איזה כיף הפתעה זריזה כזו (:

עשית איתה פיזיותרפיה או לא?

הבן שלי בן שנה ו5 עוד לא הולך ואני מתלבטת כמה צריך לתמרץ אותו...

של פיזיו אבל בגלל שהיא ממש בכתה שם ולא שיתפה פעולה ויתרנו. אני בפיזיו עם הבן שלי (בן שנתיים ו 4) אז הייתי מתייעצת.איתה שהיה צורך.

השאלה אצלכם- הוא הולך מסביב לרהיטים? גורר כיסאות?

אצלי בכלל הפתיעה אפילו נעמדת לבד כשהיא נופלת 

ואין כמו על הפסיעות הראשוניות האלו לרצות לבלוע את הקטנטנה...

שתלך תמיד בדרכים ישרות ומאושרות!

ומעודד

תטפחי לעצמך על השכם!!

איזה יופי זה

כמה צריך להעריך את זה שהילדים שלכם מתפתחים בזמן, הולכים מוקדם, מדברים בזמן

בשורות טובות אצל כולן בע"ה 🙏

איך לא שלחו אותך להתפתחות הילד?
עם הילדים העצלנים שלי ישר שלחו להתפתחות הילד. 
תהני ממנה

אחד הבנים שלי התחיל ללכת בגיל שנה ו10, מגיל שנה וחצי האחות בטיפת חלב התלבטה אם לשלוח לפיזיותרפיסט (היא התלבטה כי כל הזמן היה נראה שהוא ממש בכיוון ובטח תוך שבועיים הוא כבר ילך...).

אבל לפני זה זה בכלל לא דובר.

בסוף בערך ב-1:8 היא כן שלחה, אבל ב"ה לא היה צריך טיפול, רק כמה טיפים מהפיזיותרפיסט שבאמת עזרו...

אבל לפי החוק היבש עיכוב נקרא מגיל שנה ו 7 חודשים שהילד לא הולך (חושבת אפילו ששינו את זה לגיל שנה ו 9 חודשים) 

את כנראה תשמחי יותר, או לפחות תשלימי עם העובדות
ויש לך סיבה לשמוח... זו מתנה נדירה, אם כי נכון שזו מתנה שלוקחת כוחות, אבל שווה את זה.
ודווקא כשקראתי את ההתחלה שלך, שפתאום מצאו דופק, דמיינתי לעצמי שאם זה היה קורה לי הייתי מתרגשת מדמעות. יש לך עוד עובר חי...

@אמהלה שיש לה תאומות ותמיד מדברת בשבח הדבר

חיבוק על הקושי, אם ה' שלח לך את זה כנראה שיש לך כוחות להתמודד עם זה גם אם מרגיש לך שלא 

קיבלת מתנה שלא כולם זוכים לה, נבחרת.

הם בחרו בך, השם יתברך בחר בך, כן כן בך להיות אמא שלהם.

אני יכולה להבין את הרגשות שאת חווה. זה בסדר, תני להם את המקום שלהם, בנחת.

אני באמת חושבת שאם לא היית מסוגלת לזה, לא היית מקבלת את זה. ככה פשוט.

אני כן יכולה להגיד לך שזו זכות שמלאה בקשת של רגעים ורגשות, את הולכת להינות מהכל.

קודם כל מאחלת לך הריון תקין, עוברים בריאים ושלמים ולידה קלה בעתו ובזמנו בידיים מלאות.

אני ילדתי תאומים בנים לפני כחמישה חודשים, זאת אהבה מדהימה ואחרת. חוויה כל כך שונה מאחד ,מכל הבחינות. אלינו הם הצטרפו לעוד 4 ילדים וגם אני הרגשתי כמוך בהתחלה, איך אני יפצל את עצמי לכל כך הרבה? האם אני יצליח? איזה אמא אני אהיה להם ולשאר? איך אצליח לתפקד בלילות בלי שינה? איך תהיה הלידה והיריון וכו וכו וכו.

אני אישית ניהלתי יומן שבו אני כותבת את כל מה שאני מרגישה, את התפילות והרצונות שלי ,את הפחדים והבקשות. ממש התבודדות עם השם דרך כתיבה.  יכולה להגיד שזה הקל עליי מאוד, תבחרי את את הדרך שלך שתקל מעלייך את כל המחשבות .

התפללתי המון על הכל, מההתחלה ועד הסוף, ביקשתי מהשם לפרטי פרטים את כל מה שאני רוצה ולא רוצה שיהיה בהריון ובלידה הזו, וברוך שומע תפילה. מעבר לציפיות .

תתכנני סמוך ללידה מי לוקח את הילדים(אם יש) לכמה ימים שתוכלי להיות רגועה.  אני ביקשתי מאמא ומחמותי לבשל לי והם הביאו לי כל יום אוכל טרי וחם ולילדים . בעלי תפס את הכביסות, אמא שלי קיפלה, חמותי שמרה על הילדים מדיי פעם. לקחנו מלונית לכמה ימים (חובה חובה לגוף ולנפששש) . תתפלאי לראות איך יש אנשים שנרתמים לעזרה עם כל הלב כשמבקשים.  חיבוק ענק ובהצלחה ואם תצטרכי להתייעץ באישי באהבה

בשורות טובות!!!

אין לי מי שיעזור. אמא נפטרה בגיל צעיר, גם אצלי זה לא הריון ראשון ולא שני.ואין חמות בתמונה.

בעל מדהים שעוזר. אבל זה הענין, אני לא טיפוס שמסוגל לצאת בלי הילדים אף פעם לא יצאתי בליעדיהם.  אני פה בשבילם הכי בעולם.

