בעיניי את וועה בגישה.

את מתבאסת מזה, במקום לשמוח בזה.

אם הוא התייעץ, סימן שזה חשוב לו והוא רוצה להתקדם.

תשקיעי בניראות, תשקיעי בקשר.. בטח שיש אור! הרבה אןר!!

שאלות אמיתיות, ומוזמנת לענות מול עצמך.

את מטפחת את עצמך?

מתלבשת נקי ובסטייל?

דואגת להראות טוב גם בבית?

עושה כושר?

קצת איפור לפני יציאה?

היגיינה?

נכון שהלב והנשמה זה העיקר והמהות,

אבל משיכה צריכה גם אחיזה חיצונית.

ולגבי הבעל,

תשמחי.

הוא מחפש דרך למרות הקושי.

הוא מוכן לעבור דרך, ללמוד, להתאמץ עבורך.

זכית. 

את מסתכלת על עצמך במראה ומרגישה שאת אשה מושכת?
הרבה מעניין המשיכה הוא אנרגטי.
משהו מסתורי, לפעמים עוקצני אבל גם מתוק ופתוח. כן, גם בנישואים, קצת להיות קשה להשגה, קצת משחקים קצת פלירטוט.
זה עבודה, וזה לכל החיים,
ויש הרבה שמתמודדים עם זה.
שווה לפתח את זה אצלך, ויש המון דרכים.
חוץ מהופעה פיסית חיצונית מושכת בוודאי, תמיד יש מה ללמוד ולהשתפר שם.

מעבר לזה,  חיבוק ענק ענק אחותי, ממש חיבוק גדול.
זה נשמע משהו מאוד קשוח.
אם אני הייתי מגלה דבר כזה אני חושבת שהייתי נשברת לרסיסים...

אני רוצה לענות

אני חושבת שאני אישה יפה, משתדלת לשמור על כושר ונראות

שוב משתדלת

בכל זאת אימא למספר ילדים ועובדת משרה מלאה

האם הגוף שלי מושלם? לא

עברתי אי אילו לידות וצברתי דברים

אבל אני לא חושבת שהשיח הזה הוא שלי והוא בריא לי

אולי זה דווקא המקום שלו?

האם אני צריכה להראות מושכת יותר בגלל שהוא פחות נמשך?

ואיך אני יכולה לנצח בתחרות הזאת אם כשהייתי בת 19 נטולת ילדים ועם המון זמן לא ניצחתי אותה?

אני מבינה שהראיה שלי צרה ולכן אני כותבת כאן

בשביל לשמוע קולות שהם אחרים

אבל עדיין בסוף בסוף נפגעתי כתגובה ראשונית

אשה שמחוברת לנשיות שלה מכל הבחינות- זה מיטיב קודם כל איתה.
זה תהליך שאני חושבת שכל אשה חייבת לעבור בלי שום קשר לאם היא נשואה ואם בעלה נמשך אליה וכמה.
זה תהליך דל ריפוי, גילוי, צמיחה והתחדשות.
זה לא סתם לעשות משקולות, לאכול סלט ולשים סרום לפני השינה.
אם תרצי אפרט.
נגזרת של זה באופן אוטומטי היא בד"כ משיכה של טוב כללי מבחוץ- חלק מהטוב הוא משיכה של האיש שלך.

אני חושבת שאני אוהבת את עצמי

אבל כנראה שאני צריכה להעמיק בזה

את מתעוררת בבוקר בתחושה של איזה כיף לי שנולדתי אני?
את יכולה לבלות זמן איכות עם עצמך במשך שעות?
את יודעת לשבת ולפרט על עצמך מחמאות בהגזמה? (לכל המצקצקים אין קשר לענווה, זו הכרה במתנות שהשם ברא לי)
את מרגישה שכל מי שזוכה להיות סביבך, הוא ממש זוכה, בזכיה כמו פיס?
את מפרגנת לעצמך, מפנקת את עצמך בלי צורך באישורים מבחוץ?
את מצליחה לחבק את עצמך ולהכיל את המורכבויות, הקשיים והנפילות שלך, בלי שפיטה עצמית?
את מסתכלת במראה ואומרת וואו איזה דבר, איזה כיף לילדים שלי שאני אמא שלהם, איזה כיף לבעלי שאני אשתו?

כל מה שכתבתי כאן, יכול להישמע קרינג' בהגזמה אם לא מבינים את המקום האמיתי ממנו זה מגיע.
אני המתנה של עצמי מהשם יתברך.
עם המגרעות ועם המעלות ועם החסרונות.
איך שאני- אני במהות שלי עצם רצון השם.
יש לי עבודה יש לי לאן להתקדם.
יש לי טעויות.
מכל דבר אני צומחת, מכל דבר אני גדלה.
מכל דבר אני לומדת
מכל דבר אני משתלמת.

את נהנית להיות את?

