לפעמים בדר"כ טראומות ילדות

לפעמים תקופות בחיי האדם והאשה.

ומתחשבים בכל אחד מבני הזוג.

ונזכרים שהעניין המיני הוא מחוייבות משותפת

שאין לבן/בת הזוג אפשרות לממש אותה בצורה אחרת

והתחייבתם בתחום הזה זה לזו, בעצם מהלך הנישואין.

עבר עריכה על ידי גבר גבעות בתאריך כ"ג באייר תשפ"ה 10:20

שבטוחים שגברים רוצים יותר. המציאות היא שפשוט ניגשים לזה מצד מאוד שונה וזה בכלל לא נכון אם כבר הפוך.

יכול להיות שגבר ירצה "יותר פעמים" ויהיה בטוח שיש פער אבל סיפוק נשי הוא שונה אפילו מהבחינה הכי בסיסית של מה עושים וכמה זמן, בטח עם מי ומאיזה מקום רגשי מגיעים לשם.

אישה שטוב לה, שמחה ובטוחה במקום שלה ובזוגיות רק תרצה יותר וגם תיהנה יותר.

ראיתי שערכת והוספת-

אמרת שאתה עושה הכל מהכל בבית אולי אתה עושה "יותר מדי" אולי שקעתם לדינמיקה זוגית לא טובה שמזינה את עצמה במעגל דפוק כזה. אתה תמצא את המקום הגברי שלך בבית ובזוגיות ותתעלה מעל זה ותנווט את הבית והזוגיות למקום נכון וטוב, תוביל

איך היא מרגישה?

איך אתה מרגיש

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 17:55

זהירות לך וזהירות לכולם מ'נשמות טובות' שינסו לפתח שיח בפרטי. לא חושד בך או באף אחד, אבל נושא כזה עלול להיסחף ע"י אינשי דלא מעלי.
 

אחרי שאמרנו זאת, הקושי שלך מאוד מובן. כפי שכתבתי, רבים וטובים נכנסים למלכוד הזה. בגדול המנגנונים שונים -

אצלינו הגברים (בהכללה, כמובן שיש שונות בין אחד לשני) התחושה האינסטינקטיבית היא צורך לפרוק. החיבור וכל מה שמתרחש שם, הוא מה שנותן לנו את התחושה שאנחנו אהובים ומשמעותיים. כשאנחנו מצליחים להתחבר ולהרגיש עם זה טוב, אנחנו מרגישים שהצלחנו להשפיע בעולם וממילא להתמלא מהמאגרים הפנימיים.

לעומת זאת אצל אשה (בהכללה כנ"ל) - המנגנון הפוך, היא צריכה להצליח להיות רגועה, רפויה, אוהבת ובטוחה בגבר שלה שהוא חזק ויכול להגן עליה, כדי שיפעל המנגנון שמבקש ממנה להתחבר אל (ובמידה מסויימת 'להתבטל אל') הגבר שלה. להרגיש שהגבר 'ממלא' אותה לא רק במובן הפיזי, אלא הפיזי מגיע כרובד הכי נמוך של רבדים הרבה יותר עמוקים בביטחון הנפשי שהוא ממלא אותה.

ממילא נוצר 'דו שיח' (שהרבה פעמים אינו מודע בכלל) של חרשים - הגבר מצידו, כמו שעובד המנגנון שלו, מרגיש שהיא אמורה להבין, שאין דרך יותר טובה להביע את אהבתו אליה מהרצון שלו ביחסים. אבל האשה שומעת שהוא 'צריך אותה' וזה מרתיע אותה כי הטבע שלה הוא להתמסר לגבר שמגן עליה, שממלא את הצורך שלה, לא שמשתמש בה לתחושות שלו.

התוצאה של הפער, היא שנכנסים (בהתחלה בלי בכלל לשים לב) למעגל לא בריא ולא משנה מה הביצה ומה התרנגולת - האיש מרגיש שהוא 'צריך', האשה מידי פעם מסכימה כי 'צריך' כי 'ככה עושים', אבל מרגישה שהיא לא באמת מקבלת מזה. ברובד הפיזי אי אפשר כמעט להרגיש את הפספוס, אבל ברובד הרגשי נפשי, האשה מרגישה שהיא לא 'מקבלת' אלא הופכת ל'נותנת', מה שטבעי לה כלפי ילדיה ולא כלפי הגבר שלה.

כיוון שזה המנגנון, גם הגבר, שלכאו' קיבל את מה שרצה - לא מסופק, עובדה שהוא צריך שוב ושוב בתכיפות גבוה ובלי סכרון עם הצורך של אשתו. ההסבר הוא אותה נקודה - הטבע שלו, גם ברובד הרגשי, הוא לתת לאשתו ולהתמלא מהמאגרים הפנימיים שמייצרים עוד כשהוא נותן. כשנכנסים למעגל הזה - פיזית המערכת ממשיכה לפעול, אבל רגשית הוא 'שואב' מאשתו ולא 'משפיע' אליה, מה שגורם שהוא רק מרגיש יותר ויותר מרוקן וממילא מרגיש שהדרך היחידה לבטא את אהבתו לאשתו ובכלל להרגיש שפוי - זה להיות עוד פעם ביחד. אבל, כל עוד שזה המנגנון, זה לעולם לא יספק.