וזה בדיוק מה שמאד מקשה עלי הפחד הנוראי הזה שלא אוכל להיות כאן בשבילם. שהבית יאבד את היציבות.

שאהיה בשמירה חס ושלום והכי נורא שלא אהיה בבית איתם. אני ממש בחרדה מזה

ברור שזה יכול לקרות גם בהריון רגיל.

אבל יש לי סיבה למה מבחנתי תאומים לא באופציה היתה בחיים כאילו ,ברור שלי תאומים לא יהיה.

ונכון שאם נבחרתי אז כנראה אני מסוגלת.

אבל זה מחשבה שכרגע אני לא מסוגלת לקבל.

אני ממש לא יודעת מה אני רוצה, אבל כרגע אני ממש במצב קשה.

קודם כל מצטערת לשמוע על אמך.❤️

וזה רק מחזק את דעתי כל מה שאת כותבת.

מהמילים שלך עולה כמה אהבה ומסירות יש לך לילדים שלך וכמה חשוב לך להיות שם בשבילם .

המציאות החדשה בתחילה לא תאפשר את מלוא תשומת הלב מכורח המציאות. לא כי את לא אמא טובה ,תצטרכי את הזמן כדי להתאושש פיזית וזה הכי מובן שיש .

אם את גרה באזורים קהילתיים אני בטוחה שיש הרבה מתנדבות שיוכלו לסייע במטלות הבית ולהוריד ממך קצת. אפשר לעשות תורנות עם הבעל שהוא יהיה עם התאומים ואת תפני לגדולים את הזמן שלך איתם. יש שירות של אחיות לילה בתשלום שיכולות לעזור לך לטפל בהם כשאת משלימה שעות שינה.

אני עשיתי יציאה עם כל ילד פעם בשבוע אחרי חודשיים בערך שהתחזקתי וזה ממש מילא אותם ואותי אחרי כל הזמן הזה .

אני גם קצת דחקתי הצידה את תשומת הלב לשאר הילדים ואחרי כמה חודשים זה מתאפס, אל תדאגי. את תדעי למצוא את השביל לכל אחד מהם,בדרכך ובזמנך.

לגבי שמירה,לא כולן צריכות .

אבל בהחלט ממליצה. אני יודעת שמגיע לך אוטומטית מביטוח לאומי החל משבוע 24 בצירוף מסמכים שעליהם חותמת הרופאת נשים שלך. אני אמנם לא יצאתי לשמירה, אבל המשכתי באישור מיוחד לעבוד מהבית ,בעיקר כדי לא להשתגע ולחכות ללידה. זה נתן לי הרבה כוח מנטלי וגם מנוחה פיזית .

תסמכי על השם שהוא סומך עלייך.

התחושות שלך ממש מובנות

והגיוניות

ואני יכולה מאד להזדהות עם חלק מהן.

גם לי חשוב להיות עם הילדים במיוחד בגילאים הצעירים, וצמודה לתינוקות שלי, ולא משחררת בקלות, וגם אין לי משפחה קרובה זמינה . (יש משפחה ב"ה אבל לא שאפשר להיעזר בה לרוב).

ברור שזו חתיכת אתגר וזה מעבר למידותיך

וכן זה משבר, וזה מפרק.

אבל יש בשורה בתוך המשבר הזה

שיכריח אותך להרחיב את האמהות שלך מכל מיני בחינות.

לילדים יש תועלת מרובה מקשר עם מבוגרים נוספים מעבר להורים שלהם - מה שנקרא הרחבת הכפר ההיקשרותי. ואולי זו הזדמנות בשבילך ובשבילם לעשות זאת. וגם ללמוד להיעזר, ולהשען, ולהרפות. בכל מיני מובנים.

יש עניין ולא סתם זה הגיע לפתחך.. אלא כדי שתוכלי לדלות ממנו את האוצרות שלך.

תודה על זה.

יש לי כל כך הרבה בלאגן בראש

נשמההה קודם כל הלחץ שלך מובן , הכל בסדר זה הגיוני וזה נורמלי

תכילי את עצמך 🩷

ותסמכי על השם 🩷 הקב"ה יישלח לך את הכי טוב בשבילך.

גם הריון עם עובר אחד יכול להיות בעייתי מסוכן ומאתגר פי כמה מהריון תאומים אחר

הכל ברצון השם

תאמיני שהקב"ה מביא לך רק טוב

את לא מבינה איך זה משנה חיים חיבוק 

אני חושבת שהכי חשוב עכשיו זה לתת לעצמך זמן לעכל

ולתת מקום לתחושות

מותר לך להרגיש שזה גדול עלייך

זה בסדר 

נכון שזו מתנה אבל היא בהחלט מביאה איתה קושי גדול ומותר לך להרגיש אותו

תעכלי לאט לאט

יש לך עוד זמן

בעזרת ה' יהיה טוב

הקב"ה ילווה אתכם במסע הזה

לקבל את עצמך ולעבור רגע שלב אחרי שלב.

להתרכז בכאן ועכשיו, מה את צריכה כרגע לעשות?

לקבוע תורים?

תעשי את זה. קחי את זה מיום ליום.

ממש מבינה אותך. גם מבחינתי זו לא אופציה רצויה. זה ממש לא החלום של כולן.  

בכל מקרה, לרוב הכל מסתיים בסדר למרות תוספת הסיכון.

וזה בהחלט קשההה לתקופה. אבל זה קושי זמני עד שגדלים קצת. מכירה מקרוב. יש בזה קסם בסוף.

שיעבור בבריאות ובידיים מלאות!

ברגע שאני מסתכלת על הבטן וחושבת שיש שם שתים עולה לי תחושות ממש לא נעימות.

תחושות שאני לא מכירה, ההריון היה רצוי ומתוכנן ,התרגשתי ממנו והתחברתי אליו ממש

ובכל זאת זכיתי בתאומים בהפתעה מוחלטת.

