בעיניי את וועה בגישה.

את מתבאסת מזה, במקום לשמוח בזה.

אם הוא התייעץ, סימן שזה חשוב לו והוא רוצה להתקדם.

תשקיעי בניראות, תשקיעי בקשר.. בטח שיש אור! הרבה אןר!!

שאלות אמיתיות, ומוזמנת לענות מול עצמך.

את מטפחת את עצמך?

מתלבשת נקי ובסטייל?

דואגת להראות טוב גם בבית?

עושה כושר?

קצת איפור לפני יציאה?

היגיינה?

נכון שהלב והנשמה זה העיקר והמהות,

אבל משיכה צריכה גם אחיזה חיצונית.

ולגבי הבעל,

תשמחי.

הוא מחפש דרך למרות הקושי.

הוא מוכן לעבור דרך, ללמוד, להתאמץ עבורך.

זכית. 

את מסתכלת על עצמך במראה ומרגישה שאת אשה מושכת?
הרבה מעניין המשיכה הוא אנרגטי.
משהו מסתורי, לפעמים עוקצני אבל גם מתוק ופתוח. כן, גם בנישואים, קצת להיות קשה להשגה, קצת משחקים קצת פלירטוט.
זה עבודה, וזה לכל החיים,
ויש הרבה שמתמודדים עם זה.
שווה לפתח את זה אצלך, ויש המון דרכים.
חוץ מהופעה פיסית חיצונית מושכת בוודאי, תמיד יש מה ללמוד ולהשתפר שם.

מעבר לזה,  חיבוק ענק ענק אחותי, ממש חיבוק גדול.
זה נשמע משהו מאוד קשוח.
אם אני הייתי מגלה דבר כזה אני חושבת שהייתי נשברת לרסיסים...

אני רוצה לענות

אני חושבת שאני אישה יפה, משתדלת לשמור על כושר ונראות

שוב משתדלת

בכל זאת אימא למספר ילדים ועובדת משרה מלאה

האם הגוף שלי מושלם? לא

עברתי אי אילו לידות וצברתי דברים

אבל אני לא חושבת שהשיח הזה הוא שלי והוא בריא לי

אולי זה דווקא המקום שלו?

האם אני צריכה להראות מושכת יותר בגלל שהוא פחות נמשך?

ואיך אני יכולה לנצח בתחרות הזאת אם כשהייתי בת 19 נטולת ילדים ועם המון זמן לא ניצחתי אותה?

אני מבינה שהראיה שלי צרה ולכן אני כותבת כאן

בשביל לשמוע קולות שהם אחרים

אבל עדיין בסוף בסוף נפגעתי כתגובה ראשונית

אשה שמחוברת לנשיות שלה מכל הבחינות- זה מיטיב קודם כל איתה.
זה תהליך שאני חושבת שכל אשה חייבת לעבור בלי שום קשר לאם היא נשואה ואם בעלה נמשך אליה וכמה.
זה תהליך דל ריפוי, גילוי, צמיחה והתחדשות.
זה לא סתם לעשות משקולות, לאכול סלט ולשים סרום לפני השינה.
אם תרצי אפרט.
נגזרת של זה באופן אוטומטי היא בד"כ משיכה של טוב כללי מבחוץ- חלק מהטוב הוא משיכה של האיש שלך.

אני חושבת שאני אוהבת את עצמי

אבל כנראה שאני צריכה להעמיק בזה

את מתעוררת בבוקר בתחושה של איזה כיף לי שנולדתי אני?
את יכולה לבלות זמן איכות עם עצמך במשך שעות?
את יודעת לשבת ולפרט על עצמך מחמאות בהגזמה? (לכל המצקצקים אין קשר לענווה, זו הכרה במתנות שהשם ברא לי)
את מרגישה שכל מי שזוכה להיות סביבך, הוא ממש זוכה, בזכיה כמו פיס?
את מפרגנת לעצמך, מפנקת את עצמך בלי צורך באישורים מבחוץ?
את מצליחה לחבק את עצמך ולהכיל את המורכבויות, הקשיים והנפילות שלך, בלי שפיטה עצמית?
את מסתכלת במראה ואומרת וואו איזה דבר, איזה כיף לילדים שלי שאני אמא שלהם, איזה כיף לבעלי שאני אשתו?

