יצירה? בישול? כתיבה? משחקי מחשבה? ללמוד משהו חדש?

שתחשוב מה מענין אותה ולפי זה לחפש

יש לה מגירה עמוסה במערכות יצירה.

טושים איכותיים, מנדלות, ערכות צמידים למיניהן. אם תרצי אוכל לבדוק ממוקד יותר.

וחברות יותר מהכל. נדירים הימים שהיא לא עם חברות כל הצהריים, וביחד הן מעסיקות את עצמן. זה גיל שזקוק להמון חברה, וזו ההשקעה הטובה ביותר. לבנות חברויות טובות.

בנוסף יש לה חוגים עוד פעמיים בשבוע

פעילות גופנית לסוגיה: ריקוד, התעמלות, ריצה,  אופניים, גלגליות, ועוד (הממ, לא הכל בבית)

סריגה, תפירה, רקמה, ציור, אוריגמי, קומיקס, תכשיטנות, כתיבה

ללמוד משהו? תכנות אולי

בישול ואפייה

משחקי קופסא אם יש עם מי (או כאלה שמיועדים ליחיד - משחקי חידות וכאלה)

סליים

ציור- להעתיק מציור אחר, או לנסות לצייר חפצים.

צמידים מחוטי סריגה

הכנת עוגיות/עוגות (פחות קורה ביום יום. אולי לקראת שבת)

פאזל גדול

סודקו /תשחצים לילדים

משחקי קופסה- לאוב זה איתנו ההורים

זה דבר של הבית שאפשר בגדול לעשות לבד.

היא גם הרבה הולכת לחברות, לפעמים ש"ב/ללמוד למבחנים.

לא יעזור שאת תציעי לה פעילויות (והיא תפסול…)

היא פשוט צריכה להשתעמם ומתוך השעמום כבר תמצא תעסוקה.

את יכולה להגיד לה שהיא מוזמנת לבקש ממך חומרי יצירה או כל דבר אחר שתקני לה לפי בקשתה. אפשר לנסוע ביחד לחנות יצירה והיא תמצא משם רעיונות.

זה חלק מהאופי שלה שהיא מאוד שכלית ומאוד מ3ובעת על דברים

קשה לה להיות יצירתית ולצאת מה3ופסה

היא פונה אלי ומבקשת

אני לגמרי נותנת לה את כללל המרחב לבד להשתעמם ולחפש ולמצוא

זה לא קורה והיא באמת 4וצה לשמוע עוד אופציות וחלק ממה שהציעו חו'בת שכן ידבר ע

אליה

גם לי יש ילדים שהשעמום מוליד מהם יצירתיות ורעיונות

ואצלה לא

בשום גיל לא צריך תעסוקה

ילד יכול להעלות רעיונות להעסיק את עצמו ומקסימום עוזרים לו בביצוע

אני לא נותנת רעיונות אלא מעודדת חשיבה עצמית והתמודדות חיובית עם שעמום

במקום הילדים

אני תמיד אומרת לה ומעודדת אותה לחשןב בעצמה..למצוא רעיונות וכו

אבל היא לא

נדיר שכן

היא פשוט משתעממת או חוזרת לקרוא שוב ושוב

או פותחת את המקרר שוב ושוב

וגם זה בסדר מבחינתי

אבל היא מגיעה 5לי 'וב ושוב ומבקשת עזרה ברעיונות חדשים

זה גם דרך התמודדות בעיני לומר אני צריכה עצה מבחוץ

.זה יוזמה שלה לבקש

לא שלי

כי היא משתעממת

ומתקשה ללמוד איך להתמודד עם השעמום

אז היא מבקשת עזרה

בעיניי העזרה הטובה ביותר היא להחזיר את הכדור אליה שוב ושוב עד שיהיו לה רעיונות

לקרוא זו תעסוקה מעולה

אצלי לא פונים אלי בבקשות תעסוקה כי אני תמיד אומרת ששעמום זה דבר טוב 

לא רואה שזה זז..

ולא חושבת שזה נורא או לקחת אחרות אם מציעים לה קעיונות

יש דברים שהיא פושט לא חושבת עליהם ולא מכירה ב3יומם

לא צריך להציע כל פעם כל יום

אבל לתת לה פעם אחת כל מי י אופציות ושתבחר מה משתרים לה

עדיין מחנך אותה לעצמאות

קיצר

תודה..

