זו ממש ממש לא הדרך...

תפרגן לה בעיקר, וגם תלמד איך מתנהגים באבירות כשהיא אומרת לך לא.

גבר שמתנהג כאביר זה עולם אחר לגמרי.

אבל בשביל זה צריך להתאמן, זה לא בא לבד.

בצד שלך- להעמיק ולהבין למה כל כך קשה לך כשאתה לא מקבל. זה מקום מאוד לא בריא לך ולזוגיות שאתה מרגיש שאתה "חייב"

גם שלך מול עצמך - שאתה תלוי כ"כ במישהו אחר

וגם מול אשתך- זה שדר שמרחיק ומוריד את החשק

בצד השני- טוב לה במיניות? היא נהנית? (אתה לא צריך לענות על גבי פורום פתוח. זה שאלה בשבילך או בשבילכם)

כתבת שאתה עוזר בבית אבל גם יש קשר אינטימי רגשי? שיח? דייטים מכל סוג שהוא?(לא דווקא מסעדה. פשוט זמן שבו שניכם יחד ועסוקים בזוגיות ובכיף שלכם)

אם אתה רוצה שהיא תרצה יותר אז חייב לדאוג שיהיה לה טוב וכיף במפגש המיני

כשמשהו כיף לנו אז בא לנו ונמצא זמן וכח. וכשלא- ממ..אז ברור שלא...

גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית

ואם לא מספיק טוב אז שבו תחשבו איך אפשר לעשות לה טוב וכיף שם

וגם לך כמובן

ואם אתם מרגישים שחסר לכם כלים אז לכו ללמוד איך להפוך את המפגש הזוגי למספק ואיך למנף את הפער ביניכם למתח שיחזיק את התשוקה

וכמובן- אם לא טוב לה שם זה לא אומר שאתה לא אטרקטיבי או שאתה לא בעל טוב! אין פה מקום להאשים!

זה פשוט משהו שאתם צריכים ללמוד שניכם וללמוד אחד את השני ולהתנסות

המלצות:

אפרת צור

גן נעול

ובטח יש עוד הרבה אופציות שמיועדות לגבר הדתי.

אני מכירה יותר תכנים שפונים לנשים....

בהצלחה!

ועוד כאלה.

נתנו לך הרבה המלצות כאן, והלוואי שהן תעזורנה לך.

אני לא בא להביע עמדה לגבי ההמלצות, אבל כן אעודד אותך לפעול לפי מה שהכי מתאים לך. אל תישאר במקום ואל תכבה את התשוקה שלך. עם כל הכבוד, אתה לא פחות מ50% בזוגיות והצרכים שלך אמורים להיות מסופקים (בפרט שאתה מתאר צורך שהוא לגמרי בגבול הנורמלי). אני בטוח ששיחות ברורות שלך עם אשתך, מאוד יתרמו לכם להבין זה את זה (אולי כן כדאי לנהל את השיחות כשיש לך ביד איזה כיוון לתשובה, ייעוץ או עבודה משותפת וכדו').

תאמין לי, לא אתה ולא היא, רוצים להגיע ליום שאתה תוותר על זה (וכן, זה יכול לקרות. תאמין לי!). וזה נכון שיש איזו תפיסה נשית מאוד רווחת, שהגבר הוא סוג של בעיה, שהוא רוצה "יותר מדי" והוא "לא מבין" ש"זה לא עובד ככה", ואז הניסיון הוא להקטין את הצורך שלך ואגב כך להקטין אותך (במישרין או בעקיפין, בשגגה או בזדון). רק שוכחים שעלול לבוא יום שבו כבר לא תנהג כמו תינוק שרוצה מין ביחד, אלא פשוט תתייאש ותוותר (ואז לרוב תוותר גם על המינון שהיא כן משתוקקת אליו, וגרוע מזה אתה משפיל אותה, וכשהאישה מרגישה דחויה אז כל התיאורים שלך על התינוק הם אפילו לא פרומו...), או שפשוט תחפש את הריגושים במקומות שיש להם היתכנות (צריך להסביר מה הסכנות בזה?).