כל מה שכתבתי כאן, יכול להישמע קרינג' בהגזמה אם לא מבינים את המקום האמיתי ממנו זה מגיע.
אני המתנה של עצמי מהשם יתברך.
עם המגרעות ועם המעלות ועם החסרונות.
איך שאני- אני במהות שלי עצם רצון השם.
יש לי עבודה יש לי לאן להתקדם.
יש לי טעויות.
מכל דבר אני צומחת, מכל דבר אני גדלה.
מכל דבר אני לומדת
מכל דבר אני משתלמת.

את נהנית להיות את?

לפחות אני אוהבת עצמי בלי ספק ☺️

מודעת לחסרונות שלי בהחלט אבל באמת שלמה עם זה

אבל כדאי להסתכל על הצד החיובי - בעלך אוהב אותך, מבין שהקושי אצלו ורוצה להצליח להיות יותר קרוב.

ב. יתכן באמת שזה בעיקר אצלו,בניגוד למיתוסים ש'עוד לא נולד הגבר שאין לו תמיד חשק' - יש גם גברים כאלו עם פחות חשק ושפחות נמשכים. יתכן שזה פחות טבעו, עובדה שהוא אוהב אותך ורוצה להשתפר.

ג. יתכן, בלי לסתור את סעיף ב', שיש לו איזשהו מחסום פסיכולוגי. זה יכול לנבוע מתפיסה דתית מוטעית שיוצרת תודעת ריחוק מהתחום, או מתפיסה אישית שמשום מה לא נח לו עם עצמו והגבריות שלו וחוסר ההמשכות אלייך היא רק הסימפטום.

אם זה באמת הכיוון - אז לצד הראשון הייתי ממליץ על להתייעץ עם הרב יהושע שפירא שליט"א שעוסק הרבה בתחום, יש לו גם קורס אינטרנטי בנושא.

באפשרות השניה (כמובן, זה חייב להיות מרצונו) - אולי טיפול אישי שלו אצל מטפל שמומחה לזה, או אפשר את הקורס האינטרנטי של יהונתן קליין (קצת יקר אבל כנראה משתלם) אני לא מכיר אותו עד הסוף, אבל נראה שזה יכול להיות בכיוון.

טבעי ביותר מה שאת מרגישה

ועם זה אולי לנסות למצוא את הראיה שהוא מחפש דרכים להגיע אלייך, להתקרב, להרגיש, ומה לעשות שהיום עם כל ה ai אנשים מתייעצים על כל דבר, ממש כל דבר, והוא מצא לנכון "להתייעץ גם איתו" על זה.

אם אתם בטיפול אפשר דרכו לנסות להעלות את העניין, לדבר על זה, למצוא את הדרך של שניכם להגיע לזה ביחד.

אני לא יודע כמה אתם נשואים, אבל איך היה בתחילת הנישואים? או אפילו בתקופת האירוסין?
 

בעל מקרה שוב, מבין מאוד את התחושות שלך

ויש לנו היסטוריה ארוכה

שהוא נטה להרדם ועוד כי אני לא רוצה להכנס לפרטים

אנחנו בטיפול ממושך וגם עשינו כמובן בדיקות בריאותיות והכול תקין בה 

ברוך ה

ההתחלה מאתגרת לכולם (רק שיש גם אתגרים בהמשך)

ומניח שזה הפריע לך

לא היה בינכם שיח על זה?

הוא תמיד העדיף להירדם?

קודם כל השנים עושות את שלהן....

גם במובן הפיזי וגם ההרגל עושה את שלו...

האמת אני נמצאת באותה הסירה שלך.

