לפעמים בדר"כ טראומות ילדות

לפעמים תקופות בחיי האדם והאשה.

ומתחשבים בכל אחד מבני הזוג.

ונזכרים שהעניין המיני הוא מחוייבות משותפת

שאין לבן/בת הזוג אפשרות לממש אותה בצורה אחרת

והתחייבתם בתחום הזה זה לזו, בעצם מהלך הנישואין.

עבר עריכה על ידי גבר גבעות בתאריך כ"ג באייר תשפ"ה 10:20

שבטוחים שגברים רוצים יותר. המציאות היא שפשוט ניגשים לזה מצד מאוד שונה וזה בכלל לא נכון אם כבר הפוך.

יכול להיות שגבר ירצה "יותר פעמים" ויהיה בטוח שיש פער אבל סיפוק נשי הוא שונה אפילו מהבחינה הכי בסיסית של מה עושים וכמה זמן, בטח עם מי ומאיזה מקום רגשי מגיעים לשם.

אישה שטוב לה, שמחה ובטוחה במקום שלה ובזוגיות רק תרצה יותר וגם תיהנה יותר.

ראיתי שערכת והוספת-

אמרת שאתה עושה הכל מהכל בבית אולי אתה עושה "יותר מדי" אולי שקעתם לדינמיקה זוגית לא טובה שמזינה את עצמה במעגל דפוק כזה. אתה תמצא את המקום הגברי שלך בבית ובזוגיות ותתעלה מעל זה ותנווט את הבית והזוגיות למקום נכון וטוב, תוביל

איך היא מרגישה?

איך אתה מרגיש

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 17:55

זהירות לך וזהירות לכולם מ'נשמות טובות' שינסו לפתח שיח בפרטי. לא חושד בך או באף אחד, אבל נושא כזה עלול להיסחף ע"י אינשי דלא מעלי.
 

אחרי שאמרנו זאת, הקושי שלך מאוד מובן. כפי שכתבתי, רבים וטובים נכנסים למלכוד הזה. בגדול המנגנונים שונים -

אצלינו הגברים (בהכללה, כמובן שיש שונות בין אחד לשני) התחושה האינסטינקטיבית היא צורך לפרוק. החיבור וכל מה שמתרחש שם, הוא מה שנותן לנו את התחושה שאנחנו אהובים ומשמעותיים. כשאנחנו מצליחים להתחבר ולהרגיש עם זה טוב, אנחנו מרגישים שהצלחנו להשפיע בעולם וממילא להתמלא מהמאגרים הפנימיים.

לעומת זאת אצל אשה (בהכללה כנ"ל) - המנגנון הפוך, היא צריכה להצליח להיות רגועה, רפויה, אוהבת ובטוחה בגבר שלה שהוא חזק ויכול להגן עליה, כדי שיפעל המנגנון שמבקש ממנה להתחבר אל (ובמידה מסויימת 'להתבטל אל') הגבר שלה. להרגיש שהגבר 'ממלא' אותה לא רק במובן הפיזי, אלא הפיזי מגיע כרובד הכי נמוך של רבדים הרבה יותר עמוקים בביטחון הנפשי שהוא ממלא אותה.

ממילא נוצר 'דו שיח' (שהרבה פעמים אינו מודע בכלל) של חרשים - הגבר מצידו, כמו שעובד המנגנון שלו, מרגיש שהיא אמורה להבין, שאין דרך יותר טובה להביע את אהבתו אליה מהרצון שלו ביחסים. אבל האשה שומעת שהוא 'צריך אותה' וזה מרתיע אותה כי הטבע שלה הוא להתמסר לגבר שמגן עליה, שממלא את הצורך שלה, לא שמשתמש בה לתחושות שלו.

התוצאה של הפער, היא שנכנסים (בהתחלה בלי בכלל לשים לב) למעגל לא בריא ולא משנה מה הביצה ומה התרנגולת - האיש מרגיש שהוא 'צריך', האשה מידי פעם מסכימה כי 'צריך' כי 'ככה עושים', אבל מרגישה שהיא לא באמת מקבלת מזה. ברובד הפיזי אי אפשר כמעט להרגיש את הפספוס, אבל ברובד הרגשי נפשי, האשה מרגישה שהיא לא 'מקבלת' אלא הופכת ל'נותנת', מה שטבעי לה כלפי ילדיה ולא כלפי הגבר שלה.

כיוון שזה המנגנון, גם הגבר, שלכאו' קיבל את מה שרצה - לא מסופק, עובדה שהוא צריך שוב ושוב בתכיפות גבוה ובלי סכרון עם הצורך של אשתו. ההסבר הוא אותה נקודה - הטבע שלו, גם ברובד הרגשי, הוא לתת לאשתו ולהתמלא מהמאגרים הפנימיים שמייצרים עוד כשהוא נותן. כשנכנסים למעגל הזה - פיזית המערכת ממשיכה לפעול, אבל רגשית הוא 'שואב' מאשתו ולא 'משפיע' אליה, מה שגורם שהוא רק מרגיש יותר ויותר מרוקן וממילא מרגיש שהדרך היחידה לבטא את אהבתו לאשתו ובכלל להרגיש שפוי - זה להיות עוד פעם ביחד. אבל, כל עוד שזה המנגנון, זה לעולם לא יספק.

