והרב קוק שמסבירים בצורה חיובית תהליכים שנובעים ממצב בדיעבד או חטא, זה לא נותן איזה שהוא לגיטימציה מסויימת לדבר הזה, או לפחות מחליש קצת את החיוב כמה שיותר לנסות לא לחטוא ולחיות חיים של לכתחילה?
איך אתם מתמודדים עם זה בצורה אישית? כי הרי לכל אחד יכול לעבור מחשבה בראש: מקסימום אני יפול ויהיה לזה תועלת בדיעבד.
רמח"ל עד כמה שאני מכיר, לא פגשתי לגיטימציה לחטא (עדיין לא מכיר הכל). בכתבי הרב קוק, נראה לי שיש קו מאוד ברור, שההסברים בדיעבד הם 'אוצרות המתגלים מהררי חושך', אבל זה אסור ממש.
אצל ר' צדוק במיוחד, אבל בענפי איז'ביצה בכלל, הקו הזה אכן קצת מטושטש. אני כן לומד אותם, אבל מחזיק בראש דברים חריפים מאוד ששמעתי מתלמיד חכם ליטאי נגדם בשביל האיזון. (את זה שאני לומד הרב קוק הוא מקבל בהבנה, אם היה יודע שאני לומד איז'ביצה, כנראה לא היה מוכן שאמשיך ללמוד אצלו...).
נראה לי בפשטות שאנחנו לא מבינים את דרכיו של השם לא? זה חלק מעניין הביטול אליו
כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה
אני מבין את השאלה ואין לי תשובה אחרת כרגע חוץ מזה.
הבהרה.
לא שאני חלילה חוטא בקלות/חוטא לכתחילה... אבל האם מסתבר שבמידת מה כלשהי התורות העמוקות הללו גרמו לי שהעבירה תטשטש אצלי. אני מוכרח להודות שכן.
ושוב, פשוט לי שעל זה כגון נאמר " כי ישרים דרכי ה'." וכו..
וכן "לא זכה נעשית לו סם המוות..".
(ובכלל, תוך כדי כתיבת הדברים עלה לי שיש מקום לומר שעצם המושג תשובה גם מעט מקהה את חומרת העבירה. ואכמל...)
אגב רמחל לא למדתי (מניח שזה לא כתוב במסלש, לא שמסילת ישרים למדתי אבל לא חשוב..).
ברב צדוק ואיזביצא אני קצת מכיר..
ברב קוק הכוונה לפסקאות באורות התשובה? או שיש מקורות מוכרים/ חריפים יותר? איפה למשל?
ואגב, בתניא/באגרת התשובה יש פירוש מיוחד לאומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו..
אשמח ממש לקרוא עוד תשובות ..
כבר חטאתי ואי אפשר למחוק/להפוך לזכויות, יכולה לגרום לשקוע בחטאים עוד.
לי יש 2 שיטות איך לא להיות מושפע מזה לרעה-
א. לחלק בין חטאים/טעויות שנעשו בעבר הרחוק (נגיד משנה שעברה ואחורה) ששם אחרי חזרה בתשובה מאמינים שזה היה לטובה, לבין מה שנעשה בעבר הקרוב (נגיד השנה) שעל זה יודעים שאמנם ה כיפר, אבל עדיין לא חושבים על זה כמשהו שהיה לטובה. (לא חייב דווקא חלוקה של שנה שנה שעברה, יכול להיות גם היום מול אתמול ואחורה).
ב. מודעים להבדל האדיר בין העבר לעתיד - את מה שנעשה בעבר אני לא יכול להחזיר את הזמן ולשנות את המעשים עצמם (כמובן שאפשר לחזור בתשובה או לתקן בהווה פגמים), ולכן העבר כפוי עליי ואין לי בו בחירה חפשית ואני אנוס לגביו, וכאילו ה שם אותי במציאות שאין לי יכולת להשפיע עליה - אם כן, אני כבר נותן את האחריות ל ה על מעשי העבר, ואצל ה הכל לטובה ואין רע.
אבל לגבי העתיד - העתיד תמיד פתוח וניתן לשינוי לפי יכולתי, ובו צריך להיות תודעה ברורה לאדם שיש לו בחירה חפשית ואחריות לעשות מעשים נכונים, והוא יכול לבחור כרצונו, יעשה טוב - יהיה טוב, יעשה רע - יהיה רע.
כמובן כל אדם צריך להיות מודע איזו תודעה מחזקת אותו ואיזו מחלישה אותו במעשים טובים.
למשל אדם הנוטה לעצלות ופסיביות ורואה שהמחשבה שהכל בידי שמים ורק צריך השתדלות מחלישה אותו מליזום, צריך פחות לחשוב על זה.
לעומת אגם מאוד יוזם שכל הזמן לחוץ אם עשה עת הדבר הנכון, דווקא הוא צריך לחשוב כל הזמן שהוא לא צריך להיות כזה לחוץ הרי ה מנהל את העולם
"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"
מאמין שהעוונות הן עניין מאוס שבן אדם לא רוצה בהן בשורשו.
להיפך ההרמוניה שיש בהנהגת ה' את העולם יכולה להביא הרהורי תשובה.
לא לחטוא.
הדרך להתמודד היא "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו" וברור שהם כואבים שזה נלקח לשם..
בנוסף לכך, את הדברים החיוביים שלוקחים מהבדיעבד והחטאים אפשר להשיג גם בדרך שכלית ומשם לרגש ודרך התבוננות באחרים שחוטאים ומה זה עשה להם.