אני יודעת שהוא אוהב אותי מאד הוא קשור אליי נפשית ממש חזק אבל לא נמשך אליי🤷‍♀️ואני בשיח דיי פתוח מולו בדברים האלה.

הוא משתדל ממש ואני כן מעריכה את המאמץ הזה,אבל לא מרגישה שהוא חושב עליי בצורה הזו...אמרתי לו אלף פעם הכל טוב ויפה אבל אני לא אמא שלך....אתה קשור אליי זה נחמד אבל לא מעשי מבחינה זוגית אנחנו לא יכולים להיות רק חברים.

וכן זה מערער ממש וגם יוצר תסכול עמוק.

ולפי ההודעה שלך הוא כן חושב עלייך וזה גם חשוב לו...

אני לא מכירה אתכם אבל אצלנו שבאתי ופתחתי מולו את הנושא ודיברנו על זה בצורה רגועה והכלתי והבנתי את הקושי שלו למרות שאני זאת שנפגעת- זה רק תרם לאמון שלו בי וגרם לו כן להעריך יותר וגם יצר אוטמטית יותר  רצון לקרבה גם פיזית.

השיח אפשר לנו להגיע לרובדים יותר עמוקים בקשר שלנו ולהיות יותר בטוחים במרחב הזוגי.

ואני לא חושבת שאי אפשר,זה כן בר שינוי ויש תקופות שיותר ויש שפחות...וזה התמודדות כמו כל דבר אחר.

שיהיה לך בהצלחה💓

וזה נכתב לפותחת השרשור

אבל לקחתי ולמדתי מזה

כמובן שהפוך

תודה

לא כרגע.

כרגע את מרגישה את ה9גיעה הכואבת והצורבת בנשיות שלל.

זה לא הזמן להשתנות.

זה הזמן לחבק את עצמך. לאהוב את עצמך. לקבל את עצמך.

את קצת בעמדה שכל הזמן רוצה והוא בעמדה של בוחר כן או לא.

הייתי מנצלת את הריחוק הכנה שנוצר כדי לבדוק את הקשר מרחוק. כמה אני מרגישה אהובה? מכובדת? מוערכת?

מהם הרצונות שלי מהקשר? טוב לי פה?

פשוט למקד את עצמך גם ברגש חומל כלפי הכאב שלך, וגם ברצונות ובצרכים שלך.

לדבר אתו על מה חסר לך בקשר, ולראות אם הוא רציני כלפי זה.

בקיצור, לא לרדוף את עצמך על מה שראית שם בבינה המלאכותית.

בהצלחה רבה....

אין דבר שלם מלב שבור,

למה?

כי לב השבור מניע לפעולה, זה בדיוק ההפך מהיאוש.

המשיכה היא הרבה פעמים לא למראה החיצוני אלא לתדר שאת משדרת.

מה הגבר צריך כדי להימשך?

הגבר צריך אנרגיה נשית רכה ואוהבת, שמחת חיים בלתי תלותית, הערכה ובטחון בו.

ואו זה קשה...איך עושים את זה?

זאת עבודה של "ראיה פנימית". מה את רואה בו?

אם את רואה בו חסרונות ומתמקדת בהם, הוא לא יימשך אליך. כי זאת אנרגיה שלילית שהודפת אותו.

העבודה היא לראות בו את הגבר שאפשר לסמוך עליו ולהעריך אותו על כל הטוב שיש בו אפילו שהוא קטן.

לראות את התכונות הטובות שלו שמשמחות אותך

להיות רכה וללחוץ על כפתור האהבה על כל הדברים הטובים שיש בו.

איפה נמצא הכפתור הזה?

הוא נמצא במוח שלך, בבינה היתרה שיש לך. שם השני של הכפתור הזה הוא התבוננות.

אפשר להיעזר בכתיבה, זה כלי מאוד עצמתי. לקחת דבר טוב ולפתח אותו לאורך ולרוחב, להתבונן על זה. ההתבוננות מעוררת את הרגש.