כך או כך, חשוב שתטפלו וחשוב שהיא תבין את המשמעות של זה גם עבורה (אם היא מזלזלת בך באופן אישי, אז זה כבר יוצא מגדר הנושא ורק עוד יותר דורש בירור מעמיק שלך או שלה או של שניכם).

לגבי המלצות, בציבור החרדי יש מישהי בשם גליה סברסוב או משהו כזה. תקופה ארוכה היא עסקה בזה ופרסמה כל מיני פוסטים (אישית אני מקבל את החומרים שלה למייל, אבל יש לה בוודאות עוד פלטפורמות). אולי תנסו להשיג אותה ובטח תוכל לטפל/להפנות.

נ"ב, בלי קשר לכלום. לפי שנות הנישואין דלך אתה נשמע אדם בוגר. אל תתנהג כמו ילד קטן כי אתה לא.

התגובות פה מרתקות וחשובות. אבל לא יודע איך גברים ונשים נשואים יכולים להשתתף בדיון כזה משותף..

אפילו שזה אנונימי לחלוטין.

לא כזה צדיק, ולכן אולי מקל לעצמי..

אבל דווקא בהנחה שיש כאן הרבה צדיקים תוהה האם לדעתם זה כן בסדר?

זו התמודדות לא פשוטה. אני לא יודע איך לפתור אותה בשבילך, אבל כן כמה כיוונים

1. יכול להיות שיש כמה דברים שאתה יכול לעשות כדי לצמצם את הפער ביניכם. מציע כמה כיוונים - לצאת לחופשה, לשלוח אותה לספא או דברים אחרים שמשפיעים לטובה על החשק שלה. במקרה כזה צריך להיזהר שלא "לצפות" - אתה יכול להיכנס לתחושה שמאוד התאמצת ובסוף אין לה חשק ואז התסכול הרבה יותר גדול. זה יותר כיוון של להכניס את זה לאורח החיים שלכם- פעם בחודש יוצאים לחופשה של לילה בלי הילדים - לפעמים זה פותח לה את הצ'אקרות ולפעמים לא והיא צריכה להרגיש שמבחינתה היא לא חייבת.

2. יש כל מיני מצבים של קרבה חלקית שבה יש פוסקים שמתירים דברים מסויימים. זה יכול גם לתת קצת ריווח עבורך והבדל קטן עם השפעה גדולה. לא נכנס לפירוט, אתה יכול לברר וזה תלוי גם במי הרב שלך. (לדעתי אפשר במצבים של קצה בשלום בית לבחור את הרב שהפסיקה שלו נוחה לך , וכל אחד יעשה כהשקפתו).

3. להחזיק בראש שאצל אשה דברים יכולים מאד להשתנות. כנראה שאשתך לא תשתנה מהקצה לקצה אבל כן יש הרבה דברים שמשפיעים ומשתנים. מניסיוני הריון ואחרי לידה  שהם תקופות מאד ארוכות יכולות להוריד חשק מאד.

גם פניות בחיים משפיעה. לא מדבר על אשה כבויה שלא מצליחה לחיות את החיים שהיא רוצה. לפעמים יש הרבה קטנים ולא ישנים אף לילה רצוף ואחר כך עבודה ועבודות בית וגם אם אתה שותף מלא זה עדיין יכול להשאיר לה עומס גדול.

4. אתה מציף בעיקר את התגובה שלך של ילד קטן. אני ממש מבין אותך... נראה לי שזה מזמין אותך בעיקר לעבודה פנימית של שינוי תפיסה. ממה שאני מבין אתה מרגיש ש*מגיע* לך. כשהילד בתוכך מרגיש שהוא לא קיבל את מה שהוא באמת צריך ובאמת מגיע לו הוא נשבר.

נראה לי אח יקר שאתה פשוט צריך גם לקבל את המצב.

זו אשתך , אני בטוח שהיא אדם נפלא ויש הרבה מאד מתנות שזכית להם בזכות הקשר אליה. אבל יש גם אתגרים. היא לא אדם בעייתי או מקולקל, פשוט יש פער ביניכם. הרבה אנשים מתמודדים עם דברים קשים, אלו הקלפים שאתה קיבלת - תתחיל לשחק הכי טוב שאתה יכול...