לאורך זמן המעגל הופך למלחיץ יותר ויותר, אצל האשה  התוצאה היא שאינה יכולה באמת להרפות ולהתמלא מהיחסים וזה הופך אצלה לעוד מטלה מכל המטלות ש'צריך'. לאורך זמן, היא מרגישה שהגבר לא נינוח (כפי שיוסבר בפסקה הבאה) וממילא מרגישה מאויימת מכל רצון של הגבר לקירבה. לעומת הגבר, שמרגיש מתח ביניהם ושהדרך היחידה שלו לפרוק אותו ולהרגיש שוב שהוא אוהב ואהוב היא הייחסים - רוצה יותר ויותר.

אפשר ללכת ליעוץ זוגי, אבל קודם כל הייתי ממליץ לך ללכת ליעוץ אישי אצל איש מקצוע שמבין בדינמיקה זוגית ומינית.

יש את יהונתן קליין, אין לי שום אחוזים, אבל ראיתי המלצה על תכנים שלו כאן בפורום לפני כמה חודשים ומאוד התחברתי, חלק ממה שהגדרתי כאן, אולי הכרתי קודם, אבל ההגדרות הברורות הגיעו לי משם. אתה יכול להתחיל מהתכנים החינמיים באתר שלו 'הקוטביות הבריאה'. אם תתחבר אפשר לפנות אליו לייעוץ אישי או לקנות באנונימיות גמורה, את הקורס האינטרנטי שלו שמאוד עוזר 'לעשות סדר בראש'.

עריכה: יש גם את יהונתן שומר, גם הוא מטפל ויש לו גם תכנים באינטרנט, חלקם בחינם וחלקם בתשלום. סגנון קצת אחר אבל הכיוונים דומים. שניהם בגדול יראי שמים ומקצועיים. (כמובן, ההמלצה כללית, לא בדקתי ואין לי דרך לבדוק כל תרגיל)

אם כי יש את האקסיומות שאני תמיד אוהב להטיל

בהם ספק, האם באמת האשה חייבת להיות מקבלת

והגבר הנותן ביחסים?

האם אין קשרים שיש בהם הדדיות

ומחוייבות משני הצדדים להצלחה בנושא הזה.

אבל הבאת פה בכל מקרה הסבר וניתוח מעניין ומקיף.

רציתי לציין, שקיימות גם בעיות אחרות רפואיות.

ולאו דווקא שהכל כפי שתואר

מעין פאזל של צרכים,

סוג של מנגנון שאמור

להחזיק את המבנה המשפחתי בצורה היררכית מסויימת.

גם אם נכונה התיאוריה.

חשוב להיות ער לעובדה שקיימות במשוואה

עוד דברים, ועוד אנשים שהשפיעו על האשה

חוץ מהגבר.

ולא 100% מהאחריות עליו בכלל.

וכדאי להתייעץ עם בעלי נסיון

גם בשביל ההרגשה, וגם בשביל דרכי התמודדות

ובשום מקום לא כתבתי שיש אחריות רק על הגבר ולא על האשה. אני לחלוטין חושב שיש 100% אחריות על הגבר לעשות את החלק שלו בסיפור ו100% אחריות על האשה, לעשות את החלק שלה בסיפור.
 

אני בהחלט חושב שכשיש מערכת שזורמת טוב ובנעימות, לגיטימי שיהיו פעמים בודדות, שבעל יבקש מאשתו, הפעם להיות רק בשבילו, גם בלי כל השדרים שהגדרתי, כי ספציפית הוא מאוד מתוח. אני לחלוטין חושב שאשה נחמדה, שסה"כ מרגישה בטוחה ונעים לה עם בעלה - תשמח לצאת לקראתו במצב כזה וכך ראוי שהיא תעשה. כל עוד שזה יהיה פעם ב... וגם אז יבוא בצורה מכבדת ובהסכמה, זה לא יפגע בהם.

אחרי שאמרתי את זה - בדינמיקה שהוא מתאר, כשכבר נכנסו אליה וממש לא משנה 'מי התחיל', אין שום סיכוי שאשה תגיע עם רצון, היא פשוט סחוטה.  הם כבר בתוך הדינמיקה שבה הוא מצפה כמו ילד קטן ומרגיש ומשדר כך. גם אם היא תתאמץ בשבילו, תוך יומיים הוא יצפה שוב וסביר שלה לא יתאים, ממילא היא 'נעולה' מראש. הם לא במערכת שיויונית, אלא במערכת של 'ילד קטן' (לא אני אמרתי!) שמצפה ש'אמא' תניק אותו.

אתה צודק לחלוטין, שבעיות רפואיות מסויימות, או (לא הזכרת, אני מוסיף) טראומות לא מעובדות יכולות להיות גורם לפער מראש. 

מדוייק. גם לגבי איך שהאישה חווה את זה.

חשוב לציין שבתקופות של הריון ולידה זה עוד יותר משתנה.

אבל בזמנים רגילים- זה ממש ככה.

אהבתי.

מה שכן גם הורמונים משפיעים מאודדד

הריון/ הנקה/ מניעה

כל עוד אתה תלוי ביחסים איתה - הסיכוי שהיא תרצה הוא קלוש.

כי זה משהו כלפיה אישית.

התחושה שלה היא שאם היתה אופציה בתורה להביא אישה אחרת ליחסים רק, היית עף עלזה.

