בן 3.5, גמול חודשים בודדים. גן עיריה.
הגננת והסייעת הרגילות עוזרות לו בכיף.
גננת הצהרון כנראה נגעלת והחליטה שהוא צריך לדעת לנקות את עצמו, אז היא עוזרת אם הוא מבקש אבל כנראה לא בצורה טובה במיוחד כי חוזר עם תחתונים מלוכלכים מקקי..
זה סביר?
ואנחנו מלמדים אותו לנקות אבל זה קשה לו והכל נמרח. זה לא המיומנות הכי קלה
מנגבת לילד עד לגיל שהוא רוצה לנגב לבד
בן ה5 שלי עדין רוצה שננגב לו
בגיל 3.5 הגיוני לגמרי שזה קשה לו
מגעיל
שלי גמולה מפסח, בת 2.9, ותהיה בת 3 כשיתחיל הגן עיריה...
החשש בעיקר כי זוכרת מצויין על עצמי את הטראומה מסייעת בגן שלא רצתה לנגב לי, אף אחד לא אמר לי שהיא כנראה לא אמורה.
ממש נפגעתי, היה לה מבט מלא גועל שאני זוכרת עד היום, רק מעצם הבקשה שלי... במקרה זה היה גן של בית יעקב אבל לפני יותר מ-30 שנה בטח יכול היה לקרות בכל מקום
ואם הוא נגמל רק ממש עכשיו טרי זה קצת מוגזם לדרוש ממנו את זה!
תנסי בבית ללמד אותו לאט לאט רק בשבילו שידע לא באמת כי הוא צריך
הוא קטן לדעתי עדיין
ממש עצוב...
בתחילת נישואי עבדתי בגן ואני ממש זוכרת שגם שהיה לי קשה, תמיד פעלתי על פי הרגש שאם הילד שלי עומד עכשיו מולי
שזה ממש מקל.
היא היתה סבתא...
נותנת לנסות לפני .. אבל באמת לא מצליחים שישאר נקי
.
כבר מצליח לבד חלקית, בגיל 3.5 זה אפילו לא בכיוון
אבל בגן אני לוקחת בחשבון שלא תמיד יעזרו לו כמו בבית.
אולי כדאי להגיד לסייעת שתשים לב קצת יותר, אבל גם לקחת בחשבון שלא בטוח שזה יעזור....
מובן לגמרי שזה מגעיל אותה...
וגם אני תוהה עד איזה גיל, בינתיים הבן שלי בן 4+ ועדיין אנחנו מנגבים לו
נראה לי שאמשיך עד שהוא ירצה מעצמו....
(הוא טוען שזה מגעיל אותו 😅)
רצון אז הייתי מעדיפה שהילד שלי יחזור עם תחתון מלוכלך ויתייחסו אליו יפה.
כי אין מה לעשות, כשמכריחים גננת לעשות משהו שהיא לא רוצה זה משפיע על היחס לילד....
אבל הוא הרבה פעמים מעדיף להסתדר לבד
גם אם התחתונים מתלכלכים, לא נורא, ככה לומדים
את יכולה לברר עם אחראית הצהרון מה המדיניות
ממש חידדתן לי שזה תקין שהוא עוד לא יודע.
עד עכשיו הבנו את המצב וזה בסדר, מותר להיגעל והכל טוב, כל עוד היא עושה את התפקיד שלה. אבל אתמול הוא חזר עם תחתונים ממש מלוכלכים וזה הצטרף לזה שהיא אמרה (אתמול או שלשום) לבעלי שאנחנו "כבר צריכים ללמד אותו לנגב בעצמו" ותהיתי אם אנחנו אלה שלא יודעים והגננות של הבוקר פשוט נחמדות במיוחד.
בכללי אני מבינה שצהרון זה בייביסיטר אבל זה קצת מוגזם איתה החוסר רצון לעבוד.
טלוויזיה פועלת בלי הפסקה - שתקתי
העובדה שהיא לא טורחת לקום ללחוץ על כפתור פתיחה לשער להורים שמצלצלים כי "שהורים שיוצאים יפתחו להם" והורים מתייבשים בחוץ לפעמים כמה דקות - שתקנו
ועכשיו גם זה..