אבל את אומרת משהו שכבר נעשה כל הזמן ולא מניב פירות אצלה

זה גם עניין של אופי

האחרים נגיד כן ימצאו תעסוקות לבד

ילדים וגם מבוגרים שקשה להם להתנהל לבד

אותם מבוגרים שלא מתנהלים לבד היו ילדים שמישהו התנדב לנהל אותם

דברים בסיסיים של החיים, אני מסבירה שוב ושוב לילד גם אם אין הפנמה, כי יום אחד הוא יפנים ויגדל להיות מבוגר שמסוגל ליותר.

כמובן שלגיטימי לחשוב ולעשות אחרת 

לתחומי עניין חדשים.

כמו שיש תופעה נפוצה בציבור שלנו שהולכים ללמוד רק את המקצועות המוכרים - כי זה מה שרואים ויודעים ומכירים.. ואם במהלך החיים נחשפים לעוד תחומים ועוד אופציות תעסוקה מאוד הגיוני שהבחירה תהיה שונה.

לכן נשמע לי מאוד הגיוני לחפש תחומי עניין לנסות לחשוף אותה אליהם.

קיימת הסללה למקצועות ותעסוקה מסוימים

זה לא קורה רק בגלל היכרות עם מקצועות אלא בגלל:

1. מס' מקצועות מצומצם במוסדות הלימוד המקובלים

2. חינוך לבנות לעבוד במקצוע ידידותי לאמהות

3. חינוך לכל המגזר לעבוד במקצוע וסביבה 'דתיים'

מי שהולך לעבוד במקצועות פחות מקובלים, זה לא רק בגלל שהוא נחשף אליהם, אלא בגלל שיש לו מחשבה ועשיה עצמאית יותר.

אם נחזור לנושא השעמום

הבעיה היא לא ברעיונות לתחומי עניין

הנה היא הציעה לה והיא פסלה

בניגוד להסללה שיש לה הרבה חסרונות, לשעמום יש בעיקר יתרונות, הוא מדרבן לחשוב/ לעשות/ לייצור

ילד שמתקשה לעשות זאת, צריך בעיקר אימון בחשיבה/ יישום ולא שיעשו במקומו, אם עושים במקומו, זה מפריע לו לאמן את השריר הזה.

אני לא הצעתי לה והיא פסלה

היא שאלה ולי לא היה כל כך רעיונות...דו-א חושבת שהיא תשמח בחלק ממה שהעלו כאן

זה לא קשור לדיון על המקצועות עבודה

אבל סתם כי הסאת אותי כהוכחה..אז מציינת שדוווקא ההצעות כן עוזרות

אצלי אישית חלק גדול ומשמעותי היה היכרות עם תחומים...

דווקא אבא שי ניסה לשכנע אותי לא ללמוד חינוך 😁

אבל קצת לא בהתאמה למה שמתאקת כאן

החיים הם לא כללים וחוקים

אלא צריך להתאים את העקרון לילד ספציפי

יש ילד שיסתדר עצמאי מעצמו

אגב אני כזאת..תמיד העסקתי את עצמי במלא דרכים

יש ילד שיסתדר עצמאי..אבל צריך מדי פעם גם הנגשה,חשיפה לתחומים חדשים שלא הכיר

סתם דוגמא מי שלא נחשף נגיד לאופציה של עיסת נייר או סריגת בובות לדוגמא לא יעלה על דעתו דבר כזה

מדברת על בית בלי מחשב זמין ככה שגוגל לא אופציה

ועל זה אני מדברת על חשיפה לרעיונות מעבר למה שהיא כבר מכירה ויכולה לחשוב מעצמה

וגם זה לא אומר שכל יום אני צריכה להביא לה רעיונות

אבל הגיוני שפעם או פעמיים אציע לה ובשאר הזמן היא עצמאית..

ילדה באותו גיל שקוראת וקוראת שוב ושוב גם את אותם ספרים אם לא הספקנו להחליף..

לא יוזמת מפגשים עם חברות למרות שכן מאוד חברותית בבית הספר וחברות מחפשות אותה, יכולה להגיד שקוראת ספר ולא יכולה להיפגש.

אופי כזה מאוד כבד וקשה להתנעה..

היא כן לפעמים במוזה להכין עוגיות, אני פחות מתלהבת כי היא עוד לא יודעת לארגן סביבה.

ויש משפחה שצריכה עזרה בשמירה על ילדים אז היא לרוב לא מסרבת אם מבקשים ממנה, אבל לא יוזמת משפחות נוספות..