הייתי בהלם, אבל נראה לי שאצלך לקחת את זה קשה ברמה גדולה יותר...

ולכן אני חושבת שכדאי לך לבדוק קודם כול אם מדובר בדיכאון, כי במצב כזה התגובות באמת נעשות מוקצנות.

בכל אופן, אספר לך על החוויה שלי, אולי זה יעודד אותך:

ההיריון היה אמנם כבד יותר, אבל לא היו לי בחילות יותר משאר ההיריונות (והיו לי בעצם היריונות מבוחלים יותר אח"כ). ההיריון היה תקין לגמרי! בלי שום בעיה ב"ה. יותר בדיקות, אבל מלבד זה התנהלתי די כרגיל. הפסקתי לעבוד בגלל הכבדות (עשיתי צהרון בבית באותה תקופה), אבל לא מעבר.

הלידה הייתה אמנם קצת מוקדמת, בשבוע 34, אבל הם היו בפגייה שבוע ושבוע ויומיים בלבד (אחד השתחרר יומיים קודם השני). הברית הייתה כשהיו בני שלושה שבועות, וההתפתחות שלהם הייתה תקינה בהתאם לגיל המתוקן.

בלמידת השפה היה להם עיכוב והם היו בגן שפה, אבל בבית הספר למדו ולומדים במסגרת רגילה, והם נחשבים חכמים מעל הממוצע.

היום הם נערים מקסימים בני 14, וזה ממש כיף שבבת אחת נהיה לנו כוח עזר גברי משמעותי! הם באמת עושים לנו נחת, ב"ה

וגם כשהיו קטנים היה משהו מאוד כיף במבטים שהם משכו מכולם

מאחלת לך שתצאי מהבור השחור שאת נמצאת בו עכשיו, ושיהיה לך היריון קל ובריא❤️

לא ,אני לא בדכאון, אני אישה שמחה ומאושרת בחיים.

תודה על הדברים

קןראת כל תגובה כמה פעמים בתקווה שמשהו יחדור לי ללב

אשמח לדעת אם יש איזשהו ארגון שיוכל אולי לחזק איכשהו

הייתי בסירה דומה.

אצלי כבר בשבוע 6 וכמה ימים ראו 2 שקים, ו2 דפקים.

הייתי המומה.

והבנתי שאני צריכה לתת מקום לפחד והחשש הזה. ולקבל אותו. לא לברוח ממנו.

סיטואציה מאוד הגיונית.

עם הזמן למדתי להתחבר.

ולמדתי להודות על זה שיש פתרונות לחלק דברים.

ההתחלה הייתה קשוחה. ועדיין יש ימים מאתגרים.

בונגסטה. זופרן. חולשות מטורפות. ואיכשהו הגוף שלי הצליח "להסתדר".

לוקחת בחשבון מגוון אפשרויות ואופציות.

מבינה שהפעם כנראה יהיה שונה.

מחפשת דרכים ואפשרויות, ובעיקר מתפללת לטוב.

הרבה הצלחה. בריאות וידיים מלאות.

אני בעצמי תאומה

והתאומה שלי זה אחת המתנות הכי גדולות שיש לי בחיים.

זה קשר ממש ממש מיוחד.

עד היום אנחנו מדברות מלא, כמעט כל יום.

חוץ מבעלי אין מישהו שאני מדברת איתו כ"כ הרבה.

ואם זה מנחם אותך, מעולם לא הרגשתי שההורים שלי פחות פנויים אלי או פחות אוהבים בגלל שאנחנו תאומות.

יכולה רק לתת לך חיבוק על התחושות, הן לא פשוטות.

אני יכולה רק לומר לך, שאמהות לתאומים זו אמהות משדרגת ברמות. היא הופכת אותך לאמא מיוחדת במינה, משדרגת לך את ההורות, את לומדת על עצמך כל כך הרבה.

לפי איך שזה נשמע, יש לך הרבה להעניק לילד אחד, אז תהיי בטוחה שיש לך להעניק ל2.

ואמאלה החרדות על חוסר תפקוד בבית מובנות! רק להתפלל שיעבור בשלום...

ואני ממליצה להתכונן ללידה מראש, יש פודקאסטים ביוטיוב, שווה לבדוק.

קודם תנשמי, כרגע זה נשמע שאת צריכה קודם להכיל את הפחד והלחץ.

אחר כך תדאגי לאיך וכמה להסתדר.

קודם לעכל. 

את מרגישה חולשה בכל הגוף/חום/צמרמורות? כי אם כן אז ודאי צריך אנטיביוטיקה.

אולי תנסי לעסות את המקום (אני לא זוכרת אם במים חמים או קרים) ולדאוג שלא תהיה שם סתימה. מהנסיון שלי גם אם לא לקחתי כלום והיתה הקלה לכמה ימים אז הדלקת חזרה ולקחתי אנטיביוטיקה.

תרגישי טוב!!! 

מנסיון...

גם לי אמרו שחייבים אבל עד שהשגתי אנטיביוטיקה כבר היה שיפור אז לא לקחתי. ובפעם השניה כבר הבנתי את הקטע...

על הפטמה נהיה איזה פצע כזה לבן מהחלב שנסתם בצינורית וגרם לכאב בשד עצמו

הייתי אצל רופאת משפחה והיא אמרה שאין מה לעשות בגדול ולהמשיך להניק רגיל ויעבור לבד

זה באמת עבר לבד תוך כמה ימים

הייתי הולכת להיבדק כדי לראות שזה משהו שחולף מעצמו ולא מצריך טיפול.