לאורך זמן המעגל הופך למלחיץ יותר ויותר, אצל האשה  התוצאה היא שאינה יכולה באמת להרפות ולהתמלא מהיחסים וזה הופך אצלה לעוד מטלה מכל המטלות ש'צריך'. לאורך זמן, היא מרגישה שהגבר לא נינוח (כפי שיוסבר בפסקה הבאה) וממילא מרגישה מאויימת מכל רצון של הגבר לקירבה. לעומת הגבר, שמרגיש מתח ביניהם ושהדרך היחידה שלו לפרוק אותו ולהרגיש שוב שהוא אוהב ואהוב היא הייחסים - רוצה יותר ויותר.

אפשר ללכת ליעוץ זוגי, אבל קודם כל הייתי ממליץ לך ללכת ליעוץ אישי אצל איש מקצוע שמבין בדינמיקה זוגית ומינית.

יש את יהונתן קליין, אין לי שום אחוזים, אבל ראיתי המלצה על תכנים שלו כאן בפורום לפני כמה חודשים ומאוד התחברתי, חלק ממה שהגדרתי כאן, אולי הכרתי קודם, אבל ההגדרות הברורות הגיעו לי משם. אתה יכול להתחיל מהתכנים החינמיים באתר שלו 'הקוטביות הבריאה'. אם תתחבר אפשר לפנות אליו לייעוץ אישי או לקנות באנונימיות גמורה, את הקורס האינטרנטי שלו שמאוד עוזר 'לעשות סדר בראש'.

עריכה: יש גם את יהונתן שומר, גם הוא מטפל ויש לו גם תכנים באינטרנט, חלקם בחינם וחלקם בתשלום. סגנון קצת אחר אבל הכיוונים דומים. שניהם בגדול יראי שמים ומקצועיים. (כמובן, ההמלצה כללית, לא בדקתי ואין לי דרך לבדוק כל תרגיל)

אם כי יש את האקסיומות שאני תמיד אוהב להטיל

בהם ספק, האם באמת האשה חייבת להיות מקבלת

והגבר הנותן ביחסים?

האם אין קשרים שיש בהם הדדיות

ומחוייבות משני הצדדים להצלחה בנושא הזה.

אבל הבאת פה בכל מקרה הסבר וניתוח מעניין ומקיף.

רציתי לציין, שקיימות גם בעיות אחרות רפואיות.

ולאו דווקא שהכל כפי שתואר

מעין פאזל של צרכים,

סוג של מנגנון שאמור

להחזיק את המבנה המשפחתי בצורה היררכית מסויימת.

גם אם נכונה התיאוריה.

חשוב להיות ער לעובדה שקיימות במשוואה

עוד דברים, ועוד אנשים שהשפיעו על האשה

חוץ מהגבר.

ולא 100% מהאחריות עליו בכלל.

וכדאי להתייעץ עם בעלי נסיון

גם בשביל ההרגשה, וגם בשביל דרכי התמודדות

ובשום מקום לא כתבתי שיש אחריות רק על הגבר ולא על האשה. אני לחלוטין חושב שיש 100% אחריות על הגבר לעשות את החלק שלו בסיפור ו100% אחריות על האשה, לעשות את החלק שלה בסיפור.
 

אני בהחלט חושב שכשיש מערכת שזורמת טוב ובנעימות, לגיטימי שיהיו פעמים בודדות, שבעל יבקש מאשתו, הפעם להיות רק בשבילו, גם בלי כל השדרים שהגדרתי, כי ספציפית הוא מאוד מתוח. אני לחלוטין חושב שאשה נחמדה, שסה"כ מרגישה בטוחה ונעים לה עם בעלה - תשמח לצאת לקראתו במצב כזה וכך ראוי שהיא תעשה. כל עוד שזה יהיה פעם ב... וגם אז יבוא בצורה מכבדת ובהסכמה, זה לא יפגע בהם.

אחרי שאמרתי את זה - בדינמיקה שהוא מתאר, כשכבר נכנסו אליה וממש לא משנה 'מי התחיל', אין שום סיכוי שאשה תגיע עם רצון, היא פשוט סחוטה.  הם כבר בתוך הדינמיקה שבה הוא מצפה כמו ילד קטן ומרגיש ומשדר כך. גם אם היא תתאמץ בשבילו, תוך יומיים הוא יצפה שוב וסביר שלה לא יתאים, ממילא היא 'נעולה' מראש. הם לא במערכת שיויונית, אלא במערכת של 'ילד קטן' (לא אני אמרתי!) שמצפה ש'אמא' תניק אותו.