מלבד הבייביסיטר שאת זה היא לא אוהבת חח

יש ספרים ללימוד ציור, כל ציור מציירים שלב אחרי שלב לפי ההוראות,

ספרים ליצור דמויות מפלסטלינה,

ספרים ליצור קיפולי נייר

ספרים ליצירות מחומרים נפסדים

ספרי בישול לילדים

בקיץ בין כיתה ו' וז' סרגתי לעצמי תיק שלם..

בלי יוטיוב והסברים איך לעשות את זה..

הכנו פעם רשימה של "מה אפשר לעשות כשמשעמם" - נתתי לה בעיקר לחשוב על רעיונות אבל הצעתי גם כל מיני דברים (לא כותבת רעיונות כי כבר כתבו לך פה הרבה, כמדומני).

בכל אופן - כדאי לבדוק שני דברים:

1. שתלונות השעמום לא מפעילות *אצלך* מנגנון התגוננות מיידי, כלומר - שלא תרגישי אשמה שהיא משועממת (ומניסיון אני יודעת שזה הדבר שקורה אוטומטית...)

2. למה בעצם היא לא יודעת להעסיק את עצמה וצריכה להיות תלויה בך. אולי זה יושב על קושי כלשהו, שאפשר לטפל בה ואז ממילא לנטרל את השעמום וחוסר היצירתיות? או שאולי זה יושב באמת על אופי מסוים, ואז הרעיונות הכלליים שהציעו פה לא בהכרח יעזרו, כי היא צריכה דברים מותאמים לאופי שלה.

כך או כך, מבינה ממש את התסכול של שתיכן... ומקווה שתמצאו פתרון❤️

בגיל כזה כבר אפשר לעשות הרבה דברים

אם היא אוהבת יצירות אבל לא יודעת להחליט מה לעשות, אפשר ערכות מוכנות ממקס סטוק/ להזמין מחו"ל, יש כ"כ הרבה אופציות לדוגמה לצבוע ערכות מוכנות, חרוזים, לצייר, לסרוג, לרקום, אוריגמי.

לפתח תחביבים ודברים שמעניינים אותה.

משחקי קופסה, להזמין חברים, פאזלים, לבשל/לאפות, אולי אם היא אוהבת לקרוא היא יכולה לנסות גם לכתוב בעצמה.

בהצלחה!

בתור ילדה כזו לשעבר אני רוצה להציע הסתכלות שונה. אם היא הייתה כל היום מציירת או כותבת מחזות זה היה מפריע לך באותה מידה?

כשאני קוראת אני פעילה. אני מדמיינת את כל העולם שבו מתרחש הסיפור. אני מדמיינת תרחישים שונים מהמתואר, סופים אחרים, הסטוריה של הדמויות ועוד. גם בקריאה חוזרת בפעם המיליון של ספר.

וכשהתבגרתי נכנסו לי באופן טבעי עוד תחומי עניין, הרבה מהם קשורים לעולם הדמיון והיצירתיות שפיתחתי בקריאה.

היא קוראת מלאא

וגם אני היתי כזאת אגב

אבל מחפשת עוד רעיונות למזנים שאין לי חשק לקרוא או אשין לה זפר או חברה ללכת אליה

הכלים חד פעמיים

חוץ מהסכום

תבנית חד פעמית כקערה

וכוסות חד פעמיים

והוא מנקה את השולחן שלו אחרי ההכנה בעזרת מגבונים

מרגישה שזה עוצר אותי לפעמים כי משאירה מלוכלך

וסיר של השוקולד 'המיסה

וקערה וכוס וכו

והשיי'

וכרגע אני ממש מצמצמת כלים כי אין לי כח לשטוף

מצד אחד זה נחמד לי, כי אני אוהבת שיש מאפים בבית (עוגות ועוגיות),לפני שהיא התחילה זה היה התפקיד שלי, ושמחתי שהיא הורידה ממני את זה. אז מצידי, אם בסוף אני צריכה קצת לשטוף כלים אחריה זה לא נורא, כי היא עדיין חוסכת לי עבודה שאחרת אני הייתי עושה.

אבל אני כן מבקשת ממנה שתסדר אחריה (תחזיר מצרכים שהוציאה למקום, תפנה כלים לכיור, תנקה את המשטח שעבדה עליו אם התלכלך. לא תמיד היא עושה הכל מושלם, אבל לרוב לא נשאר לי הרבה עבודה אחר כך).

ולפעמים כשמתחשק לה לאפות ולי לא מתאים לנקות אחריה, אני אומרת לה שזה בתנאי שהיא מסדרת אחריה הכל כולל שטיפת כלים. לרוב היא עומדת בזה (לפעמים אני גם אומרת שלא מתאים בכלל, אבל זה נדיר יותר).