גם לי כאב למטה בשד מהצד כזה

אבל כדאי לבדוק כדי להיות רגועה בכל מקרה

משחרר כמעט כל צינורית סתומה.

ואם מתחיל חום- ללכת למוקד, עלול להתפתח מהר לדלקת חריפה..

תרגישי טוב

ולא למוקד רגיל, והרופא כן בדק את השד.

התורים לכירורג שד בדרך כלל ארוכים ולא מתאים לחכות עם דלקת.

לכן כתבתי רופא נשים...

גם בזה.

לרוב זה לא.

ויש לכירורגים תורים למקרים דחופים.

אישית, הספיק לי ללכת לרופא משפחה.

אני אף פעם לא לקחתי אנטיביוטיקה לדלקות והיו לי כמה וכמה פעמים שזה גרם לי גם לחולשה כללית, צמרמורות וכו'.

מה לעשות?

עיסויים במקלחת כדי לשחרר

קומפרסים קרים אחרי המקלחת, אפשר לשים עלי כרוב קרים אבל להחליף אותם כל כמה זמן.

להניק בתנוחות שונות כמו פוטבול כדי לשחרר את הסתימה שגורמת לדלקת

משככי כאבים אנטי דלקתיים כמו אדוויל, נראה לי נורופן גם נחשב אנטי דלקתי.

אם בכל זאת ממשיך אז לפנות לרופא לקבל אנטיביוטיקה. אבל אפ תופסים את זה בהתחלה ומטפלים אפשר להצליח גם בלי אנטיביוטיקה

זה היה בילד הראשון ולא העלתי בדעתי אנטיביוטיקה אבל ממש עלה לי החום וצמרמורות והכל ועבר תוך יממה מאז שטיפלתי בגודש

הנקתי רגיל
כאב
עבור ביום וחצי כזה.

כשמניקים לעסות את האיזור תוכדי.

להיכנס למקלחת חמימה. לעסוץ את המקום, ולסיים עם מים קרים.

ולקחת נורופן כי הוא אנטי דלקתי.
 

פעם קראתי גם לשים צמר גפן עם אלכוהול באיזור. לא זוכרת אם זה עוזר או לא.

בעצת יועצת הנקה מומחית.

לפני הנקה לחמם את השד עם מטליות רטובות במים חמים. (לא רותחים אבל ממש חמים). החום עוזר להזרים את החלב בצינורות.

להניק כמה שיותר ולסחוט את השד תוך כדי.

אחרי הנקה לעסות את הצד אחורה בכיוון הפוך מסחיטה לושים פד קפוא על השד ולהישאר איתו כמה שיותר זמן. (זה גורם שלא יווצר גודש שוב. מושך את הנוזלים בצינורות הלימפה אחורה אבל לא פוגע בחלב) 

בזמנו

התחיל לי דלקת

התחלתי לשתות כורכום עם מים בכפית, כמה פעמים ביום וזה עזר ולא המשיך אח"כ.

בדרך כלל הייתי צריכה אנטיביוטיקה..

אבל כרוב זה ממש עוזר על השד.

זה אנטי דלקתי, זה מייבש את החלב ועוזר לגודש. חוץ מזה כמובן עיסויים והנקות וסחיטות.

לשתות הרבה מים

ולמקם את הסנטר של התינוק בכיוון שאדום בשד, ככה הוא בעצמו עושה עיסוי תוך כדי הנקה ושואב מהאזור הבעייתי. ובכללי לגוון במנחים. 

הרגישות גבוהה באזורים האלה ולא בכל הריון יש את אותם תופעות

אבל אם זה מרגיש לך משהו שצריך בדיקה ,תקבעי תור לרופאת משפחה או נשים 

לא כמו סכינים, 

פשוט כואב מציק

אם יש כאבים בשד. שיבדוק ידנית או ישלח ל.א.ס

לא יודעת בת כמה את או מתי נבדקת בפעם האחרונה, אבל אם יש כאב כזה הייתי הולכת לבדוק. 

זה יכול להיות מחזור, אבל אם בד"כ הגוף שלך מגיב אחרת בהנקה,  כדאי לשלול את האופציה של שארית שליה.

(לא היו תורים פנויים בטווח של חודשיים.. )

יש סיכוי לשארית גם אם אין שום סימנים אחרים?

הכי בולט לזה...

שזה לא שאריות שיליה

זה נזיל (3 ימים מפקודת מכירה עד שזה בעו"ש) סולידי ושואף לריבית בנק ישראל (4%)

אז ממליצה להשקיע לטווח ארוך במדדים כמו s&p500

זה מתאים לתקופה ארוכה

כמו איזה 10 שנים 

קרן כספית - זה יותר לשמור על הערך, פחות להרוויח

לטווח ארוך יותר - שוק ההון... צריך ללמוד את זה קצת ולהחליט איפה להשקיע, אפשר גם לפתוח קופת גמל או תיק מנוהל בבית השקעות, יש עמלות אבל לא צריך להתעסק הרבה בהחלטות.

בכל מקרה אין בטוח בהשקעות.

כגודל הסיכוי גודל הסיכון.

המליצו לנו על btb.

לטווח ארוך יותר הכי מומלץ זה להשקיע דרך בית השקעות, אבל זה דורש קצת הבנה.

(אני לא מבינה בזה, אבל ככה בני משפחה שלי שמבינים בזה אומרים)

לפי מה שהבנתי יש להם מסלול נזיל ומסלול פחות נזיל.

ושמענו עליהם הרבה המלצות, גם על האמינות, ביחס לאחרים.

אם זה סכום גדול אולי לפצל וחלק כן להשקיע בשוק ההון במסלולים יחסית סולידיים דרך קופת גמל להשקעה.

אבל השקעה בשוק ההון זה לטווח הבינוני - כמה שנים טובות לפחות.