לכן זה לא רק לא מניע אותה, אלא גורם לה פחות ופחות לרצות ופחות לפתח חשק.

הדבר הראשון שיש לך לעשות זה לבדוק למה יש לך תלות בזה.

הרי באופן טבעי זה לא אמור להיות כמו אוכל לתינוק שצורח.

איפה החסר שגורם לך להיות ככה?

לדעתי זה לגמרי טיפול, ואולי עדיף זוגי.

ברגע שישתחרר לך התלות - אוטומטית היא תפתח יותר חשק, כי זה לא יהיה משהו שקיים תמיד ברקע.

זה משהו שצריך להפעיל.

גם אצלך.

ואז, גם אצלה.

בהצלחה רבה.

זהו שאני רוצה לעשות טיפול לעצמי קודם

השאלה מי הבעל מקצוע שיכול להתאים לי?

כן יודעת להגיד לך שלא חייב שזה יהיה טיפול אישי לך בשביל לגעת בנקודה של התלות,

מכירה לגמרי סיטואציות של זוגות בטיפול זוגי שמטפלים בתלות של אחד מהם.

כשיש את הצד השני נוכח יותר קל לדעתי לעבוד, וגם להגיע לנקודה האמיתית.

ממליצה על שיטת המובחנות ממש.

אם הוא היה מתאר מצב מוגזם שלא מספיק לו גם מה שיול להיחשב פעילות מספקת בקרב הציבור הכללי, מילא.
הוא מתאר פה חוסר משמעותי, למה תלות וטיפול?

הלואי ואישתי הייתה מבינה שזה כמו אויר לנשימה

אבל עדיין שאני מקבל סירוב אני מתנהג כמו ילד קטן עם פרצוף חמוץ ופה אני זקוק לטיפול

מה עושים כשאסורים? מתים?

מה עושים רווקים דתיים?

מה עושים אחרי לידה חודש?

מה עושים אם האישה חולה ממש תקופה ארוכה?

חיים.

נושמים.

אז אויר זה לא.

לא מקטינה את זה.

זה צורך חשוב ומדהים וקריטי.

הרבה יותר מאויר.

כי זה התכלית בין בני זוג.

אבל לא קשור לאויר או לאוכל.

אפשר לחיות בלי.

והרצון הוא לחיות עם המון ובכייף ובשמחה ורצון של שני בני הזוג

בגלל מהות השוני בין גבר לאשה בעניין הזה.
רוב הנשים לעולם לא יבינו את ההתמודדות שגברים חווים.
רווקים? סובלים סבל יומיומי בל יתואר.
נידה, אחרי לידה? כנ"ל. סבל של ממש. רובם לפחות.
אבל זה אחרת. כי כשמערכת היחסים המינית תקינה בין בני הזוג יודעים שזה לזמן קצוב ומוגדר ואח"כ יש שגרה שהיא טובה ובריאה לשני בני הזוג.
האיש מתאר שאין לו את הבסיס הזה.
זה תהום שחסרה ולא מתמלאת,
איך ינשום?

זה כמו אשה שפשוט לא מקבלת יחס ראוי מבעלה.
מה נגיד לה, תנשמי?


אבל אנחנו מתמקדות בקושי שלנו, האמיתי והנכון, ולא נותנות מקום אובייקטיבי לסבל והנצרכות שלהם מהסיבה הפשוטה שרוב הנשים לעולם לא יחוו את החוסר בעוצמות שגברים חווים אותו. בפשטות.
צריך הרבה ענווה לקבל את זה כמו שזה, ובגרות כי זה דורש מאיתנו הנשים לשנות גישה כללית לחיים בכלל ולחיי זוגיות בפרט. 
(בלי חלילה לדרג או לשפוט מישהו ספציפי אלא כרעיון כללי)

למה מצפים מגבר שיכיל, יבין, ידאג, יקבל, יפרגן, יאהב וכל זה, בלי שהוא מצליח לנשום?
זה ממש לא מקום של טיפול זה צורך הכי טבעי ורגיל.
@חמור חורש בשדה  לעניין הפרצופים החמוצים, לא צריך להגזים אתה יכול ללמוד לווסת את התגובות גם בלי טיפול. לא כל דבר דורש טיפול... שוב, לעניות דעתי...
 

וזה יפה שאת אמפטית ומבינה את הכאב של הגברים באשר הם, אבל מה המטרה בזה?

עם זה הוא לא "ילך למכולת". זה לא יגרום לאשתו לרצות אותו.

זה יגרום לה להרגיש אשמה.

זה כמו שניתן עכשיו הרצאה לגבר איך מרגישה אישה שצנח לה החשק בהריון. 

הוא אולי יבין יותר את העמדה שלה, אבל הוא ימשיך להיות מתוסכל.

המטרה שלו היא או שהיא תרצה אותו יותר, או שלפחות הוא לא יסבול מהמצב הזה.

היא לא תרצה אותו יותר עם פטיש בראש של "אני גבר ויש לי צרכים!"