הייתי משתדלת לנקות ולשטוף כלים בעצמי.

כשאמא שלי ביקשה שאבשל דברים מסויימים, הרגשתי חופשי להשאיר את הכלים וכו, גם אם נהניתי מההכנה..

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

קיסרי מתוכנן, קל לתזמן..

לידה ראשונה כמה ימים לפני, בחדר לידה התקשרו מהעבודה לחפיפה..

אצלינו זה הרבההה יותר בקטנה ממה שאת מתארת

או שאני לא זוכרת נכון - אבל אני זוכרת שכתבת שחשוב לך להחליף מזרנים נכון?

בעלות של האירוע תוכלי בטוח להחליף מזרנים. אולי להישאר גם עם עודף

לדעתי האישית וכך גם נהגתי בעצמי - חלאקה לא מצדיק הוצאה כזו, בטח לא בפורום כזה רחב

אני הזמנתי סבא וסבתא ו2 דודות (הצד שלי בכלל לא הגיע האמת) לבית, עשינו על האש מצומצם במרפסת עם קצת סלטים ונגמר הסיפור

את הגזירה עצמה בכלל לא עשינו באותו מעמד, בעלי לקח אותו לרב שלו שיברך אותו. למחרת הסתפר

שוב, מתנצלת אם לא שייך . אבל זו דעתי בעניין ושאלת לדעתנו

♥️

אצלנו חגגנו בבית עם סבא וסבתא ובני דודים, כמו יום הולדת רגיל. פיצות/ פלאפל/ חטיפים לילדים. היה משמח ומרגש בלי להוציא ים כסף. אם יש לך כסף מיותר לזה ואת נהנית מהארגון- סבבה. אבל אם לחוץ לך לא רואה סיבה.

גם במשפחה הגרעינית וגם במורחבת.

תמיד חגגנו בצניעות.

אצלי בבית זה היה בדר"כ:

כמה חטיפים, פיצות שהזמנו, פסטה שהכנתי.

תפו"א/בטטות/סלט אם מישהו שואל אם להביא משהו תבקשי את זה.

שתיה קלה

ועוגה כמובן

לא רואה סיבה לטרוח כ"כ ולהוציא כ"כ הרבה כסף על חלאקה ובטח ובטח שלא לשכור אולם עבור זה.

אם בא לך לחכות תעשו באיזה פארק.

כמובן שאם הפרוטה מצויה ולא לחוץ זה משהו אחר.

(ואז כבר תזמיני גם קייטרינג)

מזל טוב

עורכת ומוסיפה שאם בכל זאת את רוצה ערב מרקים-

כדאי גם לחם טוב ליד או פוקאצ'ות

ואיזה ממרחים על ידי

ממרח עגבניות

טפאנד זיתים

כזה

כלומר, לא להזמין את כולם לאירוע אחד חגיגי, אלא בכל פעם חלק קטן מהמשפחה, כשהמרכז הוא שכל אחד שמגיע זוכה לגזוז תלתל אחד לילדון.

עשינו את זה פעם אחת (לא בכוונה תחילה, דווקא לא הייתה לנו משפחה גדולה, פשוט חלק לא יכלו לבוא בתאריך עצמו), וזה היה נחמד.

ופעם אחרת בכלל חגגנו בזום🤭 שזה חסכוני, תכל'ס... (זה היה בסגר הראשון של הקורונה)

אפשרות נוספת, אם מתאים - אם יש לאחד מבני המשפחה בית גדול, אפשר לשאול אותו אם אפשר להתארח אצלם. וכמובן, את תביאי את האוכל.

לא כל כך מבינה באוכל, אבל המרקים שציינת נשמעים מגרים😋 אולי מספיק רק שניים מהם, ולהכין גם שתי פשטידות גדולות/פשטידה ופיצה...

זה היה בחורף וממש התאים

2 סוגי מרקים

מרק אפונה

מרק כתום

קרוטונים ושקדי מרק

סלט פסטה (שמתי בכלים אישיים כמו פינגר פוד)

פשטידות אישיות

והיה גם קפה ועוגות בסוף

כמובן שחגגנו בבית, אין סיכוי שהייתי לוקחת אולם לחלאקה

היה צפוף צפוף, מראש תיכננתי לילדים עבודות יצירה בחדר שקצת ישחררו את הסלון

וזהו היה ממש נחמד.