רמח"ל עד כמה שאני מכיר, לא פגשתי לגיטימציה לחטא (עדיין לא מכיר הכל). בכתבי הרב קוק, נראה לי שיש קו מאוד ברור, שההסברים בדיעבד הם 'אוצרות המתגלים מהררי חושך', אבל זה אסור ממש.

אצל ר' צדוק במיוחד, אבל בענפי איז'ביצה בכלל, הקו הזה אכן קצת מטושטש. אני כן לומד אותם, אבל מחזיק בראש דברים חריפים מאוד ששמעתי מתלמיד חכם ליטאי נגדם בשביל האיזון. (את זה שאני לומד הרב קוק הוא מקבל בהבנה, אם היה יודע שאני לומד איז'ביצה, כנראה לא היה מוכן שאמשיך ללמוד אצלו...).

נראה לי בפשטות שאנחנו לא מבינים את דרכיו של השם לא? זה חלק מעניין הביטול אליו

כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה

אני מבין את השאלה ואין לי תשובה אחרת כרגע חוץ מזה.

הבהרה.

לא שאני חלילה חוטא בקלות/חוטא לכתחילה... אבל האם מסתבר שבמידת מה כלשהי התורות העמוקות הללו גרמו לי שהעבירה תטשטש אצלי. אני מוכרח להודות שכן.

ושוב,  פשוט לי שעל זה כגון נאמר " כי ישרים דרכי ה'." וכו..

וכן "לא זכה נעשית לו סם המוות..".

(ובכלל, תוך כדי כתיבת הדברים עלה לי שיש מקום לומר שעצם המושג תשובה גם מעט מקהה את חומרת העבירה. ואכמל...)

אגב רמחל לא למדתי (מניח שזה לא כתוב במסלש,  לא שמסילת ישרים למדתי אבל לא חשוב..).

ברב צדוק ואיזביצא אני קצת מכיר..

ברב קוק הכוונה לפסקאות באורות התשובה? או שיש מקורות מוכרים/ חריפים יותר? איפה למשל?

ואגב, בתניא/באגרת התשובה יש פירוש מיוחד לאומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו..

אשמח ממש לקרוא עוד תשובות ..

כבר חטאתי ואי אפשר למחוק/להפוך לזכויות, יכולה לגרום לשקוע בחטאים עוד.

לי יש 2 שיטות איך לא להיות מושפע מזה לרעה-

א. לחלק בין חטאים/טעויות שנעשו בעבר הרחוק (נגיד משנה שעברה ואחורה) ששם אחרי חזרה בתשובה מאמינים שזה היה לטובה, לבין מה שנעשה בעבר הקרוב (נגיד השנה) שעל זה יודעים שאמנם ה כיפר, אבל עדיין לא חושבים על זה כמשהו שהיה לטובה.   (לא חייב דווקא חלוקה של שנה שנה שעברה, יכול להיות גם היום מול אתמול ואחורה).

ב. מודעים להבדל האדיר בין העבר לעתיד - את מה שנעשה בעבר אני לא יכול להחזיר את הזמן ולשנות את המעשים עצמם (כמובן שאפשר לחזור בתשובה או לתקן בהווה פגמים), ולכן העבר כפוי עליי ואין לי בו בחירה חפשית ואני אנוס לגביו, וכאילו ה שם אותי במציאות שאין לי יכולת להשפיע עליה - אם כן, אני כבר נותן את האחריות ל ה על מעשי העבר, ואצל ה הכל לטובה ואין רע.

אבל לגבי העתיד - העתיד תמיד פתוח וניתן לשינוי לפי יכולתי, ובו צריך להיות תודעה ברורה לאדם שיש לו בחירה חפשית ואחריות לעשות מעשים נכונים, והוא יכול לבחור כרצונו, יעשה טוב - יהיה טוב, יעשה רע - יהיה רע.

כמובן כל אדם צריך להיות מודע איזו תודעה מחזקת אותו ואיזו מחלישה אותו במעשים טובים.