ולהגיע לדרגות גבוהות של חיבור לה' אפשר גם בלי להרגיש ריחוק כתוצאה מחטאים אלא ריחוק מעצם היותנו נבראים (עצם תחושת הדבקות יוצרת את החיבור הזה. רק צריך לרצות להרגיש דבקות).
נראה לי שאמירות כאלה יכולות לתת תחושה שחטא זה פחות נורא,
יש בכך מחיר אבל יש בכך יתרון שפחות מרגישים שקועים בחטא כי קל יותר לצאת
צריך המון-המון יראת שמיים לפני שמתחילים ללמוד את הדברים האלו.
השאיפה "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" צריכה להיות שאיפתנו הנצחית, וכמובן שאי אפשר לעשות זאת אם נסתפק בבדיעבד.
יש שהופכים חולשות לאידיאלוגיות, וזה מסוכן מאוד.
לסנגר בדיעבד מותר אך ורק בדיעבד, ובדיעבד משמעותו לאחר מעשה, כשכבר אין ברירה אחרת.
לדוג': יש היתר בדיעבד להתפלל מנחה 13 דקות אחרי השקיעה, אבל כמובן שיש איסור חמור לחכות בכוונה לזמן הזה.
רק אם הגענו לזמן הזה עם לשון בחוץ ולא היתה לנו שום אפשרות להתפלל לפני כן - אז מותר.
זאת משמעות המילה בדיעבד.
זה נותן אחריות לאדם על מעשיו.
זה שהוא קלקל אין Game Over והמשחק של החיים ממשיך ולכן צריך להמשיך לקחת אחריות
צריך לעבור תהליכים וללמוד מטעויות ולא להתעלם מהלימוד מהן.
יש משהו פחות מעורר השתאות מלקיחת אחריות כזאת?
והשאלה היא לא על גדולי האחרונים, השאלה על הקב"ה בכבודו ובעצמו -
איך בראת עולם שבו אדם, לצערנו הרב, גם חוטא בימי חייו?
אם תבוא לחטוא לכתחילה, כדי "ליצור תהליכים חיוביים", אינך עובד את השי"ת אלא בדמיון חסר קיום.
שים לב להשלכה (המובנת לוגית אך) השגויה: חטא פוטנציאלי עתידי ≠ תיקון פוטנציאלי עתידי גדול מן החטא.
בעוד שהתורות מדברות על אקסיומה אחרת: חטא נתון קיים = תיקון פוטנציאלי בהווה גדול מן החטא.
[הרעיון לחטוא לכתחילה נודף ריח של יעקב פרנק.]
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
אבל זה רווח לצערי
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
אני מחפש את הניקית "הדובדבן שבקצפת"
הייתה פעילה פה לפני כמה שנים, אם יש כאלה שמכירים את הניק הנוכחי שלה
ויוכלו להגיד לה או משהו
איך אתם עם זה שאתם מתגייסים לצבא שיש בו פריצות ואידיאולוגיה גויית מובהקת של לתעדף את חיי האויב על פניך?
כשאני הייתי שומר בלילות בחדר לידי היה זוג שהתאמן במצוות פרו ורבו מדי לילה והיו לי מפקדים שמצביעים למרץ והולכים למסיבות גייז
לעצם העניין, ברור שחסרים חיילים.
אגב, אם הרמטכ"ל לא היה עבד של הפרוגרס, הוא היה דואג שלחרדים שכן מתגייסים היה מסגרת באמת מתאימה, כדי למשוך עוד חרדים להתגייס, במקום לרוץ לתקשורת ולהצהיר הצהרות על גיוס חרדים.
כמו שוינטר אומר-הצבא לא באמת רוצה חרדים.
(אין בדברים הצדקה לההתנהלות החרדית. זה לא הדיון).
למה יש את זה בכלל? למה לא מספיק מסרים?
זה ממש מיותר.
מי שמסכים איתי שיצטרף לעצומה...
סתם צוחק בקשר לעצומה, אבל נראה לי זה ממש מיותר.
שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.
אה וגם שאין הקלטות.
זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ
אני זוכר נכון?
כלומר, הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.
אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.
ארץ השוקולדותראה.
זה השיר השני שלי כאן.
(ע"פ ההיתרים של הרב אוירבך והרב יצחק יוסף לשמוע שירים שקטים בשלושת השבועות)
הכנתי אתמול בAI, מבוסס ברובו על הקינה "למי אבכה".
מה דעתכם?
לדעתי החצי דקה האחרונה הכי יפה.
אם מצא חן בעיני אחד שטוב ביצירת וידאו, מוזמן... אני טוב מוזיקה ולא בוידאו
לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה,
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלַמִּקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים
שֶעוֹרבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
[Chorus]
וסוֹד תּוֹרָה, הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה?
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
זְכֹר הַשֵּׁם, ואָחוֹר אַל תְּשִׁיבֶנּוּ
קְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם וּבוֹא אֵלֵינוּ
בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ. עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ"
לומר לך את האמת הפנימית שלי אני לא קונה.
כאילו אוקיי יש יצר הרע יש תאוות יש קשיים. אבל אני ממש לא מקבל את זה כמהות האדם ומהות מציאותו בעולם.
לא יודע איני חסיד של "תורת המאבק".
יש אמנם מאבק אבל ככל שלעשות ממנו "שואו" ככה מתעסקים אך בתהליך גירוד הקליפה במקום במהות פנימית הרבה יותר שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא" ומהות האדם היא גבוהה מעל גבוה.