לטווח הארוך מאוד כדאי להשקיע במסלולים יותר מנייתיים.

תופעות לוואי- אני חושבת שזה השפיע לי על מצב הרוח והחשק למרות שנורא קשה לדעת, כי זאת גם ככה תקופה מורכבת מהבחינות האלו עם הנקות, חוסרים בשינה וכו'

לא קיבלתי מחזור וגם לא דימומי הסתגלות.

באחת הפעמים היה דימום של יומיים פעם בכמה חודשים אחרי שקצת צמצמתי הנקות.

היה לי שלב כלשהו שהתחיל דימומים, הרופא אמר לקחת כל 12 שעות במקום כל 24.

כמובן שפיצוף הורמונלי אבל שרדתי את זה יפה. העדפתי לדעת שאני רוגעה בלי כתמים כמעט.

גם עם 2 ב24 שעות כן היה מידי פעם כתמונים בל ההנחיה מהרב לא להסתכל ועם פד שחור והתקדמתי.

לא ממש התעסקתי בזה כנראה כי אין לי מידי טראומה וכשאני חושבת על זה אחורה זה נשמע לי נורא חח.

כנראה שהחשק שלילא היה בשמים, אבל גם ככה זה תקופה לא הכי פורה בנושא.

עצבים בגדול אבל סבילים אז המשכתי לקחת.

לא קיבלתי מחזור אבל אי אפשר לדעת נראלי אם זה בגלל הגלולות או בגלל ההנקה, לא?

כמה ימים אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום הסתגלות, כתמים ואולי קצת יותר אבל לא עכשיו מחזור.. זה הפסיק אחרי כמה ימים לבד אם אני זוכרת נכון

לא הצלחתי לשים לב לתופעות לוואי האמת, אבל לא יודעת מה היה אם לא הייתי לוקחת

לא קיבלתי מחזור עד שכמעט הפסקתי להניק ולא היו דימומי הסתגלות

א. סרזט

ב. מצב רוח ירוד וחוסר חשק. *אבל* בדיעבד אולי היה קשור לדברים אחרים..

ג. לא קיבלתי ווסת, הנקתי מלא.

ד. כן. נראה לי התחילו תוך 5- 7 ימים. כתמים דיי משמעותיים שיישמתי הנחיות  של רב כדי לא להיאסר. נראה לי הפסיקו אחרי 5 ימים

לקחתי סרזט.

לא היו תופעות לוואי.

לא קיבלתי מחזור. וגם כשהפסקתי ההנקה עוד המשיכה למנוע.

היה דימום הסתגלות בערך שבוע אחרי שהתחלתי. בהתחלה היו כתמים, אך כך נהיה יותר ונאסרנו. אחרי כמה ימים זה הפסיק. לא עשיתי משהו בשביל זה.

היה זוועה,

עשה לי עצבים בטירוף, בכיתי בלי הפסקה.

ידעתי שזה קשור לגלולות אבל היה בלתי נשלט.

רבתי עם כל הסביבה שלי שזה הכי הכי לא אני בדר"כ.

אבל שבועיים זרקתי את הגלולות לפח ושלום על ישראל.

זה היה ממש קצר ובמילא הנקתי אז הייתי בלי דימומים.

תופעות לוואי

חוסר מצב רוח. כאילו דכדוך תמידי כזה. והקצנה של מצבי רוח אחרים- נניח אני עצבנית בלי קשר אז עפ הגלולות זה קיצוני יותר.

בקיצור יימח שם הגלולות האלה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם (כן, אני יודעת שיש אופציות אחרות. כרגע במכלול השיקולים זו האופציה הרלוונטית)

לא קיבלתי איתם מחזור

כתמים בערך משבוע לאחר ההתחלה למשך שבוע בערך.

לא עשיתי כלום חוץ מפרקטיקות הלכתיות כדי לא להאסר (ניגוב, תחתונים צבעוניות/ שחורות וכו')

עשה לי דיכאון ועצבנות ברמה קיצונית-הפסקתע אחרי חודשיים.

היה איזשהו כתם קל ורוד כזה לאיזה יומיים שלושה ונעלם  ואז היה שקט.

צריך לפעמים לנסות כמה סוגים עד שמגיעים לנכון לך. בהצלחה...

לא היו לי תופעות לוואי ולא דימום הסתגלות

כשההנקות ממש ירדו בסביבות גיל שנה, היו לי כתמים שלא אסרו מידי פעם עד שנמאס לי ועברתי לגלולות משולבות 

לא ידוע לי על תופעות לוואי

לא קיבלתי מחזור, שנה וחצי בערך

דימום הסתגלות היה משהו קטן, הפעם האחרונה היתה מזמן אז לא זוכרת כמה ימים לקח, נראה לי הגיע אחרי 3-4 ימים משהו כזה. לא עשיתי כלום 

ב. בהתחלה היו לי כתמים, לקחתי שבועיים מינון כפול וזה עבר )פירק אותי מבחינה הורמונלית)

ופשוט פלטה מבחינת חשק וכו' כאילו נהייתי סופר יציבה מבחינת הורמונים, אבל זה כלל גם את הורמון החשק וזה באסה.

ג.לא

פעם הבאה מתכננת דיאפרגמה ודי

אבל אני מהמוזרות שאוהבות מצוות נידה

כאילו לא שנהנת מההרחקות, אבל מאוד אוהבת את היתרונות שזה מביא איתו.

כי הרופאה שלי טענה שזה עם פחות תופעות לוואי נפשיות.

ב. לא יודעת להגיד מה באמת היה כי אני טיפוס קצת דיכאוני בלי קשר... חיכיתי לגלות את האנרגיות והחשק מחדש כשאני אפסיק, בפועל לא מרגישה הבדל גדול מידי.