אתה צודק לחלוטין, שבעיות רפואיות מסויימות, או (לא הזכרת, אני מוסיף) טראומות לא מעובדות יכולות להיות גורם לפער מראש. 

מדוייק. גם לגבי איך שהאישה חווה את זה.

חשוב לציין שבתקופות של הריון ולידה זה עוד יותר משתנה.

אבל בזמנים רגילים- זה ממש ככה.

אהבתי.

מה שכן גם הורמונים משפיעים מאודדד

הריון/ הנקה/ מניעה

כל עוד אתה תלוי ביחסים איתה - הסיכוי שהיא תרצה הוא קלוש.

כי זה משהו כלפיה אישית.

התחושה שלה היא שאם היתה אופציה בתורה להביא אישה אחרת ליחסים רק, היית עף עלזה.

לכן זה לא רק לא מניע אותה, אלא גורם לה פחות ופחות לרצות ופחות לפתח חשק.

הדבר הראשון שיש לך לעשות זה לבדוק למה יש לך תלות בזה.

הרי באופן טבעי זה לא אמור להיות כמו אוכל לתינוק שצורח.

איפה החסר שגורם לך להיות ככה?

לדעתי זה לגמרי טיפול, ואולי עדיף זוגי.

ברגע שישתחרר לך התלות - אוטומטית היא תפתח יותר חשק, כי זה לא יהיה משהו שקיים תמיד ברקע.

זה משהו שצריך להפעיל.

גם אצלך.

ואז, גם אצלה.

בהצלחה רבה.

זהו שאני רוצה לעשות טיפול לעצמי קודם

השאלה מי הבעל מקצוע שיכול להתאים לי?

כן יודעת להגיד לך שלא חייב שזה יהיה טיפול אישי לך בשביל לגעת בנקודה של התלות,

מכירה לגמרי סיטואציות של זוגות בטיפול זוגי שמטפלים בתלות של אחד מהם.

כשיש את הצד השני נוכח יותר קל לדעתי לעבוד, וגם להגיע לנקודה האמיתית.

ממליצה על שיטת המובחנות ממש.

אם הוא היה מתאר מצב מוגזם שלא מספיק לו גם מה שיול להיחשב פעילות מספקת בקרב הציבור הכללי, מילא.
הוא מתאר פה חוסר משמעותי, למה תלות וטיפול?

הלואי ואישתי הייתה מבינה שזה כמו אויר לנשימה

אבל עדיין שאני מקבל סירוב אני מתנהג כמו ילד קטן עם פרצוף חמוץ ופה אני זקוק לטיפול

מה עושים כשאסורים? מתים?

מה עושים רווקים דתיים?

מה עושים אחרי לידה חודש?

מה עושים אם האישה חולה ממש תקופה ארוכה?

חיים.

נושמים.

אז אויר זה לא.

לא מקטינה את זה.

זה צורך חשוב ומדהים וקריטי.

הרבה יותר מאויר.

כי זה התכלית בין בני זוג.

אבל לא קשור לאויר או לאוכל.

אפשר לחיות בלי.

והרצון הוא לחיות עם המון ובכייף ובשמחה ורצון של שני בני הזוג

בגלל מהות השוני בין גבר לאשה בעניין הזה.
רוב הנשים לעולם לא יבינו את ההתמודדות שגברים חווים.
רווקים? סובלים סבל יומיומי בל יתואר.
נידה, אחרי לידה? כנ"ל. סבל של ממש. רובם לפחות.
אבל זה אחרת. כי כשמערכת היחסים המינית תקינה בין בני הזוג יודעים שזה לזמן קצוב ומוגדר ואח"כ יש שגרה שהיא טובה ובריאה לשני בני הזוג.
האיש מתאר שאין לו את הבסיס הזה.
זה תהום שחסרה ולא מתמלאת,
איך ינשום?

זה כמו אשה שפשוט לא מקבלת יחס ראוי מבעלה.
מה נגיד לה, תנשמי?


אבל אנחנו מתמקדות בקושי שלנו, האמיתי והנכון, ולא נותנות מקום אובייקטיבי לסבל והנצרכות שלהם מהסיבה הפשוטה שרוב הנשים לעולם לא יחוו את החוסר בעוצמות שגברים חווים אותו. בפשטות.
צריך הרבה ענווה לקבל את זה כמו שזה, ובגרות כי זה דורש מאיתנו הנשים לשנות גישה כללית לחיים בכלל ולחיי זוגיות בפרט. 
(בלי חלילה לדרג או לשפוט מישהו ספציפי אלא כרעיון כללי)

למה מצפים מגבר שיכיל, יבין, ידאג, יקבל, יפרגן, יאהב וכל זה, בלי שהוא מצליח לנשום?
זה ממש לא מקום של טיפול זה צורך הכי טבעי ורגיל.
@חמור חורש בשדה  לעניין הפרצופים החמוצים, לא צריך להגזים אתה יכול ללמוד לווסת את התגובות גם בלי טיפול. לא כל דבר דורש טיפול... שוב, לעניות דעתי...
 