פשוט מרגישה שהכל ביחד זה כבר יותר מדי בשבילי. חושבת להתלונן עליה. לא שאני יודעת אם ימצאו מחליפה אבל היא קצת מגזימה לדעתי, ואני גם ממש חוששת מהקייטנה ביולי. כאילו זה מה שיהיה חודש שלם בקייטנה? טלוויזיה ימים שלמים וניגוב גרוע בשירותים?
לק"י
ונראה לי שגם מקבלים רעיונות/ הפעלות. לא יודעת מה בדיוק ואיך זה בכל מקום.
(למרות שאצלינו המובילה בצהרון טובה, כך שגם בתור הגננת בקייטנה זה היה טוב).
נשמע לי לא תקין בעליל
בשלב הזה לא יעזור לעשות כלום, השנה נגמרת תכף.
לגבי הקייטנה כמו שאמרו כשזה מהבוקר זה בד"כ שונה. גם יש כסף טוב בקייטנה ויש יותר היצע. אז בד"כ השירות קצת יותר טוב,
אבל את יכולה לפנות למי שצריך ולחדד שיפקחו עין מה קורה שם.
כן יכולה לומר שלי האחראית צהרונים אמרה ש20 דקות בצהרון זה מאושר להפעיל להם טלוויזיה
לק"י
בשנים האחרונות יש גננות בקייטנות, ולא תמיד זה צוות הצהרון (כלומר לפעמים יש סייעת בקייטנה, שברגיל היא בצהרון).
אולי אם לא מוצאים גננות שרוצות, או שהצוות בצהרון הן גננות במקצוע, אז הן הגננות בקייטנה.
לפחות ככה זה אצלינו.
ולא הגננת גם בבוקר וגם בצהרון
הסייעת של הבוקר לא נשארת לצהרון? אצלינו כן
אולי תפני ישירות לסייעת?
אם לא- יש לה בוסים
לפי מה שאת מתארת- זו לא מישהי שמתאימה לתפקיד...
עד עכשיו החלקנו דברים. פעם אחת התלוננו על משהו מסוכן שהיה ועוד באותו יום היא ננזפה כמובן בלי שידעה שזה אנחנו.
אבל דברים שלא היה מסוכנים אלא רק לא לרוחנו שתקנו, בין היתר כי כמו שכתבתי מעדיפה שעתיים טלוויזיה ולא גננת שתצעק לי על הילד כי אין לה כוח אליו.
אבל הקטע הזה עם הניגוב מטריד אותי, זה לא בריא ולא נעים, ובסופו של דבר מפחדת שחוסר הסבלנות שלה לזה יזלוג ליחס שלה כלפי הילד.
למה זה או שתצעק?
עכשיו זה כבר אולי סוך שנה ומאוחר מידי
אבל להבא לא לפחד לדרוש את מה שנכון לילד
ומי שלא יכול לתת את זה- שלא יהיה בצקצועמי
ומה זה צהרון של הגן? הגן הוא גן פרטי?
מי מפעיל את הצהרון?
היא לא אישה הכי נעימה בעולם, וכשמשהו לא נוח לה היא לא הכי אכפתית. כלומר בכללי היא לא אבל היא דואגת רוב הזמן שיהיה לה נוח. ככה זה בתחושה שלי בכל אופן.
אני ממש רואה איך בקלות היא תהיה חסרת סבלנות ותצעק אם ילדים לא יהיו דבוקים למסך ויתחילו לרוץ ןלהשתולל
אבל בשלב מוקדם יותר האלטרנטיבה היא לא שהעא תצעק
אלא שהיא לא תמשיך בתפקידה ויביאו מישי שמתאימה
הגישה שלך היא גישה שהם עושים לך טובה ואת אומרת תודה
והיא מוטעת
מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים לא עודים לנו טובה
הם נותני שירות- וזה תפקידם
תפקיד העיריה זה להפעיל צהרונים מעולים! לא טובים... מעולים
ואנחנו כציבור- לא צריכים להתבייש חדרוש את זה או להסתפק בפחות
בעוד צהרון פרטי יכול להגיד- זה מה שאני מציע, טוב לך- קחי
לא טוב לך - לכי
החמערך הציבורי נועד וכל קיומו הוא כדי לתת לנו שירות
אישית לא מרשה לילדים שלי מסך בכלל
אז כל זמן הצהרון??
הייתי מתעלפת
ולשדר לילד שמגעיל לטפל בו? זה הזוי
וזה גיל קטן ממש לא ריאלי בכלל לצפות מילד להסתדר לבד בשירותים
אם היא לא רוצה לעבוד אז שתתכבד ותישאר בבית. זאת בעיה של הפיקוח והם יצטרכו למצוא לה מחליפה.