למשל אדם הנוטה לעצלות ופסיביות ורואה שהמחשבה שהכל בידי שמים ורק צריך השתדלות מחלישה אותו מליזום, צריך פחות לחשוב על זה.

לעומת אגם מאוד יוזם שכל הזמן לחוץ אם עשה עת הדבר הנכון, דווקא הוא צריך לחשוב כל הזמן שהוא לא צריך להיות כזה לחוץ הרי ה מנהל את העולם

"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

מאמין שהעוונות הן עניין מאוס שבן אדם לא רוצה בהן בשורשו.

להיפך ההרמוניה שיש בהנהגת ה' את העולם יכולה להביא הרהורי תשובה.

לא לחטוא.

הדרך להתמודד היא "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו" וברור שהם כואבים שזה נלקח לשם..

בנוסף לכך, את הדברים החיוביים שלוקחים מהבדיעבד והחטאים אפשר להשיג גם בדרך שכלית ומשם לרגש ודרך התבוננות באחרים שחוטאים ומה זה עשה להם.

ולהגיע לדרגות גבוהות של חיבור לה' אפשר גם בלי להרגיש ריחוק כתוצאה מחטאים אלא ריחוק מעצם היותנו נבראים (עצם תחושת הדבקות יוצרת את החיבור הזה. רק צריך לרצות להרגיש דבקות).  

נראה לי שאמירות כאלה יכולות לתת תחושה שחטא זה פחות נורא,

יש בכך מחיר אבל יש בכך יתרון שפחות מרגישים שקועים בחטא כי קל יותר לצאת

צריך המון-המון יראת שמיים לפני שמתחילים ללמוד את הדברים האלו.

השאיפה "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" צריכה להיות שאיפתנו הנצחית, וכמובן שאי אפשר לעשות זאת אם נסתפק בבדיעבד.

יש שהופכים חולשות לאידיאלוגיות, וזה מסוכן מאוד.

לסנגר בדיעבד מותר אך ורק בדיעבד, ובדיעבד משמעותו לאחר מעשה, כשכבר אין ברירה אחרת.

לדוג': יש היתר בדיעבד להתפלל מנחה 13 דקות אחרי השקיעה, אבל כמובן שיש איסור חמור לחכות בכוונה לזמן הזה.

רק אם הגענו לזמן הזה עם לשון בחוץ ולא היתה לנו שום אפשרות להתפלל לפני כן - אז מותר.

זאת משמעות המילה בדיעבד.

זה נותן אחריות לאדם על מעשיו.

זה שהוא קלקל אין Game Over והמשחק של החיים ממשיך ולכן צריך להמשיך לקחת אחריות

צריך לעבור תהליכים וללמוד מטעויות ולא להתעלם מהלימוד מהן.

יש משהו פחות מעורר השתאות מלקיחת אחריות כזאת?

והשאלה היא לא על גדולי האחרונים, השאלה על הקב"ה בכבודו ובעצמו -

איך בראת עולם שבו אדם, לצערנו הרב, גם חוטא בימי חייו?

אם תבוא לחטוא לכתחילה, כדי "ליצור תהליכים חיוביים", אינך עובד את השי"ת אלא בדמיון חסר קיום.
שים לב להשלכה (המובנת לוגית אך) השגויה: חטא פוטנציאלי עתידי ≠ תיקון פוטנציאלי עתידי גדול מן החטא. 
בעוד שהתורות מדברות על אקסיומה אחרת: חטא נתון קיים = תיקון פוטנציאלי בהווה גדול מן החטא.
[הרעיון לחטוא לכתחילה נודף ריח של יעקב פרנק.]

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.

לק"י

למה משעמם לך?

את בבית בעקבות המלחמה?

לק"י

התנדבות

נקיונות בבית

וכו'.

לנשות מילואים/ אחרי לידה וכד'

יש המון נשים שקורסות מעומס עכשיו

עם כל הילדים בבית + ערב פסח

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

המשחק מובנה כך שהוא מבליט את השנאה והנחרצות נגד הצד השני

אבל הוא בונה על הדומה ומכחיש את השונה

אבל עדיין מעניין