וזה בטח לא יפחית מעוצמת הסבל שלו, כשאומרים לו שאשתו אכזרית אלו בכך שהיא לא נותנת לו לנשום

וא"חכ לחשוב איך אפשר לקדם תקשורת בריאה ומניבה, להבין על מה עומד הקושי והמורכבות, כי אם ננתק אישה מכל שאר הדברים שהאי מתעסקת בהם בחיים, היא באופן טבעי ובריא תרצה ותרגיש שהיא צריכה הרבה יותר מפעמיים בחודש. זה ברור שיש פה פלונטר שיש לפתור אותו.
מתחילים ממה לא הבעיה-
הצורך שלו- לא הבעיה
הצורך שלה- לא הבעיה
מה כן? לא יודעת,
איך אפשר לפתור?
לא יודעת. יש פה צד אחד של המטבע והרבה פרטים חסרים, זה שלהם.

אבל קודם כל להבין שזה שהוא צריך יותר ומרגיש שקשה לו לנשום, זה לא הוא שצריך טיפול.. אני לא אומרת שיהא כן צריכה,
אלא שזו לא הבעיה פה.

ממש לא טענתי שהיא אכזרית!
אם קראת את ההודעות הקודמות תראי שאני מפרטת דווקא עד כמה קשה לאשה להיות בתוך זה במירוץ החיים.

יש פה משהו שצריך עבודה,
יש הרבה דברים שאפשר לטפל בהם, בכל מיני דרכים.
 

אני לא מגיעה עדיין לחלק שלב.

לא דיברתי איתה וגם הוא לא הציג יותר מידי את הצד שלה.

הוא דיבר על עצמו.

ואמר שהוא מגיב בצורה לא פורפורציונלית ומרגיש שזה אוכל לתינוק צורח.

נהרס לו כל היום אחרי ואין לו דרך להכיל את זה.

פה עצרתי.

איש מבוגר שנתקל בסיטואציה של תגובה לא מידתית, גם מול עצמו, ולא רק בשפיטה מול אחרים, זה לגמרי נקודה לעצור ולהסתכל מה יש פה.

אני רואה את זה כתלות. או באשתו, או ביחסים.

כשאתה לא מצליח לתפקד בלי משהו - משמע אתה תלוי בו.

כן. באוכל כולנו תלויים.

באויר כנל.

במין לא.

לא אומרת את זה בכלל ממקום של 'זה זכותה להגיד לא ותשחרר ותלמד לחיות עם זה'.

הפוך.

ברגע שהוא ילמד איך להסתכל על זה בעין בוגרת וילמד דרכי התמודדות ותגובה - היא תרגיש לדעתי אפילו מהר מאד את השינוי, ויתפתח אצלה חשק שהוא לא מכיר בכלל היום.

הסיטואציה של היום שהוא עם חשק 24/8 , משאירה אפס מקום לחשק שלה.

היא לא מכירה אותו. את החשק.

אז בטח שהוא כבעלה לא יכיר.

ברגע שיתפנה אצלו מקום לזה - היא תיכנס שם.

וכתבתי בהודעה כבר, שלדעתי טיפול זוגי יהיה הכי יעיל, כי יש פה גם ענין של תיאום ציפיות.

אם היא רואה את זה כמו שאת חושבת שאני מכוונת - שזכותה ולא מעניין אותה בכלל, אז באמת לא יעיל מידי.

אבל בהנחה והיא איתו בעניין ותשמח להתקדם - לדעתי זו הדרך.

אם  במשך זמן הכל היה תקין ופעם אחת הוא היה מגיב כך ופותח שרשור, אני איתך.
אבל אם לאורך זמן המצב כ"כ מתסכל, אפשר להבין את התגובה.
אנחנו לא יודעות מה בדיוק הוא מגדיר תסכול,
אנחנו לא יודעות מה בדיוק מפעיל אותה או אותו.
אי אפשר לנתק כל דבר בפני עצמו, זה מאוד קשור.

אולי אני טועה ולא הבנתי פה משהו..

אבל אני חושבת שזה לא ענין של הבנה.

לא באנו םה לתת לו תמיכה נעימה וכרית.

אני לפחות, באתי לנסות לעזור לו להגיע לשורש.

ואם בפועל כשזאת מציאות חייב הוא לא מצליח להתמודד - הכי חשוב ובסיסי שצעד ראשון ילמד להתמודד.

בטח כשזה משפיע באופן ישיר על החשק של אשתו.

וזה מגלגל את הגלגל.

אצלו זה בייס של אוכל לתינוק צורח.

אז אצלה אין צורך בכלל לבדוק אם היא רוצה או מה היא רוצה.

היא לא בודקת בכלל.

כי תמיד יש רצון באויר.

ברגע שיהיה רוגע באויר, שלמות, והבנה שאנחנו בסדר -

היא תוכל לבדוק בכלל מה איתה.

ומשם הדרך לשמים קרובה בעז"ה.

קודם כל להבין למה היא לא רוצה, מה קורה שם?
כל מה שיהיה תלוי בו לפי דעתי הוא יעשה בשמחה.
היא צריכה להבין שקיימת בעיה בהתנהלות הזוגית שזה לא תקיןף גם אם כל הסיבות שלה מוצדקות.

כמובן שתגובה צריכה להיות פרופורציונלית,
ואדם צריך לעבוד על מידותיו תמיד.
אבל זה כמו אקמול לגידול.
 

היא לא לא רוצה.

היא לא חושבת שזה סבבה ככה.

היא לא אומרת 'לא באלי ותמות'.

היא בעומק גם רוצה שיהיה להם אינטימיות טובה וזוגיות מעולה.

אבל כל עוד הוא תלוי בזה,

היא לא תצליח לשחרר כמה שהיא לא תרצה.