ממש חוצפה מצידה לבוא לעבוד, אבל לא לעבוד בפועל ולקבל כסף
במקומך הייתי מתלוננת ומבקשת שהפיקוח יפקחו עין על הגן הזה.
ולגבי יולי? אין מצב לחפש פיתרון חלופי?
בבית הגיוני שיבקש עזרה.
בהרבה דברים כשמטפלים במספר ילדים בודדים, וכשמטפלים בעשרות ילדים בו זמנית, אז הטיפול הוא שונה.
אני חושבת שאת צריכה לבוא בגישה מכבדת ולבקש יפה שיעזרו לו.
ולא לצפות שזה ברור מאליו שזה חלק מהתפקיד (בניגוד למטפלת במעון)
אצלנו הילדים פשוט לא עושים גדולים בגן, אלא רק בבית וזה בסדר,
כל עוד עושים פעם ביום.
הגוף מתרגל מתי ואיפה להתרוקן.
אפשר ללמד את הילד לנקות עם מגבונים כמה שיותר, ועם הזמן המיומנות תשתפר.
בבית מן הסתם לא תתני לו אותה כמות מגבונים וזה בסדר.
אם הבעיה היא לכלוך בתחתון הייתי משלימה עם זה.
מקפידה לקחת מגבונים ותחתוני החלפה אם לא חוזרים מיד הביתה.
אם יש מעבר לכתם, שזה אומר שלא הצליח להתנקות בכלל, אז לבקש עזרה מהסייעת.
זה לגמרי חלק מהתפקיד של הסייעת בגן שלוש. כיום אפילו לא חייבים לגמול מטיטול לפני הגן והן מחויבות גם להחליף טיטולים.
חוץ מזה בוודאי שכדאי ללמד את הילד לעזור לעצמו ונתת אחלה עצות 
תתלונני עליה.
אבל זה לא הגננת שאמורה לנקות אלא הסייעות, לרוב זה אותן סייעות מהבוקר.. אז הייתי מנסה לשאול ולברר מה ההבדל בין הבוקר לצהרון
הגננת של הבוקר לא נמצאת, נשארת סייעת אחת מהבוקר ובאה עוד מישהי.
זאת מהבוקר היא אחלה ומקסימה אבל היא לא כל הימים. השניה היא כל הימים והיא אין לה כח לעבוד היא באה למשהו נינוח מבחינתה
מהשירשור פה נראה שיש עוד הרבה בעיות שהיית שומעת עליהן אם רק היית זבוב על הקיר שם, מעבר למה שכבר את יודעת.
לא הייתי מאפשרת לילדים שלי להיות שם.
גם במחיר של פחות שעות בעבודה ומחיר כלכלי.
יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.
אנחנו דוסים מתנחלים.
היא טבעונית.
הם פציפסטים.
עד כאן רקע.
הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו
מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו
אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז
אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.
נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.
רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.
מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.
מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.
נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...
בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...
וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים
אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.
אנשים עם דעות כאלה
מה הם אומרים על הפיגועים
ועל כל מה שקורה פה בארץ ובחול
איך הם מתרצים את הדברים האלה?
שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!
כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.
מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון
ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד
הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק
אין מה ממש לכעוס
הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו
להשגיח עליו שלא יעשה
וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור
בסוף זה אמור לחלחל
ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7
זה הגיוני לגמרי
לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.
יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.
סליחה אם אני מלחיצה
ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת?
ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר
כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה
אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו
חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים
וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.
אמא היא גם בן אדם עם צרכים.
גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד
והוא קטן ולא מבין סכנה
ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי
(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)
יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן
אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.
מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..
(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)
ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן
ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.
וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.
עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.
השובב שלי הוא השלישי
וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..
על סיכונים וסכנות
ואנחנו ממגנים את הבית
אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו
אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.
בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן
אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות
(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)
בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.
ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.
דברים אסורים קורים מעת לעת..
פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר
הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן
ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.
וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...
שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא
לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.
לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅
אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.
(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)
לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.
אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.
ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן
לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!
הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅
גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...
יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת
אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.
גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.
אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.
בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות
המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות
לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה
אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .
ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו
זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.
הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן.
נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?
בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.
נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.
ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...
ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)
אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר
לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז
בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.
כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה
חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק
אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים
ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם
שיבוא
הקטע הוא שעלינו מקשים
אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!
אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון
בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..
אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?
זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.
אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)
מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????
אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים
ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו
לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל
הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם
קוראת אותך, גם בין השורות..
היה לך מאוד נחמד - עד ששמעת תוכניות של אחרים...למה זה אמור לקלקל לך? היה לך נחמד....
הציעו גם לך לישון שם....את זו שלא רצית.אולי הם ביקשו קודם? אולי עוד משפחה זה כבר קשה? ולמרות שקה לה- הזמינה.
אולי היא אמרה גם לאחרים שזה קשה ולא רק לבעלך? אולי עם בעלך היא מרגישה בנח? למה זה מעצבן אותך שהיא שיתפה את בעלך בקושי? לך מותר לשתף את בעלך בקושי? הוא הבן שלה!
טרחת ובאת.... גם היא טרחה, קנתה, הכינה, סידרה...הזמינה את כולם.
את מקשיבה לשיחות ומתעצבנת.את יודעת מה קדם לפני שאת מתעצבנת?
הכלות האחרות לא הביאו כלום- את יודעת מה הסיבה?
\הגעת עם מגשים מושקעים, הילדים רוצים להשאר- הציעו לך לישון ואת זו שבחרת שלו.
למענך, כדאי לך לשנות את נקודת המבט.
חמותך וחמך מקסימים, הילדים נהנו בחברתם ובחברת הדודים, לך היה נחמד.
תשמחי בזה ותראי בעין טובה.
לוקח זמן להתאושש
תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה
תחתונה זה יותר זמן להתאושש
אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.
בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.
מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.
עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.
הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.
בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.
בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום
בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.
תלוי איפה השן..
ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..
אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה..
לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים
על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.
הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.
יכולה לתת מספר בפרטי.
גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.
מה שכן המחיר…
זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏
לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃
מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.
חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח
לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆
כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?
בעל במילואים וכו..
הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים -
כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.
התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.
יכול להיות שזה קשור למשאפים?
ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.
המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?
בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.
זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול
אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?
הוא רגיל למשאפים בכללי?
הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה
לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.
יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?
וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?
סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.
אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים
לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים
ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?
בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..
לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול
אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.
אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.
אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...
יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר
עוזר לי להתארגנות
והם כבר מבקשים באופן קבוע
זה נורא? שעה בבוקר?
אין זמן ביניים שהם משועממים.
קמים, מתלבשים, יוצאים.
אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים
הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.
בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)
זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש
(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.
כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')
קמים אצלי מוקדם
יש מלאאא זמן לבלות בבוקר
ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי
שום דבר אחר
קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד
אוכלים משהו
ויוצאים
זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)
מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.
בכנות זה ענין של הרגל
מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.
מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)
במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?
אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.
פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.
(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)
אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.
לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.
(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)
זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..
אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.
וזה מאוד נח וקשה להפסיק
אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.
היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.
בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.
אצלי יש "תחנות"
נטילת ידיים
להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..
שטיפת פנים וצחצוח שיניים
קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..
עם משקפים מהיסודי
מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר
רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?
תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר
ילדתי שניים בינתיים ב"ה
הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה
כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.
אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).
אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.
ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.
מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.
יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.
אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.
חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.
שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.
בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4
וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים
אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס
רואה 6/6
היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים
מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.
עכשיו יש 1-2.
אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...
עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם.
באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)
בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.
חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...
אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.
במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון
עלה המספר
במספר שלם..
אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...
למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..
והאם אפשר לשלם בתשלומים?
בביטוח שיש בקופת חולים
ובהסכם של קופת חולים עם המקום
הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.
שעשתה
המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית
מורכבת עם הראייה
עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע
והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח
יש פה עניין של סיכוי מול סיכון
זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח
במשקפי קריאה..
קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..
אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה
שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.
(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).