כוח המשיכה זה חוק פיזיקלי. כח המשיכה בין איש לאשה גם מעין זה, רק צריך להכין את השטח ולנקות את הקוצים שעומדים בין הבני הזוג וזה יקרה.

מאוד ממליץ לעקוב אחרי בתכנים של ליאת פיין. היא מומחית בנושא הזה בצד הנשי וב"ה מצליחה מאוד להעיר את המשיכה.

בהצלחה

שבאיזשהוא מקום זה לא שלי.

וברור שצריך שניים לריקוד. אבל זה מקומם אותי כי יש פה הטלת אחריות עלי, וואלה פחות מרגיש לי שאני רוצה וצריכה  לשנות - בעיקר שאני כל כך מושקעת בלהיטיב את עצמי בזוגיות הזאת בעיקר בטיפול

כי ברור לי שגם לי יש אחריות בדברים האלו

אבל גם בגלל שאני באמת רואה שזה שלו.

ואני יכולה לעשות שמיניות באוויר ועדיין זה יהיה שלו

לא יודעת

יצא לי מבולגן 

גם טבעי וליגטימי לגמרי שאת פגועה ומתוסכלת.

כמו שאמרת זה ריקוד ואנחנו רוצים ריקוד קרוב ואינטימי.

אם צד השני בריקוד מרוחק יש שתי אפשרויות. או לרקוד לפי הריקוד שלו וגם להתרחק, או להתקרב אליו שבאופן טבעי הוא גם יתקרב לפי הריקוד שלך.

אני יוצא מנקודת הנחה שאת הצד השני אי אפשר לשנות באופן ישיר (אולי בטיפול כן)

אבל כאשר צד אחד משנה את הראיה שלו או ההתנהלות שלו זה משפיע על צד השני באופן עקיף.

כמה שזה נשמע טכני אבל אני באמת מאמין בזה שלכל צד יש אחריות (ולא אשמה) של מאה אחוז על עצמו. ראיתי וחוויתי בזוגיות שלנו את ההשפעות של שינויים קטנים פנימיים.

המשיכה בין גבר לאישה מתחילה מהראש, ותלויה בדינמיקה ביניכם בעיקר

לאו דווקא בנראות חיצונית.

הייתי שואלת את עצמי קודם, האם את אוהבת עת עצמך ושמחה בעצמך. מרגישה טובה וראויה.

אחרי כל זה, איך המצב ביניכם מבחינת תקשורת ואינטימיות רגשית.

זה דברים שמאוד מאוד משפיעים.

ובסוף, אני חושבת שכמה שזה פוגע, כי זה פותח נושא כואב שכבר שמת לב אליו ומנכיח אותו אף יותר, זה פתח לעבודה על הזוגיות. ועוד בסוף 2 - בעלך באמת מחפש את הדרך להגיע אלייך. וזה דבר גדול

את יכולה להסתכל על זה כהזדמנות במקום כשקיעה למטה ברחמים עצמיים ותסכול, שזו התגובה הכביכול מתבקשת רגשית.

חיבוק❤️

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?

מה קרה בשבת שאת מפחדת לראות?

הייתי מנחש בצד המשפחתי.

לא חייבת לענות בפורום כמובן. אבל בגדול מחלות באות כדי "לשמור" עלינו מדברים שאנחנו צריכים "עזרה" כדי להתמודד איתם. 

בעלי והילדים הלכו לבית הכנסת ואני קראתי ספרים.. אבל בהחלט מחשבה עבורי

אם יש רופא בקהל- האם אנטיביוטיקה בכדורים "ציפוויט" יכולה לעזור? יש לי בבית

לא שאני מתכוונת לקחת בלי אישור מרופא

(או שכן)

לא שייך להעלות לפה כי זה סוג של לפרסם וגם כי אין לי כח לויכוחים עם @פשוט אני.. .

אם למישהו יש שפעת, הגוף שלו לא מנסה לשמור עליו, הגוף שלו פשוט נחדר על ידי נגיף שמשבש את פעילותו ופוגע בו.