וזה יפה שאת אמפטית ומבינה את הכאב של הגברים באשר הם, אבל מה המטרה בזה?

עם זה הוא לא "ילך למכולת". זה לא יגרום לאשתו לרצות אותו.

זה יגרום לה להרגיש אשמה.

זה כמו שניתן עכשיו הרצאה לגבר איך מרגישה אישה שצנח לה החשק בהריון. 

הוא אולי יבין יותר את העמדה שלה, אבל הוא ימשיך להיות מתוסכל.

המטרה שלו היא או שהיא תרצה אותו יותר, או שלפחות הוא לא יסבול מהמצב הזה.

היא לא תרצה אותו יותר עם פטיש בראש של "אני גבר ויש לי צרכים!"

וזה בטח לא יפחית מעוצמת הסבל שלו, כשאומרים לו שאשתו אכזרית אלו בכך שהיא לא נותנת לו לנשום

וא"חכ לחשוב איך אפשר לקדם תקשורת בריאה ומניבה, להבין על מה עומד הקושי והמורכבות, כי אם ננתק אישה מכל שאר הדברים שהאי מתעסקת בהם בחיים, היא באופן טבעי ובריא תרצה ותרגיש שהיא צריכה הרבה יותר מפעמיים בחודש. זה ברור שיש פה פלונטר שיש לפתור אותו.
מתחילים ממה לא הבעיה-
הצורך שלו- לא הבעיה
הצורך שלה- לא הבעיה
מה כן? לא יודעת,
איך אפשר לפתור?
לא יודעת. יש פה צד אחד של המטבע והרבה פרטים חסרים, זה שלהם.

אבל קודם כל להבין שזה שהוא צריך יותר ומרגיש שקשה לו לנשום, זה לא הוא שצריך טיפול.. אני לא אומרת שיהא כן צריכה,
אלא שזו לא הבעיה פה.

ממש לא טענתי שהיא אכזרית!
אם קראת את ההודעות הקודמות תראי שאני מפרטת דווקא עד כמה קשה לאשה להיות בתוך זה במירוץ החיים.

יש פה משהו שצריך עבודה,
יש הרבה דברים שאפשר לטפל בהם, בכל מיני דרכים.
 

אני לא מגיעה עדיין לחלק שלב.

לא דיברתי איתה וגם הוא לא הציג יותר מידי את הצד שלה.

הוא דיבר על עצמו.

ואמר שהוא מגיב בצורה לא פורפורציונלית ומרגיש שזה אוכל לתינוק צורח.

נהרס לו כל היום אחרי ואין לו דרך להכיל את זה.

פה עצרתי.

איש מבוגר שנתקל בסיטואציה של תגובה לא מידתית, גם מול עצמו, ולא רק בשפיטה מול אחרים, זה לגמרי נקודה לעצור ולהסתכל מה יש פה.

אני רואה את זה כתלות. או באשתו, או ביחסים.

כשאתה לא מצליח לתפקד בלי משהו - משמע אתה תלוי בו.

כן. באוכל כולנו תלויים.

באויר כנל.

במין לא.

לא אומרת את זה בכלל ממקום של 'זה זכותה להגיד לא ותשחרר ותלמד לחיות עם זה'.

הפוך.

ברגע שהוא ילמד איך להסתכל על זה בעין בוגרת וילמד דרכי התמודדות ותגובה - היא תרגיש לדעתי אפילו מהר מאד את השינוי, ויתפתח אצלה חשק שהוא לא מכיר בכלל היום.

הסיטואציה של היום שהוא עם חשק 24/8 , משאירה אפס מקום לחשק שלה.

היא לא מכירה אותו. את החשק.

אז בטח שהוא כבעלה לא יכיר.

ברגע שיתפנה אצלו מקום לזה - היא תיכנס שם.

וכתבתי בהודעה כבר, שלדעתי טיפול זוגי יהיה הכי יעיל, כי יש פה גם ענין של תיאום ציפיות.

אם היא רואה את זה כמו שאת חושבת שאני מכוונת - שזכותה ולא מעניין אותה בכלל, אז באמת לא יעיל מידי.

אבל בהנחה והיא איתו בעניין ותשמח להתקדם - לדעתי זו הדרך.

אם  במשך זמן הכל היה תקין ופעם אחת הוא היה מגיב כך ופותח שרשור, אני איתך.
אבל אם לאורך זמן המצב כ"כ מתסכל, אפשר להבין את התגובה.
אנחנו לא יודעות מה בדיוק הוא מגדיר תסכול,
אנחנו לא יודעות מה בדיוק מפעיל אותה או אותו.
אי אפשר לנתק כל דבר בפני עצמו, זה מאוד קשור.

אולי אני טועה ולא הבנתי פה משהו..

אבל אני חושבת שזה לא ענין של הבנה.

לא באנו םה לתת לו תמיכה נעימה וכרית.