כן שמתי לב שצורת הדימום הייתה שונה, בפועל לקח לי עוד יום יומיים להגיע להפסק (יום 6-7) לעומת הדימום הטבעי שלי (5).

ג. קיבלתי כל חודשיים בערך.

ד. דיממתי אחרי שבוע, כמה ימים, התנהלתי כמו מחזור רגיל...

א. דיאמילה סרזט ופמינט

ב. לא היו לי תופעות

ג. עם דיאמילה וסרזט לא (לפעמים גם אחרי סיום הנקה לא היו כתמים לתקופה ארוכה לפעמים די מהר התחילו כתמים. כל עוד הנקתי לא היה כלום). עם פמינט תקופה ארוכה חיברתי 3 חפיסות ורק בסוף החפיסה השלישית לפעמים היו כתמים. בפעפ אחרת שהתחלתי לקחת לא הצלחתי לחבר יותר מ2 חפיסות בלי כתמים.

ד. באף אחד מהגלולות לא היו דימומי הסתגלות

דימום הסתגלות כמו ווסת לכמה ימים .אחרי עשרה ימים מלקיחת גלולות. אח''כ לא היה דימום כלל

גרם להמון מצבי רוח

סרזט- זוועה דימומים לא נגמרים

עברתי למשהו שלא קיים, פמולן. אח''כ הפך לנורידיי. ביבוא אישי קניתי ממישהי באזור חרדי בהמלצת רופאה. לא לתקופה ארוכה. עברתי אח''כ המשולבות בסוף ההנקה.

נורדיי מההתחלה- חוסר חשק קיצוני. עברתי להתקן.

מיקרולוט עד שהפסיקו אותן. מעבר לדיאמליה להרבה זמן.

בכללי תמיד עושה קצת חוסר חשק, צריך לשים לב כמה אפשר לחיות איתו ואם זה כבר מוגזם. בהתחלה נראה לי כתמים או מעט דימום עם כולן. כבר היה מאוד מזמן. חוץ מהפעם הראשונה, עם הסרזט שמאוד הסתבכתי ונאסרנו נצח, אח''כ תמיד לקחתי רק אחרי טבילה והרבה שחור ועיניים עצומות ועבר בשלום. אח''כ לרוב שקט. אולי ממש לפעמים מעט הכתמות. 

חוסר חשק טוטאלי, לא זוכרת איך מרגישים כשיש חשק.

ועצבים וחוסר סבלנות שאני מאוד מקווה שקשורים לגלולות ולא שנדפקתי ואין לי כח גם בלי קשר אליהם.

לא קיבלתי מחזור אבל היה לי דימומי הסתגלות פעמיים או שלוש.

מניקה מלא אבל חשבתי שבלי קשר בסרזט לא אמור להיות מחזור...

מעירה את הילדים ב6.30

עד אז - מתארגנת בעצמי ושותה קפה בשקט כי שונאת להיות בלחץ בבוקר

הטיפ הכי טוב - לא להשאיר דברים לבוקר ולהעחר אותם מספיק מוקדם כדי שיהיה להם זמן להתאושש להתארגן בנחת.

אני כן מכינה פרוסות בבוקר לילדים אז מתכוונת לבגדים שיהיו מוכנים ואני לוקחת לעצמי אוכל כל יום אז גם

להתארגן בנחת ולהתפלל, להכין סנדוויצ'ים, מנות לצהריים למי שצריך.

הקטנים לרוב מתעוררים בין 6 ל6.30 (ולפעמים אפילו לפני 6)

את. הגדולים מעירה כל אחד בשנה שלו: 6.30 או 7

יוצאים מהבית 7.25 כדי להיות בגן 7.30-7.35 ומיד נוסעת לעבודה.

לרוב בעלי חוזר מהתפילה ב7.05 ועוזר בארגונים אחרונים של הילדים, אם לא הספקנו. הם בדכ כבר מאורגנים אחרי קורנפלקס, אז עוזר רק בימים שממש לא הספקתי🙈(למשל ראשון אחרי שבת קיץ שהם עייפים כי הולכים לישון מאוחר)

מעירה בהדרגה

יוצאים בשבע ורבע. אין ברירה אחרת, הילדה צריכה להספיק להסעה אז יודעים שלא משנה מה צריך להיות מאורגנים

קופסאות מכינה מהערב ולוקחים משהן קליל לבוקר

הטיפים שלי:

-לתכן בלילה מה אני והילדים לובשים (הילדים מכינים ליד המיטה)

-כנ"ל לתכנן מה אני מכינה לכל אחד לא. בוקר

-להעיר את הילדים אחרי שאני מוכנה כבר

-הילדים מתיישבים ליד שולחן האוכל רק כשהם מוכנים לגמרי כולל נעליים 

שבימים שאני מפזרת לרוב אני לא ממהרת בעצמי, כך שאני קמה נטו לארגן את הילדים ואחרי שחוזרת מהפיזור מתחילה את שגרת הבוקר שלי.

לוקח לי כ40 דקות לארגן 3 ילדים 

עכשיו אני מבינה למה אני גומרת לפזר בתשע ומאחרת לעבודה

אתן קמות ממש ממש מוקדם

אני קמה ברבע לשבע ועפה על עצמי שזה מוקדם

אבל במקביל לא מבינה למה לוקח לילדים שלי כל כך הרבה זמן להתארגן

בקיצור, החכמתי מכן

תודה!