עכשיו, בנושא של מיניות יש פלונטר שקשה להתמודד איתו - בדרך כלל כשיש בעיה אצל בת הזוג הכיוון הנכון הוא לשחרר את התלות שיש לי בה - לא להשליך את זה על עצמי. פה התלות היא אמיתית... באמת אין לך דרך אחרת לבטא מיניות בלי אשתך.

עוד פלונטר זה כשיש לאדם מגרעת שפוגעת בזוגיות הוא צריך לעבוד עליה הרבה פעמים ב'אתכפיא' כדי להתגבר על הבעיה. במיניות צריך לשנות את החשק עצמו, זה הרבה יותר עדין וניסיון שלה להשתנות יכול רק להרחיק.

5- שמעתי וקצת קראתי על כיוון שיכול להיות מאד משמעותי אבל נראה לי לא מתאים לכל אחד.

יש חכמה שהגיעה מהמזרח (ויתכן שהמקור לה הוא פנימיות התורה) של עבודה עם האנרגיה המינית שבגוף ובנפש. זה דורש לימוד והרבה מאד תרגול - לזהות את האנרגיה הזו בשרירים באיזורים מסויימים (לאו דווקא המקומות הצפויים). לאט לומדים להרגיש את הזרימה של האנרגיה ואז גם אפשר ללמוד שליטה ויכול לתעל את האנרגיה לכיוונים שונים. למשל יצירתיות אומנותית או חשיבה מדיטטיבית או דברים אחרים. יש לזה קצת רמזים בפרקים במוסר הקודש שבהם הרב קוק מדבר על מיניות.

תסתכל על שנים לא טובות,

למשל תבדוק את שנת 2020 או 2008, ואז תראה איזה מסלול עדיף...

בגדול,

בשנים טובות מצופה שמסלול מנייתי ישיג תשואה עודפת לעומת הכללי,

ובשנים רעות מסלול מנייתי יפסיד יותר מאשר הכללי.

ואם אתה למשל צריך את הכסף כבר בעוד שנה, אז לא תוכל ''לתקן'' אם בדיוק השנה הקרובה תהיה גרועה.

בדקתי את הקופות האלו באתר גמל נט

2024

ממוצע:

22.28%   ממוצע כללי: 12.92%

2023

ממוצע:

16.01%  ממוצע כללי: 8.89%

2022

ממוצע:

-17.30%    ממוצע כללי: -8.96%

 2021

ממוצע:

19.28%    ממוצע כללי: 12.71%

2020

ממוצע:

7.61%   ממוצע כללי: 5.01%

2019

ממוצע:

25.13%    ממוצע כללי: 13.15%

2018

ממוצע:

-4.98%     ממוצע כללי: -1.31%

2017

ממוצע:

17.80%     ממוצע כללי: 8.38%

2016

ממוצע:

7.25%     ממוצע כללי: 3.69%

2015

ממוצע:

2.85%   ממוצע כללי: 2.06%

2014

ממוצע:

5.85%    ממוצע כללי: 5.13%

2013

ממוצע:

20.04%     ממוצע כללי: 10.39%

2012

ממוצע:

11.14%    ממוצע כללי: 11.16%

2011

ממוצע:

-20.55%    ממוצע כללי: -4.65% 

2010

ממוצע:

16.21%     ממוצע: 11.71%

2009

ממוצע:

84.72%    ממוצע כללי: 37.90%

2008

ממוצע:

-50.10%    ממוצע כללי: -21.85%

2007

ממוצע:

13.94%     ממוצע כללי: 8.71%

2006

ממוצע:

26.15%    ממוצע כללי: 8.50%

2005

ממוצע:

22.58%    ממוצע כללי: 14.19%

ב20 שנה היו 4 שנות הפסדים: 2022, 2018, 2011, 2008 (אחרי ההפסד הגדול ב-2008, היה רווח עצום ב-2009).

אז לפי זה, 20% מהשנים יש הפסד, 80% יש רווח שמשמעותית מעל מסלול כללי.

לפי זה, אלא אם כן אני מפספס משהו, אין סיבה שלא לשים במניות. אלא אם כן מישהו באמת ובתמים

ייתכן ויהיה לו צורך מיידי לכסף בטווח לא ארוך.