בהנחה והיא כן בענין,

והם עושים שיחה ומבינים שהמצב כמו שהוא זה לא מה שהם רוצים.

היא יכולה להבטיח לו אלף פעמים שהיא תשתנה ותתחיל לרצות.

זה לא יעזור, כל עוד הוא תלוי בזה.

היא לא יכולה לפתח רצון וחשק כשהיא מחויבת.

סיטואציה שמתייחסים ליחסים כאל אויר שחייב לנשום אותו,

זה לגמרי מחייב אותה ברמה הכי בסיסית.

היא לא יכולה לקום בוקר אחד ולהגיד מכאן והלאה אין כלום.

לא שהיא מתכוונת להגיד את זה,

אבל כשאת חיה במציאות שאת חייבת טכנית לעשות משהו,

גם אם את לא רוצה,

את לא תוכלי לרצות מהעומק שלך באמת בשמחה.

ולכן אני לא רואה וצרך קודם ללכת אל החשק שלה.

מבחינתי החשק שלה לא יכול להתקיים כל עוד הוא תלוי.

ואין לנו שאלה אם הוא תלוי.

חוסר יכולת להתמודד = תלוי.

עכשיו יותר מובן מה הכוונה שלי?

אני אומרת מניסיון של זוגות שמנסים לטטפל בחשק של האישה כי זה התוצאה שנראית לעין,

וזה יכול להימשך שנים של כאב לב,

כי זה פשוט לא תלוי בה, כל עוד הוא לא משתחרר.

אולי אני גם טועה.

אני לא מכירה את הסיטואציה שלהם.

אבל ממש היה נשמע לי ועדיין נשמע לי שבזה מדובר פה.

והלוואי שיצא משהו טוב מכל הדיבור הזה ושבאמת יהיה לכם משולם ביחד ותגיעו למחוזות רחוקים! @חמור חורש בשדה 

לא בהכרח שאם ננתק אישה מכל עיסוקיה היא תרגיש צורך ביחסים.

בעיניי זה דווקא הפוך- אישה תשוקתית יותר שיש לה הנאה במה שהיא עושה- סביר יותר שתהיה לה יותר תשוקה מאישה כבויה שאין לה כלום בחייה.

מיניות זה תלוי מאוד במזג.

יש נשים קרירות יותר, שזה טבען, ואין הרבה מה לעשות.

אני עדיין טוענת שככל שהוא ילמד להיות אביר, ככה יש יותר סיכוי שהיא תתעורר לגלות ולהעריך אותו (וגם לרצות אותו).

אבל אם הוא נמצא בעמדה חלשה לידה, הסיכוי שהיא תתעורר לכך הולך ויורד.

זה שהוא כואב את המצב שלו- זה מאוד מאוד מובן. אבל כמובן שצריך ללכת לטיפול. כי התגובה שלו למצב הזה מחריפה את המצב הזה עוד יותר!

יש פה כמה דברים שאני חולקת עליהם באופן מהותי, אבל כבר כתבתי את דעתי.
גבר שיותר מדיי זמן אביר- זה מעלה שאלה.
לא ארחיב מפאת המקום והנוכחים אבל יש מקום להתנהלות טבעית בתוך קשר.
אשה לא יכולה להחזיק כל הזמן את החבל משני הקצוות.
ושוב חוזרת שאין לי מושג מה באמת הולך שם ומה עמדתה ומה נק' הפתיחה אז זה אפילו קצת מיותר..

זה מלא.

מתים מבפנים

לזלזל בחוסר או לחיות בתודעה של שורד זה לא חיים

לא מורידה מיזה.

אמרתי, ואומר שוב.

זה לגמרי צורך חשוב והכרחי וטבעי ומתבקש.

אבל.

כשאתה לא יודע להתמודד עם החסר של הצורך הזה - אתה בבעיה.

עכשיו מובן יותר?

לא משנה כמה הצורך הוא טבעי ואחלה ורצוי ובסיסי.

ובאמת מיניות זה בסיס לחיים שפויים.

חד משמעית.

לא סתם רווק הוא לא שלם.

גם בגלל זה.

אבל עדיין.

כשאתה לא מצליח להתמודד - דבר ראשון בא תלמד איך להתמודד.

אחר כך השאר יסתדר.

בטח כשהחוסר התמודדות שלך - משפיע ישירות על החשק של אשתך.

זה לא סיטואציה טבעית.

מין זה לא אוכל. רווקים דתיים חיים יפה בלי זה בכלל.

לא אומרת שתקין שאין כמעט, אבל כשהוא חי בסיטואציה שהוא מרגיש שזה כמו תינוק רעב שלא קיבל אוכל - 

תקין זה לא.

כשיש לו תלות כזאת במין עם אשתו - היא לא חלק מהענין. אין דבר יותר מרחיק מיזה.

זה אפילו לא בבחירה שלה להתרחק.

היא מרגישה שזה לא נוגע אליה, כמו שהסברתי בהודעה הקודמת.

היא לא אוכל לתינוק צורח.

לא משנה כמה זה ולמה זה.

ולכן היא מתרחקת יותר.

וזה מגיע למצב, שהיא פשוט לא מכירה מצב שבו היא עצמה רוצה יחסים מרצונה האישי.

כי זה תמיד נוכח הרצון שלו, זה האוכל שלו.

לכן,

ברגע שהוא יצליח לחיות בשלום עם 'יש או אין', 

היא אוטומטית תפתח רצון.