יש כאלה בשש וחצי ויש כאלה שאני אגרד

יש לי ילד חנ"מ שהופך את הסיטואציה לעוד יותר מורכבת כי אותו גם ממש קשה לארגן והוא מהאלה שאני צריכה לגרד

אני ב7 בד"כ כבר מאורגנת לגמרי ומעירה את הילדים, רוב מתארגנים בעצמם. אני משתדלת לקום סביב 6:20 גג

הבקרים הכי אידיאליים-

כל הבגדים מוכנים מהערב בשורה

כל התיקים מוכנים בכניסה

קופסאות אוכל מאורגנות במקרר

בבוקר שעה לפני שיוצאים מכניסה קופסאות אוכל, מתארגנת לגמרי חוץ מלהתלבש,

בין חצי שעה לשעה לפני שיוצאים מעירה אותם, מקלחת את הרטובים, מחליפה חיתולים, עוזרת לכולם להתלבש, מתלבשת בעצמי ויוצאים. 

אבל בעיקר אני מארגנת את הילדים בבוקר.

בעלי בתפילה ומגיע רק לפזר, ולפעמים כמה דקות לפני.

קמה בדרך כלל בין 6:15 ל 6:45. זה תלוי הרבה גם בקטן שיונק בבוקר.

צריכים לצאת מהבית בסביבות 7:50. לפעמים אני מאחרת בכמה דקות.

לרוב הבנים קמים יותר מוקדם, ביחד איתי או קצת לפני או אחרי.

לבנות יכול לקחת קצת יותר זמן.

מי שלא קם לפני, אני מעירה ב 7.

הגדולה הרבה פעמים כמה יותר מאוחר, אבל היא מתארגנת מהר.

אני מארגנת לילדים אוכל, מביאה להם בגדים, יושבת עליהם שיתלבשו.

את הקטן אני מלבישה.

תוך כדי גם מתארגנת בעצמי.

כשבעלי מגיע, לרוב הוא עוזר בדברים שנשארו.

אם צריך, אני יכולה גם לבשל משהו זריז על הבוקר.

החישוב שלי הוא תמיד שעה מינימום להתארגנות בבית.

מהרגע שאני קמה ועד שאני יוצאת לפחות שעה.

כמובן אם אין בלת"מים שהילדה מחליטה ללבוש את השמלה של שבת ושום דבר לא משכנע אותה לוותר על הרעיון.

האמת שאני מתארגנת מאוד בנחת.

אוכל לילדים- בעלי מכין וזה כבר מוכן להם בתיקים.

חוץ מזה, מלבישה אותם, נותנת להם משהו לאכול, מתארגנת בעצמי, לוקחת לעצמי אוכל

ויאלה החוצה.

שמאוד כדאי לנסות שלא תהיי לבד בסדר הבוקר עם הילדים, בעיקר בגלל הילדון חנ"מ.

אני אישית לא הייתי מסתדרת לבד... יש פעמים נדירות שנאלצת לעשות זאת ואיכשהו שורדת.

בכל אופן, טיפים מאחרות פחות יעזרו בעיניי, כי צריך טיפים מותאמים לילדים שלך.

אצלנו עיקר הבוקר הוא סביב הילדונת, שצריכה להיות בזמן בהסעה וכמובן מאתגרת. אבל ב"ה עם הזמן למדנו דרכים להתנהל איתה (בעיקר שירי בוקר או סרטונים בטלפון, וגם הצבת גבולות של "עכשיו מתלבשים - את רוצה קודם ללבוש את חולצה או קודם את החצאית?") אז נהיה קל יותר.

יש לנו עוד ילדים מאתגרים מאוד בקימה, ואיתם כרגע פחות מצאנו פתרונות, אבל הם גדולים (רובם) והאחריות להגיע בזמן עקרונית היא שלהם.

כך או כך, אני די חייבת את בעלי איתי, ולו כדי שייקח ברכב את הילדים שלומדים יחסית רחוק, וזה שהוא לוקח אותם מקל עליהם להסכים לקום...

בעלי יוצא מוקדם 

באמת הילדון הוא האטרקציה של הבוקר

אבל חשבתי שאולי גם הזמנים שאני מצפה להם לא הגיונייים

כלומר לא הגיוני שיהיה מאורגן תוך עשרים דק להסעה

ולא הגיוני שתוך שעה ורבע כולם יתארגנו

ובאמת ענו לי כאן תשובות שמתוכן הבנתי שצריך להקדים ולחשב את כל הבוקר מחדש

תודה @מתואמת 

אגב הטיפ של לתת לבחור הוא מדוייק ממש

היום התחלנו לתת לו מדבקות לחלק בגן אם הוא מתארגן מהר

זה גם עובד

מקווה ממש שתצליחי - גם לקום מוקדם וגם לארגן אותם בזמן❤️

גם לי יש ילדה חנ"מ שנוסעת בהסעה ואני מארגנת את הילדים לבד כבר כמה שנים.

לא תמיד זה מתאפשר שהבעל גם יהיה, בעלי תמיד עובד בעבודות שיוצרים ממש מוקדם בבוקר מהבית, עוד לפני שאנחנו קמים.

ב"ה אני שמחה שלמדתי להסתדר.

שנה שעברה פיזרתי לבד והייתי צריכה להגיע ב8  אז קמתי ב6.

השנה בעלי מפזר ויוצא איתם ב7 ועשרים בערך

אני קמה ב6.30 לארגן אותם , לפעמים קמה לפני..

מתארגנת תוך כדי שהילדים אוכלים קורנפלקס ואז מכינה כריכים. קוקו לילדה. כולם נועלים נעליים. וזהו אפשר לצאת.

אני מלבישה את הילדים מהערב- ממש מקצר זמן בבוקר.

בעיקר חשוב לי להיות ערנית על שעת היציאה מהבית, להכין את הילדים 5 דקות מראש, כי לרוב הם מתחילים לשחק ומבחינתם להמשיך כל הבוקר...