אם ל 20 שנה, ברור שלהשקיע במסלול מניות

אבל לשנים בודדות, אתה רואה שיש שנים עם נפילות חזקות.  

לפי הנתונים ששלחת:

א. אם באת להשקיע לשנה אחת, אז יש סיכוי של 25% שהמסלול המנייתי יהיה פחות טוב (שכחת את 2012). זה ממש לא מעט.

ב. כשמסלול המניות יורד, זו עלולה להיות ירידה מאוד מאוד כואבת ואכזרית. הרבה מאוד אנשים יעדיפו להרוויח בשנה ממוצעת 8% ולא 12% (סתם מספרים מהראש), ובלבד שלא יהיה מצב שהם יאבדו בשנה אחת 50% מההשקעה שלהם.

ג. בוא ניקח אדם שהכניס בדצמבר 2027 סכום של 100,000 ש"ח להשקעה במסלול מניות, לעומת אדם שהכניס את אותו הסכום למסלול כללי.

כתבתי כאן בסוף כל שנה כמה כסף יהיה לכל אחד מהם:

עיניך הרואות: גם בחלוף 17 שנים מצטברות ורצופות, מסלול כללי הניב תשואה עודפת על פני מסלול מנייתי, עם תשואה של 183% לעומת 180% במסלול המנייתי.

למעשה, אם מישהו נכנס בדיוק בסוף שנת 2007, אז בכל אחת מהשנים ללא יוצא מן הכלל (ובהנחה שלא שינה מסלול תוך כדי), היה לו פחות כסף בחשבון לעומת מי שהיה במסלול הכללי.

אם ניקח את הממוצע של "כמה כסף היה בסוף השנה", אז במסלול המנייתי נגיע ל-150 אלף ש"ח, לעומת 180 אלף ש"ח במסלול הכללי. 20% יותר למסלול הכללי!

למה זה קורה ואיך פספסת את זה?

כי אתה ספרת בכל שנה בצורה בינארית מי הביא תשואה יותר טובה. צורה בינארית שבה יש מנצח ומפסיד, זהו, בלי שום משמעות לשאלה "מה ההפרש".

כלומר מבחינתך אם מסלול מנייתי הניב 2.85% לעומת המסלול הכללי שהניב 2.06%, אז המנייתי ניצח. 1-0 לטובת המנייתי.

ואם המסלול המנייתי הניב הפסד של 50.1% והכללי הניב הפסד של 21.85%, אז הכללי ניצח. כלומר יש לנו תיקו, 1-1.

זה כמובן רחוק מלהיות נכון: ירידה של 50.1% בשנה אחת זה דבר דרמטי ומטורף, 50% מההון שלך נמחק תוך שנה, ואפילו עלייה של 84.72% בשנה הבאה לא תחזיר אותך לנקודת ההתחלה (אחרי שמאבדים 50%, אז צריך תשואה של 100% רק בשביל לחזור לנקודת ההתחלה).

וכמו שאתה רואה בחישוב הקטן שעשיתי על בסיס המספרים שלך, מסלול כללי בהחלט יכול לנצח את המנייתי גם לטווח הרחוק.

בוא ניקח דוגמה נוספת: הפעם הכסף נכנס בסוף שנת 2010, כך שעכשיו אין לנו ירידה של 50.1% בשנה אחת:

גם הפעם, ברוב מוחלט של השנים, מי שהכניס את כספו למסלול הכללי נהנה מתשואה עודפת.

אם ניקח את ממוצע היתרות בכל סוף שנה, במסלול המנייתי נקבל 154 אלף ש"ח, לעומת 163 אלף ש"ח במסלול הכללי - כמעט 6% יותר. 

אתה בוחר דוגמאות קיצוניות ומהן כותב מסקנות.

ברור מאליו שיש סיכון במניות ושפה ושם יכול להיות איזהושהו חסרון פצפון

לעומת מסלול כללי. 

זו השקעה עם סיכון, אף אחד לא מבטיח לך שהיא תהיה הכי טובה עבורך.

זה לא נכון בדרך כלל. משקיעים לאורך תקופה. כל חודש מוסיפים קצת. זה מפחית את התשואה אבל גם מוריד את הסיכון.