כי פתאום זה לא אוכל. ולא צורחים כשאין.

כמובן שמסייגת ולא לבלוע אותי,

אני אומרת את זה ממקום של ניק שקרא הודעה ועלתה לו נקודה חשובה.

ממש לא מחייב ולא כלום.

רק חמוד לראות שהפותח כן הסכים איתי, ורק לך מבחוץ צרם..

הגיוני שבעומק הוא יודע על מה אני מדברת....

ואולי לא.

לא שלחתי אותו לפינת העונש.

הצעתי טיפול

טוב זה בטוח יעשה.

שגם ביחסי אישות צריך להיות "תלמיד חכם".

באופן כללי, אם אשתך תרגיש שהעונג שלה יותר חשוב לך מהעונג שלך, ותהיה קשוב וסבלני לצרכים שלה, היא כנראה בעצמה תרצה יותר.

יש טיפים בגמרא, איך אמורים לגשת נכון ליחסי אישות.

ובנוסף, במקרה הצורך, גם מותר ואף כדאי להשתמש באביזרים שיעזרו לאישה 

1. לדבר על זה. לפתוח את העניין בזמן נעים וטוב ולדבר את הקושי. לשמוע מה יש לה להגיד. חשק של אשה תלוי בהכל כמעט, ולפעמים לא תלוי בכלום. אסביר:
לפעמים אשה צריכה פתרון לכל שאר הבעיות כדי להיות פנויה רגשית ומחשבתית, ולפעמים היא צריכה את הביחד כדי לפנות את עצמה מכל שאר הבעיות. מובן?
זה מסובך ופשוט.
חשק של אשה זה דבר שנבנה הרבה זמן. 
חשק של גבר הוא אינסטקטיבי. זו אומנות לסנכרן בינהם- אבל זה בידיים שלך, האחריות פה יכולה להיות עלייך וזה דבר חיובי.
2. ללמוד על זה. הדרכת חתנים זה לא מספיק, הרבה פעמים נשואים שנים ועדיין לא באמת יודעים מה הצד השני רוצה וצריך
זה מתקשר לסעיף 1. הרבה נשים לא ירגישו בנח לשתף מה הן באמת רוצות ואוהבות, חלקן עומדות מאחורי כ"כ הרבה מחיצות שונות ומשונות שנערמות במהלך החיים, שהן אפילו לא יודעות להגדיר מה הן רוצות וצריכות.
3. ואולי היה ראוי שיהיה מספר 1. להתפלל על זה. כמו כל דבר אחר שמתפללים עליו. בכנות וממקום טהור של רצון לטוב.

עזרתי לך בבית--- מגיע לי ש"תעזרי" לי גם.

זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להביא אותה לרצות בזה, כי היא חייבת לך, או כי אתה הוכחת לה שאתה צודק.

זו ממש ממש לא הדרך...

תפרגן לה בעיקר, וגם תלמד איך מתנהגים באבירות כשהיא אומרת לך לא.

גבר שמתנהג כאביר זה עולם אחר לגמרי.

אבל בשביל זה צריך להתאמן, זה לא בא לבד.

בצד שלך- להעמיק ולהבין למה כל כך קשה לך כשאתה לא מקבל. זה מקום מאוד לא בריא לך ולזוגיות שאתה מרגיש שאתה "חייב"

גם שלך מול עצמך - שאתה תלוי כ"כ במישהו אחר

וגם מול אשתך- זה שדר שמרחיק ומוריד את החשק

בצד השני- טוב לה במיניות? היא נהנית? (אתה לא צריך לענות על גבי פורום פתוח. זה שאלה בשבילך או בשבילכם)

כתבת שאתה עוזר בבית אבל גם יש קשר אינטימי רגשי? שיח? דייטים מכל סוג שהוא?(לא דווקא מסעדה. פשוט זמן שבו שניכם יחד ועסוקים בזוגיות ובכיף שלכם)

אם אתה רוצה שהיא תרצה יותר אז חייב לדאוג שיהיה לה טוב וכיף במפגש המיני

כשמשהו כיף לנו אז בא לנו ונמצא זמן וכח. וכשלא- ממ..אז ברור שלא...

גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית

ואם לא מספיק טוב אז שבו תחשבו איך אפשר לעשות לה טוב וכיף שם

וגם לך כמובן

ואם אתם מרגישים שחסר לכם כלים אז לכו ללמוד איך להפוך את המפגש הזוגי למספק ואיך למנף את הפער ביניכם למתח שיחזיק את התשוקה

וכמובן- אם לא טוב לה שם זה לא אומר שאתה לא אטרקטיבי או שאתה לא בעל טוב! אין פה מקום להאשים!

זה פשוט משהו שאתם צריכים ללמוד שניכם וללמוד אחד את השני ולהתנסות

המלצות:

אפרת צור

גן נעול

ובטח יש עוד הרבה אופציות שמיועדות לגבר הדתי.

אני מכירה יותר תכנים שפונים לנשים....

בהצלחה!

ועוד כאלה.

נתנו לך הרבה המלצות כאן, והלוואי שהן תעזורנה לך.