אני לפחות, באתי לנסות לעזור לו להגיע לשורש.

ואם בפועל כשזאת מציאות חייב הוא לא מצליח להתמודד - הכי חשוב ובסיסי שצעד ראשון ילמד להתמודד.

בטח כשזה משפיע באופן ישיר על החשק של אשתו.

וזה מגלגל את הגלגל.

אצלו זה בייס של אוכל לתינוק צורח.

אז אצלה אין צורך בכלל לבדוק אם היא רוצה או מה היא רוצה.

היא לא בודקת בכלל.

כי תמיד יש רצון באויר.

ברגע שיהיה רוגע באויר, שלמות, והבנה שאנחנו בסדר -

היא תוכל לבדוק בכלל מה איתה.

ומשם הדרך לשמים קרובה בעז"ה.

קודם כל להבין למה היא לא רוצה, מה קורה שם?
כל מה שיהיה תלוי בו לפי דעתי הוא יעשה בשמחה.
היא צריכה להבין שקיימת בעיה בהתנהלות הזוגית שזה לא תקיןף גם אם כל הסיבות שלה מוצדקות.

כמובן שתגובה צריכה להיות פרופורציונלית,
ואדם צריך לעבוד על מידותיו תמיד.
אבל זה כמו אקמול לגידול.
 

היא לא לא רוצה.

היא לא חושבת שזה סבבה ככה.

היא לא אומרת 'לא באלי ותמות'.

היא בעומק גם רוצה שיהיה להם אינטימיות טובה וזוגיות מעולה.

אבל כל עוד הוא תלוי בזה,

היא לא תצליח לשחרר כמה שהיא לא תרצה.

בהנחה והיא כן בענין,

והם עושים שיחה ומבינים שהמצב כמו שהוא זה לא מה שהם רוצים.

היא יכולה להבטיח לו אלף פעמים שהיא תשתנה ותתחיל לרצות.

זה לא יעזור, כל עוד הוא תלוי בזה.

היא לא יכולה לפתח רצון וחשק כשהיא מחויבת.

סיטואציה שמתייחסים ליחסים כאל אויר שחייב לנשום אותו,

זה לגמרי מחייב אותה ברמה הכי בסיסית.

היא לא יכולה לקום בוקר אחד ולהגיד מכאן והלאה אין כלום.

לא שהיא מתכוונת להגיד את זה,

אבל כשאת חיה במציאות שאת חייבת טכנית לעשות משהו,

גם אם את לא רוצה,

את לא תוכלי לרצות מהעומק שלך באמת בשמחה.

ולכן אני לא רואה וצרך קודם ללכת אל החשק שלה.

מבחינתי החשק שלה לא יכול להתקיים כל עוד הוא תלוי.

ואין לנו שאלה אם הוא תלוי.

חוסר יכולת להתמודד = תלוי.

עכשיו יותר מובן מה הכוונה שלי?

אני אומרת מניסיון של זוגות שמנסים לטטפל בחשק של האישה כי זה התוצאה שנראית לעין,

וזה יכול להימשך שנים של כאב לב,

כי זה פשוט לא תלוי בה, כל עוד הוא לא משתחרר.

אולי אני גם טועה.

אני לא מכירה את הסיטואציה שלהם.

אבל ממש היה נשמע לי ועדיין נשמע לי שבזה מדובר פה.

והלוואי שיצא משהו טוב מכל הדיבור הזה ושבאמת יהיה לכם משולם ביחד ותגיעו למחוזות רחוקים! @חמור חורש בשדה 

לא בהכרח שאם ננתק אישה מכל עיסוקיה היא תרגיש צורך ביחסים.

בעיניי זה דווקא הפוך- אישה תשוקתית יותר שיש לה הנאה במה שהיא עושה- סביר יותר שתהיה לה יותר תשוקה מאישה כבויה שאין לה כלום בחייה.

מיניות זה תלוי מאוד במזג.

יש נשים קרירות יותר, שזה טבען, ואין הרבה מה לעשות.

אני עדיין טוענת שככל שהוא ילמד להיות אביר, ככה יש יותר סיכוי שהיא תתעורר לגלות ולהעריך אותו (וגם לרצות אותו).

אבל אם הוא נמצא בעמדה חלשה לידה, הסיכוי שהיא תתעורר לכך הולך ויורד.

זה שהוא כואב את המצב שלו- זה מאוד מאוד מובן. אבל כמובן שצריך ללכת לטיפול. כי התגובה שלו למצב הזה מחריפה את המצב הזה עוד יותר!

יש פה כמה דברים שאני חולקת עליהם באופן מהותי, אבל כבר כתבתי את דעתי.
גבר שיותר מדיי זמן אביר- זה מעלה שאלה.
לא ארחיב מפאת המקום והנוכחים אבל יש מקום להתנהלות טבעית בתוך קשר.
אשה לא יכולה להחזיק כל הזמן את החבל משני הקצוות.
ושוב חוזרת שאין לי מושג מה באמת הולך שם ומה עמדתה ומה נק' הפתיחה אז זה אפילו קצת מיותר..