אבל זה לא ישנה משמעותית את התוצאות

כי עיקר ריבית דריבית זה על ההון הגדול

אם תכניס 1000 שח שהבורסה עולה או יורדת זה לא ממש ישנה

זוג צעיר בתחילת חייו, שחוסך הון ראשוני לדירה למשל, מצד אחד צריך למקסם את שווי הכסף ומצד שני זו השקעה לטווח קצר יחסית.  יצטרכו את הכסף כדי לרכוש בית.

אם מפזרים סיכונים ומשקיעים במספר מסלולים, אפשר חלק בכללי וחלק ב 100% מניות.

אם זה כבר זוג מבוסס, או רווק שטווח הכסף מאוד רחוק, אז מניות זו השקעה עם סיכון מחושב. 

יש בזה משהו.

בהחלט מרגש שהבן ככה בחברה.

ומחלק כינויי חיבה.

ונצרף שיר של חנן, 'אחי"

לכבוד הרגע המרגש.

זה שיר שאתה עוד הולך לשמוע,

זה לא יהיה ביום הזיכרון.

גולנצ'יקים פלחה"ן 97,

בדרך חזרה מלבנון.

אף פעם לא ראיתי אותך ככה

אתה מואר מידי, וזה מפחיד

הקלטתי הודעה ולא הקשבת

פחדתי שאף פעם לא תספיק

אחי אתה איתי בחלומות שלי

אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר

נרדם ושוב אחי

תלך תחזור שאלוהים ישמור

זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה

עוד לא הספקנו כלום

זה שיר שעוד נשיר אותו ביחד

נשיר ואז אתה תצחק בקול

תגיד, אף פעם לא ראיתי את זה ככה

סתם עשית מזה משהו גדול

ואז אתה תיקח את הגיטרה

ותנגן בשקט עיר מקלט

אני אבכה אתה תחפש את ההרמוניה

ולא תזיל גם לא דמעה אחת

אחי, אתה איתי בחלומות שלי

אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר

נרדם ושוב אחי

תלך תחזור שאלוהים ישמור

זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה

עוד לא הספקנו כלום

מקור: Musixmatch

מילים: בירן תומר / בן ארי חנן

אחי: מילים ©‏

המילה הראשונה שהיא אמרה לא הייתה "אבא" או "אמא"

אלא

(בבכי)

"אתןןןןןן" (איתן)

ובתרגום:

בוא לעזור לי מול ההורים שלי.

והוא בא.

שהילד גבה, ושהוא רשום במוסד לימודי מסויים

אלה נתונים טכניים.

ושהוא נהיה חבר'ה-מן וקורא לחבר "אחי"

זה משהו ממש מיוחד בעיני.

זה כאילו רמה מעל.

ומצליחה ליצור ניכור הורי בין הילדים לאבא שלהם.

כמה מרגש!!!

מה שעולה לי מיד - מנהרות הכותל

עוד רעיון- כל מיני יקבים עם מרכזי מבקרים

ואם יש סבא וסבתא, הם יכולים להיות בסיור, ושלנקבה יישארו הצעירים.

יש המון מה ללמוד שם

בהחלט יהודי

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://he.wikipedia.org/wiki/%25D7%25A0%25D7%25A7%25D7%2591%25D7%25AA_%25D7%2594%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2597&ved=2ahUKEwiBycDR4viQAxWng_0HHZFPITwQFnoECB8QBQ&usg=AOvVaw31GPPolQiECz3WcCUAOTFV

תראה שגם בויקיפדיה כותבים כל הזמן בלי י'.

בעיני זה פוגע באותנטיות. אני מתעקש לכתוב בוורד לפי הכללים של התנ"ך, גם כשהוא מסמן לי כשגיאה...

כל כמה חודשים.

בהצלחה רבה ובשעה טובה

בסוף לקח זמןן, כמעט שלושה שבועות

לק"י

לפחות מאתמול להיום יש התייצבות והעליה מתונה.

ושלא תהיה ירידה לצורך עליה😅

ועוד היה יום שישי אני חושבת. אירגנו הכל ממש מהרגע להרגע

דיברו עם הקייטרינג לפני אז היו גם כמה מגשים עד כמה שזכור לי. והמשפחה עזרה לארגן אוכל, הביאו קרקרים וגבינות...