באותה המידה אפשר להגיד שאם מישהו ספג קליע של אקדח, זה כי הגוף שלו רוצה לשמור עליו שלא יהיה לו עודף דם. או אם מישהו ספג פגיעה מפגוש של מכונית, הגוף שלו רוצה לשמור עליו מפני עצמות שלמות.

העובדה שאת הקליע ואת הפגוש רואים בעין ואת החיידקים לא רואים, לא אומרת שהמהות שונה בהקשר הזה. זה הבדל טכני בגלל הגודל של הגורם הפוגע, אך אם אתה לא רואה את החיידק זה לא אומר שיש פה איזה כוח מיסטי ומסתורי.

קודם כל יש חיידקים וכל מה שאתה מתאר.

כשיש מערכת חיסון מתפקדת הם נשארים בחוץ. כשיש חולשה - הם נכנסים פנימה.

מערכת החיסון עובדת 24/7 בסינון מיליוני גורמים שחודרים לגוף בכל יום. יש פתוגנים כל כך חזקים, שאף מערכת חיסון לא יכולה לעמוד בפניהם, בחלק מהמקרים היא תצליח לחסל אותם אחרי שכבר גרמו למחלה ולסבל ובחלק מהמקרים זה ייגמר במוות (למשל וירוס הכלבת יהרוג תוך ימים גם את האדם הבריא ביותר בעולם).

הבעיה היא לא תמיד חולשה של המארח, אלא העוצמה של התוקף.

גם אפוד קרמי יכול להיחדר על ידי קליע, האם זה אומר שהייתה לו חולשה? שהוא רצה להיחדר בשביל לעזור לתקן משהו?

ואם באמת יש מערכת חיסונים חלשה מאיזו שהיא סיבה, אז היא חלשה בכל הגוף. אותם הנוגדנים שהיו אמורים להגיע לכבד אך לא הגיעו בזמן או בכמות מספקת, לא יגיעו גם אל העיניים וגם אל הריאות.

אין דבר כזה שהמערכת החיסונית חלשה דווקא באיבר מסוים. אם היא חלשה אז עוד ועוד פתוגנים יצליחו לחדור, הניסיון להגיד כאילו החדירה תהיה דווקא לעין כי יש קשר למשהו שלא רוצים לראות, מנותק לחלוטין מהדרך שבה המערכת עובדת.

המערכת לא יודעת לקרוא את המחשבות שלנו ולעשות שביתה דווקא באיבר מסוים בהתאם לרגשות והמחשבות שלנו באותו היום.

א. רופא עיניים יידע לעזור

ב. מאוד מאוד סביר שרופא המשפחה לא טועה. אני לא במקום של להגיד אם הוא צודק או לא, אבל אם את לא מרגישה בטוחה - אל תהססי ללכת לרופא עיניים.

אני פשוט לא מבינה למה אחרי 4 ימים של כאבים אודם ונפיחות (אני לא יוצאת מהבית מרחמים על אנשים שצריכים לראות את זה) אין שיפור! הפוך המצב רק מחמיר

תלכי לרופא אחר, ספרי לו מתי זה התחיל, מה אמר ומה רשם הרופא הקודם, כמה זמן עבר, והוא כבר יבין האם זה נורמלי או שדרוש טיפול אחר.

אני אישית *הרבה מאוד פעמים* לא סומך על רופאים. במצב כזה אני הולך לאחד אחר, עד שאני מקבל תשובה לשאלה.

גוגל אומר שאין הרבה מה לעשות חוץ ממה שהרופא עיניים אמר לי לעשות.

אבל אחרי החוסר סבלנות שלו מחר אני אלך להתייעצות בתל השומר

מניסיון הם טובים כי הם תמיד מתייעצים עם מלא רופאים . ככה קשה יותר לטעות.