לפחות אני אוהבת עצמי בלי ספק ☺️

מודעת לחסרונות שלי בהחלט אבל באמת שלמה עם זה

אבל כדאי להסתכל על הצד החיובי - בעלך אוהב אותך, מבין שהקושי אצלו ורוצה להצליח להיות יותר קרוב.

ב. יתכן באמת שזה בעיקר אצלו,בניגוד למיתוסים ש'עוד לא נולד הגבר שאין לו תמיד חשק' - יש גם גברים כאלו עם פחות חשק ושפחות נמשכים. יתכן שזה פחות טבעו, עובדה שהוא אוהב אותך ורוצה להשתפר.

ג. יתכן, בלי לסתור את סעיף ב', שיש לו איזשהו מחסום פסיכולוגי. זה יכול לנבוע מתפיסה דתית מוטעית שיוצרת תודעת ריחוק מהתחום, או מתפיסה אישית שמשום מה לא נח לו עם עצמו והגבריות שלו וחוסר ההמשכות אלייך היא רק הסימפטום.

אם זה באמת הכיוון - אז לצד הראשון הייתי ממליץ על להתייעץ עם הרב יהושע שפירא שליט"א שעוסק הרבה בתחום, יש לו גם קורס אינטרנטי בנושא.

באפשרות השניה (כמובן, זה חייב להיות מרצונו) - אולי טיפול אישי שלו אצל מטפל שמומחה לזה, או אפשר את הקורס האינטרנטי של יהונתן קליין (קצת יקר אבל כנראה משתלם) אני לא מכיר אותו עד הסוף, אבל נראה שזה יכול להיות בכיוון.

טבעי ביותר מה שאת מרגישה

ועם זה אולי לנסות למצוא את הראיה שהוא מחפש דרכים להגיע אלייך, להתקרב, להרגיש, ומה לעשות שהיום עם כל ה ai אנשים מתייעצים על כל דבר, ממש כל דבר, והוא מצא לנכון "להתייעץ גם איתו" על זה.

אם אתם בטיפול אפשר דרכו לנסות להעלות את העניין, לדבר על זה, למצוא את הדרך של שניכם להגיע לזה ביחד.

אני לא יודע כמה אתם נשואים, אבל איך היה בתחילת הנישואים? או אפילו בתקופת האירוסין?
 

בעל מקרה שוב, מבין מאוד את התחושות שלך

ויש לנו היסטוריה ארוכה

שהוא נטה להרדם ועוד כי אני לא רוצה להכנס לפרטים

אנחנו בטיפול ממושך וגם עשינו כמובן בדיקות בריאותיות והכול תקין בה 

ברוך ה

ההתחלה מאתגרת לכולם (רק שיש גם אתגרים בהמשך)

ומניח שזה הפריע לך

לא היה בינכם שיח על זה?

הוא תמיד העדיף להירדם?

קודם כל השנים עושות את שלהן....

גם במובן הפיזי וגם ההרגל עושה את שלו...

האמת אני נמצאת באותה הסירה שלך.

אני יודעת שהוא אוהב אותי מאד הוא קשור אליי נפשית ממש חזק אבל לא נמשך אליי🤷‍♀️ואני בשיח דיי פתוח מולו בדברים האלה.

הוא משתדל ממש ואני כן מעריכה את המאמץ הזה,אבל לא מרגישה שהוא חושב עליי בצורה הזו...אמרתי לו אלף פעם הכל טוב ויפה אבל אני לא אמא שלך....אתה קשור אליי זה נחמד אבל לא מעשי מבחינה זוגית אנחנו לא יכולים להיות רק חברים.

וכן זה מערער ממש וגם יוצר תסכול עמוק.

ולפי ההודעה שלך הוא כן חושב עלייך וזה גם חשוב לו...

אני לא מכירה אתכם אבל אצלנו שבאתי ופתחתי מולו את הנושא ודיברנו על זה בצורה רגועה והכלתי והבנתי את הקושי שלו למרות שאני זאת שנפגעת- זה רק תרם לאמון שלו בי וגרם לו כן להעריך יותר וגם יצר אוטמטית יותר  רצון לקרבה גם פיזית.

השיח אפשר לנו להגיע לרובדים יותר עמוקים בקשר שלנו ולהיות יותר בטוחים במרחב הזוגי.

ואני לא חושבת שאי אפשר,זה כן בר שינוי ויש תקופות שיותר ויש שפחות...וזה התמודדות כמו כל דבר אחר.

שיהיה לך בהצלחה💓

וזה נכתב לפותחת השרשור

אבל לקחתי ולמדתי מזה

כמובן שהפוך

תודה

לא כרגע.

כרגע את מרגישה את ה9גיעה הכואבת והצורבת בנשיות שלל.

זה לא הזמן להשתנות.

זה הזמן לחבק את עצמך. לאהוב את עצמך. לקבל את עצמך.

את קצת בעמדה שכל הזמן רוצה והוא בעמדה של בוחר כן או לא.

הייתי מנצלת את הריחוק הכנה שנוצר כדי לבדוק את הקשר מרחוק. כמה אני מרגישה אהובה? מכובדת? מוערכת?