זה מלא.

מתים מבפנים

לזלזל בחוסר או לחיות בתודעה של שורד זה לא חיים

לא מורידה מיזה.

אמרתי, ואומר שוב.

זה לגמרי צורך חשוב והכרחי וטבעי ומתבקש.

אבל.

כשאתה לא יודע להתמודד עם החסר של הצורך הזה - אתה בבעיה.

עכשיו מובן יותר?

לא משנה כמה הצורך הוא טבעי ואחלה ורצוי ובסיסי.

ובאמת מיניות זה בסיס לחיים שפויים.

חד משמעית.

לא סתם רווק הוא לא שלם.

גם בגלל זה.

אבל עדיין.

כשאתה לא מצליח להתמודד - דבר ראשון בא תלמד איך להתמודד.

אחר כך השאר יסתדר.

בטח כשהחוסר התמודדות שלך - משפיע ישירות על החשק של אשתך.

זה לא סיטואציה טבעית.

מין זה לא אוכל. רווקים דתיים חיים יפה בלי זה בכלל.

לא אומרת שתקין שאין כמעט, אבל כשהוא חי בסיטואציה שהוא מרגיש שזה כמו תינוק רעב שלא קיבל אוכל - 

תקין זה לא.

כשיש לו תלות כזאת במין עם אשתו - היא לא חלק מהענין. אין דבר יותר מרחיק מיזה.

זה אפילו לא בבחירה שלה להתרחק.

היא מרגישה שזה לא נוגע אליה, כמו שהסברתי בהודעה הקודמת.

היא לא אוכל לתינוק צורח.

לא משנה כמה זה ולמה זה.

ולכן היא מתרחקת יותר.

וזה מגיע למצב, שהיא פשוט לא מכירה מצב שבו היא עצמה רוצה יחסים מרצונה האישי.

כי זה תמיד נוכח הרצון שלו, זה האוכל שלו.

לכן,

ברגע שהוא יצליח לחיות בשלום עם 'יש או אין', 

היא אוטומטית תפתח רצון.

כי פתאום זה לא אוכל. ולא צורחים כשאין.

כמובן שמסייגת ולא לבלוע אותי,

אני אומרת את זה ממקום של ניק שקרא הודעה ועלתה לו נקודה חשובה.

ממש לא מחייב ולא כלום.

רק חמוד לראות שהפותח כן הסכים איתי, ורק לך מבחוץ צרם..

הגיוני שבעומק הוא יודע על מה אני מדברת....

ואולי לא.

לא שלחתי אותו לפינת העונש.

הצעתי טיפול

טוב זה בטוח יעשה.

שגם ביחסי אישות צריך להיות "תלמיד חכם".

באופן כללי, אם אשתך תרגיש שהעונג שלה יותר חשוב לך מהעונג שלך, ותהיה קשוב וסבלני לצרכים שלה, היא כנראה בעצמה תרצה יותר.

יש טיפים בגמרא, איך אמורים לגשת נכון ליחסי אישות.

ובנוסף, במקרה הצורך, גם מותר ואף כדאי להשתמש באביזרים שיעזרו לאישה 

1. לדבר על זה. לפתוח את העניין בזמן נעים וטוב ולדבר את הקושי. לשמוע מה יש לה להגיד. חשק של אשה תלוי בהכל כמעט, ולפעמים לא תלוי בכלום. אסביר:
לפעמים אשה צריכה פתרון לכל שאר הבעיות כדי להיות פנויה רגשית ומחשבתית, ולפעמים היא צריכה את הביחד כדי לפנות את עצמה מכל שאר הבעיות. מובן?
זה מסובך ופשוט.
חשק של אשה זה דבר שנבנה הרבה זמן. 
חשק של גבר הוא אינסטקטיבי. זו אומנות לסנכרן בינהם- אבל זה בידיים שלך, האחריות פה יכולה להיות עלייך וזה דבר חיובי.
2. ללמוד על זה. הדרכת חתנים זה לא מספיק, הרבה פעמים נשואים שנים ועדיין לא באמת יודעים מה הצד השני רוצה וצריך
זה מתקשר לסעיף 1. הרבה נשים לא ירגישו בנח לשתף מה הן באמת רוצות ואוהבות, חלקן עומדות מאחורי כ"כ הרבה מחיצות שונות ומשונות שנערמות במהלך החיים, שהן אפילו לא יודעות להגדיר מה הן רוצות וצריכות.
3. ואולי היה ראוי שיהיה מספר 1. להתפלל על זה. כמו כל דבר אחר שמתפללים עליו. בכנות וממקום טהור של רצון לטוב.

עזרתי לך בבית--- מגיע לי ש"תעזרי" לי גם.

זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להביא אותה לרצות בזה, כי היא חייבת לך, או כי אתה הוכחת לה שאתה צודק.