אבל אם מישהו יודע לגבי הציפוויט אשמח

בדרך כלל זה יורד אחרי כמה ימים. אם לא אז תחזרי לרופא עיניים. אצלי זה נמשך חודש. ואז הרופאת עינים שלי שלחה אותי לרופאת עיניים מנתחת. ממש. היא הרדימה את המקום ופתחה וניקתה ואחרי זה תפרה תפר אחד. לא רוצה להלחיץ אבל זה לפעמים מתפתח לכזו דלקת כך שאין ברירה אלא לפתוח בכירורגי. יש לזה שם ברפואה לא זוכרת מה.

זה לא כואב ולא כלום. גם לא התפר. לא נשארה לי צלקת

שיהיה בהצלחה 

הרופא בקופת חולים יודע להתערב פיזית בגוף כדי לרפא את  הסימפטום. הוא לא יודע לרפא את המחלה מהקצה שלה.

למען הסר ספק: אני לא נגד ללכת לרופא כשחולים. זה בסדר. וגם לקחת תרופות זה בסדר וצריך. אבל יש עוד אפשרות שיכולה למנוע את המחלה או לקצר אותה.

אם יש לכם התקף לב, לכו לחדר מיון.

לרפואה המערבית אין מענה להרבה מאוד סוגים של מחלות בעיקר אלרגיות למינהן. הכדורים שלהם (יודע, ניסיתי במשך עשור) פשוט לא עוזרים וגם הניתוח לצריבת האף כדי שלא ינזל גם הוא לא לגמרי עוזר. ושם יש מענה אחר וזה גם בסדר.

ומה עושה אנטיביוטיקה לאדם עם דלקת גרון? רק מחלישה את הכאב או גורמת לחיידקים להתפרק ולהיספג לעולם שכולו טוב?

ומה לגבי הקרנות שמחסלות תאים סרטניים?

הרפואה המערבית יודעת להשתמש ברעלים ובהקרנות בשביל להרוג את הסרטן יחד עם חצי גוף. היא לא "מרפאת" אותו. היא פשוט הורגת אותו באלימות.

זה בסדר כשאין לנו פיתרון יותר טוב ולמען הסר ספק כשיש סרטן הולכים לבית חולים.

ועדיין - אבל היא לא יודעת להגיד למה פתאום הופיע סרטן אצל אדם ספציפי ולמה באיבר ספציפי.

אנטיביוטיקה קצת חריגה פה ובאמת הורגת את החיידקים. דבר  שהוא במקור תפקיד של מערכת החיסון הבריאה. אני לא נגד כשצריך. אבל פשוט צריך לדעת.

זה שלרפואה מבוססת ראיות עדיין אין תשובה לכל השאלות,

לא אומר שיש שיטה שלא מבוססת על ראיות שיודעת יותר טוב.

יש לא מעט מידע על 'למה' רגשית קורות מחלות'

רובו סטטיסטי. כלומר, הוא לא 'מדוייק' אבל נותן כיוון לא רע.

וכן. זה עובד יפה. לא ב100% אבל לפחות הסטטיסטיקה שלי היא סביב 80%. דברים שלקופת חולים אין מענה.

והפכת אותו כבר ממש למיסטיקה.

רגע אחד היא לא רצתה לראות משהו, אולי, המצאנו את זה הרגע, ואז למחרת היא כבר עם שעורה בעין?!

נו נו

במצב כזה גיליתי אלרגיה לחומר של המגבונים. החלפתי חברה והכל עבר תוך יום.

שורף לך יותר אחרי הניקוי/ הטיפות?

תחליפי חברה. לי של דוקטור פישר היה טוב

המגבונים אמורים לתת הקלה רגעית

מרגיע מאוד

גם המגבונים של דר פישר מכילים גם קמומיל.

והמצב השתפר. היום בבוקר הצלחתי לפתוח את העיין.. מקווה שמגמת השיפור תמשך. מאמינה שכן אבל אםלא אז בהחלט אלך למיון. תודה רבה לכולם

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם

וגם את של אבי ויצמן