מהם הרצונות שלי מהקשר? טוב לי פה?

פשוט למקד את עצמך גם ברגש חומל כלפי הכאב שלך, וגם ברצונות ובצרכים שלך.

לדבר אתו על מה חסר לך בקשר, ולראות אם הוא רציני כלפי זה.

בקיצור, לא לרדוף את עצמך על מה שראית שם בבינה המלאכותית.

בהצלחה רבה....

אין דבר שלם מלב שבור,

למה?

כי לב השבור מניע לפעולה, זה בדיוק ההפך מהיאוש.

המשיכה היא הרבה פעמים לא למראה החיצוני אלא לתדר שאת משדרת.

מה הגבר צריך כדי להימשך?

הגבר צריך אנרגיה נשית רכה ואוהבת, שמחת חיים בלתי תלותית, הערכה ובטחון בו.

ואו זה קשה...איך עושים את זה?

זאת עבודה של "ראיה פנימית". מה את רואה בו?

אם את רואה בו חסרונות ומתמקדת בהם, הוא לא יימשך אליך. כי זאת אנרגיה שלילית שהודפת אותו.

העבודה היא לראות בו את הגבר שאפשר לסמוך עליו ולהעריך אותו על כל הטוב שיש בו אפילו שהוא קטן.

לראות את התכונות הטובות שלו שמשמחות אותך

להיות רכה וללחוץ על כפתור האהבה על כל הדברים הטובים שיש בו.

איפה נמצא הכפתור הזה?

הוא נמצא במוח שלך, בבינה היתרה שיש לך. שם השני של הכפתור הזה הוא התבוננות.

אפשר להיעזר בכתיבה, זה כלי מאוד עצמתי. לקחת דבר טוב ולפתח אותו לאורך ולרוחב, להתבונן על זה. ההתבוננות מעוררת את הרגש.

כוח המשיכה זה חוק פיזיקלי. כח המשיכה בין איש לאשה גם מעין זה, רק צריך להכין את השטח ולנקות את הקוצים שעומדים בין הבני הזוג וזה יקרה.

מאוד ממליץ לעקוב אחרי בתכנים של ליאת פיין. היא מומחית בנושא הזה בצד הנשי וב"ה מצליחה מאוד להעיר את המשיכה.

בהצלחה

שבאיזשהוא מקום זה לא שלי.

וברור שצריך שניים לריקוד. אבל זה מקומם אותי כי יש פה הטלת אחריות עלי, וואלה פחות מרגיש לי שאני רוצה וצריכה  לשנות - בעיקר שאני כל כך מושקעת בלהיטיב את עצמי בזוגיות הזאת בעיקר בטיפול

כי ברור לי שגם לי יש אחריות בדברים האלו

אבל גם בגלל שאני באמת רואה שזה שלו.

ואני יכולה לעשות שמיניות באוויר ועדיין זה יהיה שלו

לא יודעת

יצא לי מבולגן 

גם טבעי וליגטימי לגמרי שאת פגועה ומתוסכלת.

כמו שאמרת זה ריקוד ואנחנו רוצים ריקוד קרוב ואינטימי.

אם צד השני בריקוד מרוחק יש שתי אפשרויות. או לרקוד לפי הריקוד שלו וגם להתרחק, או להתקרב אליו שבאופן טבעי הוא גם יתקרב לפי הריקוד שלך.

אני יוצא מנקודת הנחה שאת הצד השני אי אפשר לשנות באופן ישיר (אולי בטיפול כן)

אבל כאשר צד אחד משנה את הראיה שלו או ההתנהלות שלו זה משפיע על צד השני באופן עקיף.

כמה שזה נשמע טכני אבל אני באמת מאמין בזה שלכל צד יש אחריות (ולא אשמה) של מאה אחוז על עצמו. ראיתי וחוויתי בזוגיות שלנו את ההשפעות של שינויים קטנים פנימיים.

המשיכה בין גבר לאישה מתחילה מהראש, ותלויה בדינמיקה ביניכם בעיקר

לאו דווקא בנראות חיצונית.

הייתי שואלת את עצמי קודם, האם את אוהבת עת עצמך ושמחה בעצמך. מרגישה טובה וראויה.

אחרי כל זה, איך המצב ביניכם מבחינת תקשורת ואינטימיות רגשית.

זה דברים שמאוד מאוד משפיעים.

ובסוף, אני חושבת שכמה שזה פוגע, כי זה פותח נושא כואב שכבר שמת לב אליו ומנכיח אותו אף יותר, זה פתח לעבודה על הזוגיות. ועוד בסוף 2 - בעלך באמת מחפש את הדרך להגיע אלייך. וזה דבר גדול

את יכולה להסתכל על זה כהזדמנות במקום כשקיעה למטה ברחמים עצמיים ותסכול, שזו התגובה הכביכול מתבקשת רגשית.

חיבוק❤️

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.