זו ממש ממש לא הדרך...

תפרגן לה בעיקר, וגם תלמד איך מתנהגים באבירות כשהיא אומרת לך לא.

גבר שמתנהג כאביר זה עולם אחר לגמרי.

אבל בשביל זה צריך להתאמן, זה לא בא לבד.

בצד שלך- להעמיק ולהבין למה כל כך קשה לך כשאתה לא מקבל. זה מקום מאוד לא בריא לך ולזוגיות שאתה מרגיש שאתה "חייב"

גם שלך מול עצמך - שאתה תלוי כ"כ במישהו אחר

וגם מול אשתך- זה שדר שמרחיק ומוריד את החשק

בצד השני- טוב לה במיניות? היא נהנית? (אתה לא צריך לענות על גבי פורום פתוח. זה שאלה בשבילך או בשבילכם)

כתבת שאתה עוזר בבית אבל גם יש קשר אינטימי רגשי? שיח? דייטים מכל סוג שהוא?(לא דווקא מסעדה. פשוט זמן שבו שניכם יחד ועסוקים בזוגיות ובכיף שלכם)

אם אתה רוצה שהיא תרצה יותר אז חייב לדאוג שיהיה לה טוב וכיף במפגש המיני

כשמשהו כיף לנו אז בא לנו ונמצא זמן וכח. וכשלא- ממ..אז ברור שלא...

גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית

ואם לא מספיק טוב אז שבו תחשבו איך אפשר לעשות לה טוב וכיף שם

וגם לך כמובן

ואם אתם מרגישים שחסר לכם כלים אז לכו ללמוד איך להפוך את המפגש הזוגי למספק ואיך למנף את הפער ביניכם למתח שיחזיק את התשוקה

וכמובן- אם לא טוב לה שם זה לא אומר שאתה לא אטרקטיבי או שאתה לא בעל טוב! אין פה מקום להאשים!

זה פשוט משהו שאתם צריכים ללמוד שניכם וללמוד אחד את השני ולהתנסות

המלצות:

אפרת צור

גן נעול

ובטח יש עוד הרבה אופציות שמיועדות לגבר הדתי.

אני מכירה יותר תכנים שפונים לנשים....

בהצלחה!

ועוד כאלה.

נתנו לך הרבה המלצות כאן, והלוואי שהן תעזורנה לך.

אני לא בא להביע עמדה לגבי ההמלצות, אבל כן אעודד אותך לפעול לפי מה שהכי מתאים לך. אל תישאר במקום ואל תכבה את התשוקה שלך. עם כל הכבוד, אתה לא פחות מ50% בזוגיות והצרכים שלך אמורים להיות מסופקים (בפרט שאתה מתאר צורך שהוא לגמרי בגבול הנורמלי). אני בטוח ששיחות ברורות שלך עם אשתך, מאוד יתרמו לכם להבין זה את זה (אולי כן כדאי לנהל את השיחות כשיש לך ביד איזה כיוון לתשובה, ייעוץ או עבודה משותפת וכדו').

תאמין לי, לא אתה ולא היא, רוצים להגיע ליום שאתה תוותר על זה (וכן, זה יכול לקרות. תאמין לי!). וזה נכון שיש איזו תפיסה נשית מאוד רווחת, שהגבר הוא סוג של בעיה, שהוא רוצה "יותר מדי" והוא "לא מבין" ש"זה לא עובד ככה", ואז הניסיון הוא להקטין את הצורך שלך ואגב כך להקטין אותך (במישרין או בעקיפין, בשגגה או בזדון). רק שוכחים שעלול לבוא יום שבו כבר לא תנהג כמו תינוק שרוצה מין ביחד, אלא פשוט תתייאש ותוותר (ואז לרוב תוותר גם על המינון שהיא כן משתוקקת אליו, וגרוע מזה אתה משפיל אותה, וכשהאישה מרגישה דחויה אז כל התיאורים שלך על התינוק הם אפילו לא פרומו...), או שפשוט תחפש את הריגושים במקומות שיש להם היתכנות (צריך להסביר מה הסכנות בזה?).

כך או כך, חשוב שתטפלו וחשוב שהיא תבין את המשמעות של זה גם עבורה (אם היא מזלזלת בך באופן אישי, אז זה כבר יוצא מגדר הנושא ורק עוד יותר דורש בירור מעמיק שלך או שלה או של שניכם).

לגבי המלצות, בציבור החרדי יש מישהי בשם גליה סברסוב או משהו כזה. תקופה ארוכה היא עסקה בזה ופרסמה כל מיני פוסטים (אישית אני מקבל את החומרים שלה למייל, אבל יש לה בוודאות עוד פלטפורמות). אולי תנסו להשיג אותה ובטח תוכל לטפל/להפנות.

נ"ב, בלי קשר לכלום. לפי שנות הנישואין דלך אתה נשמע אדם בוגר. אל תתנהג כמו ילד קטן כי אתה לא.