ארוחות מסודרות במקרר

בגדים מוכנים, כולל נעליים וגרביים

כל מה שצריך להביא למעון/גן מוכן על העגלה

יש לי שלושה קטנטנים לארגן והשאר גדולים ומתארגנים לבד

בדרך כלל אני קמה איתם וישר מתחילה לארגן אותם. ראיתי שאם אני או הם עושים קודם דברים אחרים אז הכול לוקח הרבה יותר זמן.  סה"כ לוקח לי בערך רבע שעה לארגן (ומאוד עוזר להתארגנות מהירה לתת להם משהו קטן לנשנש תוך כדי)

אם הילדים קמים ב6 וחצי -

מתי הם הולכים לישון??

אצלנו זה ממש מורכב,

אני מרגישה עליהם שהם לא ישנים מספיק, ואני לא מצליחה לעשות אחרת.

אנחנו כבר לא בית של רק קטנטנים שאפשר להחשיך את הבית ב6 ולהשכיב לישון. יש ילדים גדולים יותר שהולכים וחוזרים. ובכלל כשחוזרים ב4 מתי מספיקים משהו...

אבל יש לי רק קטנים

5 ומטה

יכולה גם לפני אבל בנתיים עובד לנו 

המקדימים קמים בשבע בערך. הילדונת קצת לפני, תלוי מתי באמת נרדמה.

באמת כשיש בית עם גדולים זה מסובך... שתי הקטנות נרדמות בשמונה וחצי אם הן עייפות ואם מכריחים אותן, אבל השאר לצערי בתשע וצפונה...

הפיתרון אצלנו הוא ממש לשבת לידם שירדמו.

ברגע זה המתבגרת מספרת סיפור במיטה לבת ה4, ובעלי בחדר השני עם שני האמצעיים.

שעון קיץ קצת משבש לי את הלוז, לדעתי יכולים גם בשבע וחצי להירדם, אבל בימים אלה זה לקראת 20 ורק אם שוכבים לידם פיזית, אחרת באמת יכולים למשוך ולמשוך

והילדים קטנים בן 4 ובת 2

קמים בערך ב 7 בבוקר

הכל בדגש על הכל מוכן מהערב -

בגדים, תיקים, תיקיות, בקבוקים, קופסאות אוכל, משהו קטן לאכול בבוקר.

מעירה אותם מספיק מוקדם כדי שיספיקו לקום עם שיר ולא בלחץ.

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן ויש שפחות.

אצלי כולם יחסית קטנים (ה"גדולה" פחות זורמת בבוקר לצערי...) אז צריכה לצחצח להם שיניים+להלביש אותם+נעליים+לסדר שיער והכל אז נותנת לזה את הזמן...

וכמובן הטיפ הכי חשוב זה לתת לעצמך כמה דקות של שקט לפני שאת מעירה אותם. להתלבש, להתפלל, לשתות משהוא, לקרוא משהו, מה שאת רוצה

בשבילם ובשבילי.

עד לרמה של גומיות לשיער חחח

לפי תקופות גם מלבישה להם בגדים בלילה אחרי מקלחת.

קופסאות אוכל מה שאפשר מכינה לפני, מה שלא רק מארגנת שיהיה מהר.

ארוחת בוקר, רק דברים שלא מלכלכים.

ו.. זה סיוט.

אחד הדברים שהכי נהניתי מהם בחופשות לידה. הבקרים הרגועים.

במקום לקום ולהתחיל לארגן, כותבת פה חחח

שונאת את החלק הזה של הלילה

מכינה מאפינס מקמח מלא, קוואקר, סילאן, בננה/רסק תפוחים

או מאפינס גבינות מלוח

לחם מטוגן שמכינה מראש במקרר או מכינה כמות במקפיא

אבל כשפחות חרוצה נותנת להם קורנפלקס בשקית/קרקרים/פריכיות

חותכת פירות עם כוס חלב

עושים את האפייה לרוב ביחד אחהצ

מאז שחזרתי מחופשת לידה אני לא מצליחה לקום, קמה נניח ברבע לשבע. הטיפים שלי- את הקטנים שישנים עם טיטול ואין סיכון שיפספסו אני מלבישה למחר כבר בערב ואז בבוקר רק מחליפה טיטול, לילד שישן בלי טיטול אני לפעמים מלבישה גם מהערב ולפעמים בכל זאת פיג'מה ולפעמים לא משנה מה הלבשתי לו כי צריך להחליף הכל בבוקר... אז זה כבר מוריד הלבשות לילדים.

אני מרגישה עם הילדים שדווקא להעיר מוקדם יוצר יותר לחץ בסוף כי אז נכנסים ללו"ז גם משחקים. 20 דקות בעיני זה ממש מספיק בשביל הילד שלי בן 4.5 ליטול ידיים, לאכול עוגיה, להתלבש, לנעול סנדלים וללכת לשירותים.

סנדוויצ'ים ולארגן תיקים מהערב לפני כן, מאוד מקל.

אבל ממש מקפידה שכולם יגיעו עד 8 ורבע לפני שהשער נסגר כי חשוב לי שיתחילו את היום בגן כמו כולם ולא יגיעו מיד למפגש.

קמים ב6-6 ורבע, הילדים מעירים אותי.

הם מחכים שאבוא ליטול להם ידיים במיטה ואז כל אחד שנוטל ידיים מחליף מכנסיים ושם גרביים ונעליים.

ככה שאחרי ששותים כולם רק צריכים להחליף חולצה (והבת לסדר את השיער).

ערב לפני אני בודקת שיש לכולם בגדים, לא תמיד מסדרת את הבגדים מוכנים ללבישה אבל כן מוודאת שיש בגדים בארון (ולא בכביסה או ממתינים לקיפול)