אפשר להרחיב הרבה בעניין (ובאמת נמצא אינספור פעמים בספרי יסוד רבים, לעיתים בדקויות ודגשים שונים). אבל נראה לי בהשכלת המושג "הגשמה", כדאי להניח קודם לכל כמה ציטוטים יסודיים מהרמב"ם: למשל בהל' יסודי התורה א', י"א: "הוא שאין לו גוף ולא כוח בגוף. לא יארע לו מאורעות הגופות—לא חיבור ולא פירוד; ולא מקום ולא מידה, ולא עלייה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל; ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה. אין לו לא קץ ולא תכלית, אלא שהוא קיים תמיד, ואין לו דמיון כלל, לא באחד מן הדברים ולא באחד מן הברואים. ואין השכל של אדם יכול להשיגו ולהכילו. ועל דבר זה אמר הנביא : "ואל מי תדמיון אל, ומה דמות תערכו לו". כלומר, כל ייחוס של עניין גשמי מכל צד שהוא, לקב"ה, הוא שגוי וכפירה. ואין לו שום דמיון, כלומר אין שום מילה שבה אנחנו יכולים לדמות את הקב"ה מצד עצמותו. שכן כל מילה היא הגדרה, וכל הגדרה – נכללת בגדר "הגשמה". ובעניין עומקן של עניינים אלו כותב הרמב"ם (שם, א,ז): "ואלו הדברים שאמרנו—שייחוד זה שאנו מצווין עליו, הוא שייכנס בלב כל אדם, ויתבונן בו עד שידע אותו בדעה שלמה—הם דברים עמוקים מאוד. ולא כל דעת ודעת ראויה לסובלם. ועל דבר זה אמרו חכמים, לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול"
לפי הבנתי מה שהרמב"ם מקשר בהלכות שם בין כמה עיקרי אמונה (אינו גוף, קדמון ואחרון, יחיד בתכלית הייחוד) הוא משום שבמהותם ומשמעותם המוחלטת, הם כצדדים שונים של אותו מטבע, כלומר אמיתויות שנגזרות ומתחייבות אחת מהשניה. (בכל זאת בי"ג עיקרים לרמב"ם מופיעים כל אחד כעיקר בפני עצמו, נראה לי משתי סיבות: א. שיהיה באופן היותר מוחלט שלא משתמע לשני פנים, ב. משום שבאמת, רק בפרטיהם אנחנו יכולים להעלות אותם יחד בשכלינו, כי לעמוד על נקודת "מהותם ומשמעותם המוחלטת" המשותפת, קצרה הדעת מלהשיג).
ראוי גם לצטט ממורה נבוכים (ח"א פנ"ד) שם באופן אפילו יותר מבואר: "אין להעלות על הדעת שה' כועס או מרחם או מתחרט כדרך בני אדם, כי כל אלו תולדות הגוף, וה' אינו גוף ולא דומה לשום נמצא. כל התיאורים הללו – עניינם הכוונה לפעולה שנעשית בעולם, לא לתכונה ממשית של האל." מתחדד העניין, שאפילו התארים שבהם אנו (או התנ"ך) מכנים את הקב"ה, לאמיתו של דבר, אינם מתארים אותו בשום אופן מצד עצמותו ומהותו.
בהתייחסות ישירה יותר לשאלתך: נראה מהדברים שלך שמובן כי "הגשמה" היא לא עניין שמסתכם ב"אינו גוף ולא דמות הגוף". אלא יש לו דקויות מעל דקויות – מצד ההבנה שלנו, והוא פשוט בתכלית הפשיטות – מצד מהותו.
ולשתי השאלות: א. נראה לי שהדברים נוגעים לכל אחד, ויותר מזה, בדורנו דרוש יותר מאי פעם להדגיש ולעסוק בעניין עד כמה שהשכל יכול מכל צדדיו ואופניו. (אני יכול לנסות להסביר למה אני חושב ככה).
ב. למעשה הדברים של הרב קוק הם לא "חידוש" מצד עצם העניין. עסקו בו רבות הוגי דעות וגדולי ישראל, גם באופנים היותר דקים, לדעתי באופן יותר ניכר וחוזר החל מהאר"י ז"ל. (ודרך עיונים על גבי עיונים בדיוק הבנת חידושי האר"י ז"ל בתורת הקבלה, לא רק בקרב כתבי קבלה מובהקים, אלא הרבה גם בתורת החסידות, החל מיסודות תורותיה מהבעש"ט, ודרך השתלשלויותיה השונות. וכתגובה גם בקרב ה"מתנגדים" ממשיכי קווי הגותו של הגר"א.
לגבי כתבי הרב קוק: א. באופן היותר כללי, למעשה מאז פרסומם, רבים מגדולי ישראל שעסקו בהם הוכיחו שאפשר לדמות אותם ולייחס להם השפעה משני הזרמים. במובן הזה אפשר למצוא אצל הרב קוק חידוש ב"איחוד" שיטות שונות עד דורו. ב. באופן יותר ספציפי, אני לא בקיא בכלל בכתבי הרב אז אני לא יודע. אבל אני משער שכמו כל גדולי ישראל שעסקו בדקויות וזכויות התפישה היותר מופשטת של חוסר הגשמיות, גם הרב זצ"ל כן הביא איזה חידושי עניינים והדגשת אופנים מסויימים בהשכלה הזאת, אלא שלדעתי כדי לעמוד עליהם צריך באמת להיות תלמיד חכם גדול ובקיא. אך בכל אופן מחובתנו לדעת את עיקרם.)
)