התגובות פה מרתקות וחשובות. אבל לא יודע איך גברים ונשים נשואים יכולים להשתתף בדיון כזה משותף..

אפילו שזה אנונימי לחלוטין.

לא כזה צדיק, ולכן אולי מקל לעצמי..

אבל דווקא בהנחה שיש כאן הרבה צדיקים תוהה האם לדעתם זה כן בסדר?

זו התמודדות לא פשוטה. אני לא יודע איך לפתור אותה בשבילך, אבל כן כמה כיוונים

1. יכול להיות שיש כמה דברים שאתה יכול לעשות כדי לצמצם את הפער ביניכם. מציע כמה כיוונים - לצאת לחופשה, לשלוח אותה לספא או דברים אחרים שמשפיעים לטובה על החשק שלה. במקרה כזה צריך להיזהר שלא "לצפות" - אתה יכול להיכנס לתחושה שמאוד התאמצת ובסוף אין לה חשק ואז התסכול הרבה יותר גדול. זה יותר כיוון של להכניס את זה לאורח החיים שלכם- פעם בחודש יוצאים לחופשה של לילה בלי הילדים - לפעמים זה פותח לה את הצ'אקרות ולפעמים לא והיא צריכה להרגיש שמבחינתה היא לא חייבת.

2. יש כל מיני מצבים של קרבה חלקית שבה יש פוסקים שמתירים דברים מסויימים. זה יכול גם לתת קצת ריווח עבורך והבדל קטן עם השפעה גדולה. לא נכנס לפירוט, אתה יכול לברר וזה תלוי גם במי הרב שלך. (לדעתי אפשר במצבים של קצה בשלום בית לבחור את הרב שהפסיקה שלו נוחה לך , וכל אחד יעשה כהשקפתו).

3. להחזיק בראש שאצל אשה דברים יכולים מאד להשתנות. כנראה שאשתך לא תשתנה מהקצה לקצה אבל כן יש הרבה דברים שמשפיעים ומשתנים. מניסיוני הריון ואחרי לידה  שהם תקופות מאד ארוכות יכולות להוריד חשק מאד.

גם פניות בחיים משפיעה. לא מדבר על אשה כבויה שלא מצליחה לחיות את החיים שהיא רוצה. לפעמים יש הרבה קטנים ולא ישנים אף לילה רצוף ואחר כך עבודה ועבודות בית וגם אם אתה שותף מלא זה עדיין יכול להשאיר לה עומס גדול.

4. אתה מציף בעיקר את התגובה שלך של ילד קטן. אני ממש מבין אותך... נראה לי שזה מזמין אותך בעיקר לעבודה פנימית של שינוי תפיסה. ממה שאני מבין אתה מרגיש ש*מגיע* לך. כשהילד בתוכך מרגיש שהוא לא קיבל את מה שהוא באמת צריך ובאמת מגיע לו הוא נשבר.

נראה לי אח יקר שאתה פשוט צריך גם לקבל את המצב.

זו אשתך , אני בטוח שהיא אדם נפלא ויש הרבה מאד מתנות שזכית להם בזכות הקשר אליה. אבל יש גם אתגרים. היא לא אדם בעייתי או מקולקל, פשוט יש פער ביניכם. הרבה אנשים מתמודדים עם דברים קשים, אלו הקלפים שאתה קיבלת - תתחיל לשחק הכי טוב שאתה יכול...

עכשיו, בנושא של מיניות יש פלונטר שקשה להתמודד איתו - בדרך כלל כשיש בעיה אצל בת הזוג הכיוון הנכון הוא לשחרר את התלות שיש לי בה - לא להשליך את זה על עצמי. פה התלות היא אמיתית... באמת אין לך דרך אחרת לבטא מיניות בלי אשתך.

עוד פלונטר זה כשיש לאדם מגרעת שפוגעת בזוגיות הוא צריך לעבוד עליה הרבה פעמים ב'אתכפיא' כדי להתגבר על הבעיה. במיניות צריך לשנות את החשק עצמו, זה הרבה יותר עדין וניסיון שלה להשתנות יכול רק להרחיק.

5- שמעתי וקצת קראתי על כיוון שיכול להיות מאד משמעותי אבל נראה לי לא מתאים לכל אחד.

יש חכמה שהגיעה מהמזרח (ויתכן שהמקור לה הוא פנימיות התורה) של עבודה עם האנרגיה המינית שבגוף ובנפש. זה דורש לימוד והרבה מאד תרגול - לזהות את האנרגיה הזו בשרירים באיזורים מסויימים (לאו דווקא המקומות הצפויים). לאט לומדים להרגיש את הזרימה של האנרגיה ואז גם אפשר ללמוד שליטה ויכול לתעל את האנרגיה לכיוונים שונים. למשל יצירתיות אומנותית או חשיבה מדיטטיבית או דברים אחרים. יש לזה קצת רמזים בפרקים במוסר הקודש שבהם הרב קוק מדבר על מיניות.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...