אני לא בא להביע עמדה לגבי ההמלצות, אבל כן אעודד אותך לפעול לפי מה שהכי מתאים לך. אל תישאר במקום ואל תכבה את התשוקה שלך. עם כל הכבוד, אתה לא פחות מ50% בזוגיות והצרכים שלך אמורים להיות מסופקים (בפרט שאתה מתאר צורך שהוא לגמרי בגבול הנורמלי). אני בטוח ששיחות ברורות שלך עם אשתך, מאוד יתרמו לכם להבין זה את זה (אולי כן כדאי לנהל את השיחות כשיש לך ביד איזה כיוון לתשובה, ייעוץ או עבודה משותפת וכדו').

תאמין לי, לא אתה ולא היא, רוצים להגיע ליום שאתה תוותר על זה (וכן, זה יכול לקרות. תאמין לי!). וזה נכון שיש איזו תפיסה נשית מאוד רווחת, שהגבר הוא סוג של בעיה, שהוא רוצה "יותר מדי" והוא "לא מבין" ש"זה לא עובד ככה", ואז הניסיון הוא להקטין את הצורך שלך ואגב כך להקטין אותך (במישרין או בעקיפין, בשגגה או בזדון). רק שוכחים שעלול לבוא יום שבו כבר לא תנהג כמו תינוק שרוצה מין ביחד, אלא פשוט תתייאש ותוותר (ואז לרוב תוותר גם על המינון שהיא כן משתוקקת אליו, וגרוע מזה אתה משפיל אותה, וכשהאישה מרגישה דחויה אז כל התיאורים שלך על התינוק הם אפילו לא פרומו...), או שפשוט תחפש את הריגושים במקומות שיש להם היתכנות (צריך להסביר מה הסכנות בזה?).

כך או כך, חשוב שתטפלו וחשוב שהיא תבין את המשמעות של זה גם עבורה (אם היא מזלזלת בך באופן אישי, אז זה כבר יוצא מגדר הנושא ורק עוד יותר דורש בירור מעמיק שלך או שלה או של שניכם).

לגבי המלצות, בציבור החרדי יש מישהי בשם גליה סברסוב או משהו כזה. תקופה ארוכה היא עסקה בזה ופרסמה כל מיני פוסטים (אישית אני מקבל את החומרים שלה למייל, אבל יש לה בוודאות עוד פלטפורמות). אולי תנסו להשיג אותה ובטח תוכל לטפל/להפנות.

נ"ב, בלי קשר לכלום. לפי שנות הנישואין דלך אתה נשמע אדם בוגר. אל תתנהג כמו ילד קטן כי אתה לא.

התגובות פה מרתקות וחשובות. אבל לא יודע איך גברים ונשים נשואים יכולים להשתתף בדיון כזה משותף..

אפילו שזה אנונימי לחלוטין.

לא כזה צדיק, ולכן אולי מקל לעצמי..

אבל דווקא בהנחה שיש כאן הרבה צדיקים תוהה האם לדעתם זה כן בסדר?

זו התמודדות לא פשוטה. אני לא יודע איך לפתור אותה בשבילך, אבל כן כמה כיוונים

1. יכול להיות שיש כמה דברים שאתה יכול לעשות כדי לצמצם את הפער ביניכם. מציע כמה כיוונים - לצאת לחופשה, לשלוח אותה לספא או דברים אחרים שמשפיעים לטובה על החשק שלה. במקרה כזה צריך להיזהר שלא "לצפות" - אתה יכול להיכנס לתחושה שמאוד התאמצת ובסוף אין לה חשק ואז התסכול הרבה יותר גדול. זה יותר כיוון של להכניס את זה לאורח החיים שלכם- פעם בחודש יוצאים לחופשה של לילה בלי הילדים - לפעמים זה פותח לה את הצ'אקרות ולפעמים לא והיא צריכה להרגיש שמבחינתה היא לא חייבת.

2. יש כל מיני מצבים של קרבה חלקית שבה יש פוסקים שמתירים דברים מסויימים. זה יכול גם לתת קצת ריווח עבורך והבדל קטן עם השפעה גדולה. לא נכנס לפירוט, אתה יכול לברר וזה תלוי גם במי הרב שלך. (לדעתי אפשר במצבים של קצה בשלום בית לבחור את הרב שהפסיקה שלו נוחה לך , וכל אחד יעשה כהשקפתו).

3. להחזיק בראש שאצל אשה דברים יכולים מאד להשתנות. כנראה שאשתך לא תשתנה מהקצה לקצה אבל כן יש הרבה דברים שמשפיעים ומשתנים. מניסיוני הריון ואחרי לידה  שהם תקופות מאד ארוכות יכולות להוריד חשק מאד.

גם פניות בחיים משפיעה. לא מדבר על אשה כבויה שלא מצליחה לחיות את החיים שהיא רוצה. לפעמים יש הרבה קטנים ולא ישנים אף לילה רצוף ואחר כך עבודה ועבודות בית וגם אם אתה שותף מלא זה עדיין יכול להשאיר לה עומס גדול.

4. אתה מציף בעיקר את התגובה שלך של ילד קטן. אני ממש מבין אותך... נראה לי שזה מזמין אותך בעיקר לעבודה פנימית של שינוי תפיסה. ממה שאני מבין אתה מרגיש ש*מגיע* לך. כשהילד בתוכך מרגיש שהוא לא קיבל את מה שהוא באמת צריך ובאמת מגיע לו הוא נשבר.

נראה לי אח יקר שאתה פשוט צריך גם לקבל את המצב.

