היי, ב"ה יש לנו כבר כמה ילדים מתוקים ומתלבטים אם זה הזמן להריוון נוסף.
ז"א, לא באמת מתלבטים. יודעים שזה לא נכון עכשיו מבחינה משפחתית ומקצועית.
אבל ממש רוצים. ויצא לנו להתבונן ממש על הרצון ואני מתלבטת אם רצון ממניעים טובים ואמיתיים או יותר ממניעים אגואיסטים.
הרגשתי שעם הגדולים הרצון היה יותר 'טהור'. שאני רוצה להוסיף נשמה חדשה בעולם, להוסיף טוב.
כמובן שהיו בזה עוד צדדים שאני רוצה להיות אמא, להרחיב את המשפחה וכו'. אבל המשקל היה יותר טהור נקרא לזה.
ועכשיו גם יש בזה את המימד של הוספת טוב לעולם, אבל אם נהיה כנים אני פשוט רוצה שוב תינוק קטן. רוצה לראות את המשפחה גדלה. את הילדים כשבט שמחשק יחד.
אנחנו מאוד רוצים משפחה גדולה.
וקשה לי לחשוב על זה שילד בא לעולם כדי להיות עוד אחד בתוך שבט או כדי שאמא שלו תחזיק שוב תינוק קטן.
בעלי רוצה בעיקר כדי להגדיל את המשפחה, תחושה שעולים שלב. ממש חלום שלנו משפחה גדולה.
ואתמול הוא אמר לי שקשה לו לחשוב שהוא יגיע לגיל X עם מספר X של ילדים. הוא היה רוצה יותר.
אנחנו ב"ה צעירים ממש, אבל שואפים למשפחה ממש גדולה.
ושמחתי שהוא שיתף אותי בזה ומצד שני עלה בי שוב החשש שהילד בא כדי לספק צרכים שלנו וזה לא נראה לי נכון.
ואולי עכשיו הכל צף לי כי תמיד כשהקטן היה מגיע לגיל שהקטן שלי נמצא בו עכשיו הייתי ב"ה נכנסת להריון נוסף ועכשיו אנחנו מבינים שנכון לנו יותר לחכות עם זה קצת מכל מיני בחינות.
אבל הרצון קיים.
ואני מתבוננת בו.
מה אתן אומרות?
ממש אשמח לשמוע תובנות