בכל אופן היתה ברית בזמן!

אבל היום השמיני עבר, אז הלחץ ירד. כי בזמן זה כבר לא יהיה.

לק"י

עשינו את הברית אתמול.

עבר אותה כמו גבר😂

רק נשארנו עם כמות גדולה של אורז ותפו"א. אני שוקלת לפתוח קייטרינג....

(ניסינו למסור לכל מיני. לא הלך כ"כ).

לק"י

השם הראשון- חיפשנו שם אופטימי שקשור למצב במדינה.

שאלנו גם את הילדים אם יש להם רעיון לשם, וזה אחד השמות שעלה, והם מאוד רצו אותו.

אז זה התחבר ביחד.

השם השני- על שמו של מישהו שהציל הרבה אנשים ב7/10, ונהרג.

תשלמו

לא להפעיל ביטוח על כזה דבר

רק תראו שיחתום שאין לו טענות וכו וכו , למרות שהוא נראה אמין וכו

אבל להחתים על מסמך שהתשלום הוא סופי ומוחלט לאחר שבדק הרכב היטב על ידי גורם מקצוע ואין לו ולא יהיה לו שום טענות בעתיד אליכם .

חשוב שאנשים ידעו טת זה

זה חוק

אז אם ההשתתפות עצמית שלכם נמוכה והתיקון עם שמאי יעלה פחות מ5 לכו על ביטוח

רק על ,5000 ועל השאר לשלם, כדי שהביטוח לא יתייקר?

לא מכיר חוק שנוקב במספר כזה

מכיר הוראות חיוב פנימית של חברת ביטוח. רובן בסכום נמוך ממה שכתבת וזה משתנה מחברה לחברה.

אגב זה משהו שלא הרבה יודעים וזה נכנס כחוק ממש

וממליץ לבדוק את דברי עם סוכן ביטוח

אבל להבנתי יש שם 2 חורים:

כתוב:

1.  סכום נמוך - כל חברה מפרשת סכום נמוך אחרת.

2. שתביעות אלה אומנם לא נרשמות בגיליון הביטוח הכללי (שמשותף לכל החברות) - אבל זה לא אומר שהחברה לא תשמור מידע עליך ולתמחר את הביטוח בהתאם. ואז תהיה באותה החברה סוג של עליית פרמיה.

בנוסף. נכנסתי כרגע לאחת מחברות הביטוח לקבל הצעת מחיר. הם שואלים האם היו תביעות ביטוח. הם לא מבדילים בין סכומים.

כאמור. ממליץ לשאול במפורש את סוכן הביטוח שלכם. 

מתחת ל5000 זה לא נחשב תביעות ביטוח

כלומר השאלה מתכוונת האם הייתה לך תביעה של מעל 5000

ואני יודעת את זה לעומק כי בעלי ניהל צוות בביטוח רכב...

תביעות,

לא שאלו מעל סכום מסןיים

מתכןונים האם הייתה לך תביעה שמוגדרת בחוק כתביעה כלומר מעל 5000 שח

ושוב אני אומרת אנשים לא יודעים את זה וחשוב שידעו כי החוק ייצא בדיוק בגלל שאנשים לא תבעו ביטוח על תביעות קטנות כדי לא לעלות את העלות ולכן נחקקק החוק

אני

לי היה גם תאונה והציעו לנהגת השניה לתקן ב2700 בלי ביטוח

בסוף מצאתי מישהו שהסכים לתקן ב1200.

נקודה חשובה. מי שיש לו 3 תביעות בשלוש שנים, רוב חברות הביטוח יסרבו לבטח אותו והוא יוכל לעשות רק ביטוח חובה יקר בפול.

יש חברות שמפסיקות לבטח גם אם יש רק 2 תביעות.

עדיף לא להפעיל ביטוח גם אם הנזק קצת מעל ההשתתפות העצמית.

2 תאונות פח קטנטנות. עשו ביטוח בפול לתקופה ואחר כך חזרו לחברת ביטוח נורמלית. במקרה של גניבה זה היה סיכון גדול.