זו אשתך , אני בטוח שהיא אדם נפלא ויש הרבה מאד מתנות שזכית להם בזכות הקשר אליה. אבל יש גם אתגרים. היא לא אדם בעייתי או מקולקל, פשוט יש פער ביניכם. הרבה אנשים מתמודדים עם דברים קשים, אלו הקלפים שאתה קיבלת - תתחיל לשחק הכי טוב שאתה יכול...

עכשיו, בנושא של מיניות יש פלונטר שקשה להתמודד איתו - בדרך כלל כשיש בעיה אצל בת הזוג הכיוון הנכון הוא לשחרר את התלות שיש לי בה - לא להשליך את זה על עצמי. פה התלות היא אמיתית... באמת אין לך דרך אחרת לבטא מיניות בלי אשתך.

עוד פלונטר זה כשיש לאדם מגרעת שפוגעת בזוגיות הוא צריך לעבוד עליה הרבה פעמים ב'אתכפיא' כדי להתגבר על הבעיה. במיניות צריך לשנות את החשק עצמו, זה הרבה יותר עדין וניסיון שלה להשתנות יכול רק להרחיק.

5- שמעתי וקצת קראתי על כיוון שיכול להיות מאד משמעותי אבל נראה לי לא מתאים לכל אחד.

יש חכמה שהגיעה מהמזרח (ויתכן שהמקור לה הוא פנימיות התורה) של עבודה עם האנרגיה המינית שבגוף ובנפש. זה דורש לימוד והרבה מאד תרגול - לזהות את האנרגיה הזו בשרירים באיזורים מסויימים (לאו דווקא המקומות הצפויים). לאט לומדים להרגיש את הזרימה של האנרגיה ואז גם אפשר ללמוד שליטה ויכול לתעל את האנרגיה לכיוונים שונים. למשל יצירתיות אומנותית או חשיבה מדיטטיבית או דברים אחרים. יש לזה קצת רמזים בפרקים במוסר הקודש שבהם הרב קוק מדבר על מיניות.

אולי עדיף לא להסתכל...

נשימה עמוקה

בתפילה לרוגע❤️

למרות שבעלי מעורב בנושא.
לא מעניין אותי.
מרגיש כאילו כל אחד מוכשר עכשיו לכתוב איזו זווית ראייה שלו, וכותבים לו "תודה שכתבת", ולפעמים זה לשה"ר ממש.
 

לא בגלל איך שיתנפלו עליי כאן כעדת כלבים מזי קצף - לזה אני לא רק רגיל אלא כבר מחוסן בפני הכלבת - אלא כמובן מפני שאתוייג מייד כבנטיסט מרעיל בארות, אוכל מוות [והפעם כמובן מהצד שמותר לכנותו כך...] והדיון יתמקד במה שלא שייך. אבל נו, שיהיה, הרי מאז ומתמיד תפקידי כאן זה להיות ההוא שמעז לדבר גם כשאף אחד לא במקום של לשמוע.
בקיצור נמרץ, הנקודה היא: היו הרבה שה"חג שמח" של האמא עשה להם טריגר שלא ברא השטן, אבל בפורום הזה נוח מאוד להתעלם, ולהציף רק כשפתאום יש איזה עניין שמסיבות מאוד מסויימות, ובכן, מציף.
סיימתי להפעם.

עריכה: בעצם לא, יש עוד דבר שחייבים לפרוק, אם כבר התחלנו. ההתקרנפות האיומה של וולדיגר. היא, מכל חברי וחברות כנסת הכתם הנורא, התיימרה להבין ולהיטיב עם התמודדות הנפש. לעסוק בזה, להיות לימין הציבור בזה. ועכשיו מה? ברגע האמת, רגע שבו הכרחי שתדפוק לבצלאל על השולחן ותכריח אותו להביט למציאות בעיניים, ולומר לאורית שעם כל הכבוד, היא לא יכולה לנהוג כאילו כלום ולהישאר בתפקיד שרה, חברת קבינט, חברת כנסת, בכירת מפלגה, בקרב הציבור. בטח כשמתיימרים לדבר בשם חברה שלמה, שאיפה גדולה. שתוכיח שהיא מבינה את חומרת המצב, את האש הבוערת, שתפרוש ותטפל בכאב מבית. שתתייצב באומץ ושתשמש דוגמא לציבור שנוהג אחרת מכולם, שיודע להתאבל ולשבת בקרן זווית ועימו אנוכי בצרה. זה ברור לגמרי שאורית לא איתנו, לא מסוגלת לקבל את ההכרח ותיאחז בקרן המזבח שאין לה בה כל שייכות עוד. אבל מה עושה מיכל? מתראיינת, צועקת בלחץ, מגוננת בציפוף שורות סובייטי על החונטה בצלאל והשותפים. זו חרפה מזעזעת, שבצלאל כנראה לא באמת קולט מה תעלה לו אלקטורלית באיזור שאיננו בכיסו, מהקו הירוק מערבה. אולי באמת הקו הירוק עדיין קיים - רק עבור הציונים הדתיים. עניין שבנפש.

אסור לה לפרוש. אם היא תפרוש זה ייפתח פה לשמועות שהיא באמת פגעה בביתה (שזה שטויות גמורות כמובן)

ייפרשו. רשעים ארורים.

כל מי שתמך בשקמה ברלסר ימ"ש

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית